הצד האפל והמצחיק של אריק ברדן - זמר להקת האנימלס

הוא היה הקול המחוספס מאחורי "בית השמש העולה", אבל זה רק קצה הקרחון. מהלילות ההזויים עם ג'ימי הנדריקס, דרך הסטוץ המוזר שהעניק לו את הכינוי "איש הביצה" בשיר של הביטלס, ועד הרגע שבו הבין שהמנג'ר שלו הוא בעצם סוכן ביון בריטי לשעבר. קבלו את הסיפורים הכי מטורפים של הרוקר מניוקאסל.

אריק ברדן תמיד נראה כאילו יצא ישר מסרט של מרטין סקורסזה, רק עם יותר ריח של וויסקי. עוד מילדותו בניוקאסל אי שם בחורף הבריטי האפור, הוא כבר ידע שאור השמש האמיתי בחייו לא יגיע מהמכרות שמתחת לאדמה - אלא מבמות אפופות עשן, מרמקולים מצפצפים ומקול צרוד שחודר לעצמות.

הוא זכר היטב איך אביו, עובד בלשכת החשמל הצפונית, לקח אותו בילדותו אל מכרה קודר ומחניק שגרם לילד בן שבע להבטיח לעצמו: "אני אף פעם לא אעבוד בחור שחור כזה". שנים אחר כך, כשהוא יעמוד על במות העולם ויצרח בלהט: WE GOTTA GET OUT OF THIS PLACE - הוא ידע בדיוק מאיפה זה הגיע.

כשחושבים על הפלישה הבריטית של שנות השישים, מיד עולים לראש החליפות הנקיות של הביטלס או הפרצופים הזועפים של הרולינג סטונס. אבל בפינה האפלה יותר של החדר, עם כוס בירה כהה ביד וקול שנשמע כאילו נחצב במכרות הפחם, עמד אריק ברדן. הוא לא היה סתם זמר, הוא היה מגנט לצרות, הרפתקאות וסיטואציות שפשוט אי אפשר להמציא.

זה נשמע כמעט מגוחך היום, אבל הלהיט העצום ששינה את פני המוזיקה, HOUSE OF THE RISING SUN, הוקלט בצורה הכי חלטוריסטית שיש. הלהקה נכנסה לאולפן, המפיק מיקי מוסט (שבקושי ידע איך להפעיל את הציוד) לחץ על "הקלטה", והחבר'ה ניגנו את השיר פעם אחת בלבד. זהו. כל העסק לקח עשר דקות ועלה בערך 4 פאונד (אזור ה-10 דולר). התקליטון הזה הפך למפלצת מכירות עולמית, אבל בגלל תרגיל מסריח (לטענת שאר חברי הלהקה) של הקלידן אלן פרייס והמנג'ר של הלהקה, רק פרייס קיבל את התמלוגים, בעוד שאר הלהקה נשארה עם הכבוד והכיסים הריקים. "אין מקום על מדבקת התקליטון להדפסת חמישה שמות בקרדיט העיבוד", נאמר לחבר'ה האחרים שהאמינו כי באמת כך. הו, התמימות. באותו רגע, כך תיאר אריק, “הפאקינג סכין כבר הייתה בבטן".

אחד הסיפורים ההזויים ביותר שקושרים את ברדן להיסטוריה של הפופ נוגע דווקא לכינוי שלו בפי ג'ון לנון. באחד הלילות הפרועים בלונדון, ברדן בילה עם חברה ג'מייקנית בשם סילביה. במהלך אקט אינטימי במיוחד במטבח, שכלל שימוש יצירתי בביצה חיים על גופו של ברדון, הוא זכה לכינוי החלמוני-חלבוני EGG MAN. כשברדן סיפר את הסיפור ללנון במסיבה מאוחר יותר, הביטל הממושקף צחק ואמר: GO ON, GO GET IT - EGG MAN. מאוחר יותר, הכינוי הזה מצא את דרכו היישר לתוך המילים של השיר הפסיכדלי I AM THE WALRUS.

מערכת היחסים עם המנג'ר המשותף של האנימלס ושל ג'ימי הנדריקס, מייק ג'פרי, הייתה אפלה. ברדן הצעיר קיבל ממנו את העבודה הראשונה שלו: לעצב את מועדון CLUB A GO GO. שם הוא למד שהחיים הם לא מגרש משחקים, אלא הימור תמידי. ג'פרי, כך סיפר ברדן, היה “הדג הכי גדול בביצה קטנה”, ובצלו הסתובבו טיפוסים כמו "הטורקי", בריון שצעד עם גרזן ושני רוטווילרים מאומנים כמו יחידה מובחרת. כבר אז אריק הבין: הדרך לגיהינום רצופה במנהלים עם חיוך. ברדן עצמו היה משוכנע שמותו של ג'פרי בתאונת מטוס בשנת 1973 היה מבוים, ושהמנג'ר הערמומי נמלט עם מיליוני דולרים שנגנבו מהלהקות שלו.

בין אולפן למועדון בסיקסטיז, בין LSD לוויסקי, ברדן חווה רומנים עם נשים מכל קצוות העולם: מהדוגמנית ההונגרייה שהתאהבה בו במבט ראשון, ועד נשים שחיו על קו לונדון-לוס אנג'לס. אבל לא הכול היה ורוד. באי מנורקה, בבית שכונה “בית השמש העולה”, שבו הבעלים הקודמת - נסיכה רוסייה - התאבדה, כמעט איבד ברדן את חייו עצמו. היה זה התקף אסתמה מטורף ברגע הלא נכון, בעודו מתמוטט בחצר קרירה, זה גרם לו להבין: “או שאני עובר לקליפורניה - או שאני גומר פה". אז לאחר פירוק האנימלס, ברדן עבר לקליפורניה. בניו יורק, בימים ההם של LSD ללא פחד, הוא קיבל את הטיפה הראשונה מידי... בריאן ג'ונס מהסטונס. הוא הסתובב בסנטרל פארק עם לינדה איסטמן, שלימים תהיה לינדה מקרטני, שצילמה אותו ברגעים תמימים של אושר.

הוא התחבר לכוכב הקולנוע סטיב מקווין. השניים היו יוצאים למסעות אופנועים במדבר. באחד הימים, מקווין לקח את ברדן לדיונה ענקית וגילה לו סוד מקצועי: את הקפיצה המפורסמת עם האופנוע בסרט THE GREAT ESCAPE הוא לא ביצע בעצמו בגלל ענייני ביטוח, אלא הכפיל שלו. אבל כדי להוכיח שהוא גבר, הוא ביצע את הקפיצה המטורפת הזו מול העיניים של ברדן במדבר, רק בשביל הכיף.

אבל לא כל ההרפתקאות היו כיפיות. בסיבוב הופעות ביפן עם להקתו החדשה, ברדן הסתבך עם המאפיה המקומית (היאקוזה). האמרגן שלהם, שכונה "מיסטר ביג", הזמין אותם לארוחה חגיגית. בסוף הארוחה, אחד הבריונים של המאפיונר מזג ויסקי לכולם חוץ מלברדן. לכוס של ברדן הוא שמט שישה כדורי אקדח 9 מ"מ. המסר היה ברור: תשיר לפי התנאים שלנו או שתמות. הלהקה נמלטה לשדה התעופה למחרת בבוקר, תוך כדי תשלום שוחד מטורף כדי שיניחו להם לעזוב את המדינה.

כאילו שזה לא מספיק, כשברדן ניסה לחצות את הגבול לגרמניה ברכבת בשנות השמונים, שוטר גבולות זיהה אותו, החמיא לו שהוא נראה כמו צ'ה גווארה, ואז... אזק אותו. ברדן נזרק לכלא שמור היטב, כלא "שטאמהיים", שם הוחזקו חברי כנופיית הטרור הידועה לשמצה BAADER-MEINHOF. הסיבה? הוא נחשד בקשרים עם ארגוני טרור שמאלניים בגלל המעגלים החברתיים בהם הסתובב במינכן. הוא בילה שם עשרה ימים הזויים, כולל הצעות לרכוש קוקאין מאסירים אחרים דרך סורגי התאים, עד ששוחרר לאחר משפט ראווה קצר ומגוחך.

אריק ברדן הוא אולי אחד השרידים האחרונים של עידן שבו כוכבי רוק לא היו רק מוזיקאים, אלא מגנטים מהלכים לכאוס. כפי שהוא אמר פעם לשוטר שתפס אותו עם סמים: "זו אמריקה, חשבתי שמקבלים על דברים כאלה פרסים!"

ותיסלם לחברי להקת תיסלם שהופיעו איתו בהצלחה בארצנו לפני כמה שנים. יאיר ניצני סיפר לי: "אריק ברדן היה איש לבבי ביותר. אישתו הייתה נפוחה ומעצבנת". זו לא הפעם הראשונה שהוא ביקר בישראל. כשהגיע לפני כן, הוא טיפס על הר מצדה, שתה ברנדי עם חיילים ופגש דרוזים חמושים.

אריק ברדן כתב פעם: “אני בסך הכול נשמה עם כוונות טובות. רק אל תתנו לי להיות לא מובן". ועדיין, במשך עשורים הוא היה הכי מובן שיש: איש שנולד בצד האפל של אנגליה, ראה את העולם, נפל, קם, נלחם, אהב, הפסיד, ניצח - ושר כל שנייה בדרך. והסיפור המטורף שלו? הוא רק מוכיח שהחיים עצמם הם הלהיט הכי גדול שלו.