הדג המגולח למשעי של ג'ון לנון

ב-20 באוקטובר בשנת 1975 יצא תקליט אוסף ראשון לג'ון לנון ושמו SHAVED FISH. קבלו את המהלך הגאוני שבאמצעותו הצליח ג'ון לנון להערים על חברות התקליטים, לסגור חשבון ולפרוש בשיא.

באוקטובר 1975, כשעולם המוזיקה עדיין רעש וגעש מההצלחה המסחררת של תקליטי הסולו שלו, החליט ג'ון לנון, האיש שהיה פעם הלב הפועם של הביטלס, לעשות משהו לא צפוי: הוא הוריד את המסך. כך, ב-20 באוקטובר של אותה שנה, יצא לחנויות התקליטים SHAVED FISH, אוסף ראשון משיריו, שהתברר במהרה כהרבה יותר מסתם לקט להיטים. זה היה מכתב פרידה וכרטיס כניסה לחמש שנים של שקט מסתורי. מי שמכירים את האופי ההפכפך והמרדני של ג'ון יודעים שהוא אף פעם לא עשה דברים לפי הספר של תעשיית המוזיקה; כשהחברים מחברות התקליטים רצו שהוא ימשיך לחלוב את תרנגולת הזהב, לנון פשוט קם, חייך את החיוך הציני שלו ואמר שלום ולא להתראות.

מקור השם של התקליט, כדרכו של לנון, היה קריצה אינטליגנטית ומשונה. SHAVED FISH הוא התרגום המילולי למאכל היפני 'קאצובושי', שבבי דג מיובש. הבחירה בשם הזה סימלה אולי את התחושה של לנון עצמו: חשוף, מזוקק, ומוכן לאריזה מחדש. ההומור הלנוניסטי המשובח לא עצר בשם האלבום. העטיפה המרהיבה עצמה נראתה כמו לוח קומיקס צבעוני וגאוני, שבו אייר מייקל בריאן אחד-עשר פאנלים שונים, כאשר כל ריבוע מייצג בצורה סוריאליסטית את אחד השירים באוסף. על גבי העטיפה הפנימית לנון אפילו דאג להוסיף את הכותרת "COLLECTABLE LENNON", לצד הכיתוב האירוני "A CONSPIRACY OF SILENCE". מבחינתו זו לא הייתה סתם סחורה מסחרית, אלא חתיכת אמנות פופ-ארט לכל דבר.

התקליט אסף לראשונה את כל שירי התקליטונים הגדולים שלו למקום אחד, למעט הקאבר לשיר STAND BY ME. ההשמטה הזו לא הייתה מקרית – השיר אמנם היה להיט ענק באותה שנה מתוך התקליט ROCK 'N' ROLL, אבל ג'ון רצה שהאוסף יוקדש כולו לשירים שהוא כתב בעצמו והגדירו את המאבקים האישיים והפוליטיים שלו, ולא לקאברים נוסטלגיים, והוא גם לא רצה לחלוב פעמיים את אותו הסינגל שעדיין עמד על המדפים. באופן אירוני, למרות אינספור האוספים שיצאו לו לאחר מותו, זהו תקליט האוסף היחיד שלנון זכה לראות בחייו, והראשון שיצא לאחד מארבעת חברי הביטלס מאז פירוק הלהקה.

הבריחה ממכבש התעשייה והולדת הבן: הבחירה בחיים השקטים

אבל למה בכלל להוציא אוסף? התשובה נעוצה במצבו הנפשי של לנון באותה תקופה. הוא היה מותש. לאחר שבע שנים של קריירת סולו אינטנסיבית, פוליטית וחשופה (החל מהתקליט TWO VIRGINS), הוא מאס במירוץ הבלתי פוסק אחר הפקת תקליטים תחת לחץ של חוזים. תקליט הקאמבק שלו מ-1974, WALLS AND BRIDGES, החזיר אותו לפסגה, והדואט המצליח עם אלטון ג'ון, WHATEVER GETS YOU THRU THE NIGHT, כבש את המצעדים. אפילו תקליט שירי הרוק'נ'רול שהקליט לאחר מכן, ROCK 'N' ROLL, סיפק את הסחורה.

אבל מאחורי הקלעים, לנון היה מפורק. הרעיון להקליט תקליט עם להקת פ'אנק שחורה לגמרי התרסק עוד לפני שנכנס לאולפן, והוא הרגיש נרדף על ידי עורכי דין, מנהלי חשבונות וכל העלוקות של תעשיית המוזיקה. לנון תיאר את התקופה הזו בציניות המבריקה שלו ואמר: "נמאס לי מכל העסקנים שמסתובבים סביבי עם מזוודות של כסף וחוזים. הרגשתי שהמוח שלי נסחט כמו סמרטוט ישן, וכל מה שרציתי זה פשוט לאפות לחם ולראות את העננים זזים מעל הסנטרל פארק".

הפתרון הגיע מכיוון לא צפוי: חוזה ההקלטות שלו. ללנון נותר תקליט אחד אחרון שהיה חייב לחברת התקליטים 'קפיטול'. במקום להיכנס להרפתקה יצירתית חדשה, הוא בחר בדרך הקלה והאלגנטית – אוסף שיסכם תקופה ויאפשר לו לצאת מהסצנה בכבוד. התזמון היה מושלם: התקליט שוחרר לקראת חג המולד, וכלל את שיר החג האנטי-מלחמתי שלו ושל יוקו, HAPPY XMAS (WAR IS OVER). זו הייתה יציאה מושלמת של שחמטאי; במקום לריב עם חברות התקליטים או להילחץ מאולפנים, הוא שחרר פצצה מוזיקלית שסגרה את החוב והותירה את כולם פעורי פה.

והסיבה העמוקה ביותר לרצונו להיעלם הייתה אישית לחלוטין. ב-9 באוקטובר 1975, ביום הולדתו ה-35, נולד בנו שון, לאחר לידה קיסרית מתוכננת. לנון, שחש אשמה עצומה על האופן שבו התנכר לבנו הבכור, ג'וליאן, לאורך שנות השיא של הביטלס, נשבע שהפעם זה יהיה אחרת. הוא רצה להעניק לשון את כל מה שג'וליאן הפסיד. יוקו אונו, בת זוגו ואמנית בזכות עצמה, לקחה על עצמה את ניהול האימפריה הכלכלית שלהם, וג'ון הפך לעקר בית במשרה מלאה. ובדיוק ב-7 באוקטובר 1975, יומיים בלבד לפני הולדת שון, בית המשפט לערעורים בניו יורק ביטל סופית את צו הגירוש המביש שרדף את לנון מטעם ממשל ניקסון. את הגרין קארד הרשמי הוא קיבל סופית ביולי 1976 – ואזרחות אמריקנית מלאה הוא למעשה מעולם לא הספיק לקבל, אלא נשאר אזרח בריטי עד יומו האחרון. אבל לנון היה סוף סוף חופשי להיות אבא, בעל, ופשוט אדם.

צד א': מזעקות הגמילה המחוספסות ועד להמנוני המהפכה הפוליטית

האזנה ל-SHAVED FISH היא כמו דפדוף ביומן אישי סוער. התקליט נפתח עם קטע קצר מההמנון GIVE PEACE A CHANCE, שחוזר גם בסופו ומהווה מסגרת רעיונית לאוסף כולו. לנון הקליט את השיר הזה במלון במונטריאול במהלך שביתת המיטה המפורסמת שלו עם יוקו, כשמסביבם שרים טומי סמות'רס שמנגן בגיטרה אקוסטית, טימותי לירי, פטולה קלארק והמשורר אלן גינסברג.

מיד אחריו מגיעה הזעקה החשופה של COLD TURKEY, תיעוד מצמרר של תהליך הגמילה מהרואין שעברו הוא ויוקו. שם השיר הוא מונח המתאר את התהליך האכזרי שבו מכור כופה על עצמו גמילה פיזית מיידית. לנון הציע את השיר לביטלס במהלך הקלטות התקליט ABBEY ROAD, אך חבריו ללהקה דחו אותו בנימוס, כנראה בשל תוכנו הקיצוני. מי שהציל את המצב באולפן היה חברו הטוב אריק קלפטון, שנתן שם עבודת גיטרה ששורטת את הנשמה, יחד עם קלאוס פורמן בבס ורינגו סטאר בתופים.

לנון כל כך אהב את השיר המחוספס הזה, וכשגילה שהוא מדשדש במצעדים, הוא החזיר בזעם את אות המסדר הבריטי למלכה בנובמבר 1969, עם מכתב שנון ומבריק: "הוד מלכותך, אני מחזיר את המדליה במחאה על מעורבות בריטניה במלחמת ביאפרה, על התמיכה באמריקה בווייטנאם, ועל כך ש-COLD TURKEY צונח במצעד הפזמונים!". רק ג'ון לנון מסוגל לשלב פוליטיקה עולמית עם דירוג במצעד הפזמונים בהינף קולמוס אחד.

משם, התקליט מזנק לאנרגיה המתפרצת של INSTANT KARMA, שיר שלנון כתב, הקליט ומיקסס ביום אחד בלבד בינואר 1970. עם "חומת הסאונד" המפורסמת של המפיק פיל ספקטור, לנון קרא לכולם להצטרף אליו למסר של אחדות ואחריות אישית. ג'ון עצמו התגאה בטירוף בספונטניות הזו וסיפר בהתלהבות מדבקת: "כתבתי אותו לארוחת בוקר, הקלטנו אותו לארוחת צהריים, ודאגנו שיוציאו אותו לאור כבר בארוחת ערב!". השיר אכן שוחרר לחנויות בתוך עשרה ימים בלבד, כשג'ורג' האריסון מנגן בגיטרה אקוסטית ואלן וייט מכה בתופים המהדהדים. זו הייתה ההוכחה הניצחת לכך שלנון עובד מהבטן, בלי פילטרים ובלי עכבות.

הצד הפוליטי שלו המשיך לבעור ב-POWER TO THE PEOPLE, המנון קליט וסוחף נוסף. השיר נולד בעקבות ראיון לוחמני שג'ון העניק לפעילי השמאל הרדיקלי טאריק עלי ורובין בלקברן. למרות שלנון הודה שנים מאוחר יותר במבוכה מסוימת שהשיר היה נאיבי ומלא סיסמאות, הוא אמר בחיוך: "זה שיר שנועד לגרום לאנשים לצעוד ביחד ברחובות. הייתי חייב לתת לפועלים שיר שיוכלו לשיר במלוא גרונם".

ואז מגיע אחד השירים הכואבים והשורטים ביותר שכתב, MOTHER, זעקה ראשונית על מות אמו בתאונת דרכים כשהיה בן 17, ועל אביו אלפרד שנטש אותו בילדותו. הפעמון הכנסייתי המצמרר שפותח את השיר מהדהד כמו לוויה פנימית. השיר נכתב בעקבות טיפול בשיטת 'הצעקה הראשונית' אצל ד"ר ארתור יאנוב, ולנון הודה: "הרבה אנשים חשבו שזה שיר קשה מדי לשמיעה, אבל זו האמת הכי מזוקקת שכתבתי בחיי. אמא, את היית שלי אבל אני מעולם לא הייתי שלך; אבא, אתה עזבת אותי אבל אני מעולם לא עזבתי אותך". שיר שקורע את הלב בכל האזנה מחדש.

צד א' נחתם בשיר השערורייתי WOMAN IS THE NIGGER OF THE WORLD. עטוף במלודית ואלס קליטה, השיר היווה הצהרה פמיניסטית נוקבת, אך שמו הפרובוקטיבי גרם לכך שתחנות רדיו רבות החרימו אותו והקהל האשים את לנון בגזענות ושוביניזם, מבלי להבין את המסר. את המשפט עצמו, אגב, טבעה יוקו אונו בראיון עוד בשנת 1967. לנון, ששאב השראה מההצהרה הגאה של ג'יימס בראון, הגן על השיר בחירוף נפש ואמר: "אם מישהו מקשיב למילים במקום להזדעזע מהמילה עצמה, הוא יבין שאישה היא העבד של העבדים בכל תרבות בעולם". ארגוני נשים בארצות הברית אף העניקו לו וליוקו אות הוקרה מיוחד על האומץ להציף את הנושא, למרות המחיר המסחרי הכבד.

צד ב': תפילות לשלום, התערבות נוצצת עם אלטון ג'ון ומספר המזל 9

צד ב' של התקליט מציג פן רך ומלודי יותר. הוא כולל את התפילה האוניברסלית IMAGINE (ולא משנה כמה אנשים יגידו שזה שיר טחון - זה שיר נפלא!), השיר הזה, שהפך להמנון בינלאומי לשלום ולאחווה, נולד על גבי פסנתר כנף לבן באחוזת טיטנהרסט. שנים לאחר מכן, בראיון רדיו חושפני ועוצמתי ב-1980, הודה לנון בכנות מרתקת: "למעשה, השיר הזה צריך היה לקבל קרדיט כפול של לנון-אונו. חלק עצום מהמילים והרעיון הגיע ישירות מספר האמנות של יוקו, GRAPEFRUIT, שבו היא כתבה הוראות כמו 'דמיינו את השמיים בוכים'. אבל באותם ימים הייתי הרבה יותר מדי שוביניסט ואנוכי כדי להעניק לה את הקרדיט המגיע לה".

הצד ממשיך עם הלהיט המשותף עם אלטון ג'ון, WHATEVER GETS YOU THRU THE NIGHT. מאחורי השיר הזה עומד אחד הסיפורים המבדרים והמרגשים ביותר בקריירה של ג'ון: במהלך ההקלטות באולפן, אלטון ג'ון ניגן בפסנתר ושר קולות רקע, ואמר ללנון בהתלהבות: "השיר הזה הולך להיות מקום ראשון במצעד האמריקאי!". לנון, שכבר היה סקפטי לחלוטין לגבי סיכוייו המסחריים, צחק וענה לו: "אין שום סיכוי בעולם. אף שיר סולו שלי עוד לא כבש את המקום הראשון באמריקה". אלטון לא היסס וסגר איתו התערבות: "אם השיר מגיע למקום הראשון, אתה עולה להופיע איתי על הבמה במדיסון סקוור גארדן". השיר אכן טס הישר למקום הראשון, לנון עמד במילתו כג'נטלמן אמיתי, ועלה לבמה מול עשרים אלף צופים נלהבים ב-28 בנובמבר 1974. זו הייתה הופעתו הגדולה האחרונה מול קהל, ובאופן מופלא – יוקו ישבה בקהל, נפגשה איתו מאחורי הקלעים, וההתערבות הזו היא שהציתה מחדש את האיחוד ביניהם.

לאחר מכן מגיע MIND GAMES המהורהר, שסבל מהפקה מעט שטוחה (שתוקנה רק עם צאת התקליט MIND GAMES ברמיקס טוב, שנים רבות לאחר מכן) אך מציג את לנון במיטבו הלירי. הבסיס לשיר הזה החל להתגלגל אצלו עוד בימי הביטלס של 1969 תחת השם "MAKE LOVE, NOT WAR", ולנון כינה את הגרסה הסופית הזו "שיר רגאיי לאנשים שבכלל לא יודעים מה זה רגאיי".

בין לבין משובצים שניים מהשירים המיוחדים ביותר בקריירה שלו. הראשון הוא "#9 DREAM" - יצירה פסיכדלית וחולמנית. את הלחשושית "ג'ון" באמצע השיר לא ביצעה זמרת מקצועית, אלא בת זוגו דאז בתקופת "סוף השבוע האבוד" שלו, מאי פאנג, שהתנדבה לסייע לאחר שהזמרת המקורית הבריזה מההקלטה. עיבוד כלי המיתר בשיר נלקח ישירות מעיבוד שלנון יצר עבור גרסת כיסוי של הארי נילסן לשיר MANY RIVERS TO CROSS, והמילים המוזרות "אהה... באווא קאווה פוסה פוסה" היו הברות חסרות פשר שלנון המציא במקום. וכמובן, המספר 9, שהיה מספר המזל שליווה אותו לאורך כל חייו.

לנון היה אובססיבי לחלוטין למספר 9: הוא נולד ב-9 באוקטובר, שון נולד ב-9 באוקטובר, בריאן אפשטיין גילה את הביטלס ב-9 בנובמבר, כתובת בית ילדותו בליברפול הייתה רחוב ניוקאסל 9, ומעבר לשיר הזה הוא שילב את המספר בעוד יצירות בלתי נשכחות. השיר כולו מרגיש כמו שיוט מופלא בעולם מקביל ומלא קסם. נאמבר ניין... נאמבר ניין... נאמבר ניין...

מזמור חג המולד והחותם הנצחי: האוסף שנשאר מסמך היסטורי נדיר

ויש פה את שיר חג המולד, HAPPY XMAS (WAR IS OVER). הרעיון לשיר עלה בראשם של ג'ון ויוקו בזמן ארוחת בוקר במלון בניו יורק בסוף יולי 1971. למרות שלנון היה בטוח שהשיר יהפוך ללהיט ענק, ריב קשה בין בני הזוג כמעט וקבר את הרעיון. חודשים לאחר מכן, באוקטובר, לנון נזכר בשיר והחליט להקליט אותו במהירות כדי שיספיק לצאת לפני החג. מנהלו, אלן קליין, הפציר בו לחכות, בטענה שאין מספיק זמן לשיווק והדפסת עטיפות, אך לנון, כהרגלו, לא הקשיב ורץ להזמין אולפן.

ההקלטה, בניצוחו של פיל ספקטור, כללה את מיטב נגני האולפן של התקופה, כמו ניקי הופקינס בפסנתר וג'ים קלטנר בתופים, ואפילו מקהלת ילדים מהארלם. המלודיה הנפלאה הזו נשענה למעשה על בלדה עממית אנגלית עתיקה בשם "STEWBALL", וספקטור עטף אותה בארבע גיטרות אקוסטיות, מנדולינות והמון אקו שיצרו אווירת חג מכשפת. השיר נפתח בברכות חג מולד שלוחשים ג'ון ויוקו לילדיהם הרחוקים מהם – יוקו לוחשת לבתה שנחטפה ממנה על ידי בעלה השני "הפי כריסמס קיוקו" וג'ון לוחש לבנו היחיד שלא זכה לקבל ממנו אהבה אמיתית "הפי כריסמס ג'וליאן". אף שהשיר נוצר במקור כתגובה למלחמת וייטנאם, הוא הפך עם השנים לאחד משירי החג המושמעים והאהובים בעולם.

בסופו של דבר, SHAVED FISH נשאר הרבה מעבר לאוסף מסחרי; הוא תצלום רנטגן מרהיב, כן וחשוף של אחד המוזיקאים הגדולים והמשפיעים בכל הזמנים. לנון לקח את כל הכאב, המאבק, האהבה והמחאה שלו, ארז אותם בקופסה מבריקה אחת, ויצא לחופשה שהגיעה לו כל כך. זו לא הייתה סתם פרידה – זו הייתה הצהרת עצמאות.

והרולינג סטון? הוא פרסם על זה ביקורת

בזמן אמת, מגזין רולינג סטון סיכם את התקליט כך: "זה הוא אוסף של סינגלים, חלקם להיטים, שיצאו במהלך הקריירה, שלאחר הביטלס, של ג'ון לנון משנת 1969 ועד היום. בדרך כלל, לא כדאי לכתוב על רעיונות כאלו למתנות חג המולד, אבל כמו כמעט כל דבר אחר שלנון עשה, גם האלבום הזה שונה. אין כאן שום דבר מופרך במוזיקה, אם כי סוף סוף יש לו אלבום לשים בו את אינסנט קארמה, רצועת הסולו הטובה ביותר שלו ואירוע משמעותי עבורי. אולם יותר מזה, תחושת התקליט הזה כנראה מציגה סקירה מדויקת של הקריירה המבולבלת של לנון מאז שעזב את הביטלס. זוהי אם כן ראיה משכנעת, לא רק לגאונותו של ג'ון לנון, אלא גם לקושי המתמשך בקריירה שלו. יש לקוות שהגרין קארד שהוא יקבל יפתור את המשבר הזה בשמחה".

הם לא ידעו אז, אבל SHAVED FISH לא פתר שום משבר. הוא פשוט סימן את סופו. עבור ג'ון לנון, זו לא הייתה רק אסופת שירים, אלא דלת יציאה. הוא השאיר מאחור את עולם הרוק הרועש ונכנס לחמש שנים של אפיית לחם, גידול ילד, וחיים הרחק מאור הזרקורים, עד לחזרתו המפוארת והטרגית ב-1980.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459