רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-2 במאי בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-2 במאי (2.5) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "הייתי חייב להימנע מפרסום עם ההתפרקות של הביטלס. זה פשוט השפיע עליי כל כך. לא יכולתי לבוא לכל מסיבת עיתונאים ולבכות. אני פשוט לא בן אדם כזה. זו הייתה פשוט הדרך הטבעית שלי - לברוח, לנקות את הראש ולחשוב מה אני הולך לעשות. זה היה כמו אבטלה, פתאום להיות מובטל. זה כאילו אם העבודה שלך מתמוטטת מחר, הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות יהיה לגרום לאיזה בחור לצוץ ולתקוע לך מיקרופון בפרצוף, כשאתה פשוט לא רוצה לדבר איתם. פשוט לא התחשק לי להסתובב ולספר לכולם את הצרות שלי. אבל אני מניח שזה היה סיפור טוב... זה כמו המחזה, 'ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו'. אנשים אומרים שזו הצגה טובה ושאני צריך ללכת לראות את זה, אבל הם לא ממש מבינים איך זה יהיה בשבילי ללכת לראות את הדבר. ג'ורג' הלך לשם ויצא באמצע. זה פשוט שונה כשזה אתה. כל השאר יכולים ללכת ולעשות מזה ערב נהדר, אבל זה כמו לקרוא ספר על עצמך או משהו כזה. זה פשוט מצחיק כשזה אתה. אלא אם כן זה באמת מושלם, ממש נכון - אם יש שם טעות אחת, מה שיש בדבר הזה, אני יודע שלא אוכל לעמוד בזה" (פול מקרטני בשנת 1976)

ב-2 במאי בשנת 1967 הופיעה להקת הביץ' בויז בתאטרון אדלפי, בדבלין, אירלנד. היה זה ערב לא קל עבור חברי הלהקה. בואו לקרוא מדוע...

הלהקה נאלצה לבצע את ההופעה הראשונה של סיבוב ההופעות הזה בלי קארל וילסון, כשצרחות "אנו רוצים את קארל" נשמעות מהקהל. ברוס ג'ונסטון הגיב לקהל, "גם אנחנו רוצים את קארל".

קארל וילסון נקלע לשערורייה כשסירב להתגייס לצבא בגלל התנגדותו למלחמת ויאטנם והרג אנשים חפים מפשע. הוא נעצר כשהוא טוען לחפותו. לאחר דין ודברים הוא שוחרר בערבות בסך 40,000 דולר ודרכונו הושב לו, כשהשופט מאשר לו לטוס לדבלין ולהצטרף לחבריו בסיבוב ההופעות באירופה.

עיתון מלודי מייקר דיווח על ההופעה הראשונה: "פעם נהגו להגיד, 'איפה הביץ' בויז יהיו בלי בריאן ווילסון?' אבל... היעדרו של האח קארל וילסון הביא כאוס וחוסר ודאות עבור הביץ' בויז ואכזבה מסוימת עבור הקהל במופע הראשון באירלנד. בזמן שקארל טס אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, עלו חבריו לבמה וזה היה, אם נשתמש בלשון עדינה, אסון. הקהל רצה את קארל, אבל לא כמו ארבעת הבחורים שנאבקו להסתדר בלעדיו. הם נראו אובדי עצות, כמו איזו קבוצת חובבים שהיכה בה פחד במה על המקום כשהיא מתמודדת בתחרות כישרונות. די לציין שכמעט 70 אנשים בקהל דרשו את החזרת כספם. כשהגיע הזמן של הביץ' בויז לעלות להופעה השנייה באותו ערב, החבורה סירבה לעלות לבמה עד שהתקבלה הודעה שקארל נחת בנמל התעופה של דבלין ומיהר לתיאטרון".

המלודי מייקר דיווח גם על ההופעה השנייה: "הסאונד היה לא טוב והלהקה, למעט אל ג'רדין שעבד קשה, נראתה מדוכאת. ואז, באמצע השיר I GET AROUND עלה לפתע קארל לבמה. 'אנחנו אוהבים אותך קארל', התפרץ הקהל. "אנחנו אוהבים אותך קארל", אישר זמר הלהקה, מייק לאב. היה קשה לדעת מי התכוון לזה הכי הרבה.

עדיין לבוש בחולצת טריקו ומכנסיים, קארל כיוון את הגיטרה שלו והביץ' בויז יצאו לדרך. עדיין, זה לא היה טוב ביותר שם על הבמה. בעיות נוספות פוקדות את הלהקה כאשר איגוד המוזיקאים הבריטי מונע מהם לגבות את האקט שלהם עם המוזיקאים הנוספים שהם הביאו מאמריקה. לכן איגור הורושבסקי (צ'לו), פרנק סיינט פיטרס (סקסופון, חליל וקלרינט), ריצ'רד תומפסון (פלוגלהורן צ'מבלו, חליל, אורגן) וג'ים קארת'ר (חליל, סקסופון) לא יורשו לנגן בהופעות בבריטניה, בהמשך הסיבוב".

ב-2 במאי בשנת 1969 הקליטו הביטלס מחדש את השיר SOMETHING.

לפני כן, באותו יום, התראיינו לנון ויוקו אונו לפרק שביעי בסדרת הבי.בי.סי ושמה HOW LATE IT IS. בראיון זה סיפרו השניים על תקליטם המשותף השני, ההפלה של יוקו ומעצר הסמים של השניים. תקופה קשה שערערה את השניים לא מעט.

אחרי הראיון הגיע לנון לאולפני EMI כדי להקליט מחדש את השיר החדש של האריסון, לאחר נסיון קודם של הלהקה להקליטו כשבועיים לפני כן. שלושים ושישה טייקים הוקלטו הפעם, שהאחרון בהם הפך לטייק הבסיס של הגירסה הסופית. יחד עם הארבעה נכח באולפן גם בילי פרסטון שניגן בפסנתר.

הטייק האחרון ארך 7 דקות ו-48 שניות, בגלל שבהמשכו נכלל ג'אם, שלנון רשם את מהלך האקורדים שנוצר בו ליצירת שיר סולו משלו בשם REMEMBER (שייצא בתקליט הבכורה האולפני של 'תזמורת אונו הפלסטית'). סשן הקלטה זה נמשך משבע בערב ועד שלוש וארבעים לפנות בוקר, עם הפסקה מהקלטה בין 23:00 לשתיים בלילה.

ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450

ב-2 במאי בשנת 2005 התאחדה להקת CREAM לסיבוב הופעות חדש. המופע הראשון נערך ברויאל אלברט הול והוא היה אחד מארבעה שם. הייתה זו התרגשות רבה לאמנים ולקהל והרולינג סטון דיווח על זה אז:

"ב-26 בנובמבר 1968, ירדה להקת קרים מהבמה ברויאל אלברט הול בלונדון והיה נראה שזו הפעם האחרונה. הם היו מותשים מקרבות פנימיים ומסיבובי הופעות ללא הפסקה, כשהטלפתיה האינסטרומנטלית הנדירה שלהם זוחלת לתוך נוסחה וכמעט נמחקה על ידי עוצמת המגברים. חברי הסופרגרופ הראשונה של הרוק - הגיטריסט אריק קלפטון, הבסיסט ג'ק ברוס והמתופף ג'ינג'ר בייקר, כבר היו כוכבים בבריטניה כשיצרו בשנת 1966 את להקתם. במופע האחרון התחנן מהם הקהל לא ללכת, עם קריאות רמות של 'אלוהים שמור את קרים!' התפילות הללו נענו לבסוף, שלושים ושבע שנים לאחר מכן. בשעה 20:10 ב-2 במאי, קלפטון, ברוס ובייקר חזרו אל הבמה ההיא למחיאות כפיים סוערות ולא מאמינות, ופתחו את המופע הראשון מבין ארבעה השבוע באלברט הול.

הקיר הישן של מגברי המארשל של קלפטון נעלם; הוא ניגן רק באמצעות שני מגברים קטנים, עם תוספת של לזלי בשביל צליל הגיטרה בשיר BADGE. קלפטון החליף מזמן את כלי הנשק המקוריים שלו - הגיבסון SG והלס פול - במודלים נקיים יותר של פנדר סטרטוקאסטר. הייתה פחות התקפה במוזיקה, אבל יותר אוויר לנשימה, מה שאיפשר לתנופה המקורית בבלוז של קרים לבוא לידי ביטוי. דבריו הקצרים של קלפטון בפני הקהל העלו עצבים מתמשכים ופחדים מציפיות יתר. 'תודה שחיכיתם כל השנים האלה. אני חושב שאנחנו הולכים לעשות כל שיר שאנחנו מכירים וננגן אותם הכי טוב שאנחנו יכולים'. אבל כשקלפטון הצביע על כך ש'החיצים של חוסר המזל גדעו אותנו בשיאנו', בייקר לא התרשם ומיד הגיב, 'למה אתה מתכוון? עכשיו זה השיא שלנו'.

זו הייתה טענה נועזת ללהקה, שלמעט איחוד קצר שנערך בכניסתה להיכל התהילה של הרוק'נ'רול, בשנת 1991, לא ניגנה יחד כמעט ארבעה עשורים. והרבה מה שהיה פעם יוצא דופן וייחודי לקרים - המיזוג והדחיסה של דינמיקת ג'אז ובלוז לתוך שיר פופ; הדמוקרטיה האינסטרומנטלית של שלישיית הכוח; הרישיון לג'מג'ם באריכות - הפך מאז שפה ומסורת רוק'נ'רול מבוססת. אבל המתיחה המכוונת של ההופעות הערב, שנשמעה בהתחלה קרובה בצורה לא נוחה לריסון יתר, כנראה הייתה קרובה יותר לאופן שבו שמעו את עצמם קרים לראשונה בשנת 1966 ובתחילת 1967 - שלישיית רית'ם אנד בלוז מודרנית של סולנים שווים ווירטואוזים; טהרני בלוז עם חזון עתידני - לפני שהאקסטרים והשגרה של 1968 השתלטו.

ההפתעה של הלילה הייתה הכוח הממוקד והבלתי פוחת של ג'ינג'ר בייקר, כשהוא יורה צלילים מדויקים ופרובוקטיביים - עם עקיצות מצלתיים, יריות והתפרצויות תוף - וכל זה מבלי לשחרר את אחיזתו בדופק הקצב. אפילו בקטע TOAD הבלתי נמנע, הוא עשה סולו בשליטה מבהילה, כשהמקלות שלו עפו על שאר מערכת התופים שלו. ובייקר היה זה שהשאיר את הקהל עם תמונת הלילה המגדירה: יוצא מאחורי התופים שלו, אחרי ההדרן של SUNSHINE OF YOUR LOVE, עם חיוך ענק, מפמפם את אגרופיו באוויר כמו מתאגרף אליפות לשעבר שניצח".

ב-2 במאי בשנת 1972 נערך אודישן לזמר המתחיל, ברוס ספרינגסטין. מה היה שם? בואו לקרוא.

כיום אי אפשר לדמיין את עולם הרוק ללא "הבוס", אך בשנת 1972 היה ספרינגסטין בחור צנום מניו ג'רזי שנכנס למשרד של חברת קולומביה רקורדס בניו יורק, עם גיטרה אקוסטית. שם הוא שר כמה שירים מול מגלה הכישרונות האגדי, ג'ון האמונד.

האמונד, שנולד באצולת ניו יורק ב-1910, נדלק על הג'אז מהמשרתים האפרו-אמריקאים שעבדו בשביל משפחתו. כמבוגר, הוא עיבד את אהבתו למוזיקה לפילוסופיה פוליטית, שתסיים דעות קדומות גזעיות בארה"ב. למעשה, הוא החל את הקריירה שלו עם חברת קולומביה כאשר, בתקופת שפל כלכלי, הוא הציע לממן את ההקלטות של כמה מהאמנים האהובים עליו, ללא חתימה.

בסופו של דבר האמונד הרחיב את השקפתו כך שתכלול בלוז ופולק, ובמהלך הקריירה שלו, הוא הפיק או גילה רבים מהשמות הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה האמריקאית של המאה ה-20, כולל בני גודמן, בילי הולידיי, פיט סיגר, ארית'ה פרנקלין ובוב דילן.

המנהל אז של ספרינגסטין, מייק אפל, שכנע את האמונד לתת לו הזדמנות והיא ניתנה לו. ספרינגסטין ביצע מספר שירים והאמונד מיהר להגיב, "אתה חייב להיות בקולומביה רקורדס!". בכל זאת, האמונד רצה לראותו מול קהל, אז הוא ארגן לו הופעה באותו לילה במועדון GASLIGHT בגריניץ' וילג'. ברוס לא איכזב והאמונד הזמין זמן להקלטה למחרת באולפני CBS, שם ספרינגסטין הקליט קומץ הקלטות דמו עם האמונד כמפיק הסשן.

ספרינגסטין בספרו: "האודישן הראשון שלי היה באטלנטיק רקורדס. כל מה שאני זוכר זה שהלכתי למשרד לנגן עבור מישהו. לא גילו שם עניין. הדבר הבא שמייק השיגף לתדהמתי, היה אודישן עם ג'ון האמונד. ג'ון האמונד! המפיק האגדי שהחתים את דילן, ארית'ה, בילי הולדיי - ענק בעסקי ההקלטות. הפה המוטורי של מייק אפל היה מכשיר עז וכירורגי כאשר הופעל כראוי. מייק יכול היה לשכנע את ישו לרדת מהצלב, לסנטה קלאוס לצאת מחג המולד ולשכנע את פאם אנדרסון מלרדת מעניין הגדלת החזה. הוא לקח אותנו מהרחוב ואל הקודש הפנימי של משרדו של ג'ון האמונד.

האיש שלי היה גאון ניהולי. כדי לתת לכם רעיון כמה שעסקי המוזיקה השתנו, ג'ון האמונד, תעשייה היסטורית, זכה לשמות חסרי שמות מוחלטים כמונו מהרחוב - במשרדו! אני בטוח שמייק דיבר איתו רבות לשכנעו, אבל בכל זאת ג'ון אמר לי מאוחר יותר שהמזכירה ושומרת הסף שלו, מייקי האריס, השתכנעה ראשונה ואמרה לג'ון, 'אני חושבת שאתה צריך לראות את הבחור הזה'. הדלתות לאלדורדו נפתחו ונכנסנו. לא הייתה לי גיטרה אקוסטית משלי אז שאלתי אחת זולה עם צוואר סדוק מוויני מאנילו, המתופף הוותיק שלי בלהקת 'קסטילס'. לא היה לגיטרה תיק, אז נאלצתי לסחוב אותה בסגנון 'קאובוי של חצות', מעבר לכתפי באוטובוס שנסע ברחובות העיר.

מייק ואני נכנסנו למשרד של ג'ון האמונד והתמודדנו פנים אל פנים עם הצוות האפור, עם המשקפיים עם מסגרת קרן, חיוך ענק, חליפה אפורה ועניבה של גיבור עסקי המוזיקה שלי. הייתי במצב של פאניקה מוחלטת, אלא שבדרך למעלה במעלית ביצעתי קצת טיפול נפשי על עצמי. חשבתי, 'אין לי כלום אז אין לי מה להפסיד. אני יכול רק להרוויח אם זה יצליח. אם לא, עדיין קיבלתי את מה שהגעתי איתו. אני עושה את דרכי בעולם בתור עצמי ואני עדיין אהיה האדם הזה כשאעזוב, לא משנה מה התוצאה'.

עד שהגעתי לשם כמעט האמנתי בזה. נכנסתי עצבני אבל בטוח בעצמי. מיד עם פתיחת הדלת מייק אפל גילה נטייה אישית לעימות מיותר שיכביד עלינו ככל שיעבור הזמן. אני חושב שברגע שהדלת נפתחת, אתה יכול להפסיק לבעוט בה. לא כך מייק; הוא הלך סחור סחור. ישר, ללא תודעה עצמית ולפני שהשמעתי תו, הוא אמר לג'ון האמונד שאני אולי ההתגלות השנייה של ישו, מוחמד ובודהה והוא הביא אותי לשם כדי לראות אם התגלית של האמונד, דילן, היה מזל או אם הוא באמת הקשיב לו באוזניים. מצאתי שזו דרך מעניינת להציג ולהעריך את עצמנו עם האיש שהחזיק את עתידנו בידיו. לאחר מכן נשען מייק לאחור על אדן החלון, מרוצה ביותר מעצמו.

הכדור עבר אליי. ג'ון אמר לי אחר כך שהוא היה מוכן לשנוא אותנו, אך הוא נשען לאחור, שם את ידיו יחד מאחורי ראשו, חייך ואמר, 'תנגן לי משהו'. ישבתי ממש מול ו וביצעתי את SAINT IN THE CITY. כשסיימתי הרמתי את מבטי. החיוך הזה עדיין היה שם ושמעתי אותו אומר, 'אתה חייב להיות בקולומביה רקורדס'. שיר אחד - זה, מה שהיה צריך.

חשתי שהלב שלי מתרומם וחלקיקים מסתוריים רוקדים מתחת לעורי בעוד שכוכבים רחוקים שלי מאירים את קצות העצבים שלי. הוא המשיך, 'זה היה נפלא, נגן לי משהו אחר'. ביצעתי את GROWIN' UP, ואז משהו שנקרא IF I WAS THE PRIEST. הוא אהב את הדימויים הקתוליים, הצביע על היעדר הקלישאות ואמר שצריך לעשות סידורים כדי שאתייצב עבור קלייב דייויס. הוא אמר לי שהיו לו הצלחות מעטות וכישלונותיו באקטים שחתם בקולומביה ובימים אלו, מילתו של קלייב היא הסופית.

אחר כך הוא ביקש לראות אותי בהופעה חיה באותו לילה. מייק ואני אמרנו שננסה למצוא מועדון שיארח אותנו לכמה שירים; לחצנו ידיים ויצאנו מהמשרד שלו. נכנסנו למעלית וכאשר חמקנו מהבניין הגדול השתחררנו. טיפסנו לשמיים ודיברנו אל האלים, שסיפרו לנו שאנו יורקים רעמים וזורקים ברקים! זה היה זה. אחרי שנים של המתנה, של מאבק לקראת משהו שחשבתי שאולי לא יקרה לעולם, זה קרה. עם גיטרת הזבל של מאנילו, החרב שזה עתה שלפנו ניצבה עירומה בגאווה על הכתף. אכלנו צ'יזבורגר חגיגי, וצפנו במורד הרחוב.

קפצנו למונית ויצאנו לכיוון הווילאג'. הייתי בן עשרים ושתיים. התחלנו במועדון 'ביטר אנד'. לא טוב. גם בקפה א גו גו לא הסכימו לקבלנו. מועדון 'קפה ווא' היה סגור. ולבסוף, מועדון מרתף ברחוב מקדוגל היה המושיע. סם הוד היה המנהל ואמר לי שיש להם מיקרופון פתוח לכישרונות בין שמונה לשמונה וחצי. ג'ון האמונד הגיע לשם ומצא את מקומו ליד שישה אחרים שהגיעו - והמופע יצא לדרך".

ב-2 במאי בשנת 1969 הופיעה להקת פינק פלויד במנצ׳סטר. הקלטה מהמופע נכללה באלבומה הכפול של הלהקה - ׳אומהגומה׳.

מועד ההקלטה השני מבין שני מועדי ההקלטה לתקליט ההופעה של אומהגומה התקיים ביום שישי, 2 במאי 1969, במכללת המסחר של מנצ'סטר, בבניין אגודת הסטודנטים של המכללה, שהיה ממוקם ברחוב אייטון. הלהקה בחרה להקליט בסביבה של אגודת הסטודנטים שהיוותה חלק קבוע מסיבובי ההופעות שלה, כדי ללכוד את האווירה ואולי גם את האנרגיה הגולמית יותר של הופעותיה הטיפוסיות, במקום לשאוף לאקוסטיקה טהורה של סביבה רשמית יותר.  

ההופעה של פינק פלויד הייתה חלק מאירוע גדול יותר ומרובה מופעים שהיה טיפוסי להתכנסויות של איגודי סטודנטים באותה תקופה. על הבמה באותו לילה עלו והופיעו דמויות משמעותיות נוספות מסצנת האנדרגראונד והפולק, ביניהן רוי הארפר, פיט בראון והלהקה שלו, להקת ווייט טראש, להקת אדגר בראוטון, הרכב תיאטרון הקסם של פרינסיפאל אדוארדס ולהקת הגראונדהוגס.

ההופעה של פינק פלויד התקיימה במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה בבריטניה, שלעתים קרובות כונה THE MAN AND THE JOURNEY, על שם הסוויטה הקונספטואלית שהחברים ביצעו בהופעות רבות בתקופה זו. סוויטה זו כללה קטעים המשלבים אפקטים קוליים, אלמנטים תיאטרליים (כמו הגשת תה על הבמה) וגרסאות מוקדמות של שירים שיופיעו באלבומים מאוחרים יותר.  

בעוד שההופעות הראשונות של הלהקה משכו קהל היפים רוקד, בשלב זה היא משכה קהל מעריצים "אינטלקטואלי" יותר, שלעתים קרובות הסתפק בישיבה ובהקשבה מרוכזת לצלילים הקוליים המורכבים שנפרשו לפניו.

הרצאתי "הצד האפל של החומה - הסיפור של פינק פלויד" (עם המון פרטי מידע מיוחדים ויחודיים מאז) והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות שלי, להזמנה: 050-5616450

גם זה קרה ב-2 במאי:

- בשנת 1945 נולד קלידן להקת STEPPENWOLF, גולדי מקג'ון. הוא זה שניגן אורגן בלהיטים ידועים של הלהקה כמו: BORN TO BE WILD ו- MAGIC CARPET RIDE.

- בשנת 1970 הקליט אמן הבלוז HOWLIN WOLF ביחד עם אריק קלפטון, רינגו סטאר והבסיסט קלאוס פורמן. הסשן ביום הזה לא עבד טוב כי פורמן וסטאר לא התאימו לנגינת בלוז.

- בשנת 1966 נכנסו ג'ון מאייאל, אריק קלפטון, ג'ון מקווי ויואי פלינט לאולפן הקלטות לאולפן מס' 2 באולפני חברת DECCA. ההקלטות הפכו לאחד מתקליטי הבלוז-רוק הגדולים אי פעם, תחת שמו של ג'ון מאייאל ולהקת BLUESBREAKERS. קלפטון השתמש להקלטה בגיטרת גיבסון לס פול שחוברה למגבר מארשל בעוצמת 45 וואט. הסאונד שיצא לו מהגיטרה נחשב מאז למהפכני וחלוצי.

- בשנת 1975 סיימה חברת APPLE של הביטלס באופן רשמי את פעילותה. הלייבל הזה יקום לתחייה בשלב מאוחר יותר רק בשביל לטפל בענייני הביטלס.

- בשנת 1960 עזב בן אי קינג (שתאריך מותו היה אתמול) את להקת THE DRIFTERS על מנת לפצוח בקריירת סולו.

- בשנת 1951 נולד הבסיסט ג'ון גלאסקוק שהיה חבר בלהקות THE GODS, CHICKEN SHACK ו- CARMEN. אבל חברותו בלהקת ג'ת'רו טול (משנת 1976) הייתה הבולטת ביותר לקהל הרחב. בגלל בעיות קשות בליבו הוא מת ב-17 בנובמבר 1979 (בדיוק ביום הולדתו של גיטריסט ג'ת'רו טול, מרטין באר), כשהוא בן 28.

- בשנת 1950 נולד הזמר הנהדר והמייסד של להקת פורינר (לשעבר), לו גראם (שם מלא: לואיס אנדרו גראמאטיקו).

- בשנת 2009 לקח בוב דילן יום חופש וקפץ לבקר, במסגרת טיול מאורגן עם 13 תיירים נוספים, בבית ילדותו של ג'ון לנון בליברפול.

- בשנת 1974 קטף סטיבי וונדר ארבעה פרסי גראמי עבור אלבומו INNERVISIONS.

- בשנת 1977 הקליט אריק קלפטון את WONDERFUL TONIGHT. שיר שרבים מחשיבים כשיר אהבה טהור, אך הוא מתאר מצב של גבר המחכה לאשתו שתסיים כבר להתאפר ולהסתדר כדי שיוכלו לצאת מהבית. ואז כשהיא שואלת אותו כיצד היא נראית - הוא אומר "את נראית נהדרת הערב", רק כדי שייצאו כבר. צלילי הגיטרה וההפקה שמסביב הפכו מאז לקלאסיקה.

- בשנת 1992 הגיש צמד בריטי מהסיקסטיז בשם "נירוונה" תביעה נגד להקת נירוונה בטענה שהם משתמשים בשם זה כבר משנת 1968. זה ייגמר בתשלום נאה לטובת הצמד הבריטי.

- בשנת 1980 הוחרם הסינגל של פינק פלויד ANOTHER BRICK IN THE WALL PART 2 בדרום אפריקה.

- בשנת 1979 הופיעה להקת המי לראשונה ללא המתופף קית' מון, באולם ריינבאו בלונדון. מחליפו היה קני ג'ונס, שניגן לפני כן בלהקות SMALL FACES ו- THE FACES.

- בשנת 1965 הפר מנחה הטלוויזיה האמריקאי, אד סאליבן, את שבועתו והזמין שוב לאולפן את להקת הרולינג סטונס. סאליבן דרש שהלהקה תשב כל היום מאחורי הקלעים עד לעלייתה לבמה על מנת לא לגרום להפרות סדר מצד הקהל. הלהקה ביצעה הפעם ארבעה שירים.

- בשנת 2006 הוציא ניל יאנג אלבום פוליטי מאד שבא לתקוף את המדיניות של נשיא ארה"ב, ג'ורג' ו. בוש. שם האלבום LIVING WITH WAR. רוב האלבום נכתב והוקלט ביום אחד.

- בשנת 1978 יצא אלבומם השני של טום פטי ושוברי הלבבות ושמו YOU'RE GONNA GET IT.

- בשנת 1936 נולד אנגלברט האמפרדינק, שבשנת 1967 מנע להיטו RELEASE ME את הגעת הביטלס למקום הראשון עם תקליטונים "שדות תות לנצח / פני ליין". את הסיפור המלא (כולל קולות מאותה תקופה ופרטי מידע נדירים) תמצאו בספר "ביטלמאניה!".

בונוס: החודש, מאי בשנת 1976, אמרו האמנים הבאים דברים שאספתי עבורכם מגילינות מלודי מייקר שברשותי:

נואל רדינג (הבסיסט לשעבר של ג'ימי הנדריקס): "ג'ימי היה אישיות חזקה מאוד ואני בטוח שהרוח שלו, הנשמה שלו או איך שלא תקראו לזה, עדיין שם. כשהוא מת, הייתי בניו יורק. מישהו נכנס לחדרי ופשוט אמר 'היי בנאדם, הנדריקס מת'. אני לא דתי, אבל הלכתי לכנסייה, ופשוט ישבתי שם וחשבתי על זה". על מזל רע: "כן, ובכן עברתי קשיים. היו לי בעיות מס ומצב הגירושין שלי הרגיז אותי, אבל בהיותי מבוגר יותר, אני יכול להתמודד עם דברים טוב יותר עכשיו. כמו בסיבוב ההופעות האחרון שלי באמריקה. הגענו לאוסטין, טקסס, ולא היה לנו ציוד. הרבה אנשים היו נבהלים, אבל פשוט שכרנו כמה כלים והמשכנו עם זה. ואז גנבו לנו את הציוד שלנו בלוס אנג'לס. הפסדנו תופים וגיטרות, מגברים ורמקולים בשווי 3,500 דולר. לא חלמתי הרבה על ג'ימי הנדריקס ואז לילה אחד חלמתי את החלום הזה וג'ימי נכנס לחדר. אמרתי: 'אבל אתה מת'. והוא אמר: 'כן, אני יודע, אני רק רוצה לראות אותך'. ואז חלמתי עוד חלום, ג'ימי הופיע בחדרי, ואמרתי 'אתה מת'. למחרת שמעתי שאחת מחברותיו של חבר להקת סלייד נהרגה בתאונת דרכים (זו הייתה ארוסתו של המתופף דון פאוואל בשנת 1973 - נ.ר). ואז חלמתי את החלום השלישי שלי כשג'ימי הופיע. זה היה כשדיוויד בואי נעצר בניו יורק".

איאן האנטר (הזמר לשעבר של מוט דה הופל): "יש דברים חשובים יותר בחיים מאשר להיטים. הקול שלו היה גרוע. זו האמת... הקול שלי גרוע. אולי רנדי ניומן יוצא מזה בלי בעיות, אבל זה כבר עניין אחר. אני מודע מאוד לכך שאני לא זמר גדול, אבל זה מה שיש בגרון. אני חושב שכולנו יודעים את האמנים שאני מזדהה איתם. שניהם זמרים מוגבלים. אבל ג'אגר היה הזמר הכי סקסי בעולם, ודילן היה גורם לך לשיער על העורף שלך לסמור. בגלל מה שהם אמרו. אני מאוד מעורב רגשית במוזיקה שלי. תמיד הייתי. האלבום האחרון היה אלבום של איאן האנטר רק בשם כי לגיטריסט מיק רונסון היה הרבה מה לעשות עם האלבום האחרון. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי לגמרי חופשי לעשות בדיוק את מה שרציתי לעשות בעצמי והיה לי הביטחון לעשות את זה. כשאתה בלהקה הרבה זמן, זה די מפחיד לצאת. עכשיו, עניין מס ההכנסה קרה, ולא ידעתי בדיוק מה קורה. אני פשוט מתנגד לממשלה, והדרך היחידה שבה אני יכול להראות לממשלה שאני לא רוצה לשלם את המסים שלי היא לעזוב את אנגליה. המוטיבציה העיקרית לעזוב את אנגליה הייתה כי נגמרו לי הדברים לומר. ישבתי באנגליה וחשבתי, 'אתה צריך ללכת לאנשהו, יקירי, כי אתה לא כותב שום דבר מעניין'. יש הבדל ניכר בקולות שלי ושל דייויד בואי. יש לו קול דק יותר, והוא יותר היסטרי ממני. במבט לאחור, אתה חייב להבין שכשדיוויד נתן לנו את ALL THE YOUNG DUDES, הוא לא היה להיט. עשינו הרבה בשביל דייב כמו שהוא עשה בשבילנו. עזרנו לו הרבה. ההצלחה שלי ברוק'נ'רול הגיעה יחסית מאוחר בשבילי. 1976 אמורה להיות השנה שלי. אני מרגיש מאושר יותר עכשיו, ואני רוצה ליצור מוזיקה טובה ולהמשיך להשתפר כאינדיבידואל".

איאן אנדרסון (מג'ת'רו טול): "אני לא מוכן לנסוע לאמריקה בשביל לקבל עוד 10 או 20 אחוז מהכסף שלי, במקום לשלם אותו במס הכנסה לאנגליה. רון ווד אמר שהוא יצטרך לשלם 98 אחוז מס. אבל הוא לא היה יכול לשלם 98 אחוז מס גם אם היה מנסה. רון ווד, שחי בבריטניה, לא היה יכול לשלם יותר מ-63 אחוז. מישהו צריך להגיד לרוברט פלאנט שהוא טועה. זה ממש עצוב שאנשים מסתובבים ומפיצים את עניין מס ההכנסה והרצון לגלות בפומבי, כי הנתונים המגוחכים האלו פשוט לא קיימים. הציבור מאמין לאנשים כמוני כשאנחנו אומרים שאנחנו משלמים 98 אחוז מס, אבל זה פשוט לא נכון. הייתי אומר שבסך הכל, אפשר לשלם בין 70 ל-75 אחוז מכל ההכנסה שלך. אין סיכוי, תחת השמש, שאתה תשלם 98 אחוז. והגיע הזמן שמישהו יקום ויגיד: 'רון ווד, חבל. אל תגיד לי את זה. אני לא רוצה לדעת כי אתה מדבר שטויות'. והוא עושה את זה. גם רוברט פלאנט. בטח, המס הוא הרבה כסף. אבל העם האנגלי מקבל מידע שגוי. צריך לתת להם את העובדות".

קרלוס אלומר (הגיטריסט בלהקתו של דיוויד בואי): "נראה שאנחנו הולכים לעשות עוד כמה הופעות בארצות הברית ודיוויד רוצה להוציא אלבום חדש בקרוב. דיוויד תכנן את האלבום החדש וכל השירים כבר מוכנים. זה תלוי רק בו, מתי שהוא רוצה להקליט. ואז, אחרי זה, הוא רוצה לחזור לאירופה להמשך השנה. אני עובד כדי שהלהקה הזו תישאר ביחד כמה שיותר זמן. מבחינת דיוויד, אני יודע שהוא אוהב את הלהקה הזאת ורוצה לשמור עליה. הוא יודע שזו להקה טובה. אחרי סיבוב ההופעות הזה אנחנו צריכים לשקול מה הוא רוצה לעשות. נהיה שם אם הוא ירצה אותנו".

ביורן אולבאוס (מלהקת אבבא): "אנחנו ממש מצפים להופיע באנגליה. אנחנו לא יוצאים לסיבובי הופעות לעתים קרובות, אז אני בטוח שחלק מהאוהדים תוהים אם אנחנו באמת קיימים. ניתן את ההופעה הכי טובה שנוכל כדי להראות להם שאנחנו באמת קיימים. יש הרבה להקות שעושות סיבובי הופעות כל השנה. אני לא יכול לחיות ממלון למלון. זה היה משגע אותי".

פטריק מוראז (קלידן להקת יס על תקליט הסולו הראשון שלו THE STORY OF I): "כל מי ששמע אותו חייב להודות שזהו אחד האלבומים הגדולים של השנה".

רוברט פלאנט (לד זפלין): "אז אני מבין שאיאן אנדרסון מרוויח רק כמו בנאי שמשתכר היטב, נכון? ובכן, הוא גם כותב שירים כמו בנאי".

בונוס: החודש, מאי בשנת 1966, אמרו האמנים הבאים דברים שאספתי עבורכם מגילינות KRLA שברשותי:

ג'ורג' האריסון: "אם אי פעם היינו עושים זאת, הייתי רוצה שנלך למקום טוב - לא סתם אולפן הקלטות אמריקאי. אנשים כמו אוטיס רדינג, וילסון פיקט והרבה אחרים שנמנים עם האמנים האהובים עלינו מקליטים את התקליטים שלהם בממפיס. טכנאי ההקלטה שם הם מומחים. זו לא סתם עבודה עבורם. הם אוהבים את סוג המוזיקה שלנו. תהיה שם אווירה נהדרת".

פול מקרטני: "יהיה מעניין לגלות אילו צלילים חדשים נוכל להשיג באמצעות אולפן אחר".

ג'ורג' מרטין (מפיק): "אם אי פעם נצא מחוץ ללונדון להופעות, זה יהיה ניסיוני. נכון שסביבות מוזיקליות מקומיות שונות יכולות להשפיע רבות על הביטלס. לא נדע למה לצפות מבחינת תוצאות, אבל זו תהיה חוויה חדשה עבור כולנו".

ג'ון לנון (על סרט ההופעה שלהם באצטדיון SHEA): "זה סרט נהדר. בצבע הוא נהדר כי כל הפנים שלנו נראות כחולות וחומות תחת תאורה. זה מתחיל עם פול שמבצע את I'M DOWN וכולנו נראים מאוד מזיעים כי חם בניו יורק באוגוסט, ובכל מקרה, זה היה ממש בסוף המופע שלנו והיינו על הבמה יותר מחצי שעה עד שצולם הקטע הזה".  

רינגו סטאר: "האישיות של ג'ון היא שעיצבה אותנו".  

ביל ווימן, בסיסט הרולינג סטונס על לבישת בגדים כהים: "אני תמיד לובש בגדים כהים, השיער שלי כהה ואולי המעריצים לא יכולים לראות אותי מספיק טוב כדי להכות אותי".

מיק ג'אגר (על הסכסוך לכאורה עם האחים ווקר): "הווקרס האלו, מסיבה בלתי נתפסת כלשהי, מפיצים את הסיפורים האלו כבר חודשים. זה לא סיפור חדש, הסיפור הזה עם בדלי הסיגריות. אבל אני אגיד לכם את זה - זה לא נכון. אני מאמין שזה הומצא רק למען יחסי הציבור. אני לא מסוג הבחורים שמכחישים דברים. אם הייתי זורק עליהם משהו הייתי מודה בזה. הייתי אומר שעשיתי את זה ואני אומר למה, אבל אני אפילו לא מכיר את האחים ווקר, מעולם לא פגשתי אותם. אני זוכר שראיתי אותם באולפן הקלטות בהוליווד לפני זמן רב, הרבה לפני שהם היו משמעותיים כאן. פשוט ראיתי אותם - שום דבר חברתי בזה. זה נהיה כל כך מגוחך שהם בקרוב יכניסו את כולם לזה... את הכלב שלי, את אמא שלי, או את כריסי (שרימפטון, חברתו אז של ג'אגר - נ.ר) או כל אחד אחר. זה פוצץ כל כך הרבה שפשוט הרגשתי שאני חייב להוריד את הקטע הזה מהלב שלי אחת ולתמיד. מעולם לא זרקתי כלום על משפחת ווקר. הם בהחלט לא מסוג התקליטים שהייתי הולך וקונה, אבל הם כנראה לא היו קונים את שלנו. אני לא אוהב את הטריק האמריקאי הזה, אבל עד עכשיו סירבתי להתערב בו. אני לא בקמפיין שנאה. פשוט הרגשתי שאני חייב לדבר אחרי שהתעלמתי מהסיפורים האלה כל כך הרבה זמן".

קית' ריצ'רדס (על שיערו הארוך): "השיער שלי ארוך כי יש לי אוזניים גדולות!"

קית' רלף, סולן היארדבירדס, על נגינת הגיטרה של ג'ף בק ב-שיר SHAPE OF THINGS: זה סוג של צליל ערבי. הוא באמת הפיק צליל מוזר ואכזרי והצלחנו להשתמש באפקטים של פידבק בהצלחה רבה"  

טינה טרנר (על הפגישה עם אייק): "הכל קרה במקרה, בזמן שצפיתי באייק על הבמה בסנט לואיס, ערב אחד הוא ניגן באורגן בהפסקה, ביקשתי לשיר שיר. המתופף נתן לי מיקרופון וזהו! אייק אהב את הקול שלי והתחלתי בתור זמרת ליווי. אייק עמד להקליט את FOOL IN LOVE אבל הסולנית לא הופיעה לסשן. הכרתי את השיר, אז שרתי אותו".

גארי לידס, אחד מהאחים ווקר, על הסכסוך עם מיק ג'אגר: "אל תשאלו אותי יותר על מיק ג'אגר. אני לא רוצה לדבר עליו או על אף אחד מהאירועים האלה. אני פשוט רוצה לשכוח מזה. למעשה, אני אפילו לא מכיר את מיק ג'אגר ואני לא מעוניין להגיב לאף אחת מההאשמות שהוא מעלה. אגב, אני אוהב את הרולינג סטונס ככל האפשר, ככל שאני יכול, כל דבר מהסוג הזה של מוזיקה".  

ריצ'רד הקטן על הביטלס: "הם הבחורים הכי טובים שעבדתי איתם בחיי. הם פשוט עם רגליים על הקרקע. אנשים עדיין לא באמת שמעו את הביטלס. הם מהלהקות הכי מוכשרות מכל מקום או מכל זמן. הם פנטסטיים!"... על הרולינג סטונס): "אם מדברים על רית'ם אנד בלוז - אז אוהבים את הרולינג סטונס, אני חושב שהם פנטסטיים אבל אתם חייבים לשמוע את הביטלס שרים רית'ם אנד בלוז!"

בונוס: פינת "תמונת מצב החודש מן העבר" - והפעם התמונה של החודש, יוני בשנת 1967.

ברוכים הבאים ליוני 1967, חודש שבו עולם המוזיקה רטט מהתרגשות, פסיכדליה וצלילים חדשים ששינו את המשחק! אם חשבתם שהקיץ שלכם עמוס, חכו שתשמעו מה קרה אז. הביטלס המשיכו לשלוט בעולם עם התקליט החדש והמהפכני שלהם, סרג'נט פפר, אבל סנסציה חדשה בשם פרוקול הארום איימה לגנוב את ההצגה עם להיט אחד מסתורי וממכר. המוני קופים, סליחה, מאנקיז, עמדו לנחות בבריטניה, פסטיבלים צצו כמו פטריות אחרי הגשם, והחוף המערבי של אמריקה שלח נציגים עמוסי כישרון ופרחים. אז היכונו, כי הנה החדשות הלוהטות ביותר ישירות מהדפים המצהיבים (אך המרתקים!) שיש לי של מלודי מייקר:

השיר A WHITER SHADE OF PALE של פרוקול הארום: היסטריה בלבן!

העולם כולו נצבע בגוון חיוור יותר מלבן, והאשמה כולה בלהקת פרוקול הארום ובסינגל הבכורה שלהם, A WHITER SHADE OF PALE. השיר הזה, עם אורגן ההאמונד המהפנט שלו (בהשראת יוהן סבסטיאן באך, לא פחות!) ומילותיו הסוריאליסטיות של קית' ריד, פשוט כבש את המצעדים והפך לסנסציה בינלאומית במהירות מסחררת. ב-10 ביוני הוא זינק לראש מצעד ה-POP 30 של מלודי מייקר, ולא עזב את הפסגה גם בשבועות שלאחר מכן. בצרפת לבדה נמכרו 120,000 עותקים תוך עשרה ימים – טירוף! זה היה התקליטון שנמכר הכי מהר אי פעם עבור להקה חדשה בחברת התקליטים DERAM (שהיא, כידוע, חלק מחברת DECCA). והלהקה? היא הוקמה רק שלושה חודשים לפני הפריצה המטאורית! כמובן שעם הצלחה כזו, כבר תוכננו טיסות לאמריקה לקידום, אולי ביולי. חברי הלהקה, בראשות הסולן והפסנתרן גארי ברוקר, לא נחו על זרי הדפנה ותכננו להקליט חומרים לסינגל חדש ולתקליט חדש כבר בשבועיים הקרובים (תחילת יוני).

מנהל ההקלטות שלהם, דני קורדל, תיאר את המוזיקה שלהם במילים מדויקות: "המוזיקה שלהם מעוררת אינטלקטואלית וגם רגשית. זוהי מוזיקה די מופנמת ובהחלט לא משהו לקפיצות. הם יוצרי מצב רוח ויש להאזין להם גם כשאתם מסטולים בשלוש לפנות בוקר". אולי זו הסיבה להצלחה? על גארי ברוקר עצמו אמר קורדל: "גארי הוא בחור מאוד מוצק ומאוד מוכשר. הוא די רגוע לגבי הצלחה. הוא אוהב איכות".

ברוקר עצמו לא היסס לחלק ציונים: על המאנקיז הוא אמר: "אני לא מבין את הצלילים המוזרים האלה בתקליטי הביטלס, הם שם למטרה מסוימת אבל אני בטוח שהמאנקיז לא יודעים מה הם עושים". אאוץ'! על "סן פרנסיסקו" של סקוט מקנזי, הוא טען: "הכל על ההיפים של החוף המערבי, האנשים היפים. כל זה לא אומר כלום כאן כי אי אפשר להבין את התחושה של השיר. כדי שזה יהיה משמעותי צריך חופים יפים ושמש". ולגבי SEE EMILY PLAY של הפינק פלויד הוא אמר: "זה נשמע הרבה יותר טוב מהשיר על ארנולד ליין. הם היחידים שעושים סצנות מהסוג הזה ויש להם צליל מאוד ייחודי".

הביטלס: סרג'נט פפר ממשיך לכבוש (וה-BBC מצנזר!)

אי אפשר לדבר על יוני 1967 בלי להזכיר את סרג'נט פפר, התקליט של הביטלס. היצירה הזו, שנחשבת לאחד התקליטים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות המוזיקה, מכרה כמעט רבע מיליון עותקים בבריטניה תוך שבוע בלבד מיציאתו הרשמית! כמובן שהוא התנחל במקום הראשון במצעדי התקליטים לאורך כל חודש יוני. ההשפעה שלו הייתה מיידית ועצומה, והדיונים סביב "יכולת הכיסוי שלו" (כלומר, האם להקות אחרות יכולות לבצע גרסאות כיסוי לשירים) היו נושא חם. כבר ביולי 1966, כשדיבר על התקליט REVOLVER, פול מקרטני התגאה במורכבותו: "הם לעולם לא יוכלו להעתיק את זה". התחושה הזו, כך נראה, התחזקה עם סרג'נט פפר, שאכן זכה לפחות גרסאות כיסוי בהשוואה לקודמו.

אבל לא הכל היה ורוד. שיר הנושא מהתקליט, A DAY IN THE LIFE, נאסר לשידור על ידי ה-BBC בשל חשד להתייחסויות לסמים (אותם "חורים קטנים" באלברט הול כנראה עוררו דאגה). המפיק שלהם, ג'ורג' מרטין, התייחס לצליל המוזר שנשמע בסוף התקליט (לאחר סיום השיר): "הקול שאתם שומעים הוא של פול. אני לא זוכר מה הוא אומר כי זה חלק מעשר דקות של קלטת שהבנים הכינו. פשוט גזרנו שתי שניות בשביל הכיף. ממש לפני זה יש תו שרק כלב, או מישהו עם שמיעה מוזרה, יכול לקלוט". כן, הביטלס תמיד אהבו להשאיר הפתעות למאזינים הנאמנים (ולכלביהם).

המאנקיז באים לבריטניה: היכונו להיסטריה!

הלהקה האמריקאית המצליחה, המאנקיז, עמדה לנחות בבריטניה לקראת הופעות ענק באמפייר פול בוומבלי (30 ביוני, 1 ו-2 ביולי). הציפייה הייתה בשמיים, למרות שהגעתם הייתה אפופה מסתורין מסוים – פרטי הטיסה והמלון נשמרו בסוד (אם כי שמו של מלון רויאל גארדן דלף). הביקוש היה כל כך גדול, עד שכמה מאות מושבים נוספים הועמדו למכירה למופעים שכבר היו סולד אאוט. במקביל, תוכננו הופעות חדשות נוספות בהתאם לביקור.

סאונד החוף המערבי עושה גלים

ההתעניינות בלהקות אמריקאיות מהחוף המערבי, עם הסאונד הפסיכדלי והאווירה ה"היפית" שלהן, הלכה וגברה בבריטניה. מנהלים ואמרגנים חיפשו דרכים להביא את הלהקות הללו להופעות בממלכה, והקהל היה צמא לטעום מהסאונד החדש והמרענן שהגיע מסן פרנסיסקו ולוס אנג'לס.

ג'ימי הנדריקס: גיטרה בוערת וכוכב נולד!

ג'ימי הנדריקס, הגיטריסט הפנומנלי מאמריקה, כבר עשה לעצמו שם ענק בבריטניה, ועכשיו החל לכבוש את שאר אירופה. הוא שבר את כל שיאי הקופות בגני טיבולי בסטוקהולם, כשמשך 18,000 איש להופעותיו. הנדריקס עצמו סיפר על קבלת הפנים בשוודיה: "הצעירים נהדרים והקונצרטים היו מוצלחים הרבה יותר ממה שיכולנו לקוות". עם זאת, הוא גם ציין תקרית לא נעימה: "הנהלת המלון שבו כבר בילינו לילה אחד בשלווה סירבה לאפשר לנו לשהות לילה נוסף בטענה שההזמנה הייתה ללילה אחד. נראה שאנשים בסקנדינביה באמת לא מוכנים לחוויה שלנו". כנראה שהעוצמה שלו הייתה קצת יותר מדי עבורם.

תקליטו ARE YOU EXPERIENCED דהר בינתיים במעלה מצעדי התקליטים, והסינגל THE WIND CRIES MARY כיכב במצעד הסינגלים. אבל השיא, ללא ספק, היה הופעתו בפסטיבל הפופ של מונטריי. הנדריקס, עם הנגינה הווירטואוזית שלו, הכריזמה המתפרצת, והשימוש המהפכני באפקטים, פשוט הדהים את הקהל. רגע השיא היה כאשר הצית את גיטרת הפנדר שלו על הבמה – אקט שנכנס לפנתיאון של הרוק'נ'רול. זו הייתה "התקיפה האלימה שלו על גיטרה בוערת" שכולם דיברו עליה.

עוד חדשות וציטוטים מהכוכבים:

הרולינג סטונס: שמועות עקשניות טענו שמיק ג'אגר עומד לככב בסרט ONLY LOVERS LEFT ALIVE, יחד עם שאר חברי הלהקה. נאמר שהוא וקית' ריצ'רדס כתבו את כל המוזיקה לסרט. אלן קליין, מנהל העסקים שלהם בארה"ב ומפיק הסרטים, נשאר מסתורי ולא אישר או הכחיש את השמועה על ג'אגר בתפקיד הראשי. מותח!

אריק קלפטון (CREAM) דיבר על "פילוסופיית האהבה" ששטפה את היבשת: "בהחלט יש פילוסופיה של אהבה שמתפשטת והיא מתפתחת בקרב קבוצת גיל רחבה, מגיל 14 עד 30. זו לא כל כך תגובה נגד המלחמה, אלא דרך חיים חדשה לגמרי". הוא לא חסך ביקורת מהאמריקאי הממוצע: "אמריקאי מהמעמד הבינוני הוא כזה טיפש שלא תאמינו. החיים כל כך נוחים להם, עם המכונית והטלוויזיה, הם לא רוצים לדאוג והם אפילו לא רוצים לחשוב. הכל נורא חולני". על פילוסופיית האהבה עצמה אמר: "היא גחמה במובנים רבים. אבל אני לא רואה בזה הרבה נזק כל עוד האנשים לא יזנו אותה".

להקת המי: דרמה קטנה פקדה את הלהקה כאשר המתופף הפרוע קית' מון אושפז בבית חולים עקב מתיחה בשריר הבטן. התקרית עיכבה את העבודה על תקליטם החדש, שעתיד היה להיות THE WHO SELL OUT. למרות זאת, הלהקה הספיקה להופיע בפסטיבל הפופ של מונטריי, שם, כהרגלם, סיפקו הופעה נפיצה שכללה פצצות עשן וריסוק גיטרה על ידי פיט טאונסנד.

טראפיק (הלהקה החדשה של סטיבי ווינווד): אחרי שעזב את ספנסר דיוויס גרופ, סטיבי ווינווד הקים את טראפיק, להקה עם כיוון פסיכדלי ופולקי יותר. ווינווד הסביר את השינוי: "אני מנסה לאבד את הזהות הישנה שלי ולרכוש חדשה. אני לא רק רוצה להיות הבחור ששר את 'ג'ורג'יה' ו-'מאדי ווטרס'. אני לא רוצה להכחיש את הדברים האלה, אבל יש עוד כל כך הרבה דברים שלא עשיתי". הוא הוסיף בהומור: "אנחנו רוצים לעשות את הטעויות שלנו בפרטיות." דייב מייסון, גיטריסט הלהקה, דיבר על אורח חייהם המבודד בכפר, שהשפיע על המוזיקה: "זה לא כל כך צלילים כמו הסביבה, הארץ והאנשים. השיר שלנו, PAPER SUN, עוסק באנשים שמחפשים משהו שהם לא יכולים למצוא".

ג'רי מרסדן: אחרי פירוק להקתו המצליחה, THE PACEMAKERS, ג'רי מרסדן פנה לקריירת סולו. הוא סיפר בכנות: "הרווחתי הרבה מהעסק ואני בטוח כלכלית בזכות יועצים טובים. אני מבלה את רוב זמני בנגינה בפסנתר ובגיטרה, ובכתיבת שירים. אני יכול להרשות לעצמי לשבת ולחכות. גם אם התקליטים יכשלו, לפחות אני יכול להגיד שניסיתי".

ההוליס: עוד להקה ותיקה ומצליחה, ההוליס, הוציאה להיט חדש, CARRIE ANNE. עם זאת, מספר תוכניות טלוויזיה שלהם בוטלו לאחר שטוני היקס, הגיטריסט, נזקק לטיפול בבית חולים עקב בעיות בסינוסים. תקליטם EVOLUTION יצא בתחילת יוני. ברני קלוורט, הבסיסט, דיבר על אורך החיים של הלהקה: "זה נובע בחלקו מהתלהבות מובנית לעשות משהו חדש. כל להקה מגיעה לשלב של 'מה אנחנו יכולים לעשות כדבר הבא?' ולרבים מהם נמאס... אבל להוליס יש כל כך הרבה אנרגיה שהם מדהימים אותי". הוא הוסיף בגאווה: "העניין הוא שההוליס הם להקה פנטסטית". על סיבובי הופעות: "אנחנו מרגישים שזה טוב לעשות סיבוב הופעות פעמיים בשנה, ולו רק כדי שהצעירים יראו אותנו. אבל אנחנו באמת רוצים לעשות משהו שונה בפעם הבאה".

רוי הארפר: הזמר-יוצר בן ה-25, בעל הסגנון הייחודי, חתם בחברת CBS. על סגנונו אמר: "הדברים שלי לא ממש כמו של דילן. אני יותר מכוון לג'אז, באמת". הוא חשף מעט מעברו: "למעשה, הייתי בטלן. אחרי שעזבתי את בית הספר בלנקשייר התגייסתי לחיל האוויר המלכותי לכמה שנים אבל שוחררתי בגלל מיגרנה. למעשה, עבדתי על כרטיס השחרור שלי. אחרי זה התחלתי לשיר ברחוב, בעיקר בלוז". על מוזיקת פולק: "הסולן, שעומד שם לבד עם הכלי שלו, אני חושב שזה חייב להיות פולק. גם אם צ'רלי כריסטיאן היה מופיע סולו, אני חושב שזה היה יוצא פולק. פולק זה דבר אינדיבידואלי".

פינק פלויד: להקת הפסיכדליה העולה הוציאה סינגל חדש, SEE EMILY PLAY, שנכתב על ידי סיד בארט המסתורי והמוכשר. הבי-סייד היה SCARECROW (גם הוא מאת בארט). הסינגל יצא ב-16 ביוני והמשיך לבסס את מעמדה של הלהקה כפורצת דרך.

ג'פרסון איירפליין: סיבוב ההופעות הבריטי של להקת הרוק הפסיכדלי מסן פרנסיסקו, שתוכנן לחודש יולי, נדחה. הסיבה, ככל הנראה, הייתה התחייבויות קודמות באמריקה. המעריצים הבריטים נאלצו לחכות עוד קצת.

וזהו, חברים, רק קצה הקרחון של מה שהתרחש ביוני 1967 המחשמל! חודש אחד, אבל כמה התרחשויות, כמה צלילים חדשים וכמה כוכבים שזרחו בשמי המוזיקה. הקיץ רק התחיל, והיה ברור שהוא הולך להיות אחד הקיצים הבלתי נשכחים בתולדות הפופ והרוק. הישארו מעודכנים!

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459