ז'אנרים במוסיקה - והפעם: מה יפים הם צליליו של מלוטרון

ברוכים הבאים למאמר נוסף בבלוג המוזיקה שלי. הפעם אקח אתכם אל אחד מכלי הנגינה האהובים עליי ביותר בעולם הרוק: המלוטרון. במאמר זה אספר לכם על ההיסטוריה שלו, על הצלילים הייחודיים שהוא מפיק ועל תקליטים נבחרים שבהם הוא מככב. כמו כן, אשתף אתכם בחוויה האישית שלי – מהמפגש המקרי עם המלוטרון, דרך הנגינה בו ועד להקלטות שביצעתי עמו לכמה תקליטים בעולם הרוק הישראלי.

מהו בעצם ה"אורגן" הזה שנקרא מלוטרון? המלוטרון הוא כלי מקלדת המשתמש בסלילי הקלטה (טייפים) להפקת צלילים מגוונים, הכוללים כלי תזמורת, מקהלות ואפקטים מוזיקליים. כל לחיצה על קליד במקלדת המלוטרון מפעילה סליל הקלטה ספציפי המשמיע צליל שהוקלט מראש. אורכו של כל סליל כזה הוא כשמונה שניות, שלאחריהן הצליל נפסק. ברגע שעוזבים את הקליד, הסליל חוזר לנקודת ההתחלה וממתין להפעלה מחודשת.

מדובר בטכניקה מסורבלת למדי, אך היא זו שיוצרת את הצלילים הקסומים שגורמים ללהקות רוק ולאמנים רבים להשתמש בכלי בערגה, הן בתקליטים והן בהופעות חיות. אם יש זרם מוזיקלי אחד שבו נרשמה שליטה ברורה של הכלי הזה, הרי זהו הרוק המתקדם.

הסאמפלר הראשון בהיסטוריה... המלוטרון הושק בשנת 1963 והיה למעשה הסאמפלר הראשון בעולם. מבחינה טכנית, מדובר ב"מקלדת להשמעה חוזרת של סרטי הקלטה"; מכשיר טייפ ענק שבו המקלדת מפעילה ראשי קריאה המשמיעים את הסלילים המסודרים בתוך המכונה.

הדגמים המוקדמים, ה-MARK I וה-MARK II, הכילו שתי מקלדות זו לצד זו, עם שמונה-עשר סטים לבחירה של צלילים מוקלטים בכל אחת. המקלדת הימנית כללה צלילים כמו כלי מיתר, חלילים וכלי נשיפה, בעוד שבצד שמאל היו סגנונות שונים של מוזיקת ליווי מוקלטת מראש. התוצאה הייתה תזמורת שלמה המונחת ממש בקצות אצבעותיכם.

נגיעה אישית בהיסטוריה... בתמונה כאן תוכלו לראות אותי עם המלוטרון של חברי הטוב, זוהר כהן (בהמשך ארחיב עליו). זהו מלוטרון מדגם MARK II – אותו הכלי שבו ניגנתי והקלטתי תפקידים לתקליטים של להקת "רוקפור" ושל LEMMUS LEMMUS. פרט טריוויה מרגש: המלוטרון הספציפי הזה היה שייך בעבר ללהקת פינק פלויד.

הסרבול של המלוטרון פחת עם הגעתו של דגם ה-M400 היעיל יותר, שלו הייתה מקלדת אחת עם מגוון מצומצם יותר של צלילים מובילים. נוסף על כך, כלי זה היה קטן בהרבה פיזית, ולכן נוח יותר לניוד.

מי היו הראשונים שהביאו את המלוטרון לעולם הרוק הקלאסי? רבים טועים לחשוב שהיו אלה הביטלס שהביאו לראשונה את צלילי המלוטרון ליצירתם, אך ההיסטוריה מוכיחה כי היה זה גרהאם בונד, הקלידן והזמר הבריטי, שהוציא לראשונה שיר שבו נשמעים צלילי המלוטרון (דגם Mark II) שלו.

זה קרה במסגרת להקתו, "האורגניזיישן", שבה היו חברים הבסיסט ג'ק ברוס, המתופף ג'ינג'ר בייקר והסקסופוניסט דיק הקסטול-סמית'. הפעם הראשונה שבה ניגן בונד במלוטרון על במה הייתה במועדון ה"מארקי" בלונדון, ותגובת הקהל הייתה נלהבת מאוד. בונד, שהציב את המלוטרון לצד אורגן ההאמונד שלו, הפיק צלילים שלא נשמעו כמותם לפני כן. בהמשך הוא הדגיש את המלוטרון בתוכנית המוזיקה READY STEADY GO, הסביר מהו המלוטרון והעניק לציבור הבריטי טעימה ראשונה מצליליו המגוונים. באותה תקופה הוא הגביר את המלוטרון בעזרת מגבר לזלי.

מה שבטוח, ממש לא היה קל לנייד את הכלי הגדול והכבד הזה. לפיכך, להקתו של בונד הייתה הראשונה שעשתה שימוש בכלי זה בהופעות ובהקלטות. באותם ימים פורסם במגזין ביט אינסטרומנטל שגם ג'ון לנון רכש לעצמו מלוטרון – ודרך אגב, הביטלס לא קיימו סשן הקלטות סודי באולפן באותה עת. אל תאמינו לכל דבר שמתפרסם בעיתון...

...אך השימוש בכלי אצל הביטלס לא נעשה עד נובמבר 1966, עם הקלטת היצירה החדשה STRAWBERRY FIELDS FOREVER. פול מקרטני הניח את ידיו על הכלי שהושכר לאולפני EMI וניגן בצליל החליל. מייק פינדר, הקלידן של המודי בלוז, עבד לפני כן במפעל לייצור מלוטרונים בבירמינגהם וסיפר: "הכרתי את ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו לאורך השנים, ואני הוא שסיפר להם על המלוטרון. תוך שבוע לכל הארבעה כבר היה מלוטרון משלהם. ידעתי שאזכה להכרה על כך שגיליתי להם את הכלי, ובפעם הראשונה ששמעתי את 'שדות תות לנצח' הייתי מאושר".

מתי הבנתי לראשונה מהו מלוטרון? זה קרה כשקניתי לראשונה תקליט שסיקרן אותי מאוד, גם בזכות עטיפתו. זה היה בשנות השמונים בחנות "וידאו מיוזיק" ברמת השרון. התקליט נקרא IN THE COURT OF THE CRIMSON KING, של להקת הרוק המתקדם קינג קרימזון. כפי שאני נוהג לעשות גם היום, קראתי בעיון רב את הקרדיטים על העטיפה ושמתי לב שמופיעים שם כלים רבים המוכרים לי – גיטרה, בס, תופים וכלי נשיפה. אולם בקרדיטים הופיע גם שם אחד שלא הכרתי – MELLOTRON. על פי העטיפה, חבר הלהקה איאן מקדונלד היה זה שניגן בו. זה היה, כמובן, הרבה לפני עידן האינטרנט, והמידע לא היה זמין באופן מיידי; גם לא היה את מי לשאול כדי לקבל תשובה ברורה. לכן, כשהקשבתי לתקליט, פעלתי בשיטת השלילה: פירקתי בראשי את כל הצלילים למחלקות השונות, כשלפתע שמעתי משהו שדמה לתזמורת. מכיוון שעל העטיפה לא צוין שהוקלטה תזמורת, הסקתי שמדובר בכלי הזה ששמו מלוטרון. ובכן, לא טעיתי.

מאז המשכתי להתאהב עוד ועוד בעולם הרוק המתקדם, ושם למדתי להכיר גוונים שונים של צלילי מלוטרון – בין שמדובר בלהקות כמו יס, ג'נסיס, קינג קרימזון, ג'נטל ג'יאנט, המודי בלוז, בארקליי ג'יימס הארבסט ואחרות. להקת אמרסון, לייק ופאלמר הייתה יוצאת דופן בהקשר זה, שכן הקלידן קית' אמרסון לא אהב את הכלי, סירב להשתמש בו וטען שצלילו מזכיר לו "חתולים מיוחמים ותו לא". אם ברצונכם להכיר תקליטי רוק מתקדם מעניינים עם מלוטרון, אתם מוזמנים לסדרת המאמרים "רוק מתקדם למתקדמים" המופיעה בבלוג מוזיקה זה.

האם היה מלוטרון בישראל בשנות ה-70? התשובה היא – בהחלט! במסגרת המחקרים הרבים שערכתי לכתיבת הספר "רוק ישראלי 1973-1967", גיליתי שהמלוטרון הראשון שכן באולפני "גארט" שברחוב הירקון בתל אביב. האולפן היה שייך לחברי להקת הקצב "סינג סינג", ואחד מהם, וולי ווקטיבס, הביא את דגם ה-M400 מחו"ל. כדי להסוות את העובדה שמדובר במלוטרון, הוא העניק לו שם אחר (המופיע בספרי) וגבה תעריף הקלטה גבוה במיוחד תמורת השימוש בו (גם התעריפים, בלירות, מופיעים בספר).

שירים רבים הוקלטו ב"גארט" עם המלוטרון הזה, ובהם שירים מהאלבום הראשון של צביקה פיק, שירים של להקת האריות (ניתן לשמוע אותו בבירור בשיר WHEEL OF LOVE, שבו פיק מנגן בפסנתר וצועק ברקע), גבי שושן (בשיר "בראשית"), שלמה גרוניך (בשיר "ברחוב שלנו") ועוד.

בשנת 1973 נסגרו אולפני גארט והמלוטרון עבר לידיו של טומי פרידמן, שבדיוק הקים אז את אולפני "טריטון" בתל אביב. שם, באולפן הזה, פיארו צלילי המלוטרון שירים רבים מאוד. אחד המפיקים שאהבו מאוד להשתמש בו היה קובי אשרת, שסיפר לי: "הייתי משוגע על הכלי הזה והשתמשתי בו ככל שיכולתי בהקלטות, למשל ב'גשם בעיתו' או ב'הצריף של תמרי'. יום אחד הגעתי לאולפן וראיתי שני סבלים מוציאים את המלוטרון לרחוב. כששאלתי מה קורה, הם השיבו שטומי החליט לזרוק אותו. צעקתי עליהם שיעצרו מיד, שמתי את ידיי על הכלי והצהרתי בתוקף שהמלוטרון הזה ייצא מהאולפן רק על גופתי המתה".

מתי אני זכיתי לנגן במלוטרון אמיתי, בהקלטות ובהופעה? ובכן, חלפו שנים, ואוסף התקליטים שלי הלך ותפח עם אלבומים רבים שבהם נשמעו צלילי מלוטרון מרהיבים. בסוף שנות התשעים הפכתי לקלידן פעיל ועסוק בתחום הרוק הישראלי. בתקופה שבה עבדתי עם חמי רודנר על האלבום "גאולה", קיבלתי שיחת טלפון לדירת הרווקים שלי. מעבר לקו היה זה ברוך בן יצחק, הגיטריסט של להקת רוקפור. זמן קצר לפני כן התיידדתי עם חברי הלהקה, והטעם המוזיקלי הדומה שלנו ברוק הקלאסי חיבר בינינו היטב. ראיתי באלבומם השני, "האיש שראה הכל", לא פחות מיצירת מופת. הם, מצדם, כבר ידעו שאני מומחה בתחום אורגני הווינטג' (כולל האמונד, פנדר רודס וכו'), והיה בינינו חיבור מצוין.

ובכל זאת, הופתעתי לקבל מברוך את השיחה הזו בשנת 2000, ועוד יותר הופתעתי מדבריו: "רפפורט, לא תאמין מה יש לי לספר לך". בעודי מנסה להבין את מהות השיחה, הוא המשיך: "מצאנו מלוטרון אמיתי! אנחנו רוצים שתנגן בו באלבום הבא שלנו! זה יהיה האלבום הראשון שלנו בשפה האנגלית!".

ואוו! הלסת שלי נשמטה באותו רגע – גם להקליט באלבום הבא של להקה שאהבתי מאוד, גם שירים חדשים באנגלית, וגם בכלי שתמיד פנטזתי לנגן בו וחשבתי שלעולם לא אזכה לכך? עבורי, זה היה כמו כרטיס טיסה לירח.

"איפה נמצא המלוטרון הזה?", שאלתי את ברוך כשאני עדיין המום. הייתי בטוח שהוא יגיד לי שהוא תקוע בקריית שמונה, בערד או אולי באשדוד. אולם הכתובת שמסר לי הייתה בגדר "נוק-אאוט" – מיד הבנתי שמדובר ברחוב הצמוד לדירה שלי! לא ייאמן, זה היה ממש ליד המכולת של איציק, שם ערכתי את הקניות הקבועות שלי. כמה מזל יכול להיות בשיחת טלפון אחת?

קבענו להתחיל את ההקלטות בביתו של בעל המלוטרון, זוהר כהן. הגעתי לדירה משתוקק לראות אם אכן מדובר במלוטרון אמיתי. לא הכרתי כלל את השירים שרוקפור ייעדו לנגינת המלוטרון; פשוט הגעתי, דפקתי בנימוס על הדלת, וכשזו נפתחה ראיתי בפנים את חברי הלהקה ובחור שהציג את עצמו כזוהר. ומיד ראיתי אותו – הכלי המטורף שעליו רק פנטזתי. כן, זה שאתם רואים אותי איתו בתמונה שבראש המאמר.

בעוד זוהר מדבר, הבנתי פתאום שקולו מוכר לי מדי. לפתע זה הכה בי: התברר ששנים קודם לכן שידר זוהר בתחנת רדיו פיראטית והשמיע למאזינים ממיטב הרוק המתקדם והפסיכדלי. הוא גם נהג לערוך חידות, ופעם אחת השמיע קטע מוזיקלי ושאל במי מדובר. התקשרתי במהירות למספר שמסר ועניתי בשידור שמדובר בלהקת IDLE RACE. "נכון", אמר זוהר בשמחה, "אני מעביר אותך למזכירה שתיקח את פרטיך וישלחו אליך את הפרס". ובכן, הפרס לא הגיע מעולם, והנה לפתע אני עומד מול המלוטרון ומול הקול הזה של זוהר. מצאתי את עצמי צועק במין רפלקס: "זה אתה! אתה חייב לי פרס מהרדיו ההוא!". זוהר הופתע אך התעשת מיד, צחק, שלף תקליט זניח ואמר: "הנה – עכשיו אנחנו מסודרים". זה היה רגע מצחיק ונפלא שלא אשכח.

התחלנו להקליט את השירים החדשים. בדירה נכחה גם טכנאית ההקלטה קרן ביטון, ואני כבר השתוקקתי להניח את ידיי על הקלידים ולשמוע את הצלילים. ואכן, כשהתחלתי לנגן במלוטרון, "קפצו" ממנו כל התקליטים שעליהם גדלתי. פתאום הכל התחבר בבת אחת; שום דגימה (סאמפל) של הכלי הזה לא מתקרבת לדבר האמיתי. התחלנו להריץ את השירים, ודווקא השיר המורכב יותר, שנקרא "She's Full of Fears", היה הראשון שעבדנו עליו.

הנה אני, במהלך הסשנים להקלטות האלו:

לא מזמן שלח לי זוהר הקלטה של כל הסשנים שלי עם המלוטרון. הוא דאג בזמנו לתעד את הכל ונדהמתי לשמוע, בהקלטה הסופר-דופר נדירה הזו, את כל התהליך שבו יצרתי את התפקידים בשירים של רוקפור (אני לא מעלה כאן קטעים מההקלטה בגלל ענייני זכויות יוצרים – אבל אין ספק שהם לא פחות ממדהימים עבור כל מי שאוהב את התקליט ההוא או את צלילי המלוטרון).

כששאלתי בסשן את ברוך מהם האקורדים, הוא לא ידע אפילו לומר לי את השמות שלהם והדגים על הגיטרה: "תראה, פה אני עושה את האקורד הזה, ומכאן אני פונה לאקורד ההוא...". הייתי בהלם – איך מוזיקה כה טובה נוצרה מבלי לדעת אפילו את שמות האקורדים?? את מה שהוא הדגים לי תרגמתי לשמות של אקורדים ורשמתי על נייר.

במהלך ההקלטות למדתי, מטייק לטייק, להפעיל כהלכה את המלוטרון וגם לנגן בו באופן שיתאים לכל מה שגדלתי עליו בתקליטים. התחלתי להבין כיצד יוצרים אווירה עם הכלי הזה. למי שחושבים שזה פשוט כמו לנגן בכל כלי מקלדת אחר – סימן שהם לא ניגנו מעולם במלוטרון אמיתי.

התאריך: 29 במרץ 2000.

המקום: מועדון התיאטרון, תל אביב, במסגרת פסטיבל זניט (במקור פסטיבל - אבל בסוף כמעט כל ההופעות בוטלו או נדחו וזה לא היה פסטיבל)

האירוע: הופעת השקת האלבום SUPERMARKET של להקת רוקפור יחד עם עבדכם הנאמן. לאורך כל ההופעה ניגנתי במלוטרון אמיתי מדגם M400 (השייך לזוהר כהן, ולפני כן היה שייך לקלידן של להקת הרוק המתקדם האיטלקית PFM). בעולם המוזיקה הישראלית של שנות השבעים המלוטרון כבר היה פעיל מאוד (הן באולפני גארט והן באולפני טריטון), אך אין כל תיעוד לכך שהכלי יצא מהאולפן גם אל הבמות.

ברשותי שתי תמונות שלי על הבמה עם המלוטרון, אך מכיוון שאינני יודע מי צילם אותן – אני מנוע מלהציג אותן כאן. בכל מקרה, אחת מהן מופיעה בסרט הדוקומנטרי שנעשה על הלהקה, "מכונת הזמן", שמחק לחלוטין את העובדה שפעלתי איתם ברציפות במשך שנה וחצי. לך תסמוך על במאי דוקו...

לפי התמונה מההופעה ההיא, נראה שאני הקלידן הראשון שהופיע אי פעם בארץ על במה מול קהל עם מלוטרון אמיתי (ולא דגימת סאונד של הכלי). מאוחר יותר היה זה ג'ון מדסקי שהשתמש באותו מלוטרון בהופעה בפסטיבל הג'אז באילת, ואף חתם לזוהר על מכסה הכלי.

בסך הכול הופעתי עם רוקפור במשך שנה וחצי, ובמהלכן הקלטתי איתם אלבום נוסף: ONE FANTASTIC DAY.

הנה כמה מתאריכי הופעות בהן הייתי על הבמה עם רוקפור (הייתם בהופעות האלה?):

30.6.2001 - חוות החיות, טבעון

12.7.2001 - בארבי, תל אביב

14.7.2001 - הצוללת הצהובה, ירושלים

19.7.201 - קפה ברגע

9.8.2001 - בארבי, תל אביב

18.8.2001 - קמלוט, הרצליה

חברי "רוקפור" הציעו לי אז להצטרף כחבר קבוע בלהקתם, אך סירבתי. עד היום אני מבין לגמרי את הסיבה לסירובי באותה עת: זה נבע מחלוקת קרדיטים לא הוגנת מצד הלהקה, שגרמה לי להבין את הדינמיקה שם. זמן קצר מאוד לאחר מכן נפרדתי מ"רוקפור" סופית. הבנתי את העניין, למדתי את העסק והמשכתי משם הלאה.

עם זוהר שמרתי על קשר רציף. הרי גרנו בשכנות קרובה וכל הזמן קפצנו לבקר זה אצל זה – שותים אל תוך השעות הקטנות של הלילה, מדברים על מוזיקה ופותחים את המלוטרון כדי להפיק צלילים חדשים במו ידינו.

כך, כשהקמתי עם חבר מוכשר אחר, יואל רון, את הפרויקט האולפני LEMMUS LEMMUS – היה זה אך טבעי שזוהר ישתלב בעשייה. הוא הביא את המלוטרונים שלו וניגן נהדר פה ושם בשירים שיואל ואני יצרנו. עד היום אני גאה בלחנים ובתפקידי המלוטרון שעיצבתי שם; זו בהחלט הייתה יצירה ללא פשרות.

עם זוהר כהן נשארתי בקשר מאז ועד היום. הוא אחד מחבריי הטובים ביותר. המלוטרון הוא שחיבר בינינו בהתחלה, ואחר כך הלב. וכן, מתברר שגם הוא נהג לקנות, בדיוק כמוני, את המצרכים שלו במכולת של איציק... נו, עולם קטן.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.