top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

ארבעה מתים באוהיו - על שיר המחאה של ניל יאנג וחבריו

עודכן: 3 באוג׳ 2023




השיר OHIO, של להקת הרוק, קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג הוא שיר מחאה עוצמתי ואייקוני, שצמח בעקבות אחד האירועים הטרגיים והאלימים בהיסטוריה האמריקאית. המילים שלו פשוטות ובלתי מתפשרות, כשהן לוכדות את הזעם והתסכול שחשו אמריקאים רבים בזמנו. השיר הפך להמנון מיידי לדור שהיה מאוכזב מההתנהלות של הממשלה במלחמת ויאטנם ובאלימות שהתחוללה בעקבותיה.


כוחו של השיר טמון לא רק במסר שלו, אלא גם באופן שבו הוא הועבר. המנגינה הקליטה אך תוקפת עם הקצב המניע, בשילוב עם השירה הנוקבת, יצרו תהודה רגשית שממשיכה להדהד עד היום. ההשפעה של OHIO כשיר מחאה הייתה מיידית ומרחיקת לכת. זה עזר לעורר גל חדש של אקטיביזם אנטי-מלחמתי והפך לזעקה מעוררת לתנועה האנטי-ממסדית של אותה תקופה. השיר גם סימן נקודת מפנה בתעשיית המוזיקה, כשאמנים רבים אחרים הלכו בעקבותיו והשתמשו במוסיקה שלהם כפלטפורמה להשמיע את דעותיהם הפוליטיות. הרלוונטיות של השיר לא פחתה עם הזמן והוא ממשיך לעורר דורות חדשים של פעילים ואמנים להתבטא נגד אי צדק ולדרוש עולם טוב יותר. אם תרצו לקרוא על עוד ענייני מחאה בעולם של מוסיקת רוק - תמצאו אותם בתוך בלוג המוסיקה שלי באתר זה.


מה קרה שהביא לכתיבת שיר הרוק הזה?


כמה ימים לפני ה-4 במאי 1970 הכריז נשיא ארה"ב, ריצ'רד ניקסון, שהצבא האמריקאי יחריף את מלחמת ויאטנם עם כניסתו גם לקמבודיה.


היו רבים שמחו נגד המלחמה וביקשו להפסיקה. בקמפוסים רבים מחו סטודנטים נגד ניקסון והמלחמה. מיליונים שבתו מעבודתם ועניין המחאה הפך לשיחת היום.


ביום שישי, מעט לפני חצות, כ-500 סטודנטים השתוללו במרכז קנט וניפצו חלונות. שוטרי העיר הוקפצו לתפקיד. חמישה שוטרים ו-14 אזרחים נפצעו באורח קל. שבעה סטודנטים נעצרו בגין הפרת סדר. למחרת התחדשה ההפגנה בסביבות השעה 8 בערב. כ-500 אנשי המשמר הלאומי נשלחו לקנט כדי להחזיר מפגינים ששרפו את בניין בקמפוס עד היסוד. סטודנטים חתכו צינורות כיבוי והמשטרה עצרה 33 מהם בגין הפרות. למחרת, כשהאלימות פרצה בסביבות 20:00 בלילה השלישי, הוזעקו שוטרים רבים. סטודנטים צעדו שוב למטה העיר וכ-200 מהם ישבו בצומת הרחובות מיין ולינקולן. המפגינים נהדפו לבסוף עם גז מדמיע. 62 נעצרו בגין הפרות.


למחרת, ב-4 במאי, נאספו כאלפיים איש באוניברסיטת קנט. חיילי המשמר הוזעקו למקום ובשעת צהריים פתחו באש. מדוע בוצע הירי באמת? הדבר נותר כתעלומה עד היום אך היה ברור כי יש אדם אחד שאחראי לזה - ריצ'רד ניקסון, שהגיב בזמנו בקרירות על ההרוגים: "כאשר חילוקי דעות הופכים לאלימות זה מזמין טרגדיה".




מרי וקיו נמלטה, כרעה ברך מעל גופתו של אדם אחד וצולמה תוך כדי שהיא צורחת בבעתה. תמונתה תזכה בפרס פוליצר ותגדיר את היום.




החדשות והתמונות על הטרגדיה הנוראית הציפו באותו יום את כל כלי התקשורת בארה"ב. סטודנטים נראו מבוהלים וכועסים, דם של קורבנות נראה על המשטח, כשסטודנט אף לקח דגל וטבל אותו באחת מהשלוליות האדומות.



שיר רוק קלאסי זועם נולד


ניל יאנג ודייויד קרוסבי היו באותו זמן יחדיו בסאן פרנסיסקו והרגישו כיצד הכעס מתחיל לבעבע חזק בתוכם עם המראות והדיווחים מהתקשורת.

יאנג קם לבסוף, הלך להתבודד קצת וחזר עם שיר ביד.



זמן קצר לאחר מכן נפגשו יאנג וקרוסבי בלוס אנג'לס ביחד עם סטיבן סטילס, שהגיע מאנגליה, גרהאם נאש, הבסיסט פאזי סאמואלס ומתופף חדש להרכב בשם ג'וני ברבטה. נאש בספרו: "בחודש מאי, דרמה מהחיים האמיתיים טילטלה אותנו. אני לא זוכר איפה הייתי כששמעתי לראשונה על התלמידים שנורו על ידי

אנשי המשמר הלאומי בקנט סטייט באוהיו, אבל אני יודע היטב איפה היו ניל ודיוויד. הם בילו יחד בבקתה בפסקדרו, בצפון קליפורניה, שהייתה בבעלות סטיב כהן, הבחור שעשה לנו את התאורה בהופעות. שניהם יצאו לבלות בנסיעה דרך קניון בוטאנו, מעשנים ג'וינט שמ. בינתיים, סטיב כהן היה בשוק וחזר מנופף במגזין עם צילום הבחורה שכורעת על גופה של עמית ללימודים. קרוסבי הסתכל על זה בפחד גובר לפני שמסר את המגזין לניל, שתפס גיטרה, יצא החוצה ליער, וחזר כעבור חצי שעה עם שיר חדש מהמם. הוא לא שינה או לטש אותו. זה מה שיצא מיד ממנו. קרוסבי מיד התקשר אליי ואמר, 'אנחנו צריכים להיות באולפן עכשיו'.


'על מה כל זה?', שאלתי אותו.

'זה שיר שאנחנו חייבים להקליט מיד', הוא התעקש. 'תאסוף את החבר'ה ותארגנו לנו הקלטה באולפני רקורד פלאנט. ניל ואני נגיע לשם מיד'.


למחרת בלילה היינו באולפן שלוש והקלטנו את השיר מהר מאוד. אבל גם היינו צריכים שיר מתאים לצד השני של התקליטון. בסופו של דבר, החלטנו להקליט את FIND THE COST OF FREEDOM. זה היה רגע מדהים בקריירה שלנו. ישבנו על ארבעה כיסאות זה מול זה בריבוע, הכפלנו את הקולות ותוך חצי שעה סיימנו להקליט את השיר. מיותר לציין שאני גאה בתקליטון הזה. היינו במיטבנו, בתור טרובדורים הנושאים את החדשות, כשהם זועקים ואומרים, 'השעה שתים עשרה והכל לא בסדר'..."



בתחילה הציע קרוסבי שהמתופף להקלטה יהיה ראס קאנקל אך סטילס ונאש רצו את ברבטה, שהיה קודם לכן בלהקת THE TURTLES.



ניל יאנג כתב על השיר הזה באלבום אוסף שלו, שנקרא DECADE, את הדברים הבאים: "זה לא יאמן שהייתי צריך לכתוב את השיר הזה. זה אפילו אירוני שאני רכבתי פה על גב ארבעת הסטודנטים שמתו על מנת ליצור מוזיקה. אך זה השיר הטוב ביותר שכתבתי לרביעייה שלנו".


טרגדיה זו הצליחה לחבר יחדיו, ולו לרגע קט, את ארבעת החברים ליצירה אחת קצרה אך מאד משמעותית, שהוקלטה ב-21 במאי 1970 באולפני RECORD PLANT שבהוליווד. בסוף הקלטת השיר פרץ קרוסבי בבכי מר. קרוסבי: "מה שניל יאנג עשה, עם השמת שמו של ניקסון בשיר כאחראי לדבר, זה הדבר האמיץ ביותר שראיתי מכיוונו". יאנג יכל היה להיעצר על ידי הממשל באשמת בגידה (למרות היותו קנדי ולא אמריקאי). בסוף הייתה זו חירות חופש הביטוי שניצחה.


המונח TIN SOLDIERS, שיאנג הציב בתחילת השיר, מתייחס לחיילים הממושמעים של ניקסון, שפועלים לפי גחמות הבוס ללא שום שיקול דעת משלהם.


"חיילי צעצוע וניקסון באים

אנחנו סופסוף לבדנו

הקיץ אני שומע את הלמות התוף

ארבעה מתים באוהיו.


חייבים לרדת לעומק העניין

כי חיילים יורים בנו

זה היה צריך להיעשות ממזמן.

ומה אם היכרת אותה

ומצאת אותה מתה על הקרקע?

איך תוכל לברוח בהיותך יודע?"


בחלקים מסוימים בארה"ב נאסר השיר להשמעה ברדיו בגלל מסרי "אנטי מלחמות" ו"אנטי ניקסון".


עוד זווית חשובה ממה שקרה שם


ג'רי קאסייל, שהיה אז סטודנט שם, סיפר שנים לאחר מכן: "הייתי חבר שם בקבוצה אנטי מלחמתית שניסתה לשקם את הדמוקרטיה בזמן בו ניקסון דרך עליה בשיטתיות. ההפגנה באותו יום נסבה סביב הדרישה להניא את ניקסון מכניסת ארה"ב, במסגרת מלחמת ויאטנם, לקמבודיה. ניקסון ניסה להסתיר זאת מהציבור, אך אנו גילינו את מניעיו יום אחד לפני ההפגנה הגדולה. ניקסון פשוט החליט והלך על זה, מבלי לבקש אישור מהקונגרס. הוא עשה את זה על דעת עצמו בלבד. אז התאגדנו 3,500 סטודנטים בשעת צהריים. המושל של אוהיו היה דווקא בעד המלחמה ודאג להציב יום לפני כן משמר כבד, כי חש שתהיה תסיסה על כך.


הוא כבר התכונן כך שדאג לחוקק חוק שישעה את כל מי שיעז לצאת בקמפוס נגד החלטת ניקסון. וכך, בזמן שהתאגדנו שם, באו מולנו אנשי המשמר וצעקו שכולנו נלך לכלא על זה. התחלנו לצעוק והם החזירו בגז מדמיע. לא האמנו שבנשק של המשמר יש תחמושת חיה, אבל לפתע הם יצרו שורה. הראשון בהם כרע ברך והשני נעמד לידו ושניהם פשוט ירו לכיווננו. הם הרגו ארבעה סטודנטים, כששניים מהם כלל לא היו מעורבים בהפגנה אלא פשוט נקלעו לשם, כשיצאו משיעור. כדורים החלו לשרוק לכל הכיוונים. זה היה נראה כאילו החיילים יורים במטווח. אחד הכדורים שחלפו מעלינו המשיך ופגע בגבו של סטודנט שבדיוק בא להיכנס למכוניתו. הדבר הותיר אותו נכה לכל החיים.


בקיץ שלפני היום הזה הכרתי שני חברים חדשים בקמפוס - ג'פרי מילר ואליסון קראוס, שנהרגו בירי הזה. כשראיתי את אליסון שוכבת על הבטן עם פצע יציאה בגב - כמעט והתעלפתי במקום. צנחתי על הדשא לידה ולא הצלחתי לזוז. הייתי בהלם. הממשל וגם התקשורת ניסו לטייח ולשקר כמה שאפשר בעניין. זה מדהים כמה הצליחו במשימתם זו. נראה כי המטרה היא לטשטש את העניין כדי לא לפגוע בחלום החירות האמריקאית וכך לגרום להיעלמותו".



סטודנט נוסף, אלן קאנפורה, סיפר: "ביום הזה הסתובבתי שם עם דגל שחור כדי להביע את מחאתי על ניקסון. זה היה עשרה ימים אחרי שנכחתי בהלוויה של חבר קרוב שלי שנהרג בויאטנם. הייתי ממש קרוב לחיילי המשמר, שירו 67 יריות במשך 13 שניות קטלניות. נפצעתי מקליע במרפק הימני שלי. שרדתי כי קפצתי מיד אל מאחורי העץ היחיד שראיתי לידי. זמן קצר לאחר מכן נסעתי באוהיו עם עוד כמה חברים ששרדו את האירוע. לפתע שמענו ברדיו שיר חדש של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג. זה ריגש אותנו עד דמעות".



התקליטון עם השיר הזה יצא לחנויות תקליטים עשרה ימים לאחר הטרגדיה ההיא.


באותו יום של ההרג באוניברסיטה למדו שם כמה אנשים שהפכו לאחר מכן למוזיקאים בעצמם; כריסי היינד למדה שם והקימה כמה שנים לאחר מכן את להקת THE PRETENDERS. גם שני חברים שהקימו לאחר מכן את ההרכב DEVO למדו שם באותו יום. להקת DEVO אף הקליטה גרסה משלה לשיר הזה בשנת 2002.

לחיילים שנלחמו באותו הזמן של 1970 בוויאטנם היה קשה מאד לשמוע את השיר הזה כשהתנגן באוזניהם. מבחינתם, להילחם עבור נשיא שמאפשר הרג שכזה של אנשים שמחו נגד המלחמה היה דבר בלתי נסבל.



הטרגדיה הזו הביאה לאזור כמה הופעות מוזיקה; להקת גרייטפול דד מיהרה לתמוך עם הופעה למוחים וגם להקת פינק פלויד העניקה הופעת חינם לכ-10,000 סטודנטים באוניברסיטה בקליפורניה.



זאת לאות הזדהות עם כאב וזעם הסטודנטים לאחר תקרית הירי. פינק פלויד, שעסקה אז בסיבוב הופעות בצפון אמריקה, החליטה להביע תמיכה והמופע לא פורסם מחוץ לשטחי הקמפוס. פול קורמאני, שנכח באירוע, סיפר: "ביום בו נורו הסטודנטים נכנסתי לכיתה וגיליתי שהשיעורים שלנו בוטלו כתגובה לתקרית. אז סיפרו לי שיהיה מופע של פינק פלויד. לקחתי את האוטו ונסעתי לכיוון לוס אנג'לס. הגעתי לשם בשעת אחה"צ וראיתי את הצוות הטכני של הלהקה כשהוא מתקין בשטח החיצוני את מערכת ההגברה הקוואדרפונית של הלהקה". פרטי מידע נוספים מדליקים על פינק פלויד תמצאו, כמובן, בהרצאות מוסיקה שבניתי לכם.


ב-14 במאי נהרגו שם עוד שני מוחים במהלך ההפגנות נגד מה שקרה. אבל בגלל שהם היו אנשים שחורים, התקשורת בקושי דיווחה על כך...


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.






©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page