Search
  • Noam Rapaport

שחור ולבן, זה הצבע שלי: מסע אל הטלוויזיה הישראלית 1970-1968

Updated: Apr 14


אני מאד אוהב נוסטלגיה ישראלית ואחד התחומים המעניינים בה, לדעתי, הוא נושא הטלוויזיה. לכן צללתי להמון ארכיונים ורקחתי לכם פה כרונולוגיה נדירה, מדויקת ומשעשעת על ימי המסך הראשונים בישראל. תיהנו...


אריק איינשטיין, לקראת הכנסת הטלוויזיה בארצנו (לעיתון הוליבוד): "אם הייתה לי טלוויזיה בבית, לא הייתי יוצא החוצה בכלל (אולי רק בשביל לקנות סיגריות). ברור שהטלוויזיה תהווה תחרות מסוכנת לתעשיית הסרטים הצעירה שלנו. טלוויזיה מסחרית יוצרת עצלות איומה. היא מביאה את הסרט ישר הביתה. אם כך, לשם מה לצאת?".



השידור הראשון של הטלוויזיה הכללית, בשנת 1968, עורר את השערוריה הטלוויזיונית הראשונה - מדוע הרבו לראות על המסך את שר ההסברה, ישראל גלילי, ואילו פניו של שר הבטחון, משה דיין, נראו מעט מדי?



אנחנו ביוני 1968 וסבלנותם של אלפי רוכשי מקלטים בישראל כבר מתחילה לפקוע. הם רוצים לדעת מתי יהיו כבר שידורים קבועים ורצופים. הם רוצים את זה בהקדם. הם רוצים לדעת מתי התאריך המדויק שזה יקרה. בינתיים מתמהמהים אנשי הטלוויזיה הכללית, שמפחדים להתחייב וכל שנותר הוא לכוון את האנטנה לכיוון קפריסין וליהנות מהתכנים שמשודרים משם.



יוני 1968 וכבר יש צופים שמתרעמים על שידור הטלוויזיה הראשון שלנו, בו הועבר מצעד צה"ל מירושלים. לטענתם, חלפה המצלמה על פני הקהל, והקריין העיר בין השאר 'והנה פרצופים של רבי אלופים אחדים, רמטכ"לים לשעבר...' ושאר הערות חברה'מניות מהסוג שנשמע לעיתים ברדיו. לדעתם, הקו המבדיל בין חברה'מניות חיננית לבין חוסר נימוס הוא דק. קריינים, הזהרו בדבריכם!


בינתיים, בטלוויזיה הלימודית, מדגימה המורה שולמית את בעיות המתמטיקה עם ידידה, מר גולם...


שימו לב - שידורי "קול אמריקה" נקלטים בישראל בשעות בהן הקליטה נוחה.

בגל קצר: גל 19 מ' 15295 קילוסיקל

בגל בינוני: 238 מ' 1259 קילוסיקל


כל השידורים שם הם באנגלית ותוכלו לראות סרטים מעולם החי, האדם והחלל, אנשים באמריקה, חדשות מדי חצי שעה, מזג האוויר בעולם, סקירת השבוע, חדשות המדע ועוד.


ביולי 1968 שילמה הנהלת הטלוויזיה הכללית 10,000 לירות (!) לתאטרון "המעגל" תמורת הזכות לצלם את המחזה "נח" במסגרת השידורים הנסיוניים. זה הסכום הגבוה ביותר ששילמה הטלוויזיה תמורת זכויות הסרטה ושידור של יצירת אמנות.


השנה היא 1968 וחיים יבין קוצר תהילה של מעריצות. אבל יש שדווקא מעדיפים את טוביה סער, עם קולו הרגוע והרדיופוני, ויש שיוצאים נגד יבין כי הוא "מרשה לעצמו" להתבדח, לחייך ולקרוץ יותר מדי בעת הקראת החדשות הרציניות.



ביום חמישי, 5 בדצמבר בשנת 1968, שודרה, בתשע וחצי בערב, התכנית "אולפן עגול". מאז לא צצה תכנית זו ונראה כי נמחקה מהארכיון. מעניין מה אריק איינשטיין ושלישיית התאומים שרו בה.



יולי 1969 ועדיין אין תרגום בעברית לסדרה "סמי וסוסו". ילדים רבים חשים כי הנאתם נפגמת. אחרים מתרגמים כראות עיניהם את מה שנאמר בשפה הערבית. הלחץ עשה את שלו ומפיקת התכנית, אסתר סופר, הכריזה שיהיו כתוביות בקרוב והן תהיינה קריאות, ברורות ונאות. את הבובה של סוסו הפעילה, בקול ותנועה, לביבה דיריני שהייתה בת לאב ערבי ואם יהודיה.



בינתיים סמי וסוסו עשו תכנית מיוחדת, ב-20 ביולי, ביום נחיתת האדם הראשון על הירח.


בפרק הזה לימד סמי את סוסו והצופים כיצד מגלפים ירח ושר להם את "שיר הכוכב". כמו כן הוא סיפר להם על "הילדה והכוכבים". זה סיפור על ילדה יתומה שלא היו לה בית ומיטה ולרגליה סנדלים ולגופה שמלה. לבה היה טוב ואנשים היו נותנים לה בית חם מדי פעם. היא הלכה למעיין כשלפתע הגיע לשם איש זקן. הוא היה מאד רעב והיא נתנה לו בטוב לבה את פת הלחם שלה כדי שיאכל ואת מטפחת הראש שלה כדי שיתעטף בה מהקור. כשפגשה נער רועד ויחף, היא נתנה לו את סנדליה. כשראתה כלבלב רועד מקור ליד המעיין, היא פשטה את שמלתה ועטפה אותו בה. כשהלילה ירד, השמיים נמלאו כוכבים רחוקים שראו את טוב לבה ונפלו לרגליה, כדי להפוך יחדיו לשמלה נוצצת. מאז לא חסר לילדה דבר.


בהנהלה הוחלט שהתכנית "אולפן עגול" לא תחודש ובמקומה תעלה תכנית הבידור "שירים במצעד", כשבפרק הראשון, ששודר ב-31 ביולי, התארחו שושנה דמארי (ששרה את "כלניות" ושיר חדש בשם "חלום"), רן אלירן (ששר את "אני שלך" ואת "פזמון לאלעד"), שולה חן (ששרה את "אוריה"), הפרברים, להקת פיקוד צפון ותזמורת הג'אז של מל קלר (עם המתופף אהרלה קמינסקי).


(בתמונה: מל קלר ולהקתו מתארגנים באולפן לצילום התכנית)



תושבים רבים כועסים על המכתבים שהם מקבלים לתשלום האגרה. בעיניהם, כל עוד אין שבעה ימים מלאים של תכניות - מדוע עליהם לשלם אגרה מלאה?


עובדי הטלוויזיה והרדיו שבתו למשך יומיים כמחאה על תנאי העסקתם. בינתיים נמסר שמשכורתם של חיים יבין ומוטי קירשנבאום עמדה על 700 לירות בחודש.


לאחר מבחני בד למגישים ומגישות בטלוויזיה התקבל גם דן כנר בן ה-24, שעבד בגלי צה"ל. פניו היפות וקולו הנעים כבשו את הבוחנים ובקרוב מאד הוא ירצד על המסך הקטן.


השנה היא 1969 ומר פבזנר מעוצבן ושולח מכתב לעיתון הטלוויזיה "שמונה בערב": "קטע המוזיקה הפותח את מהדורת החדשות הישראלית דוחה ונעדר שמץ של מלודיה. האין בארץ מלחינים מחוננים המסוגלים לחבר קטע ערב שיירש את מקומן של נקישות הג'ונגל הצורמות?".




גדעון בסני מכפר ויתקין קוצף על הצבי המצפצף: "מדוע גורם הצבי המצפצף של הדואר הפרעות לקליטת תחנות זרות, במשך 40 דקות לאחר תום שידורי הטלוויזיה הישראלית? לדעתי הצבי הזה מיותר, וכמו בתחנות זרות אחרות יש לסיים את השידורים ולרדת מיד מן הגל".



בספטמבר 1969 קמה סערה סביב השיער של המגישה הערבית, גלוריה סטיוארט.



ספטמבר 1969 ותכנית הטיולים "משעולים", של אורי דביר, הורדה מהמסך... בינתיים אנשים החלו לדאוג האם יש עליה בקרינה רדיו-אקטיבית בטלוויזיה שלהם. הם דאגו ודאגו אך עיניהם למסך נדבקו.



מעכשיו חיים יבין לא רק בחדשות אלא גם לילדים - בתקליט ובו הוא מספר על המכונית השובבה, צ'יטי צ'יטי בנג בנג.


אז מה מתוכנן להיות חדש על המרקע בחורף של 1969? ובכן, תכנית בידור שתצולם באולם אלהמברה ביפו עם רקדניות אקזוטיות, זמרים, בדרנים ועוד. המפיק יהיה גיורא גודיק. כמו כן, דן בן אמוץ ינחה תכנית ראיונות שבועית.


הידד! בראש השנה 1969 התחילו לשדר בטלוויזיה שבעה ימי שידור! בכל יום ננעל השידור עם התכנית "פסוקו של יום".


ב-2 בנובמבר 1969 הוקרנה התכנית "בומרנג" שהנושא שלה היה הפלות מלאכותיות. במהלך התכנית הראו לראשונה בטלוויזיה הישראלית לידה של ממש.



שלמה אילון מגבעת שמואל מצביע על מצב עגום בתחום התרגום: "מדוע התרגום העברי של הסרטים הלועזיים מופיע כה נמוך עד שלפעמים אין רואים את השורה השנייה של התרגום? דבר אשר פוגם בהבנת הסרט. אני יודע שאין הדבר כך בכל מקלטי הטלוויזיה, אבל במקלטים שיש להם מסגרת סביב המסך, כמו במקלט שלי, הדבר מורגש מאד".



רוצים טלוויזיה עם צליל ערב? הנה קיבלתם...


הביקורות לא היו חיוביות כלפי תכנית מצעד הפזמונים, בבימויו של ראלף עינבר, מדצמבר 1969. אם בעבר נקטעו חלק מהשירים באופן גס, הפעם אפילו לא נראו חלקם ורק הזכירו את שמות השירים ומי שביצע אותם. בתכנית הפעם ניסה עינבר לעשות אפקטים של צילום חשוך ומפחיד על פניו של הזמר דני גרנות. יגאל בשן שר במדים את "עושה שלום" כשדמותו בקושי נראית ובמקומה תמונות של מנהיגי עולם לוחצים ידיים. על המסך נראתה לראשונה הזמרת צביה אברבנאל ביחד עם להקת הברנשים של פיאמנטה, בשיר "מי נישקני".


בינתיים ממשיך עם ישראל להתענג על סדרת ההגדה לבית פורסייט, שהיא גולת הכותרת של הטלוויזיה בעונה ההיא. בתמונה אלה שתי הדמויות החביבות ביותר - ג'ו, אשר זנח את החיים הבטוחים והמעמד החברתי לטובת זוגיות עם אשתו האוהבת, הלן, האומנת האוסטרית. יש בהפקה הזאת גם שחקנית ישראלית - דליה פן, שמגלמת את אנט. בזמן הקרנת הסדרה בהצלחה בארצנו, היא התגוררה בהרצליה עם בעלה התעשיין.


אחת הקרייניות ששבו את לבבות הצופים מרגע הופעתה הראשון על המסך הייתה דליה מזור שהקרינה בטחון ודיברה בקול שבקע מהמקלטים בחן ובעדנה.





עדיין אין תרגום בעברית לסרטים בערבית בימי שישי. ועדיין, רבים צופים ונהנים מה"מישמומקין" המופלא הזה.



הנה להקת השוקולדה (צביקה פיק, גבי שושן ושוקי לוי) בהופעה בטלוויזיה משנת 1970. האם נמחקה ההקלטה?


מי רוצה טלוויזיה בציפוי פורמייקה בצבע תיק?


כמה כיף ליהנות בכל יום ראשון, בשש ועשרה בערב, מתכנית הספורט לצעירים, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". למחרת נהיה באותה שעה עם "ידידי הסוס", הסדרה האהובה על ילד, סוס ועל הידידות המופלאה ביניהם.


אחת הסדרות המצליחות לשעשע כל כך את הציבור הישראלי היא "משפחה שכזאת", עם הילדה באפי. שמה האמיתי של באפי הוא שם ערבי מובהק, א-ניסה, כי היא ילדה ממשפחה לבנונית שהיגרה לארה"ב. בעיתונים של אז נכתב, "עצם היותה לבנונית לא מפריע כלל לצופה הישראלי ואנו נמשיך לחבבה ולהתפעל ממשחקה התמים והמלבב".


משלמי האגרה כועסים על תכניות שלא מוצאות חן בעיניהם. אחת שכזו הייתה "אליק בליק בום" לילדים. מוטי פנאוסוב מרמת גן: "אני רוצה להצטרף לאלה שדעתם שלילית על התוכנית 'אליק בליק בום'. התוכנית חסרת תוכן ושלמה וישינסקי אינו נראה מתאים לתוכנית. אני אומר זאת מנסיוני, מאחר ועקבתי בהתעניינות אחר הילדים הקטנים שצפו בה בתחילה - אבל לאחר מספר תוכניות הפסיקו להתעניין בה. יש לשפר את התוכן ולמצוא מגיש שלא יצטעצע ושלא ישים את עצמו ללעג בעיני הילדים. אם לא תבצע הטלוויזיה את השינוי בהקדם, תאבד היא את הקהל הצעיר שלה".


היכונו ביום שישי, 23 בינואר 1970, בתשע ועשרה בערב ליהנות עם תכנית הבידור המיוחדת, "מהנח"ל באהבה", שאורכה חצי שעה ועם תסריט ובימוי מאת שמואל אימברמן, שמביא לנו את פזמוניה של הלהקה עם קטעי קישור. אימברמן השקיע שלושה חודשי עבודה ליצירת הדבר. בשביל זה הוא גם אסף כמה שכבר השתחררו מהלהקה לחיים האזרחיים - מנחם זילברמן, שולה חן, ששי קשת ועוד. הם שבו לשיר את השירים ששרו כשעוד היו במדים. אבל הביקורת החריפה מיהרה להגיע לאחר השידור. אז נטען שהשירים היו נהדרים אך קטעי הקישור תפלים.


נעמה רקצ'ינסקי מתל אביב מגלה עניין בדן: "מדוע אין אנו רואים יותר בטלוויזיה את המראיין המצוין דן בן אמוץ? האם זה בגלל שהוא הטוב ביותר?". ובכן, מסתבר שדן עזב את הטלוויזיה בגלל שהוא עמד על כך שיינתן לו להציג את הדברים מנקודת מבטו.

ינואר 1970 ומצעד הפזמונים של הטלוויזיה בוטל לעת עתה. זה לא בגלל הביקורת החריפה שנמתחה עליו לאחרונה, אלא מפני שהמפיק ראלף עינבר עסוק בתוכניות אחרות, כולל תוכנית הבידור המרכזית של יום שישי.



י. גול מתל אביב התעצבן על דקות קשוות במבט לחדשות: "באחת התוכניות של מבט לחדשות השבוע ראיין מיכה לימור את יו"ר התנועה הציונית, ד"ר נחום גולדמן. המראיין נהג לקטוע במשך השיחה את דבריו של ד"ר גולדמן כשהוא כל הזמן לוקח ממנו את המיקרופון וזאת לפני שהמרואיין השלים את דבריו. אני סבור שכתבי מבט צריכים ללמוד דרכי נימוס יסודיים בשיחה. ואם הם עומדים בלחץ של זמן - יש אמצעים יותר הולמים בהם ניתן לקצר שיחה מאשר לסתום ממש את פיו של המרואיין".



ועדיין אין תרגום בעברית לסרטים הערביים של יום שישי. בינתיים גם ברור לכל, בפברואר 1970, שיש צנזורה בטלוויזיה, כמו למשל בתכנית "בומרנג", שהתמקדה בכנסת אך נגנזה בגלל שלא הוזמן לדיון חבר מפלגה דתי. גם סרטו הדוקומנטרי של חיים יבין על אילת נגנז כי חשף את פחי האשפה של העיר הדרומית. גם נגנז סרט על דימונה שחשף גילויים חברתיים שלא נעמו לפרנסי העיר.


ילדי ישראל נהנים גם מתוכנית ושמה "גורי ורינה". אלו הן שתי בובות שמרצדות על המסך, עשר דקות בכל פעם. צילומי כל פרק נערכו באולפן בעין כרם עם מפעילי הבובות; מאוריציו שיפריס שהפעיל את גורי ואלכסנדרה דיין שהפעילה את אחותו של גורי, רינה. את הקולות עשתה עליזה רוזן. אורח קבוע בתוכנית הוא זורו, הכלב של אלכסנדרה.

התפאורה הקבועה היא עם קיר ועליו כתובות כשבפינתו נפתח אשנב וממנו מציצות שתי הבובות שמפעיליהן מתאמצים מאד תוך כדי כריעה או ישיבה להפעיל ולהתחמק מעין המצלמה. בסך הכל מדובר בשתי בובות עם ראש ביצה ובד - אבל עבור הילדים של ישראל הייתה זו שמחה של ממש.



יש תמונה יציבה! ויש צליל 'הי-פי'!

יש ארגז מעץ אגוז אקוסטי.

ממש חוויית צפיה באיכות H-DIKT


בפברואר 1970 כעסו אנשים שהסדרה בונאנזה, עם משפחת קארטרייט, הורדה מהמסך לטובת מערבון פחות כייפי בעיניהם ושמו "איש החוק" (עם הדמות הראשית, מאט דילון).


בינתיים אתם מוזמנים ליהנות מסדרת משדרים, בשעה שמונה וחמישה בערב, על אנשים ומקומות בארץ ושמה "אבני דרך". בפברואר 1970 שודר הפרק "אלפונסו מלך הערבה". בחודש שלאחר מכן יהיה זה הפרק "רובינזון קרוזו בחוף הירוק" ואחריו "גולף בקיסריה".



התוכנית "משימה בלתי אפשרית" שמוקרנת בארצנו באה עם פרקים שהופקו כבר לפני כחמש שנים. מאז התחלף צוות השחקנים - אם בגלל הופעות לא טובות או דרישות כספים מוגזמות - ובארה"ב ובלבנון הם נהנים מפרקים עדכניים יותר. ישראל נותרת מאחור.


מרץ 1970 היה גם חג פורים בישראל. לכן סמי וסוסו שוחחו בתוכניתם על הקרנבל וביטויו בקרב עמים שונים. הרקדניות הצעירות של פזית בן ארצי הציגו שם את בלט נשף המסכות. גם הבובות גורי ורינה הציגו בתוכניתם, באותו יום של ה-23 במרץ, את מגילת אסתר. למחרת היה זה מני פאר ששיעשע את הילדים בתוכניתו הקבועה, "ההפסקה הגדולה". הפעם הוא התחפש לילד קטן, עם מכנסיים קצרים ושלייקעס. אחת התלמידות בתוכנית התחפשה למני פאר וביקשה באופן חד פעמי את אחד הילדים להנחות. והילד המאושר שזכה הוא כמובן... ניחשתם נכון.

הביקורות על תכני המבוגרים בחג פורים לא היו קלות. רבים טענו כי היה זה פורים משעמם, עלוב ודל על המסך. התוכנית היחידה שקיבלה את הציון הגבוה הייתה "צלם אותי" בבימויו של ראלף עינבר ובה נלקחו מהארכיון קטעים מצולמים של חברי כנסת נואמים שחוברו מחדש בצורה מצחיקה.


מבט לחדשות משודר מדי יום בתשע וחצי ולאחר מכן פסוקו של יום וסוף השידורים עד יום המחרת.



אז מה יהיה חדש לילדים לצפות בקיץ של 1970?

לא הרבה - התוכניות הרגילות ימשיכו לרצד ובמקום הסדרה של גורי ורינה תהיה תוכנית מיוחדת של שירים מומחשים לפי נושאים.


שימו לב, צופי הטלוויזיה האדוקים. במאי 1970 תוקרן סדרה חדשה, המערבת דמיון ומציאות, בשם "אני חולם על ג'יני", כשהשחקנית הראשית בה (ברברה עדן) מגלמת פיה. כן, גם השחקן לארי האגמן (שבעתיד יגלם את ג'יי.אר המנוול בסדרה "דאלאס") נמצא פה.



לאוהבי הסרטים הערביים, מסתבר שגם בעתיד הקרוב לא יהיו תרגומים בעברית לסרטים הערביים של ימי שישי. הטלוויזיה נקטה אז בהפרדה מוחלטת בין תוכניות המשפחה העבריות והערביות.


המנחים שנבחרו להנחות את תוכנית הילדים "משחקצב" הם נירה עדי, אמיר אוריין ודודו טופז. הם נבחרו מתוך עשרים מתמודדים.



התוכנית הפופולרית, סמי וסוסו, חוטפת ביקורת; "הילדים לא כל כך נהנו. היו רק שירים. היו אלה שירים בשידורים חוזרים. לא היו סרטים. לא הייתה חידה. בזמן האחרון הפסיקו עם החידות בסמי וסוסו - מדוע?".


פרסומת בסגנון מחזה שיער - שהיה שלאגר באותו זמן.


בשבוע הזה שודרה התוכנית "ההפסקה הגדולה" עם האורח יגאל בשן, ששר את השירים "ויניקהו דבש מהסלע", "הנה לא ינום ולא ישן", "ויחזק דוד", "ישושום מדבר וציה", "ישמחו השמים" ו"היושבת בגנים". תלמידי בית הספר הדתי המקיף בקריית גת צריכים במהלך התוכנית לאתר את המקום המדויק של פסוקים אלו, שיגאל שר אותם, בתנ"ך. מנחה התוכנית הוא מני פאר.


התוכנית "מוקד" עולה על המוקד. הפעם זה יצחק אבניאלי מבני ברק: "בתוכנית האחרונה של מוקד הופיע השר שמעון פרס שבמידה רבה הוא האיש העומד במרכזן של הבעיות הבוערות שלנו והוא גם אחראי להן. איש כזה היה צריך להישאל שאלות נוקבות וחריפות יותר מכפי שהדבר נעשה על ידי שני העיתונאים האורחים. בדרך כלל בתוכניות מוקד, מגלים העיתונאים מידה של איפוק וכניעה לקול הרם המושמע לעברם מן הדוכן. זו תופעה שאינה יאה לעיתונאים המכבדים את עצמם ושמשאת נפשם צריכה להיות חשיפת האמת ללא כל מורא".


במאי 1970 הורדה התוכנית "אבני דרך" מן המסך ובמקומה באה התוכנית "ביעף", שנועדה להיות קלה ושובבנית יותר. במהרה תהיה זו חבורת לול, עם אריק איינשטיין, שתקרוץ בבדיחות על תוכנית זו בפרק השני שתפיק לטלוויזיה.

שלום חנוך: "ועתה לתוכניתנו 'ביעף'..."

(התמונה במסך מסתחררת...)

שלום חנוך (בשיער פרוע): "הייתה זו תוכניתנו 'ביעף'...".


במוצאי יום העצמאות, 11 במאי 1970 החל מתשע בערב, שודר פסטיבל הזמר הישראלי לשנת תש"ל. היה זה שידור ישיר מבנייני האומה בירושלים. בניגוד לפסטיבלים קודמים, הפעם ביצע כל אמן רק שיר אחד. המשתתפים הם: חוה אלברשטיין, אילנית, רבקה זוהר, דליה עמיהוד, דליה דגן, יגאל בשן, ליאור ייני, שלמה ארצי, צמד הפרברים, צמד דרום, שלישיית הגשש החיוור, שלישיית המעפיל.

בשעה עשר שודר מבט לחדשות ובעשר וחצי שודר חלקו השני של פסטיבל הזמר.



דיווחים מעניינים ונדירים על הטלוויזיה בתקופה ההיא תמצאו גם בספר השני שכתבתי, "רוק ישראלי 1973-1967". שם תדעו בדיוק גם מדוע התחוללה סערה בתוכנית "כניסה חופשית" שביקשה להתמקד במחזה "מלכת אמבטיה" - ועוד המון ממתקים נדירים אחרים.


במאי 1970 נודע כי דן שילון יטוס עם נבחרת הכדורגל הישראלית למכסיקו. לא היה לו אישור לצלם את משחקי הגביע עבור הטלוויזיה הישראלית, אבל קולו יישמע עם סרט מיוחד שתצלם בעלת הזכיון היחידה (חברת איי.בי.סי האמריקנית), אותו תיתן לכל תחנת טלוויזיה שתחפוץ בכך (ובתשלום, כמובן). ומוט'לה שפיגלר יבקיע גול מהסרטים...



ב-13 במאי 1970 תפסה המצלמה, במפתיע, את חיים יבין מרים ידיים ומפניו המיואשות עלתה השאלה, "מה הולך פה לכל הרוחות?". התקלות הטכניות היו דבר שכיח אז בטלוויזיה. סרטים נקרעו ואם הם הודבקו יתר על המידה, זה יצר תמונה רועדת ומהבהבת. היה גם מחסור במצלמות והקיימות התקלקלו לעיתים קרובות. כששודר הפרק "ההגדה לבית פורסייט" (ב-10 באפריל 1970) והגיע לרגע המותח ביותר - השידור נקטע בגלל בעיה במשדר של הדואר. הצופים בבית האדימו מכעס. עד מתי? עד מתי?