הסיפור המרתק על לינדה מקרטני - שספגה אש ממיליוני מעריצים והצילה במו ידיה את פול מדיכאון עמוק

ב-24 בספטמבר בשנת 1941 נולדה לינדה מקרטני. היא מתה בשנת 1998 מסרטן.

הנה משהו שחייבים לומר מיד בפתח הדברים: קל מאוד לצקצק על לינדה מקרטני, ורבים ממבקרי המוזיקה הציניים אכן עשו מזה קריירה שלמה במשך עשורים. אבל מי שמקשיב באמת לתקליטים המופלאים של אותן שנים, מבין שלינדה לא הייתה סתם טרמפיסטית בעולם הרוק, אלא גלגל ההצלה הנפשי והיצירתי של פול מקרטני ברגעים הכי שבירים בחייו. כשהביטלס התפרקו והקרקע נשמטה תחת רגליו, פול שקע בדיכאון כבד ובאלכוהול בחווה הנידחת בסקוטלנד וכמעט ויתר כליל על המוזיקה. מי שהקימה אותו על הרגליים, ניערה ממנו את האבק והכריחה אותו לחזור ליצור הייתה לינדה. היא הייתה שם כשהוא הקליט לבדו את אלבום הבכורה שלו, MCCARTNEY, שבו הקדיש לה את אחת מבלדות האהבה המרגשות בהיסטוריה – MAYBE I'M AMAZED. פול סיפר לא פעם שהשיר הזה נולד כולו מתוך הכרת תודה עמוקה על כך שלינדה פשוט הצילה אותו מעצמו, והקולות שלה ברקע העניקו לשיר הזה בדיוק את הלב והנשמה שהוא היה צריך.

חותמה נשאר הרבה מעבר להיותה "אשתו של פול". היא הייתה צלמת פורצת דרך, מוזיקאית, אקטיביסטית ואישה שלא פחדה להגיד את אשר על ליבה, כפי שנגלה מיד. עוד לפני שבכלל הכירה את הבחור מליברפול, לינדה איסטמן הייתה צלמת רוק מחוננת שתיעדה מקרוב ענקי עולם כמו ג'ימי הנדריקס, הדלתות, ג'ניס ג'ופלין והרולינג סטונס, ואפילו הפכה לאישה הראשונה שזכתה שתצלום שלה יתנוסס על שער המגזין רולינג סטון. היה לה חוש אסתטי נדיר, ביטחון עצמי שקט ואפס גינונים של סלבריטאית.

בואו נקפוץ במכונת הזמן לשנת 1977. להקת הביטלס כבר התפרקה מזמן, והעולם עדיין לא נרגע. פול מקרטני דהר קדימה עם להקתם החדשה והמצליחה WINGS, אבל שאלה אחת ריחפה באוויר כמו ענן קבוע: מתי, אם בכלל, הביטלס יתאחדו? באותה שנה, התיישבה לינדה לשיחה גלויה ונדירה עם עיתון המוזיקה רקורד מירור, וסיפקה הצצה נדירה למחשבותיה ולמה שבאמת קרה מאחורי הקלעים של הלהקה המפורסמת בעולם. באותה תקופה WINGS כבר מילאה אצטדיונים ברחבי תבל עם סיבוב ההופעות הפנומנלי WINGS OVER AMERICA, אבל הכתבים פשוט סירבו להניח לפנטזיית האיחוד של הרביעייה מליברפול.

"שלא תבינו אותי לא נכון", פתחה לינדה את הלב, "אני האדם הראשון שהיה רוצה לראות את הביטלס שוב על במה אחת. אבל יש לי תנאי אחד ברור וחד משמעי: שהאיחוד הזה יקרה אך ורק מתוך אהבה טהורה למוזיקה, ולא בגלל ערימות מיליוני הדולרים שכל המפיקים והאמרגנים לא מפסיקים לדבר עליהן". היא הוסיפה בנימה עייפה משהו, "בשלב הזה, פול כל כולו מרוכז ומחויב ללהקת כנפיים, ואני חייבת להודות שכבר אין לי כוח לשמוע את השאלות הבלתי פוסקות על איחוד הביטלס". ולינדה לחלוטין צדקה: ההצעות הכספיות שנזרקו לעברם באותן שנים הגיעו לממדים מפלצתיים של עשרות ומאות מיליוני דולרים, כולל הצעות הזויות להופעה אחת בודדת. היא הבינה טוב מכולם שרומנטיקה מוזיקלית אמיתית לא קונים בצ'קים שמנים של אמרגנים חמדנים.

כאן הגיע החלק המעניין באמת, שבו לינדה החליטה להוריד את הכפפות ולהתייחס לאחת ההאשמות הקשות ביותר שהוטחו בה לאורך השנים: היותה, כביכול, הגורם לפירוק הביטלס. "במשך שנים אנשים הצביעו עליי, לחשו מאחורי גבי וכתבו בעיתונים שאני זו שלחשה על אוזנו של פול ושכנעה אותו לעזוב את החבורה מליברפול. אני רוצה להגיד לכם כאן ועכשיו: אלו שטויות מוחלטות, פשוט המצאה חסרת בסיס", פסקה בנחרצות. המעריצים והעיתונות חיפשו שעיר לעזאזל, ובדיוק כפי שעשו ליוקו אונו, ניסו לצייר גם את לינדה כאישה הזרה שפירקה את החבילה. כמה קל היה אז להאשים את בנות הזוג, במקום להכיר בעובדה שארבעה חברים שחיו יחד בתוך סיר לחץ מטורף מגיל הנעורים פשוט התרחקו זה מזה.

ואז היא הטילה פצצה שרבים העדיפו לשכוח: "אם כבר מחפשים אשמים, כדאי שתדעו שפול בכלל לא היה זה שקיבל את ההחלטה שהביטלס צריכים להפסיק לעבוד יחדיו. מי שהתחיל את כל המהלך ובעצם היה הראשון שהודיע על עזיבה היה ג'ון לנון". למעשה, רינגו פרש ראשון מהלהקה, אחריו היה זה ג'ורג' שפרש. ובספטמבר 1969, בפגישה עסקית בלונדון, ג'ון לנון הודיע לחבריו שהוא רוצה "גירושין" מהלהקה. המנהל אלן קליין השביע את כולם לנצור את לשונם כדי לא לחבל בחוזי ההקלטה החדשים מול חברת התקליטים. פול רק היה זה שמאס בשקרים ובאפריל 1970 הוציא את ההודעה הרשמית לעיתונות – וספג על כך את כל האש הציבורית יחד עם לינדה.

לינדה, שהייתה בעצמה צלמת מוערכת עוד לפני שפגשה את פול, הבינה היטב את הלחצים של עולם הזוהר. "התפקיד שלנו כרגע הוא לנגן מוזיקה", הסבירה את הפילוסופיה שלה ושל פול, "אבל אני ממש לא חושבת שאני צריכה למלא את התפקיד הזה בכל רגע נתון בחיי. יותר מדי להקות מתפרקות בדיוק בגלל הסיבה הזאת, הן מנסות לחיות את הדמות הבימתית שאחרים הכתיבו להן עשרים וארבע שעות ביממה, וזה פשוט שוחק והורס אותן מבפנים". הפשטות הזו הצילה אותם. הם בחרו לגור בחווה כפרית צנועה, רחוק מרודפי הפרסום של לונדון, גידלו כבשים וסוסים וחיו חיים שפויים. פול תמיד הדגיש שהקרקוע של לינדה מנע ממנו להפוך לעוד כוכב רוק מנופח מאגו ומנותק מהמציאות.

היא המשיכה ודיברה על מבקרי המוזיקה, שלדעתה החזיקו בכוח רב מדי. "אנשים כל כך ממהרים לכתוב ביקורות ארסיות וקטלניות, עד שהם פשוט מצליחים להוציא את כל טיפת ההשראה והרצון מהאמן שמולם. תראו מה הם עשו לכדורגלן המוכשר ג'ורג'י בסט, הם פשוט הפילו אותו עם הביקורת הבלתי פוסקת". והמבקרים באמת לא ריחמו עליהם. כשפול שחרר בשנת 1971 יחד איתה את אלבום המופת RAM – האלבום היחיד שרשום תחת שמות שניהם – המבקרים קטלו אותו ללא רחם וכינו אותו מוזיקת פופ סתמית. היום RAM נחשב ליצירת מופת על-זמנית! שירים מתוכו כמו UNCLE ALBERT/ADMIRAL HALSEY שזכה בגראמי, או TOO MANY PEOPLE העוקצני, נשענים כולם על ההרמוניות הקוליות המשותפות שלהם.

לקראת סוף הראיון, לינדה הפגינה מודעות עצמית וכנות נדירה, והתייחסה לביקורת שהופנתה כלפיה באופן אישי על יכולות הנגינה שלה בקלידים בלהקת WINGS. "אני אהיה הראשונה להודות", אמרה בחיוך, "שהביקורת הזו הייתה מוצדקת לחלוטין. כשהצטרפתי ללהקה, באמת שלא ממש ידעתי לנגן. פול לימד אותי כמה אקורדים בסיסיים, אבל מהר מאוד הבנתי שזה פשוט לא מספיק. במוזיקה חייבת להיות גם תחושה עמוקה ואמיתית. לא היה לי את היכולת לספק קצב טבעי בנגינה שלי, כמו שיש לפול באופן מולד". למרות הביקורת, היא המשיכה, למדה והפכה לחלק בלתי נפרד מהצליל של הלהקה, שהוציאה תחת ידיה כמה מהתקליטים המצליחים ביותר של שנות השבעים.

תחשבו על התעוזה העצומה שלה: לעלות על במות ענק מול עשרות אלפי מעריצים ביקורתיים כשרק שבועות ספורים קודם לכן למדת איפה לוחצים על הקלידים! באלבום הבכורה של הלהקה, WILD LIFE, הנגינה שלה הייתה אולי בסיסית וגולמית, אבל הביאה איתה חספוס כובש ואפס יומרנות.

ובהמשך הגיע אלבום המופת BAND ON THE RUN משנת 1973, שהוקלט בתנאים קשים בניגריה אחרי שחצי להקה ברחה ברגע האחרון. לינדה התייצבה מאחורי המיני-מוג, סיפקה שכבות של קולות רקע והחזיקה את המורל בלהיטים כמו JET. ומי יכול לשכוח את SILLY LOVE SONGS מתוך התקליט WINGS AT THE SPEED OF SOUND? כשכל המבקרים ירדו על פול שהוא כותב רק "שירי אהבה מטופשים", פול ולינדה החזירו להם עם המנון דיסקו-פופ גאוני שבו קולה של לינדה שר "I LOVE YOU" ומדביק לך את השיר למוח לשבוע שלם. היא אפילו כתבה ושרה בעצמה את השיר SEASIDE WOMAN, שיצא תחת הכינוי הבדוי SUZY AND THE RED STRIPES וזכה בפרס יוקרתי בפסטיבל קאן עבור סרט האנימציה המלווה.

לינדה מקרטני הייתה הרבה יותר מסך חלקיה. היא הייתה חלוצה בתחום הצמחונות והזכויות למען בעלי חיים, השיקה קו מוצרי מזון מצליח, גידלה ארבעה ילדים והייתה עמוד השדרה של אחד המוזיקאים הגדולים בהיסטוריה. וכן, אני ממש אוהב את מה שהיא עשתה בתקליטיו של פול. היא הביאה לשם חום, כנות ואנושיות ששום נגן אולפן שכיר לא יכול היה לספק מעולם.