התחשמלות בהופעה או מנת יתר באמבטיה: הדבר שהרג את גארי ת'יין, הבסיסט המופלא של אוריה היפ

ב-15 בספטמבר בשנת 1974, הופיעה להקת אוריה היפ ב- SOUTHERN METHODIST UNIVERSITY שבדאלאס. היה זה חלק מסיבוב הופעות אינטנסיבי בארצות הברית לקידום אלבומם השביעי, WONDERWORLD. הכל הלך כשורה עד שמכת חשמל אחת קטעה הכל.

על הבמה, אחת הלהקות המצליחות של התקופה, אוריה היפ, נתנה את כל מה שיש לה. הגיטרות צרחו, התופים הרעידו את קירות האולם, האורגן רעם והקהל היה שרוי באקסטזה. מי ששמעו אי פעם את ההרכב הקלאסי שלהם על הבמה יודע שלא היה מדובר בסתם עוד הופעת רוק כבד מנומנמת; זו הייתה פצצת אנרגיה של הרמוניות קוליות אופראיות, דרמה תיאטרלית ודציבלים שיכולים להזיז הרים. הכל התנהל כמתוכנן, עוד הופעה מוצלחת במסע כיבוש אמריקה, עד שברגע אחד, זרם חשמלי אחד קטע את המסיבה באכזריות והפך את הערב לסיוט שייזכר לשנים. קורבן ההתחשמלות היה בסיסט הלהקה, גארי ת'יין, והאירוע הזה סימן את תחילת הסוף עבורו.

גארי ת'יין לא היה סתם עוד נגן בס. הוא היה וירטואוז שהגיע כל הדרך מניו זילנד הרחוקה כדי לכבוש את סצנת הרוק הבריטית. בגיל שמונה עשרה הוא ארז את גיטרת הבס שלו ועבר ללונדון, שם הפך במהרה לשם מוכר בזכות נגינתו המלודית והחדשנית בלהקתו של המתופף קיף הארטלי. עם אותה להקה של קיף הארטלי הוא אפילו ניגן בפסטיבל וודסטוקבאוגוסט 1969 – אלא שהמנהל העיקש שלהם סירב לאפשר לצוות ההסרטה לתעד אותם ללא תשלום מראש, וכך נמחק אחד הרגעים הגדולים שלהם מהסרט המפורסם. אך ההזדמנות הגדולה באמת הגיעה בשנת 1972, כשקיבל את הטלפון ששינה את חייו והוזמן להצטרף לאוריה היפ, להקה שכבר הייתה בדרכה אל הפסגה. הוא תפס אז את מקומו של מארק קלארק, שהספיק להיות שותף בכתיבת יצירת המופת THE WIZARD – אך מרגע שגארי הניח את אצבעותיו על צוואר הגיטרה, הצליל של אוריה היפ נסק לגבהים חדשים.

הצטרפותו של ת'יין הזריקה אנרגיה חדשה ללהקה. יחד איתו הם הקליטו כמה מהתקליטים החשובים והמצליחים ביותר שלהם, ביניהם DEMONS AND WIZARDS, THE MAGICIAN'S BIRTHDAY ו-SWEET FREEDOM. הוא לא היה רק בסיסט, הוא היה כוח יצירתי, וקווי הבס שלו הפכו לחלק בלתי נפרד מהצליל הייחודי של הלהקה. נסו להקשיב לשירים כמו SUNRISE שפותח בעוצמה את התקליט THE MAGICIAN'S BIRTHDAY, או לשיר STEALIN מתוך SWEET FREEDOM: הבס של ת'יין פשוט שר שם, רוקד ומנווט את כל היצירה בכישרון פנומנלי. והשיר המפורסם ביותר של הלהקה מאותה תקופה, EASY LIVIN, נכתב על ידי הקלידן קן הנסלי ברבע שעה בלבד, והשם שלו נבחר באירוניה מוחלטת ומרה; הוא נכתב דווקא על כמה שהחיים של להקת רוק בדרכים אינם חיים קלים כלל וכלל. אירוניה שהפכה כואבת ומדויקת מדי במקרה של ת'יין. כן, מאחורי ההצלחה המסחררת, הסתתרה מציאות קשה. סיבובי ההופעות האינסופיים והמתישים, שארכו לעיתים יותר משנה ברציפות, גבו מחיר נפשי ופיזי כבד, במיוחד מליבו החלש ומגופו שהלך ונשחק.

בחזרה לאותו ערב גורלי בדאלאס. הלהקה הייתה בעיצומו של שיר, האנרגיה בשיאה. ת'יין, שהיה מכור קשות להרואין, הזיע בכבדות תחת אורות הבמה הלוהטים, תופעת לוואי מוכרת של השימוש בסם. לפתע, כפי שתיאר זאת מאוחר יותר איש השיווק של חברת התקליטים WARNER BROS, פאט מוריס, שהיה עד למחזה המזעזע, ת'יין פשוט עף באוויר ונחת בעוצמה על פניו, כשגיטרת הבס שלו לכודה מתחת לגופו. השילוב של זיעה מרובה על גופו ועל מיתרי המתכת יחד עם כשל חמור בהארקה של הציוד החשמלי באולם יצר קצר קטלני שהפך את גארי למוליך חי של מאות וולטים. "אני חשבתי שהבן זונה הזה מת", סיפר מוריס. "הוא ניגן היטב כשלפתע זה היה נראה כאילו יש לו התקף אפילפסיה. האיש רעד באופן קיצוני. ואז הוא הפך לבן לגמרי ונפל על פרצופו. הייתי בטוח שהוא החזיר את נשמתו לבורא באותו רגע".

הראשון שהבין את גודל האסון היה הקלידן קן הנסלי, שעמד באותו צד של הבמה. הוא הפסיק לנגן מיד, ואחריו השתתקו גם שאר חברי הלהקה. על הבמה ובקהל השתררה מבוכה ודממה מוחלטת. שני אנשי צוות מיהרו אל הבמה, הרימו את גופו המתוח והנוקשה של ת'יין ונשאו אותו אל מאחורי הקלעים. הלהקה, בהלם מוחלט, הבטיחה לקהל ההמום הופעת פיצוי חינם בעתיד. ת'יין עצמו, שהתאושש בקושי, שחזר את רגעי האימה: "כל מה שאני זוכר הוא שהלכתי למגבר הגיטרה שלי כדי להוסיף תדרים גבוהים לצליל הבס שלי. לאחר מכן התעלפתי. דייויד הבין מיד שהתחשמלתי ורץ אליי כדי למשוך ממני את הבס. בתחילה חשבתי שאני מת כי לא נשמתי. שכבתי שם מתוח לגמרי".

ההתחשמלות קטעה את סיבוב ההופעות שלושה תאריכים לפני סיומו המתוכנן. סולן הלהקה, דייויד ביירון, ניסה להסביר לתקשורת כי ת'יין סבל מצהבת במצב מתקדם ופשוט היה מותש. אבל גורמים מתוך הלהקה סיפרו סיפור אחר, קשה וכואב הרבה יותר. "גארי ת'יין פשוט התעלל בעצמו, באופן פיזי ומנטאלי", אמר אחד מהם. "הוא נראה כמו הגיהנום. רגליו נראו דקיקות ממש כמו זרועותיו. במהלך המופע בדאלאס הוא פשוט נסדק". הגיטריסט מיק בוקס הפנה אצבע מאשימה כלפי הנהלת הלהקה: "ההנהלה לא גילתה רצון לעזור לנו במצב הנורא הזה עם גארי. היא דחפה אותנו קדימה כדי להמשיך להופיע ולהכניס עוד דולרים לקופה שלה". המנהל הקשוח של הלהקה, ג'רי ברון, ראה לנגד עיניו בעיקר את לוחות הזמנים הצפופים ואת הרווחים הכספיים, והמכונה פשוט סירבה לעצור לטובת מנוחה או גמילה עבור הבסיסט הדועך.

קן הנסלי, בראיון למגזין רולינג סטון, שפך אור על הלחץ הבלתי אפשרי שהופעל עליהם: "אנחנו נמצאים המון בדרכים, מאז התקליט הראשון שלנו, לפני ארבע שנים. התקשורת לא קיבלה אותנו מעולם בכבוד. אז הבנו שהדרך היחידה להגיע לקהל היא להופיע מולו כמה שיותר. אנחנו פשוט חמישה חבר'ה בריטים נחמדים שמופיעים 13 חודשים בשנה. ועכשיו תראו מה עוללנו. גארי נפל. פשוט נהדר". הנסלי גם הודה בכאב על אזלת היד של חבריו: "לצערי, אלו היו ימים בהם הלהקה הייתה חייבת להתקדם בכל מחיר וכל אחד מאיתנו היה צריך להתמודד עם שדים משלו. לכן לא מצאתי את הזמן לעזור לגארי. לא פעם גררנו אותו מסטול לחלוטין לטיסה להופעה הבאה. הצלחנו לשכנע טייסים שהוא מסוגל לטוס איתנו, למרות שברור היה שהוא רחוק מזה".

ההתחשמלות בדאלאס הייתה הקש ששבר את גב הגמל. ת'יין, שברירי פיזית ונפשית, כבר לא היה מסוגל לעמוד בקצב הרצחני. הוא פוטר מהלהקה בתחילת 1975, הוחלף על ידי ג'ון ווטון, והידרדרותו הואצה. כעשרה חודשים לאחר מכן, ב-8 בדצמבר 1975, מצאה אותו חברתו, יוקו סוגיריה, ללא רוח חיים באמבטיה בביתם שבדרום לונדון. סיבת המוות: מנת יתר של הרואין.

גארי ת'יין היה בן 27 בלבד במותו, ובכך הצטרף למועדון 27 הידוע לשמצה, לצד אמנים כמו ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין וג'ים מוריסון. סיפורו הוא תזכורת כואבת למחיר הכבד של התהילה, ולצד האפל של תעשיית הרוק, תעשייה שידעה לייצר כוכבים זוהרים, אך לעיתים קרובות גם ידעה לשרוף אותם עד אפר.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459