המתופף של אוריה היפ שלקח את תקליטי הזהב אל הקבר

ב-19 בספטמבר בשנת 2020 מת המתופף לי קרסלייק, שהיה במשך שנים חבר בלהקת אוריה היפ וגם היה בלהקתו של אוזי אוסבורן. בן 73 במותו, לאחר מאבק ממושך במחלת סרטן הערמונית שהתפשטה לעצמותיו.

בשבילי, ובשביל כל מי שאוהב את הריח של תקליט מקורי ומעריך רוק כבד קלאסי, קרסלייק לא היה סתם מתופף. לא סתם הדביקו לו את הכינוי "הדוב": מעבר לעוצמה הפיזית האדירה שלו מאחורי המערכת, הייתה לו שירה הרמונית מדהימה בקולות הגבוהים וחוש מלודי נדיר, שפשוט הזניקו כל הרכב שבו הוא הניח מקלות תיפוף.

הוא היה עמוד השדרה הקצבי של שתיים מהתופעות הגדולות של שנות השבעים והשמונים, להקת אוריה היפ ולהקת הסולו הראשונה של אוזי אוסבורן. מותו לא רק הותיר חלל בעולם המוזיקה, אלא גם חתם סאגה ארוכת שנים של מרירות, סכסוכים משפטיים ופיוס אחד, מרגש ומאוד מאוחר.

כשהוא ידע שהסוף קרוב והסרטן מכריע את גופו, לקרסלייק הייתה בקשה אחרונה, משאלה שנועדה לתקן עוול היסטורי שרדף אותו במשך עשורים. הוא לא ביקש כסף או התנצלות פומבית, אלא הכרה סמלית. הוא שלח הודעה לאוזי ושרון אוסבורן, ובה ביקש מהם לשלוח לו את תקליטי הפלטינה והזהב על שני התקליטים המכוננים של אוזי בהם ניגן, BLIZZARD OF OZZ ו-DIARY OF A MADMAN. הבקשה הזו נגעה בלב ליבו של סכסוך עכור שהתנהל בין הצדדים מאז שנות השמונים. קרסלייק סיפר בראיונות שברשימת המשאלות שלו לפני המוות היה לו חלום צנוע אחד: לתלות על הקיר בביתו את תקליטי הפלטינה הרשמיים, כדי שיוכל לעצום עיניים בידיעה שהוא קיבל את ההכרה הראויה על אלבומים שנמצאים בכל היכל תהילה אפשרי של המטאל.

הכל התחיל כשקרסלייק והבסיסט בוב דייזלי תבעו את אוזי על תמלוגים ועל שותפות בכתיבת השירים. מנקודת מבטו של אוזי, כפי שתיאר זאת בספרו האוטוביוגרפי, התמונה הייתה ברורה. "לי קרסלייק ובוב דייזלי טענו שאני חייב להם כסף. הם היו מה שמכונה מוזיקאים שכירים. הם קיבלו תשלום שבועי עבור ההקלטות, תעריף אחר לסיבובי הופעות ותעריף נוסף כשהיו בבית. אפילו שילמתי על הדלק שהם השתמשו בו כדי לנסוע לאולפן. נכון, הם עזרו בכתיבת כמה מהשירים, אבל הם קיבלו וממשיכים לקבל תמלוגים על כך עד היום. אז מה עוד הם רצו?". מנגד, מבחינתם של קרסלייק ודייזלי, הם לא היו שכירים אלא חברי להקה לכל דבר שיצרו את המוזיקה מאפס. הלהיט הנצחי CRAZY TRAIN נולד מתוך ג'אם סשן שבו דייזלי כתב את המילים על רקע המלחמה הקרה והפחד מהשמדה גרעינית, בעוד קרסלייק בנה מקצב נהיגה כבד שאיפשר לגיטריסט המנוח רנדי רודס לבנות את אחד הריפים המפורסמים בהיסטוריה. ובשיר MR. CROWLEY, שעסק במיסטיקן השנוי במחלוקת אליסטר קראולי, המעברים הדרמטיים של לי יצרו את האווירה הגותית והקודרת שהפכה את השיר לחשוב.

לטענת אוזי, השניים ניסו לטעון שהם לא היו נגנים שכירים אלא חברי להקה שווים, מה שהיה, לדעתו, אבסורד מוחלט. "אם כולנו היינו באותה רמה, אז איך זה שאני ערכתי להם אודישן?". העניין הפך למלחמת התשה משפטית. אוזי סירב להתפשר, מחשש שכל פשרה תפתח פתח לתביעות נוספות מכל מיני טיפוסים. בסופו של דבר, התביעה של קרסלייק ודייזלי נדחתה על ידי בתי המשפט באמריקה. אך הכעס של אוזי לא שכך. "מה שהכי הרגיז אותי הוא שהם מעולם לא באו לדבר איתי פנים אל פנים," הוא סיפר. "הם פשוט זחלו מאחורי הגב שלי, התקשרו למוזיקאים אחרים שניגנו בתקליטים שלי וניסו לגרור אותם פנימה. הם גרמו לי להרגיש כמו הפושע של המאה".

העלבון הצורב ביותר התרחש כבר עם צאת התקליט השני, DIARY OF A MADMAN. קרסלייק ודייזלי ניגנו, הקליטו והיו שותפים לכתיבה של כל הקטעים – כולל שיר הפתיחה OVER THE MOUNTAIN – אך לפני שהתקליט יצא לחנויות הם פוטרו. על עטיפת התקליט והקרדיטים הודפסו שמותיהם ותמונותיהם של המתופף טומי אולדרידג' והבסיסט רודי סארזו, שלא ניגנו בו אפילו תו אחד. סכין בגב האמנותי במלוא מובן המילה.

הסכסוך הגיע לשיא מכוער במיוחד בתחילת שנות האלפיים, כאשר יצאו מהדורות מחודשות לשני התקליטים הראשונים של אוזי. במעשה שנחשב בעיני מעריצים רבים כנקמנות קטנונית, קטעי התופים והבס המקוריים של קרסלייק ודייזלי נמחקו כליל והוקלטו מחדש על ידי המתופף מייק בורדין (מלהקת FAITH NO MORE) והבסיסט רוברט טרוחיו (שלימים הצטרף למטאליקה). המהלך עורר סערה, ורק שנים לאחר מכן הוחזרו ההקלטות המקוריות למהדורות מחודשות נוספות. המעשה הזה עורר זעם עצום בקרב חובבי הרוק. לגעת ביצירת מופת כמו BLIZZARD OF OZZ ולהחליף את עבודת התופים המקורית והחיה של קרסלייק ככה? זה בערך כמו לצייר שפם על המונה ליזה ולטעון שזה שיפור. המחאה והחרם של הקהל עשו את שלהם, ובשנת 2011, לרגל חגיגות שלושים השנה לאלבומים, נאלצה ההפקה להתקפל ולהחזיר את ההקלטות המקוריות של לי ובוב למיקס.

אך כשהגיעו החדשות על מצבו הבריאותי של קרסלייק, נראה היה שהקרח החל להפשיר. אוזי ושרון, שהבינו כי חברם לשעבר נמצא על ערש דווי, החליטו לכבד את בקשתו. הם שלחו לו את תקליטי הפלטינה הנכספים, בצירוף מכתב אישי וחם בינואר 2019, כשנה וחצי לפני מותו. בתמונה המרגשת ההיא הוא ישב מול המצלמה, חיוך ענק על פניו, כשהוא מחזיק בגאווה את שני לוחות הפלטינה שמגיעים לו בדין – סוג של סגירת מעגל מתוקה-מרירה לקריירה מפוארת ורבת תהפוכות.

אך סיפורו של לי קרסלייק גדול בהרבה מהסכסוך עם אוזי. עוד לפני כן, הוא היה הכוח המניע מאחורי מערכת התופים של אוריה היפ בתקופת הזוהר שלה. הוא הצטרף ללהקה בשנת 1971, בדיוק בזמן כדי להקליט את התקליט DEMONS AND WIZARDS, שנחשב לאחד משיאי היצירה של הלהקה. מעניין לציין שקרסלייק כבר הכיר את קלידן הלהקה, קן הנסלי, מימיהם המשותפים בלהקה המוקדמת THE GODS.

הנסלי סיפר בעבר כמה היה קשה לשכנע את קרסלייק להצטרף. "הוא היה שקוע לחלוטין בהרכב משלו שנקרא THE NATIONAL HEAD BAND, אבל ידענו שהוא המתופף שאנחנו צריכים. בסופו של דבר הצלחנו לשכנע אותו, והצירוף שלו פשוט הרים את הלהקה לגבהים חדשים". קרסלייק עצמו סיפר שהכימיה המיידית שלו עם גיטריסט הלהקה, מיק בוקס, היא זו ששכנעה אותו סופית. החיבור הזה בין השניים הפך לאחד מיסודות הסאונד של אוריה היפ לשנים רבות. הוא ניגן בלהקה קרוב לארבעים שנה, עד שנאלץ לפרוש בשנת 2007 עקב בעיות בריאותיות.

לי קרסלייק היה חלק בלתי נפרד מהפסקול של דור שלם, בין אם זה בפנטזיות הרוק של אוריה היפ או במטאל החלוצי של אוזי אוסבורן. וחייו ניצלו כשהגיע לביקור ראשון בארצנו עם אוריה היפ במאי 1983. הוא יצא לשחות בחוף הים בתל אביב, נלכד בזרם תת-ימי בוגדני ובמערבולת, וכמעט טבע למוות. למרבה המזל, חבריו והמצילים בחוף מיהרו למשות אותו מהמים כשהוא מחוסר הכרה, והצליחו להציל את חייו. תארו לעצמכם איזה אסון מוזיקלי נמנע אז, כשהים התיכון כמעט ולקח מאיתנו בטרם עת את אחד המנועים הקצביים הגדולים יותר שידע הרוק העולמי.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459