אירוויזיון - בימים בהם המוסיקה הייתה הכוכבת

האם גם אתם מוצאים את עצמכם לעיתים מפליגים במחשבות אל ימים אחרים של תחרות האירוויזיון? ימים שבהם נדמה היה כי הלחן, המילים והביצוע הקולי הם שעמדו בלב הבמה, ולא בהכרח התלבושות האקסטרווגנטיות, התפאורה הממוחשבת או הגימיקים המוגזמים שנועדו ללכוד את תשומת הלב ולו לרגע חולף? המאמר הזה נולד מתוך געגוע עמוק בדיוק לתקופה ההיא – תקופה שבה המוזיקה באירוויזיון הייתה הכוכבת האמיתית, והשירים ניסו לגעת הרבה יותר מאשר לסנוור את העיניים עד גיחוך. זהו מסע קצר אל העבר, אל הפשטות והקסם של האירוויזיון כפי שאני זוכר ואוהב אותו, עם סיפורים שאת חלקם כנראה לא הכרתם, בתקווה להדליק ניצוץ של נוסטלגיה גם בלבבכם.

אבל בינינו, לכתוב רק על מוסיקה באירוע שכזה? זה פספוס. אז הנה גם הבלגאנים שאפפו את האירוויזיון משנת 1973 ועד 1980.

אירוויזיון 1973: ערב של דרמה, חידושים וקליף אחד

אירוויזיון 1973, שנערך בלוקסמבורג הזוהרת בפעם הרביעית בתולדותיה, הרעיד את אירופה והוכיח שהוא הרבה יותר מתחרות שירים תמימה. 17 מדינות עלו על הבמה בערב טעון ציפייה ומתח, שבסיומו הונפה דווקא... לוקסמבורג, המארחת, אל הפסגה עם השיר TU TE RECONNAITRAS בביצועה הבלתי נשכח של אן-מארי דוד! ספרד, אגב, עם ERES TU של להקת מוקדדס, נאלצה להסתפק במקום השני הצורב.

אחרי הזכייה המסחררת של ויקי לאנדרוס עם APRES TOI שנה קודם, לוקסמבורג פתחה את שעריה לאירופה כולה. אבל אל תטעו, זו לא הייתה עוד תחרות שגרתית! חידוש מרעיש טלטל את היסודות: המדינות שוחררו מהחובה לשיר בשפתן הרשמית! למרות זאת, רוב האמנים העדיפו להישאר עם שפת האם, אבל האוויר היה מחשמל מרוב אפשרויות.

ובינתיים, במזרח התיכון – היסטוריה! ישראל עשתה את הופעת הבכורה שלה על הבמה הנוצצת עם אילנית האחת והיחידה ושירה הנצחי "אי שם", פרי עטם של אהוד מנור ונורית הירש (שגם ניצחה על התזמורת בתחרות). למרות היותה טירונית במערכה, ישראל כבשה את אירופה והתברגה למקום הרביעי והסופר מכובד – פתיחה מדהימה! אך הדרך ללוקסמבורג הייתה רצופת דרמות: אבטחה חסרת תקדים אפפה את המשלחת הישראלית, זכר לטבח הספורטאים הנורא במינכן. וכאילו לא די בכך, רגע לפני הטיסה – בום! רשות השידור הודיעה לאילנית ההמומה: ההשתתפות שלך באירוויזיון מבוטלת! הסיבה? קשיים תקציביים איימו להשאיר את החלום הישראלי על הקרקע. ברשות הסבירו בנחרצות שהמצב הכלכלי קשה. "זה מה יש", הודיע יצחק שמעוני. אבל אז, כמו בסרטים, הגיעה הישועה בדמות חברת הנסיעות דפנה טורס, שנכנסה לתמונה ומימנה את הכרטיסים ברגע האחרון! איזו הקלה!

אבל הדרמות לא עצרו שם, הו לא! השיר הספרדי, שכאמור התברג למקום השני, מצא את עצמו תחת מתקפה והאשמות חמורות בפלגיאט, בטענה שהוא דומה באופן מחשיד לשיר יוגוסלבי משנת 1966! למרות הסערה, ספרד קיבלה אור ירוק להמשיך. ומה עם בריטניה? קליף ריצ'רד, עם הלהיט POWER TO ALL OUR FRIENDS, הגיע מלא תקווה. אחרי שכבר כמעט נגע בניצחון בשנת 1968 עם CONGRATULATIONS והפסיד בגלל קומץ נקודות, חלם על ניצחון. אך אבוי, גם הפעם זה נגמר מאכזב עם המקום השלישי. הקלפים של קליף פשוט לא הסתדרו לו. אז למה חזר הכוכב הבריטי לזירת הפשע... כלומר, התחרות? "הייתי זקוק ללהיט חדש", הוא הודה בכנות. ומה הוא חשב על השיר הזוכה של אן-מארי דוד? "היא שרה אותו ממש יפה. שירה מתוקה שכזו. אבל השיר עצמו היה משעמם", קבע בנחרצות. אין כמו לפרגן. ובזמן ההצבעות המותחות, במקום להתרועע בחדר הירוק, קליף בחר בטקטיקה מפתיעה: הוא נעל את עצמו בשירותים, ממתין לגזר הדין! כוכב אמיתי, כבר אמרנו?

האירוויזיון של 1974: להקה אחת עם דבש מלכות.

ישראל בטירוף לקראת אירוויזיון 1974, ואיך לא? זו הפעם השנייה בלבד שלנו על הבמה הגדולה באירופה. והפעם, הנציגים שלנו הם לא אחרים מאשר להקת כוורת, עם הלהיט "נתתי לה חיי". הלבבות דפקו חזק והציפיות הרקיעו שחקים!

אבל רגע השיא של הערב, זה שכולם חיכו לו, הכתיר מנצחת אחת גדולה: להקת אבבא השוודית, שכבשה את אירופה בסערה עם השיר על ווטרלו. תאמינו או לא, רק שנה קודם לכן הם כשלו בניסיון להגיע לתחרות עם השיר "רינג רינג" (נו טוב, אנייטה הייתה אז בהריון מ-א-ד מתקדם ולא נראתה כה מושכת על הבמה של קדם האירוויזיון), אבל הניצחון הזה הפך לנקודת מפנה היסטורית בתחרות והיה רק יריית הפתיחה לקריירה בינלאומית שתשגע את העולם.

ומה איתנו? כוורת שלנו נתנה הופעה טובה מאד והגיעה למקום השביעי המכובד ביותר! זה היה הישג פנומנלי לישראל הצעירה בתחרות. כ-500 מיליון צופים נדבקו למסכים בשידור החי מברייטון. אצלנו, אגב, נאלצנו לחכות יום נוסף לשידור המלא, כי ערב התחרות התנגש עם ליל הסדר.

אבל אל תחשבו שלאבבא הכל הלך סבבה. הדרך לניצחון לא הייתה זרועה בשושנים, והם ממש לא היו הפייבוריטים של ההימורים. מולם התייצבה לא אחרת מאשר אוליביה ניוטון ג'ון, שייצגה את הממלכה המאוחדת! למרות זאת, אבבא פשוט ריסקה את שאר המתמודדות, כשהיא מובילה את ההצבעה מהשנייה הראשונה ועד לאקורד הסיום. עוד בכורה מרגשת בתחרות הייתה של יוון, שהביאה איתה ניחוחות ים תיכוניים, צלילי בוזוקי וסאונד אתני מרענן. עם זאת, השיר שלה היה חסר סיכוי לזכייה.

ועכשיו, לשערוריות! כי מה זה אירוויזיון בלי קצת דרמה? השיר האיטלקי Si, "כן" בתרגום חופשי, בביצועה של ג'יליולה צ'ינקווטי המוכשרת, קטף את המקום השני אבל עורר סופת הוריקן שלמה בארץ המגף. על פניו, שיר אהבה מתוק ותמים. אבל מתחת לפני השטח? רבים באיטליה טענו שמדובר במסר פוליטי חד ונוקב. המדינה סערה סביב חוק המתיר גירושין בנישואים קתוליים, והשיר התפרש כקריאה נועזת – כן לגירושין! כן לחופש הבחירה! כן נגד עמדת הכנסייה השמרנית! הפחד מהשפעת השיר על משאל העם בנושא, שהיה אמור להתקיים במאי 1974, היה כל כך עצום, ששידור התחרות באיטליה נדחה עד אחרי ספירת הקולות. ספוילר: משאל העם עבר, והאיטלקים אמרו כן לגירושין.

ולקינוח, עוד סיפור פיקנטי מהגבולות! השתתפותה של להקת קורני היוגוסלבית כמעט ובוטלה ברגע האחרון. למה? כי אנשי ביקורת הגבולות היוגוסלבים עשו שרירים ומנעו משני חברי להקה לצאת מהמדינה. הסיבה ההזויה: תמונות הדרכון שלהם הציגו אותם קצוצי שיער, בעוד שבמציאות הם כבר התהדרו ברעמות שיער ארוכות וזקנים אופנתיים. דרמה של ממש! רק אחרי שמנהל הלהקה איים על הפקידים שהם יישאו באחריות אם יוגוסלביה תיעדר מהתחרות, השניים שוחררו לדרכם והסאגה הסתיימה. אירוויזיון 74 – בהחלט "משעיר".

ואת הסיפורים הנדירים שלא הכרתם על להקת כוורת בתחרות - תקבלו בהרצאתי על הלהקה (כן, חברי הלהקה סיפרו לי מה היה שם). ואת הסיפורים על להקת אבבא בתחרות תקבלו בהרצאתי "סופר טרופר".

אירוויזיון 1975: הולנד במקום הראשון, ישראל במקום ה-11 עם "את ואני"

תחרות האירוויזיון של שנת 1975 הגיעה לסיומה עם ניצחון להולנד (עם "דינג דונג" ומילותיו החלולות - "דינג דונג כל שעה, כשאתה קוטף פרח, אפילו כשהמאהב/ת שלך הלכ/ה, תשירו דינג דונג"). כן, זו להקת טיץ' אין שהופיעה ראשונה בסדר השירים ועדיין גרפה את המקום הראשון. זה היה הישג מטורף. כולם יודעים שלהופיע ראשון זה בדרך כלל חיסרון, כי השירים המאוחרים יותר נתפסים טוב יותר בזיכרון של השופטים (ובהמשך, של מצביעי הטלוויזיה). אבל לא הפעם! למקום השני הגיעה להקת הצלליות הבריטית. ישראל, שיוצגה על ידי שלמה ארצי עם השיר "את ואני", סיימה במקום ה-11 מתוך 19 מדינות משתתפות.

אז מה היה כל כך מיוחד? קודם כל, שיטת ההצבעה האייקונית של האירוויזיון נולדה שם! כן, כן, הדוז פואה המפורסם! בפעם הראשונה, כל צוות שיפוט לאומי חילק נקודות מ-1 עד 8, דילג על 9, קפץ ל-10 ואז – השיא! –דוז פואה לשיר הפייבוריט. המטרה? לתת בוסט רציני לשיר שבמקום הראשון אצל השופטים.

הבמה רעשה לא רק ממוזיקה! טורקיה עשתה את הופעת הבכורה שלה. אבל חכו, זה לא הכול! יוון, בתגובה דרמטית לנוכחות הטורקית בתחרות בעקבות הסכסוך המתמשך בקפריסין לאחר הפלישה הטורקית בשנת 1974, פשוט פרשה מהתחרות! מי אמר שהאירוויזיון א-פוליטי? זה היה שיעור מאלף באיך אירועים גיאופוליטיים משפיעים ישירות על חגיגת השירים. ובצד החיובי? צרפת ומלטה עשו קאמבק לתחרות אחרי היעדרות קצרה.

לא תאמינו, אבל רשות השידור השוודית, SR, כמעט ולא אירחה את כל החגיגה הזו! למה? עלויות מטורפות, במיוחד אחרי הניצחון הגרנדיוזי (והיקר) של אבבא בשנה שלפני כן. היו דיבורים על חלוקת הוצאות, אבל בסוף SR שילמה את החשבון. ובמקביל, בתגובה קונטרה-תרבותית מדליקה, פעילים פוליטיים ומוזיקאים מתנועת המוזיקה הפרוגרסיבית השוודית ארגנו פסטיבל אירוויזיון אלטרנטיבי משלהם! המטרה? למחות נגד המסחריות של האירוויזיון ולקדם צורות אמנות לא ממוסחרות.

וזה לא הכול, חברים! התחרות התקיימה תחת אבטחה סופר-הדוקה. למה, אתם שואלים? דיווחים חשפו ששירות הביטחון השוודי קיבל מידע מודיעיני שהאירוע עלול להיות מטרה של ארגון השמאל הקיצוני ממערב גרמניה, סיעת הצבא האדום הידועה לשמצה. דמיינו את המתח התת-קרקעי ששרר שם!

והיה גם רגע מצחיק! המנחה, קארין פאלק, הסתבכה קלות במהלך ההצבעה הלחוצה ובשידור חי שאלה פתאום "כמה זה 7 בצרפתית?". אז כן, אירוויזיון 1975 היה הרבה, אבל הרבה יותר, מתחרות שירים. זו הייתה שנה של מהפכות קטנות וגדולות.

אחרי שאבק הכוכבים של אירוויזיון 1975 שקע, הכותרות של אז זעקו אמת כואבת: אירופה אולי שרה דינג דינג דונג, אבל הרמה הייתה בינונית עד כאב, השירים נתפרו כמו חליפות מוכנות מראש ושיקולים פוליטיים ריחפו באוויר. האם זה הסוף? לחשו במסדרונות! השפל האמנותי היה כל כך צורם, שאילולא הוא, איש לא היה מעז להטיל ספק בקיומה של התחרות הנוצצת. אבל העובדות מדברות בעד עצמן: נציגים ממדינות שונות החלו לתהות בקול רם אם יש בכלל טעם להמשיך את החגיגה הזאת, שהתרחקה כל כך מהרעיון המקורי שלה – להציע בגאווה את המוזיקה הייחודית והאותנטית של כל מדינה מתחרה.

ולא רק המוזיקה הייתה במשבר! גם הכיסים בכו! האינפלציה המטורפת ששטפה את אירופה באותם ימים ייקרה את ההפקה במאות אחוזים! ואז הגיעה הפצצה: אנגליה, המארחת הנצחית שתמיד הייתה מוכנה לפתוח את שעריה ולארח את התחרות גם כשלא זכתה בעצמה – הודיעה באותה שנה בצורה חד משמעית: אנחנו לא נקיים את האירוויזיון, גם אם נקטוף את המקום הראשון! כן, שמעתם נכון! "תחרות האירוויזיון, שאמורה הייתה להיות חגיגה של צבעים מוזיקליים לאומיים, הפכה לחנות קונפקציה גדולה, שמספקת לכולם בגדים תפורים לפי מידה אחידה ומשעממת!", זעק אחד העיתונאים, וכדי להוסיף שמן למדורה ולהדגיש עד כמה התחרות סטתה ממטרתה המוזיקלית, קבוצה ענקית של בני נוער שוודים ארגנו את הפסטיבל האלטרנטיבי, שנערך בשבוע החזרות המפרך של האירוויזיון. שם, על במות מאולתרות, הופיעו להקות פולקלור וזמרי-עם שבאו להוכיח לכולם מי באמת מייצג את המוזיקה האמיתית.

אירוויזיון 1976 - חג בהאג? תלוי את מי שואלים

בוא... בוא.. בוא עוד היום. אני רוצה, אז בוא אמור שלום... אמור שלום...

אירוויזיון 1976 בהאג, הולנד, זכור לכולם בעיקר בזכות הניצחון הסוחף של "אחוות האדם" הבריטית עם הלהיט הענק SAVE YOUR KISSES FOR ME, שכבש את מצעדי הפזמונים. אבל רגע! מתברר שמאחורי החיוכים והניקוד הזוהר, המהדורה ה-21 של התחרות האהובה הייתה זירת התרחשויות מטורפת שכללה מתחים פוליטיים רותחים, תקלות טכניות מביכות, פרישות מפתיעות וסיפורים אישיים פיקנטיים שנלחשו עד היום רק במסדרונות ההיסטוריה של האירוויזיון.

הכל התחיל עוד לפני שהשיר הראשון נוגן! שוודיה, שאירחה וזכתה שנה קודם עם להקת אבבא, סירבה במפתיע לארח שוב. רשת השידור השוודית SR טענה לבעיות תקציב ופחדה מניצחון נוסף שיכפה עליה להרים הפקה יקרה כל כך מהר שוב. הצעד חסר התקדים הזה נתן את הטון לאירוע יוצא דופן, כשבמקביל גם מלטה וטורקיה החליטו לפרוש, בעוד אוסטריה ויוון דווקא עשו קאמבק.

אבל הדרמה הגדולה ביותר התרחשה סביב יוון. השיר שלהם, בביצועה של מריזה קוך הכריזמטית, היה שיר מחאה נוקב על הפלישה הטורקית לקפריסין בשנת 1974. הצהרה פוליטית כה בוטה, בתחרות שאמורה לסמל אחדות א-פוליטית, יצרה מתיחות עצומה.

טורקיה, שהשתתפה שנה קודם, לא נשארה חייבת ופרשה מהתחרות כתגובה ישירה. והמתח? הוא הרקיע שחקים עד כדי סכנת חיים עבור קוך! דיווחים מאוחרים יותר, שאושרו, חשפו שהזמרת היוונית קיבלה איומים חמורים על חייה. החששות היו כה רציניים שמארגני התחרות הודיעו לה, כך נטען, שהם לא לוקחים אחריות על ביטחונה האישי. היא נדרשה, לפי הדיווחים, לחתום על מסמך ויתור בו הצהירה שהיא מופיעה על אחריותה הבלעדית. תארו לעצמכם את האווירה המחשמלת מאחורי הקלעים כשהיא עלתה לבמה לשיר את הבלדה העוצמתית והטעונה פוליטית שלה!

מלבד הפרישה הכלכלית של שוודיה והעזיבה הפוליטית של טורקיה, גם מלטה החליטה לא לקחת חלק, והחלה היעדרות ארוכה שלה עד 1991. מנגד, אוסטריה ויוון שחזרו לתמונה הוסיפו צבע לתחרות.

רשת השידור ההולנדית NOS עמדה בפני אתגרים לא פשוטים. במהלך מקסים אך מורכב לוגיסטית, NOS שלחה צוותי צילום לכל אחת משמונה עשרה המדינות המשתתפות כדי ליצור את סרטוני התדמית המפורסמים שהקדימו כל הופעה. בניגוד לשנים קודמות, בהן האמנים צולמו במדינה המארחת, הקליפים של 1976 הציגו את האמנים בסביבתם הביתית, מה שנתן הצצה אישית יותר לפני שעלו לבמה בהאג.

אבל לא הכל דפק כמו שעון. המנחה קורי ברוקן – אגדת אירוויזיון שזכתה עבור הולנד בשנת 1957 והחזיקה גם בתואר המפוקפק של המקום האחרון (בשנת 1958) – חוותה פאדיחה טכנית בשידור חי. במהלך נאום הפרידה שלה בסוף הערב, המיקרופון שלה שבק חיים. במשך כמעט דקה שלמה, היא המשיכה לדבר לקהל טלוויזיה דומם, מבלי להיות מודעת לתקלה. כשהובא מיקרופון חלופי, גם הוא היה כבוי בתחילה בשידור, מה שהשאיר את הצופים בבית נאבקים לשמוע את דברי הסיכום שלה, למרות שקולה נקלט במעומעם ממיקרופונים אחרים על הבמה.

גם שלב ההצבעה המותח, איך לא, סיפק דרמה משלו. במהלך השידור החי, התרחשה טעות מביכה כאשר חבר השופטים הצרפתי שכח להכריז על 4 הנקודות שהעניק ליוגוסלביה. הטעות הזו, שחמקה מעיניו של המפקח מטעם התחרות באותה עת, קליפורד בראון, גרמה לכך שנורווגיה דורגה בתחילה במקום ה-17 ויוגוסלביה במקום ה-18 (והאחרון). רק לאחר השידור, התוצאות נבדקו ותוקנו בקפידה. הניקוד של יוגוסלביה תוקן מ-6 ל-10 נקודות, מה שהקפיץ אותה למקום ה-17 ולצערה של אן-קארין סטרום הנורווגית, זה הוריד אותה למקום האחרון.

אבל בצד המנצח, הבריטים לא סתם ניצחו; הם עשו זאת בסטייל! שיר הנשיקות שלהם גרף 164 נקודות. הציון הזה היווה 80.4% מהניקוד המקסימלי האפשרי תחת שיטת הדוז פואה (שהונהגה שנה קודם), הישג מדהים שהדגיש את האהדה העצומה לשיר בקרב חבר השופטים ונשאר אחד הניצחונות הדומיננטיים ביותר בתולדות התחרות. השיר, כמובן, הפך ללהיט בינלאומי מטורף, מכר מיליוני עותקים של תקליטים וביסס את מעמדו כאחד הזוכים המצליחים ביותר באירוויזיון אי פעם.

הלחץ להופיע מול כ-450 מיליון צופים הביא איתו כמה רגעים בלתי נשכחים. הזמר האיטלקי אל באנו, שהופיע עם רומינה פאוור, חווה רגע של בלאק-אאוט לירי על הבמה, ופשוט התחיל לזמזם נה, נה, נה עד שהמילים חזרו אליו.

אצל הזוכים, האופוריה של הניצחון התחלפה לרגע בבהלה אמיתית. ניקי סטיבנס, אחת הסולניות, סיפרה מאוחר יותר איך חברתה ללהקה, סנדרה סטיבנס, נעלמה לכעשרים דקות בתוך הכאוס של אחרי הזכייה. לזמן קצר, פחד אמיתי אחז בלהקה שאולי נחטפה, לפני שאותרה, למרבה המזל, בריאה ושלמה. בינתיים, זמרי לס האמפריס שהיו מאד מצליחים בגרמניה - התאכזבו מהתוצאה של המקום ה-15 ותלו את הכישלון בשפה הגרמנית בה שרו. ההרכב מנה 13 איש אבל בגלל שעל הבמה של האירוויזיון היה מותר רק לשישה איש לעלות - העסק צומצם. "היינו צריכים לשיר באנגלית", הם אמרו בכאב. ובכן - איך אומרים את זה בגרמנית? גוטן מורגן!

ורגע - מה עם שוקולד, מנטה מסטיק שלנו? הן הגיעו למקום השישי והמכובד. המנצח היה מתי כספי. ומה אמר שלמה ארצי אז על השיר "אמור שלום"? - "זה לא שיר שהייתי מפזם בבית. מתי כספי כבר כתב דברים טובים מזה. פה הוא כתב במטרה להצליח ועשה עבודה טובה עם זה".

אירוויזיון 1977: תהפוכות מאחורי הקלעים ובמה עקומה!

זוכרים את אירוויזיון 1977 בלונדון? צרפת קטפה את הבכורה עם מארי מרים והשיר L'OISEAU ET L'ENFANT (הציפור והילד), אבל מאחורי הזוהר וההצבעות של השכנות, המהדורה ה-22 של התחרות האהובה הייתה פצצת זמן מתקתקת! סערות מאחורי הקלעים, תקלות טכניות ורגישויות פוליטיות כמעט חיסלו את כל האירוע. משביתה מטורפת שגרמה לדחייה ענקית ועד לפרישות של הרגע האחרון ובחירות אמנותיות שהרימו גבות, הדרך לבמת מרכז הכנסים וומבלי ב-7 במאי 1977 הייתה רצופת מהמורות.

המשבר הכי גדול של אירוויזיון 1977 היה עם שביתת צלמי וטכנאי הבי.בי.סי. התחרות, שאמורה הייתה להתקיים ב-2 באפריל, נדחתה בחמישה שבועות ארוכים למאי – פעם ראשונה מאז 1956 שהאירוע נדחק כל כך מאוחר. העיכוב הזה טלטל את איגוד השידור האירופי (EBU) ואת הבי.בי.סי, רשת השידור המארחת. דיברו על תוכניות גיבוי, כשהולנד, המארחת הקודמת, אפילו הציעה לארח. הבי.בי.סי שקל להעביר הכל למרכז הטלוויזיה שלו עם צוות אחר, אבל זה לא התאפשר.

הלחץ בזמן שנוצר אחרי סיום השביתה גרם לקיצוצים כואבים בהפקה. הכי בולט? ביטול הקליפים ובהם ההיכרות המסורתיות שמציגות את האמנים, לרוב בעיר המארחת. במקור, צילמו קטעים של האמנים במסיבה נוצצת שארגן הבי.בי.סי במועדון לילה לונדוני. אבל כשהציגו את זה לראשי המשלחות בחזרה הגנרלית, המשלחת הנורווגית התפוצצה והתנגדה בתוקף להצגת האמנית שלהם, אניטה סקורגן. בלי זמן לערוך מחדש או לצלם שוב, ה-EBU קיבל החלטה קשה וביטל את כל הקליפים! במקום זה, הוחלט להראות לצופים תמונות מהקהל, בזמן שהפרשנים סיפקו מידע על השירים. עם כל הסאגה הזו של דחיית התחרות, רבים איבדו עניין בה. לכן הסיקור התקשורתי באותה שנה היה דל מפעמים קודמות.

הפוליטיקה של התקופה לא פסחה על התחרות. תוניסיה הייתה אמורה להופיע לראשונה, ואפילו הוגרלה רביעית בסדר השירים, אבל פרשה ברגע האחרון. רשות השידור התוניסאית לא סיפקה סיבה רשמית, אבל כולם לחשו שזה בגלל השתתפות ישראל. מספר מדינות ערביות היססו לחלוק במה עם אילנית. זה הראה כמה ה-EBU הלך על חבל דק. אפרופו אילנית, היא הגיעה לתחרות עם השיר "אהבה היא שיר לשניים", כשאמנים רבים אחרים אז בישראל התמרמרו על כך שהיא נבחרה בפעם השנייה לייצג את ישראל בתחרות ובכך לא נתנה הזדמנות לאחרים וטובים לא פחות ממנה. אמנים רבים ראו זאת כסטירת לחי מצלצלת בפניהם. יצחק שמעוני לא ויתר וטען (הפעם, מבלי להגיד "התחלתי ולכן אסיים...") שהוא יודע מה טוב לזמר הישראלי ולאירוויזיון.

ואם זה לא מספיק, ה-EBU החליט להחזיר את חוק השפה הלאומית! אחרי ארבע שנים (1973-1976) שבהן כל מדינה יכלה לשיר באיזו שפה שרצתה (וזה הביא לנו את הניצחון האגדי של ABBA עם ווטרלו באנגלית... תתארו לכם שהם היו שרים את זה בשבדית?), הכלל שמחייב הופעה באחת השפות הרשמיות של המדינה חזר בשנת 1977. ההחלטה הזאת התקבלה בהלם, במיוחד במדינות שכבר בחרו שירים באנגלית. גרמניה ובלגיה קיבלו פטור מיוחד כי השירים שלהן נבחרו לפני שהשינוי בכלל הוכרז רשמית. הפסיקה הזו המשיכה להיות נושא לוויכוחים ודרמות באירוויזיון עוד שנים רבות.

גם כשהמופע סוף סוף יצא לדרך, השדים לא נרגעו. המנחה אנג'לה ריפון, קריינית חדשות מפורסמת מהבי.בי.סי, נתפסה לרגע מסתכלת סביב בבלבול כדי למצוא את המצלמה הנכונה עם האור האדום. הבמה עצמה, במרכז הכנסים וומבלי שנפתח לא מזמן, הציבה אתגרים קטנים משלה. דיווחים מאותה תקופה מספרים על במה משופעת מעט, מה שדרש התאמות כדי שסטנדים של מיקרופונים ייראו ישרים למצלמות.

ההופעה הכי מטורפת ויזואלית הגיעה מאוסטריה. להקת שמטרלינג (פרפרים) שרה את "בום בום בומרנג", שיר סאטירי על המסחריות של תעשיית המוזיקה. הם חבשו מסכות על העורף שלהם, וחשפו אותן כשהסתובבו, כדי לסמל תעשייה דו-פרצופית. למרות שזה היה חדשני, האופי הביקורתי והלא שגרתי מדי של ההופעה נחשב שנוי במחלוקת על ידי חלק מהאנשים, ובסופו של דבר הם סיימו במקום השני... מהסוף.

גם רצף ההצבעות המותח, לב ליבה של דרמת האירוויזיון, לא היה נקי מבעיות מאחורי הקלעים בשנת 1977. במהלך השידור החי, נעשו כמה טעויות בהכרזת ובחלוקת הנקודות. יוון וצרפת, למשל, נתנו בטעות את אותן נקודות למספר מדינות. ה-EBU זיהה ותיקן בקפדנות את כל אי הסדרים האלה אחרי השידור. התיקונים האלה אמנם הובילו לשינוי קל בניקוד של כמה מדינות אבל שימו לב – אף אחד מהתיקונים האלו לא השפיע על הדירוג הסופי של השירים! הניצחון של צרפת נשאר יציב ובטוח.

וכן, חברים, האנגלים פשוט לא יודעים איך להפסיד בכבוד! מיד לאחר שסיכום הנקודות הדרמטי נחשף, הכוכבת הבריטית לינזי דה פול, שייצגה את הממלכה המאוחדת בגאון יחד עם מייק מוראן בשירם, התפוצצה מכעס. "זוהי תחרות פוליטית לחלוטין!" זעקה דה פול ללא מעצורים. "האירים דפקו אותנו לגמרי! הם לא נתנו לנו אפילו נקודה אחת מסכנה, בזמן שאנחנו פירגנו להם בענק עם עשר נקודות מלאות! לא אכפת לי איזה שיר זוכה, כל עוד הוא באמת השיר הכי טוב בתחרות. אבל מה שהלך שם עם השיר הצרפתי? פשוט אפס מאופס, גרוע ברמות ובלתי נסבל!" - דרמה, דרמה, דרמה! נראה שהסערה סביב התחרות הזו רק החלה.

אירוויזיון 1977 היה, אם כן, שילוב של זוהר ופאשלות, אמנות ובירוקרטיה, אחדות ומתחים חבויים.

ישראל הגיעה רק למקום ה-11 וזה הפך להיות "אכזבה היא שיר לשניים". שמונה מדינות לא העניקו לישראל אפילו נקודה אחת. דני ליטני הגיב אז: "היו השנה חלק מהשירים על רמה קצת יותר גבוהה, אהבתי את השירים של פורטוגל ואנגליה. היה משעמם, ללא הנחייה בין השירים. כללית, אני לא אוהב את המוסד הזה ואת השירים שלו. השיר שלנו לא היה משהו מיוחד, אבל התאים לאירוע הזה. זה לא היה בסדר ששלחו את אילנית בפעם השנייה".

אירוויזיון 1978: אהבה היא מילה יפה... ויש גם מריבות...

תחרות האירוויזיון 1978, שנערכה בפריס, זכורה בזכות ניצחונם התוסס וההיסטורי של יזהר כהן ולהקת אלפא ביתא, עם השיר "אבניבי". עם זאת, מאחורי המנגינות הקליטות והתלבושות המרהיבות, המהדורה ה-23 של תחרות השירים הייתה מוקד למתח פוליטי, תקלות בלתי נשכחות ורגעים ייחודיים מאחורי הקלעים שהוסיפו שכבות של דרמה לאירוע.

קודם כל, בשנה זו הוחלט להעביר את בחירת השיר הזוכה לאירוויזיון מוועדת שיפוט מובלת לקהל. לכן הוקדם אירוע פסטיבל הזמר והפזמון, ממוצאי יום העצמאות - כפי שהיה נהוג עד אז - לחודש פברואר. זאת כדי להפכו לקדם אירוויזיון.

אחת התקריות המשמעותיות והמדווחות ביותר הייתה שידור התחרות במספר מדינות ערביות, ובמיוחד ירדן. ככל שהתברר יותר ויותר שישראל בדרך לניצחון מכריע, הטלוויזיה הירדנית קטעה את השידור החי. במקום הניצחון הישראלי המתפתח, דווח כי לצופים הוצגו תמונות של פרחים. כדי להחמיר את המצב, התקשורת הירדנית הכריזה מאוחר יותר על בלגיה, שהגיעה לסגנית הזוכה, כמנצחת בתחרות. גם גופי שידור ערביים אחרים לכאורה עשו הפסקות לפרסומות במהלך ההופעה הישראלית או סיימו את שידוריהם בטרם עת, מה שהדגיש את הרגישויות הפוליטיות העמוקות של התקופה.

האבטחה בארמון הקונגרס בפריס הייתה הדוקה במיוחד. תוך מודעות לאירועים הטרגיים באולימפיאדת מינכן 1972 ולפלישות קודמות לבמות באירוויזיון, המארגנים נקטו צעדים מחמירים. נוכחותם של שוטרים רבים, חלקם סמויים, הייתה רבה. היה שימוש בגלאי מתכות עבור המשתתפים, וכל זה יצר אווירה מתוחה באופן מורגש לאירוע שאמור להיות חגיגי ומאחד ארצות.

אנקדוטות מצביעות על כך שלמשלחת הישראלית היו בתחילה הסתייגויות לגבי "אבניבי", שיר שנכתב במקור לפסטיבל שירי ילדים. עם זאת, נאמר כי המבצע יזהר כהן היה בטוח מאוד בפוטנציאל של השיר. ראוי לציין כי מלחינת השיר, נורית הירש, גם ניצחה על התזמורת של השיר הזה. באופן אירוני, עקב בעיה לכאורה עם רשת השידור הישראלית שלא רכשה מספיק זמן שידור, ישראלים רבים לא הצליחו לצפות עד הסוף באירוע המרגש.

תחרות 1978 ראתה גם דרמה על הבמה ועל פני האמנים. יאן טייגן הנורבגי, זה שבתחילת הסבנטיז היה בארצנו הבסיסט של להקת האריות, זכה לכבוד הבלתי מעורר קנאה של "אפס נקודות". שמועות ודיווחים מאוחרים יותר מצביעים על כך שהופעתו הראוותנית והבלתי שגרתית במקצת של טייגן הייתה אולי סוג של מחאה נגד עיבוד מחדש מחייב של שירו ​​על ידי הרשות השידורית, והפכה את הופעתו באירוויזיון להצהרה מתריסה, אם כי בסופו של דבר ללא נקודות.

גם נציג שבדיה, ביורן סקיפס, תרם רגע בלתי נשכח, אם כי לא מכוון. על פי הדיווחים, סקיפס לא היה מרוצה מהכלל המחייב את האמנים לשיר בשפת אמם, ולכן שקל לבצע את שירו ​​באנגלית. ככל הנראה הוא שינה את דעתו ברגע האחרון ממש לפני שעלה לבמה, מה שהוביל לרגע של בלבול שבו לכאורה שר את שורות הפתיחה בג'יבריש לפני ששחזר את המילים השוודיות.

אפילו להגשת התוכנית היו מוזרויות ייחודיות. אחד המנחים, ליאון זיטרון, שימש גם כפרשן הצרפתי, וסיפק את תובנותיו מתא ייעודי מאחורי הקלעים. יאללה, זכינו! ועוד בדיוק בשנת ה-30 להקמתה של מדינת ישראל! קדימה - האירוויזיון הבא יהיה בירושלים!

הללויה! הדרמה הלא תיאמן מאחורי הקלעים של אירוויזיון 79 בירושלים!

ירושלים, 1979: ישראל חוגגת ניצחון שני ברציפות באירוויזיון עם השיר האייקוני הללויה! אבל מתחת לפייטים הנוצצים והצלילים הממכרים הסתתרה דרמה שלא תיאמן – שוב פעם עם סחרחרה של מזימות פוליטיות, תקלות טכניות מורטות עצבים ורגעים מביכים על הבמה שרק מעטים ידעו עליהם!

תאמינו או לא, זו הייתה הפעם הראשונה שהאירוויזיון קפץ לביקור מחוץ לאירופה, היישר לירושלים הלוהטת פוליטית! אחרי ש"אבניבי" כבש את אירופה, ההחלטה לארח בעיר הקודש פתחה תיבת פנדורה של אתגרים וסכסוכים שאיש לא ציפה להם.

קבלו סיפור עסיסי: טורקיה כבר בחרה את השיר שלה לביצוע של מריה ריטה אפיק אבל זו, ברגע האחרון, נאלצה לפרוש בגלל לחץ אדיר ממדינות ערב שלא אהבו את הרעיון שמדינה מוסלמית תופיע בתחרות שאירחה ישראל. וזה לא הכול, גם יוגוסלביה החליטה להחרים את המסיבה מסיבות פוליטיות, רק כדי להוסיף שמן למדורה. ולקינוח, רק חמישה ימים לפני שהאורות נדלקו, נחתם הסכם השלום ההיסטורי בין מצרים לישראל – אירוע שאי אפשר היה להתעלם מההשפעה האדירה שלו על כל האירוע!

האבטחה? היא הייתה מטורפת! מרכז הכנסים הבינלאומי בירושלים הפך למבצר עם שומרים חמושים בכל פינה. הקהל קיבל הוראה ברורה: להישאר לשבת לאורך כל השידור החי, רק ליתר ביטחון. ואם זה לא מספיק, שמועות פרועות, שהתבררו כשקריות, רצו שאחד האמנים אפילו לבש אפוד מגן. המתח היה באוויר!

ברשות השידור הישראלית כמעט קיבלו התקף לב. אתגר טכני עצום היה המעבר לטלוויזיה צבעונית. מכיוון שרשות השידור טרם השלימה את המעבר לשידורי צבע מלאים, היא נאלצה ללוות מצלמות מהבי.בי.סי הבריטי כדי שאירופה תראה את הזוהר בצבעים מלאים! והכסף? הו, הכסף. אירוח התחרות עלה הון תועפות, כל כך הרבה עד שבשנה שאחרי, למרות עוד ניצחון, ישראל אמרה לא תודה לאירוח נוסף. הסיבה הרשמית: העלות המטורפת והעובדה שהתאריך הנבחר נפל על יום הזיכרון.

אפילו הדת נכנסה פה לתמונה! מנהיגים דתיים אורתודוקסים הביעו דאגה מחילולי שבת אפשריים במהלך החזרות וההכנות, אם כי בסופו של דבר נמצאו פתרונות שאפשרו לתחרות להתקיים כמתוכנן.

הלחץ של האירוע נתן את אותותיו גם בדרמות אישיות של האמנים. הנציגה הבלגית, מיכה מארה, פשוט שנאה את השיר שבחרו לה. חוסר שביעות הרצון שלה היה כל כך גדול שלפי הדיווחים היא סירבה בתוקף להקליט גרסת תקליט של השיר, מה שהפך אותו לשיר אירוויזיון נדיר ביותר ללא הקלטה רשמית. המשתתפים השוויצרים נתקלו בדרמה קומית, אך מלחיצה, במכס. הם הגיעו עם אביזרים הזויים לבמה, כולל משפכים וצינורות! הפקידים הישראלים ההמומים בשדה התעופה לוד דרשו הסברים ארוכים לפני ששחררו את הציוד המוזר למדינה.

בינתיים, השיר ג'ינגיס חאן, של הלהקה הגרמנית הנושאת את אותו שם, הצית שערורייה של ממש. השיר, שמילותיו עוסקות בכוחותיו הצבאיים ובגבריותו של הלוחם המונגולי, ספג ביקורת קשה מצד חלק מהגרמנים על האדרת אלימות ומאצ'ואיזם. היו אפילו תחנות רדיו גרמניות שסירבו להשמיע את השיר!

רצף ההצבעה, תמיד שיא המתח באירוויזיון, היה השנה מורט עצבים במיוחד. ספירת הקולות נעשתה עם לוח ממוחשב חדשני, אך עדיין - ליתר ביטחון - עמד קרוב ללוח איש הכספים של רשות השידור וגיבה עם חישוביו. הקרב היה צמוד בטירוף, בעיקר בין ספרד לישראל. אפשר היה לחתוך את המתח בסכין עם כל הצבעה אחרונה. וכדי להוסיף עוד קצת בלבול לעסק, תקלה מביכה קרתה במהלך הכרזת ההצבעה של ספרד. עקב אי הבנה של ירדנה ארזי המנחה, זה נראה בתחילה כאילו ספרד העניקה 10 נקודות גם לפורטוגל וגם לישראל. לוח התוצאות הראה את הטעות הזו לרגע קצר! רק אחרי השידור החי, בתהליך אימות קפדני, התברר שפורטוגל הייתה אמורה לקבל רק שש נקודות מספרד. התיקון הזה, חשוב לציין, לא שינה את זהות המנצחת, אבל כן שינה את התוצאה הסופית של פורטוגל.

בסופו של דבר, בסיום עוצר נשימה, ספרד, המדינה האחרונה להצביע, העניקה 10 נקודות גורליות להללויה של ישראל, והבטיחה את ניצחוננו בפער קטנטן! וסיפורים רבים ומדהימים נוספים על האירוויזיון הזה נמצאים בספר שכתבתי על קובי אשרת, "דרך ארוכה".

ובנוגע לירדנה ארזי ודניאל פאר המנחים - נמסר בזמנו שהיא קיבלה 15,000 לירות על עבודתה באירוע (במקור היא הוזמנה לשיר בפסטיבל אך בחרה בהנחיה) כשדניאל פאר קיבל רק שכר של שעות נוספות למשכורתו, כעובד של רשות השידור. ומי ניצח על תזמורת התחרות? ברור - זיקו גרציאני!

להקת חלב, שהורכבה באופן מהונדס על ידי קובי אשרת, עלתה על הגל(י עטרי) ולזמן מה הסתובבה ברחבי העולם ושרה... נכון, הללויה לעולם.

דרמה מלכותית באירוויזיון 1980: הולנד מצילה את השואו הגדול בצל משבר אירוח והיעדרויות מפתיעות!

האג, הולנד, 1980. האורות נוצצים, הקהל באקסטזה, ועל הבמה ג'וני לוגן האירי כובש את אירופה עם הלהיט WHAT'S ANOTHER YEAR. אבל רגע! מאחורי החיוכים והבלדה שהפכה לקלאסיקה, הסתתרה דרמה של הרגע האחרון שכמעט וביטלה את כל המסיבה! משבר אירוח? יש! נסיגות מפתיעות? בהחלט! המהדורה ה-25 של תחרות הזמר האירופית הייתה רכבת הרים של תושייה ואלתורים מול הלא נודע.

הדרמה הגדולה התפוצצה מאחורי הקלעים כשישראל, הזוכה הכפולה, הודיעה במפתיע: "צר לנו, אנחנו לא מארחים בשנת 1980!" וזאת כי רשות השידור הישראלית (זו שאיימה עלינו בסרטוני-פחד שאם לא נשלם את החצי השני של האגרה... יקחו לנו את הטלוויזיה), נאנקה תחת לחצים כלכליים כבדים אחרי שכבר הרימה הפקת ענק בירושלים שנה קודם. תוסיפו לזה תאריך בעייתי מאד שקבע איגוד השידור האירופי לתחרות 1980 - 19 באפריל, שנפל בדיוק על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. הקונפליקט הזה שם סוף לחלום – ישראל, האלופה המכהנת, נאלצה לוותר גם על האירוח וגם על ההשתתפות! בקדם האירוויזיון שנערך אצלנו באותה שנה, המתמודדים התחרו על פרס כספי כשהזוכה הייתה להקת האחים והאחיות.

אז מה עושים? ה-EBU נכנס לסחרור חיפושים אחר מארחת חלופית. השמועות אמרו שפנו לספרד, הסגנית מהשנה הקודמת, וגם לבריטניה המנוסה, אבל שתיהן אמרו לא תודה! אחרי הכל, מי רוצה להתארגן על אירוע כזה בהתראה קצרה ועם כאב ראש תקציבי?

ואז, כמו אביר על סוס לבן, נכנסה לתמונה רשת השידור ההולנדית NOS ואמרה כן!, אבל ההסכמה הזו באה עם כוכבית: תקציב קטן יחסית מצדה ולו"ז סופר צפוף. המציאות הכלכלית הכתיבה פשרות יצירתיות: עיצוב הבמה היה מחווה נוסטלגית (או מיחזור חסכוני, תקראו לזה איך שתרצו) לכמה אלמנטים מרכזיים מהתחרות של 1976, שאירחה גם היא בהאג. אבל אל תטעו, למרות הקיצוצים, NOS הרימו הפקה לתפארת!

הוויתור של ישראל, האלופה היוצאת, בגלל ההתנגשות עם יום הזיכרון, נשאר עד היום אירוע חד פעמי בתולדות האירוויזיון – הפעם היחידה שהמנצחת לא חזרה להגן על הכתר, לא בבית ולא בכלל!

ולדרמה הזאת נוסף טוויסט מפתיע: הופעת הבכורה, והיחידה עד היום, של מרוקו! השיר שלהם, בביצועה של סמירה בנסאיד, היה הפעם הראשונה והאחרונה ששיר בערבית התחרה על הבמה הנוצצת. התוצאה? מקום שני מהסוף. איך אומרים אאוץ' בערבית? האכזבה, כך מספרים, גרמה למרוקו להגיד ביי ביי ולא לחזור. ויש כאלה שלחשו שההשתתפות המרוקאית בכלל התאפשרה רק בגלל שישראל נשארה בבית.

מרלוס פלויטסמה ההולנדית הייתה המנחה הראשית, ודיברה בעיקר הולנדית צחה, אבל לכל אחת מ-19 המדינות המתחרות היה גם מגיש משלה שהציג את השיר, לעתים קרובות בשפת האם! זה נתן וייב בינלאומי חזק, גם אם קצת קטוע לפעמים, לכל ההקדמות.

אבל היי, למרות כל הבלאגן וההכנות בלחץ אטומי, התחרות עצמה, בערב הגדול, התנהלה חלק כמו חמאה! ג'וני לוגן האירי, עם הבלדה קורעת הלב, פשוט המיס את צוותי השיפוט, קטף ניצחון סוחף והתחיל רשמית את דרכו כאגדת מיסטר אירוויזיון.

אז כיפאק היי להולנד, שהבטיחה שהמסורת האירוויזיונית האהובה הזו תמשיך להתקיים, נגד כל הסיכויים!

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459