הרגע המדויק שבו אוריה היפ הפסיקו להתנצל והוכיחו מאיזה חומר קורצו ענקי רוק אמיתיים

בספטמבר, בשנת 1971 יצא תקליט שלישי לאוריה היפ בו ביקשה הלהקה שנביט על עצמנו. 

אם הייתם יכולים לחזור בזמן לסוף 1971 ולהביט בעטיפת המראה המבריקה של התקליט השלישי של להקת אוריה היפ, מה בדיוק הייתם רואים משתקף שם? סביר להניח שהייתם פוגשים גרסה שעירה יותר, מרדנית יותר ובעיקר רועשת הרבה יותר של עצמכם. הרעיון הגאוני של העטיפה, שהגה מיק בוקס, היה לקחת נייר כסף מחזיר אור מעוות מעט, כך שכל מי שמחזיק את האלבום בחנות נאלץ להביט בפרצוף המטושטש של עצמו ולקבל משמעות ישירה לשם התקליט. איזה רעיון גאוני וממזרי! אפילו המבקרים הציניים ביותר נאלצו להודות בהתלהבות שעטיפת האלבום הייתה אולי גימיקית, אבל לחלוטין מרתקת, עם אפקט מראה שקוף כך שמי שקנה אותו עשה מיד בדיוק את מה שהכותרת דרשה. זו הייתה פרובוקציה נהדרת, במיוחד מול מבקרי המוזיקה המעונבים – כמו זו שרק שנה קודם לכן במגזין רולינג סטון הבטיחה להתאבד אם הלהקה הזו תגיע לאנשהו.

באותה תקופה, הלהקה, שהרכבה המנצח כלל את הסולן הכריזמטי דייוויד ביירון, הגיטריסט מיק בוקס, הקלידן קן הנסלי, הבסיסט פול ניוטון והמתופף הטרי איאן קלארק (שהיה לפני כן בלהקת CRESSIDA), הייתה בשיא כוחה היצירתי. זו הייתה הלהקה בעוד אחד משיאיה המוחלטים, לא פחות ולא יותר! באותם ימים אוריה היפ היו במצב מעבר מרתק ומסעיר, רגע וחצי לפני כניסה לעולמות המכשפים והקוסמים.LOOK AT YOURSELF תופס אותם בדיוק ברגע המושלם שבו הם עדיין לא שקעו עמוק מדי בתוך הנושאים האלה; מהצד השני, המלודיות שלהם כבר הפכו למורכבות ועשירות להפליא, בלי לגלוש להגזמה פומפוזית. במילים אחרות: זהו תקליט מאוזן להפליא, שאין בו אפילו קטע אחד לא טוב. האם זה לא מספיק כדי שנפתח את הגרון ונריע מכל הלב?!

מעניין לציין שבאלבום LOOK AT YOURSELF כלל לא ניתן קרדיט למתופף, אף שאיאן קלארק כמעט בוודאות ניגן שם בכל הכוח. הם נכנסו ביולי 1971 לאולפני לנסדאון בלונדון כשהם בוערים מאנרגיה. וכפי שהבסיסט פול ניוטון נזכר בהתרגשות: "כבר הגדרנו היטב את הכיוון שלנו אז. ידענו הרבה יותר לאן מועדות פנינו! כמה מהקטעים בשני האלבומים הקודמים היו קצת מוזרים מכדי להיכלל בתקליט – דברים שג'רי (ברון, מנהל הלהקה) רצה לדחוף או שירים שסתם שכבו באולפן וחשבנו שעדיף לנצל. אבל על הבמה כבר ניגנו חומרים הרבה יותר כבדים ובועטים, ולכן LOOK AT YOURSELF ייצג אותנו בצורה אמיתית בהרבה. היינו כבר להקה שלמה, הדוקה ומגובשת פי כמה!" אגב, התקליט הזה סימן את סוף דרכם בלהקה של ניוטון וקלארק, רגע לפני שההרכב הקלאסי התייצב סופית עם הגעתם של גארי ת'יין ולי קרסלייק.

היה להם על מה להיות ממוקדים לתקליט השלישי. שני התקליטים הראשונים שלהם, VERY 'EAVY ...VERY 'UMBLE משנת 1970 ו-SALISBURY משנת 1971, כבר הותירו חותם עמוק בסצנה הבריטית והעולמית. אבל הדחיפה האמיתית, זו שהפכה אותם מלהקה מבטיחה למפלצת רוק, הגיעה במסע הופעות גורלי באמריקה באביב 1971. זה לא היה עוד סיבוב הופעות שגרתי. הם הוזמנו לחמם את להקת הפופ THREE DOG NIGHT, שהייתה באותם ימים הדבר הכי חם בארצות הברית. החשיפה לסגנון החיים של כוכבי ענק אמריקאים פקחה את עיניהם של חברי הלהקה הצעירים והעלתה את הרף שלהם בכמה רמות. תארו לעצמכם חבורת רוקרים בריטים קשוחים שרגילים לפאבים אפלוליים ופתאום מקבלים לימוזינות, מלונות פאר והיכלים מפוצצים באלפי צועקים. זה היה הלם תרבותי חיובי שהזריק להם תיאבון של אוריות... אהה... אריות.

"מסע ההופעות האמריקאי היה פשוט מדהים", סיפר בוקס. "THREE DOG NIGHT היו ענקיים, וזה היה קצת מוזר עבורנו, בתור חבורת רוקרים. אבל באותם ימים, לא היו באמת קטגוריות. מוזיקה הייתה או טובה או רעה. באנגליה, למצוא תחנת רדיו טובה היה נדיר, ובאמריקה לכל מדינה היו שלושים כאלה. חברת התקליטים נתנה לנו במתנה מכשירי רדיו טרנזיסטור קטנים, ופשוט בילינו ימים שלמים בנסיעות כשאנחנו סופגים את כל המוזיקה הזו. זה גיבש אותנו והפך אותנו למקצוענים אמיתיים".

קן הנסלי חיזק את דבריו והסביר שהחוויה האמריקאית העניקה להם פרספקטיבה חדשה, שהזינה ישירות את הכתיבה לתקליט החדש, LOOK AT YOURSELF. "הסיבוב הזה פוצץ לנו את המוח", הוא אמר. "ההופעה הגדולה ביותר שניגנו לפני כן הייתה אולי בפסטיבל בהמבורג מול כמה עשרות אלפי אנשים. אבל מבחינת הופעות באולמות סגורים, מעולם לא ניגנו ליותר מכמה מאות איש. פתאום מצאנו את עצמנו מופיעים בזירות של 15,000 ו-20,000 מקומות. זה שינה את כל התפיסה שלנו". והנסלי הוסיף ותיאר את הטירוף הזה בלהט עצום: "זו בדיוק הייתה הנקודה שבה הדברים התחילו להמריא באמת! זה היה ללא ספק הזרז העצום לצמיחה האדירה של הלהקה. זה התחיל להניע את העניינים עבורנו באמריקה, שהייתה באותה תקופה השוק הגדול ביותר בעולם – וגם שוק בתולי עבור מוזיקה כמו שלנו כי זה היה דבר חדש לגמרי. זו הייתה תקופה היסטורית סוערת ומכוננת באמריקה – מבחינה תרבותית, פוליטית וחברתית, עם מהומות הסטודנטים באוניברסיטאות ומלחמת וייטנאם, כל כך הרבה דברים קרו בבת אחת. ואנחנו הבאנו איתנו מוזיקה אגרסיבית ופרוגרסיבית, והקהל האמריקאי פשוט תפס אותה בשתי ידיים!"

גם פול ניוטון הדגיש כי עיקר הדרייב שהביא לשיפור המטאורי הזה הגיע ישירות מתוך הלהקה עצמה: "רצינו להיות הרבה יותר בשליטה על הסאונד שלנו ועל מה שנכנס לאלבום", הצהיר ניוטון בגאווה. "כלהקה, נהגנו לדון מראש על הגישה שלנו לכל שיר, והצלחנו להבהיר לג'רי ולטכנאי ההקלטה איזה סאונד בדיוק אנחנו רוצים – בהצלחה גדולה בהרבה מאשר בשני האלבומים הראשונים! התוצאה הייתה סאונד אותנטי שמייצג את הלהקה פי כמה, ממש כפי שדמיינו שאנחנו נשמעים על הבמה. היה לנו גם שפע של חומרים מעולים לבחור מתוכם, ולא נתנו לדעתו של ג'רי להטות אותנו לגבי מה צריך להכניס. בזכות זה בדיוק, האלבום עדיין עומד במבחן הזמן כיצירה מופלאה שמייצגת נאמנה את הלהקה באותה תקופה!"

התקליט LOOK AT YOURSELF, שהופק על ידי מנהל הלהקה ג'רי ברון ויצא בלייבל החדש שלו BRONZE, הוא יצירה עוצמתית להפליא גם בסטנדרטים של היום. ההסכם של ג'רי ברון עם חברת VERTIGO הגיע אז לסיומו, והוא החליט לקחת את המושכות לידיים ולהקים לייבל משלו – BRONZE RECORDS – וזה היה הבית שדרכו יצא LOOK AT YOURSELF אל העולם. הוא נפתח עם שיר הנושא, פצצת אנרגיה שמתפרצת מהרמקולים ללא כל התנצלות. וזה עובד בצורה מדהימה: שירי הרוק כאן פשוט נהדרים! שיר הנושא מתרוצץ וקופץ במלוא האנרגיה, החיוניות והמיומנות. הייתי בהלם בפעם הראשונה כששמעתי את זה - בעותק תקליט יד שניה שקניתי באייטיז בשישה שקלים!!! פחות ממנת פלאפל!!! ואלו היו שישה שקלים שהושקעו בחומר נפש!!!

ודייוויד ביירון לא הורס את השיר אפילו פעם אחת עם מניירות אופראיות מרשימות אך גם קצת מגוחכות כפי שעשה ב-BIRD OF PREY, כך שממש אפשר וצריך לקחת אותו במלוא הרצינות! במקום פתיחה פרוגרסיבית מתחכמת, הלהקה דוהרת קדימה עם ריף קלידים וגיטרה שמניע את השיר בעוצמה. השיר הזה זכה לתוספת כוח משמעותית בזכות שלושה חברים מלהקת האפרו-רוק המצוינת OSIBISA – טדי אוסיי, מאק טונטו וסול אמרפיו – שהתארחו באולפן ותרמו כלי הקשה, תופי קונגה וטימבלס שיצרו מקצב אפריקאי-לטיני משתולל בתוך סערת ההארד רוק. זה היה שילוב מוזר ומבריק במיוחד בחלק הסיום של זה. "השיר הזה היה כבד, גם מבחינת המילים וגם מבחינת הכוח המוזיקלי," אמר הנסלי. "מעל הכל, הוא היה שיר פשוט, וזה היה המפתח להצלחה שלו. הוא פגע ישר בקהל, שהתחבר אליו מיד. חיפשנו את העוצמה והתשוקה של הרוק. לא אשכח כיצד העיניים של נגני אוסיביסה יצאו מחוריהן, בזמן שהם תופפו, כשהגברנו את הקצב של השיר בסוף".

משם, התקליט ממשיך עם I WANNA BE FREE, שיר שמציג לראווה את ההרמוניות הקוליות המהודקות של הלהקה ואת עבודת הגיטרה הנהדרת של בוקס. אפשר אולי לטעון בחיוך ש-I WANNA BE FREE הוא מעין לחן פולקי פשטני שמתחפש להבי מטאל – אבל למי אכפת? זה שיר כל כך כיפי וממכר! אם למישהו עוד היה ספק שהלהקה השילה מעליה את ההשפעות הפרוגרסיביות המוקדמות והפכה למכונת הארד רוק משומנת, הרצועה הזו הבהירה את התמונה באופן סופי. אי אפשר שלא להתפעל מהשירה של ביירון, שהגיע לגבהים בלתי נתפסים, ומההרמוניות הקוליות שהפכו לסימן ההיכר של הלהקה – הרבה לפני שלהקות כמו קווין שכללו את העניין הזה לדרגת אמנות.

אך היהלום שבכתר, השיר המזוהה ביותר עם התקליט, הוא כמובן JULY MORNING. יצירת מופת בת עשר דקות שחותמת את הצד הראשון, קלאסיקה על-זמנית שנכתבה על ידי הנסלי (יחד עם ביירון, שקיבל קרדיט משותף באלבום על תרומתו למילים ולמלודיה) ונשארה חלק בלתי נפרד מהופעות הלהקה במשך המון שנים. זוהי ממש חוויה רב-שלבית מפעימה, שנעה מאינטרו רוקי סוחף, דרך בלדת כוח רכה, ובחזרה לרוק לפנים! הכל עובד כאן מושלם: המלודיה המרכזית כובשת ואפילו מרגשת להפליא. ואיזו קודה אינסטרומנטלית מדהימה וקולית לחלוטין יש פה! החבר'ה כנראה האזינו בלי סוף ל-STARSHIP TROOPER של להקת יס (מהתקליט THE YES ALBUM שיצא כחצי שנה לפני התקליט הזה), כי השיר בנוי בדיוק על אותו עיקרון: קטע אינסטרומנטלי ארוך וחזרתי המבוסס על ריף גיטרה עם בנייה הדרגתית של שיא מפוצץ! השיר נבנה בהדרגה ממוטיב האמונד מהפנט, דרך בתים שקטים שמאפשרים לקולו המלאכי של דייוויד ביירון לנסוק, ועד לשיאים סימפוניים של ממש. זהו עמוד השדרה של התקליט, והוא כולל כמה מהביצועים המבריקים ביותר של כל אחד מחברי הלהקה. חובבי רוק רבים משווים בצדק את המעמד של השיר הזה ל-STAIRWAY TO HEAVEN של לד זפלין (שיצא רק חודשיים מאוחר יותר!) או ל-CHILD IN TIME של דיפ פרפל. זו הייתה הצהרת כוונות ברורה.

"זה פשוט שיר קלאסי," הודה הנסלי. "אני עדיין מנגן אותו בהופעות סולו שלי. לא היה לי מושג שהוא ידבר לכל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה שפות. הוא הפך להמנון רוק בינלאומי. הבולגרים אפילו קראו לפסטיבל שלם על שמו, והם חוגגים אותו בכל שנה ב-1 ביולי. התחלתי לכתוב אותו מתוך שעמום באוטובוס הופעות, עם גיטרה אקוסטית. השורה היחידה שהייתה לי היא 'היה בוקר של יולי', וזה אכן היה המצב. עד סוף היום, הלהקה הפכה את הבלדה הקטנה הזו למפלצת שהיא היום". המסורת הבולגרית הזו, המכונה פשוט "ג'ולאי", החלה עוד בשנות השמונים בימי השלטון הקומוניסטי כסמל למחאה שקטה ולכמיהה לחופש: המוני צעירים התקבצו בחופי הים השחור בליל ה-30 ביוני, הדליקו מדורות, שרו וחיכו לרגע שבו השמש תזרח ב-1 ביולי לקול צלילי השיר המתנגנים ברקע. אם זה לא כוחה של מוזיקה אמיתית, מה כן?

ואם כבר מדברים על מפלצות, האזינו היטב לקראת הדקה השביעית ותשמעו צלילים מוזרים ומבעבעים של סינטיסייזר מיני מוג. מי שהוזמן למשימה היה לא אחר מאשר המוזיקאי מנפרד מן. "האמת היא שמנפרד היה שם קצת בניגוד לרצוני," חשף הנסלי בריסון אופייני. "ג'רי ברון ניהל גם אותו, והוא בדיוק קנה את אחד ממכשירי המיני מוג הראשונים בבריטניה ולא נתן לאף אחד אחר לגעת בו. לי לא היה מושג איך לתפעל את הדבר הזה, אז הרעיון היה שהוא יבוא וינגן סולו בסוף השיר. למזלנו, זה לא הפך לחלק מהותי מהשיר, זה היה סתם קישקוש בסוף". הנסלי אולי החמיר עם התוצאה מתוך גאווה מקצועית של נגן קלידים, אבל אותו "קישקוש" עתידני בחלל האולפן הפך לאחד מסימני ההיכר הבלתי נשכחים של הסיומת המרגשת הזו. מנפרד מן הקליט כמה טייקים ניסיוניים עם הסינטי שלו והתוצאה שאנחנו מכירים היא הדבקה שלהם.

התקליט ממשיך לחקור טריטוריות מגוונות. TEARS IN MY EYES הוא רוק ישיר עם גיטרת סלייד דומיננטית של הנסלי. באמצעו השיר פונה במפתיע לקטע אקוסטי מהורהר לפני שהוא מתפוצץ שוב בסולו רוקי של בוקס שמפתיע עם סולם מוסיקלי שונה. המעבר החד הזה, שבו הגיטרות החשמליות נרגעות לטובת שירה א-קפלה הרמונית וכמעט שמיימית רק כדי לחזור ולבעוט, מדגים בצורה מושלמת את השובבות והתעוזה שהיו ללהקה הזו באולפן. אחריו מגיע SHADOWS OF GRIEF, קטע דרמטי שנפתח בסערת אורגן האמונד וגיטרה. אפשר כמעט לשמוע את הנסלי מכה בחוזקה על הקלידים שלו ברגעים שלפני שהשיר ממריא. זוהי יצירה של ממש, בת למעלה משמונה דקות, הטעונה במתח גותי, קנאה וזעם, שבה ביירון מפגין את מלוא יכולותיו התיאטרליות המרשימות. האפוס השני הזה לא יכול להאפיל על JULY MORNING, אבל הוא עובד נפלא ואפקטיבי בטירוף! כל זה בזכות עוד ריף ענק וכמות עצומה של אנרגיה אותנטית ולא מזויפת במעברים. חובה להקשיב לזה בווליום גבוה!

כדי לאזן את הכבדות, הלהקה הכניסה את WHAT SHOULD BE DONE, בלדת פסנתר שקטה שנכתבה באולפן תוך שלוש שעות. עם כל כך הרבה אפוסים גרנדיוזיים ושירי רוק פצצתיים, אין פלא שהלהקה התפנתה להקליט רק בלדה בודדת אחת לאלבום כולו. ושלא במפתיע, WHAT SHOULD BE DONE נשמע ממש לא רחוק מ-WHAT IS AND WHAT SHOULD NEVER BE של לד זפלין – וזה אומר שזה פשוט שיר מעולה, יפהפה, מרגיע ולעולם לא צורם באוזן. השיר מובל על ידי קולו השמימי של ביירון ומזכיר לנו שוב איזה זמר פנומנלי הוא היה. מתברר כי השיר המקסים הזה הוקלט במקור בכלל כדי לשמש כבי-סייד לתקליטון של שיר הנושא, אבל החברים כל כך התאהבו בתוצאה המרגשת והאינטימית שהם החליטו בו במקום שהוא חייב להיכנס לאלבום המלא.

והתקליט מסתיים עם LOVE MACHINE, פינאלה פרועה וחסרת פשרות, קטע מהיר שמביא את החוויה כולה לסיום ומשאיר טעם של עוד. זהו בוגי-רוק מלוכלך וחסר מעצורים על חיי הדרכים ורוק'נ'רול - "את מכונת אהבה ואני מנסה להיות האקדח שלך". זה אומר הכל.

בוקס סיכם: "LOOK AT YOURSELF היה משטח ההמראה שלנו לתקליטים כמו DEMONS AND WIZARDS ו-THE MAGICIAN'S BIRTHDAY. אני גאה בו מאוד. בנקודה הזו הבנו שאנחנו רוצים להיות להקת רוק בכל רמ"ח איברינו. נתנו השראה להרבה להקות אחרות, ועודדנו מוזיקאים צעירים להרים כלי נגינה. כשאנשים ניגשים אליי היום ואומרים, 'בזכותך התחלתי לנגן בגיטרה', זו ההצלחה הכי גדולה שיכולתי לבקש. זה מה שהצלחה אומרת לי, לא תקליטי זהב או פלטינה על הקיר". ההצלחה הזו גם תורגמה למצעדים: האלבום זינק למקום ה-39 במצעד הבריטי, העניק להם דריסת רגל משמעותית ראשונה במצעד הבילבורד האמריקאי, וביסס אותם ככוכבי ענק באירופה.

פול ניוטון תיאר זאת בגאווה ובסיפוק אדיר: "נכנסנו למצעדים בכל רחבי העולם! אולי לא גבוה כמו שהיינו רוצים, אבל בכל זאת הצלחנו להתברג לטופ 50 בבריטניה, ובמקומות כמו גרמניה הגענו להישגים גבוהים בהרבה במצעדים. השקענו המון עבודה בקידום האלבום במקומות כמו גרמניה, ולאורך השנים זה השתלם בענק. כל זה ביסס את הלהקה ככוח מוזיקלי איתן שנמצא כאן כדי להישאר, ולא כאיזו תופעה חולפת של אלבום אחד או שניים!" אפילו מבקרי המוזיקה הקשוחים בעיתונות הבריטית לא יכלו להישאר אדישים: עיתון המוזיקה RECORD MIRROR הילל את האלבום ותיאר אותו כ-"הבי רוק משובח ומלא המצאה, עם הפקה מפוארת של ג'רי ברון", והוסיף בהתפעלות: "כל אחד מחברי הלהקה מנגן בצורה יפהפייה, אף אחד לא מגזים, והתוצאה היא כמה מההרמוניות הטובות ביותר שנשמעו ברוק!" ומגזין ה-NME הרחיק לכת והכריז חגיגית: "הקו הדק שמפריד בין להקות כבדות טובות לרעות מציב את אוריה היפ בצד המנצח! אם אתם אוהבים מוזיקה כבדה וטובה, שמנוגנת היטב, פשוט לכו וקנו את האלבום הזה!"

אז בפעם הבאה שאתם מביטים במראה, אחרי שהאזנתם ליצירת המופת הזו, מה הסיפור שאתם רואים? אם אתם שומעים ברקע את צווחות הרוק של ביירון ואת נהמת ההאמונד של הנסלי, תדעו שאתם רואים משהו אמיתי לגמרי. תדעו שאתם פוגשים את הלהקה בשיאה המוחלט, לא פחות ולא יותר!

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459