הגלקסיה החדשה של צ'יק קוריאה

בפנתיאון הפיוז'ן ג'אז-רוק, מעט אלבומים מייצגים נקודת מפנה דרמטית ומוחלטת כמו יצירת המופת של להקת RETURN TO FOREVER משנת 1973, HYMN OF THE SEVENTH GALAXY. זה לא היה רק ​​אלבום חדש אלא מפץ גדול שהוליד יקום מוזיקלי חדש. האלבום ראה את מוביל הלהקה, הקלידן צ'יק קוריאה, מפרק בכוונה את הצליל האוורירי והלטיני של ההרכב הראשוני שלו ובונה מחדש את להקתו בכור ההיתוך של רוק ופ'אנק עוצמתיים. התוצאה הייתה יצירה מדהימה, אגרסיבית ומסנוורת מבחינה טכנית, אשר ביססה את מקומה של הלהקה לצד מהאווישנו אורקסטרה ו-WEATHER REPORT כשילוש הקדוש של תנועת ההיתוך.

כדי להבין את השינוי הטקטוני שהתקליט הזה מייצג, צריך קודם כל להסתכל על הלהקה שקדמה לזה. הגרסה הראשונה של RETURN TO FOREVER, שהקליטה את אלבום הבכורה הנושא את שמו ב-1972 ואת הקלאסיקה LIGHT AS A FEATHER בתחילת 1973 הייתה ישות שונה לחלוטין. הלהקה הזו, שכללה את הזמרת פלורה פורים, בעלה איירטו מוריירה בתופים ובכלי הקשה, ג'ו פארל בחליל ובסקסופון, סטנלי קלארק בבס אקוסטי וצ'יק קוריאה בפנדר רודס, יצרה צליל לירי, אוורירי, ובעל חיבה עמוקה למוזיקה הברזילאית. הקטעים היו מורכבים ויפים, מנצנצים במרקמים אקוסטיים ובשירה המרקיעה וחסרת המילים לא פעם של פורים. זה היה ג'אז שרקד עם סמבה, מלא אור וחן.

עם זאת, עד אמצע 1973, קוריאה חש שינוי אמנותי עמוק בתוכו. הצליל האקוסטי המופנם, למרות היותו יפהפה, כבר לא הכיל את האנרגיה שהוא רצה לבטא. הוא היה מרותק לעוצמה העצומה והישירות של מוזיקת ​​הרוק. הווירטואוזיות הנפיצה של מהאווישנו אורקסטרה של ג'ון מקלפלין, בפרט, הוכיחה שמורכבות מוזיקלית ועוצמה רועמת אינן סותרות זו את זו. בהשפעת לימודיו בסיינטולוגיה, קוריאה התמקד יותר ויותר ברעיון ה"תקשורת" עם קהל רחב יותר, והוא הרגיש שההשפעה הקולית של כלי נגינה מוגברים היא הדרך היעילה ביותר להשיג זאת.

"הלהקה הראשונה הייתה יותר דבר עדין וקסום", חשב קוריאה מאוחר יותר. "אבל רציתי להכניס קצת יותר נפח למוזיקה". הרצון הזה לקבל "נפח" חייב שיפוץ יסודי. פלורה פורים ואיירטו מוריירה, שסגנונותיהם האורגניים, בעלי ההשפעה הברזילאית, היו מרכזיים בצליל המוקדם, עזבו בידידות כדי להמשיך בקריירות פורחות משלהם. ג'ו פארל גם פרש הצידה. הבריזה העדינה של ההרכב הראשון עמדה להתחלף בסערה גלקטית.

עם סטנלי קלארק כטייס המשנה היחיד שנותר לו, קוריאה יצא לבנות סוג חדש של סקציית קצב, כזו שיכולה להתמודד עם המהירות והעוצמה שדמיין. קלארק עצמו היה חלק מרכזי באבולוציה הזו, והחליף את הבס האקוסטי שלו כמעט אך ורק בבס חשמלי של ריקנבקר. נגינתו הפכה לקול מוביל בפני עצמו - אגרסיבי ומבריק מבחינה מלודית, ודוחף את הכלי לטריטוריה לא מוכרת.

בתפקיד כוכב התופים, קוריאה ביקש לגייס בתחילה את סטיב גאד. גאד הצטרף להקלטות באולפני רקורד פלאנט בניו יורק באוגוסט 1973. אך כשהתברר שהוא לא יוכל לצאת לסיבוב הופעות עם הלהקה, הרפרטואר הוקלט מחדש עם לני ווייט בתופים; ההקלטות המקוריות עם סטיב גאד מעולם לא יצאו לאור.

לני ווייט היה כישרון עצום מניו יורק, שהבין את המורכבות הקצבית העמוקה של הג'אז, אך הוא ניגן עם העוצמה הגולמית וההשפעה המטלטלת של מתופפי רוק כמו ג'ון בונהאם או מיץ' מיטשל. הוא היה המנוע המושלם שמסוגל לנווט במבוכי קצב תוך כדי שהוא מספק קצב אחורי עז וחזק.

החלק האחרון, ואולי החשוב ביותר, בפאזל היה הגיטרה החשמלית. קוריאה היה זקוק לנגן שיוכל לעמוד ראש בראש עם הווירטואוזיות העזה של מקלפלין. הוא מצא אותו בגיטריסט מבריק אך יחסית לא מוכר בשם ביל קונורס. הסגנון של קונורס היה ייחודי; הוא היה פחות סטקסטואי כמו מקלפלין ויותר לגטואי. הטון שלו היה ספוג בדיסטורשן, אך הפרזות שלו שמרו על איכות לירית-ווקאלית. הוא הביא רגישות בלוז-רוק גולמית שביססה את הלחנים המורכבים של הלהקה בשפה שקהל הרוק יכל להבין מיד. עם התיפוף הנמרץ של ווייט והגיטרה הלוהטת של קונורס, נולדה הלהקה החדשה שנשאה את השם RETURN TO FOREVER.

בראיון משנת 1975 הסביר צ'יק קוריאה את הרעיון לקחת נושאים שונים ליצירה אחת: "אני זוכר שכאשר עבדתי עם מיילס דייוויס, אחת הדרכים שבהן הוא נהג להרכיב את המוזיקה שלו הייתה לעבור מנושא לנושא. הוא היה מנגן נושא, ואז היינו עושים עם זה משהו, וכשהוא הרגיש שאין יותר מה לעשות עם זה, הוא היה מנגן נושא אחר והיינו עושים משהו איתו. הייתה נקודה מסוימת שבה אהבתי את החלק הביצועי של לעשות זאת בלי לעצור. אהבתי לעבור מנושא לנושא. וזה גרם לי לבחון גם את מבנה הצורה הקלאסית, שבו יש פרקים שונים ליצירה מוזיקלית כמו סוויטה. ואז הגעתי גם להתנסות ברעיון הזה, גם עם מעגלים, שבהם היינו משתמשים בנושאים שונים עבור יצירה אחת".

עם התנופה הראשונית בפופולריות של הלהקה הודות להצלחת האלבום LIGHT AS A FEATHER היה צורך להוציא את האלבום החדש במהירות ונקבעו סיבובי הופעות. הלהקה הייתה באולפן חודשים ספורים בלבד לאחר שמצאה את ביל קונורס והמוזיקה נוגנה רק בכמה חזרות ראשוניות. קוריאה נזכר בדחיפות של יצירת מוזיקה חדשה ללהקה: "בתקופה המסוימת הזו הייתה לי משימה מהירה מאוד לבצע. היה לי סיבוב הופעות לעשות ולהקה חדשה להרכיב. אז כתבתי מוזיקה מהר מאוד, ועשינו חזרות במשך יומיים, שלוש שעות כל פעם, וכתבתי את התפקידים לכולם".

כשהתקליט הזה יצא, הוא היה הלם עבור מעריצים רבים של הלהקה המקורית, אך הוא היה גילוי לקהל צעיר וחדש שגדל על רוק מתקדם והארד-רוק. האלבום זכה להצלחה מסחרית, הגיע למצעדי הג'אז של הבילבורד וביסס את הלהקה ככוח מרכזי בסצנת הפיוז'ן הצומחת. זה היה צליל שהיה גם מעורר אינטלקטואלית וגם מרגש באופן חזותי.

עם זאת, ההרכב הספציפי שיצר את זה התגלה כחולף. ביל קונורס, שלא הרגיש בנוח עם הווליום הגובר והנוקשות הקומפוזיציונית של ניהול הלהקה, עזב לאחר סיבוב ההופעות התומך כדי ללכת בדרך אקוסטית יותר. הוא הוחלף על ידי ילד פלא בן 19 מניו ג'רזי בשם אל די מיאולה, שמהירותו המסנוורת והתקפתו הגדירו את הצליל של הלהקה בעידן המוצלח ביותר שלה מבחינה מסחרית.

אל די מיאולה: "זה היה חלום שהתגשם. זו הייתה הלהקה האהובה עליי. צ'יק היה הכותב האהוב עליי. הייתי כנראה בלהקה הכי טובה שאפשר לגיטריסט חשמלי. צ'יק כתב את המוזיקה הכי מדהימה לגיטרה חשמלית. ואני הייתי בחזית. אני הייתי הבחור שקיבל את תפקידי הגיטרה הכי מגניבים על פני כדור הארץ באותה תקופה. זה באמת נכון. אני לא מתרברב. מהאווישנו אורקסטרה לא הייתה להקת קומפוזיציות. תחזרו ותקשיבו לתקליטים שלהם - כל מה שהם עשו היה לאלתר. זה היה פשוט טונות של אלתורים ונגינה בקצב מהיר. אבל RTF הייתה להקת קומפוזיציות. זה היה באמת רוק קלאסי וג'אז, עם טונות של מבנה וחלקים, והגיטרה בחזית. זה היה נהדר ומאתגר מאוד. לקחתי את זה ברצינות רבה".

קונורס, לאחר מכן, הקליט שלושה אלבומים עם חברת ECM אך נעלם במהירות מסצנת ההופעות הבינלאומית. בראיון משנת 2005 הוא ציין בחרטה: "אולי הייתי צריך פשוט לקחת כמה ימי חופש. זה היה קצת פזיז, הפרישה שלי". נראה שהנושאים העיקריים היו קונפליקטים אישיותיים וסגנון המנהיגות. קונורס אמר למגזין GUITAR, למעלה מעשור לאחר שעזב, כי "לצ'יק היו הרבה רעיונות שהיו קשורים למעורבות שלו בסיינטולוגיה. לא הרשו לי לשלוט בסולואים שלי. אחר כך היינו מקבלים פתקים כתובים על אילו בגדים אנחנו יכולים ללבוש, וטבלאות גרפיות שבהן היינו צריכים לדרג את עצמנו כל לילה, ובסופו של דבר פשוט הרגשתי שעובדים עליי. בסוף, לא ראיתי דרך אחרת אלא לעזוב".

בגלל זה, "המנון של הגלקסיה השביעית" עומד כמסמך ייחודי. זוהי הקלטת האולפן היחידה של ההרכב קוריאה-קלארק-ווייט-קונורס, עם יצירה נפיצה. זהו הצליל של להקה שהמציאה את עצמה מחדש במודע, מחליפה יופי שליו באש קוסמית. הוא נותר לא רק קלאסיקה של הז'אנר, אלא גם מבט על החזון חסר הפחד של צ'יק קוריאה, שהעז להשאיר מאחור נוסחה מצליחה כדי לרדוף אחר צליל חדש ומלהיב ברחבי הגלקסיה.

הסאונד החשמלי החדש התקבל בהתלהבות הן על ידי קהלי ג'אז והן על ידי חובבי רוק. במהלך שלוש השנים הבאות, RETURN TO FOREVER הפכה לאחת הלהקות המצליחות ביותר של העשור. "ניגנו חזק, אם לא חזק יותר, מלהקות רוק," נזכר סטנלי קלארק, "והקהלים היו שונים. בחורים היו ניגשים אלינו ומודים לנו על כך שגרמנו להם להכיר את מיילס או קולטריין, אבל הלהקה הושוותה ללהקות כמו יס ו-ELP ועד מהרה הופענו במקומות עם אלפי אנשים. היינו מופיעים המון עם פליטווד מאק, בקמן טרנר אוברדרייב, דיוויד בואי. היינו מעיפים את הלהקות האלה מהבמה כי אנשים היו שומעים את כל הדברים האלה שהם מעולם לא שמעו. זו הייתה מוזיקה מורכבת. היינו מדויקים, בדומה למוזיקה קלאסית, וקהלים מעולם לא ראו דבר כזה. כשהדלת הזו נפתחה, נכנסנו ישר דרכה".

קוריאה הודה: "הקהל שלנו השתנה באופן עצום. אולי הוא לא כל כך השתנה אלא התרחב. אני לא מרגיש שאיבדנו יותר מדי מעריצים ותיקים. איבדנו כמה חובבי ג'אז, בהערכה גסה אולי כ-20% מהאנשים שאהבו את התקליטים המוקדמים שלי ואת הגרסה הראשונה של RETURN TO FOREVER. אבל שמרנו על 80% מהם והגענו לקבוצה חדשה לגמרי של אנשים, במיוחד קהל הרוק הצעיר".