ההתרסקות של להקת לינירד סקינירד

ה-20 באוקטובר 1977 הוא היום המקולל ביותר בתולדותיה של להקת לינירד סקינירד. עם שרשרת המחדלים הבלתי נתפסת והטייסים השיכורים שחרצו את גורלה של אחת מלהקות הרוק הגדולות בהיסטוריה.

עבור כל חובבי מוזיקה אמיתיים, מדובר בצלקת שלעולם לא תגליד. הלהקה הזו פשוט שרפה את הבמות באותן שנים בלי לראות אף אחד ממטר. 

מאז 1973, הפופולריות של הלהקה הייתה בעלייה מתמדת. הופעותיה החיות נחשבו לאטרקציית רוק נהדרת, ואלבומיה הניבו להיטים נפלאים כמו SWEET HOME ALABAMA ו-FREE BIRD. האחרון הפך לאחד מהמנוני הרוק האולטימטיביים של כל הזמנים. אלן קולינס כתב את מהלך האקורדים המרגש על הפסנתר, רוני ואן זאנט חיבר את המילים תוך דקות ספורות, והסולו המשולש הווירטואוזי בסיום - שנמתח לאורך דקות ארוכות ומחשמלות של טירוף גיטרות טהור - הוקדש בהופעות חיות לחברם המנוח דוואן אולמן מלהקת האחים אולמן. הכול נראה מבטיח, עד אותו יום גורלי.

ב-17 באוקטובר 1977, שלושה ימים בלבד לפני האסון, חגגו חברי להקת הרוק הדרומי האמריקאית את יציאת אלבומם החמישי, STREET SURVIVORS, שסיפק להם חומר חדש לקדם בהופעותיהם המחשמלות. מצבה של הלהקה נראה טוב מאי פעם: הגיטריסט גארי רוסינגטון חזר לכושר מלא לאחר תאונת דרכים שעבר שנה קודם לכן, והזמר רוני ואן זאנט סיפר שהתמתן בעקבות הולדת בתו. ואן זאנט גם שיבח ללא הרף את החבר החדש, סטיב גיינס, שהחליף את אד קינג במערך הגיטרות של הלהקה. "ערכנו אודישנים לכמה נגנים כדי למלא את החלל שאד השאיר", אמר ואן זאנט, "אבל ההמתנה לסטיב השתלמה". ואן זאנט הוסיף בהתלהבות עצומה שגיינס מבריק כל כך שהוא דוחף את כולם קדימה, והכריז בגאווה: "כולנו נהיה בצלו יום אחד!". איזה כישרון עילאי, ואיזה סוף אכזרי. במהרה, הששון הפך לאסון.

מבית הספר בג'קסונוויל ועד לפסגת האצטדיונים

לינירד סקינירד הוקמה בג'קסונוויל, פלורידה. שמה הוא שיבוש היתולי לשמו של לאונרד סקינר, המורה להתעמלות בבית ספרם של החברים, שנהג להיטפל אליהם בשל שערם הארוך והשעה אותם מבית הספר כי סירבו להסתפר כמו ילדים טובים. רוני ואן זאנט וחבריו החליטו לנקום בו בצורה הכי רוק'נ'רולית שיש, והפכו את שמו לאגדה עולמית. הם חיו יחד בצריף מבודד ומחניק בביצות פלורידה שזכה לכינוי HELL HOUSE, והתאמנו שם שעות על גבי שעות מדי יום, בחום בלתי נסבל ובלי טיפת מיזוג אוויר, עד שהנגינה שלהם נשמעה הדוקה כמו שעון שוויצרי. הם אהבו רוק ובלוז, הופיעו בברים מקומיים, והלהקה צברה תאוצה. המזל שיחק לטובתם, וההופעות עברו מברים קטנים לאולמות ואיצטדיונים. כל זה נקטע בפתאומיות ב-20 באוקטובר 1977, לאחר הופעה בגרינוויל, דרום קרוליינה.

גרוטאת הברזל המעופפת והנבואה של ואן זאנט

היעד הבא היה הופעה בלואיזיאנה, אך לצד השמחה הייתה להם גם סיבה טובה לפחד. המטוס השכור שלהם היה ישן ורעוע, מדגם CONVAIR CV-300 שהוסב מדגם הבסיס CONVAIR 240, ויומיים קודם לכן, בהמראה לגרינוויל, נשמע פיצוץ ולהבות ארוכות פרצו מהמנוע הימני. הנוסעים היו מבועתים, אך המטוס נחת בשלום. התקרית שכנעה את חברי הלהקה שעליהם למצוא כלי טיס בטוח יותר, שהולם את מעמדם כאחת הלהקות המצליחות במוזיקה. האירוניה המרה היא שסיבוב ההופעות הזה עמד להכניס מיליונים, וכבר הייתה תוכנית מגובשת לרכוש מטוס מנהלים חדיש ומפואר.

למרות זאת, הוחלט לערוך טיסה אחת אחרונה לפני השדרוג המתוכנן. קאסי גיינס, זמרת הליווי ואחותו של הגיטריסט סטיב גיינס, הייתה מבועתת והתחננה לנסוע להופעה הבאה במשאית הציוד. היא חשה שמשהו רע עומד לקרות, ממש הרגישה את המוות באוויר. ואן זאנט לא רצה לשמוע על כך ודחק בה לעלות למטוס. גם הגיטריסט אלן קולינס חשש, אך ואן זאנט היה נחרץ: "אם אלוהים רוצה שתמות במטוס הזה, זה מה שיקרה. בוא כבר, בנאדם. יש לנו הופעה". רוני, עם הגישה המחוספסת והבלתי מתפשרת של מנהיג חבורת רחוב קשוחה, תמיד האמין בגורל עיוור. הוא נהג לומר לחבריו עוד הרבה קודם לכן שהוא בחיים לא יגיע לגיל שלושים. לרוע המזל, הנבואה המצמררת הזו מילאה את עצמה במדויק: במותו הוא היה בן 29.

שרשרת תקריות סוערות בטיסות קודמות גרמה לכך שרוב חברות התעופה הפרטיות סירבו להטיס את הלהקה. החבר'ה האלה היו חיות רוק'נ'רול פרועות ששתו כמויות מסחריות של אלכוהול, הלכו מכות והשחיתו מושבים. מנהלם, פיטר ראדג', נאלץ למצוא מטוס שבו יוכלו להתנהג בחופשיות. הוצע לו מטוס מדגם CONVAIR 240 משנת 1947. להקת איירוסמית' שכרה את אותו המטוס לזמן קצר מוקדם יותר באותה שנה, אך מנהליה ויתרו עליו לאחר שתפסו את הטייס, וולטר מקרירי, ואת טייס המשנה, ויליאם גריי, שותים ג'ק דניאלס ומעשנים ג'וינט בתא הטייס. ראדג', שלא היה מודע לכך, שכר את המטוס במחיר מציאה. איזה שילוב קטלני של חוסר אחריות, חסכנות פושעת וחוסר מזל משווע.

הצלילה החופשית לתוך הדממה והאימה

האווירה במטוס שהמריא מגרינוויל הייתה מרוממת, אך לפתע החלה השרשרת הטרגית של אירועים: המנוע הימני כבה, ומד הדלק הצביע על מחסור חמור. בשעה 18:42, הטייס מקרירי דיווח למרכז בקרת התנועה של יוסטון: "עלינו להגיע לשדה התעופה הקרוב ביותר". הוא הופנה לשדה תעופה במרחק 17 קילומטרים מאחוריהם, אך לפני שהספיק להסתובב, גם המנוע השמאלי השתתק. המטוס החל בצלילה חופשית מגובה 4,500 רגל. "השתרר שקט מוחלט, וכל מה ששמענו היה את הרוח", נזכר קלידן הלהקה, בילי פאוול. תארו לעצמכם את המחזה המצמרר הזה: להקת הרוק הכי רועשת בעולם, מנועים כבויים, ודממת מוות מקפיאה באוויר.

מקרירי פרץ לתא הנוסעים וצעק: "נגמר לנו הדלק! הדקו חגורות, שימו את הראש בין הרגליים ותחזיקו חזק!". המתופף ארטימוס פייל סיפר: "ראיתי את המוות בעיניים שלו. הוא היה טייס טוב, אבל הוא איבד את העשתונות".

"כולם ישבו והתפללו בשקט", אמר פאוול. רוני ואן זאנט, שסבל מכאבי גב, שכב על רצפת המטוס. פייל העיר אותו בהיסטריה. "הוא היה מספיק ערני כדי ללכת לחלק האחורי של המטוס. בדרך הוא לחץ את ידי. הבטנו זה בזה וחייכנו. רוני ידע שהוא הולך למות".

מקרירי חיפש נואשות שדה פתוח לנחיתה, אך ללא הועיל. המטוס צלל לעבר יער מרוחק, סמוך לגבול מיסיסיפי-לואיזיאנה. לפתע, השקט הופר ברעש מחריד, "כאילו מאות אלות בייסבול חובטות במטוס מבחוץ", תיאר פאוול. אלו היו צמרות העצים שקרעו את גוף המטוס לגזרים במהירות מטורפת. רגע ההתרסקות הגיע. הזנב נתלש, תא הטייס נמעך, הכנפיים נשברו והגג נפער.

גיהינום בביצה: ההתרסקות, היריות והחילוץ הלילי

פייל הצליח לזחול החוצה וגילה שהם התרסקו בביצה בלב יער סבוך. אפו של פאוול נשבר, ופייל ראה שחלק מצלעותיו בולטות החוצה, אך מרוב הלם לא חש כאב. יחד עם שני אנשי צוות, הוא יצא לחפש עזרה. הם צעדו מדממים בחשכה עד שזיהו אור מרוחק. הם יצאו מהיער לשדה מרעה, וממנו לכביש קטן, שם ניסו לסמן לטנדר שעבר. הנהג היה ג'וני מוט, חוואי מקומי, שחשב שמדובר באסירים נמלטים. הוא מיהר לביתו, לקח רובה, ירה באוויר וצעק לעברם לעצור. פייל המבוהל, שחשב ששרד התרסקות מטוס רק כדי להירצח על ידי חוואי חמום מוח, צעק בשיא כוחו מתוך החושך: "התרסקנו! אנחנו להקת רוק! תעזור לנו, אנשים גוססים שם!". 

שלושה חברי להקה נהרגו בהתרסקות: הסולן רוני ואן זאנט והאחים סטיב וקאסי גיינס. כמו כן, נהרגו עוזר מנהל סיבוב ההופעות דין קילפטריק, הטייס וולטר מקרירי וטייס המשנה ויליאם גריי. הניצולים שנפצעו קל יותר ישבו בחלקו האחורי של המטוס. "ראשו של טייס המשנה נערף", סיפר פאוול, "ראיתי את קאסי גיינס עם חתך עמוק מאוזן לאוזן. היא דיממה למוות מולי. השמש עמדה לשקוע, והיינו תקועים בתוך ביצה". זו הייתה תמונת זוועה בלתי נתפסת שרדפה את בילי פאוול כל ימי חייו.

הבסיסט ליאון וילקינסון? ליבו של ליאון נדם פעמיים על שולחן הניתוחים והרופאים נלחמו כמו אריות כדי להחזירו לחיים. הגיטריסטים אלן קולינס וגארי רוסינגטון סבלו מפציעות קשות בעמוד השדרה וברגליים. המחסור בדלק מנע שריפה, אך החושך היה מוחלט. כוחות ההצלה שהגיעו הפכו את האזור לכוורת פעילות. פינוי ההרוגים והפצועים ארך שעות. למרבה הצער, הידיעה על ההתרסקות הביאה למקום גם בוזזים, שגנבו חפצים אישיים, ציוד ואפילו חלקי מתכת מההריסות.

אביו של רוני ואן זאנט, שהגיע לזהות את גופת בנו, ביקר את הפצועים בבית החולים והסתיר מהם את האמת המרה. "הוא רק נח וישתפר", אמר להם בכאב. "כשהתעוררתי אחרי כמה ימים, רק כומר ואמא שלי עמדו לידי", סיפר רוסינגטון. "שאלתי מה קרה. מישהו אמר 'אל תספרו לו, זה ישגע אותו'. אז אמא שלי סיפרה לי".

ריח המוות, שערוריית העטיפה וקללת הגיטריסט

הסיבה הרשמית לתאונה, לפי דו"ח הבטיחות שפורסם ביוני 1978, הייתה מחסור בדלק כתוצאה מרשלנות הצוות. המנוע הימני צרך יותר דלק מהרגיל בשל תקלה, מה שהסביר את הלהבות שנצפו בטיסה הקודמת. יומיים לאחר ההתרסקות, כשנשאל בילי פאוול אם הלהקה תמשיך, הוא ענה בעגמומיות: "אני לא חושב".

חברת התקליטים מיהרה להחליף את עטיפת האלבום החדש, שהציגה את חברי הלהקה עומדים בתוך להבות. מראה הלהבות על גבי האלבום ששוחרר ימים ספורים לפני התאונה נראה פתאום כמו בדיחה מקברית ומזעזעת של הגורל. 

לבקשת אלמנתו של סטיב גיינס, העטיפה הוחלפה בצילום של הלהקה על רקע שחור. תחושת האבדון הורגשה גם בשיר THAT SMELL מהאלבום, שבו שר ואן זאנט: "הו, הריח הזה... ריח המוות שמקיף אתכם". ואן זאנט כתב את השיר כתוכחה מפורשת כלפי הגיטריסט גארי רוסינגטון, שריסק את מכוניתו בעץ אלון תחת השפעת סמים ואלכוהול שנה קודם לכן. רוני הזהיר אותו ישירות במילים: "בקבוקי וויסקי ומכוניות חדשות, עץ אלון אתה עומד בדרכי". ואן זאנט רצה להעיר את חבריו מההרס העצמי, אך הטקסט הפך לקדיש מצמרר על הלהקה כולה. שלושה חודשים לפני מותו אמר: "הייתה לי תחושה מצמררת שהדברים הולכים נגדנו, אז חשבתי שאכתוב על זה שיר חולני".

למרות היריבות לכאורה עם ניל יאנג, שהוזכרה בשירם SWEET HOME ALABAMA, היחסים היו טובים, וואן זאנט אף לבש חולצות עם הדפס של יאנג בהופעות. זמן קצר לאחר האסון, בהופעה במיאמי, ביצע ניל יאנג את השיר לזכר הנספים.

הטרגדיה המשיכה לרדוף את הגיטריסט אלן קולינס. ב-1980, זמן קצר לאחר שהקים עם חבריו הנותרים את להקת ROSSINGTON COLLINS BAND, אשתו מתה מדימום בעקבות הפלה. קולינס הידרדר לאלכוהול ולסמים. ב-1986, בזמן שנהג תחת השפעה, הוא איבד שליטה על רכבו. בתאונה נהרגה חברתו, והוא נותר משותק מהמותניים ומטה. הוא כבר לא יכול היה לנגן, אך שימש כמנהל מוזיקלי בסיבוב האיחוד של לינירד סקינירד ב-1987. לפני כל הופעה, כחלק מהעונש שקיבל בצו בית המשפט, הוא היה עולה לבמה בכיסא גלגלים ומשתף את הקהל בסיפורו, כדי להזהיר צעירים מהסכנות שבנהיגה תחת השפעה. ב-23 בינואר 1990, בגיל 37, מת קולינס מדלקת ריאות.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459