top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-30 בספטמבר בעולם הרוק

עודכן: 30 בדצמ׳ 2023




כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-30 בספטמבר (30.9) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "אני תמיד עובד עם הסברה שאני בלתי פגיע לחלוטין וכל האחרים פגיעים" (ריי דייויס מלהקת הקינקס, בעיתון NME בשנת 1968)


ב-30 בספטמבר בשנת 1969 יצא אלבום ללהקה ההולנדית SHOCKING BLUE. שמו הוא AT HOME וזו הפעם הראשונה עם הזמרת מאריסקה וורס.



בזמנו עלה בארצנו התקליט של הכחול המזעזע הזה 16.90 לירות ובביקורת עליו בלהיטון נכתב כך: "קשה לדעת מה בדיוק הופך את פזמוניה של להקת 'כחול מזעזע' ללהיטים בינלאומיים; לחניו המסחריים של הגיטריסט רובי ואן ליון או קולה העמוק של הסולנית מאריסקה וורס. לעומת זאת, ברור כשמש בוודאות שהלהקה ההולנדית שקצרה השנה הצלחה בלתי רגילה, תכתיב את הקצב המסחרי בשנים הקרובות ותקליטה, אריך הנגן הראשון המונח לפנינו, רק מאשר זאת. לתקליט הזה אפשר לקרוא רק בשם אחד - פגז. מה אפשר לדרוש יותר מאריך נגן, אשר בו מצויים שלושת הלהיטים הלוהטים של הלהקה? אלו הם 'ונוס', 'ג'ו העצום' ו'לעולם אל תינשאי לאיש מסילה'. ואם שלושה פזמונים אלה עדיין אינם מספיקים, הרי שהקצב מצוי גם במידה מספקת בפיזמונים 'קליפורניה', 'הנה אני בא', 'רוח פראית' ו'הסתובב מנוע, הסתובב'. אם עדיין לא השתכנעתם בעוצמתה של מאריסקה וורס, כדאי לכם להאזין לפיזמונים 'אני אישה' ו'מעוף האהבה'. כדאי בהחלט לרכוש".



ב-30 בספטמבר בשנת 1997 הופיעה להת U2 בפארק הירקון בתל אביב. המופע לא היה חף משערוריות...



חלפו 11 שנים מהיום בו חטף המוסד את המרגל מרדכי ואנונו ועל הבמה עלו ארבעת חברי להקת הרוק האירית המצליחה, U2. הזמר, בונו שילהב את הקהל אך כארבעים דקות מיריית הפתיחה לפתע הדהדו דבריו במערכת ההגברה האימתנית. היה ברור לכל שהוא דורש לשחרר את ואנונו. “אני רק רוצה לזכור את ואנונו. הבחור הזה, לא משנה מה אתם חושבים עליו או מרגישים כלפיו, הלילה נמצא כבר 11 שנים בבידוד בתוך הכלא. למדינה גדולה יש סובלנות גדולה, והלילה אני מבקש זאת למענו”. הקהל הגיב במחיאות כפיים. חלקו כנראה לא הבין מדוע ואנונו בכלל עצור. העיקר לשמוע את הלהיטים האהובים.


ב-30 בספטמבר בשנת 1969 יצא התקליט GET READY של להקת RARE EARTH.



SIDE 1 1. Magic Key 2. Tobacco Road 3. Feelin' Alright 4. In Bed 5. Train to Nowhere


SIDE 2 1. Get Ready


חברות וחברים... לא הייתה מסיבה ראויה בארצנו שויתרה עליו בפסקול שלה, בימים ההם!


להקת RARE EARTH הוקמה בשנת 1968 בדטרויט, אחרי שחברי להקת THE SUNLINERS צירפו אליהם מתופף צעיר (שעוד למד אז בתיכון...) בשם פיט ריברה. ריברה הפך מיד להיות גם הסולן של הלהקה בעודו מתופף על מערכת התופים. הם החלו להופיע במועדוני לילה, כשלריברה הצעיר הונפקה תעודת זהות מזויפת כדי לאפשר לו לנגן שם למרות גילו הצעיר. האלבום הראשון שהם הקליטו, לחברת התקליטים MGM, לא עשה הדים נרחבים. לאלבום קראו DREAMS ANSWERS, והוא הכיל בתוכו בין השאר גם גירסה קצרצרה לשיר הידוע GET READY (שנכתב על ידי אגדת מוזיקת הנשמה, סמוקי רובינסון).


אבל האלבום בכל זאת חילחל לאוזניו של אחד מנגני הסשנים של מוטאון ׁ(הגיטריסט דניס קופי) והוא המליץ עליהם לחברה בה עבד. החברה הזו, שידועה בכלל בתחום המוזיקה השחורה, רצתה להחתים את הלהקה אצלה. סיבת ההחתמה הייתה שמוטאון בדיוק חיפשה להחתים להקה לבנה ללייבל החדש שהוקם אצלה למוזיקה הלבנה. עדיין לא היה שם ללייבל הזה, וכשהלהקה הציעה למוטאון לקרוא ללייבל על שמה - חברת התקליטים הידועה קפצה על הרעיון. כך הוקם לייבל שנקרא RARE EARTH. ובזכות שם הלייבל גם זינק שמה של הלהקה לתודעה באקט שיווקי מבריק. הסינגל הראשון של הלהקה נקרא GENERATION והוא הוקלט כחלק מפסקול שלם של הלהקה לסרט בשם הזה. מכיוון שהסרט עצמו נחל כישלון חרוץ, האלבום נגנז זמן קצר אחרי שיצא וחלק מהשירים יצא מחדש באלבום השלישי של הלהקה מ-1970 שנקרא ECOLGY. מה שהופך את האלבום GENERTION לנדיר, מעבר לכך שהוא עדיין לא יצא על דיסק באופן רשמי, הוא שהשירים כאן מכילים מיקס שונה לגמרי מהגרסאות של אותם השירים שיצאו באלבום השלישי.


בינתיים הקליטה הלהקה אלבום נוסף בשנת 1969, שנקרא GET READY. אלבום זה הכיל גירסה לשיר TOBACCO ROAD. אין לי מושג מה משך המוני להקות ואמנים לעשות קאבר לשיר הזה בתקופה ההיא. ואפילו יש פה גירסת כיסוי לשיר של להקת הבלוז-הבריטית 'סאבוי בראון' (בשם TRAIN TO NOWHERE). אבל כל זה מתגמד לעומת הגירסה הארוכה והמקפיצה-מרקידה של שיר הנושא, שתפסה את כל צד ב' של האלבום. ואי אפשר להתעלם מצליל תוף הסנר שמפאר את הקטע הזה והופך אותו לאחד משירי 'הסנר' הטובים ביותר. גירסת קצרה של השיר הזה יצאה כסינגל והפכה ללהיט מיידי. הדבר העניק תשומת לב רבה לאלבום השלם, שנמכר בכמויות אדירות.


הרבה אנשים חשבו בזמנו שהזמר של השיר GET READY הוא בחור שחור. מה רבה הייתה ההפתעה לגלות שמי שעומד מאחורי הקול הוא דווקא בחור גדול ממדים ובלונדיני. כשלהקת RARE EARTH הופיעה כלהקת חימום ללהקות כמו STEPPENWOLF ו'דם יזע ודמעות', הקהל נדהם לגלות שמאחורי הסאונד השחור מסתתר הרכב לבן לגמרי. הסקסופוניסט, גיל ברידג'ס, סיפר לרולינג סטון: "אנחנו לא היינו הלהקה הלבנה הראשונה שהוחתמה במוטאון. מה שכן, אנחנו היינו הלהקה הלבנה הראשונה עם להיט שם. הבאנו ללייבל משהו שלא היו בו - השמעות ברדיו FM האמריקאי". בנוגע להחתמה במוטאון, סיפר ברידג'ס: "חתמנו במוטאון בימים בהם אנשים היו בטוחים שחתימה בחברה הזו היא וויתור על החיים שלך. זה היה נכון לתקופה מסויימת".


הצלחה בלייבל ענק שכזה אמנם תרמה לשיווק שם הלהקה, אך מצד שני גם גרמה לכך שהלהקה הפסידה המון כסף ממכירות התקליטים. הסיבה היא שמוטאון לא דיווחה כראוי על כמות העותקים שהיא הדפיסה, וכשמנהל הלהקה דרש לבדוק מה קורה שם, הוא נתקל בחומה מלגלגת מצד הטייקונים של מוטאון. הלהקה הבינה שהיא לא יכולה לטלטל את הספינה הענקית שנקראת "מוטאון" אחרת היא תמצא את עצמה מחוץ למשחק. היו לה שתי ברירות: להתקפל מהלייבל ולהפסיד עוד יותר כסף בגלל אי קיום חוזה או להמשיך במוטאון ולהרוויח יפה מההופעות שצברו תאוצה בעקבות המכירות. הם בחרו באופציה השניה.


בשנת 1970 יצא האלבום השלישי של הלהקה לחברת "מוטאון" - ECOLOGY. השיר שבלט כאן במיוחד הוא גירסה עתירת אנרגיה ודינמיקה לשיר I KNOW I'M LOSING YOU (שגם היה במקור - כמו GET READY - שיר של להקת ה- TEMPTATIONS). לדעתי, יש כאן שימוש גאוני באפקט שנקרא DELAY שמעצים את משמעות המשפט YOUR LOVE IS FADIN... FADIN.. FADIN.. FADIN...


זה מה שנקרא עיבוד והפקה גאוניים. אפשר להבין מדוע. כי המפיק של השיר הזה הוא נורמן ויטפילד הגאון שהיה מפיק הבית של מוטאון. שאר האלבום הופק על ידי טום ביירד. ויטפילד הוא זה שכתב והפיק לטמפטיישנס את הלהיט ההיסטרי והגאוני PAPA WAS A ROLLING STONE. עם הנתון הזה אפשר להבין את רמת הגאונות שלו ומדוע השיר הספציפי שהוא הפיק לאלבום ECOLOGY בלט מעל השאר.


כאן אני מסיים את הסיפור על הלהקה מפני שמריבות פנימיות גרמו לכך שרוב חברי הלהקה המקוריים עזבו ומה שנוצר מכאן והלאה הוא להקה בהרכב שונה בשם RARE EARTH, שלטעמי האישי פחות טובה מוזיקלית. ונכון לרגע זה, אין תיעוד בווידאו (או אפילו אודיו נורמלי) של הלהקה המקורית בהופעה. למרות שהם הופיעו הרבה בתקופה ההיא.


מי שרוצה לקבל את כל אלבומי הלהקה (חוץ מתקליט הבכורה, DREAMS ANSWERS) במארז אחד משובח, אני מאד ממליץ על קופסה שלהם (בדיסקים) שנקראת FILL YOUR HEAD. הקופסה מכילה בנוסף לאלבומים גם את הסינגלים שהלהקה הקליטה בתקופה הזו.


ולבעלי פטיפונים, שימו בבקשה בפול ווליום את הצד השני של האלבום GET READY. נראה אתכם נשארים אדישים לצליל תוף הסנר הזה! הו, הסנר!!!


ב-30 בספטמבר בשנת 1972 פרסם עיתון 'דיסק' ראיון עם מארק בולאן (מלהקת טי רקס) שבו נאמר:



"אני אמן הרבה יותר גדול מדייויד בואי. אנשים משום מה שמים את שנינו באותה קטגוריה באנגליה כנראה בגלל שהעיתונאים האנגליים משועממים ממני. אני מי שאני ואם זה לא מוצא חן בעיני אנשים אז זו בעיה שלהם. אני יודע מי אני. דייויד, מצד שני, לא יודע מי הוא כי הוא גונב זהויות. אני יוצר אותן".


ודרך אגב, ה-30 בספטמבר הוא תאריך הולדתו בשנת 1947 ובשם מארק פלד (השם בולאן בא מקיצור השם בוב דילן).


ב-30 בספטמבר בשנת 1969 קרתה טרגדיה איומה לדייויד קרוסבי (אז חבר בלהקת קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג).



דייויד קרוסבי היה מאוהב בכריסטין הינטון. עוד כשהוא היה חבר בלהקת הבירדס, היא הקימה את מועדון המעריצים של הלהקה. בתחילה היא הקדישה אותו ללהקה ואחר כך, כשקרוסבי פרש מהבירדס, היא הפכה את זה למועדון המעריצים שלו. היא הייתה אהובתו. הוא היה החיים שלה. היא הייתה החיים שלו.


בזמן שקרוסבי וחבריו ללהקת "קרוסבי, סטילס ונאש" השתכשכו בבריכה בביתו, יצאה משם קריסטין כדי לקחת את שני החתולים שלהם לטיפול אצל הוטרינר.


היא נהגה ברכב כשהחתולים עמה בפנים. כעשר דקות מצאתה לדרך התנפל עליה לפתע אחד החתולים ונעץ בה את ציפורניו. הדבר גרם לה לאבד שליטה על הרכב והיא התנגשה באוטובוס של תלמידים, נפגעה בראשה ומתה במקום. ברברה לנגאר בת ה-23, שהייתה עמה ברכב, נפצעה באורח קשה. קרוסבי נסע לזהות את הגופה, נכנס למצב של הלם ומאותו רגע ואילך הוא הפך לאיש אחר לגמרי. הצלילה לסמים החלה באותו רגע. ימים לאחר מכן הוא עלה על סירתו, שט עמה אל האוקיינוס ושם הוא פיזר את אפרה של אהובתו על פני המים.


הינטון, שהייתה יפהפיה בלונדינית, העניקה לו השראה בחייה לכתוב את הבלדה GUINNEVERE. שרשרת הופעות של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, שתוכננה בסן פרנסיסקו, החל מיומיים לאחר התאונה, בוטלה מיד, כמו גם תאריכים נוספים בהמשך.


קרוסבי סיפר ב-1985: "זה היה הדבר הנורא שקרה בחיי. הייתי אז על גג העולם. היא לקחה את החתול שלנו לווטרינר ולא חזרה מאז. אני רציתי למות וגרהאם נאש נשאר לצידי, מבלי לזוז, כי חשש שאעשה משהו לעצמי. הוא לא נתן לי אפילו ללכת לבד למקלחת כי פחד שאתאבד".


"יום בחיים של חיפושית" - 30 בספטמבר:



1960: הופעה במועדון אינדרה, המבורג גרמניה.


1961: ג'ון לנון ופול מקרטני נוסעים לחופשה בפריז מהכסף שקיבל ג'ון לקראת יום הולדתו. ג'ורג' כעס עליהם כי בנסיעתם הם גרמו לביטול הופעות ולכך שהפסיד כסף. בטיול הזה יסתפרו השניים באופן שייצור את הבסיס לתספורת הביטלס המפורסמת.


1962: הופעת ערב בקאוורן, ליברפול.


1963: בזמן שהביטלס שהו בחופשה בחו"ל, שהה ג'ורג' מרטין המפיק באולפן וערך מיקסים לשיריהם, כשהוא גם מוסיף נגינה בפסנתר (בשיר MONEY) ואורגן האמונד (בשיר I WANNA BE YOUR MAN).


1964: הביטלס מקליטים שירים לאלבומם הרביעי, BEATLES FOR SALE. בשיר EVERY LITTLE THING הוסיף רינגו צלילים של תוף טימפאני ופול הוסיף גם בנגינתו בפסנתר האקוסטי מתוצרת סטיינוויי.


1967: פרנק זאפה מאשר, בראיון לעיתון "דיסק אנד מיוזיק אקו" שג'ון לנון צדק כשאמר שהביטלס פופולריים יותר מישו. הוא הוסיף שחבל שלנון התנצל על כך.


1968: הספר הביוגרפי שכתב האנטר דייוויס על הביטלס יצא לאור. מיד לאחר מכן הודה ג'ון לנון שהספר מעודן מדי ושהרבה מהאמת לא נמצאת בו. אביו של ג'ון, פרדי, זעם מהתוכן שיצא ואיים לתבוע את דייויס.


1971: ג'ורג' האריסון הוא היחיד מהביטלס שמגיע למסיבה לכבוד פתיחת האולפן החדש של חברת אפל, שהושקעו בהקמתו 500,000 ליש"ט. האולפן נמצא במשרדי החברה, ברחוב סאביל ראו 3. לעיתונאים סיפר שפתיחה זו מערבת שמחה בעצב. "חבל שחברת אפל נמצאת עכשיו במצב שארבעתנו רצינו שיהיה לפני ארבע שנים. אני מקווה שפול ישתמש באולפן הזה אם ירצה. זה יהיה טיפשי לא לעשות זאת. אני לא רואה את ארבעתנו חוזרים לעבוד ביחד אבל זה יהיה נחמד אם נחזור להיות חברים. הרי ארבעתנו בעלי העסק הזה עכשיו ומן הראוי שנהנה ממנו יחדיו".


1972: המלודי מייקר מפרסם את רשימת נבחרי השנה של קוראיו. ג'ון לנון הגיע למקום התשיעי בקטגוריית זמר השנה. אלבומו IMAGINE הגיע למקום החמישי בקטגוריית אלבום השנה. כמו כן, ג'ון הגיע למקום השלישי בקטגוריית המלחין הבינלאומי של השנה. רינגו הגיע למקום תשיעי ברשימת המתופפים ופול למקום השביעי ברשימת הבסיסטים.


1974: ג'ון לנון רותח על הזמר / מפיק טוד ראנדגרן וכותב לו מכתב, אותו הוא מבקש שידפיסו במלודי מייקר: "לא התאפקתי מלהגיב פה עם כמה אמיתות משלי לנוכח נהמות השנאה של ראנדגרן נגדי בעיתונכם. אז טוד, דע לך שאני מחבב כמה מהשירים שכתבת. זה כולל I SAW THE LIGHT, שנשמע דומה באופן מחשיד לשיר THERE'S A PLACE של הביטלס. מעולם לא ביקשתי לקבל תואר של מהפכן, אבל מותר לי לשיר על מה שבא לי, נכון? מעולם לא היכיתי מלצרית במועדון הטרובאדור. נכון, התנהגתי שם כשמוק. הייתי שיכור - אז תירה בי! אני מניח שכולנו מחפשים תשומת לב, נכון טוד? האם אתה חושב שאינני יודע כיצד לקבל זאת ללא מהפיכה? יכולתי, כמוך, לצבוע את שיערי בצבעי ירוק וורוד ולהמשיך משם. וסלח לי, טוד, אבל כשאמרת שלביטלס לא היה שום סטייל חוץ משלהם, זה מכסה המון סגנונות וזה כולל גם את הסגנון שלך עד ליום זה. נראה לי שבחרת להשתלח נגדי כי לא ידעתי מי אתה, כשנתקלנו במועדון ריינבאו שבלוס אנג'לס. בכל אופן, כמה שאתה שונא אותי - תמיד אוהב אותך".


1991: האלבום CHOBA B CCCP, של פול מקרטני, יוצא בבריטניה על גבי תקליטור. (יציאת התקליטור בהדפסה אמריקאית מתעכבת בינתיים).


1998: ג'ורג' תובע את המוציאים לאור, רנדום האוס, על הוצאת דיבה לכאורה בספרם ALL DRESSED UP, שנכתב על ידי ג'ונתן גרין. ג'ורג' תובע פיצוי של 100,000 פאונד בטענה שנכתב שהוא קיבל טובות הנאה מיניות תמורת תרומה לצדקה.



ב-30 בספטמבר 1966 יצא תקליטון חדש ובו שיר שנקרא I LOVE MY DOG. הזמר ששר אותו נקרא קט סטיבנס והוא בא להסביר בו לגברת שלו שהוא אוהב את הכלב שלו באותה מידה בה הוא אוהב אותה "אבל את עלולה להיעלם והוא תמיד יישאר".



סטיבנס כתב את השיר על כלב אמיתי שראה יום אחד ברחוב בלונדון כשהיה ילד. הכלב היה קשור לעמוד וכשאיש לא ניגש ואמר שהוא בעליו, לקח סטיבנס את הכלב ואימץ אותו.


קצת לפני צאת הסינגל הזה עבד הוא במסעדה של אביו וייחל לפריצה המשמעותית. הוא לא הצליח לשכנע אנשים שכדאי להשקיע בו. עד שאחיו החליט לעשות מעשה וניגש למפיק התקליטים מייק הרסט כדי לעניין אותו בכשרון שנמצא במשפחתו. זה התלהב וביקש להקליט הקלטת דמו. עם ההקלטה ניגש הרסט לחברת התקליטים DECCA וחוזה ההחתמה הונח מיד על השולחן.


הסינגל על הכלב יצא ועשה מעט הדים בארה"ב (הגיע שם למקום ה-118) אבל הצליח להגיע באנגליה למקום ה-28. סטיבנס סיפר לעיתון "דיסק" (בינואר 1967): "פחדתי מאד שהשיר הזה יהפוך להיות להיט ענק כי ידעתי שאז אצטרך מיד להביא שיר חדש שיצליח כמותו במצעד".


ב-30 בספטמבר בשנת 1982 יצא אלבום מפתיע לברוס ספרינגסטין ושמו NEBRASKA.



SIDE 1

1. Nebraska

2. Atlantic City

3. Mansion On The Hill

4. Johnny 99

5. Highway Patrolman


SIDE 2

1. State Trooper

2. Used Cars

3. Open All Night

4 My Father's House

5. Reason To Believe


בניגוד מוחלט לגמרי להפקה הנוצצת שפיארה אלבומי רוק רבים בתחילת שנות השמונים, התקליט הזה מציג אמן גדול שמביא את שיריו לקהל בצורת הקלטות דמו אותנטיות. בסוף שנת 1981 ואחרי סיבוב הופעות ארוך לקידום האלבום הכפול 'הנהר', גייס ברוס את טכנאי הגיטרות שלו, מייק בטלאן, שימצא עבורו מכשיר הקלטות קטן. ברוס הורה לבטלאן כי חשוב שאותו מכשיר לא יהיה משוכלל אבל שתהיה בו האפשרות להוסיף צלילים לקיים. אז בטלאן לא היה בטלן וניגש למשימה ורכש מכשיר עם ארבעה ערוצים מדגם TEAC 144 PORTASTUDIO. מכשיר זה צץ לשוק בשנת 1979 והובא לביתו של ברוס בניו ג'רזי.


הרעיון המקורי שלו היה להקליט בו דמואים של שירים לפני הקלטתם באופן מקצועי באולפן ועם להקת הליווי הקבועה, אי סטריט באנד. לכן הוא עבד במהירות על הקלטה זו וביצע טייקים ראשונים עד שניים בלבד. רק הוא עם גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית ומפוחית. במהרה הובן כי יש שני צדדים לאופי ההקלטה. חלק מהשירים נשא גוון רוקי, שהיווה הבסיס לתקליטו הבא, 'נולד בארה"ב'. חלק שני הכיל שירים שבריריים שהזכירו יותר את ימיו המוקדמים כאמן.


ברוס: "היה לי מכשיר הקלטה קטן. חיברתי אותו, הדלקתי והשיר הראשון ששרתי היה 'נברסקה'. היה לי מספר ערוצים מצומצם. ללא אפשרויות רבות למשחקים". הוא לקח חלק מהשירים וניסה לעבוד עליהם עם להקתו, אך נתקל כל הזמן באותה דעה כי אווירתם המקורית נפגמת כך. כשחברת התקליטים קולומביה הבינה כי אין מנוס מלהוציא את השירים כך, דרשה לנקות את הצליל המחוספס אך זה היה בלתי אפשרי לנוכח התנאים בהם הוקלטו השירים. עם זאת, רבים טוענים כי כל תנאי ההקלטה היו פרימיטיביים ולא כך היה במציאות. הוא השתמש גם במיקרופונים בעלי איכות גבוהה מאד ועם זאת, התקליט הזה נחשב עד אז כשורשי ביותר שיצא מטעם אמן רוק בסדר גודל שלו.


"חברי הלהקה פסלו את מילות השירים", אמר ספרינגסטין. "זה לא עבד. הלהקה נכנסה ובאופן כללי עשתה רעש, בעוד שהמילים רצו לקבל שקט".


המתופף, מקס וויינברג: "האי סטריט באנד אכן הקליטה את כל 'נברסקה', וזה היה מדהים. הכל נשמע מחוספס ונהדר, אבל זה לא מה שברוס רצה לשחרר. יש אלבום של להקה מלאה עושה את 'נברסקה' וכל השירים האלו נמצאים במחסן איפשהו".


ברוס לא עשה את כל התקליט לבדו אלא נעזר פה ושם באנשים חיצוניים. כמו, למשל, הטלפון שעשה אז לנינט ביוור ממערכת החדשות של אומהה. ברוס רצה לדבר איתה על ספר שכתבה ושמו CARIL, על מסלול הרציחות האכזרי של צ'ארלס סטארקוות'ר. בתחילה לא הבינה מי מדבר עמה וברוס הציג עצמו כמוסיקאי. ביוור לא הכירה את שמו אבל שמחה לעזור לו. השניים שוחחו במשך חצי שעה בעיקר על זוגתו ושותפתו של סטארקוות'ר להרג, קאריל אן פוגאט בת ה-14. השניים רצחו אחד עשר אנשים בשנת 1957. שיחה זו עזרה לברוס לכתוב את שיר הנושא בתקליט זה, או שמא מדובר בקסטה שהפכה לתקליט.


זה היה צעד נועז ביותר מבחינה מסחרית כי ברוס עמד על סף הטבעת שמו כאמן רוק ענקי, לאחר הצלחת 'הנהר'. אבל במקום ללכת על הדרך הסלולה והמובטחת, בחר לרדת לשוליים ולצעוד בדרך הכורכר המקשה. הוא חש בודד במערכה. ארה"ב שלו הפכה לחלום רע והוא רצה לשקף את בדידותו לקהלו. התוצאה מוצלחת ביותר, אם כי חשוב להקשיב לה בריכוז מלא. זה לא תקליט לרקוד איתו. זה גם לא תקליט לשטוף עמו כלים. הוא גם לא מתאים לנסיעה בפקקים. זה תקליט שדורש ישיבה והקשבה לכל ניואנס של שירה, נגינה וסאונד.


השלב הבא שלו היה ליצור את התקליט המסחרי ביותר שיש (עם ביקורת נוקבת בו), 'נולד בארה"ב'. כך השיג את מבוקשו מכל הבחינות - הכרה בו כאמן טוטאלי לצד מיתוג שמו ככוכב רוק מסחרי שמרטיט היטב את לבבות הצעירים שצפו באדיקות באם. טי. וי.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר



Commenti


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page