מאחורי אלבום החתונה הלא מתפשר של ג'ון לנון ויוקו אונו

ב-20 באוקטובר בשנת 1969 יצא בארה"ב אלבומם השלישי של ג'ון לנון ויוקו אונו, תחת השם "אלבום החתונה". המעריצים שפתחו את התקליט החדש של מנהיג הביטלס ציפו לשמוע עוד שיר אהבה – ואז הם חטפו את הלם חייהם. בעצם, יכול להיות שהם כבר ציפו לדבר שכזה מהזוג ההוא.

שנת 1969 הייתה אחת השנים הסוערות והמכוננות ביותר בתולדות המוזיקה והתרבות העולמית. בזמן שניל ארמסטרונג צעד על הירח, מלחמת וייטנאם קרעה את ארצות הברית, פסטיבל וודסטוק שינה את פני הרוק, להקת לד זפלין שחררה את אלבום הבכורה שלה ואלביס פרסלי חזר בגדול לאולפן ההקלטות – ארבעת המופלאים מליברפול קיימו בינואר את הופעתם הציבורית האחרונה על גג בניין חברת אפל. בספטמבר של אותה שנה יצא האלבום המונומנטלי ABBEY ROAD, אך ממש באותם ימים, ב-20 בספטמבר, ג'ון לנון כבר הודיע לחבריו הנדהמים ללהקה שהוא עוזב לצמיתות.   

עבור ג'ון ובת זוגו יוקו אונו, השנה הזו הייתה רכבת הרים של אמנות, אקטיביזם וזוגיות טוטאלית. ב-20 במרץ 1969 הם נישאו בטקס אזרחי צנוע וסודי ביותר בטריטוריה הבריטית של גיברלטר. צ'ארלי גליאנו, פקיד בית המשפט שניהל את ההליך, נזכר שנים לאחר מכן כי מנהלם של הביטלס, פיטר בראון, התקשר אליו מראש ותבע סודיות מוחלטת: "הושבעתי לסודיות מוחלטת, שכן בני הזוג רצו להימנע מסיקור תקשורתי ומגדודים של עיתונאים וצלמים. ביום החתונה הגיעו לנון, אונו, בראון וצלם בודד במטוס פרטי. למרות שדלתות המרשם היו פתוחות, איש לא הגיע – אפילו לא עיתונאי אחד, כתוצאה מהאיפול התקשורתי המוחלט". החתן והכלה התייצבו לטקס בנעלי טניס לבנות ופשוטות, ומשם המשיכו מיד לירח דבש שלא נראה כמותו מעולם.   

קופסת הפלאים: מתנת החתונה שלא דמתה לשום דבר אחר

וב-20 באוקטובר בשנת 1969 יצא בארה"ב אלבומם השלישי של ג'ון לנון ויוקו אונו, תחת השם "אלבום החתונה". מי שחיפשו בו מוזיקה בסגנון הביטלס קיבלו מתנת חתונה שונה לגמרי. המארז המפואר והיוצא דופן הזה היה חריג ומהפכני לחלוטין באותה תקופה. הוא תוכנן ועוצב על ידי המנהל האמנותי של חברת אפל, המעצב ג'ון קוש, כקופסה לבנה מהודרת עם מכסה נשלף, שהכילה בתוכה אוצר של ממש: רפרודוקציה מדויקת של תעודת הנישואין מגיברלטר, חוברת בת 16 עמודים מלאה בגזרי עיתונות תחת הכותרת "העיתונות" (ובה כתבות ענק כמו "ההתאמה המושלמת: שניהם נעלו נעלי טניס" ו"היכנסו, אנחנו פשוט עושים אהבה"), כרזה מתקפלת של צילומים אינטימיים בשחור-לבן מיום הנישואין, גלויה עם הכיתוב לשלום ממיטת המלון, שקית פלסטיק מיוחדת עם הכיתוב באגיזם, ופס של ארבע תמונות פספורט משעשעות של הזוג המאושר. אה כן - וגם צילום של עוגת החתונה.  

התקליט עצמו הונח בתוך עטיפת נפתחת יוקרתית. המארז היה כה עשיר ומורכב להפקה, שנוצרו עיכובים משמעותיים בייצורו – מה שהוביל לכך שבעוד שבארצות הברית הוא הופיע ב-20 באוקטובר, בבריטניה הוא שוחרר רק ב-7 בנובמבר 1969. על התקליט והעטיפה בבריטניה לא נכתבו כלל שמות המשפחה שלהם, אלא הקרדיט הפשוט ג'ון ויוקו - מותג שכזה. עבור עולם הפופ של אותם ימים, זו הייתה הצהרה אמנותית טהורה: התקליט כחפץ אמנות מושגי, ובעידן שלפני הרשתות החברתיות – סוג של סלפי זוגי שיתופי שנשלח היישר לסלון של המעריצים!   

צד ראשון: עשרים ושתיים דקות של פעימות לב, לחישות וצרחות

ג'ון: "יש בו המון תמונות, קריקטורות וגזרי עיתונות ודברים כאלה, ויש עליו כמה צלילים די מטורפים... צד אחד הוא הקלטה של פעימות הלב של יוקו ושלי. זה בסטריאו ופעימות הלב שלנו פועמות שם, כמו תופים אפריקאים, ואנחנו מייללים מעל זה. אני שר 'יוקו' והיא שרה 'ג'ון', ברציפות לאורך כל הצד. זה כמו גרסה מורחבת ומאוד קיצונית של 'ג'ון ומרשה' שיצא לפני שנים על ידי סטן פריברג. זה באמת גורם לשערות לסמור... זה היה כמו לחלוק את החתונה שלנו עם כל מי שרצה לחלוק אותה איתנו. לא ציפינו שייצא מזה תקליט להיט. אנשים מכינים אלבום חתונה, מראים אותו לקרובי משפחה כשהם באים לבקר. ובכן, קרובי המשפחה שלנו הם מה שאתם קוראים מעריצים, או האנשים שעוקבים אחרינו בחוץ. אז, זו הייתה הדרך שלנו לאפשר להם להצטרף לחתונה".

היצירה הזו בצד הראשון נשאה את השם JOHN AND YOKO ונמשכה לא פחות מ-22 דקות ו-41 שניות! ג'ון ויוקו הקליטו אותה באולפני EMI בלונדון ב-22 באפריל 1969, בסשן לילי סהרורי שהחל בשעה 23:00 והסתיים לפנות בוקר בארבע וחצי. חמישה ימים לאחר מכן הם חזרו לעבוד עליה, וב-1 במאי לנון ערך וחיבר את שתי ההקלטות יחד. הם כבר השתמשו בעבר בצליל פעימות הלב של תינוקם שטרם נולד בקטע הכואב BABY'S HEARTBEAT מתוך אלבומם הקודם UNFINISHED MUSIC NO. 2: LIFE WITH THE LIONS (שתיעד את שהותם בבית החולים בלונדון לאחר שיוקו עברה הפלה), אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבה השתמשו בצלילי הגוף החיים שלהם עצמם כבסיס קצבי.

מעל הלמות הלב, השניים קוראים זה לזו במגוון אינסופי של רגשות – מלחישות פיתוי עדינות, דרך שיחה יומיומית, ועד לצווחות וזעקות שבר שמרעידות את הרמקולים. סטן פריברג יצר ב-1951 פרודיה קומית חמודה בשם JOHN AND MARSHA שבה גבר ואישה חוזרים רק על שמותיהם, אבל אצל לנון ויוקו זה הפך לאוונגרד יצרי וחסר מעצורים שגרם ללא מעט מאזינים ומבקרי מוזיקה לרוץ בבהלה אל הפטיפון ולהרים את המחט תוך עשר דקות!

צד שני: ירח דבש במלון הילטון ומחאה בפיג'מה לבנה

הצד השני של האלבום נקרא AMSTERDAM ונמשך קרוב ל-25 דקות. הוא תיעד את שבוע ירח הדבש המפורסם שלהם במלון הילטון באמסטרדם בסוף מרץ 1969, שם קיימו את שביתת המיטה הראשונה למען השלום. עיתונאי העולם, שזכרו היטב את תמונת העירום המלאה שלהם על עטיפת אלבומם הראשון UNFINISHED MUSIC NO. 1: TWO VIRGINS, ציפו לתפוס את הזוג הטרי בעיצומו של אקט סוער בחדר המלון. במקום זאת, הם פתחו את הדלת ומצאו את ג'ון ויוקו יושבים זקופים במיטה, לבושים בפיג'מות לבנות וצנועות, ומנהלים שיחות עמוקות על סיום המלחמות ועל שיטות בלתי אלימות להשגת שלום עולמי. שנים לאחר מכן סיפר ג'ון למגזין רולינג סטון: "החלטנו שאם אנחנו כבר הולכים לעשות משהו פומבי כמו להתחתן, נקדיש את זה לשלום".   

הקטע AMSTERDAM נפתח בשירתה של יוקו בשיר JOHN JOHN (LET'S HOPE FOR PEACE) – שיר שאותו ביצעה בהמשך השנה על הבמה בפסטיבל הרוק'נ'רול של טורונטו עם פלסטיק אונו באנד, ביצוע שראה אור באלבום LIVE PEACE IN TORONTO 1969. משם נשזרת היצירה בקולאז' תיעודי שכולל קטעי ראיונות של בני הזוג עם העיתונאים הנדהמים, לצד שיחות אינטימיות ביניהם, רעשי רקע של גלי הים וצווחות שחפים, קולות תנועה, רעשי תעשייה, ילדים משחקים וצלילי סיטאר מרחפים.

באחד הקטעים החזקים ביותר בהקלטה מצהיר ג'ון לנון את אחד מציטוטיו: "שלום משיגים רק בשיטות של שלום. הממסד יודע היטב איך לשחק במשחק האלימות. מה שהם לא מסוגלים להתמודד איתו זה הומור שקט ושוחר שלום". ויוקו הוסיפה בקולה: "בדרכנו שלנו, אנחנו פשוט מודיעים שאנחנו פתוחים לכל ההזמנות וההצעות לפעול למען שלום עולמי... אנחנו עושים את זה בדרך שלנו". ג'ון המשיך והסביר בראיון: "כל אחד יכול לגדל שיער למען השלום, או לוותר על שבוע חופש למען השלום, או לשבת בתוך שק למען השלום. תפגינו למען השלום בכל דרך – אבל בדרכי שלום".

בתוך הרצף התיעודי הזה שולבו גם ארבעה קטעים מוזיקליים קצרים: ג'ון שמנגן בלוז אקוסטי קצרצר עם המילים "שלום אמסטרדם שלום", יוקו ששרה את GROW YOUR HAIR בליווי גיטרה אקוסטית של ג'ון, ביצוע א-קפלה של ג'ון לקטע מתוך שיר שהוא כתב לביטלס GOOD NIGHT (שנעל את האלבום הלבן WHITE ALBUM), והקריאה המשותפת BED PEACE ו-HAIR PEACE. יוקו פנתה בהקלטה במילים ישירות אל הדור הצעיר: "בואו נחזור לעתיד, שזו הסיבה העיקרית שאנחנו כאן. אנחנו רוצים לדבר בעיקר עם הצעירים בכל העולם, כי הם הדור הבא והעולם הבא. ואנחנו רק רוצים לומר שאנחנו איתם. כל מה שצריך זה אומץ!"

ועדיין... לא השתכנעתי מכל זה לקנות את היצירה הזו בוויניל. אוקי, ברור שהאלבום לא נועד למכירות המוניות ואכן לא שבר שיאים: במצעד האמריקאי של בילבורד 200 הוא הגיע רק למקום ה-178 וצעד שלושה שבועות בלבד, בעוד שבבריטניה הוא כלל לא נכנס למצעדים. WEDDING ALBUM היווה את החלק השלישי והאחרון בטרילוגיית האלבומים הניסיוניים של ג'ון ויוקו, אך מסע השלום שלהם רק הלך ותפס תאוצה. 

מבקר המוסיקה שהפך לבדיחה

חברת EMI נתקלה בבעייה בזמן הדפסת עותקי הפרומו של האלבום, וכדי לשלוח אותו בזמן למבקרי המוזיקה נמצא פיתרון מקורי - הדפסת כל צד באלבום על גבי ויניל נפרד (כאשר צדו השני חלק). כל מבקרי המוזיקה הבינו מה לעשות, חוץ מריצ'רד ויליאמס, כתב המלודי מייקר, שהקשיב לארבעת הצדדים קשב רב וכתב: "זה אולי האלבום המהודר ביותר שיצא עד עכשיו בתחום המוזיקה הפופולרית. באלבום הזה ג'ון ויוקו שרים, צועקים, רוטנים, מפתים, מתחננים, מאיימים ותובעים זה מזו. ברגע שהמאזין נכנס לצליל שלהם (עדיף עם אוזניות), מתגלים היבטים נוספים. הלמות הלב מזכירות הלמות תופים אפריקניים. הצדדים השני והרביעי מכילים צליל סטאטי שנוצר באופן אלקטרוני. זה נשמע צחיח ביותר, אבל בהקשבה חוזרת ניתן לגלות כי הצליל זז במקצת בתדר שלו ויוצר עניין. הצד השלישי הוא המגוון ביותר, עם הדבקת צלילים וראיונות עם השניים. האלבום הזה ודאי יעניין מאזינים בעוד עשרים שנה מעכשיו. מעניין מה נחשוב על עצמנו אז".

ג'ון ויוקו צחקו למקרא הביקורת ושלחו למערכת העיתון תגובה: "ריצ'רד היקר. תודה רבה על הביקורת הפנטסטית שפרסמת על אלבום החתונה. אנחנו שוקלים להוציא את הצדדים שהתעכבת עליהם בתור האלבום הבא שלנו. אולי אתה צודק באמירה שאלה הצדדים הטובים. שנינו מרגישים שזו הפעם הראשונה בה מבקר מוזיקה האפיל על האמן, ואנחנו ממש לא מתבדחים".

והנה עוד ביקורות מאז ששלפתי על תקליט זה

"בהצלחה לג'ון ויוקו. בעולם בו מקוריות הופכת לדבר נדיר יותר מיום ליום - הם בהחלט מקוריים" (עיתון NME).

"החבילה מכילה גזרי עיתונות שונים (שנבחרו, ללא ספק, בשל היותם חסרי פשר), שקית פוליאתילן, דף עם שרבוטים של ג'ון ודף של יוקו, גלויה, רצועת תמונות – מהסוג שאפשר להפיק באותם מתקנים שבהם דוחפים את הראש פנימה – ותמונות חתונה. כל ניסיון לתאר את התקליט הוא, בהכרח, גם ביקורת שלילית עליו. עבורי הוא היה מרגש. הוא היה משעשע. לעתים הוא גרם לי להתפרק מצחוק. לעתים קרובות הוא היה מפחיד. אבל זוהי אהבה" (עיתון רקורד מירור).

"כמזכרת ממסעותיהם, זה נחמד עבור ג'ון ויוקו. "הרצאת השלום" בצד השני היא החלק היחיד שמעורר עניין. מעבר לכך, מדובר בשעמום נוראי, אם כי העיצוב החיצוני נאה. האזינו לזה בתשומת לב רבה לפני שתוציאו 3 ליש"ט ו-10 שילינג כדי להתנסות בגחמות המיושנות של בני הזוג לנון" (עיתון דיסק אנד מיוזיק אקו). ועיתון RECORD RETAILER פרסם אז בביקורתו: "ניתן לטעון שזהו האלבום המפואר ביותר בכל הזמנים. מבחינה מוזיקלית, הוא בלתי צפוי כצפוי, מוזר, מפחיד ולפעמים מרגש. תג המחיר של שנות ה-70 עשוי להשפיע על המכירות". ובעיתן FRIENDS נכתב אז: "כבר נכתב רבות על האריזה, הדפים המתקפלים, החלקים הנשלפים ופרוסות עוגת החתונה, שנדמה כי הם הסיבה העיקרית לרכישת המוצר. זה מביך, זה מוגזם, וכן הלאה. אך קל מאוד לעסוק בכך מבלי להתייחס לתקליט עצמו... הקושי היחיד בהבנת בני הזוג אונו-לנון – או בהבנת הסיבה לכך שקטעים אלה מופיעים בתקליט – טמון במחשבה שמא הם מתאמצים לשמור על קשר עם צעירי העולם".

בעיתון דיילי גלינר מקנדה נכתב: "קחו, למשל, את "אלבום החתונה" של ג'ון ויוקו. אם נשים בצד את התמונות, גזרי העיתונות ופריטים חדשותיים קטנים אחרים, התקליט הוא חתיכת זבל. זוהי חתיכת זבל כנה, אמיתית, מעניינת מבחינה אסתטית, וריקה מתוכן. מעל נהמות מכניות חוזרות ונשנות, ג'ון קורא ליוקו אשר צועקת בחזרה לג'ון אשר פועה בחזרה ל... וכל זה קצת דומה לסינגל המפורסם של סטן פריברג, "ג'ון ומרשה", מאמצע שנות החמישים. אבל אין בתקליט של הלנונים את השנינות או ההיגיון כדי לערוך השוואה הוגנת".

ובעיתון טמפה טיימס נכתב אז: "ג'ון לנון ויוקו אונו לנון, אפל רקורדס. כשהם אומרים "אלבום חתונה", הם לא מנסים לעבוד עליכם; זה בדיוק מה שזה. תמצאו את כל הדברים הטובים האלה סגורים בקופסת קרטון: עותק אחד של תעודת הנישואין שלהם, שקית "באגיזם" מפלסטיק לבן, תצלום של חתיכת עוגת חתונה, גלוית תמונה של ג'ון ויוקו יושבים במיטה עם שני שלטים מעל ראשיהם, סטריפ תמונות מתא צילום של ג'ון ויוקו בעלות של 25 סנט, סדרת תמונות מתקפלת גדולה בשם "החתונה", פוסטר מתקפל קטן יותר בן שלושה עמודים עם קריקטורות גסות שצייר הזוג, ספר בן 17 עמודים של גזרי עיתונים וקריקטורות שנקרא (במקוריות מסנוורת) "העיתונות", עטיפה כפולה המכילה תקליט אחד בשם "אמסטרדם".

ובכן, התקליט עצמו הוא חידה מסוימת, כפי שניתן לצפות. צד אחד מציג שני אמנים (ובאמת שלא קשה לבטא את המילה "אמן" בציניות) ומה שנשמע כמו פעימות לב ברקע, אם כי כנראה מדובר בריאת ברזל. הנה התסריט ל-22 דקות ו-23 שניות של רצועה בשם "ג'ון ויוקו": יוקו אומרת, "ג'ון" 398 פעמים. ג'ון אומר, "יוקו" 502 פעמים. הם אומרים את השורות שלהם ברמות משתנות של רגש, הנעות על הטווח שבין שום מקום לשום מקום, ובחזרה בדרך עוקפת. לצד השני יש קצת יותר מה להציע, אם כי אנחנו לא בטוחים בדיוק איך. הרצועה הזו נקראת "אמסטרדם", כמו התקליט כולו. הוא מתחיל כשיוקו שרה שיר שלום ללא ליווי, באיכות טונאלית שגובלת בזיוף. לאחר מכן מגיע אחד מראיונות רבים עם העיתונות, שבו לנון אומר, "אף אחד לא עושה שום דבר למען השלום" ו"שלום ניתן להשיג רק באמצעי שלום". טלפון מצלצל ברקע ויוקו מוסיפה, "אם תפרוץ מלחמה, זו אחריות של כולם". ג'ון אומר, "יוקו רוצה לדבר עם אנשים צעירים כי הם עולם העתיד". הם מדגישים שוב ושוב את האחריות של כל אחד למצב בעולם.

ואז הם נמוגים אל תוך רעשי שחפים וקולאז' של צלילים אחרים. ג'ון אומר במנומנמות, "יש פה זבוב שמתעופף לו". אנו זוכים למספר דקות של ג'ון ויוקו מתעוררים ומזמינים ארוחת בוקר. ואז, עוד ראיונות על שלום ומיטה באמסטרדם ומלחמה, ועוד ראיונות וילדים צורחים ושוטרים צועקים. הרצועה הזו אורכה 24 דקות ו-52 שניות בלבד, והיא מלאה עד אפס מקום בפינוקים מעוררי השראה, כמו גם בכמה קטעים של "סגנון חיים שטרם תועד" בין ג'ון ליוקו. בעיקרון, כ-10 הדולרים שתבזבזו על האלבום גובלים בבזבוז כסף; עם זאת, חג המולד כבר כאן, וזה בכל זאת אחד מהביטלס".

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459