מאחורי הגיבורים של דייויד בואי
בעולם הרוק הקלאסי, מעטות היצירות שהצליחו לחבר בין ניסיוניות אוונגרדית פורצת דרך לבין מעמד של המנון תרבותי על-זמני כפי שעשה זאת השיר "HEROES" של דייוויד בואי. השיר, שיצא בשנת 1977 כחלק מאלבום בעל אותו שם, חורג מגבולות שיר רוק סטנדרטי והוא מהווה מופת של יצירה שבה טכנולוגיית אולפן, אקוסטיקה ייחודית, אמנות קונספטואלית ורוח התקופה של המלחמה הקרה התמזגו לתוך יצירה אחת מהפנטת.
אז השיר נולד בברלין החצויה, בצל חומת ברלין ומגדלי השמירה של המשטר המזרח-גרמני. בואי בחר בכוונה להציב את שם השיר במירכאות – "HEROES" – כמחווה של אירוניה מודעת לעצמה: הכרה בכך שהניצחון והגבורה של הנאהבים הם זמניים ושבריריים בלבד, "רק ליום אחד". כפי שהיטיב לתאר זאת שותפו ליצירה בריאן אינו בראיון למגזין Q: ”זהו שיר יפהפה, אך בעת ובעונה אחת גם מלנכולי להפליא. אנחנו יכולים להיות גיבורים, אבל במציאות אנחנו יודעים שמשהו חסר, משהו אבוד“. עם השנים הפך השיר לסמל של חירות, תקווה והתרסה אנושית, כאשר שיאו ההיסטורי נרשם בהופעתו המכוננת של בואי מול בניין הרייכסטאג בברלין המערבית ב-1987, בסמוך לחומה – הופעה שריכזה אלפי מאזינים בצד המזרחי ונחשבת בעיני רבים לאחד הניצוצות התרבותיים שהובילו לנפילת החומה.
חיים חדשים בעיר חדשה: הבריחה לברלין
שנת 1977 הייתה אחת השנים הפוריות, הקדחתניות והאינטנסיביות ביותר בקריירה של דייוויד בואי. בשנה זו הוא הפיק עבור איגי פופ את שני התקליטים THE IDIOT ו-LUST FOR LIFE, יצא עמו לסיבוב הופעות כנגן קלידים אנונימי (יחסית...), השתתף כשחקן בסרט JUST A GIGOLO לצד מרלן דיטריך וקים נובאק, ואף שימש כקריין בהקלטתו של יוג'ין אורמנדי ליצירה PETER AND THE WOLF.
המעבר של בואי לברלין הגיע בעקבות צאת אלבומו STATION TO STATION בשנת 1976, תקופה שבה הגיע לאפיסת כוחות ולשיא של התמכרות כבדה לקוקאין. בואי חיפש מפלט מאור הזרקורים ומהשחיקה, שכר דירה צנועה מעל מוסך לתיקון רכבים בברלין, החל בתהליך גמילה, התעמק בלימודי אמנות ושאב השראה מהאקספרסיוניזם האירופי ומהמוזיקה האלקטרונית מבוססת הסינטיסייזרים שצמחה בגרמניה.
בתחילת 1977 שחרר בואי את האלבום LOW – פרי שיתוף פעולה הדוק עם בריאן אינו (אותו הכיר עוד מימי זיגי סטארדאסט, כשלהקת רוקסי מיוזיק חיממה את בואי). LOW מיזג בין פופ למבנים אלקטרוניים ואוונגרדיים. מיד לאחר מכן פנה בואי להקלטת HEROES – החלק השני במה שנודע כ"טרילוגיית ברלין" (לצד LOW ו-LODGER שיצא בהמשך). בעוד ש-HEROES שמר על המבנה של LOW (צד ווקאלי לצד צד אינסטרומנטלי), הוא התאפיין בצליל מחוספס, עוצמתי ושכבתי בהרבה.
החיבור בין בואי לטוני ויסקונטי
במרכז הפקת היצירה עמד המפיק, הטכנאי והגיטריסט טוני ויסקונטי. דרכיהם של ויסקונטי ובואי הצטלבו לראשונה עוד בלונדון בסוף שנות השישים, לאחר שוויסקונטי עבר מארצות הברית והפיק את אלבומיהם של TYRANNOSAURUS REX (עם מארק בולאן) – MY PEOPLE WERE FAIR... ו-PROPHETS, SEERS AND SAGES, ובהמשך קלאסיקות של T. REX כגון ELECTRIC WARRIOR ו-THE SLIDER.
עבודתו של ויסקונטי עם בואי החלה כבר בשנת 1967. בהמשך, הוא סירב להפיק לו את השיר SPACE ODDITY, אבל דרכם נמשכה באלבומים חשובים כמו THE MAN WHO SOLD THE WORLD, DIAMOND DOGS ו-YOUNG AMERICANS. השניים אף חלקו בעבר דירה משותפת בבקנהאם שבקנט. לקראת סוף שנות השבעים הגדיר ויסקונטי את מערכת היחסים שלהם: "דרך החשיבה של דייוויד שונה לחלוטין מזו של מרבית בני האדם, בעוד שלי מעשית מאוד. לכן הסתדרנו נהדר באולפן". (לאחר צאת SCARY MONSTERS (AND SUPER CREEPS) ב-1980 השניים יצאו להפסקה מקצועית בת למעלה משני עשורים, וחזרו לשתף פעולה רק באלבומים HEATHEN ב-2002 ו-REALITY ב-2003).
עבור ויסקונטי ובואי, העבודה בברלין באולפני HANSA TONSTUDIO (אולפן 2, שנודע כ"האנסה ליד החומה") הייתה אירוע חברתי ותרבותי טוטאלי. הם נהגו לסעוד יחד, לבקר במועדונים, לספוג את האווירה האקזוטית של הרובע הטורקי ולהתרועע עם אמנים מקומיים מחלוצי הקראוטרוק והמוזיקה האלקטרונית כמו TANGERINE DREAM.
יסודות הקצב: ג'אם סשן מובנה של חצי שעה
מאז האלבום STATION TO STATION, בואי החזיק בחטיבת קצב מגובשת ומשומנת שכללה את קרלוס אלומאר בגיטרה, ג'ורג' מאריי בבס ודניס דייוויס בתופים. השלושה שהו בברלין כעשרה ימים בלבד, בהתאם לשיטת העבודה הקבועה של בואי: הנחת תשתית הקצב במהירות ושחרור הנגנים לדרכם, למעט אלומאר שנשאר מעט יותר לצורך הכפלות גיטרה.
שיטת הפעולה של בואי הייתה זריקת רצף אקורדים ורעיונות מבניים רופפים לחלל האולפן. הלהקה, שהייתה מורכבת ממומחי אלתור, הפכה את האקורדים בתוך חצי שעה למבנה מוזיקלי מהודק: קרלוס אלומאר הגה את הריף הבסיסי שמניע את "HEROES". דניס דייוויס ישב על במת המקהלה המוגבהת באולם הענק של אולפני האנסה (במה בגובה של כמטר וחצי מעל רצפת האולפן, שאפשרה לבסיסט ג'ורג' מאריי לשמוע ולהרגיש את תוף הבס ישירות ללא אוזניות). דייוויס, שהוגדר על ידי ויסקונטי כ"מטרונום אנושי" ומוזיקאי ג'אז פנומנלי, ניגן במערכת שכללה לצד תופי הטם-טם גם סנר נוסף, קונגס ותוף טימפני בודד. המעברים המורכבים בשיר נוגנו על ידו חי באולפן, ללא ערוץ מטרונום, תוך שמירה על קצב יציב לחלוטין לאורך שש דקות. בואי הצטרף אל השלישייה בנגינת פסנתר.
החלטת המיקס הנועזת: העלמת תוף הבס
אחד המאפיינים הייחודיים ביותר במיקס הסופי של "HEROES" הוא העובדה שתוף הבס כמעט ואינו נשמע – בחירה הפוכה לחלוטין מהמוסכמות של הפקת רוק. טוני ויסקונטי הסביר כי במהלך המיקס הרגיש שהשיר נוטה לצעוד בכבדות ובסרבול. כאשר הנמיך את תוף הבס באופן דרסטי והבליט את גיטרת הבס של ג'ורג' מאריי יחד עם האפקט האלקטרוני של בריאן אינו, השיר קיבל תנופה קדימה, אנרגיה זורמת וקלילות שלא הייתה בו קודם. זהו אחד השירים הבודדים בהיסטוריה של הרוק שבהם תוף הרגל הוחבא במכוון כדי לשרת את הזרימה המוזיקלית.
אמנות החיתוך בסכיני גילוח על סרטי 24 הערוצים
לפני תחילת ההקלטות ישבו בואי ובריאן אינו במשך כשבועיים ופיתחו מבנים לשירים, ללא מילים או מלודיות מוגדרות. אחד המבנים החזקים היה זה שהפך ל-"HEROES". כאשר הוקלט טראק הבסיס, אורכו עמד על כ-8 דקות. כדי להפוך אותו לשיר קוהרנטי של מעט יותר מ-6 דקות, נאלץ ויסקונטי לבצע עריכות פיזיות מסוכנות בסרט ההקלטה: עריכה באמצעות סכין גילוח בעידן שקדם לתוכנות עריכה דיגיטליות. חיתוך סרט מגנטי של 24 ערוצים היה מבצע מסוכן. סרט לא יכול היה לעמוד ביותר משני חיתוכים והדבקות באותה נקודה מבלי שהשוליים שלו יתעוותו או שהציפוי המגנטי יתקלף. ויסקונטי ביצע העתקות מטייפ 24 ערוצים אחד למשנהו כדי "לגזור" ביצוע מוצלח יותר.
האלכימיה של בריאן אינו וה-EMS SYNTHI
בריאן אינו, שותפו המרכזי של בואי בשלב הראשון של ההקלטות (שעזב לאחר כשבועיים וחצי), הגדיר את עצמו רשמית כ"לא-מוזיקאי" ואף ניסה בעבר, ללא הצלחה, לרשום זאת כמקצועו בדרכונו הבריטי. אינו הביא עמו לאולפן כלי ייחודי: EMS SYNTHI – סינטיסייזר אנלוגי קומפקטי שבנוי בתוך מזוודה. למכשיר זה לא הייתה מקלדת קונבנציונלית, אלא מקלדת פלסטיק שטוחה (שאינו כמעט ולא השתמש בה), ג'ויסטיק, ומערך אוסילטורים שנשלטו באמצעות חוגות סיבוביות שדומות למנעולי קומבינציה של כספת.
לאחר שחטיבת הקצב סיימה את חלקה, ניגש אינו לרצועה של "HEROES": באמצעות אוסילטור 1, בתדר נמוך ביותר של כ-5 הרץ (מחזורים לשנייה), ובשילוב עם מסנן רעש, יצר אינו צליל רטט מרצד ומטרטר. האפקט האלקטרוני הזה הולך ומתגבר ככל שהשיר מתקדם, ויוצר תחושה של מתח בלתי פוסק שדוחף את השיר קדימה.
גיטרת הפידבק של רוברט פריפ
האלמנט המלודי המרכזי שהעניק לשיר את אופיו המכשף נוסף כשבוע לאחר מכן, עם הגעתו של גיטריסט להקת קינג קרימזון לשעבר, רוברט פריפ. לפריפ ולאינו היה ניסיון עשיר בשיתופי פעולה שבהם פריפ חיבר את הגיטרה שלו ישירות למערכת הסינטיסייזר של אינו. אז פריפ מדד במדויק את המרחק הפיזי בין הגיטרה לרמקול המגבר הנדרש כדי לייצר פידבק עבור כל צליל נתון. לדוגמה: צליל לה (A) ייצר פידבק במרחק של כ-1.2 מטר מהרמקול, בעוד צליל סול (G) דרש מרחק של כ-1.05 מטר.
על רצפת האולפן הודבקה רצועת סימון שעליה צוינו תווי הנגינה. כאשר ניגן פריפ פה-דיאז (F#), הוא עמד פיזית בדיוק על הנקודה המסומנת ב-F# כדי להפיק את הפידבק המושלם. תדמיינו בראשכם את פריפ קופץ באולפן מנגונה לנקודה, עם גיטרה עליו והוא כולו מרוכז בנגינה.
וההקלטה בוצעה בעוצמת קול אדירה באולפן. בזמן שפריפ ניגן את התווים, אינו ישב וסובב את חוגות הפילטרים בסינטיסייזר בזמן אמת. הוקלטו שלושה טייקים של התפקיד. טייק בודד נשמע מקוטע ומחורר, אך שילוב שלושת הטייקים יחד יצר את המלודיה המרחפת, החלקה והמצמררת שמובילה את היצירה.
בשל מגבלת 24 הערוצים, נאלץ ויסקונטי למזג את שלושת ערוצי הגיטרה של פריפ לשני ערוצים בלבד, יחד עם שימוש בקומפרסיה כבדה כדי להתמודד עם קפיצות הווליום הפתאומיות שנוצרו מסריקות התדרים של אינו.
אלתורים באולפן: מצ'מברלין ועד לגלגלי מתכת
העבודה באולפני האנסה אופיינה באלתורים יצירתיים כאשר חסרו כלי נגינה ייעודיים: בתחילת הבית השני של השיר מופיע קטע דמוי כלי נשיפה שמזכיר חטיבת כלי נשיפה בסגנון מוסיקת הנשמה של חברת התקליטים STAX. בפועל, לא היו באולפן נגני חצוצרה או סקסופון. בואי השתמש בדגימת בראס מתוך כלי נגינה מסוג צ'מברליין (ממשיכו האמריקאי של המלוטרון, שבו השתמש לראשונה באלבום DIAMOND DOGS). הצליל בקע כמעין כינור דקיק וחלש, אך בואי וויסקונטי התאהבו במוזרות שלו והחליטו להשאירו.
וכאשר ביקשו להוסיף כלי הקשה דמוי פעמון פרה ולא מצאו כזה בנמצא, לקחו ויסקונטי ובואי צלחת מתכת של גלגל סרט הקלטה גרמני ריק (ואף נעזרו בחפצי מתכת אקראיים כמו מאפרות שנמצאו באולפן). הם אחזו בלוח המתכת בידיהם וחבטו בו במקל תופים תוך כיפופו. כלי הקשה זה, יחד עם טמבורין, הוקלט במרחק של כ-4.5 מטרים ממיקרופון שהוצב באולם הגדול, כדי לתפוס את הדהוד החלל הטבעי. האולם שימש למעשה כתא תהודה אקוסטי טבעי.
נשיקה בצל החומה: לידת המילים
כתיבת המילים הייתה השלב שהלחיץ את בואי יותר מכל. בעוד שהמוזיקה והעיבודים היו מוכנים במשך שבועות, הטקסט נכתב רק ברגע האחרון, כאשר בואי נדרש להתחייב לרעיון המרכזי. באחד הימים ביקש בואי מוויסקונטי לקחת הפסקה ולצאת מהאולפן לכמה שעות. ויסקונטי יצא לטיול רגלי לאורך חומת ברלין הסמוכה יחד עם זמרת הליווי הגרמנייה אנטוניה מאס. השניים, שניהלו רומן חשאי, נעמדו תחת מגדל שמירה והתנשקו.
דייוויד בואי הביט בהם מחלונות אולפני האנסה והמראה הצית את דמיונו: הוא כתב את המילים לשיר תוך התבוננות בהם – שני נאהבים העומדים לצד החומה כשהיריות חולפות מעל ראשיהם. כשחזר ויסקונטי לאולפן ושאל להתקדמות, הודיע בואי שהמילים מוכנות. העוזרת האישית של בואי, קוקו שוואב, לקחה את ויסקונטי הצידה ולחשה לו: "אני חושבת שאתה ואנטוניה נמצאים בתוך השיר".
מכיוון שוויסקונטי היה נשוי באותה עת לזמרת מארי הופקין, בואי סירב לחשוף את זהות הנאהבים במשך למעלה מ-25 שנה, וטען בראיונות שמדובר בזוג אלמוני. רק בשנת 2003, ולאחר שקיבל את אישורו של ויסקונטי, אישר בואי את הסיפור האמיתי מאחורי כתיבת הטקסט.
הביצוע הקולי: טכניקת שלושת המיקרופונים
ביצוע השירה של בואי ב-"HEROES" נחשב לאחד מרגעי השיא הדרמטיים ביותר בעולם הרוק, והוא הושג באמצעות הברקה טכנולוגית של ויסקונטי: לאחר מספר חזרות, הוחלט שבואי ישיר את שני הבתים הראשונים באוקטבה נמוכה ואינטימית, בעוד שמשם ואילך יעלה באוקטבה אל קצה גבול המנעד הקולי שלו. המעבר הזה חייב את בואי להתאמץ עד לקריעת מיתרי הקול במה שהוא עצמו כינה "היסטריוניקה של בואי".
עקב מחסור חמור בערוצים פנויים בסרט (נותרו רק שניים או שלושה ערוצים, שנועדו גם לקולות ליווי), לא ניתן היה להקליט מיקרופונים שונים בערוצים נפרדים. ויסקונטי הציב שלושה מיקרופונים שנותבו כולם אל ערוץ הקלטה יחיד: מיקרופון שפופרתי שהוצב קרוב לפיו של בואי, מלווה בקומפרסיה כבדה. מיקרופון שהוצב במרחק של כ-4.5 מטרים. למיקרופון זה הוצמד NOISE GATE שהוגדר להיפתח רק כשבואי שר בעוצמה בינונית. ומיקרופון נוסף בקצה הרחוק ביותר של האולם הענק, שנפתח רק כשבואי צעק במלוא גרונו.
והתוצאה? בבתים הראשונים נשמע בואי קרוב, שקט ואינטימי, כאילו הוא לוחש סנטימטרים מהאוזן של המאזינים. ככל שהשיר מתקדם ועוצמת שירתו גוברת, נפתחים המיקרופונים המרוחקים בזה אחר זה, והדהוד האולם העצום עוטף את הקול באופן טבעי וללא ריוורב מלאכותי. והטייק שנכנס לאלבום היה הטייק השלישי בלבד. מיד לאחריו הקליטו בואי וויסקונטי יחד שני ערוצי קולות ליווי. כל תהליך כתיבת המילים, שירת הסולו ושירת הליווי הושלם בתוך חמש שעות בלבד.
על הדרך - כדי לפנות לקהלים שונים, הקליט בואי את השיר גם בגרמנית תחת השם "HELDEN" ובצרפתית תחת השם "HÉROS".
