תקליט הרוק המתקדם הראשון של להקת ג'נסיס

ב-23 באוקטובר בשנת 1970 יצא תקליטה השני של להקת ג'נסיס, TRESPASS, שמעטים נחשפו לו והתאהבו בו בזמן שיצא. בהמשך הוא הפך לקלאסיקת פרוג ברורה.

באותם שבועות סוערים של סתיו 1970, עולם הרוק כולו עבר רעידת אדמה של ממש. רק שבועות בודדים קודם לכן הוכו המעריצים בהלם מוחלט עם מותם הטרגי של ג'ימי הנדריקס ב-18 בספטמבר וג'ניס ג'ופלין ב-4 באוקטובר. במקביל, המדפים בחנויות התקליטים בערו עם יציאתם של ענקי רוק חדשים: פינק פלויד שחררה את יצירת המופת ATOM HEART MOTHER, לד זפלין הוציאה את LED ZEPPELIN III, ובלאק סאבאת' טלטלה את המצעדים עם PARANOID. ובתוך כל הגעש היצירתי והדרמטי הזה של חודש אוקטובר, חמישה בחורים אנגלים צעירים, רעבים ומבריקים, היו מוכנים לחצוב לעצמם נתיב ייחודי משלהם.

הסגת גבול אל תוך הרוק המתקדם

משמעות המילה TRESPASS היא הסגת גבול וזה בדיוק מה שעשתה להקת ג'נסיס בשנת 1970 כשחצתה את הגבול ממוסיקת פופ למוסיקה מתקדמת. השירים הקצרים של אלבום הבכורה פינו את מקומם ליצירות ארוכות עם תעוזה מוסיקלית רבה. הלהקה זנחה את המבנה השגרתי של בית-פזמון-גשר, והתמסרה למבנים מורכבים, מעברי מקצב חדים ונושאים מלודיים שמתפתחים כמו סוויטה קלאסית. חברי הלהקה אז היו פיטר גבריאל בשירה וחליל צד. טוני בנקס בפסנתר, האמונד ומלוטרון (עדיין לא היה לו מלוטרון משלו - הוא השתמש במלוטרון שהיה באולפן). אנת'וני פיליפס בגיטרות. מייק ראת'רפורד בבס, צ'לו וגיטרות. ג'ון מייהו בתופים. ראת'רפורד, יש לציין, עדיין עשה באותם ימים את צעדיו הראשונים כנגן בס של ממש, שכן במקור היה בכלל גיטריסט קצב.

האודישן המוזר והבידוד בקוטג' הקפוא

מייהו המתופף הצטרף ללהקה לאחר שעבר אודישן בבית הוריו של פיליפס. הוא סחב את כל מערכת התופים שלו ברכבת וחיכה בתחנה לחברי הלהקה שיאספו אותו משם לאודישן, כשלפתע הגיעה מכונית קטנה ושחורה. בתוכה היו פיטר גבריאל והאיש הטכני של הלהקה, ריצ'רד מקפיל, ששכחו כי מייהו אמור להגיע עם מערכת תופים לאודישן. אופס! למזלם של כולם, האודישן עבר בשלום, והמתופף הצטרף לחבורה שהייתה רעבה להצלחה – פשוטו כמשמעו.

אבל במהרה המתופף הנבחר הבין שיש לו עסק עם אנשים רציניים וגבריאל לא הפסיק לשרבט מילים על פתקאות. טוני בנקס ציין אז שאם בעוד שנה הם לא יגיעו להופעות באמריקה - הוא יעזוב את הלהקה. נו, אז הוא אמר... כידוע, לאמריקה הם הגיעו רק מאוחר יותר, ובנקס, לשמחתנו, נשאר עמוד התווך של הלהקה עד עצם היום הזה. יענו, לפי חוק החריזה - הוא איים ולא קיים.

המתופף הנרגש נכנס להתגורר עם שאר החברים בקוטג' מבודד בדורקינג, ללא הסקה ועם כמות אוכל מזערית. אלו היו ימים של חורף כשהחברים הקדישו את שעות היום ליצירת מוסיקה באופן אינטנסיבי. הם גרו שם כמו נזירים. הם לא הלכו מעולם לפאב או למסעדה. הם רק נשארו בקוטג' ויצרו מוסיקה. אחת הסיבות הייתה כי הם היו תפרנים. מייהו היה גם טכנאי האלקטרוניקה של הלהקה ותיקן כל תקלה במגברי הגיטרות או באורגן של בנקס. ברקע נשמעו, פעמים רבות, צלילי תקליטה הראשון של להקת קינג קרימזון, הלא הוא IN THE COURT OF THE CRIMSON KING, שיצא כמה חודשים לפני כן ונוגן שוב ושוב כמקור להשראה. 

פיליפס: "כל חוויית הבקתה ההיא הייתה מטופשת. נכון שהפכנו שם ללהקה אבל זה לא היה צריך להיעשות כך. הרעיון שנגור יחדיו 24 שעות ביממה ונרגיש טוב זה עם זה היה רצוי על הנייר אך בלתי מציאותי. אני חושב שאם היינו עובדים כל יום, במשך שש או שבע שעות ואז נפרדים עד ליום הבא, היינו משיגים את אותה התוצאה". טוני בנקס: "עלינו שם זה לזה על העצבים. הוויכוחים אז היו חלק מתהליך היצירה. כל תו היה חשוב לנו וכולנו איבדנו שינה יקרה רק מלריב על זה". פיטר גבריאל: "טוני ואני היינו אז הכוחניים ביותר בעניין קבלת ההחלטות". מייק ראת'רפורד: "פיטר ואני היינו היחידים אז שהיו לנו בנות זוג, כך שהיו לנו גם חיים מחוץ ללהקה. אני זוכר שפיטר יצא לילה אחד לכביש כדי להיפגש שם עם ג'יל. אחר כך הוא חזר אלינו ספוג כולו במים כי ירד אז מבול". בנקס: "החברים שלי נהנו מאד בתקופה ההיא ואילו אני הייתי תקוע בלהקה שמנסה להשיג משהו".

הופעות מול קהל אדיש וסל נקניקיות להצלת הרעב

פיטר גבריאל: "ניסיתי לקבוע הופעות ללהקה, כשההופעה הראשונה נקבעה במטרה שנספק מוסיקת רקע במסיבה. היינו בטוחים שאנשים יגיבו בתדהמה לגאונות שלנו אבל הם רצו שננגן רק להיטים שיוכלו לרקוד להם. גמרנו את המסיבה עם כמה שירים שביצענו של הרולינג סטונס". ראת'רפורד: "היינו רגילים לנגן בביקתה במעגל ולא חשבנו על נגינה כלהקה על במה. זה יצר הרבה מריבות כשהגענו להופעות ונאלצנו להסתדר באופן שונה. היינו להקה ממש עניה. ההורים שלי ניסו קצת לעזור עם כסף וירקות. סבתא של חבר קרוב הביאה לנו חמישים ליש"ט, שהיו סכום אדיר שהפקדנו בבנק. ריצ'רד, העוזר שלנו, לא ידע לנהוג במכונית ולכן הכרחתי אותו ללמוד לנהוג איתי. 

אבא שלו נתן לנו רכב חבוט, שלפני כן שימש למשלוחי לחמים. הרכב הזה לא יכל לעבור את הארבעים קמ"ש. בשלב מסוים, בתוך השיעור, החליט ריצ'רד לנהוג באזור עמוס. אמרתי לו שאי אפשר אך הוא התעקש והחליף אותי. לא עבר זמן והוא התנגש בעוצמה ברכב אחר. הנזק נאמד בחמישים ליש"ט וריצ'רד הפך לאיש הכי לא פופולרי בקרב הלהקה, למשך כמה ימים". גבריאל ומקפייל התרוצצו ללא הרף בין מועדונים כדי לשריין הופעות, למרות שהציוד שברשותם היה דל ביותר. כשהסוכן ג'ון מרטין, מסוכנות מועדון המארקי, ניסה לשכנע אותם לוותר ולפרוש, הדבר רק חיזק את הנחישות הפנימית הברזלית שלהם להוכיח לכולם מה הם שווים.

החיפוש אחר הנהלה והסשנים הגנוזים של ה-BBC

בתקופה בין האלבום הראשון של הלהקה, שנקרא FROM GENESIS TO REVELATION, לאלבום הזה, חיפשה ג'נסיס מישהו שינהל אותה. המשימה הייתה לא קלה. גבריאל: "אני זוכר שטוני ואני הלכנו לסוכנות אחת וישבנו במשרד המנהל. הוא הקשיב למוסיקה שלנו ואז אמר, בקול עוקצני, שעלינו לחזור לעשות את מה שעשינו בעבר, בתקליט הראשון שלנו. חשתי שענן שחור מגיע מרחוק כדי לרבוץ עלינו. פעם אחת, בשנת 1970, הלכתי לנסות את מזלי בחברת 'האחים וורנר'. חיפשתי חוזה הקלטה לג'נסיס. השגתי לפני כן את שמו של אחד הבכירים שם ועם המידע הזה ניגשתי בצהריים למשרדי החברה. כשנכנסתי, ניגשתי למזכירה ושאלתי 'האם איאן חזר מארוחת הצהריים?'. המזכירה השיבה לשלילה. אז עניתי לה 'טוב, אז אני הולך לחכות לו במשרד שלו'. המזכירה נראתה מתוחה כי היא חשבה שאני חבר קרוב של אותו איאן. כך פילסתי את דרכי ישר לצמרת החברה כדי להגיש את הקסטה של ג'נסיס להתרשמותו. נו, לפחות הדחייה הגיעה ישר מהצמרת... 

והיה בחור בשם אלק, שהקליט אותנו בבית של אנת'וני פיליפס והביא את ההקלטה למפיק של קט סטיבנס, פול סאמוול סמית'. הוא היה המפיק החם של התקופה. הוא הסכים להקליט דמואים איתנו. אני אהבתי את מה שעשה אבל השאר חשדו בו, שהוא בא לשנות אותנו. היה גם בחור בשם מרקוס ביקנל שהתלהב מאיתנו ורצה לנהל את הלהקה. אבל לא היה לו כסף ולא היו לו קשרים. החלטנו להישאר עמו עד שנמצא מישהו טוב יותר".  

בזמן שחברי ג'נסיס התאמנו בקוטג' על מוסיקה, מפיק של ה-BBC פנה אליהם כדי לכתוב מוסיקה לסרט תיעודי שהוא צילם על צייר הפולחן, מייק ג'קסון. הסשנים לזה הוקלטו ב-9 בינואר 1970 באולפני ה-BBC, אבל בסופו של דבר הסרט התיעודי מעולם לא שודר. כאשר, 30 שנה לאחר מכן, נודע ללהקה כי קלטות המאסטר נמכרות במכירה פומבית, היא הצליחה לקנות אותן בחזרה והוציאה אותן כחלק מקופסה מהודרת של דיסקים, בשם GENESIS 1970-1975.

ג'נסיס הקליטה פה ארבע קטעי מוסיקה - כל אחד מהם סביב התנהגות או רגש אנושיים. קטעים אלו מעניינים בכך שהם מדגימים כיצד ג'נסיס פיתחה שירים על ידי חיבור יחד קטעי מוסיקה שהיו כתובים בנפרד. כך אנו מוצאים רעיונות שצצו מאוחר יותר ביצירות של הלהקה כמו ANYWAY, THE FOUNTAIN OF SALMACIS, THE MUSICAL BOX ו-LOOKING FOR SOMEONE. שיטת עבודה זו, המזכירה תפירת שמיכת טלאים מוסיקלית גאונית, הפכה לסימן ההיכר המובהק של ג'נסיס בתור הזהב הפרוגרסיבי שלה.

הלהקה הוחתמה בחברת תקליטים טריה בשם CHARISMA. פיטר גבריאל לא התלהב מההחתמה ללייבל הזה כי הוא ציפה בכל ליבו שבשורת ההחתמה תגיע מחברת התקליטים ISLAND, שהייתה בתקופה ההיא נחשבת מאד. גבריאל טעם קצת מאותה חברה כשניגן חליל צד בשיר של אמן שהיה חתום בחברה ההיא, קט סטיבנס, שנקרא KATMANDU. הוא היה נרגש ביותר כשהגיע לסשן הזה.

פסטיבלים, דייויד בואי והטעות של בנקס שסילקה מפיק

פיטר גבריאל: "טוני בנקס ואני נהגנו ללכת באופן קבוע לראות הופעות במועדון מארקי שבלונדון ואחת הלהקות שהכי אהבנו הייתה THE NICE (עם האורגניסט קית' אמרסון). אני זוכר שישבתי פעם אחת ליד הפסנתר וניסיתי לכתוב מוסיקה בסגנון הקטע 'רונדו' שניגנה הלהקה ההיא. כשהגיע לי רעיון אז הבאתי אותו לטוני, שחיבר לו קטע נוסף, וכך נוצר הבסיס ליצירה שלנו שנקראת THE KNIFE". המילים לשיר הזה באות לשקף את הנער שהייתי בבית הספר, שניסה למרוד. הייתי נגד אלימות וגם דגלתי בצימחונות בהתאם. באתי להראות בשיר הזה את האלימות כדבר שמביא דיקטטורה. כיום אני מסתכל על המילים שכתבתי בשיר הזה ואני די מתכווץ ממבוכה".

ב-11 במרץ 1970 הופיעה להקת ג'נסיס בפסטיבל בשם ATOMIC SUNRISE באולם 'ראונדהאוס' בלונדון. יחד עם הלהקה שובץ למופע גם דייויד בואי, שהלהיט שלו SPACE ODDITY כבר הפך ללהיט עבר והותיר אותו בסכנת תיוג כ-ONE HIT WONDER. בואי ולהקתו לבשו חליפות חלל בצבע כסף. בשלב הזה הנהיג בואי להקת בשם THE HYPE (התרמית). מה שכן, חברי ג'נסיס כלל לא דיברו עם בואי באותו יום. מבחינתם זה היה פשוט עוד יום של הופעה וזהו. הבמה של המקום הייתה די קטנה והאווירה הכללית לא הייתה מחממת לב. אך היה אחד שראה את הלהקה בהופעה ומאד רצה אותה לחברה שלו. זה היה הקלידן מייק פינדר מלהקת מודי בלוז. 

הוא היה להוט להחתים את הלהקה הטריה לחברת התקליטים החדשה שפתחה להקתו, בשם THRESHOLD. זה היה אחרי שאותה חברה הפסידה לפני כן את קינג קרימזון (חברת ISLAND זכתה בה). פינדר לא רצה להפסיד שוב. המלוטרוניסט של המודיז היה כה להוט עד שמיהר להכניס את הלהקה לאולפן ולהקליט אותה, אך מריבה שלו עם טוני בנקס גרמה להעפתו ולגניזת רעיון ההחתמה. זה קרה כשבנקס ניגן תו אחד לא נכון במהלך ההקלטה של השיר LOOKING FOR SOMEONE. פינדר לא הראה סימני התרגשות ורצה לשמור את הטעות בתקליט. בנקס רתח מזעם בגלל שהוא היה פרפקציוניסט ולא אהב להחביא טעויות מתחת לשטיח. הוא הראה לפינדר, ששילם על ההקלטה, את הדלת החוצה. פרפקציוניזם בריטי במיטבו! לגרש מהאולפן את האיש שמשלם על הכל רק בגלל תו שגוי אחד – זה בדיוק החומר שממנו עשויות אגדות רוק.

ההחתמה ב-CHARISMA והכניסה לאולפני TRIDENT

הפריצה האמיתית מול קהל התרחשה בפברואר 1970 במועדון המארקי בלונדון, שם הם חיממו את להקת ציפור נדירה (RARE BIRD). היה זה טכנאי ההקלטה של להקת ציפור נדירה, ג'ון אנת'וני, שהמליץ למנהל חברת התקליטים החדשה CHARISMA, טוני סטראטון סמית', על ההרכב. ב-3 במרץ 1970 תפס סמית' הופעה שלהם במועדון של רוני סקוט בלונדון, שם הייתה ללהקה סדרת הופעות קבועה, ונשבה בקסמם לחלוטין. הוא הכריז בהתלהבות: "הם היו מדהימים לחלוטין, הם היו שונים, הייתה להם שפה ותחושה משל עצמם!". חיזוק בעניין הגיע מגראהם פילד, האורגניסט של ציפור נדירה, שהשחיל לידו של סמית' קסטה עם הקלטות של ג'נסיס ואמר לו שכדאי לו מאד לקחת את הלהקה תחת חסותו. תוך שבועיים הגיעה ההחתמה המיוחלת, שהביאה ללהקה משכורת חודשית של 10 ליש"ט בשבוע שיקוזזו בהכנסות העתידיות.

עם ההחתמה המיוחלת החלו הסשנים להקלטת האלבום TRESPASS באולפני TRIDENT במרכז לונדון בחודשים יוני ויולי 1970, כשהלהקה הקליטה את ששת שירי האלבום על גבי מכשיר הקלטה בן 8 ערוצים. זו הייתה התקדמות משמעותית לעומת 4 הערוצים של תקליט הבכורה, אם כי הדבר עדיין הגביל מאוד את כמות ערוצי ההקלטה הנוספים. ג'נסיס היו כה מאומנים ביצירתם לאחר שבדקו וליטשו את השירים ללא הרף בהופעות חיות בדרכים, שההקלטות באולפן עברו באופן יחסית חלק. באותם ימים פעל באולפן כעוזר טכנאי ומפעיל טייפ בחור צעיר בשם דייויד הנטשל – ששנים ספורות לאחר מכן עוד יפיק בעצמו את אלבומי המופת הגדולים של ג'נסיס! פיליפס נכנס פה ושם לוויכוחים לא נעימים עם טכנאי ההקלטה, רובין קייבל, על הסאונד שאמור להיות לדעתו עם גיטרת 12 המיתרים. קייבל נהג להציב את המיקרופונים מול הגיטרה באופן שלא מצא חן בעיני פיליפס, שדאג להזיזם כל הזמן לפי רצונו. המצב הזה גרם למתח רב בין שניהם.

ללהקה היו מספיק שירים שיכלו למלא שני אלבומים בו זמנית, כששירים כמו, EVERYWHERE IS HERE, GRANDMA, LITTLE LEAF, MOSS ואחרים לא ראו אור יום מאז שנכתבו והלהקה עבדה עליהם בחזרות.

שיר נוסף, GOING OUT TO GET YOU, בוצע הרבה בהופעות בתקופה ההיא ואף היה דיבור להקליט גירסה שלו בשנת 1971 (עם ההרכב הבא של ג'נסיס, עם פיל קולינס וסטיב האקט) כדי להוציאו כתקליטון, אך הרעיון נגנז. שירים נוספים כמו PACIDY, LET US NOW MAKE LOVE, THE SHEPHERD כיכבו בהופעות החיות ולמזלנו הוקלטו בסשן לרדיו הבי.בי.סי, וכך נשמרו לאורך השנים כדי שנוכל להקשיב להם.

צד א': מסע לגילוי עצמי, זאבים מיתולוגיים ומלאכים

כבר מהצלילים הראשונים בתקליט TRESPASS ניתן לחוש כי מדובר פה בלהקה יוצאת מגדר הרגיל. השיר הפותח, LOOKING FOR SOMEONE, החל במקור כקטע של 13 דקות שגבריאל כתב לפסנתר ולשירה בלבד אך על הבמות הוא קוצר בחצי והפך לפנינה מלוכדת. קולו של גבריאל שר פה בביטחון, ללא הקדמה מיותרת, וזה נשמע כה עוצמתי ומוביל את המוסיקה באופן תיאטרלי כשהוא זועק את שם השיר היישר אל תוך המיקרופון בליווי אורגן ההאמונד של בנקס בלבד, בטקסט חודר ואינטנסיבי שמתאר מסע פנימי לגילוי עצמי. 

תפקידי הגיטרה והאורגן שזורים זה בזה באופן בוגר ומשכיל לגמרי. ג'נסיס, הידועה כחלוצת הרוק המתקדם הבריטי, נולדה מחדש פה. ג'ון מייהו נזכר כיצד נתקעו במהלך העבודה על היצירה ולא ידעו לאן להמשיך: "ערב אחד אמרנו לעצמנו: 'זהו, מספיק. נעלה לקומה למעלה, נקשיב למוסיקה וננוח קצת'. כעבור שעתיים ירדנו חזרה, המחסום היצירתי פשוט נעלם והשלמנו את השיר!". אנת'וני פיליפס: "תמיד חשתי שהקול של פיטר פה נשמע בלוזי עם נשמה בסגנון של סטיב וינווד. יש בנגינה השפעות מקינג קרימזון. טוני ופיטר הושפעו המון מפרוקול הארום ואני הושפעתי מנגינת הגיטרה האקוסטית בלהקת פאמילי". אבל זה לא היה קל להקליט את השיר הזה. פיליפס: "מייק ראת'רפורד נאלץ לחכות הרבה דקות עם גיטרה אקוסטית באולפן עד שהתפקיד שלו הגיע להעלאת צלילים על ההקלטה הקיימת. למה? כי ג'ון אנת'וני לא נתן לו להיכנס באמצע ההקלטה. זה היה עינוי".

הקטע השני באלבום, WHITE MOUNTAIN, מביא מעשיה על זאב בשם פאנג, שחיפש לערער את מעמדו של מנהיג החבורה שנקרא ONE EYE. העונש על מעשהו של פאנג היה מוות. במהלך היצירה פאנג נרדף על ידי חבורת זאבים בראשותו של ONE EYE ובקרב שנערך בין שניהם, פאנג נהרג. סיפור זה נשען על ספר, מאת ג'ק לונדון, ושמו WHITE FANG ובשיר זה יש את הפעם הראשונה בה צליליו של אורגן המלוטרון מפארים יצירה של ג'נסיס. כלי זה יהפוך במהרה לאחד מסימני ההיכר של הלהקה. פיליפס טען שהמלודיה הבסיסית הזכירה לו בזמנו את THOSE WERE THE DAYS בביצועה של מרי הופקין.

צד א' מסתיים עם היצירה השלישית ששמה VISIONS OF ANGELS, שחותמת טרילוגיה מרשימה של יצירות. במקור הוקלט השיר כבר בשנת 1968 לתקליטה הראשון של הלהקה אך נגנז ברגע האחרון. 

למזלנו, הלהקה חזרה אליו והוסיפה לו קטעים דרמטיים מעניינים בתוספת מלוטרון אפקטיבי. השיר נבנה כמעין מזמור תפילה כנסייתי מודרני מלודי להפליא עם פזמון סוחף והרמוניות קוליות עדינות. פרט מעניין - זה שיר אהבה שבמקור כתב פיליפס לג'יל מור, שהייתה זוגתו של ראת'רפורד ובהמשך הפכה דווקא לחברתו (ואשתו) של פיטר גבריאל, סוד כמוס שפיליפס שמר בבטן ולא העז לגלות לאיש מחברי הלהקה באותם ימים!

צד ב': חזיונות גרעיניים, פולק עדין והסכין הרצחנית

עכשיו הגיע הזמן לקום ולהפוך את התקליט לצד השני. היצירה הפותחת נקראת STAGNATION שהוצמדה לה הקדשה שציינה כך: "לתומאס ס. אייזלברג, איש עשיר מאד שהיה נבון לבזבז את כל הונו כדי לקבור את עצמו עמוק מתחת לאדמה. כשריד אחרון לגזע האנושי, הוא ירש את כל העולם". היצירה, שמחזיקה קרוב לתשע דקות, צמחה מתוך קטע ארוך שהלהקה נהגה לכנות "התנועה" (THE MOVEMENT). מילות השיר של גבריאל מתארות חזון פוסט-אפוקליפטי קודר של ניצול בודד לאחר מלחמה גרעינית שמוצא את עצמו ספון במקלט תת-קרקעי. 

אלמנטים רבים של מוסיקת פולק בריטית מעטרים את היצירה הזו בזכות שילוב מרהיב של גיטרות אקוסטיות עם 12 מיתרים. ראת'רפורד ופיליפס הקליטו שכבות רבות של גיטרות מתוך כוונה לבחור את הטובות ביותר, אך לבסוף הטכנאי דחס את כולן לערוץ בודד שיצר צליל צפוף ומעט עמום. אחרי זה יש את היצירה ושמה DUSK. זה השיר הקצר באלבום אך אפקטיבי לא פחות, עם צלילי האקוסטיות וחליל הצד של גבריאל. פיליפס: "זה שיר על בחור בסוף חייו שמסתכל לאחור על מה שהיה לו. מעניין שהיינו אז כה צעירים. מדוע כתבנו שיר שכזה על אדם שלקראת מותו?".

היצירה שחותמת את התקליט, THE KNIFE, נפתחת עם צליל אורגן ההאמונד של בנקס, שבא להזכיר בשמו ובסגנונו את להקת THE NICE עם צליל אורגן ההאמונד של קית' אמרסון, שנהג אז לתקוע בו סכינים כשהופיע על הבמה. שם העבודה הראשוני של השיר היה פשוט "NICE", והוא נולד כאשר אנת'וני פיליפס הניח אקורדים חותכים ומשוננים בגיטרה החשמלית במטרה לדמות צליל פיזי של הנפת סכין ודקירה! השיר הפך לקליימקס האנרגטי שחתם את הופעות הלהקה והצית את הקהל.

טוני בנקס: "לאחר זמן מה גילינו שהשיר 'הסכין' מקבל תגובה נלהבת מהקהל. אז העברנו אותו לסוף ההופעות שלנו כהדרן אנרגטי. מה שכן, ציוד הנגינה שלנו נראה אז על הבמה כאילו הוא נזרק ממקומות שונים. זה היה ציוד זול. מייק (ראת'רפורד) הבאסיסט נהג לנגן צ'לו באחד השירים וכולנו ניגנו בגיטרות אקוסטיות עם 12 מיתרים, שהיה דבר לא שיגרתי אז. פיטר גבריאל ניגן בחליל ודפק ברגל על תוף בס שהציב לעצמו".

פיטר גבריאל: "תוף הבס הזה איפשר לי להשתתף עם הלהקה בקטעים הרועשים. לא הייתה עליי גיטרה להסתובב עמה וטוני היה רכון כולו על הקלידים. כל מה שנותר לי הוא להביא לבמה את הכישרון הרעוע שהיה לי בתור מתופף בעבר". טוני בנקס: "פיטר ניגן חזק מדי על תוף הבס הזה ובדרך כלל הוא גם היה מפספס את הקצב. לא פעם מצאתי את עצמי צועק עליו, על הבמה, שיפסיק לעזאזל לנגן על זה כי זה מפריע לריכוז שלי. כשיצאנו בשנת 1970 להופעות, דאג איש הטכני שלנו להצטייד בסל עם נקניקיות קרות. להקות אחרות, שראו אותנו מגיעות עם זה, צחקו עלינו. אבל זה עבד היטב לטובתנו. לא היה אז נהוג לספק אוכל לאמנים לפני הופעות ומי שלא היה מביא מהבית היה נאלץ לקנות בחוץ. ולנו לא היה כלל כסף. היינו עניים".

במאי 1971 יצא השיר THE KNIFE כתקליטון שנחתך לשני חלקים (צד א' וצד ב'), אך לא הצליח לחדור למצעדים. בנקס הודה: "לא חשבנו על הסינגל כעל שום דבר מעבר לכלי לקידום האלבום, לא האמנו שזה יהיה להיט". השיר ליווה את הלהקה לאורך כל שנותיה עם גבריאל, והביצוע החי משנת 1973 ששוחרר באלבום GENESIS LIVE (בהשתתפותם של פיל קולינס וסטיב האקט) נחשב עד היום לגרסה האולטימטיבית והמחשמלת ביותר שלו.

חרדת הבמה, השבר הפנימי וסוף הפרק של פיליפס ומייהו

פיליפס החל לחוש כי משהו בו אינו כשורה. פחד במה קינן בו והפך לבלתי נסבל. הפעם הראשונה בה הרגיש את זה הייתה במופע של ג'נסיס לצד להקת אטומיק רוסטר. פיליפס הסתכל לפתע על מיתרי הגיטרה שלו ומוחו החל להתבלבל ולא ידע איזה אקורדים צריך לנגן. הוא קפא במקום וגם הנאתו על הבמה עם ג'נסיס קפאה, כשהרגיש הקלה רק כשהמופע עמד להיגמר. זה היה סיוט עבורו. הוא אף פיתח מחלת נשיקה בעקבות כך וג'נסיס נאלצו בגלל זה לבטל הופעות.

פיליפס הבין שימיו עם הלהקה הסתיימו כאן והוא חייב לפרוש. הודעת פרישתו הגיעה כרעם ביום בהיר לשאר הלהקה. הם היו המומים ואף כעסו עליו מבלי להבין עד הסוף את מצוקתו. עזיבתו נראתה כמו משיכת השטיח מתחת לרגליהם. בלילה שלאחר הופעתם האחרונה איתו החליטו גבריאל, בנקס וראת'רפורד להמשיך כלהקה ולחפש גיטריסט חדש. אנת'וני פיליפס: "אחרי ארבעה חודשים של הופעות לקידום התקליט השני שלנו החלטתי לפרוש מהלהקה. התחלתי לפתח פחד במה. אם היינו מדברים על זה בלהקה אז הייתי וודאי מתגבר על זה, אך לא היה עם מי לתקשר אז. הרבה מתח נבנה בתוך הלהקה. הייתי בן 18 וקצת ולא חוויתי דבר שכזה לפני כן. אני ממש פחדתי לעלות לבמה".

מייק ראת'רפורד: "לא יכולתי לעשות הרבה בעניינו של אנת'וני, גם אם הייתי מטר לידו על הבמה. אתה יכול רק לחייך לכיוונו ולנסות לעודד אותו אבל הבעיה קיינה עמוק בתוכו. כתוצאה מכך הוא איבד חשק מלהיות בלהקה". טוני בנקס: "אני חשבתי אז שאנת'וני מתנהג באופן ילדותי. הוא היה המנהיג שלנו. לרגע אחד חשבתי שבלעדיו לא תהיה להקה". ג'ון אנת'וני: "אחרי שסיימנו את ההקלטות וכולם אהבו את זה, יום אחד הגיעו מייק ופיטר והם היו מדוכדכים. הם אמרו: 'אנחנו לא יודעים איך להגיד לך את זה, אבל מישהו עוזב את הלהקה'. ואני אמרתי, 'לא טוני בנקס!' והם אמרו, 'לא, זה אנת'וני פיליפס'. אז אמרתי, 'תודה לאל על זה!' והם צחקו. ידעתי שהם ימצאו גיטריסט טוב אחר".

בנקס החליט שאם כבר נכנסים לתהליך של החלפת חלק בלהקה, אז כדאי כבר למצוא גם מתופף חדש. הבשורה נחתה על ג'ון מייהו בבית קפה כשנפגש עם גבריאל. הוא חש בכאב ההשפלה ודמעות זלגו מעיניו באותו הרגע כי עבר עד אז שבועות ארוכים של דיכאון קליני וחש כי הוא לא מרוצה מעצמו באופן אישי. הפיטורים מג'נסיס לא הוסיפו למצבו. חברי הלהקה עשו מוסיקה רגישה מאד אך באופן אישי הם לא היו רגישים זה לזה.

מייק ראת'רפורד: "ג'ון מייהאו (המתופף) עשה עבודה טובה אך לקח לו זמן רב ללמוד תפקידים והוא גם לא הביא הרבה רעיונות מוסיקליים משלו ללהקה"

מפיק התקליט, ג'ון אנת'וני, הציע לג'נסיס לנסות מתופף ושמו רוג'ר מדואוס טיילור, שהיה עסוק אז בהקמת להקת קווין. אנת'וני הכיר את טיילור כי הקליט דמואים ללהקתו. אך הסגנון של טיילור לא התאים לג'נסיס עד כדי שאפילו לא נערך אודישן בשבילו. אנת'וני סיפר אז לעיתון מלודי מייקר: "אני מאמין בשיתוף מוסיקלי מוחלט של המפיק עם הלהקה. לכן לרוב אני גם שר באלבום עם הלהקה. כמו, למשל, עם פיטר גבריאל, הזמר של ג'נסיס, שחש חוסר בטחון כשהוא נכנס לאולפן. השירה שלי עוזרת לו לקבל בטחון".

מאחורי המיקס: האם ההפקה עשתה חסד עם המוסיקה?

על הפקת תקליטה השני של הלהקה, אמרו בזמנו שהייתה זו עבודת הטכנאות האולפנית המעולה של ג'ון אנת'וני אבל גבריאל ביקש להסביר: "אני לא מסכים עם זה. זה לא תקליט שהוא קודם כל של הפקה. אני חושב שג'ון עשה עבודה טובה. הוא מבחינתנו אחד מהלהקה ולא מישהו שעומד מולנו עם כל הכוח שלו. אנחנו עשינו את כל העיבודים לפני שנכנסנו לאולפן איתו. ידענו כבר אז את מה שאנחנו רוצים להשיג. אבל בדיעבד נראה לי שכמה מהשירים ארוכים מדי. ניסינו להיות מתקדמים יותר ויותר".

ג'ון אנת'וני: "למרבה הצער, מהרבה סיבות, פשוט הקלטנו באולפן הלא נכון. בדיעבד היינו צריכים אולפן עם סאונד הרבה יותר חי ומצוחצח, אבל אלו דברים שאני יודע עכשיו כי למדתי, ואין מי שילמד אותך להיות מפיק, אתה רק צריך לגלות עם זמן וניסיון. הייתי אז בשנה הראשונה שלי כמפיק, ועבור ג'נסיס זו הייתה ההקלטה האמיתית הראשונה. אבל זה הרגיש טוב, כי גדלנו יחד, וכל מה שעשינו היה תמיד מאוד גלוי, פתוח ורציני. רציתי לשחזר באלבום את מה שהרגשתי וראיתי בהופעה שלהם במועדון של רוני סקוט בלונדון, וזה קרה רק בחלקים מהאלבום. ג'ון מייהו לא באמת יכל לתופף; הוא לא נתן להם קצב אלא עקב אחרי הקצב שלהם".

ריצ'רד מאקפייל, עוזר הלהקה, בספרו: "לקח לג'נסיס כמה חודשים לעשות את האלבום הזה, אבל אני חייב לומר שבאופן אישי התאכזבתי מאוד כששמעתי את זה. פעם האשמתי את ג'ון אנת'וני אבל זה לא ממש הוגן, כי אני לא חושב שהוא היה המפיק הנכון עבורם. למען האמת, אני לא בטוח שמישהו היה כזה אז. פשוט ידעתי איך הם נשמעים בהופעה כי בשלב הזה אני ערכתי את הסאונד על הבמה וידעתי שהסאונד הזה לא הגיע להקלטה. אנשים שמעולם לא שמעו את הלהקה בהופעה חיה אהבו את התקליט ויש בו מוסיקה נהדרת, אבל בשבילי זה היה חסר את הכוח שידעתי שיש להם, את הכוח שהגיע כשהם ניגנו על הבמה".

טוני בנקס: "התקליט הזה מכיל כחמישים דקות מהמופע שלנו אז, שארך שעה וחצי. הייתה לנו אז המון מוסיקה שלא הוקלטה. אחד השירים היה TWILIGHT ALEHOUSE, שהקלטנו רק מאוחר יותר לצד ב' של תקליטון. אבל כשהקלטנו אותו, הוא כבר היה שחוק עבורנו. בתקליט TRESPASS יש מיליון טעויות. למשל בשיר STAGNATION יש כמה ערוצי הקלטה עם גיטרה אקוסטית, שמוגנת בדיוק באותו אופן. זה גרם לצליל להישמע בוצי. ג'ון אנת'וני היה טרי בתחום". ב-11 בנובמבר 2008 יצא המיקס המחודש של האלבום במסגרת המארז המפואר GENESIS 1970-1975 בעריכתו של ניק דייוויס, שהעניק סוף סוף לצלילים המקוריים את המרחב הסטריאופוני ובסראונד, הניקיון והעוצמה שהיו חסרים להם ב-1970.

העטיפה המדממת וקבלת הפנים של הביקורת

עטיפת האלבום צוירה ועוצבה על ידי פול וייטהד, באווירה רומנטית עם עט ודיו, והציגה זוג אצילים המביט מבעד לחלון רחב אל עבר נוף הררי פסטורלי. פיטר גבריאל: "פול הקשיב לחומר הפולקי שלנו וצייר בהתאם. אבל חשתי שזה רומנטי מדי אז הצעתי שאת הציור יחתוך סכין. היו הרבה דיונים על זה בלהקה אבל בסוף הם הלכו איתי על זה. רציתי סכין גסה למראה אך פול בחר סכין אלגנטית שלא הייתה מה שדמיינתי, אבל זה עשה את העבודה". החיתוך בסכין מימין לשמאל העניק ניגוד ויזואלי מושלם ומטלטל ששיקף את הזעזוע שמביא איתו הקטע הסוגר THE KNIFE.

בעיתון מלודי מייקר פורסמה ביקורת חיובית על התקליט: "הנה עוד אלבום מחברת התקליטים החדשה יחסית, קאריזמה, שבינתיים הביאה לנו רק מוצרים ברמה גבוהה. האלבום הזה לא נופל בעניין. כל השירים, שהם די ארוכים, זורמים זה לתוך זה ויוצרים זרימה טבעית לכל אורך התקליט. החוזק שלהם נמצא במילים הרגישות ועתירות הדמיון. והמוסיקה משרתת היטב את המילים האלה. השיר האהוב עליי הוא WHITE MOUNTAIN שמתאר את הקרב למוות בין זאב ושועל, באופן שמזכיר את מה שעשה ג'ק לונדון. האמת שאין לי משהו לא טוב להגיד על האלבום הזה". 

בעיתון MUSIC BUSINESS נכתב אז בביקורת: "העטיפה היפה הנפתחת מכילה בתוכה גם מוסיקה יפהפיה באותה רמה. יש שם כלי נגינה שמאורגנים היטב ביחד עם הרמוניות כשל מקהלה וקולו מלא הרגש של פיטר גבריאל. ג'נסיס התקדמה היטב כשהיא באה בסגנון שדומה לזה של המודי בלוז וקינג קרימזון".

בעיתון MUSIC NOW נכתב אז: "זה יכול להיחשב כמאסטרפיס פואטי או כאגו טריפ יומרני. זה הכל תלוי בכמה אתם חושבים שהמוסיקאים האלו כנים. קשה שלא להשוות את זה למודי בלוז".

בעיתון SOUNDS נכתב: "יש יותר מדי מה לעכל בהקשבה ראשונה אך לאחר מספר הקשבות הגעתי למסקנה שג'נסיס ממש טובה. אין ספק שהתקליט הזה לא יהיה רב מכר אך הוא מאד מהנה ומופק היטב". 

אלבום הבכורה האמיתי

למרות השבחים בעיתונות, האלבום TRESPASS לא נכנס למצעדים הבריטיים בזמן אמת, ורק בהוצאה המחודשת בשנת 1984 הוא זכה לראשונה לצעוד במקום ה-98 במצעד הבריטי (המהדורה האמריקאית שוחררה בפברואר 1971). אולם מבחינה היסטורית ואמנותית, TRESPASS הוא אלבום הבכורה האמיתי של ג'נסיס. כאן הונחו היסודות האיתנים לכל מה שעתיד היה להתפרץ בארבע השנים הבאות ביצירות המופת הגדולות של הלהקה – אך זה כבר יקרה עם שני חברים חדשים ששינו הכל: המתופף פיל קולינס והגיטריסט סטיב האקט.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459