דייב דיוויס מהקינקס והחיים על הקו הדק

אם הייתם שואלים את הנער שגדל בבית מספר 6 בדנמרק טראס שבמאזוול היל בשנות ה-50 מה הוא יהיה כשיגדל, הוא כנראה לא היה עונה "אליל רוק שישנה את פני המוזיקה בעזרת סכין גילוח". דייב דיוויס, האיש שהביא לעולם את הדיסטורשן עוד לפני שהעולם ידע שהוא צריך אותו, חי חיים שנראים כמו שילוב בין טרנזיסטור מפוצץ לטקס סיאנס רוחני.

הסיפור מתחיל בבית שהיה רחוק מלהיות שגרתי. דייב גדל במשפחה, מוקף בשש אחיות גדולות ובאמא שהייתה קוראת בעלי תה ורואה את העתיד עוד לפני שהוא קרה. בביתם היו עורכים סיאנסים בעזרת כוס זכוכית ואותיות אלף-בית על נייר, מנסים לתקשר עם קרובי משפחה שמתו. דייב נזכר שאמו תמיד ידעה לזהות אנשים עוד לפני שפתחו את הפה: "היא יכלה להסתכל על מישהו ולפענח אותו מיד", הוא אמר.

באותן שנים, היחסים עם אחיו הגדול, ריי, היו שילוב מוזר של טלפתיה וטירוף. ריי היה ילד מופנם שסבל מבעיות שינה קשות. לילה אחד, דייב התעורר וראה את אחיו מזנק מהמיטה בצרחות על נמר שרודף אחריו, ורץ החוצה לגינה באמצע הלילה בעודו ישן. אביהם של השניים נהג לומר לדייב: "דייויד, יש לך ידיים חזקות. אני דואג לאחיך כי הידיים שלו מרגישות רכות מדי". דייב לקח את זה על עצמו והפך למגן של ריי, משימה שתלווה אותו – לטוב ולרע – במשך עשרות שנים מאז.

הצליל שהגדיר את שנות ה-60 לא נולד באולפן יוקרתי, אלא על הרצפה בסלון המשפחתי. דייב הצעיר, שהיה אובססיבי לניסויים במגברים, החליט יום אחד לחבר את כל המגברים שלו יחד – מגבר אלפיקו קטן, מגבר VOX AC30 ורדיו קטן. התוצאה? פיצוץ אדיר שהעיף אותו לקצה השני של החדר והפיל את החשמל בכל הבית. אמו פרצה לחדר בצרחות, בטוחה שהילד התחשמל למוות.

אבל דייב לא ויתר. בהברקה של רגע, הוא לקח סכין גילוח וחרץ חריצים ברמקול של מגבר האלפיקו הקטן. כשהוא חיבר את הגיטרה, יצאה החוצה שאגה מחוספסת, פראית ומלוכלכת – דיסטורשן! כשניגן את הריף של YOU REALLY GOT ME עם הצליל הזה, ריי והוא הביטו זה בזה והבינו שמשהו קסום קרה. הריף הזה, כפי שהגדיר אותו דייב מאוחר יותר, היה "כמו משחק מקדים, חדירה, ואז סולו הגיטרה היה השיא האקסטטי".

דייב מעולם לא היה תלמיד מצטיין. למעשה, הוא סבל מדיסלקציה לא מאובחנת שגרמה למורים שלו לחשוב שהוא טיפש. הקריירה האקדמית שלו הגיעה לסיומה המפואר בגיל 15, כשהוא וחברתו סו נתפסו על ידי קציני ביקור סדיר כשהם "מבלים" בשיחים של המפסטד הית'. מנהל בית הספר הצליף בו במקל וגירש אותו לנצח. "דייויס, אתה מגורש", אמר לו המנהל, ודייב רק חשב לעצמו: "סוף סוף, אני חופשי!".

הלהקות הראשונות שלהם נשאו שמות כמו "הבייגלה של פיט קווייף" (קווייף היה הבסיסט) או "הרמרודס", והם נהגו להגיע להופעות באמבולנס ישן שקנה אחד הגיסים. השם "הקינקס" נולד בכלל בגלל שערוריית מין פוליטית בבריטניה וסוכן שחשב שהבגדים שלהם – עורות וגלימות – נראים "קינקיים" מספיק כדי למשוך תשומת לב.

כשהקינקס הגיעו לארה"ב ב-1965, הם לא ציפו להפוך ללהקה השנואה ביותר על איגוד המוזיקאים האמריקאי. סיבוב ההופעות היה רצף של כאוס: הופעות בוטלו, כסף לא שולם, ודייב איבד את הגיטרה שלו בטיסה. באחד הרגעים ההזויים ביותר, מקדם ההופעות שלהם בספרינגפילד היה אדם נחמד בשם ג'ון ויין גייסי. דייב חשב שהוא בחור ממש נחמד, רק כדי לגלות שנים מאוחר יותר שמדובר באחד הרוצחים הסדרתיים הידועים לשמצה בהיסטוריה, שהחביא את גופות הקורבנות בביתו.

בסופו של דבר, ההתנהגות הבלתי צפויה שלהם – ויכוחים עם אנשי איגודים והופעות שקוצרו בגלל זעם – הובילה לאיסור כניסה לארה"ב שנמשך ארבע שנים. בזמן שהביטלס והסטונס כבשו את אמריקה, הקינקס נשארו תקועים בבריטניה, מה שלמרבה האירוניה הוביל ליצירת האלבומים הכי "אנגליים" שלהם.

היחסים בין חברי הלהקה הגיעו לנקודת רתיחה בהופעה בקארדיף ב-1965. דייב, שהיה עצבני על המתופף מיק אייבורי, בעט במערכת התופים שלו וצעק לו שהנגינה שלו נשמעת כמו חרא. אייבורי, שלא נשאר חייב, הרים את מצילת ה"היי-האט" שלו והנחית אותה על הראש של דייב. דייב התמוטט כשהוא מדמם מהראש, ומיק, שהיה בטוח שהרג אותו, ברח מהתיאטרון ורץ ברחובות קארדיף כשהוא לבוש בחולצה עם מלמלות וז'קט ציד ורוד. דייב נזקק לתפרים, והמשטרה רצתה להגיש כתב אישום על חבלה חמורה, אבל דייב סירב, כדי לא לדפוק את העתיד של הקינקס.

חייו של דייב היו רצופים בהתנסויות רוחניות שגובלות בהזיה. הוא סיפר על הקול בראשו שכינה "הקפטן", שהיה מנחה אותו במהלך טריפים של LSD ואומר לו לאן ללכת. ב-2004, כשסבל משבץ מוחי בבניין ה-BBC, הוא חווה מצב תודעתי שבו ראה את העבר, ההווה והעתיד בו-זמנית, כאילו צפה בשלושה סרטים חופפים.

הוא גם פיתח אובססיה לחוצנים לאחר שפגש מעריצה שהייתה משוכנעת שיש לה שתלים חייזריים במוח. החיפוש שלו אחר משמעות הוביל אותו ללמוד אסטרולוגיה, קלפי טארוט ובודהיזם. "אנחנו כולנו אלכימאים", הוא טען, משוכנע שהאנרגיות סביבנו חזקות הרבה יותר ממה שאנחנו תופסים בחושים הרגילים.

חיי המין של דייב היו סוערים לא פחות מהמוזיקה שלו. הוא סיפר על מערכות יחסים עם גברים ונשים כאחד, מבלי להזדקק לתוויות. פעם אחת בפריס, חברה שלו סיפרה לו שהיא שוכבת גם עם בריאן ג'ונס מהרולינג סטונס. במקום לקנא, דייב התלהב מהרעיון של שלישייה, כי לטענתו "בריאן היה הגבר היחיד בלונדון שידע להתלבש כמו שצריך!".

אבל היו גם רגעים אפלים. אהובתו הראשונה, סו, נכנסה להיריון כשהיו בני 15. הוריהם שיתפו פעולה כדי להפריד ביניהם, ודייב לא ידע מה עלה בגורלה במשך שלושים שנה. הוא גילה שיש לו בת בשם טרייסי רק כשראתה אור תמונה שלה בידי אמו שנים מאוחר יותר. את אשתו הראשונה, ליסבט, הוא פגש בקופנהגן לאחר מהומה שבה המשטרה הכתה מעריצים באלות. הוא סיים את הלילה ההוא בתא המעצר לאחר שזרק בקבוק רמי-מרטן על מראה בבר המלון.

בשנות ה-80 וה-90, הקינקס הפכו ללהקה של אצטדיונים בארה"ב, אבל המתח בין האחים רק גבר. דייב הרגיש שריי מנסה לדחוק אותו הצידה, לכנות אותו "אחי הקטן והמעצבן" ולהשתלט על כל הקרדיטים. ביום הולדתו ה-50 של דייב, ריי ארגן לו מסיבת הפתעה בפאב "קליסולד ארמס". הכל נראה נחמד עד לרגע העוגה: ריי נשא נאום שבו דיבר בעיקר על עצמו, ואז זינק על השולחן ורמס את עוגת יום ההולדת של דייב ברגליו. דייב פשוט הזמין לעצמו עוד בירה והחליט לא להתפרץ.

כיום, לאחר ששרד שבץ מוחי קשה ולמד לנגן בגיטרה מחדש בעזרת זיכרון השריר, דייב דייויס נשאר דמות חידתית. הוא ממשיך לצייר, לעשות יוגה ולחפש תשובות בכוכבים. "נולדנו לבד ואנחנו מתים לבד", הוא אמר, "זה עצוב, אבל אלו החיים". ועדיין, כשהוא פורט על המיתרים, הצליל של סכין הגילוח ההוא מ-1964 עדיין מהדהד, מזכיר לכולנו שגם על קו דק מאוד, אפשר לרקוד.