top of page

האבא של סוזאן! קבלו את הרגע המטורף שבו לאונרד כהן עצר הופעה סוערת בתל אביב.

Writer: Noam Rapaport
Noam Rapaport
2 hours ago
7 min read




ב-21 בספטמבר בשנת 1934 נולד לאונרד כהן. הנה קצת על תקופה מאד מבולבלת אך עוצמתית ביצירתו של האמן החשוב הזה.


כבר מתחילת דרכו הוא לא היה עוד מוזיקאי רגיל שחולם על תהילת עולם של כוכב רוק טיפוסי. הוא הגיע לעולם המוזיקה כמשורר וכסופר מוערך מקנדה, שכבר פירסם ספרי שירה ורומנים עטורי שבחים, אך גילה להפתעתו שאי אפשר לשלם במכולת עם מחמאות ספרותיות. אז לקראת סוף שנות השישים הוא ארז את הגיטרה והגיע לניו יורק כדי לבדוק אם מישהו מוכן להקשיב למילים שלו כשהן עטופות בפריטת מיתרים נוגה. המפיק ג'ון האמונד זיהה מיד את הגאונות הזו, החתים אותו בחברת התקליטים קולומביה, ושני התקליטים הראשונים שלו, SONGS OF LEONARD COHEN ו-SONGS FROM A ROOM, הפכו אותו מיידית לקולו של דור שלם של נשמות תועות.


אבל בסוף שנת 1970 מצא את עצמו לאונרד כהן תשוש נפשית ומלא ספקות עצמיים לגבי מקומו בעולם המוזיקה, אך אז הגיע הרגע המכונן בפסטיבל הענק באי וייט מול מאות אלפי צופים נסערים באמצע הלילה. כהן עלה לבמה לבוש בפיג'מה, כבש את ההמון ברוגע פלאי והפך אסון פוטנציאלי להצלחה פנומנלית. אחרי הופעתו המוצלחת שם, פנה היוצר הקנדי להכנת תקליטו השלישי. המפיק שלו, בוב ג'ונסטון, סיפר: "אני גדלתי על מוזיקה קלאסית. רציתי שהסאונד בתקליט השלישי הזה יהיה קלאסי מצד אחד, ופופ מהצד השני. לכן לקחתי את לאונרד איתי. טסנו לאנגליה ושם הפגשתי אותו עם המתזמר, פול באקמאסטר". באקמאסטר היה בוגר האקדמיה למוזיקה שבלונדון, שאותה סיים בשנת 1967. לאחר מכן הסתובב בגרמניה וניגן בצ'לו בתזמורת הליווי של הבי ג'יס. באקמאסטר היה גם אחראי על התזמור ללהיט SPACE ODDITY של דייוויד בואי, ובשנת 1970 עבד עם אלטון ג'ון על עיבודים תזמורתיים מרהיבים לאלבומיו המוקדמים.


באקמאסטר: "קיבלתי טלפון מבוב ג'ונסטון, ובו הוא בישר לי שלאונרד יגיע לאנגליה להקליט ושאל אם ארצה לכתוב לו עיבודים. חיבבתי את בוב באופן מיידי והסכמתי. ברור שידעתי מיהו לאונרד כי הקשבתי לשני תקליטיו הקודמים. נמשכתי מאוד להבנה ולתבונה שלו, כמו גם לקולו הרומנטי. בוב ולאונרד הגיעו לביתי שבפולהאם. באותו רגע היו בביתי נציגות אחת מטקסס והשנייה מקנדה. אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי עם מישהו מאמריקה. לאונרד היה איש שקט מאוד. מה ששומעים בתקליטיו זה מה שהוא בחיים. לאחר מכן העניק לי בוב סרט הקלטה עם ההקלטה הבסיסית, שכללה שירה וגיטרה בלבד, ועליה כתבתי את התזמור. יכול להיות שנזהרתי מדי בתזמור שלי כאן, כי לא רציתי לפלוש יותר מדי פנימה".


התוצאה של המפגש המרתק הזה הייתה התקליט SONGS OF LOVE AND HATE, שהוקלט באולפני קולומביה בנאשוויל ובאולפני טריידנט בלונדון, ויצא לאור במרץ 1971. כבר מהצלילים הראשונים של שיר הפתיחה, AVALANCHE, שנשען על פריטת גיטרה אקוסטית פראית ומהפנטת בקצב פלמנקו קודר, היה ברור לכל חובב מוזיקה שלא מדובר כאן בעוד שירים קלילים למצעדי הפזמונים. היה שם גם השיר המצמרר DRESS REHEARSAL RAG, שתיאר התבוננות קשה של אדם מיוסר מול המראה עם תער גילוח בידו. השיר הזה היה כה מדכא וכואב, עד שלאונרד כהן סירב בהמשך חייו לבצע אותו בהופעות חיות לאחר שחשש שהמילים המייאשות עלולות להשפיע לרעה על מאזינים שמתמודדים עם מצוקה נפשית. כיום נחשב תקליט זה לאחד הגדולים שלו, אך בזמנו היה קשה מאוד לשווקו והוא לא נחל הצלחה מסחררת במכירות. בארצות הברית חברת התקליטים כמעט ולא טרחה לקדם אותו, אך בבריטניה ובאירופה הוא התקבל בחיבוק חם ונכנס הישר אל חמשת הגדולים במצעדי המכירות. האווירה הקודרת לא היטיבה עמו אז, אך הלכה והתחזקה עם השנים כשיקוף איכותי למצבו באותה תקופה. אורכם של השירים הוסיף לבניית הדרמה. גם העטיפה בשחור-לבן לא מותירה מקום להישען עליו כמפלט של צבעים בים הקודר הזה. עם זאת, מדובר בהצהרה אמנותית חשובה ביותר בקריירה שלו.


גם ב"ידיעות אחרונות" פורסמה אז ביקורת על התקליט: "יש להניח שלאחר שידור תוכניתו של לאונרד כהן בטלוויזיה הישראלית תגבר מכירת תקליטיו אצלנו, אם כי גם לפני כן הוא לא היה קוטל קנים. לאחרונה יצא בארץ אריך הנגן השלישי של הזמר, 'שירי אהבה ושנאה'. בתקליט זה, יותר מקודמיו, מושם הדגש על המילה המושרת. כהן מוכיח כאן את גדולתו כמשורר. אשר למנגינות, אין בו כאלו שיגיעו למצעד, בכל אופן, לא בביצועו של הזמר המלנכולי".


בעיתון CIRCUS פרסמו בביקורת את הקושי שבהאזנה לתקליט: "זה התקליט החשוך ביותר שלו עד כה. זו משימה קשה ביותר להקשיב לצד מלא של התקליט. זה נשמע כאילו הוא הולך להתאבד בכל רגע, אבל הכתיבה שלו נשארה סופר-אינטלקטואלית. הקטע הבולט פה הוא JOAN OF ARC. כהן נשמע טוב יותר כשהוא מתעסק בעניינים קוסמיים ולא בסבל שלו". עיתון רולינג סטון בביקורתו: "התקליט הזה חוזר לזבל שאפף את תקליטו הראשון. שוב כלי מיתר, שנועדו להביא אווירה סגנונית אך נשמעים מגוחכים. יש פה שירים מצוינים, אך התקליט קשה ביותר כחטיבה אחת. זה תקליט מדכא. השיר FAMOUS BLUE RAINCOAT משתפר אצלי בכל האזנה, כמו גם JOAN OF ARC".


אותו שיר, JOAN OF ARC, מספר על שיחה דמיונית שערכה הגיבורה הצרפתייה, ז'אן ד'ארק, עם הלהבות שהציתו בה מתנגדיה. כהן מתאר כיצד הלהבות נקשרות בעוד גופה הופך לאפר. לאונרד טען כי ההשראה לכתיבת השיר הזה הגיעה מהדוגמנית-זמרת ניקו, שאחריה ניסה לחזר אך לא הצליח לכבוש את ליבה. ניקו דחתה את חיזוריו של לאונרד בהסבר שהיא נמשכת לגברים צעירים ממנו בהרבה. לאונרד הפגוע הפך את תחושת השריפה הפנימית של לבו השבור למטאפורה מבריקה, שבה האש המכלה את הקדושה אינה רק כלי מוות אלא מעין חתן נלהב שמחבק אותה בריקוד אהבה טרגי עד שהיא נבלעת בתוכו לחלוטין.


בשיר FAMOUS BLUE RAINCOAT מביא כהן שיחה נוספת, הפעם בין שני גברים על אותה בחורה שהם נמשכים אליה. אותו מעיל מפורסם היה מעיל גשם אמיתי של חברת ברברי שכהן רכש בלונדון בשנת 1959, תפר עליו צווארון עור מיוחד ולבש אותו דרך קבע, עד שנגנב מתוך דירתה הניו-יורקית של זוגתו. לאונרד הודה לא פעם שהרגיש כי השיר מעולם לא נחתם בצורה מושלמת, אך עבור מיליוני מעריצים ברחבי העולם המסתורין והחידתיות הם בדיוק החומרים שמהם נרקמת יצירת מופת נצחית.


לאחר צאת תקליט זה היה לאונרד מבולבל ביותר מבחינת יצירה ומסלול קריירה. בשנת 1972, במצב מבולבל זה, הוא הגיע לארצנו והופיע כאן בהצלחה, כשהמצלמות של הבמאי טוני פאלמר מתעדות זאת לסרטו הנהדר BIRD ON A WIRE. הסרט הזה עבר סאגה קולנועית מפותלת ביותר: הוא נעלם ונחשב לאבוד במשך כארבעה עשורים, עד שסלילי הפילם המקוריים שלו אותרו באורח נס בתוך מחסן בהוליווד בשנת 2009, ושוחזרו במלוא הדרם. סצנת הפתיחה של הסרט צולמה בארץ, ואיזו סצנה זו – תגרה אלימה שפורצת בהופעתו, כשברקע שומעים קללות עסיסיות בעברית ורואים תגרות ידיים. סצנה טעונה בהמון חשמל. ההופעה המצולמת נערכה בהיכל הספורט (יד אליהו) בתל אביב ביום העצמאות של אותה שנה, בתאריך 19 באפריל 1972.


אולם הכדורסל ביד אליהו נחשב אז לאולם בעל אקוסטיקה גרועה למופעי מוזיקה. מייק בראנט הופיע שם לפני כן וסבל מסאונד מהדהד וקשה. מאז הופעתו של בראנט נעשו ניסיונות לשפר את האקוסטיקה במקום, אך ללא הצלחה. המפגש בין צלילי הגיטרה העדינים והשירה האינטימית של כהן לבין מבנה בטון ענקי עם גג מתכת היווה מתכון ודאי לבלגן מוחלט, אך ההתרגשות בקרב חובבי המוזיקה בארץ גברה על כל שיקול סאונד. כהן עלה לבמה עם הרכב של חמישה נגנים ושתי זמרות ליווי. מולו עמדו 4,000 איש שהגיעו מכל קצוות הארץ כדי לראות אותו. בין כהן לקהל נעמדו כמה סדרנים עם חולצות כתומות, שהיו אמורים לשמור על הסדר אך למעשה הפרו אותו. הסדרנים היו עסוקים בשמירה על רצפת הפרקט החדשה, שעלות התקנתה עמדה על כמה מאות אלפי לירות. ההוראה שקיבלו 'הכתומים' הייתה חד-משמעית: לא לאפשר לקהל לעמוד עליה, אלא להתמקם ביציע הרחוק מהבמה.


בזמן שנגני הליווי של כהן היו עסוקים על הבמה בכיוון כליהם, פנה הזמר אל המיקרופון ואמר לקהל שהוא מרגיש ריחוק פיזי מיותר ביניהם. לפיכך, הוא הזמין את הצופים לקום ולהתקרב אליו. זה היה האות שלו כנראה חיכו האנשים. מהיציע החלה נהירה המונית של הקהל לעבר רצפת הכדורסל היקרה.


הסדרנים לא היססו והחלו להסתער על ההמון ולהכות בו ללא רחמים. כהן עצמו היה המום ממחזה האלימות שנגלה לפתע לפניו. הוא ידע שיש לו רק דרך אחת לנסות ולהחזיר את השקט – לשיר לקהל. הבעיה הייתה שמישהו דאג לנתק לו את מערכת ההגברה והתאורה. לבסוף חודשה ההופעה, וכהן הצליח למגנט את הקהל בשיריו ובדיאלוגים שביניהם. הוא ביצע את שיריו בדייקנות רבה. בין לבין, הוא אלתר אנקדוטות וביצועים ספונטניים, כמו למשל שיר שהגה על המקום לכבוד הרמקולים הגדולים של מערכת ההגברה. הוא שר על הרמקולים האלה שהם מכונות חסרות חיים, ושהוא מצפה מהן לתת לו סימן כלשהו שיש בהן נשמה. הביצוע הספונטני הזה הובן מיד על ידי הקהל כביקורת על הסיטואציה האלימה שהתרחשה קודם לכן. במהלך כל זה המשיכו הסדרנים האלימים להסתובב באולם באופן מאיים עם חולצותיהם הכתומות.


חייל אחד הצליח להערים על הסדרנים, השתחל אל הבמה ונעמד לצד כהן בבקשה לחתימה. הסדרנים ביקשו לגרור אותו מהבמה, אך כהן אמר למיקרופון שהוא אינו זקוק להגנה בינו לבין הקהל. בחורה נוספת שניסתה גם היא לעלות לבמה, נתפסה על ידי הסדרנים ונגררה באלימות. כהן ירד מהבמה ורץ אליה. הוא חתם לה. התקרית הזו הראתה את האצילות הנדירה של האיש, שידע לעמוד מול אלימות מקומית בכוחה של חמלה אמיתית ואהבה לקהל שלו.


כהן המשיך מאיתנו הלאה ובמסלולו המשיך להתחבט בענייני המקצוע שלו. ב-1 באפריל 1973 יצא תקליט ההופעה הראשון של כהן, שנקרא LIVE SONGS. התקליט הכיל הקלטות שבוצעו בהופעותיו מהשנים 1970–1972, ובהן כהן ולהקתו מראים את הכוח המהפנט שהיה להם על הקהל. שני שירים נלקחו משנת 1970, אחד מהם מהקלטה בפסטיבל האי וייט (שיצאה במלואה שנים רבות לאחר מכן). האלבום כלל גם קטעים ייחודיים שלא הופיעו באף אלבום אולפן, דוגמת השיר המאולתר והאישי PLEASE DON'T PASS ME BY, לצד שירים מוכרים כמו BIRD ON THE WIRE שקיבלו בעיבוד החי חספוס פראי ומלא כוונה. בשנת 1975 סיפר לאונרד כהן על תקליט זה: "התקליט LIVE SONGS מייצג תקופה מאוד מבולבלת וחסרת כיוון בחיי. מה שאני אוהב בתקליט הזה הוא שהוא משקף את העניין באופן חד וברור. אני מתעניין מאוד בתיעוד של דברים". עטיפת התקליט, עם צבעיה הקודרים ומבטו המקפיא של האמן, מעניקה תחושה של אי-נוחות, עוד לפני שמתחילים להאזין למה שבפנים.


לאונרד המבולבל חש ב-1973 שלא יהיה עוד תקליט מתוצרתו. הוא חש שניסיונות הכתיבה שלו אינם הולכים לכיוון הרצוי. במצב מבולבל שכזה הגיע באוקטובר לישראל, כדי להיפגש עם מכרים (ביניהם חברתו הדיילת, רחל טרי). עלילותיו של לאונרד במלחמה מתוארות בהרחבה בספר שכתבתי, "רוק הישראלי 1967–1973". באותם ימים סוערים פרצה מלחמת יום הכיפורים, ולאונרד, במקום לתפוס את המטוס הראשון בחזרה לשלווה הקנדית, ירד יחד עם הרכב של אמנים ישראלים אל תוך חולות סיני כדי לשיר ללוחמים במוצבים המופגזים, ושם נולד אחד משיריו האלמותיים, LOVER LOVER LOVER.


הנה ביקורת על תקליט ההופעה הזה של לאונרד, שכמעט וחתם את הקריירה שלו אז: "תקליט בהופעה הוא בדיוק מה שבא לשקף את המוזרות הגדולה כל כך באמן הזה, שניחן בחוש הומור יוצא דופן עד הזוי. חלק מהשירים בתקליט הזה לא הופיעו לפני כן בתקליט, אך גם הם מקבלים פה חיים חדשים לגמרי. לאונרד משנה מילים וצורות הגייה. חבל שהוא הכניס לתקליט את STORY OF ISAAC במקום את FAMOUS BLUE RAINCOAT, שהיה יכול להעניק זרימה טבעית יותר לתקליט. השיר על המלכה ויקטוריה הוא אולי אחד הדברים הגרועים ביותר שכתב עד כה. יכול להיות שהוא כתב את השיר הזה עם חוש הומור, אבל אצל לאונרד אי אפשר לדעת באמת". ומטז? לאונרד כהן המשיך לחצוב את דרכו ולהיות יוצר אחד ויחיד בתחומו. והאלבום האחרון שלו לפני מותו, YOU WANT IT DARKER? חובה עליכם להקשיב לזה, אם אתם אוהבים מוסיקה אמנותית אמיתית עם אגרוף היישר לבטן.


לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459

 


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page