כולם היו בטוחים שקייט בוש נעלמה והקריירה שלה גמורה, ואז היא הטילה את הפצצה של העשור

ב-16 בספטמבר בשנת 1985 יצא התקליט HOUNDS OF LOVE של קייט בוש. זה הוא תקליטה החמישי. ולא סתם תקליט, אלא יצירת מופת מכוננת שהצליחה להעיף בבעיטה אלגנטית את LIKE A VIRGIN של מדונה היישר מהמקום הראשון במצעד הבריטי! באותם ימים זה היה הישג כמעט דמיוני, שהוכיח לעולם כולו שפופ יכול להיות גם אינטלקטואלי, מכושף, עמוק בטירוף, ועדיין למכור.. ולמכור... ולמכור...

באותה תקופה, שתיקה של שלוש שנים מאמן בסדר גודל כזה הייתה כמעט נצח. התקליט הקודם שלה, THE DREAMING, היה יצירה ניסיונית וקשה לעיכול שהותירה רבים מהמבקרים והקהל מבולבלים. אחרי כל השנים האלה, רוב האנשים עדיין מכירים את האישה הזו בעיקר דרך WUTHERING HEIGHTS, דרך BABOOSHKA והאלבום הזה כולו – שהיה ללא ספק פריצת הדרך המסחרית והביקורתית הגדולה ביותר שלה! בואו נהיה כנים: לא צריך להיות גאון כדי להבין שחלק ניכר מההצלחה המטאורית הזו נבע מהקליפים מלאי הדמיון שלה שחרכו את MTV באותה שנה; אנשים אולי לא בהכרח הוקסמו רק מהמוזיקה עצמה, אלא מכל החבילה השלמה יחד.

תוסיפו לזה את התפקיד של קייט לצד פיטר גבריאל בדואט שלהם DON'T GIVE UP והופ – קיבלתם שלוש דקות של כוכבות זוהרת! לרגע קצר ונוצץ אחד, קייט בוש הייתה הדבר הכי חם לצד דוראן דוראן, תארו לעצמכם! חודש לפני צאת התקליט החדש, מגזין המוזיקה הבריטי NME אף הרחיק לכת ופרסם כתבה שכותרתה שאלה את מה שכולם תהו: "איפה היא עכשיו?". התשובה הגיעה יומיים לאחר מכן, רועמת וצלולה, כשעל מסכי הטלוויזיה שודר לראשונה הקליפ המהפנט של RUNNING UP THAT HILL. תוך דקות ספורות, כולם ידעו בדיוק היכן היא נמצאת. מטפסת למעלה. והטיפוס הזה, תאמינו לי, היה עילוי מוזיקלי טהור. עם תבנית יציבה של מכונת תופים, סינטיסייזרים מהדהדים ומינימליסטיים שלא מייצרים מלודיה כבדה אבל מהווים את הרקע המושלם למלודיה הווקאלית המורכבת, וכמובן כמה משורות השיר הטובות ביותר של העשור כולו: "ואילו רק יכולתי, הייתי חותמת על עסקה עם אלוהים / וגורמת לו להחליף בינינו מקומות...".

אלא שהלהיט הענק הזה כמעט נתקל בקיר בטון בגלל שמו המקורי: A DEAL WITH GOD. המנהלים המעונבים של חברת התקליטים EMI חטפו חום ורעדו מפחד. הם היו משוכנעים שתחנות רדיו במדינות דתיות כמו אירלנד ואיטליה יחרימו את השיר מיידית רק בגלל המילה "אלוהים" בשם. הו, אלוהים - הם נאנחו שם במשרדים. קייט בוש חשבה שהטיעון הזה מגוחך לחלוטין, אבל אחרי שנתיים של עבודה מפרכת באולפן היא בלעה את הצפרדע והסכימה לפשרה הנדירה הזו, העיקר שלא יקברו לה את השיר. הרעיון הפילוסופי מאחורי השיר פשוט גאוני: היפוך של העסקה הפאוסטית המפורסמת עם השטן. במקום שטן, כאן מדובר בעסקה עם אלוהים שבה גבר ואישה מחליפים ביניהם מקומות ותפקידים, כדי שיוכלו סוף סוף להבין באמת זה את זו ולמחוק כל חוסר ביטחון ביניהם. בוש הלחינה את השיר בערב אחד בלבד בעזרת סינטיסייזר ה-FAIRLIGHT CMI האהוב עליה ומכונת תופים מסוג LINNDRUM, והתוצאה? קלאסיקה שממשיכה להרעיד לבבות בכל דור מחדש (כן, גם בזכות הכללת השיר בסדרה STRANGER THINGS).

וכדי להבין את HOUNDS OF LOVE, צריך להבין את התהליך שהוביל אליו. בוש, שהתעייפה מהלחצים ומהמגבלות של אולפנים מסחריים, החליטה לקחת את השליטה המלאה לידיה. היא בנתה אולפן הקלטות פרטי ומתקדם, עם 24 ערוצים, לא פחות ולא יותר מאשר באסם ישן בחצר האחורית של בית משפחתה. המבצר היצירתי הזה איפשר לה לעבוד בקצב שלה, להתנסות ללא גבולות, וללטש כל צליל וכל הברה עד לשלמות. התוצאה הייתה התקליט המצליח ביותר שלה מסחרית, יצירה שהציגה את צמיחתה האדירה לא רק כאמנית מבצעת וכותבת, אלא גם כמפיקה מוזיקלית בעלת חזון ייחודי.

תחשבו על התעוזה: מוזיקאית צעירה שמתבצרת באסם כפרי נטול חלונות, מוקפת שדות ועצים, ומפיקה בעצמה אלבום שלם לחלוטין בלי לתת לאף מפיק או מנהל לדחוף את האף. באותה תקופה, האישה היחידה בעולם המוזיקה שהחזיקה בכוח יצירתי והפקתי כזה הייתה אולי ג'וני מיטשל. קייט בוש פשוט נעלה את הדלת, עבדה מתי שבא לה, והגישה לחברה מאסטר מושלם רק כשהרגישה שהגיע הזמן. עונג צרוף של עצמאות אמנותית שכל חובב מוזיקה יכול רק להצדיע לה עליו. וברוך השם, האלבום הזה עדיין פשוט מדהים, והכי רחוק מ"התמסחרות" שאפשר לדמיין! הוא מנהל קרב מתמיד מול THE DREAMING על תואר ההישג העמוק ביותר שלה – ולטעמי האישי הוא נופל ממנו בממש קמצוץ, בעיקר כי הריגוש עוצר הנשימה של ההתפתחות הבלתי-צפויה שלה בין 1980 ל-1982 לא מורגש כאן באותה מידה.

אבל זה ממש לא אומר שמדובר בשכתוב נחות של THE DREAMING. מבחינת מרקם ואפקטים הוא אולי לא מחדש המון, אבל מבחינת פילוסופיה מוזיקלית הוא שונה בתכלית: THE DREAMING היה מקוטע למדי – רצף הבזקים של סיטואציות יומיומיות (חברתיות, פוליטיות ואישיות) שסוננו דרך תודעה מוטרדת ומיסטית. לעומתו, HOUNDS OF LOVE הוא אלבום קונספטואלי בהרבה. התקליט עצמו הוא יצירה בעלת שני צדדים מנוגדים בתכלית, שניצלה באופן גאוני את פורמט הוויניל. צד א', שקיבל את כותרת המשנה כשם התקליט, הוא החלק הנגיש יותר. הוא מורכב מחמישה שירי פופ-ארט מופתיים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. אנשים נוהגים לקרוא לצד הזה "פופ" ולסוויטה בצד ב' "ניסיונית". טכנית זה נכון, כי החלק הראשון מבוסס על מלודיות בעוד החלק השני נשען על אווירה, קולאז'ים קוליים משוגעים ומעברים כאוטיים. אבל אני לא חושב שקייט עצמה עודדה הבחנה כזו – בדרך כלל חושבים שאלבומים כאלה מכוונים לקהל 'לא מתוחכם' בחציו הראשון ולמעריצים שרופים בחציו השני, וזה ממש לא המצב כאן! אפילו את RUNNING UP THAT HILL אי אפשר למכור לקהל לא-מתוחכם בלי הקליפ שלו.

מתאים בהרבה לתאר את שני הצדדים כ"חלק בהיר" ו"חלק אפל" – שני צדדים של אותה אישיות בדיוק: הצד האנרגטי והמרומם ששופע השפעות רוחניות חיוביות, לעומת הצד הקודר, המהפנט והמאיים. הצליל כולו מסונתז בכבדות אבל מתחת למעטפת האייטיזית פועם לב חם, אנושי ומלא רגש. ואיזה שירים אלה! קחו את שיר הנושא המופלא HOUNDS OF LOVE: שנפתח בדגימה קולית מצמררת ובלתי נשכחת – "זה מגיע! זה בין העצים!" – שנלקחה ישירות מתוך סרט אימה בריטי קלאסי משנת 1957 בשם NIGHT OF THE DEMON, סרט קאלט שהיה אהוב מאוד בבית משפחתה של קייט. השיר אינו עוסק במפלצות אלא דווקא בפחד המשתק מפני אהבה חדשה.

קייט השוותה את התחושה הזו למנוסה מלהקת כלבי ציד מאיימים שרודפים אחריך כדי לקרוע אותך לגזרים, עד שמבינים שאולי הכלבים האלה בכלל ידידותיים ואין שום סיבה לברוח. והעטיפה האייקונית? שני הכלבים המלכותיים ששוכבים עליה בצילום המרגש הם הכלבים הפרטיים שלה, בוני וקלייד! בוש סיפרה שלקח יום שלם להרגיע אותם כדי שישתפו פעולה, עד שבסוף אחד מהם פשוט נרדם עליה מרוב עייפות, והיא אפילו הקדישה להם נביחה חמה בהערות שעל גבי העטיפה. שיר הנושא HOUNDS OF LOVE מחזיר אותנו ישירות אל קייט בוש ההיפר-רומנטית של פעם – תגידו, מישהו בכלל כותב אפוסים רומנטיים עשירים ומפוארים יותר מהבחורה הזו?! ומה תגידו על THE BIG SKY? הוא מתחיל עם מלודיית פופ קסומה על פסנתר, אך מהר מאוד מתברר שהגוף העיקרי של השיר הוא למעשה גרוב ריקודים בומבסטי וממכר – אחד הגרובים הכי עליזים שקייט עשתה אי פעם! להתגלגל כמו ענן ענק בשמיים הגדולים... פשוט טירוף חושים, קייט נותנת כאן את כל כולה.

עוד פנינה נדירה בצד הזה היא CLOUDBUSTING, שיר מופתי שמבוסס כולו על ספר זיכרונות מרגש שבוש שלפה במקרה מהמדף. הספר מתאר את זיכרונותיו של פיטר רייך על אביו, הפסיכואנליטיקאי השנוי במחלוקת וילהלם רייך, שבנה מכונות משונות במטרה לשלוט באנרגיה אטמוספרית ולהוריד גשם, עד שנרדף ונכלא על ידי הממשל האמריקאי. בקליפ הקולנועי גילם השחקן דונלד סאת'רלנד את האב, לצד קייט שגילמה את הבן. מעניין לגלות שקייט התקשתה לסגור את סיום השיר כי הנגינה באולפן התפזרה, והפתרון הגאוני שלה היה לחפות על הכל בעזרת אפקט של קטר קיטור, שבו בן זוגה וטכנאי ההקלטות דל פאלמר חיקה בקולו את פליטת הקיטור! לצד אלה מופיע גם MOTHER STANDS FOR COMFORT המסתורי והאפל, עם עבודת בס מרהיבה – הרצועה היחידה בצד א' שלא שוחררה כסינגל אך שומרת על עומק מהפנט. בשלב הזה אני עוצר את עצמי מלפרט על כל שיר ושיר, אחרת זה יהפוך למונולוג ארוך ומשתפך. די לומר ששני השירים האחרים בצד א' מדהימים לא פחות.

אבל אז, הופכים את התקליט, ומגיעים לצד ב'. כאן, כללי המשחק משתנים. "הגל התשיעי", כך הוא נקרא, הוא לא אוסף שירים, אלא יצירה מוזיקלית אחת רציפה, סוויטה קונספטואלית של שבעה קטעים. הוא קריפי ומצמרר בטירוף, אני רציני לגמרי! הצד האפל מתחיל להיחשף, הסכנה מרימה ראש. את ההשראה לשם שאבה בוש מיצירתו של המשורר טניסון, "אידיליות המלך", המתארת את שלטונו של המלך ארתור. הסיפור המסופר בצד זה הוא על אישה שנסחפת לבדה בים בלילה, ונעה בין חלומות בהקיץ, סיוטים, וזיכרונות מהעבר, עד להתעוררות המבורכת עם עלות השחר. זהו מסע מוזיקלי תיאטרלי, קולנועי וכמעט אופראי.

הסוויטה נפתחת עם AND DREAM OF SHEEP המלנכולי, שבו הגיבורה נאבקת לא להירדם במי האוקיינוס הקפואים עם חגורת הצלה זרחנית ומכשיר קשר מצפצף. מיד אחרי הפתיחה שבה הגיבורה מחליקה אל עולם החלומות – חלומות על כבשים? חה חה, אין סיכוי, ילדה קטנה, כבשים?! לא באלבום של קייט בוש! מכאן היא צוללת לחלום בלהות מצמית ב-UNDER ICE, שבו היא מחליקה על קרח ומגלה בחרדה את עצמה לכודה מתחתיו. זהו חלום זוועה של ממש,באמצעות צ'לואים מחוספסים ומעבירי צמרמורת והרמוניות קוליות מאיימות: יש משהו שזז שם... מתחת לקרח! ב-WAKING THE WITCH העסק הופך לסיוט מבעית של משפט מכשפות ימי-ביניימי עם קולות מעוותים שמנסים להעיר אותה מהתרדמת. המעבר לשם מיידי: קטע פסנתר עדין ומלחיץ מפציר בגיבורה להתעורר, ופתאום מקצב פרנואידי ומזעזע קורע את הנמנום ואנחנו עדים למעין משפט נשמות פוסט-פסיכדלי – קשה לתאר את מה שקורה שם, מאפקטים של סרטים מגנטיים ועד פעמוני כנסייה, נהמות שטניות שצורחות "התוודי בפניי, ילדה!" וזעקות "אשמה! אשמה!". תנו לזה צ'אנס, ושירים כאלה לעולם לא יזדקנו אצלכם!

ב-WATCHING YOU WITHOUT ME היא כבר רוח רפאים שמתבוננת באהובה בבית אך אינה יכולה לתקשר איתו. לקראת סוף הלילה מגיעה התפילה המפוארת HELLO EARTH, שמשלבת בתוכה קטע מקהלה מתוך שיר-עם מסורתי, ולבסוף הפציעה של אור הבוקר ב-THE MORNING FOG, שחוגגת את הניצחון של כוח הרצון האנושי והאהבה. וחשוב לציין: לא משנה כמה מוזר או מבהיל היה 'חצי החלום' הזה – עם העיבודים הקלטיים המשונים ב-JIG OF LIFE והרפרנסים המדע-בדיוניים ב-HELLO EARTH – האלבום מסתיים בשלמות מוחלטת עם THE MORNING FOG, שבו הגיבורה מנערת מעליה את כל הסיוטים וחוזרת לאופטימיות ולאהבה של החצי הראשון. הרי לא הייתם רוצים שגברת בעלת תודעה כמו קייט בוש תשאיר אתכם בחושך ובייאוש, נכון? ובלי שום קיטש – זו פשוט פריקה מושלמת של כל המתח וסיום אדיר לאלבום שהתהילה שלו מוצדקת לחלוטין.

בזמן אמת, המבקרים התקשו לעכל את המהלך. במגזין מלודי מייקר נכתב אז, בנימה של תמיהה והערכה: "איך מישהי כל כך מקסימה ומצחקקת יכולה להפיק שירים מורכבים ומיסטיים כל כך? האם היא עשר שנים לפני זמנה, או עשר שנים מאחוריו? מה שבטוח, היא לא מסונכרנת עם שום דבר אחר שקורה כרגע וזה כנראה דבר טוב". אותו מבקר הודה שהוא מתקשה להתחבר לקונספט של "הגל התשיעי", וטען שהנושא מבולבל מדי והתוצאה מעט יומרנית. עם זאת, הוא לא יכול היה להתעלם מקטעים מבריקים בתוכו, כמו JIG OF LIFE, שבו בוש נותנת דרור לשורשיה האיריים ולחיבתה לנושאים מסורתיים.

אותה ביקורת הצביעה על נקודות החוזק הברורות של התקליט כולו. השורה "עסקה עם אלוהים", מתוך RUNNING UP THAT HILL, תוארה כ"שורה המספרת ביותר בתקליט; כי הרי כולנו עשינו עסקה עם אלוהים מתישהו". שיר הנושא, HOUNDS OF LOVE, הוכתר כרצועה הטובה ביותר, "עשירה וצבעונית" שסוחפת את בוש לביצוע ווקאלי מדהים. ואכן, הפלוס הגדול ביותר בתקליט, כפי שצוין, הוא קולה של בוש. אחרי שבשנים קודמות היא "ציפצפה וצרחה את דרכה", כאן היא הפגינה שליטה קולית מוחלטת, מבלי לאבד גרם אחד של תשוקה. המבקרים באותם ימים יכלו להמשיך להתפלפל על "יומרנות", אבל חובבי המוזיקה האמיתיים ידעו מיד שיש כאן זהב טהור. התקליט הזה טס נמכר ונמכר.

שנים רבות חלפו, ו-HOUNDS OF LOVE לא רק שאינו נשמע מיושן, אלא רלוונטי מתמיד. הצלחתו חוצה זמן וגילאים. זה להיט פופ ענק וגם יצירת אמנות מורכבת ועל-זמנית. ואם תשאלו אותי, כשמניחים עותק ויניל טוב של התקליט הזה על הפטיפון, מגבירים את הווליום ועוצמים עיניים – מבינים בדיוק למה מוזיקה היא התרופה הטובה ביותר לנשמה. קייט בוש יצרה כאן עולם מושלם שלא נס ליחו, ושום טרנד חולף בעולם לא יוכל להחליף את הניצוץ האנושי, המסתורי והפראי שפועם בתוך כלבי הציד האלה.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459