מי בא לשחק פה בדומינו עם דרק? תשאלו את אריק קלפטון

ב-23 באוקטובר בשנת 1970 הופיעה להקת דרק והדומינוס את ההופעה הראשונה שלה משתיים בפילמור איסט בניו יורק. הלילה הפרוע שבו אריק קלפטון הציע נישואין לאישה שגבתה ממנו אלפי דולרים, בעוד בוב דילן נזרק מדלת אחורי הקלעים.

למעשה, מדובר היה בשני לילות עמוסים ורצופים, 23 ו-24 באוקטובר, שכללו שתי הופעות בכל ערב – מוקדמת ומאוחרת – כך שארבעה סטים מופלאים ומחשמלים נחרטו על במת היכל הרוק המיתולוגי של ביל גראהם. בדיוק באותם ימים ממש, אלבום האולפן הכפול והמופתי של ההרכב, LAYLA AND OTHER ASSORTED LOVE SONGS, עבר את שלבי המיקס וההדפסה האחרונים לקראת שחרורו לחנויות בנובמבר.

גיטריסט הלהקה, אריק קלפטון, היה אז על סף תהום רגשית ונפשית מוחלטת: מאוהב עד אובדן חושים בפטי בויד, אשתו של חברו הטוב ג'ורג' האריסון, ומתוסכל עד עמקי נשמתו מחוסר היכולת לממש את אהבתם. באותם ימים ספציפיים בניו יורק, קלפטון מצא זמן לקפוץ לחנות המוזיקה המפורסמת MANNY'S ברחוב 48, ורכש שם שש גיטרות פנדר סטראטוקסטר וינטג' משנות החמישים; משלוש מהן הוא הרכיב מאוחר יותר במו ידיו את הגיטרה האייקונית והאהובה ביותר שלו, BLACKIE. אז הלהקה עלתה לבמה כרביעייה מגובשת ולוהטת, ללא דוואן אולמן שנאלץ להיעדר בשל מחויבויות להופעות עם להקת האחים שלו, והחברים ניגנו כאילו חייהם תלויים בכך.

האלבום החי, להקות החימום וסודות השירים

להקת החימום בערב הזה הייתה להקת HUMBLE PIE. להקה נוספת שהופיעה לפני שתי אלה בערב הזה נקראה BALLIN JACK.

והאלבום החי ההוא, שיצא באופן ערוך תחת השם הפשוט IN CONCERT בינואר 1973, נועד במקור להרוות את צימאונו של הקהל בזמן שקלפטון היה ספון ומבודד באחוזתו האנגלית, שקוע בתרדמת סמים קשה. רק בשנת 1994 יצא המארז המלא והמורחב, LIVE AT THE FILLMORE, שחשף את מלוא העוצמה של הסטים המלאים.

השיר שפתח את המופע, GOT TO GET BETTER IN A LITTLE WHILE, היה שיר טרי לחלוטין שקלפטון כתב ממש בסמוך לתחילת סיבוב ההופעות האמריקאי. השיר כלל מקצב רוק מהודק עם אפקט ווא-ווא מבריק, ומכיוון שמעולם לא הוקלט לאלבום אולפן שהושלם, ההקלטות מהפילמור איסט נותרו המסמך הרשמי והחי ביותר שלו. פנינה נוספת שבוצעה שם הייתה BELL BOTTOM BLUES; קלפטון סיפר שהשיר נולד לאחר שפטי בויד ביקשה ממנו להביא לה במתנה מארצות הברית זוג מכנסי פדלפון מיוחדים מתוצרת LEVI'S, ואריק הפך את בקשת האופנה התמימה הזו לשיר תחינה קורע לב. נו, אז קלפטון סיפר... קלידן הלהקה, בובי וויטלוק סיפר לאחר מכן שזה בכלל נכתב על בחורה צרפתיה שקלפטון התאהב בה. אז קלפטון נזכר ואישר את הדבר. לך תסמוך על זיכרון של מוסיקאים.

הלהקה גם הפליאה בביצוע של WHY DOES LOVE GOT TO BE SO SAD, שיר שנכתב במשותף על ידי קלפטון ובובי ויטלוק כשהם יושבים יחד על הרצפה עם גיטרות אקוסטיות ומייללים על אהבות שוברות לב.

ביקורות העיתונות: מנבואת זעם לשבחי ענק

ליסה מלמן כתבה על ההופעה לעיתון המוזיקה 'דיסק': "אריק נראה ככוכב הפופ הבריטי הבטוח בעצמו. עם זאת הוא ניגן את צלילי הגיטרה הטובים ביותר ששמעתי. המוזיקה שהוא ולהקתו עושים מעניינת יותר מכל מה שהוא עשה עד כה".

מייק ג'אן, מהניו יורק טיימס, דיווח גם הוא על ההופעה: "דרק והדומינוס הם קבוצת הרוק החדשה של אריק קלפטון, ואנשים בקהל שצעקו 'קלפטון' לפני שהחבורה עלתה על הבמה, לא התאכזבו. הגיטריסט הבריטי נחשב לאחד הטובים ברוק. הלהקות הקודמות שלו היו מוצלחות מאוד, כפי שכנראה זו תהיה. קלפטון ניגן שירים משלו, נוטה בכבדות לכיוון שירי בלוז קצביים. הוא ניגן בלוז איטי אחד. נגינתו מקצועית ביותר, כמעט חסרת מאמץ, אך מרגשת מספיק. הוא גם שכלל דרך טובה לעבור מקצב לניגון מלודיה, והוא יכול לנגנם באותו אופן וללא מאמץ. הביקורת היחידה שניתן להעלות על הביצוע היא שהשירים בדרך כלל נשמעים חוזרים על עצמם".

דילן נשאר בחוץ, מקרטני מציץ והמסיבה הלילית

בוב דילן נראה צופה במופע, אך לא הצליח להגיע אל מאחורי הקלעים כי לא היה לו אישור כניסה. זו האירוניה במיטבה: בוב דילן בכבודו ובעצמו, המוזיקאי המשפיע של הדור, עומד מול דלת אחורי הקלעים בפילמור איסט ונתקל בסדרנים קשוחים שמנפנפים אותו כלאחר יד רק משום שלא ענד את תג הבד הנכון. בינתיים, פול מקרטני חמק מהאולפנים ברחוב 30 כדי לראות מה מתרחש בחזית הרוק'נ'רול, והמסיבה שנערכה לאחר מכן הפכה למפגן כוח מרהיב של צמרת הרוק משני צדי האוקיינוס האטלנטי, עמוסה באלכוהול, בחומרים אסורים ובשיחות עמוקות לתוך הלילה.

הרומן הניו יורקי שהסתיים בערימת שטרות במסדרון

קלידן הלהקה, בובי ויטלוק, בספרו: "כשהדומינוס הופיעו בניו יורק, בפילמור איסט, במה שהיה בסופו של דבר ההופעות היחידות שלנו בעיר ההיא, לאריק היה קצת זמן פנוי בידיו וכיס מלא בכסף. הופענו שני לילות. הלילה השני היה נס בפני עצמו. היינו כל כך מחוקים מסמים. עדיין ההופעה עברה כהלכה. אני חושב שזה היה אהמט ארטגון שהכיר שם לאריק את הבחורה השחורה והיפה ההיא, במסיבה שנערכה עבורנו על ידי חברת התקליטים שלו, אטלנטיק, במהלך שהותנו בניו יורק. היינו שם במשך יותר משבוע ואריק התחבר אל הבחורה איכשהו. הוא היה המום ממנה לחלוטין ולקח אותה למסעות קניות והוציא עליה אלפי דולרים. הוא קנה לה מעיל פרווה ומלתחה שלמה. זה נראה מסתדר בסדר גמור. הוא היה מאוהב שוב - או שזה היה תאווה - שוב? היא הייתה יותר מדי פרועה בשבילו. אריק קרא לי לחדר שלו ואמר שהוא רוצה לדבר איתי על משהו פרטי. עליתי לחדר שלו. הוא שאל אותי, 'מה אתה חושב על זה שאקח אותה לאחוזה שלי באנגליה אחרי שנסיים את סיבוב ההופעות?'

פעמוני אזעקה נשמעו לי בראש ואמרתי לו שאני חושב שהיא אישה יפה, אבל לא ראיתי איך היא הולכת להשתלב שם באזור הכפרי האנגלי ועושה קניות. אריק היה נחוש לשאול אותה, אז אמרתי לו פשוט לעשות את זה. חזרתי לחדר שלי וכמה שעות לאחר מכן התקשר אליי ברוס, מנהל ההופעות שלנו, כדי לקבל קצת כסף בשבילה. מסתבר שכאשר אריק ביקש ממנה לחזור איתו לאנגליה, היא פשוט אמרה שהוא חייב לה 5,000 דולר עבור שירותיה. אריק שפך מולה את ליבו והיא פשוט דרכה עליו. ברוס ואני לקחנו את הכסף והוא נתן את זה לאריק. לא עבר יותר מדי זמן עד שהיא דפקה בדלת. אריק פתח אותה וזרק חופן של שטרות בפניה וטרק את הדלת. השטרות התעופפו לכל עבר. יצאתי אל המסדרון והתבוננתי בה כשהיא על הברכיים ואוספת את השלל. זה היה בעיקר שטרות קטנים. פשוט עמדתי שם נדהם ומתבונן בה כשהיא מרימה הכל מהרצפה. אמרתי לה, 'את יודעת שהוא באמת השתגע עליך ורצה לקחת אותך איתו הביתה?' ו'לא אכפת לך ממה שעשית זה עתה ולמי עשית את זה?' היא לא אמרה מילה. היא פשוט המשיכה לאסוף את הכסף שלה וכשהיה לה הכל היא עזבה. איזו פרוצה יפה!"

הווידוי החשוף והמדהים הזה מאיר באור טרגי את מצבו של קלפטון באותם ימי סתיו סוערים של 1970. מעבר לזוהר הבמה ולתשואות הקהל, עמד מוזיקאי בודד ופגיע שחיפש נואשות מענה ללבו השבור, רק כדי לגלות שהאישה שבה נתלה ראתה בו עסקת מזומנים בלבד. הפער הבלתי נתפס הזה – בין נגינת גיטרה כמעט שמיימית ומלאת השראה מול אלפי מעריצים, לבין השפלה כואבת במסדרון של מלון לצד שטרות כסף מתעופפים – הוא התמצית המזוקקת של הבלוז. שתי ההופעות הללו בפילמור איסט חתמו פרק קצר, כאוטי ובלתי נשכח בתולדות הרוק, של הרכב שבער בעוצמה אדירה ונשרף מהר מדי.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459