כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-30 בספטמבר (30.9) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "אני תמיד עובד עם הסברה שאני בלתי פגיע לחלוטין וכל האחרים פגיעים" (ריי דייויס מלהקת הקינקס, בעיתון NME בשנת 1968)
ב-30 בספטמבר בשנת 1969 יצא אלבום ללהקה ההולנדית SHOCKING BLUE. שמו הוא AT HOME וזו הפעם הראשונה עם הזמרת מאריסקה וורס.
זה למעשה אלבום האולפן השני של להקה זו שבלט בו בעיקר הלהיט VENUS, אבל האלבום כולו היה שילוב מרתק של רוק פסיכדלי, פולק ופופ. עם זאת, מאחורי ההצלחה הזו עמד סיפור של להקה שאפתנית השואפת למצוא את זהותה.
שוקינג בלו נוסדה בשנת 1967 על ידי הגיטריסט רובי ואן ליוון, שהפך במהרה לכוח המניע ולכותב השירים העיקרי מאחוריה. במקור, בהשפעת התנועה הפסיכדלית שסחפה את אירופה ואת ארה"ב, המטרה שלו הייתה ליצור להקה שיכולה לעמוד עם גדולי התקופה, ולמזג רוק עם הצלילים החלומיים של הפסיכדליה.
עד שהקבוצה הייתה מוכנה לעבוד על AT HOME היא הביאה אליה תוספת מכרעת: הזמרת מסיקה וורס. עם הקול העמוק והצרוד שלה והנוכחות הבולטת שלה (כולל פאה מרשימה), וורס העניקה ללהקה יתרון מובהק, וחיזקה את ההרכב שימשיך לעשות היסטוריה. התוספת שלה תעצב את הזהות המוזיקלית והוויזואלית של שוקינג בלו ותהפוך למרכיב חיוני ביצירת האלבום.
ההקלטה של AT HOME התקיימה באולפני GTB בהאג, הולנד. הלהקה עבדה בהדרכתו של הטכנאי, ג'רארד סטלארד, שהיה חיוני בלחדד את הסאונד שלה. האולפן היה קטן יחסית לאולפנים הגדולים והמפורסמים יותר בלונדון או בניו יורק, אבל זה נתן לאלבום קצה גולמי ולא מלוטש שהתאים בצורה מושלמת לאווירה הפסיכדלית שהייתה המטרה פה.
על פי ראיונות עם ואן ליוון, תהליך ההקלטה היה חוויה אינטנסיבית. חלק ניכר מהחומר נכתב על ידו עם השראה עמוקה מאמני רוק בריטיים ואמריקאים כאחד כמו הביטלס וג'פרסון איירפליין. הלהקה הקליטה לעתים קרובות עד מאוחר בלילה, מונעת על ידי הפרפקציוניזם של ואן ליוןו והחזון שלו לגבי מה שהם יכולים להשיג. בשירים רובי ואן ליוון השתמש לעתים קרובות בכלים אקזוטיים, כמו הסיטאר, שהפך יותר ויותר פופולרי במוזיקה הפסיכדלית הודות ללהקות כמו הביטלס.
"ונוס" הוא ללא ספק השיר המפורסם ביותר פה, ויצירתו עמדה בסימן הנחישות של ואן ליוון ליצור להיט. זה הושפע מאוד מהשיר THE BANJO SONG של להקת הפולק האמריקאית THE BIG 3, שבתורה שאלה מהלחן המסורתי :בו סוזנה". ואן ליוון לקח את הליבה ובנה סביב זה המנון רוק עוצמתי, עם ריף גיטרה ייחודי שהפך מאז לאיקוני - זה בהשראת PINBALL WIZARD של להקת המי.
מעניין שהלהקה לא הבינה בהתחלה ש"ונוס" יהפוך לתופעה עולמית. במהלך תהליך ההקלטה הוא נתפס כעוד שיר חזק באלבום מלא בלהיטים פוטנציאליים. רק לאחר השחרור השיר כתקליטון הוא קיבל חיים משלו, טיפס במצעדים ברחבי העולם והפך את הלהקה לסנסציה.
בזמנו עלה בארצנו התקליט של הכחול המזעזע הזה 16.90 לירות ובביקורת עליו בלהיטון נכתב כך: "קשה לדעת מה בדיוק הופך את פזמוניה של להקת 'כחול מזעזע' ללהיטים בינלאומיים; לחניו המסחריים של הגיטריסט רובי ואן ליון או קולה העמוק של הסולנית מאריסקה וורס. לעומת זאת, ברור כשמש בוודאות שהלהקה ההולנדית שקצרה השנה הצלחה בלתי רגילה, תכתיב את הקצב המסחרי בשנים הקרובות ותקליטה, אריך הנגן הראשון המונח לפנינו, רק מאשר זאת. לתקליט הזה אפשר לקרוא רק בשם אחד - פגז. מה אפשר לדרוש יותר מאריך נגן, אשר בו מצויים שלושת הלהיטים הלוהטים של הלהקה? אלו הם 'ונוס', 'ג'ו העצום' ו'לעולם אל תינשאי לאיש מסילה'. ואם שלושה פזמונים אלה עדיין אינם מספיקים, הרי שהקצב מצוי גם במידה מספקת בפיזמונים 'קליפורניה', 'הנה אני בא', 'רוח פראית' ו'הסתובב מנוע, הסתובב'. אם עדיין לא השתכנעתם בעוצמתה של מאריסקה וורס, כדאי לכם להאזין לפיזמונים 'אני אישה' ו'מעוף האהבה'. כדאי בהחלט לרכוש".
ב-30 בספטמבר בשנת 1997 הופיעה להקת U2 בפארק הירקון בתל אביב. המופע לא היה חף משערוריות...
חלפו 11 שנים מהיום בו חטף המוסד את המרגל מרדכי ואנונו ועל הבמה עלו ארבעת חברי להקת הרוק האירית המצליחה, U2. הזמר, בונו שילהב את הקהל אך כארבעים דקות מיריית הפתיחה לפתע הדהדו דבריו במערכת ההגברה האימתנית. היה ברור לכל שהוא דורש לשחרר את ואנונו. “אני רק רוצה לזכור את ואנונו. הבחור הזה, לא משנה מה אתם חושבים עליו או מרגישים כלפיו, הלילה נמצא כבר 11 שנים בבידוד בתוך הכלא. למדינה גדולה יש סובלנות גדולה, והלילה אני מבקש זאת למענו”. הקהל הגיב במחיאות כפיים. חלקו כנראה לא הבין מדוע ואנונו בכלל עצור. העיקר לשמוע את הלהיטים האהובים.
ב-30 בספטמבר בשנת 1969 יצא התקליט GET READY של להקת RARE EARTH.
SIDE 1 1. Magic Key 2. Tobacco Road 3. Feelin' Alright 4. In Bed 5. Train to Nowhere
SIDE 2 1. Get Ready
חברות וחברים... לא הייתה מסיבה ראויה בארצנו שויתרה עליו בפסקול שלה, בימים ההם!
להקת RARE EARTH הוקמה בשנת 1968 בדטרויט, אחרי שחברי להקת THE SUNLINERS צירפו אליהם מתופף צעיר (שעוד למד אז בתיכון...) בשם פיט ריברה. ריברה הפך מיד להיות גם הסולן של הלהקה בעודו מתופף על מערכת התופים. הם החלו להופיע במועדוני לילה, כשלריברה הצעיר הונפקה תעודת זהות מזויפת כדי לאפשר לו לנגן שם למרות גילו הצעיר. האלבום הראשון שהם הקליטו, לחברת התקליטים MGM, לא עשה הדים נרחבים. לאלבום קראו DREAMS ANSWERS, והוא הכיל בתוכו בין השאר גם גירסה קצרצרה לשיר הידוע GET READY (שנכתב על ידי אגדת מוזיקת הנשמה, סמוקי רובינסון).
אבל האלבום בכל זאת חילחל לאוזניו של אחד מנגני הסשנים של מוטאון ׁ(הגיטריסט דניס קופי) והוא המליץ עליהם לחברה בה עבד. החברה הזו, שידועה בכלל בתחום המוזיקה השחורה, רצתה להחתים את הלהקה אצלה. סיבת ההחתמה הייתה שמוטאון בדיוק חיפשה להחתים להקה לבנה ללייבל החדש שהוקם אצלה למוזיקה הלבנה. עדיין לא היה שם ללייבל הזה, וכשהלהקה הציעה למוטאון לקרוא ללייבל על שמה - חברת התקליטים הידועה קפצה על הרעיון. כך הוקם לייבל שנקרא RARE EARTH. ובזכות שם הלייבל גם זינק שמה של הלהקה לתודעה באקט שיווקי מבריק. הסינגל הראשון של הלהקה נקרא GENERATION והוא הוקלט כחלק מפסקול שלם של הלהקה לסרט בשם הזה. מכיוון שהסרט עצמו נחל כישלון חרוץ, האלבום נגנז זמן קצר אחרי שיצא וחלק מהשירים יצא מחדש באלבום השלישי של הלהקה מ-1970 שנקרא ECOLGY. מה שהופך את האלבום GENERTION לנדיר, מעבר לכך שהוא עדיין לא יצא על דיסק באופן רשמי, הוא שהשירים כאן מכילים מיקס שונה לגמרי מהגרסאות של אותם השירים שיצאו באלבום השלישי.
בינתיים הקליטה הלהקה אלבום נוסף בשנת 1969, שנקרא GET READY. אלבום זה הכיל גירסה לשיר TOBACCO ROAD. אין לי מושג מה משך המוני להקות ואמנים לעשות קאבר לשיר הזה בתקופה ההיא. ואפילו יש פה גירסת כיסוי לשיר של להקת הבלוז-הבריטית 'סאבוי בראון' (בשם TRAIN TO NOWHERE). אבל כל זה מתגמד לעומת הגירסה הארוכה והמקפיצה-מרקידה של שיר הנושא, שתפסה את כל צד ב' של האלבום. ואי אפשר להתעלם מצליל תוף הסנר שמפאר את הקטע הזה והופך אותו לאחד משירי 'הסנר' הטובים ביותר. גירסת קצרה של השיר הזה יצאה כסינגל והפכה ללהיט מיידי. הדבר העניק תשומת לב רבה לאלבום השלם, שנמכר בכמויות אדירות.
הרבה אנשים חשבו בזמנו שהזמר של השיר GET READY הוא בחור שחור. מה רבה הייתה ההפתעה לגלות שמי שעומד מאחורי הקול הוא דווקא בחור גדול ממדים ובלונדיני. כשלהקת RARE EARTH הופיעה כלהקת חימום ללהקות כמו STEPPENWOLF ו'דם יזע ודמעות', הקהל נדהם לגלות שמאחורי הסאונד השחור מסתתר הרכב לבן לגמרי. הסקסופוניסט, גיל ברידג'ס, סיפר לרולינג סטון: "אנחנו לא היינו הלהקה הלבנה הראשונה שהוחתמה במוטאון. מה שכן, אנחנו היינו הלהקה הלבנה הראשונה עם להיט שם. הבאנו ללייבל משהו שלא היו בו - השמעות ברדיו FM האמריקאי". בנוגע להחתמה במוטאון, סיפר ברידג'ס: "חתמנו במוטאון בימים בהם אנשים היו בטוחים שחתימה בחברה הזו היא וויתור על החיים שלך. זה היה נכון לתקופה מסויימת".
הצלחה בלייבל ענק שכזה אמנם תרמה לשיווק שם הלהקה, אך מצד שני גם גרמה לכך שהלהקה הפסידה המון כסף ממכירות התקליטים. הסיבה היא שמוטאון לא דיווחה כראוי על כמות העותקים שהיא הדפיסה, וכשמנהל הלהקה דרש לבדוק מה קורה שם, הוא נתקל בחומה מלגלגת מצד הטייקונים של מוטאון. הלהקה הבינה שהיא לא יכולה לטלטל את הספינה הענקית שנקראת "מוטאון" אחרת היא תמצא את עצמה מחוץ למשחק. היו לה שתי ברירות: להתקפל מהלייבל ולהפסיד עוד יותר כסף בגלל אי קיום חוזה או להמשיך במוטאון ולהרוויח יפה מההופעות שצברו תאוצה בעקבות המכירות. הם בחרו באופציה השניה.
בשנת 1970 יצא האלבום השלישי של הלהקה לחברת "מוטאון" - ECOLOGY. השיר שבלט כאן במיוחד הוא גירסה עתירת אנרגיה ודינמיקה לשיר I KNOW I'M LOSING YOU (שגם היה במקור - כמו GET READY - שיר של להקת ה- TEMPTATIONS). לדעתי, יש כאן שימוש גאוני באפקט שנקרא DELAY שמעצים את משמעות המשפט YOUR LOVE IS FADIN... FADIN.. FADIN.. FADIN...
זה מה שנקרא עיבוד והפקה גאוניים. אפשר להבין מדוע. כי המפיק של השיר הזה הוא נורמן ויטפילד הגאון שהיה מפיק הבית של מוטאון. שאר האלבום הופק על ידי טום ביירד. ויטפילד הוא זה שכתב והפיק לטמפטיישנס את הלהיט ההיסטרי והגאוני PAPA WAS A ROLLING STONE. עם הנתון הזה אפשר להבין את רמת הגאונות שלו ומדוע השיר הספציפי שהוא הפיק לאלבום ECOLOGY בלט מעל השאר.
כאן אני מסיים את הסיפור על הלהקה מפני שמריבות פנימיות גרמו לכך שרוב חברי הלהקה המקוריים עזבו ומה שנוצר מכאן והלאה הוא להקה בהרכב שונה בשם RARE EARTH, שלטעמי האישי פחות טובה מוזיקלית. ונכון לרגע זה, אין תיעוד בווידאו (או אפילו אודיו נורמלי) של הלהקה המקורית בהופעה. למרות שהם הופיעו הרבה בתקופה ההיא.
מי שרוצה לקבל את כל אלבומי הלהקה (חוץ מתקליט הבכורה, DREAMS ANSWERS) במארז אחד משובח, אני מאד ממליץ על קופסה שלהם (בדיסקים) שנקראת FILL YOUR HEAD. הקופסה מכילה בנוסף לאלבומים גם את הסינגלים שהלהקה הקליטה בתקופה הזו.
ולבעלי פטיפונים, שימו בבקשה בפול ווליום את הצד השני של האלבום GET READY. נראה אתכם נשארים אדישים לצליל תוף הסנר הזה! הו, הסנר!!!
ב-30 בספטמבר בשנת 1947 נולד מארק בולאן. שמו האמיתי היה מארק פלד ואת שם משפחתו הבימתי הוא רקח מצירוף המילים בוב דילן. בולאן נהרג בתאונת דרכים בשנת 1977.
כך הוא אמר מציטוטים שונים שאספתי מפיו:
"אני אמן הרבה יותר גדול מדייויד בואי. אנשים משום מה שמים את שנינו באותה קטגוריה באנגליה כנראה בגלל שהעיתונאים האנגליים משועממים ממני. אני מי שאני ואם זה לא מוצא חן בעיני אנשים אז זו בעיה שלהם. אני יודע מי אני. דייויד, מצד שני, לא יודע מי הוא כי הוא גונב זהויות. אני יוצר אותן" (עיתון DISC, ספטמבר 1972).
בראיון לאותו עיתון בשנת 1971 אמר בולאן על הכיוון המוזיקלי החדש שלו: "אני לא מנסה להיות כוכב פופ. אני רק רוצה להיות משורר שיכול למכור תקליטים".
בשנת 1971 הוא אמר למלודי מייקר: "אני המשורר הכי טוב ברוק, ולא באמת אכפת לי שאנשים לא יבינו מה אני עושה".
בראיון לרקורד מירור משנת 1972 הוא התייחס לביקורות עליו: "לא השתניתי. אני עדיין אותו מארק בולאן. רק שעכשיו יש לי יותר כסף ובגדים טובים יותר. האם זה פשע?"
לפי מגזין UNCUT בשנת 2023, בולאן נשאל בסשן רדיו של ה-BBC על איבוד בסיס המעריצים המחתרתי שלו. הוא השווה את עצמו לדילן ולהנדריקס, ואמר: "אנשים פשוט לא מבינים את השירה בשירים שלי... הם אטומים, הם לא מבינים את זה".
ב-30 בספטמבר בשנת 1969 יצא תקליטון חדש ללהקת דם, יזה ודמעות - עם השיר AND WHEN I DIE. זה היה אחד השירים הראשונים שכתבה בחייה לורה נירו המופלאה.
היא הייתה בת 17 כשכתבה אותו והוא הוקלט לראשונה על ידי פיטר, פול ומרי בשנת 1966. ניירו כללה אותו באלבומה הראשון בשנת 1967 אבל עם דם, יזע ודמעות - זה הפך ללהיט.
לנירו מעולם לא הייתה הצלחה רבה בהקלטת שירים משלה, אבל היא כתבה כמה להיטים לאמנים אחרים. אז השיר הזה שלה עוסק כמובן במוות, אבל גם על חיים, הרהור על הזמן המוגבל שלנו על פני כדור הארץ ועל חוסר התוחלת שבבזבוז הזמן הזה בדאגה למה שיבוא אחר כך. וכשנמות, ייוולד מישהו אחר שיחליף אותנו.
הקשר של לורה נירו ללהקה היה כי היא יצאה עם נגן הבס שלה, ג'ים פילדר. לפי הגיטריסט, סטיב כץ בספרו, היא כמעט הצטרפה ללהקה כזמרת: "פגשתי לראשונה את לורה נירו במועדון מטריקס, בסן פרנסיסקו, כשהייתי עם להקתי הקודמת, בלוז פרוג'קט. לורה הייתה גם אחת האנשים המוכשרות ביותר שהכרתי ומתוקה ביותר, אדם קסום עם נוכחות חיובית. היא הייתה גותית לפני שלהיות גותי היה מגניב. אז אחרי שאל קופר עזב את דם, יזע ודמעות רצינו לראות אם היא עשויה להשתלב כמחליפה שלו. לאחר חזרה אחת אחר הצהריים במועדון קפה א גו גו, ראינו שזה לא הולך לעבוד. גם ללורה הייתה אישיות חזקה שלא התאימה למה שחשבנו בטיפשות כלהקתנו הדמוקרטית הקטנה. לורה ואני נשארנו חברים טובים".
הזמר, דיוויד קלייטון-תומאס, הסביר: "לורה נהגה לבוא לחזרות שלנו ולבלות. לפעמים היא הייתה מביאה פיצה למקום החזרות - כולנו היינו חברים, והכרנו את השירים של לורה עוד לפני שהשיקה את קריירת ההקלטה שלה, היא הייתה אחת מהמעגל הפנימי של האנשים שאיתם הסתובבנו".
אלן מריל , שעם להקתו THE ARROWS כתב את הלהיט הסוחף I LOVE ROCK'N'ROLL, היה מקורב מאוד ללורה נירו - דודתו נישאה לדודה של לורה. מריל נזכר: "הייתי בחדר כשלורה כתבה את השיר הזה ואמרתי לה לזרוק אותו. אמרתי לה שהוא 'חולני'. הייתי בן 15. המוות היה מאוד מרוחק ומפחיד באותה תקופה".
ב-30 בספטמבר בשנת 1985 יצא תקליט חדש לטום ווייטס ושמו RAIN DOGS.
זה היה שלב בו ווייטס עבר באופן דרמטי מעבודתו הקודמת, שהושפעה יותר מהג'אז, לצליל גולמי וניסיוני יותר. מדובר באלבום מתריס לז'אנר ההוא שממזג אלמנטים של רוק, בלוז, פולק וגם וודביל, ויוצר סאונד אורבני צפוף המשקף את הכאוס של רחובות העיר. מאחורי האבולוציה הקולית הזו מסתתר תהליך יצירתי סוער ומלא השראה, המסומן בטכניקות לא שגרתיות, שיתוף פעולה ספונטני והחזון האמנותי ההולך ומתרחב של ווייטס.
בעוד ווייטס כבר החל לחקור טריטוריה חדשה עם SWORDFISHTROMBONES, התקליט החדש הזה שלו הושפע ללא ספק מהמעבר שלו לניו יורק. זה הוקלט ברובו באולפני RCA במרכז מנהטן, בחדר נטול חלונות שבו צליל העיר חלחל לתוך המוזיקה. האנרגיה הכאוטית והקלסטרופובית של ניו יורק מורגשת לאורך כל התקליט. ווייטס עצמו תיאר את האלבום "כמו ציור של סלבדור דאלי בצליל".
אחד המאפיינים המובהקים ביותר של התקליט הוא שווייטס ומשתפי הפעולה שלו השתמשו במגוון רחב של כלים לא שגרתיים וטכניקות הקלטה כדי להשיג את הצליל הייחודי. ווייטס שילב באופן מפורסם את מה שהוא כינה "צלילים שנמצאו" - כל דבר, החל ממרימבות ומכסי פחי אשפה ועד לצליל של גרירת דברים על הרצפה.
הגיטריסט מארק ריבוט, שנגינתו המשוננת הפכה למרכיב מרכזי בצליל האלבום, נזכר שבאחת הפגישות להקלטה הוא קיבל הוראה לנגן בגיטרה כאילו היה שיכור שמנסה למצוא את דרכו הביתה.
ווייטס גם עשה שימוש במוזיקאים שונים בעלי סגנונות שונים, השואבים מעולמות הג'אז, הבלוז והרוק האוונגרדיים. אלה כללו בין היתר את ריבוט, קית' ריצ'רדס מהרולינג סטונס ולארי טיילור מלהקת CANNED HEAT. המוזיקאים הללו תרמו לאווירה המפורקת של האלבום, שבה הכל הולך... המפגש בין ווייטס וריצ'רדס היה מיוחד ושילב את פרסונת הבלוזמן המהודרת של ווייטס עם צליל הגיטרה המשוחרר והמרוט של ריצ'רדס שניגן פה בשלושה שירים. שני האמנים התחברו מיד. זה היה בתקופה בה ריצ'רדס כבר לא ממש היה חבר קרוב של מיק ג'אגר. ווייטס, בראיונות מאוחרים יותר, דיבר על הערצתו לריצ'רדס, ותיאר אותו כאדם "שמבין את הצליל של שעון מקולקל". שיתוף הפעולה שלהם הביא חשמל מסוים לתקליט. ווייטס אימץ כאוס ומקריות, התענג על הבלתי צפוי בתהליך ההקלטה. הוא עודד מוזיקאים לצאת מאזור הנוחות שלהם, לנגן בכלים שהם לא הכירו או לנגן בדרכים שלא עשו קודם לכן.
ווייטס עצמו היה מעורב עמוקות בכל היבט של תהליך ההקלטה, תוך שימוש בקולו ככלי לשיר ולספר כאחד. נהמותיו הגרוניות והלחישות החצי-דיבוריות סיפרו סיפורים על דמויות מדוכאות ופגומות שמנסות לשרוד בעולם שנראה אדיש למאבקיהן. בסופו של דבר התקליט לא היה רק הצלחה קריטית; זה עזר לגבש את טום ווייטס כבעל חזון שלא היה יכול להיות מוגבל במוסכמה מוזיקלית. האלבום עומד כנקודת ציון בדיסקוגרפיה שלו, תקליט שנותר נצחי בגלל נכונותו של היוצר לחבק את המכוער, היפה והמוזר.
המבקרים באותה תקופה היללו את האלבום כיצירה פורצת דרך, כאשר הרולינג סטון כינה אותו "נוף רגשי מלא ביופי מוזר ופרטים מדאיגים". מאז הוא הפך לאחד התקליטים האהובים ביותר של ווייטס, שזכה לשבחים על האותנטיות, הנועזות וההשפעה המתמשכת שלו על מוזיקאים ומאזינים כאחד.
ב-30 בספטמבר בשנת 1985 יצא תקליט חדש ללהקת מאדנס ששמו MAD NOT MAD. ימי בית הכיף היו אי שם מאחור.
עד שנת 1985, מאדנס התבססה היטב כאחת מלהקות הפופ המצליחות והאהובות ביותר בבריטניה, תוך שהיא ממזגת סקא, גל חדש והומור בריטי מוזר להפליא. הלהקה, שבילתה בראשית שנות השמונים עם להיטים רבים, עמדה בפני נקודת מפנה בקריירה שלה. עם התקליט הזה היא ביקשה לשקף אף יותר את רצונה לצמיחה אמנותית. על אף שהוא פחות מוצלח מבחינה מסחרית מהתקליטים הקודמים, הוא מציע הצצה מרתקת ללהקה שהתמודדה עם שינויים תוך ניסיון לשמור על הזהות הייחודית שלה.
מלכתחילה, מערכת היחסים של חברת התקליטים וירג'ין עם מאדנס הייתה כזו שהתקליט הוקלט בלי כל מעורבות מהחברה - אבל תגובת אנשיה כששמעו את התוצאה הייתה חיובית ביותר. עדיין, הם הבינו שאין פה להיט ברור.
אחד הגורמים המשמעותיים ביותר שהשפיעו על יצירת התקליט היה עזיבתו של הקלידן מייק ברסון, שהיה דמות מפתח בעיצוב הצליל המובהק של מאדנס. ברסון עזב את מדנס בשנת 1984 לאחר ההקלטה של התקליט KEEP MOVING, מתוך רצון להתמקד במשפחתו ולצאת מלוח ההופעות הבלתי פוסק של הלהקה. גם כך, הוא היה מהחברים העשירים יותר בלהקה בגלל קרדיט הכתיבה הנרחב שלו. הוא רצה ללמוד בודהיזם ולחיות אחרת. היעדרותו במהלך היצירה של MAD NOT MAD הורגשה עמוקות. המנגינות והעיבודים המונעים בפסנתר הנפלא שלו היו קריטיים לצליל מאדנס, ועזיבתו הותירה חלל שהלהקה התקשתה למלא. הוא היה ההגה של הספינה.
אז במאמץ לשמור על המומנטום שלה, הלהקה נטתה יותר לשימוש בסינטיסייזרים וסגנון הפקה משופשף יותר, תוך סטייה משמעותית מהסאונד המוקדם שלה. השינוי בסאונד לא נבע רק מהיעדרו של ברסון אלא גם שיקף את נוף המוזיקה המתפתח של אמצע שנות השמונים. עם סינת'-פופ ששלט בתחנות הרדיו וצליל הגל החדש שהפך מלוטש ואלקטרוני יותר, מאדנס לא רצתה לאבד קהל. אבל היעדרו של ברסון יצר מתחים יצירתיים, ותהליך כתיבת השירים של הלהקה נעשה מקוטע יותר. בעוד שהוא היה לעתים קרובות הכוח המאחד באולפן, החברים הנותרים היו צריכים כעת לנווט את תהליך ההפקה עם רעיונות וגישות שונות. "ידענו שאנחנו צריכים להתפתח, אבל כולנו משכנו לכיוונים שונים", הסביר הסולן סאגס בראיון עמו. "היה קשה למצוא חוט משותף".
למרות שהאלמנטים האלקטרוניים החדשים הוסיפו ברק מודרני לאלבום, כמה מעריצים ומבקרים (נו, כמוני...) מצאו את המעבר מהצליל המסורתי למשהו מסונטז קצת צורם. אחרי הכל - זו להקת מאדנס, פור כרייסט סייק!
מבחינה מילולית, התקליט קיבל גוון מופנם יותר בהשוואה לעבודה המוקדמת והקלילה יותר של הלהקה, שנתפסה בתור הבחורים החצופים של הפופ הבריטי, אבל עד 1985 המילים שלהם שיקפו את אתגרי הבגרות, הזהות והזמנים המשתנים. זו הייתה להקה שנאבקה בלחצים של הצלחה ועניינים אישיים. "כולנו נהיינו קצת יותר רציניים בשלב הזה", ציין סאגס בראיונות מאוחרים יותר. "הימים חסרי הדאגות היו מאחורינו, והתחלנו לחשוב על העתיד בדרכים שונות".
זמן קצר לאחר יציאת התקליט, מאדנס התפרקה זמנית, כשהחברים המשיכו לעסוק בפרויקטים סולו שונים. רק באמצע שנות ה-90 הלהקה התאחדה.
ב-30 בספטמבר בשנת 1966 יצא תקליטון של להקת מתבודדי הרמן, עם השיר NO MILK TODAY.
ובכן... השיר הזה על אהבה שאבדה נכתב על ידי חבר להקת 10CC לעתיד, גרהם גולדמן. המילים נוצרו בהשראת אביו של גולדמן. "הוא בא לבקר חבר שלו והבחין בבקבוק החלב על מפתן הדלת עם הפתק 'אין חלב היום'. הוא חזר ואמר לי, 'אתה צריך לכתוב שיר שנקרא 'אין חלב היום', ואמרתי 'מה כל כך מעניין בחלב?', והוא אמר, 'אין שום קשר לחלב, הבית ריק, האהבה עזבה את הבית!' וכך הוא עזר לי לראות את זה מנקודת מבט אחרת, תודה, אבא".
למעשה, השיר הקליט מאד הזה ערמומי מאד; יש בו אולי את המבנה הדחוס ביותר של כל להיט מהתקופה, מבלי שכנראה שמתם לב. המנגינה כל כך חכמה שהיא מצליחה לחבר לשיר פופ אחד המון חלקים שונים.
זמר הלהקה, פיטר נון (שדרך אגב, ידעתם שהוא נשוי מאז הסיקסטיז לישראלית לשעבר?): "אני חושב שהשיר הזה הוא ההקלטה הטובה ביותר שלנו ותופס בצורה מושלמת את הרגע. זה היה בתקופה שבה הפסקתי להשתמש בחברי הלהקה בהקלטות והשתמשנו במוזיקאים הטובים ביותר שעמדו לרשותנו כדי לנסות לעמוד בקצב של מה שהפך פתאום להיקרא "הפלישה הבריטית". היינו אמורים לספק המון שירים בשנה לחברת MGM אז תמיד התאמצנו להתעדכן. אני זוכר שג'ון פול ג'ונס ניגן בגיטרה בס בהקלטה והיה אחראי גם לעיבודים שאני מעז לומר שהם מבריקים. העיבוד שלו הפך את השיר המושלם הזה של גרהם גולדמן ללהיט. שרתי את הקול המוביל ואת ההרמוניות, ערכנו מיקס וזה יצא החוצה".
ב-30 בספטמבר בשנת 1997 יצא אלבום קאמבק אמנותי לבוב דילן ושמו TIME OUT OF MIND.
היה זה אלבום שלא רק שיקם את מעמדו של דילן כאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתולדות המוזיקה אלא גם סימן חזרה דרמטית לכושר לאחר תקופה של חוסר ודאות יצירתית. היצירה הזו באה לשקף את ההזדקנות של דילן, את המאבקים שלו בבריאות ואת החיפוש שלו אחר משמעות בעולם שהתפתח מאז ימי הזוהר שלו בשנות ה-60. והתוצאה? זכתה לשבחי המבקרים, לקבלת פרס גראמי עבור אלבום השנה, וביסוס מורשתו עבור הדורות הבאים.
לפני האלבום הזה התפוקה של דילן בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 זכתה לעתים קרובות לביקורות מעורבות. אלבומיו נראו חסרי חדשנות והתלהבות ואפילו אלבומו שזכה לשבחים משנת 1989 שנקרא OH MERCY (אותו אני אוהב) ושהופק על ידי דניאל לנואה, השאיר כמה מעריצים תוהים אם האש שהגדירה את שיא שנות ה-60 של דילן התעמעמה.
בתחילת שנות ה-90, נראה היה שדילן העביר את המיקוד שלו. הוא הוציא שני אלבומים של שירי פולק ובלוז מסורתיים שאישרו מחדש את הקשר שלו למוזיקת שורשים אמריקאית. עם זאת, אלו היו אלבומי קאברים, מה שהותיר מעריצים לשאול האם לדילן עדיין יש את הרצון ליצור מוזיקה מקורית שתהדהד עם מאזינים מודרניים. בשלב זה, הוא נראה על סף הפיכתו לאקט נוסטלגי, נערץ על תפארת העבר אך מרוחק מהרלוונטיות העכשווית.
אבל לדילן לא הייתה שום כוונה להיעלם. באמצע שנות ה-90, הוא כבר החל להניח את התשתית לחזרה אמיתית לכתיבת שירים, תוך שהוא שואב השראה מהמסורות המוזיקליות האמריקאיות בהן שקע.
ההקלטות החלו בינואר 1997 במיאמי. דילן בחר בדניאל לנואה שהיה ידוע בסגנון ההפקה האווירתי שלו. בעוד ששיתוף הפעולה שלהם הניב תוצאות מצוינות ב-OH MERCY, המתחים בין דילן וללנואה במהלך יצירת האלבום החדש התבררו כמאתגרים יותר.
לדילן היה חזון ברור של מה שהוא רוצה: צליל גולמי וישיר שאימץ את מסורות הבלוז והפולק. הוא רצה שהשירים ירגישו חיים, עם דגש על פשטות ועומק רגשי. לנואה, לעומת זאת, נמשך לצליל אחר שאיתו השתמש עם אמנים כמו U2 ואמילו האריס. הדחיפה והמשיכה בין שני החזונות המנוגדים הללו יצרה אווירה של מתח יצירתי במהלך המפגשים.
לפי מספר דיווחים, כולל של לנואה עצמו, דילן היה מקפיד על העיבודים ולעתים קרובות היה מבצע שינויים ברגע האחרון. הוא היה מעבד מחדש שירים, משנה מילים ומשנה כיוונים מוזיקליים באולפן. זה הוביל לסביבת עבודה מאתגרת, אבל זה גם מה שנתן לו את האיכות האורגנית הגסה שלו.
גורם מרכזי באינטנסיביות של TIME OUT OF MIND היה העימות של דילן עם ההזדקנות והתמותה. בשנת 1997 הוא היה בן 56 וסבל דלקת לב מסכנת חיים. המפגש הזה עם שערי המוות השפיע עמוקות עליו, והביא תחושה של פגיעות והרהורים לכתיבת השירים שלו. נושאים של אובדן, בידוד וחלוף הזמן נמצאים פה.
השיר הפותח הנהדר, LOVE SICK, נותן את הטון עם העיבוד המינימליסטי שלו וקול החצץ של דילן שמעביר שורות כמו "אני חולה על אהבה, אבל אני בבעיה". מצב הרוח של העייפות מתרוצץ לאורך האלבום, במיוחד בשירים כמו NOT DARK YET שהוא אחד משירי התמותה הנוקבים ביותר שכתב דילן אי פעם. בו הוא שר, "זה לא חשוך עדיין, אבל זה מגיע לשם".
עם יציאתו זכה האלבום להערכה כיצירת מופת. המבקרים שיבחו את דילן על יצירת אלבום שהרגיש נצחי ועכשווי כאחד. הוא לא נרתע מהשאלות הקיומיות שמגיעות עם ההזדקנות, אבל גם לא התפלש בנוסטלגיה. דילן הצליח ליצור משהו חדש וחיוני, למרות כובד המורשת שלו. דילן חזר אלינו!
הצלחת האלבום הגיעה לשיאה בטקס פרסי הגראמי לשנת 1998, שם הוא זכה בשלושה פרסים, כולל אלבום השנה הנחשק. זה סימן לא רק קאמבק, אלא גם רנסנס לכותב השירים האגדי, שהגדיר מחדש מה זה אומר להזדקן כאמן, והציע תוכנית כיצד להתבגר במוזיקת רוק מבלי לאבד רלוונטיות או יושרה.
ב-30 בספטמבר בשנת 1969 קרתה טרגדיה איומה לדייויד קרוסבי (אז חבר בלהקת קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג).
דייויד קרוסבי היה מאוהב בכריסטין הינטון. עוד כשהוא היה חבר בלהקת הבירדס, היא הקימה את מועדון המעריצים של הלהקה. בתחילה היא הקדישה אותו ללהקה ואחר כך, כשקרוסבי פרש מהבירדס, היא הפכה את זה למועדון המעריצים שלו. היא הייתה אהובתו. הוא היה החיים שלה. היא הייתה החיים שלו.
בזמן שקרוסבי וחבריו ללהקת "קרוסבי, סטילס ונאש" השתכשכו בבריכה בביתו, יצאה משם קריסטין כדי לקחת את שני החתולים שלהם לטיפול אצל הווטרינר.
היא נהגה ברכב כשהחתולים עמה בפנים. כעשר דקות מצאתה לדרך התנפל עליה לפתע אחד החתולים ונעץ בה את ציפורניו. הדבר גרם לה לאבד שליטה על הרכב והיא התנגשה באוטובוס של תלמידים, נפגעה בראשה ומתה במקום. ברברה לנגאר בת ה-23, שהייתה עמה ברכב, נפצעה באורח קשה. קרוסבי נסע לזהות את הגופה, נכנס למצב של הלם ומאותו רגע ואילך הוא הפך לאיש אחר לגמרי. הצלילה לסמים החלה באותו רגע. ימים לאחר מכן הוא עלה על סירתו, שט עמה אל האוקיינוס ושם הוא פיזר את אפרה של אהובתו על פני המים.
הינטון, שהייתה יפהפיה בלונדינית, העניקה לו השראה בחייה לכתוב את הבלדה GUINNEVERE. שרשרת הופעות של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, שתוכננה בסן פרנסיסקו, החל מיומיים לאחר התאונה, בוטלה מיד, כמו גם תאריכים נוספים בהמשך.
קרוסבי סיפר ב-1985: "זה היה הדבר הנורא שקרה בחיי. הייתי אז על גג העולם. היא לקחה את החתול שלנו לווטרינר ולא חזרה מאז. אני רציתי למות וגרהאם נאש נשאר לצידי, מבלי לזוז, כי חשש שאעשה משהו לעצמי. הוא לא נתן לי אפילו ללכת לבד למקלחת כי פחד שאתאבד".
"יום בחיים של חיפושית" - 30 בספטמבר:
1960: הופעה במועדון אינדרה, המבורג גרמניה.
1961: ג'ון לנון ופול מקרטני נוסעים לחופשה בפריז מהכסף שקיבל ג'ון לקראת יום הולדתו. ג'ורג' כעס עליהם כי בנסיעתם הם גרמו לביטול הופעות ולכך שהפסיד כסף. בטיול הזה יסתפרו השניים באופן שייצור את הבסיס לתספורת הביטלס המפורסמת.
1962: הופעת ערב בקאוורן, ליברפול.
1963: בזמן שהביטלס שהו בחופשה בחו"ל, שהה ג'ורג' מרטין המפיק באולפן וערך מיקסים לשיריהם, כשהוא גם מוסיף נגינה בפסנתר (בשיר MONEY) ואורגן האמונד (בשיר I WANNA BE YOUR MAN).
1964: הביטלס מקליטים שירים לאלבומם הרביעי, BEATLES FOR SALE. בשיר EVERY LITTLE THING הוסיף רינגו צלילים של תוף טימפאני ופול הוסיף גם בנגינתו בפסנתר האקוסטי מתוצרת סטיינוויי.
1967: פרנק זאפה מאשר, בראיון לעיתון "דיסק אנד מיוזיק אקו" שג'ון לנון צדק כשאמר שהביטלס פופולריים יותר מישו. הוא הוסיף שחבל שלנון התנצל על כך.
1968: הספר הביוגרפי שכתב האנטר דייוויס על הביטלס יצא לאור. מיד לאחר מכן הודה ג'ון לנון שהספר מעודן מדי ושהרבה מהאמת לא נמצאת בו. אביו של ג'ון, פרדי, זעם מהתוכן שיצא ואיים לתבוע את דייויס.
1971: ג'ורג' האריסון הוא היחיד מהביטלס שמגיע למסיבה לכבוד פתיחת האולפן החדש של חברת אפל, שהושקעו בהקמתו 500,000 ליש"ט. האולפן נמצא במשרדי החברה, ברחוב סאביל ראו 3. לעיתונאים סיפר שפתיחה זו מערבת שמחה בעצב. "חבל שחברת אפל נמצאת עכשיו במצב שארבעתנו רצינו שיהיה לפני ארבע שנים. אני מקווה שפול ישתמש באולפן הזה אם ירצה. זה יהיה טיפשי לא לעשות זאת. אני לא רואה את ארבעתנו חוזרים לעבוד ביחד אבל זה יהיה נחמד אם נחזור להיות חברים. הרי ארבעתנו בעלי העסק הזה עכשיו ומן הראוי שנהנה ממנו יחדיו".
1972: המלודי מייקר מפרסם את רשימת נבחרי השנה של קוראיו. ג'ון לנון הגיע למקום התשיעי בקטגוריית זמר השנה. אלבומו IMAGINE הגיע למקום החמישי בקטגוריית אלבום השנה. כמו כן, ג'ון הגיע למקום השלישי בקטגוריית המלחין הבינלאומי של השנה. רינגו הגיע למקום תשיעי ברשימת המתופפים ופול למקום השביעי ברשימת הבסיסטים.
1974: ג'ון לנון רותח על הזמר / מפיק טוד ראנדגרן וכותב לו מכתב, אותו הוא מבקש שידפיסו במלודי מייקר: "לא התאפקתי מלהגיב פה עם כמה אמיתות משלי לנוכח נהמות השנאה של ראנדגרן נגדי בעיתונכם. אז טוד, דע לך שאני מחבב כמה מהשירים שכתבת. זה כולל I SAW THE LIGHT, שנשמע דומה באופן מחשיד לשיר THERE'S A PLACE של הביטלס. מעולם לא ביקשתי לקבל תואר של מהפכן, אבל מותר לי לשיר על מה שבא לי, נכון? מעולם לא היכיתי מלצרית במועדון הטרובאדור. נכון, התנהגתי שם כשמוק. הייתי שיכור - אז תירה בי! אני מניח שכולנו מחפשים תשומת לב, נכון טוד? האם אתה חושב שאינני יודע כיצד לקבל זאת ללא מהפיכה? יכולתי, כמוך, לצבוע את שיערי בצבעי ירוק וורוד ולהמשיך משם. וסלח לי, טוד, אבל כשאמרת שלביטלס לא היה שום סטייל חוץ משלהם, זה מכסה המון סגנונות וזה כולל גם את הסגנון שלך עד ליום זה. נראה לי שבחרת להשתלח נגדי כי לא ידעתי מי אתה, כשנתקלנו במועדון ריינבאו שבלוס אנג'לס. בכל אופן, כמה שאתה שונא אותי - תמיד אוהב אותך".
1991: האלבום CHOBA B CCCP, של פול מקרטני, יוצא בבריטניה על גבי תקליטור. (יציאת התקליטור בהדפסה אמריקאית מתעכבת בינתיים).
1998: ג'ורג' תובע את המוציאים לאור, רנדום האוס, על הוצאת דיבה לכאורה בספרם ALL DRESSED UP, שנכתב על ידי ג'ונתן גרין. ג'ורג' תובע פיצוי של 100,000 פאונד בטענה שנכתב שהוא קיבל טובות הנאה מיניות תמורת תרומה לצדקה.
הרצאותיי "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" ו"הביטלס למיטיבי לכת" כמו גם הרצאות מוזיקה מרתקות אחרות, להזמנה: 050-5616450
ב-30 בספטמבר 1966 יצא תקליטון חדש ובו שיר שנקרא I LOVE MY DOG. הזמר ששר אותו נקרא קט סטיבנס והוא בא להסביר בו לגברת שלו שהוא אוהב את הכלב שלו באותה מידה בה הוא אוהב אותה "אבל את עלולה להיעלם והוא תמיד יישאר".
סטיבנס כתב את השיר על כלב אמיתי שראה יום אחד ברחוב בלונדון כשהיה ילד. הכלב היה קשור לעמוד וכשאיש לא ניגש ואמר שהוא בעליו, לקח סטיבנס את הכלב ואימץ אותו.
קצת לפני צאת הסינגל הזה עבד הוא במסעדה של אביו וייחל לפריצה המשמעותית. הוא לא הצליח לשכנע אנשים שכדאי להשקיע בו. עד שאחיו החליט לעשות מעשה וניגש למפיק התקליטים מייק הרסט כדי לעניין אותו בכשרון שנמצא במשפחתו. זה התלהב וביקש להקליט הקלטת דמו. עם ההקלטה ניגש הרסט לחברת התקליטים DECCA וחוזה ההחתמה הונח מיד על השולחן.
הסינגל על הכלב יצא ועשה מעט הדים בארה"ב (הגיע שם למקום ה-118) אבל הצליח להגיע באנגליה למקום ה-28. סטיבנס סיפר לעיתון "דיסק" (בינואר 1967): "פחדתי מאד שהשיר הזה יהפוך להיות להיט ענק כי ידעתי שאז אצטרך מיד להביא שיר חדש שיצליח כמותו במצעד".
ב-30 בספטמבר בשנת 1982 יצא אלבום מפתיע לברוס ספרינגסטין ושמו NEBRASKA.
SIDE 1
1. Nebraska
2. Atlantic City
3. Mansion On The Hill
4. Johnny 99
5. Highway Patrolman
SIDE 2
1. State Trooper
2. Used Cars
3. Open All Night
4 My Father's House
5. Reason To Believe
בניגוד מוחלט לגמרי להפקה הנוצצת שפיארה אלבומי רוק רבים בתחילת שנות השמונים, התקליט הזה מציג אמן גדול שמביא את שיריו לקהל בצורת הקלטות דמו אותנטיות. בסוף שנת 1981 ואחרי סיבוב הופעות ארוך לקידום האלבום הכפול 'הנהר', גייס ברוס את טכנאי הגיטרות שלו, מייק בטלאן, שימצא עבורו מכשיר הקלטות קטן. ברוס הורה לבטלאן כי חשוב שאותו מכשיר לא יהיה משוכלל אבל שתהיה בו האפשרות להוסיף צלילים לקיים. אז בטלאן לא היה בטלן וניגש למשימה ורכש מכשיר עם ארבעה ערוצים מדגם TEAC 144 PORTASTUDIO. מכשיר זה צץ לשוק בשנת 1979 והובא לביתו של ברוס בניו ג'רזי.
הרעיון המקורי שלו היה להקליט בו דמואים של שירים לפני הקלטתם באופן מקצועי באולפן ועם להקת הליווי הקבועה, אי סטריט באנד. לכן הוא עבד במהירות על הקלטה זו וביצע טייקים ראשונים עד שניים בלבד. רק הוא עם גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית ומפוחית. במהרה הובן כי יש שני צדדים לאופי ההקלטה. חלק מהשירים נשא גוון רוקי, שהיווה הבסיס לתקליטו הבא, 'נולד בארה"ב'. חלק שני הכיל שירים שבריריים שהזכירו יותר את ימיו המוקדמים כאמן.
ברוס: "היה לי מכשיר הקלטה קטן. חיברתי אותו, הדלקתי והשיר הראשון ששרתי היה 'נברסקה'. היה לי מספר ערוצים מצומצם. ללא אפשרויות רבות למשחקים". הוא לקח חלק מהשירים וניסה לעבוד עליהם עם להקתו, אך נתקל כל הזמן באותה דעה כי אווירתם המקורית נפגמת כך. כשחברת התקליטים קולומביה הבינה כי אין מנוס מלהוציא את השירים כך, דרשה לנקות את הצליל המחוספס אך זה היה בלתי אפשרי לנוכח התנאים בהם הוקלטו השירים. עם זאת, רבים טוענים כי כל תנאי ההקלטה היו פרימיטיביים ולא כך היה במציאות. הוא השתמש גם במיקרופונים בעלי איכות גבוהה מאד ועם זאת, התקליט הזה נחשב עד אז כשורשי ביותר שיצא מטעם אמן רוק בסדר גודל שלו.
"חברי הלהקה פסלו את מילות השירים", אמר ספרינגסטין. "זה לא עבד. הלהקה נכנסה ובאופן כללי עשתה רעש, בעוד שהמילים רצו לקבל שקט".
המתופף, מקס וויינברג: "האי סטריט באנד אכן הקליטה את כל 'נברסקה', וזה היה מדהים. הכל נשמע מחוספס ונהדר, אבל זה לא מה שברוס רצה לשחרר. יש אלבום של להקה מלאה עושה את 'נברסקה' וכל השירים האלו נמצאים במחסן איפשהו".
ברוס לא עשה את כל התקליט לבדו אלא נעזר פה ושם באנשים חיצוניים. כמו, למשל, הטלפון שעשה אז לנינט ביוור ממערכת החדשות של אומהה. ברוס רצה לדבר איתה על ספר שכתבה ושמו CARIL, על מסלול הרציחות האכזרי של צ'ארלס סטארקוות'ר. בתחילה לא הבינה מי מדבר עמה וברוס הציג עצמו כמוסיקאי. ביוור לא הכירה את שמו אבל שמחה לעזור לו. השניים שוחחו במשך חצי שעה בעיקר על זוגתו ושותפתו של סטארקוות'ר להרג, קאריל אן פוגאט בת ה-14. השניים רצחו אחד עשר אנשים בשנת 1957. שיחה זו עזרה לברוס לכתוב את שיר הנושא בתקליט זה, או שמא מדובר בקסטה שהפכה לתקליט.
זה היה צעד נועז ביותר מבחינה מסחרית כי ברוס עמד על סף הטבעת שמו כאמן רוק ענקי, לאחר הצלחת 'הנהר'. אבל במקום ללכת על הדרך הסלולה והמובטחת, בחר לרדת לשוליים ולצעוד בדרך הכורכר המקשה. הוא חש בודד במערכה. ארה"ב שלו הפכה לחלום רע והוא רצה לשקף את בדידותו לקהלו. התוצאה מוצלחת ביותר, אם כי חשוב להקשיב לה בריכוז מלא. זה לא תקליט לרקוד איתו. זה גם לא תקליט לשטוף עמו כלים. הוא גם לא מתאים לנסיעה בפקקים. זה תקליט שדורש ישיבה והקשבה לכל ניואנס של שירה, נגינה וסאונד.
השלב הבא שלו היה ליצור את התקליט המסחרי ביותר שיש (עם ביקורת נוקבת בו), 'נולד בארה"ב'. כך הוא השיג את מבוקשו מכל הבחינות - הכרה בו כאמן טוטאלי לצד מיתוג שמו ככוכב רוק מסחרי שמרטיט היטב את לבבות הצעירים שצפו באדיקות באם. טי. וי.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר
