זקנים, מכוניות לוהטות ורוק נפלא: המסע הפרוע של זיזי טופ

יש אנשים שנולדים עם כפית של כסף בפה, ויש כאלה שנולדים עם מפרט גיטרה ביד וריח של בנזין בנחיריים. בילי פ. גיבונס, האיש, הזקן והמשקפיים הכהים הנצחיים, שייך ללא ספק לקטגוריה השנייה. במשך חמישה עשורים, הוא וחבריו לטריו המפורסם ביותר בטקסס – דאסטי היל ופרנק בירד (שבאופן אירוני להחריד, הוא היחיד ללא זקן) – ניגנו רוק שנשמע פשוט (אך אינו באמת כאזה - כי גם צריך נגינה של אלופים פה) והפכו אותו לאימפריה של קוליות. אבל מאחורי הקליפים של MTV, המכוניות המעופפות והפרווה על הגיטרות, מסתתרים סיפורים שגורמים גם לתסריט הוליוודי להיראות חיוור. אז הדקו חגורות, שימו משקפי שמש זולים, ובואו נצלול אל תוך העולם המטורף והמזוקן.

לפני שהעולם הכיר את זיזי טופ, יוסטון של שנות ה-60 הייתה כור היתוך פסיכדלי. בילי גיבונס הצעיר, שהושפע עמוקות מאגדות בלוז ורוק מקומיות, הנהיג הרכב בשם "המדרכות הנעות". הם היו חזק בקטע של פסיכדליה, השפעות בריטיות והרבה רעש. אבל הסיפור האמיתי מתחיל כשסוכן מטקסס התקשר והודיע להם שצ'אס צ'נדלר, המנהל של לא אחר מאשר ג'ימי הנדריקס, רוצה שהם יחממו את הטור של הגיטריסט השמאלי ההוא.

המפגש הראשון בין גיבונס להנדריקס קרה במלון בדאלאס. בילי, שקיבל חדר בדיוק מול הסוויטה של ג'ימי, ראה את הדלת פתוחה. הנדריקס בדיוק הקשיב לאלבום TRUTH של ג'ף בק. "זה בק?" שאל בילי. "כן, כנס, תקשיב", ענה ג'ימי. וכך, שניים מהגיטריסטים הגדולים בהיסטוריה ישבו והקשיבו לגיטריסט ענק אחר. אבל הטירוף האמיתי קרה באחד הלילות המאוחרים, אחרי הופעה.

בשעה שלוש לפנות בוקר, כשהאדרנלין עדיין זרם, הנדריקס קרא לגיבונס הצידה. נייג'ל, הרואדי של הנדריקס, תלה יריעות ענק של נייר לבן מאחורי המגברים. דליים של צבע פלורסנטי – כחול, אדום, ירוק-צהוב – הופיעו משום מקום. ג'ימי הושיט לבילי גיטרת פנדר סטראטוקסטר ואמר: "טוב, בנאדם... בוא ננגן". בילי ציין שהגיטרה הפוכה (כי ג'ימי היה שמאלי), וג'ימי פשוט חייך. הם חיברו ספוגי ים ענקיים לקצוות של צווארי הגיטרות, ובתוך רעש אלקטרוני מחריש אוזניים של פידבקים וצלילות, הם טבלו את הגיטרות בצבע והטיחו אותן על הניירות שמאחורי המגברים תחת תאורת אולטרה-סגול. כאוס אמנותי טהור.

באותה תקופה, חברי הלהקה של גיבונס גם אהבו פירוטכניקה. באחת הנסיעות להופעה, הם ירו זיקוקים מחלון הרכב תוך כדי נסיעה ב-90 קמ"ש. אחד הזיקוקים החליט לעשות פרסה, חזר לתוך הרכב ונחת ישר בתוך חבילה של 144 זיקוקים אחרים. הרכב נשרף כליל. הלהקה? הם זחלו החוצה מההריסות ותפסו טרמפים להופעה. הציוד, למרבה המזל, נסע במשאית נפרדת. המופע חייב להימשך.

איך נולד השם זיזי טופ? זה קרה בדירה של בילי, שקירותיה היו מכוסים בכרזות הופעות. בילי הביט בקיר וראה כרזה של בי.בי. קינג בצד אחד, וזיזי היל בצד השני. הוא חשב על השילוב "זיזי קינג", אבל זה היה נשמע יותר מדי כמו חיקוי. ואז נפל האסימון: KING זה כמו TOP. וכך, מתוך משחק מילים על כרזות בלוז, נולד השם שהפך לאייקון.

ההרכב התגבש סופית כשהמתופף פרנק בירד הציע את חברו לנגינה, דאסטי היל. הם העמיסו את הציוד, נסעו למקום החזרות וניגנו שאפל טקסני במשך שלוש שעות רצוף, בלי לעצור. זה היה הרגע שבו הקסם נוצר. הם לא ניגנו 16 תיבות, הם ניגנו 16 שעות!

ההופעה הראשונה שלהם כזיזי טופ התקיימה בבומונט, טקסס, ב-1970. כשהגיעו למקום, גילו שדאסטי היל, הבסיסט המפוזר, פשוט שכח להביא את הגיטרה שלו. בשיא הלחץ, הם שלחו חברים לחפש בס, ובסופו של דבר שאלו גיטרה מחבר מקומי. הם עלו לבמה וניגנו כל שיר שהם הכירו, כולל הסינגל הראשון שלהם ששמו SALT LICK.

אבל רגע, מה עם הזקנים? זה לא תמיד היה ככה. אחרי סיבוב ההופעות העולמי של טקסס ב-1976 (שעליו ארחיב בהמשך), הלהקה החליטה לקחת הפסקה של חצי שנה. ההפסקה הזו הפכה לשלוש שנים של "גלות" מרצון. פרנק טס לקריביים, דאסטי למקסיקו, ובילי לאירופה. הם שמרו על קשר טלפוני רופף ופשוט... התעצלו להתגלח. כשחזרו להיפגש להקלטות האלבום DEGUELLO ב-1979, הם גילו ששניהם (בילי ודאסטי) גידלו זקני ענק מבלי לתאם זאת. חברת התקליטים החדשה שלהם, האחים וורנר, קיבלה את "המשיגענעס המזוקנים" בזרועות פתוחות.

אי אפשר לדבר על בילי גיבונס בלי לדבר על PEARLY GATES. זו גיטרת גיבסון לס-פול משנת 1959, שנחשבת בעיני רבים לגביע הקדוש של הגיטרות החשמליות. הסיפור של איך היא הגיעה לידיו של בילי הוא אגדה בפני עצמה.

הכל התחיל עם מכונית פקארד שנת 1939 שבילי קיבל. הייתה לו ידידה בשם רנה תומאס שרצתה לנסוע להוליווד כדי להיבחן לתפקיד בסרט. בילי, בנדיבותו האופיינית, נתן לה את הפקארד ואמר לה שאם היא תשיג את התפקיד, למכונית כנראה יש "קשרים אלוהיים". הם כינו את המכונית PEARLY GATES. ובכן, רנה קיבלה את התפקיד, מכרה את המכונית כדי לשלם שכר דירה, ושלחה לבילי את הכסף.

בדיוק באותו יום, בילי שמע על גיטרה שנמצאת מתחת למיטה של מישהו בחווה מרוחקת. הוא לקח את הכסף ממכירת המכונית, הגיע לשם וקנה את הגיטרה. כשחיבר אותה למגבר, השמיים נפתחו. הוא קרא לה על שם המכונית שמימנה אותה. בילי טען שעד היום הוא לא מצא כלי שמשתווה לכוח הגולמי שלה. היא נבנתה ביום שבו "הדבק היה בדיוק נכון, העץ היה בדיוק נכון, והאלקטרוניקה הונחה בצורה מושלמת". כל צליל ששמעתם בלהיטים הגדולים של הלהקה – מקורו בגיטרה הזו.

באמצע שנות ה-70, חברי הלהקה החליטו שהם לא סתם להקה מטקסס, אלא שהם צריכים להביא את טקסס לכל מקום. כך נולד הרעיון המופרך של THE WORLDWIDE TEXAS TOUR. הם בנו במה בצורת מדינת טקסס (בזווית של 18 מעלות כדי שכולם יראו), והחליטו שזה לא מספיק. הם צריכים גם בעלי חיים.

הרשימה כללה: שור, באפלו, כמה נשרים, נחשי פעמונים, חזיר בר וכמה טרנטולות "בשביל המזל הטוב". זה היה מבצע לוגיסטי מטורף. לבעלי החיים דאגו טוב יותר מאשר ללהקה ("אנחנו קיבלנו המבורגרים, הם קיבלו סטייקים", נזכר בילי).

כמובן, כשמביאים חיות בר לאצטדיוני רוק, דברים משתבשים. הבאפלו, שזכה לשם "באפלו בוגאלו", השתחרר באצטדיון בפיטסבורג וגרר את המאמן שלו פעמיים סביב המגרש לפני שנרגע. במקרה אחר, בריצ'מונד, וירג'יניה, אחד הנשרים החליט שנמאס לו מהמופע והתחיל לעוף בחלל האולם. הלהקה נאלצה להפסיק לנגן. המאמן של הנשר לימד אותו לזהות כובע קאובוי לבן כסימן לנחיתה. הבעיה? זו הייתה שנת 1976, וכולם בקהל חבשו כובעי קאובוי לבנים. הנשר היה מבולבל לגמרי ("הוא היה בטריפ!", טען גיבונס). בסופו של דבר, המאמן שרק, טפח על הכובע שלו פעמיים, והנשר ביצע נחיתה מושלמת על הראש שלו. אי אפשר להמציא דברים כאלה.

ואז הגיעו שנות ה-80. הלהקה, עם הזקנים הארוכים והמשקפיים, נראתה כמו חבורת חייזרים, וזה בדיוק מה ש-MTV היה צריך. האלבום ELIMINATOR שיצא ב-1983 הפך אותם לכוכבי-על, והרבה מזה בזכות מכונית אחת אדומה: ה-ELIMINATOR COUPE.

מדובר בפורד קופה מודל 1933 שבילי בנה במשך חמש שנים. זו לא הייתה סתם מכונית, אלא יצירת אמנות על גלגלים, עם מנוע אימתני ועיצוב שכלל את הלוגו ZZ בגרפיקה בצדדים. המכונית הפכה לכוכבת הראשית בקליפים LEGS ו-GIMME ALL YOUR LOVIN. ההצלחה הייתה מסחררת.

אבל בילי לא עצר שם. בהמשך הוא יצר את CADZZILLA – מפלצת סגולה המבוססת על קדילאק משנת 1948. העיצוב נולד, איך לא, על מפית בבר בגבול מקסיקו, אחרי לילה של שכרות. המטרה הייתה ליצור משהו אלגנטי ומרושע בו זמנית. התוצאה הייתה מכונית שנראית כאילו באטמן החליט לעבור לטקסס ולהתחיל לנגן בלוז.

אם חשבתם שהמכוניות מוזרות, חכו שתשמעו על הגיטרות. בקליפ של LEGS, הלהקה הציגה לעולם את הגיטרות הפרוותיות המסתובבות. הן נבנו על בסיס דגם EXPLORER של גיבסון, כוסו בפרוות כבש סינתטית, והמפתחות לכיוון המיתרים הוחזקו במקום בעזרת גומיות לשיער שקנו בסלון יופי. למה? כי צריך לשמור על הפרווה מסודרת! הגיטרות האלו הפכו לסימן ההיכר של הלהקה, והן אפילו הסתובבו על צירן (הודות למנגנון מיוחד בחגורה) במופע החי.

סיפור מרגש יותר נוגע לגיטרה בשם MUDDYWOOD. חבר של בילי גילה שלט קטן במיסיסיפי שמצביע על "מוזיאון הבלוז". הם גילו שהבקתה המקורית שבה גדל אגדת הבלוז, מאדי ווטרס, עמדה להיהרס בעקבות סופה. בילי והצוות הצליחו להציל קורה מהגג של הבקתה. הקורה הזו נלקחה לממפיס, שם נגר-אמן הפך אותה לגיטרה חשמלית מוצקה. הנהר של המיסיסיפי מצויר עליה בצבע חלודה. בילי תרם את הגיטרה למוזיאון כדי לעזור לגייס כספים לשימור מורשת הבלוז.

ויש גם את ה-BILLY BO. בו דידלי, עוד אגדת רוק'נ'רול, נתן לבילי במתנה את גיטרת ה-JUPITER THUNDERBIRD הנדירה שלו משנת 1959. מכיוון שהיא הייתה כל כך יקרה ונדירה, בילי לא רצה לקחת אותה לסיבובי הופעות, אז הוא יצר רפליקה מדויקת (עם קצת שיפורים) שהפכה לאחת הגיטרות האהובות עליו.

חיי הדרכים של זיזי טופ היו רצף של אירועים בלתי צפויים. קחו למשל את ההופעה, בימים המוקדמים, באלווין, טקסס. הלהקה הגיעה, הקימה את הציוד, פתחה את המסך – וגילתה שיש בקהל בדיוק אדם אחד ששילם כרטיס. במקום לקפל את הציוד וללכת, הם אמרו "ההצגה חייבת להימשך". הם ניגנו סט שלם עבור האיש הבודד הזה, בהפסקה קנו לו קולה, ואז חזרו וניגנו עוד סט. מאוחר יותר הם גילו שבפלייר ההופעה היה כתוב בטעות BIZZY TOP FROM SALT LAKE.

או הסיפור על המעורבות שלהם בסרט "בחזרה לעתיד 3". הם הוזמנו לכתוב שיר לסרט אבל הבמאי, רוברט זמקיס, ראה אותם מסתובבים על הסט ואמר: "הזקנים האלה אמיתיים? מצוין, זה יחסוך לנו כסף על איפור. שימו אותם בסרט כלהקת העיירה". באחת הסצנות, המצלמה נתקעה. בזמן שהצוות ניסה לתקן אותה, הלהקה התחילה לנגן להנאתה. כוכב הסרט, מייקל ג'יי פוקס, ניגש וביקש שיר של האנק וויליאמס. מפה לשם, נוצרה מסיבת ריקודים ספונטנית של שעתיים עם כל הקאסט. כשהצלם שאל אם המצלמה מוכנה, זמקיס ענה: "היא מוכנה כבר מזמן, פשוט רציתי לתת לכולם ליהנות ממסיבה בסגנון המערב הפרוע".

זיזי טופ המשיכו לנגן במשך 50 שנה עם אותם חברי להקה (עד מותו המצער של דאסטי ב-2021) - הישג חסר תקדים בעולם הרוק. הם שילבו בין בלוז שורשי לבין סינטיסייזרים של שנות ה-80, בין מכוניות משופצות לבין גיטרות שנראות כמו חלליות. הם לקחו את התרבות הטקסנית – האוכל המקסיקני, הכובעים, הדיבור האיטי וההומור היבש – והפכו אותה למותג בינלאומי.

גיבונס אמר: "הנה שלושה בחורים שמנגנים מזה המון שנים את אותם שלושה אקורדים!". וכששומעים את הצליל של זיזי טופ בוקע מרמקולים של מכונית מהירה באמצע המדבר, מבינים ששלושה אקורדים זה באמת כל מה שצריך בחיים.