זה אלבום הסולו הטוב ביותר שיצא לחבר להקת יס - כריס סקווייר

ב-22 בנובמבר בשנת 1975 יצא אלבום הסולו הראשון של בסיסט להקת יס, כריס סקווייר.
את כריס סקווייר יצא לי לפגוש בנסיבות הכי לא צפויות, דווקא בירח הדבש שלי עם אשתי בלונדון. לקחתי את הגברת לראות הופעה של אוריה היפ באולם אסטוריה המפורסם. ובואו נודה על האמת, ההופעה הייתה מזעזעת לטעמנו. על הבמה פיזז זמר עם מכנסי ברדלס בסטייל ספיינל טאפ ולהקה שניגנה את השירים מהר מדי, כאילו הם ממהרים לרכבת האחרונה.
כאילו לא די בכך, מופע החימום היה של להקת אסיה, כשהשריד היחיד מההרכב המקורי היה הקלידן ג'ף דאונס. הוא ניגן בסינטיסייזר אייטיזי להחריד כשהוא לבוש במכנסי ויניל הדוקים לגופו יתר על המידה. זה היה רע, ולפתע גם אשתי חשה שם ברע. ניגשתי לסדרנית וביקשתי ממנה רשות לקחת את יקירתי לאזור העליון שהיה מיועד למוזמנים כדי לנשום אוויר. לאחר מספר הפצרות היא ניאותה ועלינו לשם כדי להתאושש.
לפתע קלטתי שלצדי עומד איש גבוה מאוד ומיד זיהיתי במי מדובר. לא האמנתי למראה עיניי. מכל חברי להקת יס, דווקא אותו הכי רציתי לפגוש. נראה היה שמישהו למעלה ממש סידר לי את הגשמת המשאלה הזו. פניתי אליו והוא היה חביב ביותר. התחלנו לדבר על מוזיקה ובשלב מסוים גם אמרתי לו המון תודה על הצלילים שהוא יצר למעני לאורך השנים. הוא חיבק אותי ואמר לי בחיוך רחב: YOU ARE MOSTLY WELCOME. זה היה בימים שלפני עידן הפלאפונים והסלפי, כך שאין לי תמונה להנציח את הרגע, אבל המפגש הזה חקוק אצלי בזיכרון לנצח.
לכריס סקווייר הייתה נגינה ייחודית על הבס. זו לא הייתה סתם נגינה ריתמית, אלא היה בה עושר מלודי מעניין ואף כובש. הצליל שלו, בעיקר בתקליטים הראשונים של להקת יס ועד התקליט CLOSE TO THE EDGE, אופיין בחיספוס מענג. הסאונד הזה הושג על ידי גיטרת ריקנבקר וכיוון ייחודי של מגבר הבס: התדרים הגבוהים והנמוכים היו מכוונים למעלה, ואילו התדרים האמצעיים (MID RANGE) היו מונמכים אצלו לגמרי. אני זוכר היטב כששמעתי לראשונה את התקליט THE YES ALBUM. הקטע הפותח, YOURS IS NO DISGRACE, המם אותי בעיקר בגלל הסאונד ועבודת הבס שבו. וכעת, יש לי העונג לספר לכם פה על תקליט הסולו של מר סקווייר וכמה שאני אוהב את המוזיקה שבו.
אני זוכר במדויק את היום בו קניתי את תקליט הסולו הראשון של כריס סקווייר, FISH OUT OF WATER. זה היה עותק ויניל יד שניה עם עטיפה נפתחת, תוצרת חוץ כמובן. כשהגעתי הביתה והנחתי את המחט על התקליט בפטיפון, שלושה דברים עלו בראשי מיד: התקליט נשמע פשוט נהדר ורענן, הבחור הזה יודע גם לשיר היטב והדגש בתקליט היה על השילוש הקדוש של בס-תופים, קלידים ותזמורת. גיטרה חשמלית נשמעה לעיתים נדירות ביותר, וגם אז היא נוגנה על ידי סקווייר עצמו.
כשהייתי נער הפכתי מעריץ מושבע של להקת יס. אמנם קלידים היו האהבה הגדולה שלי, אך במקרה של הלהקה הזו הסיפור היה שונה. הגיבור האמיתי שלי שם היה ונשאר הבסיסט כריס סקוויר. מאז ועד היום אני מחזיק בדעה ברורה: זה התקליט הטוב ביותר שנעשה על ידי חבר של להקת יס מחוץ למסגרת הלהקה.
הכינוי FISH דבק בכריס סקווייר עוד הרבה קודם לכן. חבריו ללהקה סיפרו לא פעם על חיבתו המוגזמת של הבסיסט לאמבטיות. הוא היה טובל בהן שעות ארוכות בכל בית מלון בו שהה, עד כדי כך שהיה מאחר לבלאנסים, הופעות או טיסות. שם התקליט FISH OUT OF WATER משקף את מצבו אז – כריס סקווייר היה פה דג מחוץ למים החמימים שנקראו להקת יס.
בתקליט הזה, שהוקלט באולפן הביתי של סקווייר, יש חמישה קטעים בסך הכל. דבר אחד היה ברור לכל מי שעבד עם סקווייר אז באולפן שבבית שלו: כריס הוא היחיד שהצליח לאחר להקלטות בבית שלו עצמו! אבל המוזיקה שיצאה מהסשנים פשוט מדהימה. כל קטע כאן הוא יצירה מופלאה לטעמי. שני קטעים הם ארוכים מאוד ושלושה קצרים. מהתקליט הזה, לפי המבנה שלו, אפשר ללמוד שהרעיונות הקונספטואליים ליצירות המפוארות של יס לא הגיעו ממנו אלא מזמר הלהקה, ג'ון אנדרסון. אך מה שסקווייר הביא ללהקה הגדולה ההיא זה מוזיקליות מקורית ואנרגטית. הקטע הכי קרוב לסגנון של יס בתקליט הזה הוא קטע נהדר שחותם את צד א' ונקרא SILENTLY FALLING, אליו אגיע עוד מעט.
בתקליט יש ייצוג של להקת יס מהעבר ומההווה של 1975. המתופף ביל ברופורד פרש מלהקת יס בשנת 1972 ועבר ללהקה קינג קרימזון הנוכחות של ברופורד בפרויקט של סקווייר די תמוהה למי שמכיר את ההיסטוריה. ברופורד וסקווייר לא הפסיקו לריב ביניהם במהלך ימיהם המשותפים בלהקה. זה הגיע לשיאים בתקופת ההכנות לתקליט CLOSE TO THE EDGE. ברופורד המם את סקווייר במכה ניצחת כשהכריז יום אחד, כרעם ביום בהיר, שהוא עוזב לטובת קרימזון. סקווייר היה בטוח שברופורד התחרפן.
בשנת 1975 מלך הארגמן הזה כבר חדל מלהתקיים וברופורד החל להשכיר את שירותיו כנגן אולפני. כמה טוב שהם חזרו לעבוד יחד; שיתוף הפעולה ביניהם בתקליט זה נשמע כשני חברים שחזרו לשוחח באמצעות כלי הנגינה שלהם. בהמשך סיפר המתופף כי זה הרגיש כמו להקליט תקליט של יס, ללא תפקידים כתובים. סקווייר הציג בפני ברופורד את הרעיונות, והאחרון חשב שזה דווקא לא קשה לביצוע מבחינתו. שלא כמו נגני סשנים שבאים "לדפוק כרטיס", לכתוב חשבונית ולעוף מהאולפן, ברופורד מעניק בתקליט הזה תיפוף מדהים.
הסאונד שלו כה ייחודי עד שנשמע כי הוא וסקווייר חידשו את חטיבת הקצב שלהם בצורה מהודקת, ממש כמו בימים עברו. יש בתיפוף של ברופורד סוג של עוקצנות בריאה. הוא מצליח להפתיע גם כשהוא מנגן קצב רגיל, ויודע להכניס בתוכו מעברי תופים או נגיעות שגורמות לעונג צרוף מהיצירתיות הרבה שלו. ברופורד מגיע מרקע של ג'אז והוא בהחלט מוכיח לנו בסגנון התיפוף שלו שהוא כזה. בעמדת הקלידים ניצב הקלידן השווייצרי פטריק מוראז, שהצטרף שנה קודם לכן ללהקת יס והקליט עימה את התקליט RELAYER. מוראז נותן כאן תפקידי קלידים מרהיבים, כולל סולו האמונד אדיר בקטע SILENTLY FALLING.
פתיחת התקליט מיוצגת על ידי שני שירים קצרים שמחוברים באופן טבעי זה לזה. סקווייר מפגין על ההתחלה ליינים של בס וירטואוזיים עם הסאונד הכה ייחודי לו. תפקיד האורגן בשיר הזה משום מה מזכיר לי את תפקידי האורגן שריק וויקמן יצק ליצירה AWAKEN מתקליט של יס שיצא שנתיים מאוחר יותר.
הקטע SILENTLY FALLING שציינתי קודם נפתח בעיבוד יפהפה של כלי נשיפה. משם אנחנו יוצאים למסע של נפילה מגובה רב. כזו שבאמצעה קצב היצירה מתגבר (יחד עם סולו ההאמונד), מה שממש מזכיר את התגברות המהירות הפיזית של גוף שצונח למטה. צליל הפסנתר שנשמע בשיר הזה ובשאר התקליט הוקלט עם פסנתר חדש שרכש סקווייר, שניצב בינתיים בחלל החניה שלו במקום מכונית הרולס רויס. כבלים נמתחו מהאולפן החוצה לכיוון החניה וכך הוקלטו הצלילים הנפלאים של הכלי הזה – פסנתר כנף שעלה הון תועפות לבסיסט השאפתן. חלקים מהשיר הזה הגיעו בשלב מאוחר יותר לסשנים של התקליט GOING FOR THE ONE, במהלך העבודה על השיר TURN OF THE CENTURY. זה די תמוה שחומרים מכאן נכללו בסשנים המאוחרים של הלהקה בהתחשב בעובדה שהתקליט הזה יצא שנתיים לפני כן.
השיר שיצא מהתקליט הזה על גבי תקליטון בארה"ב נקרא LUCKY SEVEN. למה דווקא שבע? פשוט כי המשקל הקצבי של השיר הזה הוא בשבעה רבעים. יש בו תחושה של השפעה מתקליטי ג'אז-פ'אנק שהיו לוהטים באותה תקופה. סקווייר הביע לא פעם את אהבתו לפיוז'ן של אותן שנים, וזה אכן ניכר מאוד בקטע הזה. שיר שכזה היה נשמע מוזר מאוד בתקליט של יס, בייחוד עם סולו הסקסופון שיש בו, אבל בתקליט סולו של סקווייר הוא זורם טבעי ביותר. הסקסופוניסט כאן הוא מל קולינס, שניגן לפני כן בלהקת קינג קרימזון (אם כי הוא היה בהרכב של קרימזון לפני בואו של ברופורד לשם).
מל קולינס סיפר סיפור משעשע על ההקלטה: "כשכריס שאל אותי כמה אני דורש עבור ההקלטה, לא ידעתי מה לענות לו. הדבר היחיד שעלה בראשי הוא לבקש ממנו חשיש, שעישנתי אז כמו כולם. הוא הציע שיביא לי חשיש, מנורת זכוכית במתנה – כי ידע ששברתי מנורה שיקרה לליבי בביתי בעת שניקיתי אותו – וגם 100 ליש"ט".
הקטע שמסיים את התקליט נקרא SAFE - CANON SONG. זוהי יצירה ראויה לסיום תקליט מיוחד ועשיר. סקווייר וג'קמן טוו כאן תיזמור עשיר ומרשים ביותר. סקווייר אף צילם בזמנו קליפ מושקע עם שני השירים הראשונים של התקליט. בקליפ משתתפים ברופורד, מוראז וגם אנדרו ג'קמן, שהיה הקלידן השני, המתזמר וגם חבר ילדות של סקווייר. ג'קמן היה גם חבר בלהקה של סקווייר לפני שהקים את יס – להקת THE SYN. ג'קמן הוא כנראה הגיבור האמיתי של התקליט הזה, עם תזמורים מיוחדים שיצק ללחניו של סקווייר. ג'קמן, שהיה בחור ביישן מטבעו, לא מיהר לקדם את עצמו בעקבות צאת התקליט וחבל שכך. הוא הלך לעולמו בשנת 2003. בכלל, לא אגזים אם אומר שזה אחד מתקליטי הרוק המתקדם היפים והרעננים ביותר שנוצרו, כשסקווייר משפריץ במהלכו גם מהלכי בס שלא היו מביישים תקליטי פ'אנק מובילים.
אז מי אמר שדגים לא יכולים לדבר? הנה לכם דג אחד שידע לדבר, לשיר, לנגן ולעשות את כל זה באופן הכי טוב שיש. הו, יס!


