התקליט שהפך את הבי ג'יס למלכי רחבות הריקודים הבלתי מעורערים

ב-13 בספטמבר בשנת 1976 יצא התקליט CHILDREN OF THE WORLD של שלושת האחים גיב.

ספטמבר 1976. בעולם המוזיקה מנשבות רוחות חדשות, והרחבות במועדונים מתחילות להתמכר לצלילים קצביים וממכרים. בדיוק ביום הזה, שלושה אחים עם הרמוניות קוליות מהפנטות עומדים לשחרר תקליט שיהווה רעידת אדמה קצבית ויסמן את הפיכתם לאדוני הדיסקו הבלתי מעורערים. התקליט הזה היה CHILDREN OF THE WORLD, והוא אחד מרגעי המפנה המסעירים והנועזים יותר בתולדות הפופ: הרגע שבו להקה מחליטה ללבוש חולצות משי פתוחות, להשליך את מה שעצוב ולקפוץ ראש אל תוך הגרוב, ולהוכיח לעולם שגם בחורים לבנים יכולים לגרום לאגן של כולם לזוז בלי שליטה.

אחרי שנים שבהן התנסו הבי ג'יס בסגנונות שונים - בלדות פופ עיסתיות, פסיכדליה מסוף שנות השישים, קאנטרי ורוק רך ונינוח - באמצע שנות השבעים האחים גיב הבינו לאן נושבת הרוח. כפי שהם עצמם אמרו אז בתוכנית אירוח לילית, "רית'ם אנד בלוז זה מה שקורה עכשיו". הרעב לגרוב שחור כבר בצבץ שנה קודם לכן באלבום MAIN COURSE, שבו בארי גילה במקרה את הפלצט הגבוה שלו, אבל הפעם הם באו לטרוף את כל הקופה בלי שום מעצורים.

הצעד הזה, שהיום נראה מובן מאליו, היה הימור לא קטן. התוצאה הייתה מרשימה ורקדה בגאון לצד הרכבים כמו WILD CHERRY, AWB ו-KOKOMO, שהיו אז חלוצות ה"בלו-אייד סול", כלומר, אמנים לבנים שניגנו מוזיקה שחורה. צריך לזכור שבאותם ימים מבקרי המוזיקה נהגו לעקם את האף מול כל מה שהריח מכדורי מראות ונעלי פלטפורמה, אבל מול מקצב כזה? אפילו אחרוני החמוצים מצאו את עצמם מקישים בסתר עם הרגל על הרצפה.

השינוי הגדול בתקליט הזה היה שהאחים גיב לקחו את מושכות ההפקה לידיים שלהם באופן כמעט מלא, לאחר שיתופי פעולה פוריים עם המפיק אריף מרדין. הסיפור האמיתי מאחורי המהלך הזה הוא דרמה עסקית מרתקת: זה לא שהבי ג'יס רצו להיפרד ממרדין, שהפיח בהם חיים חדשים. המנהל הממולח שלהם, רוברט סטיגווד, העביר את חברת התקליטים שלו להפצה עצמאית דרך POLYDOR, וחברת התקליטים ATLANTIC, שבה מרדין עבד, אסרה עליו לעבוד עם המתחרים! מרדין הראה גדלות רוח נדירה ואמר לאחים: "אתם יודעים בדיוק מה לעשות. קחו את טכנאי ההקלטות קרל ריצ'רדסון ואת המוזיקאי אלבי גלוטן, ותפיקו בעצמכם". כך נולד צוות ההפקה המיתולוגי שחתום על הצליל שהגדיר עשור שלם. הם רצו שליטה מלאה על הסאונד החדש שבעבע בהם, סאונד שנולד באולפני CRITERIA החמים והתוססים של מיאמי. ההחלטה הזו השתלמה, ובגדול. היא הולידה את אחד הלהיטים המוחצים והבלתי נשכחים של אותה שנה, ואולי של העשור כולו.

אני מדבר כמובן על YOU SHOULD BE DANCING. השיר הזה היה פצצת אנרגיה טהורה. מהביט המהפנט שפותח אותו ועד לצעקות הפלצט של בארי גיב, שהפכו לסימן ההיכר המובהק ביותר שלהם, אי אפשר היה להישאר אדישים אליו. הבי ג'יס, למעשה, הניפו סדין אדום בפני שוורי הדיסקו שכבר דהרו ברחבות, וניצחו את ההרכב הלוהט של התקופה, KC AND THE SUNSHINE BAND, במשחק שלהם עצמם. השיר מניע בצורה בלתי ברורה. הוא פשוט מכריח לקום ולזוז.

השיר המהביל הזה נכתב במקום הכי לא צפוי בעולם: בחופשה באתר סקי מושלג וקפוא בסנט מוריץ שבשוויץ! בארי ומוריס ניסו להפשיר את האצבעות וחיברו מקצב רותח של חוף ים. ומי שמנגן את כלי ההקשה המסחררים בשיר הוא לא אחר מאשר סטיבן סטילס, שהקליט באולפן הסמוך, שמע את הגרוב, נדלק, נכנס פנימה עם טימבלס ותרם את חלקו למסיבה. סטילס: "היינו באולפן הסמוך והפקנו אלבום של CSN ודיוויד (קרוסבי) היה מלא בעצמו ואמר שמה שאנחנו עושים הולך להיות אלבום השנה. אמרתי, 'לא, זה לא, זה מוקלט בצד השני של האולפן', כי שמעתי חלק מהדברים האלה של הבי ג'יס וידעתי שזה לגמרי ייחודי ויהיה מפלצת. אז ניגנתי טימבלס ובמשך זמן רב זה היה הסינגל היחיד איתי שהגיע לפלטינה".

התוצאה כבשה את המקום הראשון במצעד בילבורד והייתה השיר הראשון שבו בארי שר את כל התפקיד המוביל בפלצט מלא מתחילתו ועד סופו. מעטים ידעו אז, אבל השיר הזה היה רק המתאבן לקראת הארוחה המוזיקלית העיקרית שהאחים יגישו לעולם שנה לאחר מכן בפסקול הסרט SATURDAY NIGHT FEVER. השיר הזה גם היה היחיד מבין שירי האלבום ששולב ישירות בפסקול ההוא, כשהוא מלווה את סצנת הסולו האייקונית של ג'ון טרבולטה שבה הוא חורך לבדו את הרחבה החשמלית.

עם זאת, המבקר מהרולינג סטון טען כי נראה שכל האנרגיה וההשראה של הלהקה התנקזו לאותו להיט קטלני, מה שהותיר את שאר שירי התקליט חסרי מטרה. זו הייתה אולי ביקורת מחמירה מדי, שכן התקליט כלל גם את הבלדה היפהפייה LOVE SO RIGHT, שהפכה ללהיט ענק בפני עצמה והוכיחה שהאחים עדיין יודעים לכתוב שירי אהבה מרגשים, גם כשהם נועלים את נעלי הריקוד. בארי גיב ציין לימים שמדובר באחת מבלדות הנשמה האהובות עליו ביותר שכתב אי פעם. מעבר לזה, האלבום גדוש בפנינים נהדרות: שיר הנושא CHILDREN OF THE WORLD עם סינטיסייזר פותח וממכר והקטע BOOGIE CHILD שהפך גם הוא ללהיט עם סקציית כלי נשיפה קטלנית, והשיר המרגש LOVE ME, שבאותה שנה ממש כיכב במצעדים בביצועה של הזמרת איבון אלימן.

להצלחה של להקות לבנות שעובדות בסגנון שחור וקבלתן בחום חייבת להיות איזושהי משמעות חברתית בסיסית, לא? אבל אל תשאלו אותי מה היא. כי אני רק רוקד לצלילי המוסיקה. האמת היא שהבי ג'יס פשוט העריצו מוזיקת נשמה, והם ניגשו אליה עם כישרון מלודי נדיר של כותבי שירים מליגה עליונה, בלי יומרה ובלי התנשאות – רק אהבה טהורה לקצב ולנשמה.

ובמבט לאחור, אולי זו הייתה התשובה הנכונה ביותר. בעוד המבקרים ניסו לנתח את התופעה, מיליוני אנשים ברחבי העולם פשוט השמיעו את המוסיקה, הגבירו את הווליום, ועשו בדיוק את מה שהבי ג'יס ציוו עליהם לעשות: לרקוד. גם כיום, בכל פעם שהמחט נוגעת בחריצים של הוויניל הזה, החשמל באוויר חוזר מיידית. התקליט הזה לא היה רק שלב מעבר מבריק – הוא היה כרטיס הכניסה של שלושת האחים גיב לעולם הנצח של הפופ.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459

לאתר הבית – תכתבו בגוגל "נעם רפפורט מוסיקה".