אבן הפינה של להקת סטיקס

ב-19 באוקטובר בשנת 1979 יצא האלבום CORNERSTONE של להקת סטיקס. שני להיטים גדולים יצאו ממנו: BABE ו- BOAT ON THE RIVER.

אחרי שני רבי-מכר רצופים דוגמת THE GRAND ILLUSION מ-1977 ו-PIECES OF EIGHT מ-1978, החבר'ה משיקגו החליטו להוריד הילוך בדיסטורשן, להחליק את הקצוות המחוספסים ולפנות ישירות אל לב המיינסטרים. כך יצאו הפעם להיטים גדולים יצאו - BABE ו- BOAT ON THE RIVER. שני קצוות מוזיקליים שונים לחלוטין שהגדירו מחדש את הצליל של סטיקס, הכניסו את הלהקה לפנתיאון המצעדים העולמי, אבל גם פתחו תיבת פנדורה פנימית של מריבות אגו וקרבות שליטה מוזיקליים.

המתנה הפרטית שהפכה למגה-להיט ששיגע את אמריקה

את הלהיט הראשון מהשניים כתב הקלידן / זמר דניס דה יאנג כמתנת יום הולדת אישית לאשתו סוזאן. נטען שהוא בכלל לא תכנן לחלוק את השיר הזה עם שאר המין האנושי. הוא רצה להעניק לסוזאן, שהייתה אהבת נעוריו ונשואה לו מאז 1970, מחווה רומנטית ליום הולדתה ה-33. הוא הקליט זאת באולפן עם שני חבריו ללהקה (הבסיסט צ'אק פאנוזו והמתופף ג'ון פאנוזו) ולא חשב להציעו ללהקה. ההקלטה נעשתה באולפני PUMPKIN בעיירה אוק לון שבאילינוי, כשדה יאנג יושב מול פסנתר חשמלי מדגם פנדר רודס, מנגן את האקורדים העדינים ושר לבדו את כל ההרמוניות הקוליות בשכבות על גבי שכבות של ערוצים. זו הייתה בלדה אינטימית, חשופה ורחוקה שנות אור מהפומפוזיות של הרוק המתקדם שהלהקה התמחתה בו. 

אבל כשמישהו בחברת התקליטים שמע את התוצאה והבין את הפוטנציאל המסחרי, הוא ראה המון דולרים בעיניים שלו ודרש שהשיר יוקלט במסגרת סטיקס. האחים פאנוזו התלהבו בטירוף מהתוצאה והשמיעו את קלטת הדמו למנהל הלהקה, דרק סאטון, וזה רץ איתה היישר לאנשי חברת התקליטים A&M. החבר'ה בחליפות הריחו מיד את ריח הכסף וקבעו: 'זה להיט מקום ראשון בטוח, זה חייב לצאת באלבום הבא!'.

גיטריסט הלהקה טומי שואו הוזעק לאולפן כדי להוסיף סולו גיטרה מלודי בחלק המעבר כדי להעניק לזה לפחות מראית עין של שיר להקה, על אף שהרוקרים בחבורה (כלומר שואו הגיטריסט וגם ג'יימס יאנג, הגיטריסט השני) ממש עיקמו את האף. אבל השיר הזה הפך ליחיד של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי והוכיח שפופ מתקתק ומלוטש מנצח כמעט כל אידיאולוגיה רוקרית קשוחה.

מאחורי הקלעים: הווידוי החושפני של צ'אק פאנוזו

צ'אק פאנוזו כתב בספרו זווית שונה ממה שנטען: "כשהאלבום היה כמעט מושלם, דניס החליק תוספת של הרגע האחרון - שיר אהבה לאשתו סוזן שנקרא 'בייב'. אני זוכר את הפעם הראשונה שדניס הביא את השיר ללהקה. יכולנו לראות את מבט האימה של הגיטריסט, ג'יימס יאנג. בכנות, זו הייתה דרך שונה מכל דבר שסטיקס אי פעם עשתה בעבר. אולי בדקנו את אווירת בלדת-הפופ קצת עם שירים כמו ''ליידי'', אבל שום דבר כה קיצוני. אבל דניס כתב את השיר ושר את השיר, והוא היה נחוש לשים את זה באלבום.

הוא באמת האמין שזה הולך להיות הלהיט הכי גדול שלנו עד כה. אני חושב שחשבנו, 'בסדר, אז זה יכול להיות להיט, אבל באיזה מחיר למוניטין שלנו? האם אנחנו באמת רוצים לצעוד לתוך טריטוריה קלה להאזנה?'. בסופו של דבר, דניס קיבל את שלו; זה לא היה שווה את האנרגיה הדרושה להילחם בו. הוא צדק - השיר הפך ללהיט ענק, אך גם חרב פיפיות עבורנו. קיבלנו עם זה קהל חדש, אך מעריצים ותיקים ראו בזה התמסחרות.

בשלב מסוים, מתחים בתוך הלהקה הסלימו כל כך גבוה שבעצם ביקשנו מדניס לעזוב את סטיקס. העזיבה שלו הייתה קצרת מועד והושתקה בתקשורת. החיים בתקופה ההיא היו כתמונה מטושטשת שיכולה רק להיות מוערכת במלואה בדיעבד. עד גיל שלושים חייתי חיים שרוב האנשים רק חולמים לחיות. אבל זו תופעה מוזרה. כאשר אתה נלכד במערבולת, זה מתחיל להרגיש מוזר. פתאום, אתה מתחיל לשכוח את כל שנות ההליכה דרך מטבחים כדי לנגן מוסיקה בחתונה. אתה שוכח את האנשים שזורקים מטבעות לעברך באיזו במה מאולתרת. הכל הופך לזיכרון רחוק. אתה מרגיש מורם. אנשים מתייחסים אליך אחרת. עכשיו שאתה יכול להרשות לעצמך דברים, נראה שאתה מקבל הרבה דברים בחינם. מיתרי הגיטרה שפעם קניתי - עכשיו בחינם. הגיטרה עצמה — בחינם. בגדים, נעלי ספורט, מחבטי טניס - בחינם.

עכשיו כשהיה לנו האלבום הנמכר ביותר והמותג שלנו מכר היטב, כולם רצו שנשתמש במותג שלהם מכל סוג שהוא. זה היה מטורף. גם הכסף לא היה רע אחרי כל השנים האלה שאכלתי רק כל יום שני וישנתי עם עוד ארבעה בחדר. אני זוכר כשקיבלנו את המחאת תמלוגים הגדולה הראשונה שלנו. מנהל העסקים התקשר לאחי ג'ון (מתופף הלהקה) ולי ואמר, 'בואו לראות אותי, יש לי צ'ק בשבילכם'. כשג'ון ואני הלכנו לראות אותו, הוא הושיט לשנינו מעטפה. פתחתי את שלי קודם והסתכלתי פנימה. כשראיתי את הסכום, אמרתי, 'הו, זה לא יכול להיות בשבילנו'. שאלתי, 'ג'ון, כמה זה אצלך?'. הוא אמר, "מאתיים וחמישים אלף דולר. כמה זה אצלך?' אמרתי, 'מאתיים וחמישים אלף'. כל מה שיכולנו לעשות זה לצחוק. זה היה כסף מטורף עבורנו.

כאשר התחלנו, אני זוכר שחשבתי, אם אוכל להרוויח 50,000 דולר על זה, אהיה השמח באדם. עכשיו, זה נראה כאילו אנחנו הולכים להרוויח קצת יותר. לא הוצאתי הרבה כשהתחלנו להרוויח כסף. אבל היו לי הגחמות הקטנות שלי. למשל, קניתי יגואר. אני זוכר שהמוכר של היגואר הזהיר אותי, 'עכשיו אתה בטוח שאתה רוצה לקנות את המכונית הזאת? אני לא רוצה שתבזבז את כל הכסף שלך'. כשקניתי את המכונית, עדיין גרתי בבית. אז הנה יגואר שחנתה בחניית הבית הקטן של אמי באילינוי. המכונית הייתה שווה יותר מכל מה שהיה בבית גם יחד... אולי אפילו מהבית עצמו"."

איזה תיאור קורע לב ומצחיק בו זמנית! יגואר נוצצת חונה בחצר של בית אמו הפשוט, בזמן שהלהקה נקרעת בין הרצון להישאר רוקרים קשוחים לבין החשבון בבנק שתופח לממדים דמיוניים. כפי שחשף פאנוזו בספרו האוטוביוגרפי המרתק, הפיטורין של דניס דה יאנג התרחשו בעקבות ויכוח לוהט על הסינגל הבא, בלדה דביקה נוספת בשם FIRST TIME. טומי שואו וג'יימס יאנג רתחו מזעם, שואו איים לעזוב אם השיר ייצא כסינגל, ובסופו של דבר הם פשוט הצביעו בעד סילוקו של דה יאנג! רק המחשבה על סיבוב הופעות ענק באצטדיונים ללא האיש מאחורי המיקרופון החזירה אותם ברגע האחרון לשפיות, והם ביטלו את הפיטורין בשקט מוחלט מבלי שהעיתונות תרחרח.

קסם על המים: הלהיט האקוסטי שכבש את אירופה

השיר השני שהפך ללהיט הוא דווקא בסגנון שלהקת סטיקס לא הייתה ידועה בו ולכן הפתיע רבים ממעריציה. התחושה היא אקוסטית והאווירה מענגת. אחד משירי הפופ הטובים יותר בפרט של סטיקס ושל הסבנטיז בכלל, לטעמי. כן, אני מדבר על BOAT ON THE RIVER ששר טומי שואו. ואיזה שיר מופלא זה! שואו כתב את השיר כסוג של תפילה פנימית לבריחה מלחצי התהילה ומחיי הדרכים המתישים של להקת רוק גדולה. השיר מתאפיין בכלים אקוסטיים לחלוטין שלא היו אופייניים לסטיקס. טומי שואו מנגן במנדולינה ובגיטרה אקוסטית, דניס דה יאנג מפליא באקורדיון עממי שמרגיש כמו מסבאה אירופאית חמימה, צ'אק פאנוזו פורט על בס אקוסטי, וג'ון פאנוזו מלווה בעדינות עם טמבורין ותוף בס.

האירוניה הכי גדולה סביב BOAT ON THE RIVER היא שבמולדתם, ארצות הברית, השיר הזה בקושי זכה להתייחסות ואפילו לא נכנס למצעד מאה הגדולים של הבילבורד (הוא יצא שם רק כבי-סייד של השיר BORROWED TIME). לעומת זאת, באירופה ובישראל השיר הפך להיסטריה המונית! אני זוכר היטב איך השיר הזה הושמע ללא הרף ברדיו שלנו, בימים ההם. והוא הגיע למקום הראשון בשוויץ, נכנס לחמישייה הראשונה בגרמניה ובאוסטריה, וכיכב בתחנות הרדיו בכל רחבי היבשת. עד היום מדובר באחד ההמנונים המזוהים ביותר של סטיקס מחוץ לגבולות אמריקה.

חבטות מהמבקרים: כשהרולינג סטון יצא למתקפה

הביקורת ברולינג סטון על האלבום הלכה כך: "אם תנפנפו מכם את היומרנות של העטיפה בסגנון "2001 - אודיסיאה בחלל", התצפית החברתית של הלהקה בשירים כמו WHY ME ו- BORROWED TIME ועודף הסינטיסייזרים של דניס דה יאנג, תקבלו את מה שסטיקס היא באמת; להקת יומרנית מדי אך מקצועית לחלוטין כלהקת פופ. חברי סטיקס תמיד ידעו להעריך תפקיד גיטרה טוב, שירה הרמונית וקו מוזיקלי קליט כדי להישען עליהם. בתחילת דרכם הם הקליטו גרסאות כיסוי לשירים של טוד ראנדגרן וה- KNICKERBOKERS.

לאחר המון אלבומי פלטינה מאז, הלהקה יוצרת את המוזיקה שלה לאזור בו מונח הכסף. השירים BABE ו- FIRST TIME הם בלדות סמוקות להפליא של דה יאנג. השיר הפותח, LIGHTS, מביא עמו קצב קופצני ונגיעות של כלי נשיפה, שמתאימים להשמעה ברדיו. השיר של הגיטריסט טומי שאו, NEVER SAY NEVER מאפיל על הרוב. פעמים רבות נופלת הלהקה לבור שהיא כורה לעצמה, בנסיון לתייג אותה כחבורה של רוקרים היוצרים אמנות. בסוף יוצא שהרוב נשמע כמו שם אלבומה הקודם - אשליה ענקית". באופן מדהים, בביקורת זו התעלמו לגמרי מהספינה על הנהר. מבקר המוזיקה דיוויד פריק פשוט דילג לחלוטין על השיר שייחרט בזיכרון של מיליוני מאזינים ברחבי תבל כפנינה אקוסטית נדירה. עבור המבקרים הציניים של רולינג סטון, סטיקס הייתה מטרה קלה לחבטות: להקה שמכרה מיליוני עותקים, מילאה אצטדיוני ענק, אבל העזה לנטוש את היומרה הפרוגרסיבית לטובת מלודיות קליטות שמביאות שקים של כסף הביתה.

בסופו של דבר, למרות כל החיצים של המבקרים והסכסוכים הפנימיים שפירקו אותם מבפנים כמה שנים מאוחר יותר באלבום KILROY WAS HERE, האלבום CORNERSTONE נשאר תקליט אהוב בקרב מעריצי הלהקה. ותאמינו לי - כמה שכבר חשבתם שהשיר "בייבי" טחון ושמאלצי, כנראה - תנקו את הראש, תקשיבו לו שוב ללא מחשבה קודמת - וכנראה תגלו שמדובר בשיר פופ מושלם. וכן, צריך כישרון גדול כדי לכתוב שיר פופ מושלם. זה לא קל.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459