הצירוף המצמרר בין הלהיט הענק של להקת קווין לרגע שבו בוב מארלי הבין שחייו עומדים להסתיים

ב-21 בספטמבר בשנת 1980 ביקש בוב מארלי לרוץ בסנטרל פארק בניו יורק. במהלך הריצה הוא התמוטט והבשורה שהגיעה לאחר מכן הייתה קשה ביותר.

שנת 1980 הייתה אמורה להיות שנת השיא והניצחון הגדול של בוב מארלי. אלבומו UPRISING ראה אור ביוני של אותה שנה, שבר שיאים וכלל להיטים כמו COULD YOU BE LOVED וכמובן REDEMPTION SONG. מארלי יצא לסיבוב הופעות באירופה ומילא אצטדיוני ענק, כולל הופעה בלתי נתפסת מול כמאה אלף מעריצים במילאנו. היעד הבא היה כיבוש הקהל הרחב בארצות הברית. אלא שמתחת לאנרגיות המחשמלות רבצה סכנה גדולה עוד משנת 1977; אז התגלה אצלו נגע סרטני בבוהן כף הרגל בעקבות פציעה במשחק כדורגל. מארלי אהב כל כך לשחק כדורגל. זו הייתה אהבתו הגדולה לצד המוזיקה. ומתוך נאמנות לאמונתו הדתית והחשש שקטיעה תמנע ממנו לרקוד על הבמות, סירב להסרת הבוהן והסתפק בהסרת הנגע בלבד. המחלה המשיכה לקנן בגופו בחשאי.

וב-21 בספטמבר בשנת 1980 ביקש בוב מארלי לרוץ בסנטרל פארק בניו יורק יחד עם חברו אלן "סקילי" קול כדי לשמור על כושר לקראת ההופעות הבאות, אך לפתע הוא קרס על השביל.

מארלי היה אז במהלך סיבוב הופעות בצפון אמריקה. הוא הגיע לניו יורק בדיוק אחרי שתי הופעות ענק שבהן חימם את להקת הקומודורס במדיסון סקוור גארדן. ומהסנטרל פארק הוא הוחש לבית החולים. מארלי, אולי מתוך הכחשה, שוחרר משם והמשיך לתחנה הבאה בפיטסבורג. איכשהו הוא וחברי להקתו קיימו הופעה שלמה בתיאטרון סטנלי בפיטסבורג, ב-23 בספטמבר. זו הייתה הופעתו האחרונה בהחלט. הוא נשמע בה מעט צרוד מהרגיל. הביצוע החי שלו באותו ערב ל-REDEMPTION SONG היה מרטיט לב במיוחד. מארלי כתב את השיר הזה כשהוא כבר היה מודע למחלתו הסופנית, ובשונה מכל השירים הקצביים שלו, הוא הקליט אותו לאלבום UPRISING לבדו לגמרי, רק הוא והגיטרה האקוסטית, כמעין שירת ברבור אינטימית וחשופה.

בדיקת הסאונד האחרונה בפיטסבורג נמשכה כשעה. בדיקות הסאונד של מארלי והלהקה היו בדרך כלל מפגש של אלתורים מוזיקליים משוחררים, אך הפעם נכנס לרפרטואר שיר שלא הותיר מקום לספק באשר להומור השחור שבו בחר להתמודד עם הבשורה. איש הסאונד, דניס תומפסון, סיפר: "אני זוכר אותו שר את ANOTHER ONE BITES THE DUST, שיר של להקת קווין. הוא פשוט התחיל את בדיקת הסאונד עם זה, ואמרתי לו, 'למה אתה ממשיך לשיר את השיר הזה? זה שיר שלך?' והוא אמר שלא. מעולם לא שמעתי שירים של קווין, אבל בוב הלך להופעה שלהם במדיסון סקוור גארדן. הוא הציע לי לבוא איתו ולא התחשק לי. הוא הלך, ושם כנראה שמע את השיר. הוא המשיך לשיר אותו וצחק. בזמן בדיקת הסאונד כלל לא ידעתי על התקרית בסנטרל פארק. לא ידעתי דבר. מבחינתי זו הייתה עבודה, לסדר את הציוד שלי".

הזמרת, דסי סמית', הוסיפה: "לא ידענו עד כמה הוא חולה עד ההופעה בפיטסבורג. הייתי בחדר ההלבשה לפני ההופעה והוא ישב בכיסא ונראה לא במיטבו. עמדתי שם, ניקיתי את הנעל שלו, והוא נשען לאחור לגמרי בכיסא. אז הוא אמר, 'תני לי את הג'וינט' ונתתי לו. הוא לקח אותו ועישן אותו בשירותים, הוא לא רצה שאף אחד יראה אותו. הגיעה שעת ההופעה, ואני עליתי ראשונה לצד הבמה. הוא ניגש מאחוריי ואמר, 'דסי, תשמרי עליי'. כשהוא התחיל להופיע, מישהו מההפקה אמר לי, 'דסי, זו עלולה להיות ההופעה האחרונה שבוב עושה'. שאלתי מדוע והוא ענה, 'הרופא אמר שבוב מלא בגרורות סרטן'. כששמעתי את זה, כמעט התמוטטתי על הבמה, כי ידעתי שמשהו לא בסדר. מעולם לא ראיתי משהו משפיע על בוב כל כך קשה. היה לו קשה לעכל את חומרת המצב".

דניס תומפסון: "אחרי ההופעה קיבלתי שיחה להגיע למלון מיד. הגעתי לשם ובוב היה בחדרו, וכולם נראו עצובים. שאלתי מה קרה ואמרו לי שהתוצאות הגיעו. 'אילו תוצאות?', שאלתי, ואז הבנתי שבוב התמוטט בפארק, והאבחנה הגיעה: הוא חולה סרטן. באותו רגע הייתי כל כך המום, שאפשר היה להפיל אותי בנגיעה קלה. אז הבנתי מדוע הוא שר את השיר הזה של קווין". האיבחון שהגיע מבית החולים הצביע על גידול גדול בראש ושנותרו למארלי רק שלושה חודשים לחיות. דסי סמית': "במטוס, כל הדרך חזרה, הייתי שטופת דמעות".

הבחירה של מארלי בשיר הזה של להקת קווין לא הייתה מקרית. הלהיט המפלצתי הזה, שנכתב בידי הבסיסט ג'ון דיקון מתוך האלבום THE GAME, נולד בכלל בהשראת ליין הבס המפורסם של להקת שיק בשיר GOOD TIMES. חברי קווין בכלל היססו אם להוציא אותו לרדיו, עד שמייקל ג'קסון הגיע לבקר אותם מאחורי הקלעים בהופעה בלוס אנג'לס והפציר בפרדי מרקיורי: "אתם חייבים להוציא את זה כסינגל!". השיר יצא, כבש את מצעדי הפ'אנק, ובאותם ימים בדיוק טיפס למקום הראשון במצעד האמריקאי. רבים מהמאזינים בארצות הברית אפילו חשבו שקווין היא להקה של מוזיקאים שחורים. מארלי, שהיה חובב מוזיקה מושבע ותמיד ידע לזהות מקצב גאוני, נדלק על הגרוב כשראה אותם בניו יורק, והפך את שורת המחץ של פזמוני השיר לקריצה מצמררת על מר גורלו.

דסי סמית': "אחרי פיטסבורג החלטנו לטוס למחרת בבוקר למיאמי. הוא היה צריך לקבל חוות דעת שנייה מהרופא שם, והרופא נתן לו אבחנה דומה. במטוס, כל הדרך חזרה, הייתי שטופת דמעות".

אשתו וזמרת הליווי, ריטה מארלי, הייתה נחושה בדעתה שבעלה צריך להפסיק את סיבוב ההופעות. המשך הסיבוב בוטל, ובהודעה לעיתונות נמסר שהסיבה הרשמית היא תשישות. עיתונים אף דיווחו שמארלי כעס על הפרסומים שלפיהם הוא מטופל נגד סרטן. הוא עדיין קיווה לנצח את הסטטיסטיקה וטס לגרמניה כדי לקבל טיפולים במרפאתו של דוקטור יוזף איסלס. המאבק נמשך מספר חודשים, אך בחודש מאי 1981, כשמצבו הוכרע סופית, הוחלט להטיסו חזרה לג'מייקה. הוא לא הספיק להגיע הביתה ומת בבית החולים במיאמי ב-11 במאי 1981, כשהוא בן 36 בלבד. ההופעה באותו לילה בפיטסבורג נותרה תחנת הפרידה של המוזיקאי הענק הזה, ששר עד נשימתו האחרונה.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459