הרגע שבו נזרק אוזי אוסבורן לקרשים – והפך למלך הבלתי מעורער של הרוק הכבד

ב-20 בספטמבר בשנת 1980 הוציא סולן להקת בלאק סאבאת' לשעבר, אוזי אוסבורן, את תקליט הסולו הראשון שלו בשם BLIZZARD OF OZZ.

ביום זה, נסיך האופל המודח מבלאק סאבאת', אוזי אוסבורן, קם מההריסות והוציא את תקליט הסולו הראשון שלו, BLIZZARD OF OZZ. זה לא היה סתם תקליט חדש, זו הייתה קריאת מלחמה, הוכחה ניצחת שגם אחרי שמפטרים אותך מהלהקה שהקמת, אתה עדיין יכול לחזור, ובגדול. ומי היה מאמין שדווקא האיש הזה ישחרר לעולם פצצה מוזיקלית שתשמוט לכולם את הלסת? חברים, זה היה נס רוק'נ'רול טהור, מפץ של אנרגיה שכל שיר בו פגע בול במרכז המטרה. בזמנו, כמו היום, בלאק סאבאת' היו חלק מהתזונה הקבועה אצלי. אז כשהגעתי אל התקליט הזה - הייתי ערוך ומוכן לקרוע את BLIZZARD OF OZZ לגזרים, כשלמזלי איזה מלאך של רחמים לחש לי באוזן: "היי, אתה יודע, זה תקליט של אוזי אוסבורן! הראשון שלו!" ופתאום נזכרתי – הרי אוזי היה הבחור ששר בבלאק סאבאת' ובקושי כתב משהו בעצמו; טוני איומי כתב את הריפים, גיזר באטלר את המילים, ואוזי רק שר בקול. והנה, התקליט הזה התגלה כיציאת פופ-מטאל סולידית וממכרת בטירוף, עם קלאסיקות מוצדקות וטונות של אנרגיה! תחשבו על זה: האלבום הזה ראה אור בשנת 1980, שנה שבה שלטו עדיין ענקי מטאל חסרי פשרות. אוזי מעולם לא היה צרחן מטאל שיכול לשאוג HELL'S BELLS או לשיר את THE ACE OF SPADES, ולכן פופ-מטאל היה הייעוד המושלם בשבילו – עם תקליט שהצית קריירה מטורפת והעניק השראה ללהקות ענק אחרות.

הסיפור מתחיל שנתיים קודם לכן, בשנת 1978. להקת בלאק סאבאת', שהייתה כבר סוג של מוסד ותיק ומעט עייף, הצטלמה לתמונת יחסי ציבור. אוזי אוסבורן, הסולן הכריזמטי והפרוע שלה, לבש לתמונה חולצת טי שירט שעליה התנוסס לוגו מאולתר שהכין בעצמו: BLIZZARD OF OZZ. הרעיון הזה, שהיה שילוב מבריק ושטני בין הקוסם מארץ עוץ לבין כמויות שלג לבן נכבדות של קוקאין, כבר קינן בראשו. "כשהייתי בבלאק סאבאת', רציתי לעשות תקליט סולו," הוא סיפר, "ורציתי לקרוא לו בשם הזה. זה פשוט עבד. כשהיינו צעירים, היינו משוגעים". האמת היא שהאווירה בבלאק סאבאת' של אותם ימים הייתה כבדה יותר מגושי עופרת, כשהחברים ניסו להתחכם מוזיקלית ואוזי רק חיפש לפרוק עול.

אלא שהשיגעון הזה הפך גדול מדי עבור חבריו ללהקה. שנה בלבד לאחר אותה תמונה, אוסבורן מצא את עצמו בחוץ. הוא פוטר מבלאק סאבאת' בטענה שהשימוש המופרז שלו בסמים ובאלכוהול חצה כל גבול. בגיל 31, הוא היה שבור, מרושש ובעיקר, אבוד. אך דווקא שם, בנקודת השפל הנמוכה ביותר, נכנסה לתמונה שרון ארדן, בתו של האמרגן הידוע לשמצה דון ארדן, ומי שתהפוך לאשתו ולמנהלת הקריירה הכל-יכולה שלו. בעידודה הנמרץ, אוזי החל לאסוף את השברים ולהרכיב סביבו להקה חדשה שתשנה את חייו. שרון מצאה אותו זרוק בחדר מלון אפלולי בלוס אנג'לס, שקוע ברחמים עצמיים ומוקף בבקבוקים ריקים ושאריות מזון, משוכנע שסוף העולם הגיע. היא פתחה את הווילונות, ניערה אותו מכל הלב ואמרה לו בטון שלא משתמע לשתי פנים: "קום על הרגליים, אנחנו הולכים להראות לכולם מי אתה". בלי עמוד השדרה והבולדוזריות של שרון, סביר להניח שאוזי היה הופך לעוד אנקדוטה עצובה בדפי ההיסטוריה.

אוסבורן: "סיימתי אז עם בלאק סאבאת'. נמאס לנו אז להילחם על הכל ונגד כולם; נלחמנו בניהול, בחברות תקליטים וזה נהיה מדכא מבחינתי, וזה השפיע על המוזיקה. כשאתה מתחיל לעשות מוזיקה כדי לשלם את חשבונות עורכי הדין שלך ואת המיסים, אתה יודע שיש לך בעיה”. את השיר GOODBYE TO ROMANCE הוא כתב על פרידתו מהלהקה אותה הקים. בבלדה הרגישה הזו אוזי שפך את הלב וכתב מכתב פרידה גלוי לחבריו ללהקת האם. השורה הפותחת מספרת על ימים שהיו מלאים בצחוק אבל השתנו לנצח. המבנה ההרמוני של השיר הושפע ישירות מהקאנון המפורסם של פכלבל, כשהגיטריסט רנדי רודס לקח את המהלך הקלאסי והעניק לו עטיפה מלודית מרטיטה. זו הייתה הדרך הכי כנה ואלגנטית של אוזי לסגור מעגל ולהתחיל מחדש. מדובר בבלדה סוחפת בסגנון האיגלס, סוג של המשך לשיר המהמם של סאבאת' - CHANGES, אבל עם נגינת הגיטרה המעודנת והמדויקת של רודס, שמתובלת בטאץ' כמעט קאנטרי-רוקי מלא טעם. שיר נהדר!

המסע להרכבת הלהקה של אוזי היה סיפור בפני עצמו. הבסיסט בוב דייזלי, יוצא להקת ריינבאו של ריצ'י בלאקמור, זכר היטב את הפגישה הראשונה. "נסעתי ברכבת לביתו של אוזי," סיפר דייזלי בראיון לרולינג סטון. "הוא כבר ערך אודישן לגיטריסט רנדי רודס בשלב זה, והוא אמר לרנדי שיש לו את העבודה. אבל אז אוזי חזר לאנגליה והחליט שהוא באמת רוצה להקים להקה אנגלית. רנדי עדיין היה באמריקה. שני בחורים אחרים היו אצל אוזי כשהגעתי. לאחד מהם היה שיער אדום. אני לא זוכר את השמות שלהם, אבל הם היו גיטריסט ומתופף. הם היו בסדר. הם היו נגנים הגונים מספיק, אבל לא מה שהיית מכנה וירטואוזים או ברמה עולמית או מרשימים או משהו כזה.

אוזי הקים את חדר החזרות הקטן הזה בצד הבית שלו. הוא ואני יצאנו למטבח. הכנו כוס תה והתחלנו לפטפט. הוא אמר, 'אתה רוצה להצטרף לעניין הזה?'. אמרתי, 'כן, אני מעוניין'. זה בגלל שאהבתי את הקול של אוזי. אהבתי אותו בתור בנאדם. הסתדרנו ממש טוב. אמרתי, "אם להיות בכנות איתך, האם אתה מוכן לשני הבחורים האחרים האלו'?' הוא אמר, 'למה?' ואמרתי, 'הם בסדר. הם טובים, אבל אין שם ניצוץ. אין שום דבר מיוחד'. הוא אמר, 'חכה רגע'. לאחר מכן הוא יצא מהמטבח, אל חלל החזרות, והוא אמר, 'זה בסדר, חברים. אתם יכולים לארוז וללכת הביתה. זה לא מסתדר'. ואז הוא חזר למטבח והתיישב. שתינו תה. הוא אמר לי, 'פגשתי את הבחור הזה בלוס אנג'לס, הוא מורה לגיטרה. הוא מעולה'. אמרתי, 'אז מי זה?' והוא אמר, 'קוראים לו רנדי רודס'. אמרתי, 'בסדר, אז בוא ניקח אותו. זה נשמע יותר טוב'. הלכנו לדון ארדן. והוא אמר מאז, 'כנגד שיפוטי, שילמתי עבור הילד הצעיר והלא ידוע הזה שיטוס לאנגליה'. הוא הטיס את רנדי. מה שהוא התכוון ב'כנגד שיפוטי' הוא שאף אחד לא שמע על רנדי או אפילו ידע אם הוא נגן טוב. האם אוזי ידע שהוא נגן טוב? אוזי לא היה ממש מוזיקאי.

הלכתי לחברת התקליטים של אוזי ופגשתי את רנדי. היה לי את החזון הזה במוחי של רנדי כי הוא תואר לי על ידי אוזי כמורה לגיטרה. ציפיתי לראות איזה בחור עם קרדיגן ונעלי בית ומקטרת. נכנסתי וראיתי את רנדי. הוא היה צעיר. הוא היה אז רק בן 22 או משהו כזה. נפגשנו ועלינו יחד ברכבת לביתו של אוזי. מיד ידענו שיש שם ניצוץ, והתחלנו לעשות אודישן למתופפים".

והאודישן של רנדי אצל אוזי באמריקה? זו כבר אגדת רוק קורעת מצחוק. רנדי נכנס לחדר עם מגבר אימונים פצפון של פנדר, חיבר את הגיטרה והתחיל לנגן כמה תרגילי חימום וסולמות קלאסיים כדי לבדוק את הצליל. אוזי, שהיה שפוך ומטושטש מעייפות ומאלכוהול על הספה, פקח עין אחת ואמר לו במבטא הכבד שלו: 'התקבלת!'. רנדי היה בהלם מוחלט – הוא הרי אפילו לא התחיל לנגן שיר! אבל לאוזי היה חוש ריח של שועל קרבות ותיק; הוא זיהה גאונות תוך חמש שניות.

רנדי רודס מצא באוסבורן מפלט ממסלול חסר תקווה. הוא היה חבר בלהקת QUIET RIOT שכשמה באמת לא הצליחה לעשות אז הרבה רעש. חבריה ניגנו באותו מעגל המועדונים ורודס היה מיואש עד שמצא את אוסבורן. לאחר תהליך אודישנים ארוך נבחר המתופף לי קרסלייק, שבילה חלק ניכר משנות השבעים באוריה היפ. ארבעתם הפכו מיד לחטיבה אחת. אוסבורן: "בכל להקה שהייתי בה, תמיד היו השנים הראשונות שבהן הכי כיף לך. אבל כשאתה זוכה להצלחה והכסף נכנס, כולם פתאום משתגעים ונלחמים עם משפטים כמו 'אני כתבתי את זה. אתה כתבת את זה. אני הגדרתי את זה'. עם הלהקה הזו שלי - המפגשים היו קלילים, ואהבתי להיות האחראי. הייתי הקפטן של הספינה שלי, וזה היה כיף. לא הייתי צריך לחשוב 'הוא לא יאהב את זה אם אעשה זאת'. פשוט עשיתי את מה שרציתי".

החבורה התכנסה באולפני RIDGE FARM השלווים בסאסקס שבאנגליה, ויחד עם הקלידן דון איירי וטכנאי ההקלטות מקס נורמן, נוצר שם קסם שלא שומעים כל יום. המוזיקה שהם רקחו הייתה שילוב משכר בין ריפים מחשמלים, דיוק קלאסי וטירוף מוחלט.

האלבום נפתח בסערה עם I DON'T KNOW, המנון עוצמתי שבו אוזי נכנס לאוברדרייב רגשי מטורף, ומנחית 'לכו לעזאזל' כן ולוהט לכל מי שמצפה ממנו לתשובות לחיים! 'אל תשאלו אותי – אני לא יודע, אני לא יודע!', הוא צועק בפזמון המבשר רעות, כשהמילים שלו נישאות לכל עבר באפקט אקו מהדהד, ובאיזשהו אופן אני פשוט מאמין לו לחלוטין! הרי אם יש מישהו בעולם שלא מבין מה צופן עתיד האנושות, זה בטוח אוזי – וזו ללא ספק ההצהרה הכי אמינה שלו אי פעם! כל זה יושב על גבי ריפים דוהרים ועוצמתיים של רנדי, כשאוזי שומר על הניחוח המבני של סאבאת' ומשלב באמצע מעבר אקוסטי מפתה וכובש.

ואז מגיע הממתק האולטימטיבי: CRAZY TRAIN. מדובר באחד מריפי הגיטרה המושלמים בכל הזמנים בסולם פה דיאז מינור. הצחוק המטורלל של אוזי בפתיחה והקריאה המפורסמת ALL ABOARD נצרבו בהיסטוריה. מילות השיר, שנכתבו ברובן על ידי בוב דייזלי, עוסקות בפרנויה של המלחמה הקרה ובאימת ההשמדה הגרעינית, כשהעולם מדומה לרכבת שיצאה משליטה. סולו הגיטרה של רודס בשיר הזה הוא מלאכת מחשבת: רנדי הכפיל ושילש את הנגינה שלו באולפן ברמת דיוק פנומנלית של תו מול תו. CRAZY TRAIN הוא פשוט חלון הראווה האולטימטיבי של רנדי! עם שני ריפים מפלצתיים שכל מעריץ מטאל בעולם חייב לנצור בלב! ההגשה הקולית של אוזי אמינה לחלוטין, והשיר הזה הוא אחת הסיבות המרכזיות שבגללן אזכור ואנצור את מיסטר רודס לנצח נצחים.

שיר בולט נוסף הוא MR. CROWLEY, שנפתח באינטרו גותי ומצמרר שניגן דון איירי. השיר עוסק באליסטר קראולי, המיסטיקן והאוקולטיסט הבריטי המסתורי, אם תהיתם. ואי אפשר לפסוח גם על השיר מעורר המחלוקת SUICIDE SOLUTION. השיר גרר שנים מאוחר יותר תביעה משפטית סוערת בארצות הברית בטענה שהטיף להתאבדות, אך האמת מאחוריו שונה לחלוטין. השיר נכתב כאזהרה חריפה מפני התמכרות לאלכוהול, בעקבות מאבקיו של אוזי ובהשראת מותו הטרגי של בון סקוט מלהקת AC/DC, שנחנק בשנתו לאחר ליל שתייה כבד. והשיר הזה סיבך את אוזי בצרות משפטיות כבדות סביב אותה תביעה מפורסמת, והפך לקטע רוק כבד, בועט וקצבי באמצע האלבום, שערך ההלם והפרובוקציה שלו הרעידו את כל עולם המוזיקה.

ולקינוח של צד א', רודס פינק את האוזניים עם DEE, קטע אקוסטי קלאסי קצר, עדין וממיס לבבות, שהקדיש לאמו דולורס, שהייתה מורה למוזיקה והאדם שדחף אותו לנגן. ואסור לשכוח את שאר פניני האלבום שהופכות אותו לחוויה שלמה! לשיר NO BONE MOVIES יש אנרגיית רוק אמיתית ואי אפשר שלא לעוף על הקודה הפראית בסיום, כשהפזמון נצרח שוב ושוב, רנדי מקליט ערוצים על גבי ערוצים של ליד-גיטרה לוהט, ולי קרסלייק הולם בתופים בעוצמה שלא נשמעה כמותה באף מקום אחר באלבום! וזה הרי שיר מחאה קורע נגד פורנוגרפיה... מיד לאחר מכן, אוזי עובר לאפוס הסביבתי REVELATION (MOTHER EARTH), קטע רב-חלקים שמשלב פריטות אקוסטיות בניחוח ימי-ביניימי לצד ריפים חשמליים מהירים. והסיום המחשמל עם STEAL AWAY (THE NIGHT). איזו סופה אדירה זו בממלכת האוז.

אבל הסיפור מאחורי התקליט מריר... הלהקה נכנסה לאולפן והקליטה את מה שהחברים האמינו שיהיה תקליט הבכורה של להקה חדשה בשם BLIZZARD OF OZZ. אלא שכשהתקליט יצא, הם גילו לתדהמתם שעל העטיפה התנוסס שמו של אוזי אוסבורן באותיות גדולות, ושם הלהקה המקורי הפך לשם התקליט. היה ברור ששרון ארדן החליטה שהמותג הוא אוזי, ושאר הנגנים הם להקת הליווי שלו. ההחלטה הזו יצרה מתחים וחיכוכים, שבעתיד יובילו לתביעה משפטית מצד דייזלי וקרסלייק, אך באותו הרגע, הם המשיכו הלאה, מבינים שעדיף להם להישאר ולהיות חלק מההצלחה המסתמנת.

בתחילת ספטמבר 1980, יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות הראשון שלה. אחת ההופעות המכריעות הייתה בתיאטרון אפולו בגלזגו, סקוטלנד. "הייתי עצבני," הודה אוזי, "כי אם אתה מצליח בסקוטלנד, יש לך להקה טובה. האנשים שם לא מהססים ליידע אותך אם הם לא אוהבים את מה שהם שומעים". המופע נפתח בצלילי היצירה הקלאסית האימתנית "כרמינה בוראנה" שהתנגנה בעוצמה מחרישת אוזניים, והקהל הסקוטי נסחף מהרגע הראשון. זה היה סיפור קאמבק מהסרטים. בכל ערב שבו הרביעייה הזו עלתה לבמה, הניצוצות עפו באוויר. הילד הצנום מקליפורניה עם חולצת הנקודות והגיטרה המעופפת הוכיח שהוא לא פחות מענק, והקהל עמד נדהם מול הסערה המוזיקלית שקרעה את האולמות.

החיבור בין אוזי אוסבורן לרנדי רודס היה קסום, אך קצר מועד באופן טרגי. הם הספיקו להקליט יחד עוד תקליט אחד, DIARY OF A MADMAN, בשנת 1981, לפני שהסיפור נקטע באסון נורא. במרץ 1982, נהרג רנדי רודס בהתרסקות מטוס קל, והותיר את עולם המוזיקה המום וכואב. תקופת BLIZZARD OF OZZ נותרה כפרק קצר אך מסעיר. כן, רוק'נ'רול אמיתי יכול לצמוח מתוך ההריסות הכי עמוקות. זה אלבום בכורה שהוא מופת של תחייה, אומץ ונגינה פנומנלית, שממשיך להרעיד רמקולים בדיוק באותה עוצמה גם עשרות שנים אחרי שנולד. ומאז מותו הטרגי של רנדי רודס, המעמד המיתולוגי והאגדה סביב BLIZZARD OF OZZ רק הלכו והתעצמו בעולם המטאל. אי אפשר להישאר אדיש ליצירה הזו, שכוללת רגעים של להבה אמיתית בתוך סופה של שלג לבן.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459