היהלומים האבודים של ג'ון לנון

ב-27 באוקטובר בשנת 1986 יצא בארה"ב אלבום "חדש" לג'ון לנון ושמו MENLOVE AVENUE. שש שנים לאחר הירצחו, יוקו אונו שלפה מהארכיון את ההקלטות הכי כאוטיות וחשופות של לנון – והעולם בחר להתעלם. מה קורה שם?

שנת 1986 הייתה ממילא תקופה משונה ורוויית געגוע: פול מקרטני הוציא אז את תקליטו PRESS TO PLAY, ג'ורג' האריסון התעסק בהפקת סרטים בחברת 'הנדמייד פילמס' וחימם מנועים לקראת הקאמבק הגדול שלו, ויוקו אונו כבר הספיקה לשחרר מוקדם יותר באותה שנה את אלבום ההופעה החיה LIVE IN NEW YORK CITY שהוקלט עוד ב-1972 במדיסון סקוור גארדן. רבים בקהל ובביקורת עיקמו את האף וטענו שמדובר בעוד תרגיל מסחרי ציני לגריפת מזומנים – "יוקו בטח צריכה לקנות עוד בית חדש או כמה מטוסי בואינג", כפי שלגלגו לא מעט מבקרים ציניים באותם ימים שגם צחקו מהחידה שהסתובבה בקרב רבים - מה זה קטן, צהוב וחי על חיפושית?

וכמעט שש שנים לאחר מותו, נחת בחנויות התקליטים בארצות הברית משלוח מפתיע: תקליט "חדש" מאת ג'ון לנון. השם שנתנה לו יוקו אונו היה MENLOVE AVE, כשם הרחוב המפורסם בליברפול בו גדל לנון בביתה של דודתו מימי. זה היה האוסף השני של חומרים נדירים שהיא הוציאה בשמו, והוא הציג לראווה עטיפה ייחודית שעיצב לא אחר מאשר אמן הפופ הנודע אנדי וורהול. וורהול יצר את הפורטרט הצבעוני המפורסם הזה על בסיס צילום של לנון עוד מ-1971, וזו הפכה למעשה לאחת מיצירותיו המסחריות האחרונות לפני מותו הפתאומי בתחילת 1987. הציפיות, כמו תמיד כשמדובר בלנון, היו בשמיים, אך התגובה הייתה... ובכן, צוננת.

התקליט החדש פשוט לא הצליח להמריא. באנגליה, מולדתו של לנון, הוא אפילו לא הצליח לגרד את מצעד המכירות. באמריקה הוא הגיע בקושי למקום 127 המאכזב ביותר. נראה היה שרוב המעריצים פשוט פספסו את הרכבת, ולא הבינו שבתוך החבילה המוזרה הזו הסתתרו כמה יהלומים אמיתיים, גם אם לא מלוטשים.

שני חצאים של אישיות אחת: מפיק מגלומן מול זמר שבור

התקליט הזה היה חיה מוזרה, מחולק באופן ברור לשני צדדים שונים לחלוטין. מעניין היה שיוקו בחרה לכלול בו, זה לצד זה, שתי תקופות הפוכות בחייו של לנון בשנות השבעים. צד אחד תיעד את התקופה הכאוטית ביותר שלו, וצד שני את הרגעים החשופים והאינטימיים ביותר שלו. במבט כולל, האלבום סיפק למעריצים חמישה שירים חדשים שלא ראו אור קודם לכן וחמישה אאוט-טייקס של שירים מוכרים. זה בהחלט מספיק כדי לעורר עניין עמוק אצל כל מי שהמוסיקה הזו זורמת בעורקיו. הניגוד בין הצדדים פשוט מהמם: חמשת הקטעים הראשונים נשמעים כמו רצועות מוגמרות ועמוסות בכל כובד משקלו של "קיר הסאונד", בעוד חמשת הקטעים בצד השני נשמעים גולמיים לחלוטין, כמעט בלי שום דבר זולת הגיטרה של לנון, תופים, פסנתר, קולו החשוף וכמה שריקות חינניות.

אתחיל עם צד א', הצד "הבעייתי" יותר. צד זה הכיל אוסף של הקלטות גנוזות מסשנים סוערים במיוחד שהתקיימו בסוף 1973. באותה תקופה, לנון היה שרוי עמוק בתוך מה שהוא כינה "סוף השבוע האבוד" שלו. הוא היה פרוד מיוקו, בילה בלוס אנג'לס עם בת זוגו הזמנית, מאי פאנג, והשתולל לא מעט. באותם חודשים בדיוק, חברו פול מקרטני שרף את המצעדים עם BAND ON THE RUN, רינגו סטאר הוציא את אלבום הסולו המצליח RINGO שבו ניגנו כל ארבעת המופלאים בנפרד, ולנון עצמו בילה לילות של הוללות ואלכוהול עם הארי נילסון, הפיק עבורו את PUSSY CATS, ואף נזרק ממועדון הטרובדור המפורסם לאחר שהפריע להופעה של האחים סמוטרס כשהוא חובש מוצר היגיינה נשי על ראשו. בעייתי - כמו שכתבתי...

לנון חש מבולבל, איבד את הביטחון האמנותי שלו ופחד שכולם מתעניינים בו רק בגלל הישגיו מהעבר ולא בגלל ההווה. בניסיון למצוא השראה וגם בגלל תביעה שחטף מבעלי הזכויות של שיר על צ'אק ברי ממנו גנב ללהיט של הביטלס, הוא פנה חזרה לשורשים, לרוק'נ'רול הישן והטוב שעליו גדל. הרוק'נ'רול הזה זרם לו ב-DNA, אבל לנון החליט, משום מה, להפקיד את ההקלטות האלו בידיו של המפיק עמו עבד - פיל ספקטור. התוצאה הייתה כאוס מוחלט. ספקטור, שהיה ידוע בשיטות העבודה הקיצוניות שלו, ריפד את השירים בהפקה מנופחת ומוגזמת, במה שזכה לכינוי "קיר הסאונד" שלו. 

האולפן היה מלא בנגנים שיכורים, האווירה הייתה פרועה, ובשלב מסוים ספקטור אפילו ירה באקדח בתקרת האולפן. בסופו של דבר, המפיק פשוט נעלם עם הסלילים. לנון נאלץ להקליט את רוב תקליט הרוק'נ'רול שלו מחדש מאוחר יותר. צד א' של MENLOVE AVE הציג לעולם בדיוק את אותן הקלטות אבודות ומטורללות עם ספקטור. זה לא תמיד עבד, בלשון המעטה. לו היה בוחר במפיק שפוי יותר, סביר להניח שהשירים היו מקבלים צליל אותנטי ונאמן יותר למקור.

כשצוללים לעומק הקטעים של צד א', מגלים פנינה מופלאה אחת שמצדיקה לבדה את העסק - השיר HERE WE GO AGAIN, אותו כתב ג'ון יחד עם ספקטור. יש בו מקצב מעגלי מהפנט שנבנה בהדרגה במתח בלתי רגיל – זו יצירה עלומה אך מופתית, שמצדיקה לחלוטין את הנבירה בעמקי הלא-נודע מתוך מטרה אמיתית ולא רק לשם החיטוט. אי אפשר שלא לתהות מדוע השיר העמוק והחד הזה נותר בחוץ ולא שולב בזמנו.

רגע שיא נוסף הוא הבלדה היפהפייה ANGEL BABY, גרסת כיסוי לקלאסיקה של להקת רוזי והאוריג'ינלס משנת 1960. ג'ון העריץ את השיר הזה מנעוריו, ואף הצהיר לא פעם שהוא אוהב אותו יותר מכל שיר שהוא עצמו כתב. הביצוע כאן זכה לאחד העיבודים הבומבסטיים ביותר שנשמעו אי פעם אצל לנון: ריף כלי הנשיפה הכבדים שוקל כמו מאה טון ומועך את המאזין מיד, אבל נקודת החסד האמיתי הוא השירה של ג'ון, שמגיעה לשיאה בפלצט המתוק והממיס ביותר שהוא יכל להפיק. הקטע הזה היה יכול להשתלב מצוין עוד באלבום SOMETIME IN NEW YORK CITY, אילו לנון רק רצה לרכך מעט את המטען הפוליטי הכבד של אותם ימים.

מנגד, יש פה את הביצוע לשיר MY BABY LEFT ME – במקור של זמר הבלוז ארתור 'ביג בוי' קרודופ, אותו פרסם אלביס פרסלי – שהוקלט כמעין המנון מקהלה איטי שנזרק בצדק מהאלבום ROCK 'N' ROLL; קולות הליווי הנשיים, שמזכירים באופן חשוד את יוקו, נשמעים מעט מגוחכים ומאולצים.

הקלאסיקה של ספקטור עצמו, TO KNOW HER IS TO LOVE HER, שהוקלטה במקור ב-1958 עם להקת הטדי ברס בהשראת הכיתוב שעל מצבת אביו, מבוצעת כאן בקצב איטי להחריד, עד שנראה שג'ון בעצמו נבהל מהתוצאה.

והשיר ROCK AND ROLL PEOPLE? השיר כלל לא הוקלט עם ספקטור בלוס אנג'לס, אלא עוד קודם לכן, בקיץ 1973 בניו יורק במהלך הסשנים של MIND GAMES. לנון גנז את הביצוע שלו ומסר את השיר לגיטריסט ג'וני וינטר, שהקליט אותו לאלבומו JOHN DAWSON WINTER III ב-1974. הגרסה של לנון היא בוגי-ווגי נחמד אך מעט מגושם, שאף פעם אינו ממריא באמת לגובה של הספירה האנרגטית שפותחת אותו, וזאת למרות כמה תפקידי גיטרה מובילה מבריקים.

הצד השני: הקסם הגולמי של חדר החזרות

אבל אז, המאזינים הפכו את התקליט לצד ב', וקיבלו סיפור שונה לחלוטין. צד ב' היה קפיצה קדימה לשנת 1974. הוא הכיל הקלטות חזרה אינטימיות וחשופות לשירים שלנון הכין עבור תקליט הסולו המקורי האחרון שלו בשנות השבעים, WALLS AND BRIDGES. באותו קיץ של 1974, לנון חזר לניו יורק לאולפני 'רקורד פלנט', החל להתאושש מהבלאגן האישי, ואף שיתף פעולה עם אלטון ג'ון שהתארח בשיר WHATEVER GETS YOU THRU THE NIGHT – שיר שהפך ללהיט מקום ראשון יחיד של לנון כאמן סולו בחייו. בעוד שהתקליט המוגמר שיצא לשוק היה עטוי בהפקה אמריקנית משומנת, מהוקצעת, ויש שיאמרו, מעט חסרת חיים – ההקלטות ב-MENLOVE AVE הציגו את השירים במצבם הטבעי.

בלי הליטוש המוגזם, אפשר היה לשמוע את לנון לבדו עם פסנתר או עם הרכב מצומצם, כמעט כמו בימיו הראשונים כאמן סולו. שירים כמו STEEL AND GLASS או NOBODY LOVES YOU (WHEN YOU’RE DOWN AND OUT) קיבלו פתאום משמעות חדשה. הביצוע המוקדם ל-STEEL AND GLASS, שיר עוקצני ומלא ארס שכיוון לנון ישירות לעבר מנהלו לשעבר אלן קליין, חושף שורות טקסט בוטות וגולמיות בהרבה מאלו ששוחררו לבסוף. כך גם בשירים SCARED, BLESS YOU והדואט הנפלא עם חברו השתיין הארי נילסון ב-OLD DIRT ROAD.

נכון, יש מי שיטענו שכל הטייקים הללו נחותים מהתוצר המוגמר ושרק היסטוריונים פדנטיים ימצאו בהם עניין. אבל עבור מי שמעדיפים את הפשטות האקוסטית הראשונית לפני ששכבות האולפן מכסות הכל, ההקלטות הללו הן תענוג צרוף. הכל שאלה של פרספקטיבה: מי ששמע קודם את האלבום המלוטש יקבל כאן חוויה שונה בתכלית. האינטימיות עלתה פי כמה על ההפקה "המושלמת" של התקליט הרשמי. אלו היו היהלומים הלא מלוטשים האמיתיים.

המבקרים חלוקים: תגלית נדירה או שיירים מהארכיון?

משום מה, התקליט המרתק הזה פשוט נשכח על ידי המעריצים. הוא נפל בין הכיסאות, אולי בגלל העטיפה המוזרה, אולי בגלל הצד הראשון והקשה לעיכול. כך או כך, הוא נותר פריט לאספנים בלבד, וחבל. נותר רק לתהות מה ג'ון לנון המנוח היה חושב על החבילה המשונה והמרתקת הזו שיצאה בשמו.

ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על התקליט: "זה אוסף של יהלומים לא מלוטשים שיצאו לאור מארון ההקלטות של לנון, על ידי אלמנתו, יוקו אונו. התקליט הזה הוא יותר תגלית מאשר אסופת משקעים. זו הצצה מעניינת ללנון האבוד כשהוא בעבודה בעת פרידתו מיוקו. הוא נשמע טרוד רגשית, לא בטוח בדרכו האמנותית וכך הוא בחר ללכת לצליל הרוק השורשי של גיבוריו. השיר ROCK AND ROLL PEOPLE יצא לראשונה בתקליט של ג'וני וינטר בשנת 1974 והוא שיר קליט שהולבש עליו יותר מדי עיבוד של בוגי. השיר SINCE MY BABY LEFT ME הוא חידוש של לנון ופיל ספקטור לשיר של ארתור קרודופ, יחד עם צלילי מסיבה בסגנון מיץ' ריידר. אבל זה חסר את הניצוץ של מה שאלביס פרסלי עשה עם זה בשנת 1956. עם זאת, לנון מפצה על זה עם הגשה ווקאלית טובה.

במהלך הצד הראשון שר לנון, עם ההפקה של ספקטור, כאילו חייו תלויים בזה. השיר TO KNOW HER IS TO LOVE HER הוא, כמובן, החידוש לקלאסיקה של ספקטור כשהפעם נשמע שזה מסר ברור מג'ון ליוקו ו-13 שנים לאחר מכן זה נשמע עדיין ברור רגשית, למרות ערפל אי הוודאות בגלל פרידתו ממנה. צד ב' מקלף את ההפקה הסבנטיזית הנוצצת של התקליט WALLS AND BRIDGES והמילים של לנון לפתע נשמעות כאילו מדובר בסשן ההקלטות של התקליט PLASTIC ONO BAND. יש אינטימיות בהקלטות האלה שחסר מהתקליט ההוא שיצא אז. יש תחושה של להיות פה ממש ליד לנון באולפן, בעודו מתבוסס בבדידותו ורחמיו העצמיים".

וזו הייתה רק ההתחלה... בהמשך ייצאו לנו, המעריצים, מארזים מפוארים עד עוד המון קטעים עם לנון שטרם פורסמו. כי ככה זה...