הכותרות צעקו: "פרנקי הולך להרעיד את העולם!" – והן צדקו

ב-29 באוקטובר בשנת 1984 יצא אלבום כפול, מסקרן, שערורייתית, מופק היטב ורב מכר מיידי של להקת פרנקי הולך להוליווד. שמו הוא WELCOME TO THE PLEASUREDOME.

עוד לפני שהתקליט הראשון בכלל נחת על מדפי החנויות, חברת התקליטים כבר דיווחה בהיסטריה מוחלטת על מעל למיליון הזמנות מראש – מספר מטורף וחסר תקדים לאלבום בכורה כפול. מעריצים צבאו על פתחי חנויות התקליטים בלונדון ובליברפול כבר משעות הבוקר המוקדמות כדי להניח את היד על הוויניל הכפול והשחור הזה, עטוף ביצירת אמנות ויזואלית מרהיבה שעיצב פול מורלי. זו לא הייתה סתם השקה של עוד תקליט פופ, זו הייתה התפוצצות חברתית ותרבותית ששטפה את כל אירופה.

האלכימאי והפרובוקטורים: איך טרבור הורן ברא מפלצת

בתוך חודשים ספורים בשנת 1984, 'פרנקי' הפכו מלהקת מועדונים מפוקפקת לתופעה בריטית שאי אפשר היה להתעלם ממנה. הם לא היו רק להקה, הם היו פרויקט אמנותי, מכונת יחסי ציבור משומנת שסיפקה כותרות בקצב מסחרר. אחד העיתונים הכריז עליהם בדרמטיות: "יש להם את השנינות של הביטלס, הלכלוך של הסטונס והפראות של הסקס פיסטולס". הגזמה? אולי, אבל זה עבד.

החבורה, שהוקמה בליברפול (נו, כמו הביטלס!) ב-1980, ושאבה את שמה מכרזה ישנה שהסולן הולי ג'ונסון צד במגזין מוזיקה על פרנק סינטרה, קיבלה את מתנת חייה כשהמפיק טרבור הורן (כן, ההוא מהבאגלס ולהקת יס) ראה אותם בטלוויזיה. הורן ישב המום מול המסך כשצפה בהם מופיעים בתוכנית THE TUBE בנובמבר 1982, עטויים בעור ושרשראות. בראיון נלהב שנתן מאוחר יותר הודה הורן בפשטות: "הם נראו נורא וניגנו עקום, אבל היה שם זיק פראי של גאונות שלא יכולתי להתעלם ממנו". 

הורן, שכבר נחשב לקוסם אולפנים, היה להוט להחתים אותם בלייבל החדש והנוצץ שלו, ZTT. הוא זיהה את הפוטנציאל הפרובוקטיבי של הסולן, הולי ג'ונסון, ושל הרקדן/זמר הליווי, פול ראת'רפורד, וידע בדיוק איך לארוז את הסחורה. אז הוא לקח את הלהקה לאולפן והשקיע סכומי עתק, מדבר היה על מאות אלפי פאונד, כדי ליצור סאונד ענק, כמעט קולנועי, באמצעות סינטיסייזר ה-FAIRLIGHT CMI החדשני. 

למעשה, רוב הנגנים באלבום הראשון כלל לא היו חברי הלהקה, אלא נגני אולפן מהשורה הראשונה שהורן הביא כדי לממש את החזון הגרנדיוזי שלו. כשהורן הבין שחברי הלהקה הצעירים – הגיטריסט בריאן נאש, הבסיסט מארק או'טול והמתופף פיטר גיל – פשוט לא עומדים בדרישות הדיוק הכירורגיות של ההפקה המודרנית, הוא עשה צעד נועז שמעט מאוד מפיקים היו מעזים לעשות: הוא גירש אותם באלגנטיות מהאולפן והביא את התותחים הכבדים. הוא שכר את שירותיהם של נגני להקת הליווי של איאן דיורי, גייס את נגן הקלידים אנדי ריצ'רדס, הושיב את אשף התכנות ג'יי ג'יי יקזליק על מכונת הדגימות, נעזר בגיטריסט ובטכנאי סטיבן ליפסון, ובקטעים רבים הורן בעצמו לקח ליד את גיטרת הבס והקליט את התפקידים ישירות לקונסולה. התוצאה הייתה חומת צליל דיגיטלית-אנלוגית שטרם נשמעה כמוה בפופ העולמי.

החרם של הבי.בי.סי שהדליק את הפתיל של RELAX

התקליטון הראשון שהם שיגרו, RELAX, עשה הכל חוץ מלהרגיע. הולי ג'ונסון סיפר שהרעיון לשיר "תירגע, אל תעשה את זה" צץ בראשו כשאיחר לחזרה בחורף 1982, אבל מהר מאוד השיר קיבל משמעויות מיניות ברורות ובוטות. הורן השליך לפח לא פחות משלוש גרסאות הפקה שלמות של השיר – הראשונה נשמעה כמו פאנק-רוק מלוכלך, השנייה כמו דיסקו איטלקי מהיר – עד שפיצח את מקצב הסינטי-בס המפלצתי והמהפנט שלקח שבועות של עבודת נמלים. 

הקהל נחלק לשניים: אלה שנרעשו מהתוכן ואלה שרצו לחנויות. ואז הגיעה הדרמה הגדולה: שדרן הרדיו הבכיר של הבי.בי.סי, מייק ריד, שמע את השיר. ראה את העטיפה הפרובוקטיבית, נגעל, והסיר את התקליטון מהפטיפון בשידור חי. ריד הכריז במיקרופון בזעזוע שזהו "שיר תועבה גס וחסר בושה", והעיף את המחט באמצע השיר ב-11 בינואר 1984. הבי.בי.סי החרים את השיר רשמית. התוצאה? RELAX זינק היישר למקום הראשון ונשאר שם חמישה שבועות. 

ג'ונסון נזכר בחיוך ממזרי באותו רגע מכונן: "ברגע שמייק ריד קיבל את התקף הזעם שלו בשידור חי והחרים אותנו, ידעתי שהרגע קיבלנו את מתנת יחסי הציבור הגדולה ביותר בתולדות המוזיקה הבריטית! זה הפך אותנו מאנדרגראונד לגיבורים לאומיים של הנוער תוך עשרים וארבע שעות". 

פול מורלי, גאון השיווק של ZTT, חגג. הוא הציף את הרחובות בחולצות T עם כיתובים פשוטים כמו FRANKIE SAY RELAX ו-FRANKIE SAY WAR! HIDE YOURSELVES. הפרנקימאניה יצאה לדרך, וגם הקליפ המקורי, שצולם במועדון S&M, נאסר לשידור כמעט בכל מקום. המכירות חצו את רף שני מיליון העותקים בבריטניה בלבד, והפכו את התקליטון לאחד משבעת הסינגלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים בממלכה. בום!

קרב הענקים של המלחמה הקרה: ההיסטריה סביב TWO TRIBES

אחרי RELAX, הציפיות היו בשמיים. 'פרנקי' סיפקו את הסחורה עם TWO TRIBES, המנון אנטי-מלחמתי קצבי ומפחיד. השיר נפתח בצפירת אזעקה, והמילים נכתבו בהשראת האמונה המיוחסת לנשיא ארה"ב דאז, רונלד רייגן, שישו יחזור לכדור הארץ רק לאחר מלחמה גרעינית. "שני השבטים" היו כמובן ארצות הברית וברית המועצות, בעיצומה של המלחמה הקרה. הפרט המצמרר באמת בשיר הוא קריינות האזהרה הגרעינית: טרבור הורן שכר את פטריק אלן, הקריין הממשלתי הרשמי של סרטוני ההדרכה לאזרחי בריטניה במקרה של מתקפה אטומית, כדי שיקריא מחדש את ההנחיות בקולו הסמכותי והמקפיא: "כאשר תשמעו את אזעקת ההתקפה האווירית, עליכם ועל משפחתכם למצוא מחסה מיד... זהו הקול האחרון שאי פעם תשמעו".

השילוב בין מועדוני הריקודים לבין החרדה הקיומית מהפצצה האטומית יצר היסטריה רבתי. 

הקליפ, שבויים על ידי צמד הגאונים קווין גודלי ולול קרים (יוצאי להקת 'עשרה סי סי'), היה יצירת מופת קטנה של פרובוקציה. הוא הציג קרב היאבקות אלים וקורע מצחוק בין כפילים של רייגן והמנהיג הסובייטי, קונסטנטין צ'רניינקו, בזירה מלאה בנציגי אומות העולם שמהמרים על התוצאות. "ניסינו לגרום לקהל באולפן להתנהג בפראות", סיפר גודלי, "צעקנו להם 'להרוג! להרוג!' וחלקם באמת נכנסו לזה והתחילו להרביץ אחד לשני". גם הקליפ הזה נאסר לשידור בחלק מהרשתות. והתוצאה? השיר שהה במקום הראשון תשעה שבועות. 

יתרה מזאת, בשיא ההצלחה של הקיץ ההוא קרה אירוע נדיר שרק הביטלס הצליחו לבצע לפני כן ב-1964: בזמן ש-TWO TRIBES שלט במקום הראשון במצעד הבריטי, הלהיט הקודם RELAX טיפס מחדש במעלה המצעד ותפס את המקום השני! פרנקי החזיקו בו-זמנית בשני המקומות הראשונים של המצעד הבריטי, הישג ששום להקה לא שחזרה במשך עשרים שנה.

בלדה ללא גבולות: THE POWER OF LOVE כובש את הפסגה

הלהיט השלישי ברציפות שהגיע למקום הראשון היה THE POWER OF LOVE. זו הייתה בלדה מרהיבה, מלאת דרמה, שהציגה את היכולות הקוליות יוצאות הדופן של הולי ג'ונסון (איזה זמר!!!). בעיניי, זה אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו והוקלטו במהלך האייטיז. המפיק טרבור הורן רקח כאן יחד עם המעבדת, אן דאדלי, ליווי כלי מיתר תזמורתי שמרטיט את הלב בכל האזנה מחדש, שמעניק לשיר איכות נצחית.

השיר עצמו נכתב כשיר אהבה טהור, רוחני ואוניברסלי ללא שום אזכור למילים כמו 'חג מולד' או 'ישו', אבל אשפי השיווק של הלייבל החליטו לשחרר אותו בדיוק בדצמבר. אבל 'פרנקי' לא יכלו לשחרר שיר בלי שערורייה נלווית, נכון? אז הקליפ לשיר, שיצא לקראת חג המולד, הציג את חברי הלהקה משחזרים את סצנת לידת ישו, מה שכמובן הרגיז את הממסד הדתי. ג'ונסון עצמו תיאר את הגישה שלו בהתרגשות רבה: "רציתי ליצור שיר שידבר על כוחה של האהבה לגבור על החושך והפחד של התקופה. שרתי את זה מכל הנשמה, כמו תפילה אישית".

הכיבוש של המקום הראשון בדצמבר 1984 הפך את הלהקה ללהקה השנייה בלבד בתולדות מצעד הפזמונים הבריטי ששלושת הסינגלים הראשונים שלה הגיעו ישירות למקום הראשון – הישג שקבעה לפניהם רק להקת ג'רי והפייסמייקרס עוד ב-1963. בתקופה שבה רוב כוכבי הפופ העדיפו להסתתר עמוק בארון, הולי ג'ונסון ופול ראת'רפורד היו פתוחים לחלוטין לגבי נטיותיהם המיניות. החשיפה הזו רק הוסיפה תבלין למיתוג של הלהקה ומכרה עוד ועוד תקליטונים.

האפוס הכפול: WELCOME TO THE PLEASUREDOME תחת זכוכית מגדלת

כשהאלבום הכפול WELCOME TO THE PLEASUREDOME סוף סוף יצא, הוא כבר הכיל את שלושת הלהיטים העצומים האלה. שיר הנושא האפי של האלבום, WELCOME TO THE PLEASUREDOME, נפרש על פני כמעט 14 דקות של סערת סאונד מגלומנית, בהשראת הפואמה המפורסמת 'קובלא חאן' של המשורר סמואל טיילור קולרידג'. הקטע הזה יצא כסינגל הרביעי בתחילת 1985 וכמעט השלים רביעייה היסטורית במקום הראשון, אך נעצר במקום השני. 

השאלה היא האם אלבום כפול לא היה מוגזם מדי עבור מה שהיה ללהקה באמת להציע. חלק גדול מהאלבום רופד בגרסאות כיסוי, שהופקו בצורה מרהיבה אך עדיין היו גרסאות כיסוי. ביניהן FERRY CROSS THE MERSEY (בכל זאת, הם מליברפול וזה שיר-המנון מקומי של ג'רי אנד דה פייסמייקרס), BORN TO RUN של ברוס ספרינגסטין, ו-WAR של אדווין סטאר. אבל למרות התפרים הגסים וקטעי המעבר ההזויים שכללו חיקויים סאטיריים של הנסיך צ'ארלס ושל רונלד רייגן, מדובר במאסטרפיס הפקתי שמגדיר את שיא האסתטיקה האולפנית של שנות השמונים – צליל עשיר, גרנדיוזי, חסר מעצורים ומהפנט. לדעתי, אפשר היה לצמצם את הכל לתקליט בודד שהיה הופך לאחד הגדולים של העשור.

הקרע הבלתי נמנע: הנפילה, הקרב המשפטי והאיחוד ההיסטורי

האלבום השני, LIVERPOOL, יצא באוקטובר 1986. הוא היה אלבום רוקי יותר, שהוקלט כלהקה "אמיתית" ולא כפרויקט אולפן של הורן. האלבום כלל סינגלים מעניינים כמו RAGE HARD ו-WARRIORS OF THE WASTELAND, אך הוא התקשה לשחזר את הברק החד-פעמי של אלבום הבכורה. הוא הגיע למקום החמישי בבריטניה ונחשב להצלחה מסחרית, אבל מאחורי הקלעים הכל התפרק. במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום, הריבים הפנימיים הפכו לבלתי נסבלים. 

הולי ג'ונסון שמר על עצמו בנפרד משאר חברי הלהקה, והמתח הגיע לנקודת רתיחה. בסופו של דבר, ג'ונסון החליט לפרוש. זמן קצר לאחר פרישתו, הוצע לג'ונסון חוזה סולו נחשק. כאן נכנסה לתמונה חברת התקליטים ZTT. טרבור הורן, שחש נבגד, תבע את ג'ונסון בטענה שהחוזה המקורי שלו כובל אותו לחברה ומונע ממנו להקליט עבור כל גורם אחר. התביעה הייתה מרה, ממושכת וחשפה את כל הלכלוך של תעשיית המוזיקה. 

לאחר שנתיים של מאבק משפטי, בית המשפט העליון פסק לטובתו של ג'ונסון. השופט קבע כי התנאים המגבילים בחוזה של ZTT היו כל כך דרקוניים וחד-צדדיים, עד שהם אינם סבירים. הניצחון המשפטי של ג'ונסון ב-1988 הפך לתקדים היסטורי בדיני חוזים בבריטניה ששחרר אמנים רבים מכבלי חברות התקליטים, וסלל לג'ונסון את הדרך לאלבום סולו בכורה מצליח בשם BLAST מ-1989.

המשקעים היו קשים. שנים לאחר מכן, כשערוץ VH1 ניסה לארגן איחוד של הלהקה, היה זה ג'ונסון שהטיל וטו מוחלט, לאכזבתם המרה של האחרים. הם כן התאחדו, באופן חד פעמי, בשנת 2023, כשתחרות האירוויזיון הגיעה לעיר הולדתם ליברפול, וניגנו יחד לראשונה מזה עשורים. ב-7 במאי 2023 עלתה החמישייה המקורית לבמה מול היכל סנט ג'ורג' בליברפול וביצעה בהתרגשות אדירה את RELAX מול עשרות אלפי מעריצים ששאגו כל מילה – סגירת מעגל מושלמת לאחת הסערות המרתקות, המוזרות והמבריקות ביותר שידע הרוק והפופ הבריטי מעודו. רק חבל שהגיטריסט שלהם היה חייב לשים על עצמו משהו שתומך בפלסטינים. הייתי אומר לו רק משפט אחד - "תרגיע, אל תעשה את זה".