הקאמבק של ג'ון לנון והסכינים שנשלפו

ב-23 באוקטובר בשנת 1980, יצא בארה"ב תקליטון הקאמבק, 'כמו להתחיל שוב מההתחלה', של ג'ון לנון.

אחרי חמש שנים ארוכות של שקט, בהן התבצר בדירת הדקוטה שלו בניו יורק, גידל את בנו שון, ואפה לחם (לדבריו), ג'ון לנון, האיש שהיה פעם 25 אחוזים מהביטלס, חזר. באותם ימים ממש, בתחילת אוקטובר 1980, לנון ציין מאורע כפול ומרגש: ב-9 באוקטובר הוא חגג את יום הולדתו ה-40, בדיוק ביום שבו בנו הקטן שון חגג יום הולדת חמש. יוקו אונו, במחווה גרנדיוזית טיפוסית, שכרה מטוס שכתב בשמי מנהטן תשע פעמים את הכתובת "יום הולדת שמח ג'ון ושון, באהבה יוקו" – כמחווה לאובססיה המפורסמת של ג'ון עם המספר 9. הניצוץ חזר לעיניים שלו.

מי שעוד הדליק בו את התשוקה לחזור להקליט היה לא אחר מחברו הוותיק פול מקרטני; כשג'ון שמע מוקדם יותר באותה שנה ברדיו את השיר COMING UP מתוך האלבום MCCARTNEY II, הוא נטרף מקנאה בריאה וסינן לעצמו: "לעזאזל, פול עושה מוזיקה טובה, הגיע הזמן שאני אזיז את התחת שלי חזרה לאולפן!". חוזה ההקלטות החדש שלו נחתם בחברת תקליטים חדשה לחלוטין, GEFFEN RECORDS. דייוויד גפן הצעיר והממולח עשה מהלך מבריק: הוא פשוט כתב מכתב אישי ישירות ליוקו, והסכים להחתים אותם ולהוציא את האלבום בלי לבקש אפילו לשמוע שבריר שנייה של הקלטה מראש. לנון, שהתרגל למאבקים בירוקרטיים מתישים בימי APPLE RECORDS, התרשם עמוקות. תקליטון הקאמבק המצופה, שקיבל את השם האופטימי "כמו להתחיל שוב מההתחלה", נחת בחנויות התקליטים בארצות הברית. זה היה אמור להיות הפרק החדש והמאושר בחייו.

החתימה האחרונה בהונולולו: הצל שמנגד

אבל באותו יום ממש, אלפי קילומטרים משם, בהונלולו שטופת השמש, התרחש אירוע מבשר רעות. בחור צעיר ומעורער בנפשו בשם מארק צ'אפמן, שעבד כשומר ביטחון, החתים את כרטיס העבודה שלו בפעם האחרונה. עד לאותו יום, הוא נהג לחתום בכינוי החיבה 'צ'אפו'. אבל לא הפעם. ב-23 באוקטובר 1980, על כרטיס היציאה שלו, הוא חתם בשם: ג'ון לנון. הצירוף הזה מקפיא דם. בדיוק כשג'ון חגג את השחרור היצירתי שלו, הצל האפל כבר אימץ את זהותו. ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, ב-27 באוקטובר, צ'אפמן נכנס לחנות נשק בהונולולו ורכש את אקדח הצ'רטר ארמס בקוטר 0.38, כלי המשחית שבאמצעותו יגדע את חייו של לנון שבועות ספורים לאחר מכן.

סערה באוקיינוס והפעמון שמצלצל תקומה

השיר עצמו, שהפך לסמל הטרגי של אותו סתיו, נולד דווקא מתוך סערה אמיתית. לנון כתב אותו במהלך חופשה סוערת בברמודה, אליה הפליג ללא יוקו איתו על היאכטה. הוא נקלע לסופה אדירה באוקיינוס, נאלץ לאחוז בהגה בעצמו במשך שעות, והחוויה הזו, לדבריו, טלטלה אותו והעניקה לו פרספקטיבה חדשה. הוא הרגיש שנולד מחדש, וזה בדיוק מה שהוא רצה לשדר. השיר התגבש במקור מתוך שתי סקיצות ביתיות לא גמורות שלנון הקליט על טייפ קלטות ביתי, שנקראו DON'T BE CRAZY ו-MY LIFE. 

מדהים לחשוב שהשיר הזה כמעט ולא נכנס בכלל לאלבום DOUBLE FANTASY. המפיק ג'ק דאגלס סיפר לימים בהתרגשות: "לא שמענו אפילו צליל אחד מהשיר הזה עד היום האחרון של החזרות באולפן!". ג'ון לא היה בטוח בכלל שהשיר מספיק חזק, אבל כשהוא השמיע אותו לחברי להקת הליווי המופלאה באולפני THE HIT FACTORY – בהם הבסיסט טוני לוין, הגיטריסט ארל סליק והמתופף אנדי ניומארק – כולם נדלקו ברגע ותבעו ממנו להקליט אותו מייד. הם ידעו מיד שמדובר בלהיט ענק.  

שמו המקורי של השיר היה פשוט STARTING OVER, אבל ממש לפני היציאה הוחלט להוסיף את הסוגריים עם המילים (JUST LIKE), וזאת בעקבות העובדה שזמרת הקאנטרי דולי פרטון כבשה מוקדם יותר באותה שנה את צמרת מצעדי הקאנטרי עם שיר בעל שם זהה, STARTING OVER AGAIN.   

ועוד פרט קטן וקסום לאוזניים רגישות: שימו לב לשלושת צלצולי הפעמון העדינים שפותחים את השיר. זה לא סתם אפקט אקראי, אלא קריצה מודעת וסגירת מעגל גאונית מצידו של לנון לעשור שלם של יצירה; בשנת 1970, השיר הראשון באלבום הבכורה הסוער שלו JOHN LENNON/PLASTIC ONO BAND היה MOTHER, שנפתח בצלצול פעמון כנסייה כבד, קודר ומבשר הלוויה. עשר שנים מאוחר יותר, ג'ון פותח את השיר החדש בפעמון משאלות עדין, שמסמן שהאבל והצעקות מאחוריו, וכעת הזמן לתקווה מתוקה.

האופטימיות הביתית והסאונד של ELVIS ORBISON   

השיר היה אמור לגלם את תחושת ההתחדשות המוחלטת בחייו ובחיי יוקו, הן המקצועיים והן האישיים. 

העיתונאי דיוויד שף, שזכה לערוך את הריאיון הגדול והאחרון עם לנון (שפורסם במגזין פלייבוי) זמן קצר לפני הירצחו, פירש זאת היטב. "היה די ברור על מה עוסק השיר," אמר שף. "הוא לא בטח ביוקו, היא לא בטחה בו, כל הדברים האלו. אבל בשיר האחד הזה הייתה האופטימיות והשמחה המדהימים האלה". זו הייתה הכרזה פומבית שהם שמים את "סוף השבוע האבוד" ושאר משברי העבר מאחוריהם.

לנון עצמו היה נלהב מהסאונד. "במהלך ההקלטה של STARTING OVER, קראתי למה שעשיתי בשם ELVIS ORBISON", הוא הסביר. הוא לא ניסה להמציא את הגלגל או להתחבר לגל החדש ששלט אז. במקום זאת, הוא חזר אחורה בזמן. "חזרתי פה לתקליטים שאני מכיר של אלביס ורוי אורביסון וג'ין וינסנט וג'רי לי לואיס". הוא אימץ את השיהוק הרוקבילי המפורסם של אלביס יחד עם הפלצט הדרמטי של רוי אורביסון בשיר ONLY THE LONELY.

לנון אמר בהתלהבות בראיון האחרון שלו: "זה כמו שדילן עשה את האלבום NASHVILLE SKYLINE, רק שלי אין שום נאשוויל כי אני מליברפול! אז חזרתי לצלילים שעליהם גדלתי. נולדתי מחדש כרוקר, אני מרגיש רענן לחלוטין!". בגרסת המיקס המופשטת שיצאה שנים אחר כך, אפשר אפילו לשמוע את ג'ון מקדיש בקולו לפני הספירה: "זה בשביל ג'ין, ואדי, ואלביס... ובאדי!".   

אגב, ג'ון סיפר בחיוך שהוא כמעט שינה את אחת השורות היפות בשיר, "הגיע הזמן לפרוש כנפיים ולעוף", פשוט כי חשש שהמאזינים יחשבו שהוא רומז ללהקת WINGS של פול מקרטני! מעבר לכך, התקליטון הזה נסך בו ביטחון כה עז, עד שבאותם ימים הוא ויוקו כבר החלו לתכנן ברצינות סיבוב הופעות עולמי לשנת 1981 – מסע הופעות ראשון מאז הפסיקו הביטלס להופיע ב-1966.

אבל מעבר לנוסטלגיה, לנון ראה בשיר גם מסר חברתי עמוק. "כתבתי את השיר ליוקו," הודה, "אבל אחר כך הבנתי שזה מסר לכל הנשים וכתחינה לכולנו להתחיל מחדש. סקסיזם זה נושא כה גדול, שאפילו לא התחלנו לדון בו כראוי. יש המון סוגים של אי שוויוניות בעולם, אבל תמיד הנשים נמצאות שם למטה".

הסכינים השלופות של העיתונות הבריטית

הקהל אולי ציפה, אבל עיתונות המוזיקה הבריטית, שהפכה קשוחה וצינית, חיכתה ללנון עם סכינים שלופות. הם לא התרשמו שם מהאופטימיות הביתית. באותם ימים, לונדון רעשה מפאנק ומגל חדש, ועיתונאי מוזיקה צעירים וזועמים ראו בכל כוכב רוק עשיר שחצה את גיל שלושים דינוזאור שראוי לשלוח למוזיאון. איאן פיי מהמלודי מייקר פתח את המבערים. "חמש שנים אחרי ההיעלמות שלו," כתב פיי בבוז, "הוא חוזר... לראות האם הוא יכול עדיין לספק את הסחורה בגיל 40".

פיי לא עצר שם ותקף את השיר ישירות: "הוא בא עם השיר הזה ומותיר את הרצון לקוות לתקליט שלם שיהיה טוב יותר מהשיר הסנטימנטלי להחריד הזה שלו". ואז הגיעה המכה מתחת לחגורה: פיי השתמש בציטוט של לנון עצמו נגדו, כשהזכיר שלנון אמר פעם על ג'ורג' האריסון, "ובכן, הוא התנתק. זה קל להתנתק... אז אתה שוכח מה זה". פיי סיכם: "מה שקרה ללנון במוזיקה החדשה שלו מראה שכל עולם המוזיקה חלף לידו לגמרי. התקליטון החדש שלו גרוע מכל מה שעשה עד כה". בסיום, הוא הוסיף עקיצה נוספת לכיוון חברו לשעבר של לנון: "הבה נקווה שעוד אלוף אחד שצולע עכשיו לא יגיע לשפל שכזה כה מהר". כולם ידעו שהוא מתכוון לפול מקרטני.

אם זה לא הספיק, הגיע תורו של עיתון ה-RECORD MIRROR, שפרסם ביקורת ארסית לא פחות. "אז, ג'ון לנון, הנה חזרת," הם פתחו. "תקליטונך המקורי האחרון הושפע מהפרידה שלך מאשתך השנייה. חזרתם להיות ביחד ולא עשיתם דבר מאז, חוץ מבייביסיטר על התינוק ומכירת פרות". (האזכור למכירת הפרות התייחס לעיסוקיהם של לנון ואונו בחוות הבקר שהחזיקו).

המבקר המשיך בלעג: "בזמן הזה, להקות בריטיות רבות הפכו מצליחות בניו יורק. יש הקוראים לזה גל הפלישה הבריטית השנייה. אנו בטוחים שאתה זוכר את הראשונה. הרי יש לך 25 אחוזים מהאחריות לכך שזה קרה". העיתון הטיח בלנון שהוא מנותק לחלוטין, מזכיר לו שבסוף הסיקסטיז הוא הוכתר כ"איש העשור" בתוכנית של דייויד פרוסט. "אתה בטח זוכר את הסיקסטיז, ג'ון," כתבו בציניות, "כי הנה יצרת פה שיר סיקסטיז נוסף. האם זו הסיבה שאתה חוזר אלינו עם שיר כזה חלול?".

מהמצעדים המקרטעים אל הנצח הטרגי

מול המתקפה הזו, התקליטון החדש לא הצליח כמצופה. הוא נכנס למצעדים במקומות נמוכים ונדמה היה שהקסם של לנון פג. הרוח הכללית הייתה שהוא איבד את זה, שהפך למיליונר מנותק שמנסה לשחזר ימים עברו. הנתונים היבשים משרטטים תמונה עגומה למדי בתחילת הדרך. למרות שמדובר היה באחד המוזיקאים המפורסמים בתבל שחוזר אחרי חצי עשור של אלם מוחלט, השיר זחל במעלה המצעד האמריקאי. הוא נכנס למצעד 100 הגדולים של בילבורד ב-1 בנובמבר 1980 במקום ה-38 בלבד. 

בשבוע שלאחר מכן עלה למקום ה-32, ומשם טיפס אט-אט: מקום 10, מקום 9, מקום 8, וב-6 בדצמבר 1980 ניצב במקום ה-6. בבריטניה התקליטון נכנס למקום ה-30 בלבד. איש לא דיבר על היסטריה המונית.   

באופן אירוני ומצמרר, רק חודש וחצי לאחר מכן, הכל השתנה. ב-8 בדצמבר 1980 אחר הצהריים, ביציאה מבניין הדקוטה בדרכו לאולפן, עצר מעריץ צעיר את לנון וביקש שיחתום לו על עותק של האלבום החדש DOUBLE FANTASY. לנון שרבט בכתב ידו "ג'ון לנון, 1980" ושאל באדיבות: "זה כל מה שרצית?". הבחור הנהן בשקט. זה היה מארק צ'אפמן. התקליט הזה, שנושא את טביעות אצבעותיו של הרוצח ואת חתימתו האחרונה של ג'ון, הפך לאחד מפריטי האספנות היקרים ביותר בהיסטוריה האנושית.

לאחר הרצח הטרגי ב-8 בדצמבר, המעריצים ההמומים והאבלים מיהרו לקנות כל פיסת מוזיקה שלנון הותיר אחריו. אז השיר הסנטימנטלי שהמבקרים שחטו, זינק לפתע לראש המצעדים ברחבי העולם והפך ללהיט ענק. שבועיים בלבד לאחר הירצחו, ב-20 בדצמבר, השיר כבש את המקום הראשון בבריטניה – והפך לסינגל הסולו הראשון אי פעם של ג'ון לנון שהגיע לפסגת המצעד הבריטי! שבוע לאחר מכן, ב-27 בדצמבר 1980, הגיע השיר אל המקום הראשון גם בארצות הברית, שם התבצר במשך חמישה שבועות רצופים, כשהאלבום DOUBLE FANTASY ואחריו אלבום השאריות MILK AND HONEY הופכים לתקליטי חובה בכל בית. לנון קיבל את ההתחלה החדשה שייחל לה, אך באופן הטרגי ביותר, הוא כבר לא היה שם כדי לראות אותה. עבורו זה היה הסוף.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459