איזה שועל התקליט הזה של להקת ג'נסיס

ב-6 באוקטובר בשנת 1972 יצא האלבום הרביעי של להקת ג'נסיס. זה הוא מאסטרפיס ששמו FOXTROT. קבלו את הסיפורים שמאחורי השועל שעשה היסטוריה בעולם הרוק המתקדם.

מריקוד סלוני למקצבים מפותלים

ריקוד ה-FOXTROT היה ריקוד סלוני פופולרי בתחילת המאה העשרים, והוא ידוע בגרסתו האנגלית האיטית, העדינה ורכת התנועות. אותו הדבר אפשר להגיד גם על המוזיקה של להקת ג'נסיס משנת 1972. טוב, לפחות על החלקים השקטים והענוגים שלה – כי ברגע שהחבורה הזו החליטה להרים הילוך, שום רקדן סלוני לא היה שורד את המקצבים המפותלים והמשקלים הא-סימטריים שהם המטירו עלינו בלי רחמים!

המפגש הראשון: קרטון ישראלי ושועל בשמלה אדומה

ובכן - חברות וחברים - זההתקליט האהוב עליי ביותר של ג'נסיס. כן, יותר מהאחרים שלהם עם פיטר גבריאל, שגם הם נמצאים אצלי גבוה מ-א-ד ברשימת התקליטים הכי אהובים עליי. כשהייתי נער, נתקלתי לראשונה בחנות התקליטים בעטיפה המיוחדת שלו, אבל בהדפסה מתוצרת הארץ – כלומר, ללא עטיפה נפתחת וללא הברק של ההדפסה מחו"ל וללא העיצוב הפנימי. אבל היי, גם זה משהו! באותם ימים בארץ הסתפקנו בשמחה בכל הדפסה מקומית, גם אם הקרטון הישראלי הרגיש כמו קרטון ביצוע דק והלמינציה הייתה בגדר חלום רחוק. העיקר שהאוצר המוזיקלי היה בפנים, גם אם באיכות נמוכה לרוב ממה שהוטבע בחריצי תקליטים מחו"ל.

אז על העטיפה צויר שועל לבוש שמלה אדומה, עומד על קרחון כשברקע הרים. המראה הזה הצית את דמיוני, עוד לפני שהאזנתי לצליל הראשון מהתקליט שבפנים. כשניגשתי עם זה לעמדת ההאזנה בחנות, המוכר הוציא את התקליט מהעטיפה (ולחשוב שאחר כך מכרו את זה ללקוחות במחיר של תקליט חדש!!!), הניח על הפטיפון כשבינתיים שמתי את האוזניות על ראשי. לפתע נשטפתי בצלילים הראשונים שבקעו מהאוזניות. מה זה?! זו הייתה פתיחה דרמטית, מהממת ומפחידה כאחת, של צלילי מלוטרון והאמונד יחדיו. זה היה, כמובן, השיר WATCHER OF THE SKIES, ובאותה שנייה נפתחו שערי הדמיון בראשי. הייתי המום. לא ציפיתי לדבר כזה כבר בהתחלה. כשהמוכר בחנות ראה את תגובתי, הוא אמר לי שבצד ב' של התקליט יש יצירה אחת ארוכה. זהו. אני חייב את זה. אני קונה! המילים 'יצירה אחת שתופסת צד שלם' היו עבורי קוד סודי שאומר: 'תתכונן להתעלפות חושים מוחלטת'. מי בכלל היה צריך עוד שכנועים?

חמשת המופלאים והרכב "תור הזהב"

ומאז ועד היום, המוזיקה שבתקליט הזה גורמת לי עונג עילאי. חמישים וקצת דקות של מוזיקה חסרת פשרות וברמה הגבוהה ביותר. זהו התקליט שגרם ללהקת ג'נסיס לפרוץ. אחרי שלושה תקליטים, הגיעה בשנת 1972 הפצצה שכבר אי אפשר היה להתעלם ממנה בעולם הרוק האירופי. תפקידי הקלידים הקסומים של טוני בנקס, התיפוף היצירתי והבלתי נתפס של פיל קולינס, הגיטרה המלטפת של סטיב האקט, השירה התיאטרלית של פיטר גבריאל וחיזוק הבס המלודי המדויק של מייק ראת'רפורד. אלו הם חמשת המופלאים של הפרוג הבריטי. ההרכב הקלאסי הזה, הרכב 'תור הזהב' של ג'נסיס, הגיע כאן לשיא התיאום וההפריה ההדדית, כשכל תו וכל מעבר מרגישים כמו יצירת אמנות מושלמת.

מאחורי הקלעים: חזרות קדחתניות וספקות אישיים

מעמדה של ג'נסיס כלהקת קאלט הלך וצבר תאוצה אדירה, והביטחון העצמי של החברים זינק כשהם נכנסו לאולפני ISLAND באוגוסט 1972 להקלטת האלבום. הלהקה כתבה ועשתה חזרות על החומרים החדשים במגוון מקומות, כולל חדר בבית הספר לריקוד של אונה בילינגס בשפרדס בוש במהלך האביב והקיץ של 1972. הלהקה אף בחנה בהופעות חיות גרסאות מוקדמות של WATCHER OF THE SKIES ושל CAN-UTILITY AND THE COASTLINERS לאורך לוח ההופעות האינטנסיבי שלה. סטיב האקט תיאר את התקופה הקדחתנית הזו בהתרגשות רבה: "בעוד שעם האלבום הקודם, NURSERY CRYME, לקחנו חופש בקיץ וכתבנו והקלטנו יחד כיחידה אחת מגובשת, הפעם היינו כל הזמן במנוסה – נכנסים ויוצאים מהאולפן בריצה. אני זוכר את עצמי טס חזרה מאיטליה כדי להקדים את האחרים ביום-יומיים, בזמן שהם נסעו ברכב, רק כדי להספיק ולסיים את תפקידי הגיטרה שלי בסוף של SUPPER’S READY".

ההצלחה באירופה העניקה להם את התעוזה להעמיק בגישת ההלחנה הייחודית שלהם, שהתבססה על איסוף רעיונות מוזיקליים שהחברים כינו בפשטות "חתיכות" (BITS). אך מאחורי הקלעים שררה דינמיקה אנושית מרתקת: רוב חברי הלהקה היו בוגרי פנימיה יוקרתית, טיפוסים מאופקים מאוד שלא נהגו להרעיף שבחים. בקושי נעשה מאמץ להחמיא לחברים אחרים על תרומתם, ובדיונים על הלחנה ועיבוד שררה תחרותיות עזה. כתוצאה מכך, גם פיל קולינס וגם סטיב האקט הרגישו כמו אאוטסיידרים שמביטים מבחוץ, ואף שקלו אם מקומם אכן בלהקה!

בעוד אישיותו הנינוחה של קולינס אפשרה לו לפרוק את המתח בעזרת הומור, האקט חווה משבר ביטחון עמוק לקראת ההקלטות. הגיטריסט הרגיש שאינו מסוגל להביא חומרים משלו לכתיבה, למעט הקטע הכלי הקצר שלו, HORIZONS. ואז קרה מהלך יוצא דופן שחרג מאיפוקם הטבעי: בנקס, ראת'רפורד וגבריאל הפיגו לחלוטין את חששותיו של האקט, שיבחו בהתלהבות את צליל הגיטרה הייחודי שלו ואת סגנון נגינתו, והדגישו כמה הוא חיוני להרכב! מעודד ומלא ביטחון מחודש, האקט זנח כל מחשבה על עזיבה ונכנס להקלטות בתשוקה בוערת.

דרמת ההפקה והמלוטרון המיתולוגי של קינג קרימזון

גם דרמת ההפקה סביב האלבום הייתה מסע מפותל: ג'נסיס נהנתה לעבוד עם פול סמואל-סמית' מלהקת היארדבירדס בהקלטות שעשתה לרדיו הבי.בי.סי, וחיפשה מפיק בעל רגישות דומה. מנגד, חברת התקליטים CHARISMA לחצה לספק סינגל להיטי והציעה את בוב פוטר, שעבד בארה"ב עם סיימון וגרפונקל ובוב דילן, וכן עם לינדיספארן. פוטר הובא לאולפן, אך טעמו המוזיקלי התנגש לחלוטין עם זה של הלהקה. תרומתו הממשית היחידה לאלבום הייתה עבודה עם האקט על הקטע HORIZONS. ויכוח חריף עם בנקס על הפתיחה של WATCHER OF THE SKIES הוביל לעזיבתו של פוטר יחד עם טכנאי ההקלטה טוני פלאט, שהספיק לעבוד רק על חציו הראשון של SUPPER’S READY. הלהקה יצאה להפוגה קצרה של שמונה ימי הופעות באיטליה וכשחזרה, עדיין לא רוותה נחת מהמפיק המחליף דייוויד היצ'קוק (שעבד עם להקת קרוואן) – אך סוף סוף מצאה שותף בדמות טכנאי ההקלטה ג'ון ברנס!

הרעיון לשם התקליט, FOXTROT, הגיע מאורגן המלוטרון שבו השתמשה ג'נסיס. המלוטרון, מדגם MARK 2, כלל שתי מקלדות. במקלדת השמאלית נשמרו מקצבי מוזיקה מוקלטים מראש. אחד מה-PRESETS של מקצבי המלוטרון היה FOXTROT. דרך אגב, המלוטרון בתקליט הזה הוא אותו מלוטרון שרוברט פריפ מלהקת קינג קרימזון מכר לג'נסיס. הוא סיפר להם שזהו המלוטרון שעמו הקליט עם חבריו את התקליט הראשון של להקתו. תחשבו על זה רגע: המפלצת המכנית הזו, שעמוסה בסרטים מגנטיים ושאחראית לצלילי IN THE COURT OF THE CRIMSON KING, החליפה ידיים והפכה לכלי הנשק העיקרי שעיצב את הסאונד של FOXTROT. בנקס סיפר בהמשך: "היו לרוברט ארבעה מלוטרונים ובטח הוא אמר לאנשים שכל אחד מהם היה ה-מלוטרון איתו הם הקליטו את התקליט ההוא".

היסטוריה פוגשת היסטוריה! סטיב האקט נזכר בהתלהבות בתרומתו האישית לרכישת הכלי המופלא הזה: "אני זוכר שלחצתי על הלהקה לרכוש מלוטרון עוד בתחילת שנות השבעים, ולמרבה המזל, לקינג קרימזון היה אחד מיותר באותו זמן – THE BLACK BITCH, כך נדמה לי שהם קראו לו, בגלל שהוא כל הזמן התקלקל... השיר הזה לבדו היה סיבה מצוינת לחזור לחומרים המוקדמים – החל ממקצב קוד המורס ההמצאתי של פיל ועד לפתיחה המונומנטלית של טוני בנקס שציין לימים כי הצליל החד-פעמי והעשיר שהפיק מאותו MARK 2 פשוט לא ניתן היה לשחזור בגרסאות המאוחרות יותר של המלוטרון!

מדע בדיוני, מורס ואקורדים רועדים - WATCHER OF THE SKIES

אז היצירה הראשונה, WATCHER OF THE SKIES, פותחת את התקליט במפלי מלוטרון מרשימים, ובשילוב נגינת להקה מהודקת וסולן כריזמטי ששר בקול תיאטרלי, יש לנו כאן כרטיס כניסה לתיאטרון המושלם הזה שנקרא ג'נסיס. מדובר באחד מקטעי הרוק המתקדם המרשימים ביותר, המנוגן במשקל ריתמי של 6/4. טוני בנקס היה הכותב העיקרי של השיר, והוא זה שסיפק את פתיחתו המרשימה. אז כיצד הושג הצליל הזה? בנקס רצה שיהיה צליל מרשים למלוטרון, בזמן שהלהקה עבדה באולפן מס' 2 במתחם אולפני ISLAND (ששכנו אז ברחוב BASING בלונדון).

טכנאי ההקלטה, ג'ון ברנס, הציע להשתמש ברמקולים הגדולים שבאולפן מס' 1, אשר שטחו היה גדול בהרבה. הצלילים שבנקס ניגן במלוטרון באולפן מס' 2 הופנו לרמקולים הגדולים באולפן מס' 1, שהיו בקומה גבוהה יותר בבניין, והוקלטו משם, כשהם מתובלים בהדהוד חלל החדר. בנקס השתמש בשילוב של צלילי STRINGS ו-BRASS מהמלוטרון שלו, ואת הצליל הנמוך במרקם האקורדים סיפק באמצעות צליל ה-PIANO ACCORDION.

שמו של השיר נלקח ישירות משורה בפואמה המפורסמת של ג'ון קיטס, ON FIRST LOOKING INTO CHAPMAN'S HOMER, שם מופיע המשפט: THEN FELT I LIKE SOME WATCHER OF THE SKIES. עם זאת, הרעיון העלילתי של השיר נשען עמוק על ספרי המדע הבדיוני של ארתור סי. קלארק, ובמיוחד ספרו CHILDHOOD'S END. העלילה מתארת ישות קוסמית חייזרית שמגיעה לבחון את כדור הארץ בעתיד הרחוק, רק כדי לגלות כוכב שומם לחלוטין מתושבים בעקבות חורבן האנושות. על הבמה, פיטר גבריאל לקח את החזון הזה עד הקצה: הוא הופיע כשהוא עטוי גלימה שחורה, על ראשו כנפי עטלף ענקיות סביב עיניו, ופניו מאופרות בצבע זוהר שהאיר תחת תאורת אולטרה-סגול. מחזה שגרם ללסתות של הקהל לצנוח לרצפה.

פיל קולינס, המתופף: "בכל יום רביעי נהגתי ללכת לראות הופעה של להקת יס במועדון מארקי בלונדון. רציתי להביא לג'נסיס מהמוזיקליות של יס, עם העיבודים המתוחכמים שלהם".

סטיב האקט, הגיטריסט: "הקצב שפותח את השיר, אחרי פתיחת המלוטרון, הגיע מרעיון של פיל (קולינס) ליצור משהו דמוי קוד מורס. אני ממש אוהב את השיר הזה. זה משהו שאחרים לא עשו עד אז". טוני בנקס: "אני לא חושב שהשיר הזה עמד במבחן הזמן כמו האחרים שעשינו. לדעתי, חלק מתפקידי השירה פה מביכים".

למעשה, מילות השיר נכתבו על ידי בנקס ובסיסט הלהקה, מייק ראת'רפורד, כשהיו עם הלהקה באיטליה באפריל 1972. ההשראה הגיעה אליהם מנוף פתוח שנשקף מהמלון שבו שהו. השניים ישבו על גג המלון וראו שיש מעט מאוד אנשים בסביבה. מבחינתם, זה דמה למראה על הירח – המחסור במין האנושי. ראת'רפורד: "למדתי מאז שאי אפשר להשתמש בשיר במילים שאתה רוצה להגיד, כי הן לא נשמעות טוב בשירה. קשה מאוד לשיר ‘WATCHER OF THE SKIES, WATCHER OF ALL’". אבל עם כל הכבוד להלקאה העצמית של בנקס וראת'רפורד – מדובר באחת הפתיחות המהפנטות בתולדות הרוק העולמי, שיר שפשוט מלמד איך בונים מתח מוזיקלי אדיר.

מבחינה הרמונית, בנקס חיפש מהלך אקורדים ייחודי וננעל על שני אקורדים מעל תו בס שורשי יחיד – סי מז'ור שבע על פה דיאז (B MAJOR 7TH/F SHARP) ודו דיאז על פה דיאז (C SHARP/F SHARP). ההרמוניה הזו יצרה תחושה כאילו הכלי מעט לא מכוון, מה שהוליד את המתח המסתורי והמצמרר בפתיחה! בנקס ניסה את האקורדים הללו לראשונה בבדיקת סאונד באולם ה-PALASPORT בעיר רג'ו אמיליה שבאיטליה. ההד העצום באולם העניק לצליל נפח אדיר, וזה מה שדרבן אותו להרחיב אותו לפתיח שלם.

סטיב האקט התייחס בהתלהבות לנגינת השיר: "למשמע אוזניי כיום, זה נשמע כמו להקה צעירה שנואשת לנגן את התווים הנכונים במירוץ לקו הסיום. ברגע שניגנו אותו בהופעות חיות במשך זמן מה, נרגענו לתוכו והוא נשמע גדול בהרבה. הגרסה שהגיעה בסוף לתקליט GENESIS LIVE יושבת הרבה יותר טוב מהגרסה האולפנית. המקצב הזה כמעט בלתי אפשרי לנגינה מושלמת עבור שום להקה – הוא מלא במלכודות! ועדיין, יש שם המון דברים מוזרים ומופלאים; זו להקה בשיא האקסצנטריות היצירתית שלה".

בלדה נוסטלגית ופריטה על מיתרי הפסנתר - TIME TABLE

השיר השני, TIME TABLE, הוא אחת הבלדות היפות ביותר ששמעתי בחיי. השיר הזה כל כך מקסים מבחינת מילים ולחן, עד כדי התפעמות. טוני בנקס הוא שכתב את השיר (אם כי גם הפעם הקרדיט חולק בין חמשת החברים). כן, בתקופה ההיא - המון יצירות של ג'נסיס לאו דווקא נכתבו על ידי פיטר גבריאל אלא על ידי אחרים בלהקה והוא פשוט שר אותן בהגשתו המיוחדת, מה שגרם לרבים לחשוב בטעות שמה שנעשה אז בג'נסיס הוא קודם כל גבריאל והאחרים היו בעיקר נגני הליווי שלו.

בכל אופן, מה שנשמע ככלי פריטה מעניין בסולואים באמצע ובסוף השיר זו אכן פריטה, שנעשתה במפרט על מיתרי הפסנתר (כשדוושת ה-SUSTAIN הימנית לחוצה). לא היה קל לנגן כך, במיוחד עם שינוי הסולם בשיר לקראת סופו. ודאי נדרשו כמה וכמה טייקים עד שהמשימה הושלמה. מעניין שעד כה, לא שמעתי מעולם גרסת הופעה חיה של ג'נסיס לשיר זה. השיר הזה עוסק במבט נוסטלגי ומפוכח על ימי הביניים, ומציג שולחן אלון עתיק כעד דומם למלחמות, למלכים ולמאבקי כוח של בני אדם שחלפו מזמן מהעולם. השילוב בין מילות השיר החכמות לבין הפסנתר המוביל של בנקס וההרמוניות הקוליות בין גבריאל לקולינס בפזמונים הוא פשוט בית ספר לעידון פרוגרסיבי.

ולאחר פתיחת הפסנתר המעוטרת והמרהיבה, השיר מתקדם במקצב יציב של 4/4. הגישה ההרמונית העשירה של בנקס מזכירה מאוד את יצירתו המאוחרת MAD MAN MOON. סטיב האקט הוסיף כאן ארפג'ואים משלימים של גיטרה דרך מגבר לזלי לקבלת תנועה מרחפת, ונזכר בכנות ובחיוך:

"הרגשתי שזה הרבה יותר קטע של קלידים, שבו המלודיה משנה מודולציות וכמעט מזכירה לחן של הנרי מנסיני, והרגשתי שכל מה שאני צריך לעשות זה לנגן מתחתיה. היה שם קטע קטן שלי, שבו נכנסתי למחוזות הדיסטורשן, וניסיתי להעניק למוזיקה קצת מועקה וחרדה שלא היו קיימות בה באותו רגע. אני חושב שהתרומה שלי לרצועה הזו הייתה די מינימלית, אבל אם תשמיעו את השיר בלעדיי – תרגישו מיד בהבדל".

סאטירה חברתית ומדע בדיוני - GET 'EM OUT BY FRIDAY

היצירה השלישית בצד הראשון של התקליט נקראת GET 'EM OUT BY FRIDAY, והיא אמירה חברתית נוקבת של ג'נסיס. היא מתחילה בצלילים שנכתבו עוד בשנת 1969 כחלק מיצירה של הלהקה (שלא יצאה) בשם THE MOVEMENT. הביקורת בשיר מכוונת כלפי הממשלה, משבר הדיור האמיתי בלונדון של תחילת שנות השבעים ואנשי הנדל"ן חסרי הלב, שזורקים אנשים מבתיהם כדי לבנות בניינים גדולים עם דירות קטנות, במטרה לאכלס כמה שיותר דיירים. פיטר גבריאל מגלם בשירתו הן את איש הנדל"ן הקשוח והן את הקורבן האומלל המפונה מדירתו.

גבריאל, בחוש ההומור השחור והעוקצני שלו, לקח את הסיטואציה אל מחוזות המדע הבדיוני: לקראת סוף השיר העלילה קופצת לשנת 2012, שבה הממשלה מאשרת הנדסה גנטית שתגביל את גובהם של בני האדם לכ-1.20 מטר בלבד, כדי שהקבלנים יוכלו לדחוס פי שניים דיירים בכל דירה! זה תיאטרון מוזיקלי סאטירי פשוט גאוני.

מעבר לתחקיר טלוויזיוני על בעלי בתים דורסניים באיזלינגטון, גבריאל שאב השראה ישירה מצרות דומות שחווה בעצמו מול בעל הבית של דירתו ברחוב קמדן היל! השיר נבנה כמחזה תיאטרלי זעיר המציג שלוש דמויות מוגדרות: ג'ון פבל, איש עסקים קשוח מתאגיד 'סטיקס'; מארק הול המכונה THE WINKLER, שנשלח לפנות שוכרים באיומים; וגברת בארו, אחת הדיירות בהארלו שמסרבת להתפנות, מה שגורר העלאת שכר דירה שרירותית.

והשיר מדלג בגאונות בין פריטות עדינות למקצבים מתפרצים, וכאן זרחו כישורי העיבוד של פיל קולינס: הוא הציע לבנקס לשנות את המקצב שמאחורי הריף, ובנקס הודה בהתלהבות שזה "הפך את זה בעיניי לטוב פי עשרים ממה שחשבתי שזה". קווי הבס המהירים והמורכבים של מייק ראת'רפורד כאן הם מפסגות נגינתו בלהקה – תוצאה של הנוהג להקליט את כל התפקידים המוזיקליים במלואם לפני פיתוח השירה.

סיפורו של המלך קנוט מול הגלים

היצירה הרביעית, שחותמת את הצד הראשון, CAN-UTILITY AND THE COASTLINERS, היא מפגן מוזיקלי מרשים שמתחיל בנגינת גיטרות אקוסטיות בסגנון פולק. ברור שג'נסיס הושפעה רבות מלהקת FAIRPORT CONVENTION. מיד לאחר מכן מתחילה ההפלגה, כשברקע מפלי מלוטרון ופירוקי אקורדים באורגן ההאמונד, כפי שרק טוני בנקס הקלידן יכול להפיק מאצבעותיו וממוחו. התיפוף המרשים והווירטואוזי של פיל קולינס מורגש כאן היטב. כותב המילים היה הפעם סטיב האקט, שסיפר: "זה מספר על מלך אנגלי בשם CNUT. הוא היה מודאג מכך שאנשים כל הזמן החמיאו לו ואמרו לו שהוא כול-יכול. אז הוא הניח את חרבו על קו המים בחוף הים והורה לגלים להגיע ולשטוף אותה. הגלים לא הגיעו. הוא ניסה להוכיח שהוא אנושי. מלך שהייתה בו מידה רבה של צניעות". שם השיר הוא משחק מילים מבריק בין שמו של המלך קנוט (CANUTE) לבין המילה האנגלית לחוסר תועלת (FUTILITY). הקטע המוזיקלי המרכזי בשיר, שמחבר בין פריטות אקוסטיות עדינות לבין פדאלים של בס מרעידי אדמה של ראת'רפורד וסערת מלוטרון אדירה, הוא מהרגעים העוצמתיים ביותר בכל התקליט.

שם העבודה המקורי של השיר היה BYE-BYE JOHNNY, והוא נולד כקטע פסנתר של בנקס. האקט הוסיף את בתי השיר בגיטרה אקוסטית, בעוד בנקס עבר למלוטרון והשניים שדרגו את הצליל לבלי הכר. האקט תיאר את החזון השירי והצלילי: "חיפשתי מילים פיוטיות ואת הרעיון של לא ללכת שולל אחר חנופה, יחד עם גלי הים שמתוארים באמצעות גלי צליל ענקיים ופדאל בס שנשמע כמו פעמון מצלצל ומבשר רעות". אף שבנקס טען לימים שהשיר מרגיש מעט "מקוטע" (A BIT FRAGMENTED), הוא דוחס עושר מוזיקלי פנומנלי לדקות ספורות.

הומאז' קאמרי לבאך

צד ב' נפתח בקטע קצר אך יפהפה של סטיב האקט, שנקרא HORIZONS. האקט מנגן כאן על גיטרה אקוסטית עם מיתרי ניילון, והקטע הזה הפך לאחד המוכרים ביותר שלו, מאז ועד היום. האקט סיפר שלקח לו כשנה להלחין את הקטע הקצר הזה, שאותו ביסס על יצירה לצ'לו מאת באך. מדובר בפרלוד מתוך הסוויטה הראשונה לצ'לו בסול מז'ור (BWV 1007) מאת יוהאן סבסטיאן באך. האקט שאל את המהלך ההרמוני הפותח ופיתח ממנו יצירה קאמרית מופלאה של פחות משתי דקות, שמשמשת מעין שקט שלפני הסערה.

הוא ניגן את היצירה על גיטרה אקוסטית 6 מיתרים של ימאהה בראשית ההקלטות, כשהמפיק בוב פוטר עוד היה באולפן. ההקלטה נלכדה בשלמותה כבר בטייק הרביעי, וזו למעשה תרומתו היחידה של פוטר לאלבום! מלבד באך בביצועו של ג'וליאן ברים, האקט הושפע גם ממלחין הרנסאנס ויליאם בירד. הוא כתב את הלחן במקור על גיטרה עם מיתרי פלדה ואף השמיע אותו לחבריו על גיטרה חשמלית, לפני שבחר במיתרי הניילון האינטימיים שמכינים אותנו לסערה המושלמת של היצירה הבאה.

מסע אפוקליפטי של כמעט 23 דקות

ואז מגיעה היצירה הארוכה והמפעימה, SUPPER'S READY. היצירה נפתחת בקטע מלודי מקסים, המתאר מצב אמיתי בין פיטר גבריאל לאשתו. כך הוא סיפר: "ממש הרגשתי שאני כותב על עצמי בהרבה מובנים. הקטע הראשון היה על סצנה שהתרחשה ביני ובין ג'יל... זה היה לילה אחד בבית הוריה בקנסינגטון, כשכולם הלכו לישון... רק בהינו זה בזו, ודברים מוזרים החלו לקרות. ראינו פנים אחרות זה בפניה של זו, וזה היה מפחיד מאוד, למעשה. זה היה כמעט כאילו משהו אחר נכנס בנו והשתמש בנו כנקודת מפגש. השעה הייתה מאוחרת בלילה, והיינו עייפים, כך שהיה לנו די קל להזות. לא שתינו או השתמשנו בסמים, אבל היא לפתע החלה לדבר בקול אחר.

היינו עם ג'ון אנתוני, טכנאי ההקלטה, ועם בחורה שהייתה חברה ותיקה של ג'ון, שהתעסקה במאגיה שחורה ודברים כאלה. ג'יל התחילה לדבר בקול הזה, וזה מוזר מאוד כשמישהי שאתה חי איתה מתחילה פתאום לדבר בקול שונה. לפתע הווילון נפתח למרות שלא הייתה רוח, והחדר נעשה קר כקרח. הרגשתי שראיתי דמויות בחוץ, דמויות בגלימות לבנות. זה היה ממש כמו סרט אימה, אלא שזה היה אמיתי. רעדתי כעלה נידף והתכסיתי בזיעה קרה. ג'יל הגיבה אליי כמו חיית פרא. ג'ון ואני היינו צריכים להרגיע אותה. במשך הלילה הרגענו אותה, הכנו לה כוס תה ודיברנו איתה כדי להוציא אותה מזה. לקחנו אותה לחדר אחר בבית, שם היא נרדמה מיד. כלומר, הכול היה מוזר רק בחדר הספציפי הזה בבית. לא הצלחתי לישון באותו לילה.

במקביל, כמה דברים מוזרים קרו במקום עבודתה ובביתה. הגיעו לביתנו פתקים עם תאריכים עליהם. תאריך הלידה שלה, ועוד תאריך שאמור היה להגיע בעוד חודש. הנחתי שזו בחורה שמנסה לנקום בה. ממש פחדנו כשהגיע התאריך השני בפתק. באותו יום נשארתי איתה כל היום בבית כדי לוודא שלא יקרה לה דבר רע. רק כשהמחוגים עברו את חצות הלילה, חשתי הקלה. זה גרם לי לחשוב על טוב ורע ועל הכוחות הפועלים זה כנגד זה. על זה מתבססת היצירה SUPPER'S READY. כשג'יל הפכה למשהו אחר, יצרתי בחדר צלב מנרות. עד אז, הצלב לא אמר לי דבר, אבל חשתי צורך לעשות זאת כי ראיתי מולי סרט אימה אמיתי".

מכאן היצירה לוקחת אותנו לתמונות שונות מאוד זו מזו, שהורכבו משירים קצרים שהולחנו בזמנים שונים וחוברו יחדיו. היצירה נחלקת לשבעה פרקים מוגדרים: LOVER'S LEAP, THE GUARANTEED ETERNAL SANCTUARY MAN, IKHNATON AND ITSACON AND THEIR BAND OF MERRY MEN, HOW DARE I BE SO BEAUTIFUL?, WILLOW FARM, APOCALYPSE IN 9/8 (CO-STARRING THE DELICIOUS TALENTS OF GABBLE RATCHET), והחלק המסיים AS SURE AS EGGS IS EGGS (ACHING MEN'S FEET). זהו מסע רוחני שמתחיל ברגע זוגי אינטימי בחדר, עובר דרך מלחמת יום הדין מתוך ספר חזון יוחנן שבברית החדשה, ומסתיים בניצחון הטוב ובהתגלות ירושלים החדשה. הקטע WILLOW FARM נכתב במקור על ידי גבריאל כשיר פופ פסיכדלי עצמאי ומטורלל, שחברי הלהקה החליטו לשלב לפתע באמצע היצירה כדי להכניס מנת נונסנס והומור בריטי מטורף בסגנון מונטי פייטון, רגע לפני שהאפוקליפסה מתפוצצת.

ולמי שתהו מדוע סולו אורגן ההאמונד של טוני בנקס לקראת סוף היצירה נשמע כה מיוחד ומדהים, הסיבה היא בעיקר שהלהקה ניגנה במשקל ריתמי של 9/8, בעוד טוני בנקס ניגן סולו כשבראשו מתנגן משקל ריתמי של 4/4 – קצב שונה לגמרי. בכל אחד מהמשקלים האלה, הפעמה המודגשת החזקה מגיעה במקום אחר לגמרי (המשקל של בנקס סימטרי, לעומת המשקל הא-סימטרי של שאר הלהקה). לכן סולו האורגן נשמע לעיתים בקצב של שאר הלהקה, ואז פתאום הוא "בורח" משם למקום אחר. פיל קולינס, שכיום אינו מחשיב את התקופה הזו של ג'נסיס למשהו גדול ולמעשה אינו מאזין לתקליטים ההם, טען לא מזמן שהיצירה הספציפית הזו היא אחד הדברים האהובים עליו ביותר.

אך היו גם מתחים באולפן ההקלטות בין חברי הלהקה. טוני בנקס זעם מאוד על גבריאל, כאשר האחרון שר מיד אחרי הסולו של האורגן ביצירה הארוכה את המשפט SIX SIX SIX IS NO LONGER ALONE. בנקס הרגיש שגבריאל הורס לו את החזון המוזיקלי עם השירה שלו, והמריבות בעקבות זאת היו קולניות מאוד. לפי גבריאל, טוני ידע לצעוק ממש חזק באולפן. הקלידן הגאון הודה שרק כששמע את התוצאה הסופית, הבין כמה כוח מעניקה שירתו של גבריאל לקטע הזה ביצירה. על הבמה, ברגע השיא הזה, גבריאל היה חובש את קסדת ה-MAGOG הגאומטרית והמאיימת ומניף את ידיו עטויות הגלימה, כשקולו מהדהד באולם כמו נביא זעם קדמון.

הרגע שבו היצירה האפית הזו תפסה את כוחה המלא באולפן התרחש עם כניסתו של טכנאי ההקלטה ג'ון ברנס, מהלך שהציל את האלבום והפיח בו אש! טוני בנקס נזכר בכך בהתרגשות שיא: "בדיוק סיימנו להקליט את החלק הראשון של SUPPER’S READY עם טכנאי ההקלטה המקורי (טוני פלאט), ואז הקלטנו את החצי השני עם ג'ון ברנס כטכנאי. פתאום, בבת אחת, היו שם עוצמה והתרגשות אדירות, ויצאתי מהאולפן בפעם הראשונה עם רצון עז להאזין למשהו שוב ושוב ושוב".

הסמלים הנסתרים בעטיפה של פול וייטהד

כשהתקליט יצא לחנויות, הוא נכנס למקום גבוה במצעד הבריטי והפך לתקליט הראשון של ג'נסיס שצעד במצעדים. בבריטניה הוא זינק עד למקום ה-12 המרשים, בעוד שבאיטליה – שהתאהבה בלהקה עוד קודם לכן – הוא התקבל בהערצה עצומה. בארה"ב הוא לא נכנס למצעד. אחד הדברים שלהקת ג'נסיס הבינה היטב כבר בשלב ההוא הוא הכוח המסתתר מאחורי עיצוב עטיפות תקליטים. מעצב העטיפה, פול וייטהד:

"בזמן שעבדתי עם ג'נסיס (ומסתבר שגם הבאתי להם רעיונות לשמות תקליטים עם ציוריי) נהגתי לצייר דברים שיש בהם צליל. כלומר, אפשר ממש לשמוע את הציורים. נהגתי לשבת עם חברי הלהקה במשך ארבעה ימים רצופים כדי להאזין למוזיקה שהם עבדו עליה לתקליט מסוים. אחר כך נערכו פגישות סיעור מוחות כדי למצוא את הקונספט המתאים. נהגתי להביא עימי לפגישות ספרים שונים כמקור השראה. בפגישות רשמתי בעיפרון סקיצות עם רעיונות שצצו לי באותו רגע. פיטר גבריאל דקלם בפניי טקסטים מסיפוריו הדמיוניים – ועם כל זה הלכתי ליצור להם עטיפה, אותה ציירתי בצבעי שמן. את הצגת העטיפה נהגתי לערוך במשרדו של מנהלם, טוני סטראטון סמית'.

אני זוכר שתמיד הייתה שמפניה באירוע של הצגת עטיפה חדשה ללהקה. העטיפה של FOXTROT נועדה לשמש כהמשך טבעי לעטיפת התקליט הקודם, NURSERY CRYME. המטרה שלנו הייתה לצחוק על החברה הגבוהה הבריטית, שממנה הגיעו פיטר, טוני ומייק. יש בעטיפה של FOXTROT סצנה מפחידה של משחק קריקט – שהיה משחק בידורי קבוע במעמד הגבוה. בחרנו, בנוסף לקריקט, סמל נוסף שהיה משויך לאותה אצולה – ציד שועלים. את משחק הקריקט, שהיה הנושא המרכזי בתקליט הקודם, מיקמתי הפעם ברקע, כדי ליצור המשכיות.

יש ארבע דמויות מרכזיות בעטיפה של FOXTROT. זו האינטרפרטציה שלי לארבעת פרשי יום הדין. יש פתגם שאומר DEATH RIDES ON A PALE HORSE. אפשר לראות את הדמות על הסוס הלבן כשהיא מתייפחת. ארבע הדמויות מגיעות לקו המים, ונראות כבתוך סצנת ציד שועלים. השועלים ידועים כחיות ערמומיות, ולכן בחרתי להציג את השועל כאן כשהוא מתחבא בתוך שמלה אדומה ובורח מהציידים על גבי גוש קרח שצף על המים. באמריקה נהגו לכנות בחורה יפה במילה FOX. שמעתי את חברי קית' רלף, הזמר לשעבר מלהקות היארדבירדס ורנסאנס, אומר את המילה הזו במשמעות של בחורה יפהפייה – SHE IS SUCH A FOX.

יש בעטיפה דבר שהשחלנו בכוונה כדי לבדוק אם יעבור את הצנזורה. והוא אכן עבר. אתם יכולים להביט בעטיפה הזו מאות פעמים, אבל אני מוכן להתערב שלא שמתם לב עד כה עד כמה 'מרוגש' הסוס הרביעי, שנמצא בצד הימני הקיצוני, הקרוב ביותר לשועל. כמו כן, שתלתי בעטיפה מילים שצצו פה ושם ביצירה החדשה לתקליט – SUPPER'S READY. היה לנו חשוב להביא לעטיפה דברים שמשקפים את מצב העולם בזמן יצירתה. בתוך הים, בצד הימני העליון של העטיפה, אתם יכולים לראות צוללת גרעינית, שבאה לייצג את נוכחותה של ארה"ב בחופי סקוטלנד. הרבה אנשים בפרלמנט הבריטי לא היו מרוצים מכך שהאמריקאים הציבו שם צוללות כאלו. שני הדולפינים והדג שמתרוממים ממי הים באים לשקף את הזיהום שהיה ניכר אז בים והשפעתו על חיינו.

האיש שטומן את ראשו בחול בא לשקף את 'עסקי המוזיקה', שעדיין לא טיפלו בלהקת ג'נסיס בכבוד הראוי לה. בצד השמאלי של העטיפה אתם יכולים לראות איש רוכב על אופניים באופן לא יציב. כפי שאתם ודאי יודעים – רכיבה כזו קשה מאוד לביצוע על חול. פיטר גבריאל נהג להגיע לפגישות שלנו כשהוא רוכב על אופניים, אך לי היה נדמה שהוא לא ממש ידע לשמור על שיווי משקל. את הדבר הזה רציתי לשקף בדמות הזו. ברקע יש בית מלון, שבא לשקף את רשת מלונות HOLIDAY INN. זו הייתה רשת בתי מלון שנהגה לארח כוכבי רוק רבים, ורציתי להראות לג'נסיס שיתחילו להתרגל גם הם לשהות שם, כלהקה שמתחילה לערוך סיבובי הופעות במקומות רחוקים. מסתבר שצדקתי".

תגובת הלהקה: אכזבה מהציור ומהפך בימתי מבריק

אבל חברי ג'נסיס לא אהבו את העטיפה הזו. הנה מה שהם אמרו:

ראת'רפורד: "אני חושב שזו עטיפה חלשה. פול וייטהד לא שכנע אותי כאן. האווירה הנהדרת בעטיפות תקליטינו הקודמים הייתה חסרה פה. אולי כי הפעם פול פשוט שילב כל מיני דמויות מהשירים שלנו".

גבריאל: "לא אהבתי את העטיפה. הסגנון של פול כבר לא התאים לי כאן".

קולינס: "לטעמי, העטיפה הזו צפופה מדי. חסרה פה אלגנטיות. זה לא נראה מקצועי, ושנים לאחר מכן אני רואה את העטיפה הזו כמיושנת. אין בה משהו מיוחד".

האקט: "העטיפה בסדר, אך יש בה תחושה של חד-ממדיות".

בנקס: "לדעתי זו העטיפה החלשה ביותר מהעטיפות שפול עשה לנו".

פיטר גבריאל לקח את ציור העטיפה והפך אותו לדבר שהמם את הקהל ואת מבקרי המוזיקה בהופעות של ג'נסיס. בספטמבר 1972 הוא החל ללבוש שמלה אדומה שהייתה שייכת לאשתו ולחבוש מסיכת שועל. הקהל, שטרם הכיר את עטיפת התקליט שעוד היה בשלבי הדפסה, היה בהלם. הקטע המצחיק הוא שגבריאל עשה את זה לגמרי מאחורי גבם של שאר חברי הלהקה! בהופעה בעיר דבלין, לקראת סוף השיר THE MUSICAL BOX, הוא חמק בחשאי אל מאחורי הקלעים וחזר לבמה לבוש בשמלה האדומה ובראש השועל. חבריו להרכב כמעט שמטו את הכלים מרוב הלם. הם ממש התעצבנו מזה. אבל כשהתמונות פורסמו בעיתונות והעולם לא הפסיק לדבר על ג'נסיס – הם נאלצו להודות שהרעיון היה מבריק. זה מה שלמעשה הזניק את להקת ג'נסיס לתודעה, מעל שאר להקות הרוק המתקדם של התקופה. מאותו רגע הפכה התיאטרליות של פיטר גבריאל לחלק בלתי נפרד מהלהקה. זמן קצר לאחר מכן, סיפר פיל קולינס לכתב העיתונות ריצ'ארד קרומלין: "אנחנו מופיעים כבר זמן רב, אבל רק כשהאלמנט הוויזואלי נכנס לתמונה – התחילו לשים לב אלינו. הופתענו מאוד לגלות כמה קל להיכנס לעיתון מלודי מייקר, רק על ידי חבישת מסכה של פרח גדול על הראש".

סוף תקופת הנעורים ופסגת הפסגות

בעיתון מלודי מייקר נכתב בביקורת על התקליט: "ג'נסיס הגיעה כאן לשיאה עד כה. החמישה יודעים ליצור, באופן מושלם, אווירות מיוחדות". עבור ג'נסיס, התקליט הזה היווה נקודת מפנה, שבה הוחלט להמשיך במקום להתפרק. הקלף האחרון שלה, במקרה הזה, הוכח כקלף מנצח. עם זאת, התקליט הזה מסמן את סוף תקופת הנעורים של ג'נסיס. מעתה והלאה ניצבה מולנו להקה בוגרת יותר, שיצירתה נשמעה אחרת, החל מהתקליט SELLING ENGLAND BY THE POUND ואילך. ועדיין, עם כל הכבוד לאלבומים המופלאים שבאו אחר כך, עבורי FOXTROT יישאר תמיד פסגת הפסגות – רגע נדיר שבו חמישה מוזיקאים צעירים העזו לחלום בלי גבולות, ויצרו אלבום שממשיך להרטיט את הנשמה שלי בכל האזנה מחדש.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459