הוקוס פוקוס! על תקליט ההופעה של להקת פוקוס בריינבאו
אחחח... כמה שאני אוהב את פוקוס!!! מהרגע הראשון בו שמעתי ברדיו את HOCUS POCUS והלסת שלי נפלה לרצפה. מה זה?! אורגני האמונד עם גיטרה בשרנית ושירת יודל??? וואט דה פאק?! ומשם ניגשתי לחקור אודות הלהקה, בימים בהם אינטרנט עדיין לא היה קיים וכל מה שהיה זה קצת עיתוני מוסיקה וחנויות תקליטים יד שניה ותקליטי פרוג שלא היו זולים מדי. אבל - כל תקליט שהשגתי של פוקוס? מיד נכנס לנשמה. כן, גם תקליט ההופעה החיה הזה, שקודם היה לי בכלל בקסטה, אותה הקלטתי מקסטה של אח מבוגר של חבר לספסל הלימודים בתיכון.
אז מה היה? ובכן, באוקיינוס הגועש של הרוק המתקדם בשנות השבעים, ז'אנר שנשלט ביד רמה על ידי ענקיות בריטיות כמו יס, ג'נסיס ופינק פלויד - הולנד הצליחה להציב כמה להקות שלא היו פרייאריות כלל וכלל (והיו להם שם בהולנד הרכבים מצוינים כמו ארת' אנד פייר או קייאק או TRACE, אבל אף אחד לא הגיע למעמד הבינלאומי המטורף של פוקוס). בשנת 1973 הפכה פוקוס ללהקת-על. זה היה הישג מדהים להרכב מאי שם שמנגן פרוג אינסטרומנטלי מורכב ושר בג'יבריש וביודל אל מול האימפריה הבריטית. זו הייתה להקה של ניגודים: מצד אחד חבריה היו בעלי הכשרה קלאסית ונטייה לג'אז, ומצד שני הם היו מסוגלים לייצר יופי עדין ושברירי ורגעים לאחר מכן להתפוצץ בפראות של רוק כבד ובועט שרמס כל מה שעמד בדרכו.
בתחילת 1973, פוקוס רכבה על גל הצלחה פנומנלי. התקליט שלה מ-1971, MOVING WAVES, הציג לעולם את הגאונות המוזרה שלה עם HOCUS POCUS – תערובת מבריקה ומוזרה של ריף הבי מטאל כסחני, סולואי חליל צד, מעברי האמונד ושירת יודל תזזיתית של הסולן-קלידן תיס ואן ליר. והקטע המופרע הזה נולד בכלל במקרה ומתוך צחוק מוחלט באולפן החזרות: המתופף פייר ואן דר לינדן החל לנגן מעברי תופים קצרים של שתי תיבות, הגיטריסט יאן אקרמן נכנס פתאום עם הריף הכבד והבלתי נשכח, ותיס ואן ליר החליט שזה בדיוק הזמן המושלם לפצוח בשירת יודל היסטרית – משהו שהוא מעולם לא עשה קודם לכן בחייו!
כולם באולפן חשבו שמדובר בבדיחה קורעת מצחוק, אבל הם מצאו את עצמם נמשכים שוב ושוב אל הקטע הזה. בראיון לשבועון הבריטי NEW MUSICAL EXPRESS במאי 1973, אקרמן אפילו הודה שזה היה בסך הכול פארודיה עוקצנית ולעגנית על להקות הרוק הכבד המנופחות של התקופה. בדיחה או לא, הקטע חרך את מצעדי הפזמונים והגיע עד למקום ה-9 במצעד הבילבורד האמריקאי! האלבום הכפול שהגיע אחריו, FOCUS 3, ביסס את מעמדם של החברים ככוכבי-על בזכות הקטע האינסטרומנטלי המלודי והיפהפה SYLVIA, שהפך ללהיט ענק בבריטניה וברחבי אירופה וטיפס למקום ה-4 במצעד הבריטי.
כן, SYLVIA הוא באופן חד-משמעי יצירה מפעימה ובאמת הגיע לו לחלוטין להפוך ללהיט ענקי. תיס ואן ליר הלחין את המנגינה הזו עוד לפני שפוקוס הוקמה, כשהיה חלק מלהקת הליווי של אמני הקברט ההולנדיים רמסס שאפי וליסבת ליסט. לצידו שרה זמרת בשם סילביה אלברטס, וואן ליר, שלא סבל את השיר שהיא ביצעה בהופעה אבל נמשך אליה, חיבר במיוחד עבורה שיר עם מילים של לינדה ואן דייק שנשא את השם הארוך I THOUGHT I COULD DO EVERYTHING ON MY OWN (I WON'T DO IT ANYMORE). היא שנאה את השיר הזה. וכשפוקוס עיבדו אותו לאלבום, הם העיפו את המילים לכל הרוחות, הפכו אותו לפנינה אינסטרומנטלית נשגבת וקראו לו בשם השחקנית הסרבנית.
והכוח האמיתי של חברי הלהקה התגלה על הבמה. ההופעות שלהם היו תצוגת תכלית של נגינה מהמדרגה הראשונה שגרמה לקהל ולמבקרי המוזיקה להישאר פעורי פה. בליבת ההרכב עמדו שני מנהיגים יצירתיים שהיו הפכים גמורים: תיס ואן ליר - איש הבמה הכריזמטי, סופת טורנדו של אנרגיה מאחורי אורגן ההאמונד שלו, ובו זמנית חלילן בעל הכשרה קלאסית שידע לגרום לכלי שלו לשיר בתשוקה. אורגן ההאמונד שלו היה פשוט דומיננטי, חי, תוסס ומתפקע מאנרגיה. הנוכחות הבימתית שלו הייתה פרועה ובלתי צפויה, כמו גם השירה שלו שכללה גרגורים, העוויות פנים משעשעות, שריקות ושירת סקאט וירטואוזית שכמו לקוחה מקרקס סוריאליסטי – אבל בוצעה תמיד עם דיוק מופתי של בוגר הקונסרבטוריון באמסטרדם. זה הוא תיס המתסיס!
מצד שני זה יאן אקרמן - גיטריסט הלהקה השקט אך וירטואוז בקנה מידה עולמי שעמד קפוא על הבמה, כמעט בלי לזוז ובלי חיוך, ונתן לאצבעות שלו להעיף ניצוצות. בשנת 1973 קוראי המגזין הבריטי מלודי מייקר בחרו בו לגיטריסט הטוב בעולם, כשהוא מדיח מהפסגה שמות כמו אריק קלפטון (שבזמן ההוא היה בכלל בהקפאה בגלל התמכרות להרואין) וג'ימי פייג' וג'ף בק! הניגוד הזה בינו לבין ואן ליר – אש לוהטת מול קרח מרוחק – יצר מתח חשמלי נדיר. על הבמה אי אפשר היה להתעלם מהנגינה המכשפת שלו, שהייתה שילוב זורם ומופתי של רוק, ג'אז והשפעות קלאסיות מימי הרנסאנס, כשהוא מפיק מגיטרת ה-GIBSON LES PAUL CUSTOM השחורה שלו צליל חם, שמן ומלא רגש שאי אפשר להתבלבל בו.
לצידם פועמת חטיבת קצב מוצקה כמו סלע, עם ברט רייטר בגיטרת הבס ופייר ואן דר לינדן בתופים - אחד המתופפים המרתקים והדינמיים שניגן בעוצמה של חיית פרא אבל בדיוק מתוחכם וקליל של מתופף ג'אז. אז פוקוס בהופעה חיה הייתה חוויה והרעיון להקליט תקליט הופעה חיה לא היה סתם רעיון טוב; הוא היה הכרחי. ובאמת, התחושה בקרב המעריצים הייתה שמדובר ברגע מיוחל ומפתיע כאחד - וזה לא אלבום כפול! זו הרי הייתה תקופה שבה הסתכלו עליך במבט עקום אם העזת לשחרר רק תקליט בודד של הופעה. אפילו תקליט ההופעה של ג'נסיס נראה אז כמשהו שזעק לעוד תקליט. למעשה, פוקוס נכנסה לאולפן באנגליה במטרה להקליט אלבום אולפן חדש, אבל עייפות מסיבובי ההופעות המפרכים וחיכוכים פנימיים תקעו את הסשנים (ההקלטות האלו נגנזו ורובן יצאו מאוחר יותר באלבום SHIP OF MEMORIES). המפיק מייק ורנון הבין מיד שהקסם האמיתי קורה כשהארבעה האלה עולים על במה, והחליט לתפוס אותם על הבמה.
ההקלטה התרחשה בתאריך 5 במאי 1973, בתיאטרון הריינבאו בלונדון (מאולמות הרוק המפוארים והחשובים בלונדון). ניידת ההקלטה של PYE MOBILE RECORDING UNIT חנתה מחוץ לאולם כשטכנאי ההקלטה פיל דאן מכוון כל ערוץ בקפידה. העובדה שלהקה הולנדית תופסת את העמדה הראשית במקום כה יוקרתי בלונדון הייתה ההוכחה הניצחת לכך שהחברים כבשו לחלוטין את סצנת המוזיקה הבריטית. האווירה באולם הייתה מחשמלת, עם קהל שהגיע מוכן לחזות במופע הזיקוקים האינסטרומנטלי שהלהקה התפרסמה בזכותו.
התקליט שיצא מההופעה תחת השם FOCUS AT THE RAINBOW (או LIVE AT THE RAINBOW בחלק מהמדינות), הצליח להביא באופן מושלם את האנרגיה של אותו ערב. התקליט עוטר בעטיפת שער נפתחת מיוחדת (DIE-CUT FOLD-OUT SLEEVE) שנפתחה כמו תפאורת במה של התיאטרון. זה לא היה אלבום כפול ומתפזר, אלא תקליט בודד, תמציתי ומדויק באורך של כ-42 דקות, שתיפקד כמעין "הלהיטים הגדולים בהופעה חיה". וזה היה פחות או יותר סיכום מדויק והולם להפליא של הופעותיהם באותה תקופה.
התקליט אינו תיאטרלי, והוא לא מנסה להשוויץ מעבר למה שוואן ליר ואקרמן עשו באולפן. אין פה שירים בלתי צפויים – אז מה המסקנה שלי לגביו? זה פשוט ביצוע הופעה חיה סולידי, הדוק ומשובח. הוא הציג את הקטעים הפופולריים ביותר שלהם, ובמקביל השאיר מרחב נשימה נרחב לאלתורים שהפכו את ההופעות שלהם לחוויה כל כך מיוחדת - בדיוק סוג התקליטים שאני הכי אוהב להניח על הפטיפון, לסובב את הווליום עד הסוף וליהנות מסאונד חי, אורגני ואמיתי של ויניל משובח, בלי תיקוני מחשב ובלי זיופים של הפקות מודרניות. אחחח... הייתי מת לראות אותם שם באולם ההוא.
התקליט נפתח עם FOCUS III, קטע הנושא מהתקליט האחרון שלהם באותה עת. הפתיחה קובעת מיד טון מלכותי ומדגימה את היכולת של הלהקה לשזור מנגינות מורכבות בהשראה קלאסית. אקורדי ההאמונד העמוקים של ואן ליר יחד עם הצליל הבוכה והלירי של אקרמן יוצרים תחושה מרוממת של קתדרלה עתיקה. זוהי פתיחה עוצמתית ומתוחכמת שמאותתת לקהל שזו לא סתם עוד הופעת רוק סטנדרטית, אלא חוויה מוזיקלית ברמה הגבוהה ביותר.
ואז בא הקטע ANSWERS? QUESTIONS! QUESTIONS? ANSWERS (שנכתב במשותף על ידי אקרמן והבסיסט ברט רייטר ונמתח כאן על פני קרוב ל-12 דקות מהפנטות) שהוא תמצית החוויה של פוקוס. הוא נע בין חלקים שונים, מקטעים עדינים ומובילי חליל ועד לקטעי רוק רועמים. זוהי תצוגת תכלית של הדיאלוג המוזיקלי המופלא בין ואן ליר לאקרמן, כשהם מחליפים ביניהם משפטים מוזיקליים מורכבים בחן ובלי מאמץ. מה שכן, נשמע לי שהחבר'ה מאיצים קצת יותר מדי את הקטע הזה כדי להראות לקהל שהם וירטואוזים - מין מפגן שרירים של "תראו באיזו מהירות שיא אנחנו מסוגלים לנגן".
במקרה הזה, אני מעדיף להקשיב לגרסת האולפן שהוקלטה לפני כן באלבום FOCUS 3, שבה היצירה מקבלת מרחב נשימה ועידון שלא נבלעים בקצב הדהירה. צד א' מסתיים עם FOCUS II שהוא רגע של יופי טהור ונשגב. המנגינה המלנכולית והמדהימה הזו היא אחת היצירות האהובות ביותר של הלהקה. גרסת ההופעה מנוגנת ברגישות מדהימה, כאשר עבודת הגיטרה של אקרמן, בפרט, היא לירית ושוברת לב ביופייה ומעבירה צמרמורת אמיתית בגב בכל האזנה מחדש.
צד ב' נפתח עם חלקים מהיצירה המהממת ERUPTION (שמתוכה נדחסו כאן כשמונה וחצי דקות מובחרות מתוך הסוויטה המקורית שהשתרעה על פני צד שלם באלבום). זו יצירת המופת המרכזית מהתקליט MOVING WAVES. זוהי סוויטה ענקית המבוססת על אופרה ועל המיתוס של אורפיאוס (הכוללת בין היתר את הפרקים ORFEUS, ANSWER, PUPILLA ואת הקטע TOMMY שנכתב במקור על ידי טום ברלחה מלהקת הפרוג ההולנדית SOLUTION), שבהופעות חיות הפכה כר לאלתורים ארוכים. זו באמת התפרצות רגשות כהר געש!
ואז מגיע הקסם הגדול - HOCUS POCUS. זה מה שרוב המעריצים חיכו לו. גרסת ההופעה החיה הזו של HOCUS POCUS היא בקלות ובפשטות הגרסה האולטימטיבית והמוחלטת של הקלאסיקה של פוקוס! היא מהירה ומשוגעת בהרבה מהמקור, עם ריפים מטאליים של אקרמן במהירות הבזק, מדויקים ללא רבב, ושירת היודל של ואן ליר שהיא קורעת מצחוק מתמיד! ויותר מכך – תשמעו את תרגיל היודל הארוך במיוחד באמצע השיר, שגורם לקהל להתפרץ במחיאות כפיים סוערות. כשהוא משוחרר מכבלי האולפן, הקטע הופך לחיה פראית ומוטענת באנרגיה. הקצב נדחף עד לקצה גבול היכולת, והצעקות והיודלים של ואן ליר נשמעים אפילו יותר משוחררי רסן מאשר בהקלטה המקורית - האיש משתולל על האורגן, שורק, מנגן בחליל וצווח יודל במהירות מסחררת, בעוד הלהקה דוהרת.
זהו צליל של להקה שנהנית מכל רגע ובמקביל מפגינה רמות מיומנות מפחידות. ואם זה לא מספיק - גם SYLVIA מצטרפת לחגיגה במחרוזת גאונית שמחברת את שני הלהיטים הגדולים ביותר שלהם. הביצוע משמח, מרומם רוח, מתפוצץ מהתלהבות עם המלודיה המתוקה והמדבקת של אקרמן. וגם אם מישהו יטען ש"אבוי, הביצוע של SYLVIA נאמן וקרוב מדי למקור האולפני" - יאללה, שיחפשו פוקוס! אבל רגע - זה לא נגמר! חוזרים ל-HOCUS POCUS (הקטע HOCUS POCUS - REPRISE). מגיע הזמן להציג את חברי הלהקה ותיס ואן ליר עושה זאת בחן אדיר ובשירה ושולח את הקהל הביתה על גל של אדרנלין טהור. זה פשוט כיף אדיר!
למרבה הצער, תקופת השיא הזו הייתה קצרת מועד. פייר ואן דר לינדן עזב זמן קצר לאחר מכן (באוקטובר 1973, ממש בסמוך לצאת אלבום ההופעה), כדי להקים את להקת TRACE, ובמקומו נכנס המתופף הבריטי קולין אלן כדי ליצור את התקליט הגדול האחרון של פוקוס, HAMBURGER CONCERTO שיצא ב-1974. אחר כך נעלם הפוקוס והעסק נהיה מטושטש - אקרמן פרש ב-1976, חילופי הנגנים תכפו, והקסם הראשוני הלך לאיבוד. הלהקה מעולם לא הצליחה לשחזר את הקסם של אותו הרכב מ-1973. אז התקליט הזה בהופעה נותר הפסל הצלילי של פוקוס בשיא כוחה – עם ארבעה מאסטרים הולנדיים שמחזיקים קהל לונדוני בכף ידם ומשאירים פרוג-רוק בשיא תפארתו. אם יש לכם את עותק הוויניל הזה בבית, תנו לו סיבוב על הפטיפון, תפתחו ווליום, ותרגישו איך כל הפוקוס הזה נוחת אצלכם ישירות בסלון!
לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459
