הסיפורים הכי של בלאק סאבאת' שאולי לא שמעתם

כשחושבים על בלאק סאבאת', ישר קופצים לראש שטן, צלבים הפוכים, סמים ואוזי אוסבורן אחד שעושה דברים שאנשים שפויים לא יעשו. אבל מאחורי התדמית האפלה והמפחידה שהפכה אותם לאבות המטאל, מסתתר סיפור מדהים, מטורף ולעיתים קרובות קורע מצחוק על ארבעה ברנשים פשוטים מבירמינגהם ששינו את המוזיקה לנצח. הנה כמה מהסיפורים הכי מפתיעים ומשוגעים מהקריירה של הלהקה שהמציאה את הכבדות.

1. הגיטריסט הבריון והזמר המוכה

הדינמיקה בין הגיטריסט טוני איומי לסולן אוזי אוסבורן תמיד הייתה מתוחה, בלשון המעטה. מסתבר שיש לזה שורשים עמוקים. איומי, שהיה מבוגר מאוזי בשנה ולמד איתו באותו בית ספר, היה הבריון השכונתי. "פחדתי ממנו פחד מוות," סיפר אוזי שנים אחר כך. "הייתי מתחבא כשראיתי אותו ברחוב".

כשטוני וביל וורד (המתופף) חיפשו זמר וראו מודעה משעשעת בעיתון שבה נכתב "אוזי זיג מחפש להקה. יש לו מערכת הגברה משלו", טוני אמר לביל: "אני מכיר אוזי אחד, אבל זה לא יכול להיות הוא. הוא לא יודע לשיר". כשהם דפקו בדלת וגילו שזה אכן אותו אוזי אוסבורן שהוא נהג לרדת עליו בבית הספר, טוני כמעט הסתובב והלך. "אמרתי לביל, 'אוי לא, עזוב, בוא נברח מפה'". בסוף הם נשארו. השאר היסטוריה.

2. הסוד מאחורי הסאונד: בקבוק סבון כלים

הסאונד הכבד והייחודי של הגיטרה של טוני איומי הוא לא משהו שהוא תכנן – הוא נולד מאסון. ביום האחרון שלו בעבודה במפעל מתכת, אמא שלו הכריחה אותו לסיים את המשמרת כמו שצריך. בדיוק באותו יום, מכונת גיליוטינה תעשייתית כרתה לו את קצות שתי אצבעות ידו הימנית (היד שבה ניגן על הסריגים, כיוון שהוא שמאלי).

הרופאים אמרו לו שלעולם לא יוכל לנגן שוב. אחרי תקופת דיכאון, מישהו השמיע לו את גיטריסט הג'אז ג'אנגו ריינהארדט, שניגן עם שתי אצבעות בלבד בגלל טרגדיה משלו. טוני קיבל השראה והחליט למצוא פתרון. הוא לקח בקבוק פלסטיק ריק של סבון כלים "פיירי", התיך אותו, עיצב ממנו שתי "אצבעות" קטנות, שייף אותן והדביק עליהן חתיכות עור כדי שיוכל ללחוץ על המיתרים. הכאב והמגושמות של האביזרים המאולתרים האלה הכריחו אותו לכוון את הגיטרה נמוך יותר (דרופ-טיונינג) ולהמציא סגנון נגינה חדש שמבוסס על פאוואר-קורדס. בטעות, הוא המציא את הסאונד של ההבי מטאל.

3. מועדון המעריצים מהגיהנום (ומה שהם עשו להם)

התדמית השטנית של הלהקה הייתה בעיקר גימיק שיווקי של חברת התקליטים (שהדפיסה צלב הפוך בתוך עטיפת האלבום הראשון בלי לשאול אותם). הלהקה עצמה הייתה מבועתת מהעניין. חברי הלהקה, במיוחד גיזר באטלר, אכן קראו ספרי כישוף שחור, אבל מהר מאוד נבהלו וזנחו את התחביב.

עם זאת, התדמית משכה מעריצים מסוג מסוים. באחת ההופעות הראשונות שלהם באמריקה, קבוצה של מכשפות אמיתיות הגיעה ונעמדה בשורה הראשונה. כשטוני הרים את הגיטרה וחשף את צלב האלומיניום הגדול שאביו של אוזי הכין לו (מיד נגיע לזה), הן התחילו לצעוק בבעתה וברחו מהמקום.

בפעם אחרת, הלהקה חזרה למלון וגילתה את כל המסדרון מחוץ לחדרים שלה מלא בחסידי שטן לבושי שחורים, יושבים על הרצפה עם נרות דולקים ומזמרים מזמורים שטניים. החברים נכנסו לחדרים, נעלו את הדלתות, ותיאמו טלפונית: "אוקיי, בעוד שלוש... ארבע...". הם פתחו את כל הדלתות יחד, רצו למסדרון, כיבו את כל הנרות בנשיפה וצעקו להם HAPPY BIRTHDAY TO YOU. השטניסטים ההמומים פשוט קמו והסתלקו.

4. החלום המשותף שהוליד את הצלבים

אז למה הם ענדו צלבים? זה לא היה חלק מהתדמית, אלא בדיוק להפך. המתופף ביל וורד סיפר שבתקופה שהם התחילו לכתוב את החומרים האפלים, קרה משהו מדהים: "במשך שבוע שלם, כל אחד מאיתנו, בנפרד, חלם את אותו החלום בדיוק". בחלום הופיעה דמות אפלה ומאיימת. הם היו כל כך מפוחדים ומובכים שאף אחד לא סיפר לשני, עד שערב אחד מישהו נשבר וסיפר, והשאר נדהמו לגלות שכולם חוו את אותו הדבר.

הם היו משוכנעים שזימנו משהו רע. אביו של אוזי, שדאג להם, הלך למפעל שבו עבד והכין לכל אחד מהם צלב מאלומיניום כדי ש"ישמור עליהם". הם ענדו את הצלבים האלה להגנה, לא לקידום מכירות.

5. השם האמיתי: כמעט "פולקה טאלק"

לפני "בלאק סאבאת'", הלהקה הסתובבה תחת השם EARTH. הבעיה הייתה שהיה הרכב אחר באותו שם. הם גילו את זה כשהגיעו להופעה וראו שהקהל לבוש בחליפות ועניבות פרפר. הקהל חשב שהם להקת פופ, והם חשבו שהקהל מוזר. "הם אמרו לנו, 'אהבנו את הסינגל החדש שלכם'", נזכר איומי. "אבל לא היה לנו סינגל". זה נגמר בזה שהם ניגנו את הבלוז הכבד שלהם לקהל רקדנים מזועזע, "ומתנו מוות על הבמה", לדברי איומי. אחרי ההופעה הם גנבו את מיחם התה של המועדון ונשבעו להחליף שם.

אבל עוד לפני EARTH, השם הראשון שלהם היה אפילו גרוע יותר: הלהקה כללה במקור גם סקסופוניסט וגיטריסט סלייד, והם קראו לעצמםTHE POLKA TULK BLUES BAND. אוזי טען שהם גנבו את השם "פולקה טאלק" משם של חנות בגדים פקיסטנית. גרסה אחרת שלו טוענת שמדובר באבקת טלק שהייתה לאמא שלו בחדר השינה שלה. למרבה המזל, טוני איומי שנא את השם ואת שני הנגנים העודפים. הוא הודיע לכולם שהלהקה מתפרקת, ויום למחרת הקים אותה מחדש רק עם אוזי, גיזר וביל, תחת השם EARTH.

6. המסיבה הכי מטורפת: כמעט רצח באוסטרליה

הלהקה הטיסה את עצמה לאוסטרליה ב-1971 לפסטיבל. כשהחברים הגיעו למלון, טוני איומי התלונן בראיון רדיו שהוא "קצת בודד". התוצאה: עשרות מעריצות הגיעו למלון. טוני ומנהל הלהקה, פטריק מיהאן, לקחו בחורה אחת לחדר למה שהפך לניסיון לשלישייה. הבעיה החלה כשהבחורה, כנראה מסוממת או שיכורה, איבדה את ההכרה.

"היא מתה!" צרח מיהאן בפאניקה. טוני, שהיה מסטול בעצמו, נכנס להיסטריה. "אלוהים, היא מתה! אנחנו צריכים להיפטר ממנה!". הרעיון המבריק של מיהאן היה לזרוק אותה מהמרפסת של הקומה הגבוהה ולהגיד שהיא נפלה. "יכולתי להפוך לרוצח בגיל 22", סיפר איומי. הם כבר החלו לגרור את הבחורה למרפסת כשלפתע הבחורה התעוררה, והצילה את חייה ואת הקריירה של הלהקה.

7. בית משוגעים בבל אייר: קוקאין, שוטרים וגולדפינגר

כשהלהקה הגיעה ללוס אנג'לס ב-1972 להקליט את האלבום VOLUME 4, הם שכרו אחוזה מפוארת בבל אייר שהייתה שייכת למיליונר ג'ון דופונט. הבית הפך למרכז הפקרות. הקוקאין, לפי הדיווחים, לא הגיע בשקיות אלא נשלח בקופסאות בגודל של רמקולים.

ערב אחד, אוזי המסטול נשען בטעות על כפתור מצוקה שהזעיק אוטומטית את משטרת אל.איי. כשניידות הגיעו, הלהקה נכנסה לפאניקה והחלה לשפוך קילוגרמים של קוקאין וסמים אחרים לאסלות. אוזי: "שטפנו סמים בשווי 10,000 דולר". כשהשוטרים הגיעו והתבררה הטעות, הלהקה ניסתה נואשות לשלוף את הסמים בחזרה מהביוב, ללא הצלחה.

באותה תקופה, הם גם פיתחו תחביב חדש: להתעלל בביל וורד. אחרי ששרפו לו את הזקן והרגליים (שוב), הם החליטו לצבוע אותו. לילה אחד, כשביל התעלף מרוב שתייה, הם הפשיטו אותו, ריססו אותו כולו בספריי זהב, ואז – כדי שזה יחזיק – ריססו אותו בלכה שקופה. כעבור כמה דקות ביל החל לפרכס ולהוציא קצף מהפה. הם הזמינו אמבולנס בבהלה, וכשהחובשים שאלו מה קרה לו, הם רק גמגמו: "הוא... הוא... זהוב". ביל ניצל בנס, אבל זה עלה ללהקה הון בתשלום נזקים למלון.

8. אוזי, הגיטרה והאצבע האחת

אוזי אוסבורן ידוע לשמצה בכך שהוא לא בדיוק מוזיקאי-על. הוא לא יודע לנגן כמעט על כלום, אבל זה לא הפריע לו לנסות. כשכתבו את האלבום SABBATH BLOODY SABBATH, אוזי הגיע יום אחד נלהב ואמר שהוא כתב שיר שלם לבד.

"ניגנתי במטבח של אשתי", הוא סיפר. "היה שם סינטיסייזר על השולחן ופשוט התחלתי ללחוץ על קלידים ולשחק עם מכונת טייפ וזה פשוט יצא". השיר היה WHO ARE YOU. כשאנשים שאלו אותו על האקורדים או התווים, הוא ענה: "אין לי מושג מה לעזאזל ניגנתי. אני לא יודע מה זה G מייג'ור או F שארפ. זה סתם מספרים בשבילי. אני רק יודע להשתמש באצבע אחת על הסינטיסייזר. זה סולו האצבע האחת שלי. ליברצ'ה על אצבע אחת".

9. האויב בבית: לד זפלין היו המעריצים הכי גדולים

למרות היריבות העצומה בין שלוש הלהקות הגדולות של התקופה – סאבאת', לד זפלין ודיפ פרפל – היחסים בין סאבאת' לזפלין היו קרובים. אחרי הכל, גם רוברט פלאנט וג'ון בונהאם הגיעו מברמינגהם.

ביל וורד סיפר שג'ון "בונזו" בונהאם היה מעריץ שרוף של סאבאת'. "השיר האהוב עליו היה SUPERNAUT", אמר וורד. "הוא ורוברט (פלאנט) היו באים לאולפן כשהקלטנו ופשוט מנג'סים לנו". בונהאם היה מקנא בביל וורד: "ג'ון אהב לנגן דאבל בס, אבל רוברט וג'ימי (פייג') לא הרשו לו. הוא היה בא אליי ומתלונן, 'המניאקים האלה לא נותנים לי להשתמש בשני בס-דראם!', והיה מקנא בי שיש לי שניים".

10. ספיינל טאפ, הגרסה המקורית

הסצנה המפורסמת ביותר בסרט המוקומנטרי "ספיינל טאפ" היא הרגע שבו הלהקה מזמינה דגם ענק של סטונהנג' לבמה, אבל בגלל טעות בכתיבת המידות, הם מקבלים דגם זעיר שרקדנים נאלצים לרקוד סביבו. ובכן, האמת מטורפת יותר.

ב-1983, כשאיאן גילאן (מדיפ פרפל) היה הסולן, הלהקה החליטה לבנות דגם של סטונהנג' לבמה. גיזר באטלר נתן את המידות למנהל הטור, אבל במקום לכתוב מידות ברגליים, הוא כתב אותן במטרים. התוצאה: הם קיבלו סט ענק של סטונהנג' בגודל אמיתי.

"זה היה כל כך עצום", סיפר גיזר, "שזה לא נכנס לרוב האולמות שניגנו בהם. היינו צריכים להשאיר חצי מהציוד במשאית". כדי להוסיף לחגיגה, הרעיון המקורי היה שגמד, לבוש כמו התינוק-השטן מעטיפת האלבום BORN AGAIN, יתרוצץ על הסט. בהופעה הראשונה, הגמד נפל מהאבנים העצומות וצרח, כיוון שהצוות שכח לשים לו מזרני בטיחות. הבדיחה של "ספיינל טאפ" הייתה שהסט היה קטן מדי; המציאות של סאבאת' הייתה שהוא היה גדול מדי.

11. הפיטורים של אוזי (והנקמה של שרון)

הסוף של אוזי בלהקה היה ידוע מראש. אחרי שנים של התמכרות קשה, הוא הפך לבלתי נסבל. גיזר באטלר סיפר שהקש האחרון היה כש"הגענו לאולפן ומצאנו את אוזי מעולף בתוך שלולית שתן של עצמו. טוני פשוט אמר 'אני לא יכול לעבוד איתו יותר'". זה היה בשנת 1977.

מי שנאלץ לבשר לאוזי את הבשורה המרה היה חברו הטוב ביותר, ביל וורד. "זה שבר לי את הלב", אמר ביל. אוזי ההמום נסע למלון 'לה-פארק' בהוליווד, נעל את עצמו בסוויטה למשך שלושה חודשים, ולא יצא. "לא פתחתי את הווילונות", סיפר. "רק הזמנתי פיצה, בירה וקוקאין".

מי שהצילה אותו הייתה שרון ארדן, בתו של המנהל האימתני שלהם, דון ארדן. היא הפכה למנהלת שלו, לאשתו, ובנתה לו קריירת סולו מפוארת. אבל הנקמה שלה בלהקה של טוני עוד תגיע. ב-1985, כשהלהקה התאחדה להופעה היסטורית בלייב אייד, דון ארדן (שכבר היה מסוכסך קשות עם בתו) שלח לאוזי כתב תביעה משפטי שאסר עליו להופיע. הוא שלח את עורך הדין מחופש למעריץ שביקש חתימה, ואוזי ההמום חתם על המסמך בשידור חי בטלוויזיה, דקות לפני העלייה לבמה.

שנים אחר כך, ב-1992, שרון ארגנה את הנקמה המתוקה. היא הזמינה את בלאק סאבאת' (עם הסולן דאז, רוני ג'יימס דיו) לחמם את אוזי בשתי הופעות הפרישה (המזויפות) שלו. דיו זעם על ההשפלה. "אני לא פותח הופעה בשביל הליצן הזה", הוא אמר ועזב את הלהקה בטריקת דלת. שרון לא התבלבלה, וארגנה איחוד חד-פעמי של ההרכב המקורי לסוף ההופעה.