החיוך שקפא: יצירת המופת של בריאן ווילסון שאבדה

באמצע שנות השישים, בלוס אנג'לס, גאון מוזיקלי אחד בשם בריאן ווילסון ראה במוזיקה שלו כלי אקטיביסטי לשינוי תודעתי. המסע שלו אל תוך התודעה החברתית, שכלל התמודדות עם סוגיות כמו הקולוניזציה מחדש של יבשת צפון אמריקה, איכות הסביבה, רגשות אנטי-מלחמתיים, רוחניות ואהבה, הגיע לשיא המרהיב בחוכמת הלחן והעיבוד מאחורי התקליט שהיה אמור להיקרא SMILE, והשיר שבלב ליבו, SURF'S UP.

באוקטובר 1966, בריאן ווילסון לקח הפסקה מהקלטות התקליט SMILE כדי להפיק תקליט הופעה חיה של הביץ' בויז באוניברסיטת מישיגן, לבקשת חברת התקליטים קפיטול. הקלטות התקליט הקודם, PET SOUNDS, ארכו זמן רב מהרגיל, ולכן כדי לקנות זמן נוסף, הוקלט תקליט מסיבה מזויף כדי להשאיר מוצר חדש של הלהקה בחנויות בשם PARTY. הקלטת ההופעה במישיגן גם סיפקה לבריאן הזדמנות ללמד את שאר חברי הלהקה כיצד לנגן את GOOD VIBRATIONS בהופעה חיה, מה שהיה חיוני כיוון שהם היו בדרכם ללונדון לסדרת הופעות חגיגית. בזמן ששהה מחוץ לסביבתו היצירתית בהוליווד, החל לחלחל בבריאן חשש שהדברים לא יסתדרו כשורה כשהלהקה תחזור מסיבוב ההופעות האירופי שלה.

בינתיים, ההתנגדות מבית רק הלכה וגברה. בדצמבר 1966, הביץ' בויז היו מעורבים בכמה סשנים של הקלטות שירה לשיר SURF'S UP, שאחד מהם, על פי השמועות, השתבש קשות. כלומר, התפתח ריב קולני על המילים. האירוניה הייתה צורבת: בזמן שהלהקה זכתה ללעג בלונדון על מדי ההופעה המיושנים שלה, הדבר הכי רלוונטי שהחברים יכלו לעשות היה להשלים את השיר הזה – במיוחד מאז שהשיגו את אותה רלוונטיות בבריטניה בדיוק בזכות החומר הפסיכדלי ביותר שלהם: התקליט PET SOUNDS והלהיט העולמי עם התנודות הטובות

התמלילן ואן דייק פארקס הסביר את הפילוסופיה מאחורי המוזיקה של הביץ' בויז אז: "כדי להיות רלוונטיים, היינו צריכים לפעול בזירה פתוחה, עם הנושא האמריקאי. ומה היה הנושא האמריקאי? ובכן, למדתי בפיטסבורג, והיה לי מורה אחד שקיבלתי ממנו ציון A על עבודתי בהרמוניה, ושמו היה ארון קופלנד. וארון קופלנד, שהוא מלחין ידוע, כשנשאל מהי מוזיקה אמריקאית, אמר: 'זו מוזיקה שנכתבת באמריקה'. לעולם לא שכחתי את זה. אז זה מה שהחומר הזה היה: מוזיקה אמריקאית. כל האחרים דחפו את האף שלהם לשוקת הבריטית. כולם רצו לשיר במבטא טרנס-אטלנטי ולנסות להישמע כמו הביטלס. אני הייתי עבריאן וילסון, אדם שלא יכול היה לעשות את זה. פשוט לא הייתה לו האפשרות הזו. הוא היה האיש האחרון שעמד על רגליו. והדרך היחידה שבה עמדנו לעבור את המשבר הזה הייתה על ידי אימוץ מה שהם מכנים 'לצמוח היכן שאתה נטוע'".

כשהגיע ינואר של 1967, התקליט SMILE התקרב לדדליין שכפתה חברת התקליטים. בריאן קיים שני סשנים אחרונים להקלטת הקטע האמצעי של SURF'S UP. בתקופה זו, ואן דייק פארקס נסוג זמנית מהפרויקט בשל העמדות השליליות המתמשכות של חלק מחברי הביץ' בויז. דרק טיילור, היחצ"ן לשעבר של הביטלס שעבד גם עם הביץ' בויז, תיאר זאת כך למגזין NME: "ואן דייק עצמו החליט על עזיבתו, ברגע שקיבל טעימה מהנחישות המטופשת של הבחורים האחרים לסכל את הפרויקט, וכשנמאס לו להיות כלי במשחק – הוא מיד התרחק מהפרויקט". טיילור סיכם את הפיצול הפנימי בלהקה במילים חריפות: "גורם מפתח בהתמוטטות היה הביץ' בויז עצמם, שעקשנותם בשלב זה התעוותה לכדי נחישות קודרת לערער את יסודות ה'מוזיקה החדשה' הזו כדי לחזור לנוסחאות הישנות, המקובלות והטיפשיות".

הדלתות באמת החלו להיפתח עבור בריאן ווילסון. הבאזז היה כולו סביב התקליט המצופה SMILE. עטיפת התקליט, עם איורו של פרנק הולמס הוצגה בחנויות התקליטים עוד לפני שהיה תקליט עם מוסיקה בו. דניס ווילסון, אחיו של בריאן, אמר למגזין HIT PARADER: "לדעתי, זה יגרום ל-PET SOUNDS להסריח. זה עד כדי כך זה טוב".

אך ריבוי הפרויקטים של הלהקה אז החל להעניק לתקופת SMILE היקרה תחושה של חוסר מיקוד ומשמעת. כשמגיעה הצלחה אדירה, הכל קורה כל כך מהר שקשה לסנן בזמן את ההשקעות החשובות. מגזינים רודפים אחריך לראיונות, אנשי טלוויזיה וקולנוע דופקים על דלתך. ניהול זמן הופך חיוני, ובריאן החל להיתקל בבעיות.

דרק טיילור נזכר כיצד התעניינותו של בריאן בספר התמורות הסיני, האי צ'ינג, הובילה לבעיות. קריאה אחת באי צ'ינג "פרשה את כל התמונה" וחזתה את התמוטטות הפרויקט. האמונה של בריאן במיסטיקנים הניבה בבירור עצות גרועות. אפילו ביולי שלאחר מכן, כשלקח עותק של הסינגל HEROES AND VILLAINS לתחנת הרדיו KHJ להשמעת בכורה, במקום לתאם זאת עם התחנה, הוא התייעץ עם אסטרולוג לגבי הרגע הנכון לחשוף את התקליטון. כמובן, כשהלימוזינה הגיעה לתחנה, המאבטח לא נתן לו להיכנס. לאחר טרחה רבה, בריאן מצא את השדרן של שעת חצות, שלא יכול היה להסתכן בפיטורין ולנגן משהו שלא היה ברשימת ההשמעה. בסופו של דבר, אחרי לחץ מביך, השיר שודר, אך התקרית המחישה כיצד הגאון המוזיקלי שהיה פעם חד כתער, החל לאבד את דרכו בערפילי המיסטיקה והפרנויה, וגורר איתו למצולות את אחת מיצירות המופת הגדולות ביותר של מוזיקת הפופ ששמה SMILE - חיוך שקפא בזמן.