מאחורי הגאולה, הו גאולה - זיכרונות מחייו של קלידן רוק (עם חמי רודנר ושליחי הבלוז)

במאמר זה ברצוני להחזיר אתכם (וגם אותי) למנהרת זמן אישית שלי, בתקופה מאד מעניינת בחיי - יצירת האלבום "גאולה", של חמי רודנר עם שליחי הבלוז.

אז איך זה התחיל? הנה דברים שאמרתי ופורסמו ב-12 במאי בשנת 2000, מראיון לאתר האינטרנט "האייל הקורא". המראיין היה ניר יניב.

כך אמרתי: "התקליט 'גאולה' הוקלט בזמן אפס. כמעט כל החומר, פרט לשירות, קולות רקע וחליל הוקלט באופן חי. השיר 'כל אחד והבוב שלו', למשל, הוקלט באופן חי לגמרי, כולל שירה. הכל במכה אחת. חמי רצה נגינת בס עם מפרט בשירים 'בואי ניפרד' ו'מה היה'. ערן סנדרי, הבסיסט שלנו, רגיל לנגן בלי מפרט, אז חמי ניגן בס בעצמו ועכשיו ערן לומד בלית ברירה לנגן במפרט כדי לבצע את השירים בהופעות. הכל איתנו ועם חמי התחיל בבארבי הישן בתל אביב".

בתמונה: אני בבארבי הישן, בעמדת הקלידים הרגילה עם האמונד חד קומתי (לפני שהוספתי גם האמונד דו קומתי נייד שגם אותו סחבתי לבארבי), פנדר רודס SEVENTY THREE, סינטי קורג (שצליליו מפארים את השיר 'בואי ניפרד' לכל אורכו) ועוד מקלדת ששמתי מעל הפנדר רודס ואני לא זוכר מה הייתה.

הנה המשך ציטוט שלי מהאייל הקורא: "באמצע ההופעה בבארבי, של שליחי הבלוז, אני מרגיש לפתע שמישהו תופס לי את הרגל מאחור. אני מסתכל ורואה להפתעתי את חמי רודנר. מאד אהבתי את להקת איפה הילד וכשהבסיסט שלה תופס לי את הרגל, זה לא אירוע סתמי מבחינתי. והוא שואל אותי, 'אפשר לעלות לבמה לשיר אתכם?' - וזה היה באמצע שיר! ניגנו את KNOCKIN' ON HEAVEN'S DOOR של דילן. אז בעודי מנגן אמרתי, 'בטח! בוא תשיר איתנו'. והוא עלה לבמה ושר את דילן ועוד שיר - WILD THING. כשהוא ירד מהבמה הוא ניגש לעמדת הקלידים שלי ואמר באוזני, 'אני חייב לדבר אתכם אחרי ההופעה. לא סתם באתי לפה'. הבנתי אז שמשהו בחיי עומד להשתנות. אחרי ההופעה הוא סיפר לנו שהוא רוצה לעשות תקליט ושהגיטריסט של איפה הילד, אופיר בן עמי, המליץ לו עלינו. הוא אמר שהוא נדלק ושנראה לו שנעשה משהו גדול ביחד".

חמי היה אז בשלבי כניסה חזרה לעולם המוסיקה אותו הוא עזב עם התפרקותה של להקת איפה הילד. הוא עבד אז כקופירייטר והדגדוג לחזור לעשיית שירים קרא לו להתחיל לצעוד במסלול.

לפני תחילת החזרות המוסיקליות על שירים חדשים קיבלתי מחמי קסטה שבה הוא הקליט, רק הוא וגיטרה, כמה שירים חדשים. בתקופה ההיא, קסטה הייתה הדרך היחידה להעביר הקלטות שכאלה - לפני עידן המיילים, הראוטרים המהירים של האינטרנט וסוגי הקבצים הדיגיטליים השונים.

זכור לי שהיה עוד מישהו בהקלטה הזו שליווה את חמי בנגינה בגיטרה אקוסטית נוספת. נדמה לי שזה מישהו שחמי התחיל אז להפיק אותו מוסיקלית ולא יצא מזה משהו.

בכל אופן, הכנסתי את הקסטה במכשיר הטייפ שברכב שלי והקשבתי קשב רב. השירים נשמעו לי פשוטים ומעניינים, עם מהלכי אקורדים ברורים מאד. זה היה מצוין מבחינתי כי כך ידעתי שיש המון מקום להוסיף רעיונות מוסיקליים. הקשבתי שוב פעם לקסטה והשירים החלו לחלחל לתוכי. היו שם גם כמה שלא יגיעו לקו הגמר של האלבום "גאולה".

אחרי זמן קצר הגענו לערוך חזרות ראשונות על אלבום חדש (ואני נזהר לא לכתוב תקליט, כי גאולה לא יצא מעולם בפורמט ויניל). יחד איתי, בשליחי הבלוז, היו אז צ'לי סיגלסקי בגיטרות. מיץ' ויוקר מיטשל בשירה, אקוסטית ומפוחית. ערן סנדרי בבס. טל לבני בתופים ואיתמר אשרוב, שהיה האמרגן שלנו.

בחזרה הראשונה בחדר החזרות, שהיה ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב, לא הגיע חמי לבדו. היה איתו הגיטריסט אופיר בר עמי, שהיה גם חבר בלהקת איפה הילד. במהרה הבנו שאופיר בא להפיק אותנו מוסיקלית. בחזרה הראשונה הוא הציע שבאחד השירים ננגן לפי קצת הג'אנגל? הבטנו זה על זה ולא הבנו מה הוא אומר. ג'אנגל? מה זה אומר? לנגן משהו שבטי כמו בג'ונגל? מה זה הג'אנגל הזה?

אופיר כבר לא הגיע לחזרה השנייה... חמי ואנחנו התחלנו לגשש ולהביא רעיונות לבד.

חודש לאחר המפגש הראשון שלנו עם חמי בבארבי כבר היה לנו קומץ שירים חדש ומוכן לפעולה. אז קיבלנו את ההזמנה הספונטנית להציג אותם באירוע סגירת מועדון ההופעות התל אביבי, לוגוס.

זה היה ערב בלתי נשכח שם בלוגוס, ששכן בנחלת בנימין והבמה שלו ידעה רגעים רבים ומכוננים של רוק ישראלי חשוב. הגענו אחרי חזרה מוסיקלית עם כל הציוד שלנו לשם. כמות האנשים שנדחסה ללוגוס באותו ערב הייתה מטורפת. הייתה עצבות באוויר כי מועדון זה תיכף סוגר את שעריו. ריח שמן הצ'יפס המיתולוגי נכנס, כרגיל, לכל נחיר שם. אמנים ידועים עלו זה אחרי זה וביצעו שניים או שלושה שירים. השתחלנו פנימה וכשהגיע התור שלנו, מיקמנו במהרה את הציוד שלנו. אנשים לא ידעו אז מה לצפות מחמי. הם לא שמעו שום צליל חדש שלו מאז שלהקת איפה הילד התפרקה. הנה הוא בא עם להקת ליווי חדשה ואני זוכר את הדממה המתוחה כשעמדנו מול כולם וחיכינו לטל המתופף שיספור לנו קצב להיכנס. הוא ספר והצליל שעשינו, עם השיר "אולי בכל זאת סאלי" גרם מיד לאנשים לפתוח עיניים בתדהמה.

ביצענו שלושה שירים חדשים שאיש לא שמע ואני זוכר את איגי וקסמן (זמרת ואשתו לשעבר של חמי, שהשירים "בואי ניפרד" ו"מה היה", שעדיין לא היו מוכנים אז ברפרטואר שלנו, נכתבו עליה) ישבה בשורה הראשונה ונראתה המומה. חמי היה מבסוט ביותר. אחרי ההופעה הבטנו זה בזה וידענו שמשהו טוב קורה פה. יצאנו משם בתחושה עילאית. סוף הלוגוס היה ההתחלה שלנו...

כשליחי הבלוז, היינו אז להקה מאוחדת. ההופעות שלנו היו כבר תמיד מלאות בקהל, עוד לפני שהכרנו את חמי. ביצענו תמיד קאברים (חוץ משיר מקורי אחד בשם OTHER PEOPLE) בתקופה בה לא היו הרבה להקות קאברים בארץ. בלטנו מאד בתחום הזה. הבארבי תמיד היה מפוצץ כשהופענו שם.

חמי ידע היטב שהוא מקבל לידיו חבילה מסודרת, כך שלא יהיה לו צורך לקבץ נגנים ממקומות שונים ולעבור תהליך היכרות בין נגן לנגן. היינו חדורי מוטיבציה ועם אג'נדה לשמר תקופה מסוימת מאד בעולם המוסיקה. כן, הסיקסטיז והסבנטיז.

באחת החזרות נעמד לפתע חמי במרכז החדר והכריז, "תקשיבו, כל מי שיש לו שירים מקוריים, מוזמן להביאם לפרויקט הזה כדי שנעבוד עליהם ביחד". מילותיו הפתיעו אותי, כי ידעתי שהוא היה כותב שירים עיקרי באיפה הילד. חמי היה אז חסר בטחון בנוגע ליצירתו, אחרי תקופה בה עזב את המוסיקה, ואני הייתי חסר בטחון בכתיבת שירים. חוסר בטחון מוחלט שלט אז בחזרות, אך איתו היה גם רצון לעשות משהו חדש, משהו אחר, משהו מקורי. זה היה ברור לעין שחמי חשש ותהה האם הקהל יקבל בברכה את שיבתו לזירת המוסיקה, אחרי היעדרות ממושכת ממנה. המשכנו לעבוד על השירים הבודדים שהיו אז בארסנל ודאגתי להביא כמה רעיונות שהפכו מאז לחלק בלתי נפרד משירי האלבום. על חלק מהם אספר לכם בהמשך.

חמי היה ידוע גם כבסיסט מלהקת איפה הילד, אך הפעם הוא לא נגע כלל בבס והשאיר את העבודה בידיו של ערן סנדרי. "אני רוצה לעמוד על הבמה בלי כלי שיגביל אותי", הוא הסביר לי בחדר החזרות. מאד הערכתי את הרצון שלו להיחשף כך מול קהל.

הוא עמד אז בעמדה לא קלה והיה פה הימור מצדו. השירים החלו להיבנות, אך היו עדיין רחוקים מהאופי הידוע שלהם. בכל חזרה, עם עוד רעיון חדש שנוצר, סף הריגוש עלה אף יותר.

אין לי מושג כיצד יצרתי את הפתיחה עם אורגן ההאמונד שלי לשיר חדש שחמי כתב ושמו "גאולה", בהשראת חברתו אז, שרון. זה היה מין רגע של השראה שנפלה עליי מהאווירה היצירתית הקבוצתית. האצבעות שלי החלו לטייל על הקלידים וניגנתי כל מיני מהלכים הרמוניים ומעליהם קו מלודי ברור שנועד להביא משהו שונה מתפקיד השירה. יש שם טריקים מוסיקליים שלא שמעתי מאז קלידן אחר שהצליח לבצעם בדיוק כפי שרקחתי וניגנתי. הקסם בתפקיד האורגן בשיר הזה נובע, לא מעט, מהטריק הזה. יצרתי פיסת מוסיקה שהיא לגמרי שלי, בתוך השיר הזה.

"אתה תקבל קרדיט באלבום כשותף בעיבוד השיר", אמר לי חמי ואני התרגשתי. זו פעם ראשונה ששמי אמור להיות מונצח באלבום כשותף בעשיית שיר. ובכן, כשיצא האלבום בדיסק, פתחתי בהתרגשות את דף החוברת כדי לחפש את הקרדיט עם שמי - והופ... הוא איננו שם. בדף היה כתוב, "עיבודים: חמי רודנר ועידו אגמון". חשתי דקירה בלב. זה היה השיעור המעשי הראשון שקיבלתי בתחום עולם הקרדיטים הנבזי במוסיקת רוק. מאז, אמרתי פעמים רבות לתלמידי הקורס שלי בביה"ס רימון: "תמיד תדאגו לסדר מראש את הקרדיטים שהבטחתם ומגיעים באמת לאנשים שעשו אתכם את המוסיקה".

אחרי הכל, לא עידו אגמון ולא חמי רודנר אמרו לי מה לעשות ומה לנגן בתפקידי הקלידים שהבאתי לשירים של חמי. פשוט צצתי עם רעיונות טובים וה"עיבודים" שלהם הסתכמו בלהסכים בהתלהבות לנוכח מה שהבאתי לאלבום, כולל הברקת צליל הסינטיסייזר שלי לכל אורך השיר "בואי ניפרד". ותפקיד ההאמונד ב"גאולה".

בנוגע לפתיחה של "גאולה", החלטתי להמשיך עם נגינת ההאמונד מאחורי שירתו של חמי בשיר. כלומר, לא לבצע רק פתיחה עם אורגן, שמשתתק לאחר מכן - אלא להביא אורגן שמטייל לאורך השיר כולו, כמו שעשו בסיקסטיז (כמו, למשל, בשיר A WHITER SHADE OF PALE של פרוקול הארום). לפתע השיר קיבל תנופה מחשמלת.

אפשר להגיד שזרמנו עם הרוח...

ואפרופו "לזרום עם הרוח": יום אחד, בעודנו עושים חזרות מוסיקליות על שירים חדשים, הודיע לפתע חמי בהתרגשות שיש לו שיר חדש שנעשה שבכוונתו לתת לפסקול סרט חדש, שייקרא 'צומת וולקן'. בסרט דובר על להקת הרוק הפיקטיבית מהקריות, "צופן גנטי", שפעלה בימי טרום מלחמת יום הכיפורים והפאב בו נפגשו החבר'ה לעשות מוסיקה נקרא כשם הסרט. עלילת הסרט הביאה לבטים רבים של חברי הלהקה, בנושאים שונים, ואת תפקיד מתופף הלהקה בסרט (אלי כהנא) עשה בהצלחה רבה גילי שושן.

תרשו לי לקחת אתכם לתקופה רחוקה יותר; מיסטר גילי שושן (זה שנמצא שני מימין בכרזת הפוסטר של צומת וולקן) הוא בן דודי היקר מאד, מצד אמי. שנינו גדלנו ביחד ונשמנו רוק קלאסי מהילדות ודרך הנעורים. הלהקה הראשונה שעשיתי בחיי הייתה איתו. זו הייתה להקה של ילדים, קראנו לעצמנו 'סוסוני הפוני' וציוד הנגינה המתקדם והמרשים שלנו היה מערכת תופים, שבניתי משולחן, קלמר עץ ומצילה אחת קטנה שמצאתי. את מקלות התופים השגתי מהצ'ופסטיקס שהוגשו בארוחות המשפחתיות שהיו לנו במסעדה הסינית הקרובה.

בתמונה: גילי ואני

גילי, שדווקא הוא הפך למתופף המקצועי משנינו, הופקד אז בעיקר על השירה. כך, כצמד נחוש וכחוש, הקלטנו בטייפ שבחדרי, כמה קסטות וגם ציירנו את עטיפותיהן. בין השירים התמימים היו שם גם כמה שאני וגילי לא שוכחים ושרים ומחייכים ביחד עד היום, כשאנחנו נפגשים. שירים כמו 'לאן עפה הרוח', 'שגעונות אהבה', 'גלגלי שיניים' או 'ים של כוכבים'. אחחחח... כמה קסם של נעורים!

גילי ואני גם שטפנו המון מכוניות בחופשים כדי לרוץ עם המטבעות שהרווחנו לחנויות התקליטים ולקנות את התקליטים המכוננים של חיינו. אלו תקליטים ששמענו אז יחדיו בפעם הראשונה וחלמנו איתם. אם זו להקת קווין, או הביטלס, או דיפ פרפל, לד זפלין, איירון באטרפליי, בלאק סאבאת' ועוד. כל תקליט שהשגנו בעמל רב, פוצץ לשנינו את המוח.

ובכן, בתקופת הסרט "צומת וולקן" היה גילי כבר כוכב בארצנו, בעיקר בזכות השתתפותו בסדרת טלוויזיה ושמה 'הפוך' (שם גילם בחור ושמו יששכר).

אז השיר שחמי הביא לנו לעבוד עליו לסרט הזה נקרא "לזרום עם הרוח" והלחן המדויק והמילים הנוקבות שלו נשזרו היטב בצליל שהבאנו לו כלהקה. הכל ישב היטב, ממש כמו משקפיים עגולים על פניו של ג'ון לנון. יש בית ויש פזמון ויש יופי טהור - אבל לפתע זה נעצר. חסר שם משהו. מה, עוד פעם לעשות סולו של גיטרה? די, צריך משהו אחר! הסתכלנו זה על זה כשלפתע באתי עם הרעיון שנעשה C PART, שהוא חלק מוסיקלי בשיר שאינו קשור לבית ולפזמון ונועד לאוורר קצת את שני אלו. חמי נתן לי אור ירוק ורקחתי מהלך אקורדים שהתלבש פיקס על השיר ומוביל בבטחה לעוד פזמון. יש לנו שיר! ואין מישהו אחר שיכול לשיר אותו טוב יותר מחמי! ומה עם קרדיט על תרומתי לשיר? נו טוב, כבר אמרתי לכם מקודם שקרדיטים זה תחום נבזי בעולם המוסיקה. אז כן, גם הפעם לא קיבלתי קרדיט עבור תרומתי לחלק זה בשיר, שהפך לבלתי נפרד ממנו.

כשהסרט 'צומת וולקן' יצא לבתי הקולנוע, הזמינו אותנו לבוא ולהופיע במסיבה החגיגית, שנערכה לכבודו באלנבי 58 (אז אחד ה-מועדונים במרכז תל אביב). כל המי ומי היו שם. התמקמנו בקומה השנייה של המתחם והתחלנו לנגן. זכור לי שעשינו קאברים, כשליחי הבלוז, וחמי עלה פה ושם לשיר איתנו. אמה שבעיקר זכור לי זה המראה של שתי הבחורות שרקדו צמודות מולנו, באופן חושני ומלהיט ביותר. בהחלט זרמתי עם הרוח באותו ערב.

אה, והשיר "לזרום עם הרוח" לא נכנס בסוף לסרט, אבל העיקר שהרווחנו שיר נהדר באלבום "גאולה", נכון?

התחלנו להופיע עם השירים עוד לפני שיצא האלבום, כשיום אחד חמי הודיע לנו שהוא רוצה להביא לנגן איתנו, על הבמה, בחור בשם עידו אגמון. אנחנו, שהיינו כבר להקה מגובשת מאד אז, ללא חמי, לא הסכמנו. עידו לא הופיע איתנו.

בינואר 2000 נכנסנו לאולפן ההקלטות של עננה (ברחוב פינסקר בתל אביב, צמוד לקולנוע תל אביב, בקומת מרתף) כדי להקליט את האלבום. עידו אגמון (שכלל לא הכרתי אותו לפני כן) הפיק מוסיקלית את ההקלטה, יהודה עדר הגיע לאולפן לעזור לחמי להפיק קולות, אייל דפנא הפעיל את מכשירי ההקלטה ואנחנו הבאנו את הנגינה ואת הלב שלנו כלהקה, אם כי זכור לי שרוב השירים הוקלטו עם כלי הנגינה בנפרד. כך שמה שאמרתי בזמנו במגזין "האייל הקורא" לא היה מדויק. אפילו אסף שריג, מאיפה הילד, הגיע וניגן סולו גיטרה חשמלית בשיר "אין רוק'נ'רול בעברית". בשיר "מה היה" (שבתכל'ס זה מיה, השם המקורי של איגי וקסמן) התארח גל פרמן (הבסיסט של להקת טיפקס) בכלי הקשה.

האווירה באולפן הייתה קלילה ומהנה. למרות שעידו אגמון הפיק מוסיקלית, לא הרגשתי שם את נחת זרועו וניגנתי את מה שבין כה רציתי לנגן. היה לנו ממש כיף להקליט את זה ואחרי ההקלטות הייתי ממש מותש והחלטתי לטוס לשבוע ללונדון. ידעתי שבזמן הזה כבר ישוחרר לרדיו השיר "בואי ניפרד". בנוסף לשירי האלבום "גאולה" הקלטנו גם שיר שלא נכנס בסוף ונותר בצד. קוראים לו "דנה שלי" והנה ההקלטה מאז:

השיר הזה, עם מקצב הבו דידלי שלו, הפך בהמשך לשיר הארוך ביותר בהופעתנו, עם המון סולואים ודינמיקות עולות ויורדות. כמו כן ביצענו גם כמה שירים מאיפה הילד, מרופדים בסאונד של שליחי הבלוז ועם הגשה של היחיד בתחומו - חמי רודנר, שהיה נרגש מאד ובצדק. גם אנחנו.

כשחזרתי ארצה, נסעתי באוטו הקטן שהיה לי (סובארו ג'סטי, למי שמתעניין) ואספתי שתי חיילות טרמפיסטיות. זה היה בתקופה בה לאסוף חיילים בטרמפ היה דבר חשוב. בעודנו נוסעים והרדיו מנגן, לפתע בוקע השיר "בואי ניפרד". באינסטינקט אמרתי להן בקול מופתע שאני מנגן פה. שתיהן פרצו בצעקות הפתעה. באותו רגע הבנתי שמשהו קרה פה, בימים בהם לא הייתי בארץ. הגלגל התחיל לנוע.

את עטיפת האלבום צילם רונן ללנה.

תמונה זו יצאה בעטיפה האחורית של האלבום "גאולה". נסענו, ביום חורפי קר, לשדה מרוחק (לא זוכר איפה), עם הצלם רונן ללנה. חיפשנו לוקיישן טוב כשלפתע הוא ציווה עלינו לעצור. יצאנו מהאוטו, צעדנו בתוך בוץ רטוב. נעמדנו, הסתדרנו בשורה, קליק של מצלמה ונוצרה תמונה. אני נמצא שם בצד שמאל עם מעיל הפרנזים השחור שקניתי בלונדון.

הקונספט המקורי היה לצלם משהו בסגנון עדשת 'עין הדג' שהגרייטפול דד עשו בתקליטם השני, ANTHEM OF THE SUN. אף אחד משאר חברי הלהקה לא הכיר את התקליט ההוא של הגרייטפול דד (שיצא בשנת 1968 ומאד מומלץ לחובבי מוסיקת טריפ), אך כשחמי אמר לי שהוא מדמיין את זה - מיד הבנתי מה מתחולל בראשו. זה היה תקליט מאד אהוב עליי אז.

הנה עוד תמונה, שצילם רונן ללנה לעטיפת האלבום ולא נכללה בה בסוף. אני, כמובן, הראשון משמאל - עם מעיל הפרנזים שלי שכה אהבתי.

בביקורות בעיתונים על האלבום גאולה היו הדעות חלוקות. בביקורת אחת (שפורסמה ב-31 במרץ 2000) נכתב בכותרת 'לא לילד הזה פיללנו'. בתוך הביקורת הארוכה נראה כי הכותב (שאינני יודע מי הוא) ממש לא אהב את מה ששמע. נו טוב, על טעם וריח...

שמעון בן נון, מצד שני, התלהב מאד וכתב כי זה שופרא דשופרא וחתם, בנוסח הסיפור של ברוס ספרינגסטין, כי 'שמעתי היום את התקווה האמיתית שיש פה, לרוקנרול והוא גדול. גדול מאד'.

ארז אשרוב כתב בביקורתו כי זה תקליט שיש בו אבל, הכחשה והשלמה. הביקורת הארוכה שלו חיובית.

אריק שגב כתב כי מדובר ב'סיבוב בתקליטיה של חמי רודנר'.

אבי אפרתי קבע ש'אוי מתוק שלי, שיחקת אותה בגדול'.

ומי שרוצה לראות אותנו בהופעה, יכול לכוון את שעון הזמן שלו לשנת 2000 ולראות אותנו גם ב:

13-14 באפריל 2000 - שתי הופעות באילת

21.4.2000 - בארבי, תל אביב

חמי ואנחנו הופענו בכמה תוכניות טלוויזיה, כשהראשונה בהן נקראה "פרפר לילה", בהנחיית טל ברמן. זה היה ב-4 במאי בשנת 2000.

טל: "זה מושמע המון ברדיו. הרבה זמן לא הייתה הצלחה גדולה שכזו".

חמי: "זה מאד משמח. זה ממש כמו לפרוש כנפיים ולעוף. זו פעם ראשונה שאני שומע שיר שלי ברדיו ואני נהנה לשמוע את זה. אני לא חוטף מין כיווצים. אני נורא מאושר מהאלבום".

אחרי הראיון הקצרצר ביצענו לייב באולפן את השיר "גאולה". חזרתי נרגש מאולפן הטלוויזיה הביתה וגיליתי לתדהמתי שדלת דירתי נפרצה בברוטאליות והגנב עשה לי יופי של כאוס ובלגאן. יום בלתי נשכח.

9 במאי 2000 - הופעות יום העצמאות

ביום חמישי 25 במאי בשנת 2000 נערכה הופעת הבכורה שלנו לאלבום גאולה. לפני כן, באותו יום, חמי ואני התראיינו לערוץ 9.

זה היה במועדון בארבי הישן והאורחים היו ירמי קפלן, שמעון בוסקילה (ששר את "גאולה" במרוקאית) ואיחוד מרגש של להקת איפה הילד. במהלך ההופעה בוצעו רוב שירי האלבום.

מופע הבכורה של גאולה אף שודר בחלקו בתוכנית 'ציפורי לילה' של גלי צה"ל.

על הבמה ביצענו גם את מיסטר טאמבורין מן ואת THE NIGHT THEY DROVE OLD DIXIE DOWN של הבאנד. וביצענו שם גם את השיר 'אין רוק'נ'רול בעברית'.

עוד הופעות:

8 ביוני 2000 - חוות החיות, טבעון (עם כלוב הקופים בכניסה ובעלים אחד ובלתי נשכח בשם דובי)

9 ביוני 2000 - בארבי, תל אביב

16 ביוני 2000 - פסטיבל גולן בלוז

23 ביוני 2000 - בארבי, תל אביב

26 ביוני 2000 - רעננה

30 ביוני 2000 - לונה גל, טבריה

7 ביולי, בארבי, תל אביב (הופעה ששודרה במלואה בגלי צה"ל)

יולי 2000 - טכניון בחיפה

14 ביולי 2000 - בארבי, תל אביב

16-22 ביולי 2000 - יאכט פאב, אילת

28 ביולי 2000 - בארבי, תל אביב

8 באוגוסט 2000 - קמרה אובסקורה

אוגוסט 2000 - הצוללת הצהובה, ירושלים

אוגוסט 2000 - ביה" לאמנויות הבמה, חיפה

11 באוגוסט 2000 - בארבי, תל אביב

12 באוגוסט - חוות החיות, טבעון

17 באוגוסט 2000 - ליל אהבה בצמח

21 באוגוסט 2000 - עיר הבירה

25 באוגוסט 2000 - בארבי, תל אביב

27 באוגוסט 2000 - הופעה באפרת.

פעם אחת נסענו להופיע בישוב דתי ושמו אפרת. יחד איתנו באוטו נסע אראל סגל. בדרך הסביר לנו חמי שחייבים לשנות את השורה הראשונה בשיר הזה. ואז, בפעם הראשונה והאחרונה, שר חמי למיקרופון בהופעה משפט פתיחה שונה: "את יכולה להמשיך לאהוב... הו מותק את עושה את זה טוב". המשפט המקורי של השיר ברח משם החוצה ואראל הזכיר לי את זה היטב כש-16 שנים לאחר מכן באתי להתראיין אצלו, בתוכנית הטלוויזיה "ערב חדש", על צאת ספרי הראשון, "רוק מסביב לשעון".

הגענו, באוגוסט 2000, להצטלם בהופעה חיה (לא פלייבק!) בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית, "בטברנה". האמת? לא הרגשנו שם בבית, מבחינת אופי התוכנית, אך החשיפה הטלוויזיונית הייתה חשובה מאד.

הנה הקליפ (עם המעיל שקניתי אז בלונדון).

8 בספטמבר 2000 - בארבי, תל אביב

9 בספטמבר 2000 - שנפס, חיפה

13 באוקטובר 2000 - בארבי, תל אביב

20 באוקטובר 2000 - חוות החיות, טבעון

27 באוקטובר 2000 - בארבי, תל אביב

אוקטובר 2000 - הופעה בכיכר רבין

אוקטובר 2000 - פסטיבל היין, ראשון לציון

אוקטובר 2000 - מכללה למנהל, ראשון לציון

10 בנובמבר 2000 - בארבי, תל אביב

1 בדצמבר 2000 - בארבי, תל אביב

8 בדצמבר - בארבי, תל אביב

21 בדצמבר 2000 - גן שמואל

26 בדצמבר 2000 - באר אורה

5 בינואר 2001 - בארבי, תל אביב

19 בינואר 2001 - צוללת צהובה, ירושלים

האלבום "גאולה" נמכר היטב וגם קיבלנו עליו תקליט זהב, בטקס שנערך, ב-24 בינואר 2001, בתיאטרון תמונע, שבתל אביב. גם הופענו שם מול המוזמנים. בתמונות הבאות תראו אותי תולה את אלבום הזהב זה מיד לאחר מכן, על קיר דירת הרווקים שלי אז. זה מצחיק אותי לראות שגם בעטיפת הדיסק וגם על תקליט הזהב כתוב "נעם רפופורט" - ואני בכלל רפפורט... זה הבדל מאד מהותי מבחינתי. אבל ניחא... זורמים עם הרוח.

ב-15 במרץ 2001 הוצאתי חשבונית ובה כתוב "פיצוי נזקי להקה" - מעניין מה זה אומר. אני ממש לא זוכר מה הנזק.

8 באפריל 2001 - הופעה ביאכט פאב, אילת

24 בפברואר 2001 - תל יצחק

9 במרץ 2001 - בארבי, תל אביב

21 במרץ 2001 - צוותא, תל אביב (אורח: גידי גוב)

4 באפריל 2001 - כפר תבור

20 באפריל 2001 - יום כדור הארץ, תל אביב (אורח: ירמי קפלן)

25 באפריל 2001 - שלוש הופעות בערב יום העצמאות

11 במאי 2001 - הופעה בבארבי, תל אביב

עם ההצלחה הגיעו גם מריבות בתוך הלהקה (חמי לא היה קשור אליהן כלל) ושליחי הבלוז התפרקו. היינו צעירים ולא ידענו איך להתנהל נכון בינינו עם מצב כזה של הצלחה. עוד סוג של סיפור על דינמיקה לא מבוקרת בלהקת רוק. את ההופעה הטלוויזיונית האחרונה שלנו עשינו, במאי 2001, באולפני הרצליה, כשיאיר לפיד היה המנחה ואהוד ברק היה ראש הממשלה. הבדיקות הבטחוניות להיכנס לאולפן היו בלתי נסבלות, כמו גם היחסים בין חברי הלהקה. כבר לא היה כיף יותר.

להקת שליחי הבלוז התפרקה, הלב נשבר והמשכתי לעבוד עם חמי, כשבינואר 2001 ערכנו חזרות להקה לשלב הבא. עידו אגמון בא במקום צ'לי סיגלסקי וספי אפרתי ניגן בס במקום ערן סנדרי. אז עבדנו על שירים לקראת האלבום הבא, כשב-25 בפברואר 2001 הגענו לאולפני הרצליה, לתוכנית האירוח של אלי יצפאן - שם הצגנו לראשונה שיר חדש, "מלנכוליה אהובתי". את הקליפ אצל יצפאן תמצאו באתר זה, במדור הקליפים.

עם הרכב זה עשיתי לחמי רודנר שני אלבומי אולפן ("מלנכוליה אהובתי" ו"חמלה"). באלבום "מלנכוליה אהובתי" נאלצתי להסתגל למצב בו אני עובד כשכבר אין להקה אהובה לצדי, אלא הפעם זה נגן שכיר לכל דבר. עם זאת יצרתי את אחד הדברים שאני יותר גאה בהם - תפקיד הפסנתר האקוסטי בשיר הנושא, "מלנכוליה אהובתי". כהרגלו של חמי - קיבלתי ממנו את השיר על קסטה, כשהוא שר את הבתים והפזמונים עם גיטרה אקוסטית. ידעתי שאצטרך לנגן פתיחה לשיר בפסנתר כי זה מה שחמי רצה. רק מה? לא אהבתי אז לעשות שיעורי בית ונהגתי לתת ליד המקרה לפעול.

כך היה גם הפעם וכשהגעתי לאולפן ההקלטה (זאזא) בקריית שאול, ניצב עבורי פסנתר כנף נהדר של STEINWAY AND SONS ומאחורי זכוכית האולפן ניצב חמי עם טכנאי ההקלטה. עכשיו נאלצתי לגרד פתיחה מהיכן שהוא. בעודי יושב מול הפסנתר ותיכף מוכנים להקלטה, נזכרתי בשני שירים שהשפיעו עליי מיד לנגן את פתיחת השיר - LADY GRINNING SOUL, של דייויד בואי, ו- DANCING QUEEN, של להקת אבבא. שמתי את ידיי על הפסנתר ומה שיצא זה מה שאתם שומעים בהקלטה הידועה.

האמת שאת האלבום "חמלה" אני ממש לא אוהב. הוא יצא ב-4 באפריל 2003 ובזמנו חשתי שמדובר בצפיפות רבה מדי בין אלבומים. היינו צריכים לחכות, אבל חמי בער מיצירה ונערמו אצלו שירים שזעקו לצאת. כבר במהלך ההכנות לאלבום הייתה לי התחושה שזה יהיה האלבום האחרון שאעשה איתו. זה משהו שחמי ואני לא דיברנו עליו אבל יש מצבים שהם מעבר למילים. הכבדות באלבום זה הייתה ברורה לי וידעתי שאחריה הוא יצטרך להתאוורר עם נגנים אחרים. מישהו אחר בלהקה ניגש אליי ושאל אותי בקול היסטרי, 'מה נעשה? חמי בטח לא יעבוד איתנו שוב מה יהיה?'. על כך עניתי לו שחמי, כמו כל אמן, יהיה זקוק לאיוורור וזה הדבר הכי טבעי שיש. ואכן כך קרה מבלי שאתפלא ולמרות שעשינו את עבודתנו הכי טוב שיש. בכל אופן, משהו בחדווה של הכנת 'גאולה' ממש נעלם פה. שיר ראשון שיצא לרדיו נקרא 'הולך איתך לנצח' לא ממש הצליח.

לא היה ברור לי מדוע ניגנתי באולפן ברמת גן בפנדר רודס ובאורגן האמונד וינטג'יים ומי שערכו את המיקסים בחרו להחליש אותם כמה שיותר. עד היום לא ברור לי. בכל אופן, האלבום ממש לא הצליח במכירות וההופעות שליוו אותו היו די קודרות.

הופעת הבכורה עם שירי האלבום החדש הזה נערכה במועדון קטן בתל אביב ושמו 'ג'ה פן' שבו נדחסו כ-250 איש להקשיב לתוצרת החדשה. אני על הבמה בצד ימין, כהרגלי, עם ההאמונד והפנדר רודס, אבל משהו שם לא עבד. הייתה אווירה קודרת על הבמה. אנשים בקהל לא הכירו את החומרים החדשים והייתה תחושה של בילבול. הגיע הזמן לשינוי.

אבל להפתעתי, יצא זמן קצר אחרי "חמלה" גם אלבום קאברים שהוקלט באופן חי בסינמטק, בתל אביב. על הבמה אירחנו את יהודה פוליקר ואת שרון מולדאבי. למה להפתעתי? כי אלבום זה נודע לי לראשונה רק כשראיתי את המוצר המוגמר. הרוח המלהיבה שהייתה בעת הכנת "גאולה" עם שליחי הבלוז כבר לא נשבה היטב בשני אלבומי האולפן האלו. אז אלבום הופעה שכזה ממש לא היה נחוץ לי והאמת שלא הקשבתי לו מאז שיצא. עברתי אז מגאולה למלנכוליה. כשהסתיימה העבודה שלי עם חמי, חשתי הקלה ואנרגיה לעבור להרפתקה חדשה. בכל זאת - חמש שנים אינטנסיביות. אין לי ספק שגם חמי רצה כבר לעבוד עם קלידן אחר ולשנות צבע. זה טבעי.

לאחר כחמש שנות עבודה, הייתה הסכמה ברורה וחברית בין חמי וביני, שהגיע הזמן להיפרד מקצועית. הוא המשיך לדרכו ואני המשכתי בדרכי, כשמדי פעם דרכינו הצטלבו. ותמיד באווירה טובה.

ב-18 באפריל 2014 התאחדנו, חמי וההרכב הקלאסי של שליחי הבלוז (ללא ערן סנדרי הבסיסט) להופעה אחת מרגשת בבארבי, תל אביב. הייתה גאולה... הו גאולה.

לסיום, חשוב לי להגיד - לדעתי, חמי רודנר הוא כותב שירים אדיר ופרפורמר מיוחד מאד בארצנו. זכיתי להיות קרוב מאד לתהליך יצירתו בשנים מסוימות ולתרום לו ממני. למרות בעיות וקשיים, פה ושם, בעת התהליך (כמו שציינתי בגוף הפוסט) - בסופו של דבר היה זה שיעור חשוב ומענג שעברתי בעולם המוזיקה ועל כך אני רק מודה מכל לבי לחמי רודנר, שבא לבדוק להקת קאברים בבארבי כדי לעשות איתה אלבום.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.