אתם ודאי מכירים את השירים האלו - עם הצלילים הבלתי נשכחים והמלודיה שכובשת להפליא. הם נכחו במצעדי הפזמונים, במסיבות ובמקומות כלשהם בחייכם. במאמר זה תכירו גם את הסיפורים שמאחוריהם.
שנות ה-60 וה-70 היו עשורים של מוזיקה נהדרת, עם הרבה להיטים קלאסיים שאני עדיין אוהב ומאזין להם היום. שירים אלו נוצרו לעתים קרובות בהשראת אירועים אמיתיים, חוויות אישיות וסוגיות חברתיות של אותה תקופה. אז בפוסט זה אביא לכם הסיפורים מאחורי כמה מהלהיטים הטובים ביותר מאז. הם מרתקים ולעתים קרובות אף מפתיעים.
מאלטון ג'ון ולהקת האנימלס ועד אל סטיוארט וג'רי ראפרטי, עם הרבה אחרים ביניהם, קבלו את הסיפורים שאספתי ומציעים הצצה לנוף התרבותי והמוזיקלי של אז. בין אם אתם מעריצים מושבעים של המוזיקה או פשוט נהנים מדי פעם מנגינה לאחור, הסיפורים שמאחורי הלהיטים האלו בטוח ירתקו ויעוררו השראה.
YEAR OF THE CAT - AL STEWART
השיר הזה, שחותם את אלבומו המצליח של אל סטיוארט משנת 1976, הוא מלאכת מחשבת של כתיבה, עיבוד, הפקה וביצוע.
פתיחת השיר, עם הפסנתר שנוגן על ידי השותף בכתיבת השיר - פיט ווד, היא פשוטה יחסית מבחינת לחן אך הפשטות היא דבר גאוני כשזה בא טוב. הנה יש פה דוגמה לפשטות שהיא מושלמת - מסוג הלחנים שהרבה אמרו מאז, "יו! איך אני לא חשבתי על דבר שכזה?".
סטיוארט סיפר בראיון עמו מן העבר שהמושג 'שנת החתול' הוא ביטוי סלנג בשירו ליחסים רומנטיים. שנת החתול הוא מושג באסטרולוגיה ויאטנמית. השנה הזו מתרחשת אחת ל-12 שנה וזו אמורה להיות שנה בה אין כלל לחץ. במקור הייתה זו האסטרולוגיה הסינית שציינה את 'שנת הארנב' אחת ל-12 שנה, כשאנשי ויאטנם החליפו את הארנב בחתול. שנת החתול נפלה על 1975, שנה לפני צאת התקליט.
במקור כתב סטיוארט את השיר עם מילים בנושא אחר לגמרי. הוא נזכר בקומיקאי הבריטי, טוני הנקוק, אותו ראה בהופעה בשנת 1966 באנגליה. ההופעה הייתה רעה מאד והנקוק היה נתון אחריה במצב רוח רע מאד. את מורת רוחו שפך האמן העצוב לקהל באומרו שהוא יודע שהיה רע על הבמה ושהוא בכלל לא רוצה לעמוד שם. הקהל הגיב בצחוק רועם כי חשב שהנקוק משחק תפקיד קומי. סטיוארט, שנכח שם, קלט לפתע שהאמן מדבר מליבו ברצינות תהומה וקשה. הנקוק התאבד שנתיים לאחר מכן עם מנת יתר.
במקור קרא סטיוארט לשיר בשם FOOT IN THE STAGE אך הוא הרגיש כי הוא מנצל טרגדיה של מישהו אחר בשביל שיר והחליט לשנות את המילים. בפברואר 1977 הגיע השיר למקום ה-31 במצעד הבריטי.
BAKER STREET - GERRY RAFFERTY
זה השיר הסנטימנטלי ביותר מבין כל השירים של ג'רי ראפרטי. הוא עוסק באדם שחולם להחזיק בית ולגור הרחק מהשכונה שלו, אבל הוא שיכור, ולא יכול להשיג את המטרה הזו. הוא שותה כדי לשכוח את מה שאין לו, ולעולם לא מבין שהוא אבן מתגלגלת ללא כיוון.
השיר היה הסנונית הראשונה של ראפרטי הסקוטי לאחר פתרון הבעיות המשפטיות סביב התפרקותה החריפה של להקתו STEALERS WHEEL בשנת 1975.
בשלוש השנים שחלפו, ראפרטי לא הצליח לשחרר שום חומר עקב מחלוקות לגבי התחייבויות ההקלטה החוזיות הנותרות של הלהקה. הדירה של חברו ברחוב בייקר הייתה מקום נוח לשהות בו כשהוא ניסה להיחלץ מהחוזים. ראפרטי: "כולם תבעו אחד את השני, אז ביליתי הרבה זמן ברכבת הלילה מגלזגו ללונדון לפגישות עם עורכי דין. הכרתי בחור שגר בדירה קטנה ליד רחוב בייקר. היינו יושבים ומפטפטים או משחקים. מנגנים גיטרה שם במשך הלילה".
בבית האחרון, ראפרטי מביע את התרגשותו כאשר תסכוליו המשפטיים והפיננסיים נפתרו לבסוף:
"כשאתה מתעורר זה בוקר חדש
השמש זורחת, זה בוקר חדש
אתה הולך, אתה הולך הביתה".
רפאל רייבנסקרופט ניגן את סולו הסקסופון. ראפרטי כתב את השיר עם הפסקה אינסטרומנטלית, אבל לא חשב על כלי ספציפי. יו מרפי, שהפיק את השיר, הציע סקסופון, אז הם הביאו את רייבנסקרופט לנגן בו. רייבנסקרופט ניגן גם בתקליטים של מרווין גאי, אבבא, אלווין לי ועוד רבים אחרים.
השיר של ג'רי ראפרטי הגיע בתחילת אפריל 1978 למקום ה-3 במצעד הבריטי.
CAN'T GET IT OUT OF MY HEAD - ELECTRIC LIGHT ORCHESTRA (E.L.O)
זה היה השיר הראשון בו מנהיג הלהקה וכותב שיריה, הזמר-גיטריסט ג'ף לין, זכה לשמוע תזמורת פילהרמונית שלמה שמנגנת שיר שכתב. כ-30 נגנים קלאסיים ניגנו פה כמו גם מקהלה עם 20 זמרים וזמרות. הפקה שכזו הפכה מכאן ואילך לסימן ההיכר של ג'ף לין והפקותיו במהלך הסבנטיז. לואי קלארק, בסיסט לשעבר ומעבד בהווה, הובא לכתוב את עיבודי התזמור והמשיך לעבד את להיטי הלהקה גם שנים אחר כך.
בסיסט הלהקה, מייק די אלבוקרק, פרש בתחילת ההקלטות מהלהקה בשביל להישאר קרוב למשפחתו. סיבובי ההופעות התישו אותו ולכן תפקידי הבס וגם הקולות ההרמוניים בשיר סופקו על ידי לין עצמו (למרות שדי אלבוקרק קיבל קרדיט עליהם).
השיר הזה נכתב על ידי ג'ף לין כתגובה לאביו, פיל, שביקר את בנו על כך ששיריו נטולים מלודיה טובה. פיל לין היה חובב מוסיקה קלאסית מושבע שעד אז לא אהב את השירים שבנו כתב. ג'ף החליט להראות לאביו שהוא כן ראוי וכתב את השיר הזה בסלון של בית הוריו בבירמינגהם.
השיר הזה יצא, בעריכה מקצצת, על גבי תקליטון באנגליה בינואר 1975 אך לא הצליח לעורר גלים במצעד המכירות. בראיון בעיתון 'מלודי מייקר' הבריטי, משנת 1975, אמר ג'ף לין על התקליטון: "התקליטון האחרון שלנו גווע פה באנגליה. הוא התגלגל החוצה ומת".
המילים שג'ף כתב בשיר הזה הן מעורפלות. מספיק להביט בבית הפותח של השיר כדי להפסיק להבין מה באמת קורה כאן.
בדף המילים שצורף לתקליט "אלדורדו" (בו השיר ניצב כרצועה השניה בצד הראשון) כתוב המשפט WALKING ON A WAVE CHICANE. יש סברה שהמשפט בכלל אומר WALKING ON A WAVE SHE CAME. בכל אופן, המילה CHICANE פירושה החלק העליון של גל בים.
אחד מטכנאי ההקלטה באולפן של השיר הזה היה קני דאלטון. הוא סיפר מאוחר יותר שהוא ממש לא אהב את השיר הזה של ג'ף לין ודי סבל בעבודתו באולפן ההקלטות. באחד הבקרים הוא הגיע מוקדם כדי להקליט את השירה של ג'ף. הוא הגיע ראשון לאולפן וגילה אותו במצב מבולגן מאד. על סטנד אחד ניצב דף ובו מילים בכתב ידו של ג'ף. המשפט הראשון בדף היה MIDNIGHT ON THE WATER. דאלטון ראה בדף הזה קישקוש אמיתי וזרק אותו לפח ורק שנים לאחר מכן כי טעה.
HOLD THE LINE - TOTO
השיר HOLD THE LINE הוא הלהיט הראשון, משנת 1978, של להקת טוטו, שהורכבה משישה מוסיקאים מוכשרים מאוד. השיר נכתב על ידי איש הקלידים דייויד פאיץ' ושר אותו בובי קימבל.
"להחזיק את הקו" הוא ביטוי שמשמעותו לשמור על המיקום הקיים שלך, שבמקרה זה הזמר אומר לבחורה להיות סבלנית ולהישאר במערכת היחסים שלהם.
עם זאת, לאמרה זו יש משמעות מילולית יותר בקשר ליצירת השיר. פאיץ': "זה מה שאתה אומר למישהו בטלפון אם אתה מעוניין שימתין בזמן שאתה מבצע שיחה נוספת. זה אופייני במקומות עבודה, אך בימים שלפני הטלפונים הסלולריים, היו כמה משקי בית עם מספר קווי טלפון נכנסים. בביתי היה טלפון שכזה וכשהייתי בתיכון, החל פתאום הטלפון להבהב מכמה שיחות שנכנסו בו זמנית. אלו היו שלוש בחורות שהתקשרו אליי באותו זמן. אז כל האורות הבזיקו ונאלצתי ללהטט בקו עם שלושתן. מזה נוצר השיר".
רוב מילות השיר מתחילות במילים "זה לא". לדברי פאיץ', הוא החל לכתוב שורות על מה שאהבה אינה: "זה לא כמו האופן בו את אומרת שאת שלי", "זה לא כמו שאת אומרת שאכפת לך". בתהליך של שלילה מנסה הבחור בשיר להבין מה היא אהבה.
A WHITER SHADE OF PALE - PROCOL HARUM
מאתיו פישר היה אחד האנשים המאושרים ביותר בשנת 1966 כשרכש לעצמו אורגן האמונד. לדבריו, רכישת האמונד הייתה עבורו כמו לרכוש רשיון להדפיס שטרות כסף. עם הרכש החדש הוא פרסם מודעה בעיתון 'מלודי מייקר' הבריטי ובה הציע את שירותיו כנגן האמונד.
גארי ברוקר, זמר ופסנתרן, היה אז בשלבי הקמת להקה, ראה את המודעה וקבע פגישה עם פישר בביתו, בקרוידון שבאנגליה. האודישן עבר בהצלחה, פישר הצטרף ואחד השירים הראשונים עליהם עבדו החברים החדשים היה שיר זה.
בתחילה היה השיר הזה עם ארבעה בתים, שביניהם נהגו ברוקר ופישר לקחת תורות בנגינת סולואים. ברוקר בפסנתר ופישר באורגן. לאחר מכן הוחלט שרק פישר יבצע את הסולואים והוא החליט לקחת מוטיבים משתי יצירות של באך. האחת הייתה AIR ON A G STRING והשניה הייתה SLEEPERS AWAKE. פישר שינה פה ושם תווים על מנת להתאים את נגינתו למהלך האקורדים שהלחין ברוקר.
מנהל הלהקה אז היה מפיק בשם גאי סטיבנס, שאירגן לה הקלטת דמו עם השיר הזה, אך לאחר ההקלטה פרצה מריבה בין סטיבנס לשאר הלהקה והוא עזב. הקלטת הדמו הזו הגיעה לאוזניו של מפיק בשם דני קורדל, שעבד לפני כן עם אמנים כמו ג'ורג'י פיים ולהקת מודי בלוז. קורדל הקשיב לדמו והחליט שהמתופף של הלהקה לא מתאים לתפקיד.
הוא ניסה להשיג להקלטה החדשה את מיץ' מיטשל, המתופף של ג'ימי הנדריקס, אך זה לא היה זמין. אחרי כמה אודישנים, קיבל מתופף בשם בובי האריסון את התפקיד. הוא הצטרף ללהקה יום לפני שנכנסה לאולפן להקליט את השיר שיהפוך ללהיט היסטרי.
כשהלהקה נכנסה לאולפני אולימפיק בלונדון, גילה האריסון שקורדל הזמין לסשן ההקלטה מתופף נוסף בשם ביל איידן. האחרון הכיר כבר את השיר מהקלטת הדמו שקורדל השמיע לו קודם לכן. כך ישב האריסון בצד ואיידן תופף את שני הטייקים שנעשו לשיר.
כשהשיר יצא על תקליטון, ב-12 במאי 1967, הוא חולל מהפכה באנגליה. חברי הביטלס נדהמו ולא יכלו להפסיק להקשיב לו.
רבים זוכרים את התרגום העברי בזמנו כ"בהיר יותר מחיוורון". בגלי צה"ל זה תורגם אז גם כך:
הקרדיט לכתיבת השיר הזה ניתן לתמלילן קית' ריד ולגארי ברוקר. פישר האורגניסט נדהם ששמו לא נכלל בקרדיטים והבין שהטעות הזו תעלה לו ביוקר. הוא ניסה כבר משנת 1972 לתבוע את חלקו אך ירד מהעניין בכל פעם כשנאמר לו שאין לו סיכוי להצליח בתביעה. רק כארבעים שנה לאחר צאת התקליטון הוא תבע וזכה במשפט, עד שעירעור מצד ברוקר הפך את תוצאת המשפט לטובתו.
HOUSE OF THE RISING SUN - THE ANIMALS
הרבה הקליטו שיר עם זה לפני האנימלס. אבל עבור האנימלס היה זה בוב דילן, שהקליט את השיר לפניהם אך בגללם הפך להיות אמן המנגן גם בגיטרה חשמלית. מצד שני, הבירדס טענו כי הם שהשפיעו על דילן להתחשמל. נו, טוב.
האנימלס שינו פה ושם את המילים בשיר העם וגירסתם הפכה לשלאגר. עד כדי כך שאורגניסט הלהקה, אלן פרייס, סיפר לעיתון NME: "אני נדהם כי לא ציפיתי שכבר בשבוע הראשון לצאת התקליטון שלנו, הוא יזכה לכזו הצלחה. לא יכולנו להשתמש במילים המקוריות של השיר כי היו גסות מדי. פשוט הפכנו את זה מבית בושת לבחור שאיבד את כל כספו בהימורים בבית השמש העולה". האנימלס לקחו את השיר החדש עימם, לסיבוב הופעות משותף עם צ'אק ברי, וחישמלו את הקהל. פרייס: "את העיבוד לשיר כתבנו כששהינו בניוקאסל. הזמר שלנו, אריק ברדן, לא נכח עמנו אז ולגיטריסט, הילטון ואלנטיין, נמאס מהעבודה על השיר אז הוא הלך הביתה. אבל משם זה רק הלך והתפתח עד שהבאנו את המוצר המוגמר".
האנימלס סיימו הופעה בליברפול ונסעו משם היישר לאולפן ההקלטה שבלונדון, כדי להקליט טייק אחד בלבד של השיר. ההקלטה המלהיבה והחפוזה הניבה גם עננה שרבצה מעל הסשן, כשטכנאי ההקלטה בישר להם כי השיר ארוך מדי שיש סכנה כי לא יושמע ברדיו, בשל ארבע הדקות ושלושים השניות שבו. היה זה דקה וחצי מעל לאורך שהיה נהוג עד אז להיות כתקליטון מסחרי. מפיק ההקלטה, מיקי מוסט, לא ויתר ונלחם, מול חברת התקליטים, להוציא את ההקלטה כפי שהיא.
פרייס, שניגן בשיר באורגן VOX CONTINENTAL (והושפע בנגינה מקטע הג'אז WALK ON THE WILD SIDE, בביצוע האורגניסט ג'ימי סמית'), הרוויח כסף רב מתמלוגים, כי חברת התקליטים לא הסכימה שחמישה חברי להקה יירשמו על מדבקת התקליטון כמעבדים. שמו של האורגניסט הוצב שם לבדו והכסף זרם בהתאם לכיסו.
דונלד טארמפ השתמש בשיר הזה לקמפיין שלו, כשזה התנגן ברמקולים בנמל תעופה בווילמינגטון, צפון קרוליינה, בזמן שהמטוס אייר פורס 1 נחת שם. סרטון של הסצנה עם השימוש בשיר הופץ מאוחר יותר ברשתות החברתיות. וזה גרם לברדן לרתוח: "למרות שאיש לא ביקש את רשותי, לא הופתעתי לגלות שטראמפ השתמש בשיר עבור העצרת שלו שלשום. סיפור על חטא ועליבות המתרחש בבית בושת מתאים לו כל כך!".
WALK ON THE WILD SIDE - LOU REED
שיר זה בלט מעל השאר באלבום TRANSFORMER עוד בזמן ההכנות עליו, בשנת 1972. ההפקה נעשתה על ידי דייויד בואי (שהעריץ את לו ריד) והגיטריסט שלו, מיק רונסון. כשרונסון בא ללמד את המתופף ריצ'י דהארמה את השיר -זה מיד נטל את מקלות התיפוף. סאונד המקלות לא נשמע נכון לשיר מבחינת העיבוד וקן סקוט הטכנאי הציע לדהארמה להשתמש במברשות במקום במקלות. הטריק עבד.
דרך אגב, דהארמה היה אז גם חבר בלהקתו של הגיטריסט מיק אברהאמס (שהקים ביחד עם איאן אנדרסון את להקת ג'ת'רו טול ופרש ממנה לאחר התקליט הראשון בשנת 1968). בהמשך דהארמה אף ינסה את מזלו להצטרף ללהקת הצ'רצ'ילים שלנו (כשנקראה אז בשם ג'ריקו), אך לא הצליח להתברג וכריס פרי נבחן ונבחר במקומו.
מוטיב נוסף שנתן לשיר של לו ריד את הייחודיות שלו היה תפקיד הבס הכפול של הרבי פלאוורס, שהוזמן לאולפן על ידי בואי עצמו. לקח זמן רב להקליט את תפקיד הבס הראשי עם קונטרבס אך כשפלאוורס סיים אותו הוא בא בהצעה שהפכה לרעיון אדיר; להקליט תפקיד נוסף ושונה עם בס חשמלי. ההצעה שלו נראתה מעניינת לשאר הנוכחים ולכן היא הוקלטה. רק זמן רב לאחר מכן, נודע לשאר הנוכחים שכוונותיו של פלאוורס להקליט תפקיד כפול היו בגלל רצונו לקבל תשלום כפול עבור הסשן. פלאוורס הערמומי ציין זאת בראיונות עמו שנערכו זמן רב לאחר ההקלטה. לא משנה מה הייתה כוונתו - תפקיד הבס הכפול שלו היה מאד יצירתי. הקונטרבס של פלאוורס הוקלט עם מיקרופון ניומן KM 56 שנעטף עם ספוג והוצב בגשר של הקונטרבס.
סולו הסקסופון בשיר WALK ON THE WILD SIDE בוצע על ידי רוני רוס. שני מיקרופונים הוצבו מול חלקים שונים של הסקסופון, בכדי לקלוט את הנשימות של רוס בזמן נגינתו. רוס היה מוסיקאי ג'אז שגר ליד דייויד בואי באנגליה. כשדיוויד בואי היה בן 12, הוא רצה ללמוד סקסופון והתחנן בפני רוס שיעביר לו שיעורים, מה שעשה בסופו של דבר. כשהם היו צריכים נגן סקסופון בשביל זה, בואי וידא שרוס ירשם לסשן.
אחרי שהפלייבק לשיר הושלם, שאל בואי את קן סקוט אם הוא מכיר זמרות שיכולות לשיר ברקע. סקוט התקשר לשלישיית הבנות שעבד איתן באותו הזמן, שנקראה THUNDERTHIGHS. המשעשע הוא שכשריד שר את המשפט בשיר שאומר AND THE COLOURED GIRLS SAY ('והבחורות השחומות אומרות') מגיעה שירה ב- FADE IN של שלוש בחורות לבנות ואף יהודיות. שלוש הזמרות עמדו יחד מול מיקרופון אחד ונשמעו כשלישיית שחומות עור היישר מהלב של ההפקות השחורות. האפקט של הזמרות הושג כשסקוט הכניס את ערוץ שירתן בווליום מאד נמוך ועם המון אפקט של REVERB. האפקט הלך והצטמצם ככל שהווליום של הערוץ הוגבר באופן הדרגתי.
הולי, קנדי וג'קי מבוססים על הולי וודלון, קנדי דרלינג וג'קי קרטיס - מלכות דראג אמיתיות שהופיעו בסרטו של אנדי וורהול משנת 1972. לו ריד הכיר את וורהול מקרוב, כי האחרון פרש את חסותו על להקת מחתרת הקטיפה, בה ריד היה חבר. בראיון לעיתון "גרדיאן" הוא אמר: "יום אחד התקשר אלי חבר ואמר לי 'תדליק את הרדיו!'. הם השמיעו את WALK ON THE WILD SIDE. הדבר המצחיק הוא שבעוד שהכרתי את המוסיקה של מחתרת הקטיפה, מעולם לא פגשתי את לו ריד. התקשרתי אליו ואמרתי, 'איך אתה יודע את הדברים האלו עלי?' הוא אמר, 'הולי, יש לך את הפה הכי גדול בעיר'. הכרנו ומאז היינו חברים".
בראיון לעיתון דיסק אנד מיוזיק אקו, משנת 1972, ריד תיאר את זה כ"שיר שהוא ממני אל קהילת ההומואים, אבל זה מנוסח בקפידה כדי שהסטרייטים יוכלו לפספס את ההשלכות וליהנות מבלי להיות שם".
השיר לא נאסר לשידור על ידי ה-BBC השמרני או על ידי תחנות רדיו רבות בארה"ב מכיוון שהצנזורים לא הבינו ביטויים כמו "לתת ראש". באמצע 1973 הוא אף הגיע למקום ה-10 במצעד הבריטי.
DUST IN THE WIND - KANSAS
הגיטריסט בלהקת קנזאס, קרי ליברגן, כתב את השיר DUST IN THE WIND לאחר שקרא ספר שירה אמריקנית קדום. הקו שמשך את תשומת ליבו בספר היה "כל מי שאנחנו זה אבק ברוח". זה גרם לו לחשוב על הערך האמיתי הנמוך של דברים חומריים ומשמעות ההצלחה. להקתו הצליחה אז והרוויחה כסף רב, אבל ליבגרן הבין שבסופו של דבר הוא ימות בדיוק כמו כולם. לא משנה מה הוא רכושנו או מה הישגנו, כולנו בסופו של דבר מסיימים באופן שווה כאבק ברוח.
ליבגרן היה בלחץ גדול לכתוב שיר שימשיך את הצלחת הלהיט הקודם שכתב ללהקה, CARRY ON WAYWARD SON. בזמן שפרט ביתו בגיטרה האקוסטית שלו, הציעה אשתו שיוסיף מילים למה שניגן. "לא חשבתי שזה שיר מהסוג שמתאים לקנזאס", אמר. "היא אמרה שאנסה בכל מקרה וכמה מיליוני תקליטים אחר כך שנמכרו עם זה, אני מניח שהיא צדקה".
קנזאס כמעט סיימה בכתיבה וחזרות על אלבומה הבא (שייקרא POINT OF KNOW RETURN) כאשר המפיק שלה, ג'ף גליקסמן, שאל אם יש עוד שירים להוסיף. ליברגן ניגן באי רצון את השיר הזה עבור חבריו ללהקה, בגיטרה אקוסטית, והתעקש שהם לא יאהבו את זה, כי זה לא מתאים מוסיקלית למהות הלהקה. להפתעתו, הם אהבו את השיר והתעקשו להקליט אותו. ליבגרן ניסה להתנגד אך לשווא. מאז הוא סיפר שהוא מעדיף את היצירות היותר מורכבות שכתב ללהקה.
ליברגן הפך נוצרי אוונגליסט בשנת 1980. על כתיבת השירים שלו בשנות ה -70 סיפר: "רק ביטאתי את עצמי בחיפוש אחר משהו. אם תסתכלו על המילים שלי, אפילו 'אבק ברוח' הוא שיר על הטבע החולף של חיינו הגופניים. זה נופל תחת המטרייה של האל".
שיר זה הוא השיר האקוסטי הראשון שקנזאס הקליטה. הוא הפך ללהיט ענק. רבים מכירים אותו ולא יודעים שמאחוריו מסתתרת להקה מפוארת עם יצירות רוק מדהימות ואף מורכבות. עם זאת, השיר הזה לא צעד כלל במצעד הבריטי
TIME OF THE SEASON - THE ZOMBIES
השיר TIME OF THE SEASON, של להקת הזומביס הבריטית, יצא כתקליטון במרץ 1968 ונחשב היום לאחד מלהיטי הפופ הקלאסיים ביותר שנוצרו בשנות השישים. מהצלילים הראשונים של גיטרת הבס המלודית, התופים המהדהדים, מחיאות הכף ואמירת ה'אההה' הווקאלית, היה ברור לכל כי יש כאן עסק עם שיר לא שיגרתי בעל פזמון קצרצר ביותר, שהושמע לא הרף, מאז צאתו, בתחנות רדיו רבות מאד, בפרסומות ופסקולי סרטים. ממרחק השנים קשה להאמין שהשיר הזה כמעט ולא יצא לאור...
השיר הוקלט בקיץ שנת 1967, באולפני EMI שפעלו ברחוב אבי רואד, בלונדון. היה זה 'קיץ האהבה' הלונדוני, אבל עבור הזומביס היה זה חורף עם נסיון אחרון להוציא משהו ראוי לפני התפרקותם, בגלל עתיד שנראה עגום לנוכח מצב כלכלי רעוע.
הקלידן רוד ארג'נט: "תפקיד הבס, בתחילת השיר, נשמע לקוח מהלהיט STAND BY ME, של בן אי קינג, אבל זה לא נלקח משם בכוונה וגיליתי את הדמיון רק לאחר מכן. את תפקיד מחיאת הכף וה'אההה..' הווקאלי עשיתי ברגע אחד של ספונטניות. הקשבתי לפלייבק ולפתע צץ לי הרעיון הזה. רצתי למיקרופון וזה מה שיצא".
זמר הלהקה בעל הקול האוורירי, קולין בלאנסטון, לא אהב את השיר TIME OF THE SEASON והביע את דעתו נגדו. במהלך הקלטת השירה לשיר הזה פרץ ריב בין בלאנסטון לארג'נט. בשלב מסויים הודיע בלאנסטון לארג'נט שנמאס לו מהשיר והוא מזמין את הקלידן לשיר אותו בעצמו. ארג'נט: "זה מצחיק אותי לחשוב שהפזמון של השיר אומר, 'זה זמן העונה לאהוב' בעוד ששנינו רבנו במהלך שירת אותן מילים".
כשהגיע הזמן לערוך מיקס לשיר הזה, נתקלו החברים בבעיה.
ארג'נט: "היה לנו תקציב של 1000 ליש"ט לעשות את כל התקליט הזה. כשהגיע זמן המיקסים, בקושי היה לנו כסף לעשות מיקס במונו. המיקס הזה נעשה במהירות רבה. הגשנו את המאסטר לחברת התקליטים, שהשיבה לנו כי אנו חייבים לתת לה גם מיקס בסטריאו, שהיה אז המהפכה החדשה יחסית בתחום מוסיקת הפופ. החברה הוסיפה שאין באפשרותה לתת לנו כסף לזה ושאת המיקס הנוסף ניאלץ לשלם מהכיס שלנו. כריס ווייט הבסיסט ואני חפרנו עמוק בכיס שלנו כדי לגרד משם עוד 200 ליש"ט בשביל זה. סטריאו היה דבר חדש בשבילנו אז. לא ממש הבנו מה עושים עם זה ולכן המיקס הזה נחשב בעיניי, כיום, כמיקס פחות טוב ממיקס המונו".
במרץ 1969 הפך השיר הזה ללהיט בארה"ב אך הזומביס כבר היו מפורקים.
ופרט טריוויה לסיום: המילים בלהיט המדובר, 'מה שמך? מי אביך? האם הוא עשיר כמוני?', הן קריצה למילות השיר SUMMERTIME, שכתב ג'ורג' גרשווין.
VEHICLE - IDES OF MARCH
בשנת 1970 הלהיבה להקה משיקגו, בשם IDES OF MARCH, את המצעדים עם להיט מקפיץ בשם VEHICLE. אבל היה זה להיטה היחיד באמת של הלהקה.
הזמר של השיר היה ג'ים פטריק, עם קולו המחוספס, שהיה אז בן 18 ונושא השיר בא מחוויה אמיתית שלו.
"הייתי תלמיד בן 17 בתיכון ושמעתי שהלהקה האהובה עליי, THE TURTLES, תגיע להופיע בתיכון. ניסיתי לאזור אומץ ולשאול את הבחורה הזו בכיתה שלי, אבל הייתי, תאמינו או לא, מאד ביישן. לא שאלתי אותה. הגעתי מוקדם ובעודי עומד בתור, הייתה בחורה אחת שפשוט היו לה עיניים גדולות כאלה והיא לא הסתכלה עליי. היא נראתה מדליקה ואמרתי לעצמי, 'טוב, הבחורה הזו הרבה מעל הליגה שלי. היא לעולם לא תדבר איתי'.
בדיוק אז היא הסתובבה ואמרה, 'אתה לא פטריק?'. אמרתי שכן והיא אמרה:
'בדיוק ראיתי את הלהקה שלך בשבוע שעבר. הייתם נהדרים'. הודיתי בלבי לאלוהים והתחלנו לדבר כאילו אנחנו מכירים מאה שנים. דיברנו על הסרטים האהובים עלינו, והבנות האחרות, חמודות ככל שהיו, פשוט נעלמו והייתה רק הבחורה האחת הזו.
המופע הסתיים והמכונית שלי חנתה ממש ממול. זו הייתה מכונית יפה ולבנה. אמרתי, 'היי, את רוצה טרמפ הביתה? והיא אמרה, "אוי לא. אבא שלי לעולם לא היה נותן לי לעשות את זה, אבל אתה יכול ללוות אותי לבית של החברה שלי'.
אז הלכתי איתה לשם, שיננתי את מספר הטלפון שלה ואמרתי, 'אני אתקשר אליך'. לקח לי שבוע להתקשר אליה. התחלנו לצאת, והלכנו להצגה בתיכון. אמא שלה אמרה לי, 'אתה מחזיר אותה הביתה עד השעה 9. אני דבקה בזה'. ובכן, השעה הייתה בערך 9:15, אבל כמעט הגענו. מאחורי הבית היא נתנה לי את נשיקת החיים. היא הייתה הרבה יותר מתקדמת ממני. אף פעם לא הייתה לי נשיקה כזו, וריחפתי הביתה.
אז המשכנו לצאת ופתאום היא אמרה, 'אתה יודע, ג'ים, אני בת 15. אתה הילד הראשון שיצאתי איתו. אני באמת צריכה לראות מה עוד יש שם בחוץ'. זה שבר לי את הלב. במשך כמה חודשים הייתי מרוסק.
יום אחד קיבלתי שיחת טלפון. 'היי, ג'ים. זו קארן. זוכר אותי?'. ברור שזכרתי. 'טוב, אתה יודע, זה לא דייט או משהו, אבל אתה יודע, יש לך את המכונית המגניבה הזאת. האם אתה מוכן לקחת אותי לבית ספר לדוגמנות?'. היא הייתה ממש חמודה אז הסכמתי. חשבתי שאקח אותה לבית ספר לדוגמנות. חשבתי, 'טוב, אולי אני אקבל נשיקה או משהו'. לקחתי אותה לבית ספר לדוגמנות וחיכיתי בחוץ שעה וחצי. היא יצאה משם שמחה החוצה ולקחתי אותה הביתה. בלי נשיקה, רק לחיצת יד. 'זה היה ממש כיף, ג'ים. תודה'.
שבועיים לאחר מכן קרה אותו דבר. היא אפילו לא הציעה לשלם על הדלק. התחלתי להרגיש שזה לא בסדר ושאני רק הלימוזינה שלה. לפתע צץ לי כעס בראשי שאני ה- VEHICLE שלה. אז נתקעה לי המילה הזו בראש.
לפתע שמעתי את כלי הנשיפה בראש שלי. עד אז הושפענו מאוד מלהקת דם, יזע ודמעות. אז כתבתי את השיר הזה, והלכתי לחזרה מוסיקלית של הלהקה. יחד עם חבריי עיבדנו את השיר הזה. השמענו את זה למנהל שלנו, שמיד לקח אותנו להקליט את זה. בטייק השני השלמנו את העבודה וירדנו ללובי כשאנו מאושרים עד הגג.
כמה דקות לאחר מכן ירד אלינו טכנאי ההקלטה וחיוורון על פניו. הוא אמר, 'חבר'ה, אני לא יודע מה להגיד לכם. הרגע מחקתי בטעות 13 שניות מהקלטת המאסטר שלכם'. בחרדה רבה עלינו חזרה לאולפן ואיכשהו הצלחנו לקחת מהטייק הראשון ולהדביק לטייק השני.
השיר הזה יצא וזה היה הלהיט הפורץ המהיר ביותר בהיסטוריה של חברת האחים וורנר, עד אז. זה הושמע ברדיו מחוף לחוף. פתאום היה ביקוש ללהקה. הנה אני, בן 19 בשלב הזה, ואני בדרכים עם לד זפלין, גרייטפול דד, האחים אולמן, ג'ימי הנדריקס. איזו שנה קסומה זו הייתה.
הגעתי הביתה להפסקה קטנה. עדיין גרתי עם ההורים שלי וקיבלתי שיחת טלפון. 'היי, ג'ים. אתה יודע, הרגע שמעתי את השיר שלך'. שאלתי אם זו קארן והיא אמרה שכן והוסיפה שהיא חשבה על זה ושכדאי שנצא שוב. הסכמתי. מאז התחתנו ואני עדיין הרכב שלה".
ולמרות שהלהקה הוציאה כמה תקליטים, רק השיר VEHICLE היה הלהיט הברור שלה - ועוד איזה להיט! באנגליה הוא הגיע רק למקום ה-31, אך בארצנו הוא צעד אז היטב...
עכשיו תגידו, כמה מכם ידעתם שג'ים פטריק היה, בשנת 1982, חבר בלהקת SURVIVOR וכתב במסגרתה את הלהיט EYE OF THE TIGER?
#9 DREAM - JOHN LENNON
השיר יצא בשנת 1974, באלבומו של לנון, WALLS AND BRIDGES.
במסגרת הביקורת שנתן ה-NME לאלבום השלם, הוא הביע את דעתו על השיר כך: "שיר מדכא המוצף בשיטפון סנטימנטלי עם פזמון שנשמע חסר כנות עד מזייף".
את קול המסתורין שקורא בשמו של לנון ("ג'ון") במהלך השיר הראשון, ביצעה אהובתו אז, מאי פאנג. בהמשך השיר נשמע קולה הקורא את שמו כשהוא הפוך בהקלטה. בספרה גילתה פאנג שג'ון אמר לה שאינו יודע על מה השיר מדבר, אבל זה לא קשור אליה. היא שרה את שמו בשיר כי הזמרת, שנקבעה להקלטה, לא הופיעה.
ג'ון הודה שהוא העתיק את עיבוד כלי הקשת מתוך הפקה שעשה לחברו, הזמר הארי נילסן, בביצוע המחודש לשיר MANY RIVERS TO CROSS.
השורה, "אה בוקאקאווה, פוזה, פוזה" מכילה מילים חסרות משמעות שהוא המציא בחלום שחלם. מאז צצו כל מיני אנשים שטענו כי אין להתייחס לדבריו של ג'ון (שאין משמעות) והביאו פירושים משלהם.
במשך חייו היה ג'ון מרותק למספר תשע, שלטענתו השפיע על חייו.
הוא נולד ב- 9 באוקטובר. ביתו הראשון היה בדרך ניוקאסל 9, שבליברפול. ההופעה הראשונה של הביטלס במועדון הקאברן התקיימה ב- 9 בפברואר 1961. בריאן אפשטיין, מנהל הביטלס, ראה אותם מופיעים לראשונה ב -9 בנובמבר באותה השנה. חוזה הביטלס עם EMI אושר ב-9 במאי 1962. תקליטון הבכורה של הביטלס, LOVE ME DO, יצא בחברת PARLOPHONE במספר הקטלוגי R4949. בנו השני (וכנראה המועדף) של ג'ון, שון, חלק את יום הולדתו של אביו.
ו...השיר הזה, חלום מס' 9, הגיע למקום התשיעי במצעד הבילבורד האמריקני.
BENNIE AND THE JETS - ELTON JOHN
השיר הזה יצא בשנת 1973 באלבום הכפול הראשון של אלטון, GOODBYE YELOW BRICK ROAD וחתם את צדו הראשון של התקליט הראשון מהשניים במארז.
אלטון כתב את המוסיקה לשיר זה כהומאז' לסגנון הגלאם רוק, שהוגדר על ידי תלבושות מוחצנות ונוצצות שהיו פופולריות בראשית שנות ה -70, במיוחד בבריטניה. המוסיקה של הגלאם-רוק כוונה, עם שירים קצרים וקליטים, לדור הצעיר. אלטון היה אחד מאלו שהיו מאד נוצצים אז בגלאם-רוק הבריטי, לצד בולטים אחרים כמו דייויד בואי, להקת סוויט, רוקסי מיוזיק ועוד.
"בני" היא דמות נשית שאותה תיאר אלטון כ"אלת רוק מדעית". ברני טאופין, שכתב את המילים, אמר לעיתון אסקווייר ש"'בני והג'טס אמורה להיות להקת רוק נשית בעולם מדע בדיוני".
זה היה הרעיון של אלטון לגמגם את הקול: "B-B-B-BENNIE ..." ברני טאופין חשב שזה עובד טוב מאוד עם הנושא העתידני והרובוטי של מילותיו.
טאופין: "תמיד היה לי רעיון מדע בדיוני מטורף על להקת רוקנרול עתידנית של אנדרואידים, אני לא בטוח אם זה הגיע אליי בחלום או שזה היה אפקט של צפייה בסרט של סטנלי קובריק תחת השפעת סמים".
אלטון לא האמין שהשיר הזה יהיה להיט והוא הופתע ביותר כשזה הגיע למקום הראשון במצעד האמריקני. במהלך השיר שר אלטון גם בקול פלצט גבוה, כשהוא מחקה בכוונה את קול הזמר פרנקי ואלי. הוא העריץ את ואלי ולהקת "ארבע העונות" עוד מילדותו.
המפיק של אלטון, גאס דאדג'ן, רצה להשיג תחושה חיה בהקלטה זו, ולכן הוא ערבב בתוכה רעש קהל מתוך מופע של אלטון שנערך בשנת 1972 ברויאל פסטיבל הול שבלונדון. הוא כלל גם סדרת שריקות מהקלטה אחרת של הופעה.
THE MAN WITH THE CHILD IN HIS EYES - KATE BUSH
השיר, שיצא בשנת 1978, מספר על מערכת יחסים בין נערה צעירה לגבר מבוגר. היא רואה איש חכם ועם זאת שומר על תמימות מסוימת.
למרות שהשיר יצא לראשונה באלבום הבכורה שלה, THE KICK INSIDE, הוא הוקלט למעשה בשנת 1975, כשקייט הייתה בת 16 בלבד (היא הייתה רק בת 13 כשכתבה אותו). זה הוקלט על חשבונו של דייוויד גילמור באולפני AIR שבלונדון. גילמור היה זה שגילה את קייט בוש וביקש להזניקה.
בספטמבר 2010 נחשף כי השיר הזה נכתב על סטיב בלאקנל, החבר הראשון של בוש. בלאקנל אמר ל"דיילי מייל: "באביב 1975 היא הפכה להיות האהבה הראשונה האמיתית שלי. כל מה שידעתי עליה באמת זה שהיא כתבה שירים, ניגנה בפסנתר וגרה בבית מקסים עם משפחה יפה לא פחות". בלאקנל עבד באותה עת כמנקה שירותים בבית חולים מקומי, אך תכנן קריירה בתעשיית המוסיקה. הוא אמר: "היא חתרה להיות כוכבת בינלאומית ויום אחד זכיתי לקבל משרה כעוזר שיווק בחברת התקליטים DECCA. רק אז סופסוף חשבתי שאני יכול לשמוע את המוסיקה שלה ולחשוב איתה על העתיד. זה היה יום שלעולם לא אשכח. הלכתי לביתה והיא הובילה אותי לחדר בו היה הפסנתר. היא ניגנה ושרה ואני חשבתי 'אוי אלוהים - אני מאוהב במישהי שהיא גאון!'. אבל ככל שהדברים התחממו עבורה, כך היחסים בינינו התקררו ונפרדנו. הסובבים אותה אמרו לי שאכן הייתי 'האיש עם הילד בעיניו' ואני יודע שהמילים האלה ניתנו לי על ידי מישהי מאוד מיוחדת".
בלאקנל עבר קריירה מצליחה בתחום המוסיקה והטלוויזיה כמנחה בערוצי לוויין שונים. בשנת 2010 הוא הציע את מילות השיר המקוריות של קייט בוש למכירה דרך אתר מזכרות מוסיקה.
השיר זכה בשנת 1979 לפרס אייבור נובלו הבריטי היוקרתי, בקטגוריית התמליל הבריטי יוצא הדופן.
קייט בוש דיברה על רקע השיר בראיון בשנת 1978: "ההשראה לשיר הזה הייתה כשניגשתי לפסנתר. הפסנתר פשוט התחיל לדבר איתי. זו הייתה תיאוריה שהייתה לי במשך זמן מה, שרק הבחנתי אצל רוב הגברים שאני מכירה; העובדה שהם פשוט נערים קטנים בפנים וכמה שזה נפלא שהם מצליחים לשמור על הקסם הזה. אני משערת כי אני נמשכת לגברים מבוגרים, אבל אני חושב שזה אותו דבר עם כל נקבה. אני חושבת שזה אינסטינקט מאוד טבעי ובסיסי שאת מחפשת ללא הרף את אביך למשך שארית חייך, כמו שגברים מחפשים כל הזמן את אמם אצל הנשים שהם פוגשים. אני לא חושבת שכולנו מודעים לזה, אבל אני חושבת שזה בעצם נכון. אתה מחפש את הביטחון ההוא שהמין השני בהורות שלך נתן לך כילד".
בנובמבר 1978 ביצעה את השיר בהופעה חיה בתוכנית הטלוויזיה האמריקנית "סאטרדיי נייט לייב".
חברת התקליטים EMI לא רצתה לשחרר את השיר כסינגל השני שלה, מכיוון שזה היה שונה משיר הבכורה שלה, WUTHERING HEIGHTS, אבל בדיוק בגלל זה היא דרשה להוציאו, כי חששה שיתייגו אותה כזמרת של סגנון אחד. היא אמרה למלודי מייקר בשנת 1978: "אני כל כך רוצה ש"האיש עם הילד בעיניו" יצליח. הייתי רוצה שאנשים יקשיבו לזה כשיר וללא כיצירה מוזרה, כפי שהתייחסו לשירי הקודם. המטרה שלי לא להיות מתויגת כמשהו מקובע. אם הייתי מוציאה שיר כמו 'אנקת גבהים', היו מיד מתייגים אותי ולא היה לי סיכוי לצאת מזה. אני מעדיפה את הסיכונים".
IN A BROKEN DREAM - PYTHON LEE JACKSON WITH ROD STEWART
בשניות הראשונות של השיר IN A BROKEN DREAM, של להקת פיית'ון לי ג'קסון, אפשר לשמוע מיד את האיכות הקלאסית שהפכה אותו לשיר אלמותי. אני גיליתי אותו לראשונה כנער מתבגר, כשהאזנתי ללא הרף לתחנת הרדיו, קול השלום. לא ידעתי מי שר את זה כי הקריין לא הסגיר את שם המבצע. במשך שנים חיפשתי בקטלוג של רוד סטיוארט את השיר אך ללא הצלחה. הפתרון הגיע אליי כשצפיתי בקולנוע בסרט "לשבור את הגלים" ובו הושמע השיר האווירתי הזה, עם אורגן ההאמונד סטייל פרוקול הארום והגיטרה המנסרת לטובה, שנחשב היום לאחד משיריו הטובים של רוד סטיוארט. וכל זה קרה ממש במקרה.
מדובר בכלל בשיר של להקה אוסטרלית, שהייתה קיימת עוד מאמצע שנות השישים, והגיעה לאנגליה בכדי להקליט חומרים. השדרן המפורסם של הבי.בי.סי, ג'ון פיל, שמע אותה והחתימה ללייבל שלו שנקרא DANDELION. השיר IN A BROKEN DREAM נכתב על ידי קלידן הלהקה, דייב בנטלי, אך למרות כמה נסיונות של הלהקה להקליט את השיר בקולו, התוצאות לא היו מספקות. בגלל שהקול של בנטלי לא התאים לשיר הזה הוחלט להשתמש בשירותיו של זמר אחר. מנהל הלהקה, שהיה בכלל סוחר מכוניות חלקלק, אמר לחברי הלהקה שהוא מכיר זמר בשם רוד סטיוארט. זאת בזכות העובדה שהוא מכר לזמר האלמוני הזה מכונית. אותו מנהל היה בטוח שיצליח אף לשכנע את סטיוארט בסופו של דבר להצטרף כזמר ללהקה.
בנטלי נפגש עם סטיוארט בדירתו של המנהל וביחד עברו על המילים של השיר. לאחר מכן צעדו יחדיו לכיוון האולפן. הטייקים הראשונים של השיר ביחד עם סטיוארט לא היו מבטיחים. ג'ון פיל, שהפיק את ההקלטה, החליט לשבור את המתח על ידי אספקת בירות לאולפן. כל הנוכחים שתו כמות טובה של המשקה בכדי להירגע. ואז סטיוארט ניגש לשיר את השיר. האורות באולפן היו עמומים מדי והוא לא שם לב שהוא פספס את הבית האחרון ושר במקומו שוב את הבית הראשון של השיר. השירה של סטיוארט כה הרשימה את כל הנוכחים באולפן עד שהיה ברור שהיא תהפוך לגרסה הסופית. סטיוארט, שהיה אז מעריץ נלהב של מוסיקת הנשמה השחורה, הודה מאוחר יותר שהוא ניסה להישמע בהקלטה הזו כזמר שחור.
בתמורה להקלטה הזו דרש סטיוארט בזמנו שיספקו לו שטיחים למכונית הכסופה שרכש מאותו מנהל-סוחר מכוניות. אך סטיוארט קיבל דבר חשוב יותר באותו יום של הקלטה - חברות קרובה עם ג'ון פיל.
עם כל היופי שבעניין, ג'ון פיל היסס בנוגע להוצאת השיר כי לא רצה שמחברת התקליטים שהקים ייצא שיר עם זמר סשנים ולא שיר עם אמן או להקה מקצועיים. לכן חיכה השיר במחסן עד ששנה שלאחר מכן מכר פיל את החברה שלו למפיק מיקי דאלון. התקליטון עם השיר הזה יצא דרך דאלון ב-1970 אך נחל כישלון חרוץ בשל העובדה שרבים לא הכירו אז את רוד סטיוארט.
מיקי דאלון לא פספס את ההזדמנות להרוויח כסף טוב ובשנת 1972 הוציא את השיר שוב על תקליטון דרך החברה שלו, YOUNG BLOOD. סטיוארט היה אז כבר זמר לוהט בשוק המוסיקה, הן כסולן והן כחבר בלהקת THE FACES. הפעם הפך השיר הזה ללהיט גדול במצעדים והגיע בבריטניה למקום ה-3 בסוף אוקטובר 1972. סטיוארט כמובן לא קיבל עליו גרוש (או ליש"ט).
פרט טריוויה: בסוף השיר שר רוד סטיוארט I SIT HERE IN MY LONELY ROOM. את אותה שורה הוא שר כמעט באופן זהה בשיר BLUES DE LUXE שהקליט עם "להקתו של ג'ף בק" לאלבום הבכורה שלהם שנקרא TRUTH. יש שטיקים שזמרים לא מוותרים עליהם בקלות.
I DON'T LIKE MONDAYS - THE BOOMTOWN RATS
ה-29 בינואר בשנת 1979, נפתח כעוד יום שני שיגרתי בסאן דייגו. אבל בראשה של ברנדה ספנסר בת ה-16 קרה משהו שהפך אותו לטרגי והביא ללהקת "עכברושי בומטאון" להיט ענק.
השעה הייתה בסביבות שמונה בבוקר כשספנסר נטלה לידה את הרובה שקיבלה כמתנת חג מולד מאביה, וכיוונה אותו מחלון ביתה לבית הספר שלה, ששכן ממול. אז היא סחטה את ההדק וקולות ירי נשמעו, כמו גם שבירת זכוכיות וצעקות כאב.
במעשה שלה היא הרגה שני מבוגרים (כולל מנהל בית הספר) ופצעה תשעה ילדים. כוחות משטרה הקיפו את הבית שלה, במשך שבע שעות, ומסוק משטרתי חג בשמיים. אביה של ספנסר הוזעק ממקום עבודתו, הגיע הביתה ונאלץ לעמוד בחוץ עם השוטרים ולקרוא לבתו ברמקול שהם נתנו לידיו. בינתיים התקשרה ספנסר מהבית לכתב חדשות ודיווחה את שקרה. כשנשאלה מדוע עשתה זאת, היא ענתה, "פשוט עשיתי את זה. זה הכל. עשיתי זאת למען השעשוע. אני פשוט לא אוהבת את יום שני וזו הדרך היחידה שמצאתי להתעודד ביום הזה. אין מישהו שאוהב את יום שני. אבא שלי יתגאה בי על השימוש שעשיתי במתנה שהוא נתן לי".
כשיצאה בסוף מביתה, היא נראתה שרויה בקור רוח מטריד מאד. לשוטרים היא אמרה שהיא עישנה מריחואנה ולגמה הרבה וויסקי שהיה בבית.
בוב גלדוף, זמר להקת הגל החדש הבריטית THE BOOMTOWN RATS, היה אז עם להקתו בסיבוב הופעות בארה"ב ושמע על המקרה בתקשורת שדיווחה כל כך רבות. זה הדליק בראשו את הרעיון לכתוב על כך שיר, שהפך להיט ענק בהמון מקומות (כולל בארצנו), אחרי הצלחת להיטה הקודם של הלהקה, RAT TRAP. בארה"ב, לעומת זאת, השיר לא הצליח וכנראה בגלל הנושא הרגיש מאד בו.
THE LETTER - THE BOX TOPS
השיר הזה קצר. ממש קצר. האמת? זה אחד השירים הקצרים יותר שכבשו את צמרת המצעדים, בפחות משתי דקות, אבל בתודעה הציבורית הוא נשאר לזמן ארוך מאד. הקול הצרוד והמחוספס שבשיר זה לא שייך לזמר נשמה שחור כי אם לזמר לבן וצנום בשם אלכס צ'ילטון בן ה-16, שזו הייתה הפעם הראשונה בה שהה באולפן הקלטה.
את השיר כתב וויין קארסון ת'ומפסון, כותב שירים מנאשוויל. אביו הביא לו את שורת המחץ "תנו לי כרטיס למטוס". משם השיר תפח. ת'ומפסון העניק את השיר לבוקס טופס בהמלצת חברו שאהב את קולו של צ'ילטון. ת'ומפסון אף ניגן בגיטרה בהקלטת השיר.
צ'ילטון: "בהתחלה שרתי את השיר בקול צלול. אבל לפתע בא אליי המפיק ואמר לי שעליי לחספס את קולי. הוא אמר לי לא לפחד מהמיקרופון". המפיק היה דן פן, שידע לשיר היטב בעצמו ולכן הצליח להדגים לצ'ילטון כיצד לעשות זאת כראוי. צ'ילטון, שאהב מאד את מוסיקת הנשמה השחורה, הבין את המסר וניגש למשימה.
השיר הוקלט, במרץ 1967, באולפן ההקלטה שבממפיס כשכלי הנשיפה מלווים את שירתו של צ'ילטון בבתים וכלי הקשת מרפדים את הפזמון. פן המפיק החליט שהמילה 'מטוס' מחייבת אפקט ראוי. הוא ניגש לספריית האפקטים שבאולפן ושלף משם רעש של מטוס. זה הצליח לו, למרות נסיונו של ת'ומפסון להתנגד לגימיק שכזה, והשיר זכה לשבת בצמרת המצעד האמריקני למשך ארבעה שבועות. עם אלביס, שבתקופה ההיא של 1967 נחשב כסוס מת (לפני הקאמבק המפואר שלו), היו אלו הבוקס טופס שהחזירו את ממפיס למפה.
AMERICAN WOMAN - THE GUESS WHO
זה אחד השירים שקיבלו בקרב הקהל פירוש שגוי ביותר, לפי סולן הלהקה הקנדית הזו, ברטן קאמינגס: "כתבתי את השיר כשחשבתי שבנות בארצות הברית מתבגרות מהר מהבנות שלנו בקנדה וזה הפך אותן, ובכן, למסוכנות.... התכוונתי באמת ל'אישה קנדית, אני מעדיף אותך כי את רגועה יותר'...".
יש שירים שלוקח חודשים לכתוב ואחרים מגיעים במהירות. השיר המדובר פה נכתב במהירות רבה ביותר; הוא נכתב על הבמה. זה היה כשהלהקה הופיעה באונטריו ומיתר נקרע בגיטרה של רנדי באכמן. בימים ההם לא היו ללהקות גיטרות מוכנות בצד הבמה. מיתר קרוע הצריך הפסקה במופע עד שיוחלף. חבריו ללהקה עזבו את הבמה, ובאכמן החליף בינתיים מיתר בגיטרת הלס פול שלו. האתגר הבא היה לכוון אותו (בימים לפני מכשירי כיוון הגיטרות הניידים). אז הוא הלך לפסנתר החשמלי של קאמינגס והכה בתווים מי וסי כדי לכוון עמם. בעודו מכוון את הגיטרה שלו הצץ לו רעיון קסום.
באכמן: "התחלתי לנגן את הריף הזה על הבמה, ואני מסתכל על הקהל. לפתע כולם נעצו בי מבטים. פאז הבנתי שאני מנגן ריף שאני לא רוצה לשכוח".
מתופף הלהקה גארי פיטרסון, שעשה את דרכו בחזרה בעוד חברו מנגן את הריף החדש, קפץ על הבמה והחל לנגן. הבסיסט ג'ים קייל שמע את הצלילים והצטרף אליהם. לבסוף עלה קאמינגס ותפס את המיקרופון. "תשיר משהו!", אמר לו באכמן. קאמינגס מיד ירה את המשפט "אישה אמריקנית, תתרחקי ממני".
לאחר המופע שיחק להם המזל כשגילו שמישהו בקהל הקליט את הופעתם בטייפ סלילים נייד, למטרה אישית. זה היה צעד בלתי חוקי מצידו, אך הלהקה ביקשה ממנו להקשיב להקלטה. כך הצליחה לשמר את מה שקרה שם על הבמה ולהפכו ללהיט ענק.
בהמשך כינה באכמן את השיר כ"שיר מחאה נגד מלחמת ויאטנם". במהלך השיר אפשר לשמוע משפטים כ"אני לא רוצה את מכונות הירייה שלכם / לא רוצה את סצנות הגטו שלכם". למזל הלהקה, תחנות רדיו לא קלטו את המסרים המטרידים שבשיר. הוא לא הוחרם.
ב-17 ביולי 1970 הופיעה הלהקה עם השיר הזה בבית הלבן. הבת של הנשיא ריצ'רד ניקסון, טרישה, הייתה מעריצה וביקשה להביאם להופיע במדשאת המבנה. עם זאת, הלהקה נתבקשה לא לנגן את השיר הזה באותו יום.
PARANOID - BLACK SABBATH
זה הוא התקליטון הראשון שיצא ללהקה אותו היא כתבה במו ידה. הוא צעד 18 שבועות במצעד הבריטי וגם הגיע, ב-10 באוקטובר 1970, אל המקום הרביעי והמכובד. הלהקה הכבדה והנהדרת הזו לא זכתה להצלחה שכזו בהמשך.
בסיסט הלהקה, גיזר באטלר, סיפר: "רוב השירים לאלבום השני שלנו, 'פרנואיד', נכתבו בתקופת יציאת האלבום הראשון. הקלטנו את השירים האלו, באופן חי למעט מספר העלאות, במשך כיומיים שלושה. ואז נשאר לנו זמן קצר להשחלת שיר נוסף בתקליט. היינו זקוקים לשלוש דקות כדי למלא את התקליט וטוני איומי, הגיטריסט שלנו, המציא במהרה את ריף הגיטרה. אני מיהרתי לכתוב מילים ואוזי שר אותן למיקרופון כשהוא קורא מהדף שהוצב מולו. השיר הזה מדבר על דיכאון. זאת בגלל שלא ידעתי אז את ההבדל בין דיפרסיה לבין פרנואידיות".
במילים של השיר אין אפילו פעם אחת את המילה 'פרנואיד'.
במהלך הקלטת השיר נאלץ איומי לסבול מפנס באחת מעיניו, לאחר שהוא ולהקתו נקלעו לפני כן לקטטה עם בריונים. פנס אחר הפריע לאיומי כשחברי הלהקה ניצבו באולפני תכנית הטלוויזיה 'טופ אוף דה פופס', כדי לבצע 'תזמורת בצורת' לצלילי הפלייבק של השיר שהפך לשלאגר. היה זה אקט מסוכן ללהקה, שפחדה לקבל תיוג של התמסחרות מצד מעריציה הצמודים.
טוני איומי: "הגענו לאולפן הטלוויזיה וחשנו מפוחדים כי זו הייתה תוכנית מאד נחשבת. כנראה היינו הלהקה הרועשת ביותר שם באותו יום. אני ממש לא אהבתי את האווירה ששררה ובשלב מסוים התחממו העניינים ולא לטובה. דרשתי מאיש התאורה לכבות את האור שהאיר עליי. האור הזה ממש שיגע אותי. אותו איש סינן משהו והלך לכבות את הפנס ונותרתי לנגן בחשיכה מול כמה מיליוני צופים. זו הפעם האחרונה שעשינו דבר שכזה".
איומי סיפר גם בספרו האוטוביוגרפי: "טכנאי ההקלטה שלנו, רוג'ר באין, בישר כי חסרות שלוש דקות להשלמת התקליט. כל שאר הלהקה יצאה מהאולפן כדי לאכול צהריים ואני נשארתי שם וחיפשתי רעיונות. לפתע צץ לי הריף הזה. כשהם חזרו, השמעתי להם והם אהבו את זה מאד. אני לא זוכר אם אוזי עזר לגיזר לכתוב את המילים. אין לי מושג כיצד גיזר בא עם הרעיון למילים אך היה לו דמיון עשיר מאד. לא תמיד אוזי הבין את מה שגיזר נתן לו לשיר. אוזי ואני לא ידענו מה זה פרנואיד. שנינו הלכנו לאותו בית ספר מחורבן שהיה רחוק ממילים כמו זו. אנחנו ידענו מה זה 'פאק'. וגם ידענו מה זה PISS OFF. אבל פרנואיד? לא ידענו כלל מה זה ולכן נתנו לגיזר, האינטליגנט שביננו, לכתוב את המילים. כל הקטעים שיצרנו עד אז היו באזור החמש דקות. לכן הקלטנו את השיר הזה במחשבה אחת בלבד - למלא חור בתקליט. זה היה שיר שפשוט זרקנו פנימה כלאחר מחשבה".
ANGIE - THE ROLLING STONES
שיר הבלדה הזה יצא בשנת 1973 גם באלבומה של הלהקה, GOATS HEAD SOUP.
השמועה הגדולה על השיר הזה היא שהוא נכתב על אשתו של דייוויד בואי, אנג'לה, שכתבה באוטוביוגרפיה שלה שפעם תפסה את בואי ומיק ג'אגר במיטה יחד. זה סיפור שג'אגר הכחיש. על פי השמועה, ג'אגר כתב את השיר הזה כדי לפייס אותה, אבל היה זה חברו ללהקה, הגיטריסט קית' ריצ'רדס שכתב את מרבית השיר. ג'אגר אמר על כך: "אנשים התחילו לומר שהשיר נכתב על אשתו של דייוויד בואי, אבל האמת שקית' כתב את זה. אני חושב שזה קשור לבתו שנקראת אנג'לה".
היו גם השערות כי חברתו של ריצ'רדס, אניטה פלנברג, היוותה השראה לשיר הזה, אך קית' ריצ'רדס שלל זאת בספרו האוטוביוגרפי: "בזמן שהייתי בקליניקה לגמילה מסמים (במרץ-אפריל 1972), אניטה ילדה את הבת שלנו, אנג'לה. ברגע שיצאתי מהטראומה הרגילה של הטיפול בי, הייתה איתי גיטרה וכתבתי את 'אנג'י' בשעת אחר הצהריים, כשישבתי במיטה ויכולתי להזיז את האצבעות. לא הרגשתי שאני צריך לישון במיטה, או לטפס על הקירות או לחוש עוד מאניה. פשוט שרתי, 'אנג'י, אנג'י'. זה לא קשור לאף גורם מסוים. זה היה פשוט שם, כמו... אההה... דיאנה".
ROCKET MAN - ELTON JOHN
חקר החלל היה דבר גדול בשנת 1972 והשיר יצא בערך בזמן שנערכה משימת אפולו 16.
ההשראה לכתיבת המילים לשיר ROCKET MAN הגיעה לברני טאופין בצורת ספר של ריי בראדלברי שנקרא THE ROCKET MAN. הספר הזה מסופר ממבט עיניו של ילד, שאביו האסטרונאוט מגלה רגשות היסוס רבים בנוגע לעזיבת משפחתו לטובת עבודתו בחלל. הספר יצא בשנת 1951 והיווה השראה גם לשיר בשם ROCKET MAN שנכתב על ידי טום ראפ ללהקתו PEARLS BEFORE SWINE, בשנת 1970.
השיר של ראפ הוא שנתן לטאופין את הרעיון לכתוב את השיר שלו. בשיר של ראפ, הילד שמספר את הסיפור לא יכול להסתכל יותר על הכוכבים בשמיים כי אביו נהרג בתאונת עבודה בחלל.
לחובבי הביזאר, ויליאם שאטנר (קפטיין קירק מ'מסע בין כוכבים') עשה בשנת 1978 קאבר הזוי משלו לשיר הזה של אלטון ג'ון וברני טאופין. נו טוב, זו לא הפעם הראשונה בה הוא הרס שירים, כמו "לוסי ברקיע היהלומים".
מילות הפתיחה בשיר ROCKET MAN הגיעו לברני טאופין בעת שנסע לבית הוריו בלינקולנשייר, אנגליה. הוא היה צריך לרשום את רעיונותיו מהר לפני שיעלמו. אז הוא נסע במהירות כדי להגיע לבית בו יוכל לרשום את הרעיון שלו: "היא ארזה את התיקים שלי אתמול בלילה לפני הטיסה. אפס שעה, 9 בבוקר, ואני כבר אהיה גבוה כמו עפיפון". משם הוא המשיך את השיר על אדם שנשלח לחיות בחלל, במסגרת ניסוי מדעי.
בשיר נשמע גם צלילו של סינטיסייזר, שמדגיש את מוטיב החלל. אלטון לא ניגן בכלי זה. הוא התמקד בפסנתרים אקוסטיים. אז טכנאי אולפן בשם דייב הנצ'ל ניגן אותו. זה היה סינטיסייזר מדגם ARP 2500 והוא הוקלט באולפני טריידנט בלונדון.
שיר זה הפך ללהיטו הגדול ביותר עד אז. הוא גם חתם את הצד הראשון באלבומו HONKY CHATEAU.
בשיר זה מנגנים עם אלטון חברי להקתו הקבועה אז: הגיטריסט דייבי ג'ונסטון, הבסיסט די מאריי והמתופף נייג'ל אולסון. הם גם הקליטו את קולות הרקע.
SUPERSTAR - THE CARPENTERS
כן, חברות וחברים. אני מאד אוהב גם את הקארפנטרס. גם צעדתי עם אשתי לצלילי הצמד הזה אל החופה (עם השיר WE'VE ONLY JUST BEGUN). אז הנה לכם על אחד הביצועים הגדולים יותר לדעתי של הזמרת, קארן קארפנטר.
זה לא שיר מקורי של הקארפנטרס אלא עיבוד שלהם, משנת 1971, לשיר שכתבו ליאון ראסל ודלייני בראמלט.
השיר, שנכתב בשנת 1969, נקרא במקור בשם GROUPIE. זו הייתה מילה טרייה יחסית בלקסיקון עולם הרוק והיא התייחסה לבחורה שמזדנבת אחרי האמן או הלהקה האהובים עליה ותהיה מוכנה להנעים את זמנם גם מבחינה מינית.
הצמד הנשוי (אז) דלייני ובוני היו הראשונים להקליט את השיר הזה, והוציאו אותו כצד ב' של התקליטון שלהם COMIN' HOME, משנת 1969. הזמרת ריטה קולידג' החלה אז לבצע את השיר בסיבוב ההופעות MAD DOGS AND ENGLISHMEN, שהכוכבים בו היו ג'ו קוקר וליאון ראסל. גם הזמרת בט מידלר החל אז לבצע את השיר וריצ'רד קארפנטר (האח הגדול של קארן וקלידן ומעבד הצמד) שמע את השיר לראשונה כשמידלר ביצעה אותו בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית, "טונייט שואו".
שורה אחת בבית השני נחשבה באותה תקופה מוחצנת מדי ושונתה על ידי ריצ'רד קארפנטר כך שתתאים טוב יותר לדימוי של הצמד. הקארפנטרס שרו "ואני בקושי יכולה לחכות להיות איתך שוב" החליפה את "ואני בקושי יכולה לחכות לשכב איתך שוב".
ריצ'רד קארפנטר קיבל מועמדות לפרס הגראמי בקטגוריית העיבוד הטוב ביותר שבא ללוות שירה. הוא לא זכה בפרס.
כאשר גרסת הקארפנטרס הפכה ללהיט, בט מידלר צולמה כשהיא לועגת על קארן קארפנטר. קארן טענה שהבדיחות העוקצניות של מידלר לא הפריעו לה, אך לאחר מותה מאנורקסיה, מידלר התנצלה על דבריה במגזין "רדבוק" ואמרה שלעתים קרובות היא חושבת על קארן.
השיר הוקלט על ידי קארן בטייק הראשון שלה, כשהיא שרה את המילים ששרבט ריצ'ארד על מפית. למרות זאת לקח זמן עד שהיא החלה לאהוב את השיר. "משום מה המנגינה לא נגעה בי בהתחלה", היא נזכרה בראיון שנערך עמה משנת 1981. "ריצ'ארד הסתכל עליי כאילו הייתי מפלצת עם שלושה ראשים. הוא אמר, 'יצאת מדעתך?!'. לא אהבתי את הגרסה המקורית, אבל כששמעתי את העיבוד שלו - התאהבתי בזה ועכשיו זה גם אחד האהובים עלי".
JOHNNY B GOODE - CHUCK BERRY
שיר זה מבוסס על חייו של צ'אק ברי, עם סיפור על ילד, התחלות צנועות וכישרון נדיר לנגינה בגיטרה. בכל אופן, כמה פרטים שונו: ברי בא מסנט לואיס ולא מלואיזיאנה, והוא ידע קרוא וכתוב וגם סיים את לימודיו בבית ספר ליופי עם תואר בעיצוב שיער.
במקור כתב ברי בשיר את השורה "הילד הקטן והשחור ידע היטב לנגן" ל"ילד הקאנטרי הזה ידע היטב לנגן", כי לא רצה להרחיק ממנו את מעריציו הלבנים.
ברי לקח את השם "ג'וני" מג'וני ג'ונסון, נגן פסנתר ששיתף פעולה עמו בשירים רבים, כולל ROLL OVER BEETHOVEN ו- SWEET LITTLE SIXTEEN. ג'ונסון כתב לעתים קרובות את השירים בפסנתר ואז ברי המיר אותם לגיטרה וכתב להם מילים. ברי הצטרף ללהקתו של ג'ונסון, "סר ג'ון טריו", בשנת 1953, והפך במהרה לזמר הראשי ולמרכז הלהקה. ג'ונסון, שהוציא גם אלבום סולו בשם JOHNNIE B. BAD, זכה להערכה רבה בקרב מוסיקאים רבים. הוא ניגן עם קית 'ריצ'רדס, אריק קלפטון, ג'ון לי הוקר ורבים אחרים לפני מותו בגיל 80, בשנת 2005.
צ'אק ברי העתיק כמה צלילים לשיר זה משירים אחרים. הפתיחה נלקחה משיר של זמר הרית'ם אנד בלוז, לואיס ג'ורדן, ושמו AIN'T THAT JUST LIKE A WOMAN. צלילי הגיטרה במעברי השיר נלקחו משיר של טי בון ווקר ושמו STROLLIN' WITH BONES.
ברי לקח את המילה "גוד" (GOODE) מהרחוב בסנט לואיס בו גדל. הוא התגורר בשדרת גוד 2520. בשנת 1986 שונה שם הרחוב לאנני מלונה דרייב, על שם האישה שמימנה בית ילדים ברחוב.
בשנת 2000 תבע ג'וני ג'ונסון את ברי בטענה כי מעולם לא קיבל קרדיט על כך שכתב רבים מלהיטיו של ברי, כולל זה. התיק נדחה בשנת 2002, כאשר השופט קבע כי חלף זמן רב מדי בין כתיבת השירים לתביעה.
בשנת 1977 שלחה נאס"א עותק של שיר זה לחלל במעבורת הוויאג'ר ,כחלק מחבילה שנועדה לייצג את השירים הטובים ביותר בתרבות האמריקנית. בתקווה שיום אחד חייזרים יכלו למצוא את זה ולגלות את צ'אק ברי. ועדה בראשותו של קרל סגן ישבה לקבוע את השירים שנועדו להישלח לחלל. לא כולם הסכימו על שיר זה, בטענה שהמוסיקה האמריקנית התקדמה מאז.
גרי אקשטיין ז"ל הקליט לפני שנים גירסה בעברית ושמה "ג'וני ביגוד והנעלה".
YELLOW RIVER - CHRISTIE
להקת כריסטי הבריטית הוקמה בסוף הסיקסטיז על ידי ג'ף כריסטי. הוא היה בסיסט, זמר וכותב שירים. אליו הצטרפו הגיטריסט ויק אלמס והמתופף מייק בלייקלי (אחיו של אלן בלייקלי מהטרמלוס).
השיר "נהר צהוב" (כפי שכונה בארצנו) הפך להיות להיט גדול שגם הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, בתחילת יוני 1970.
אבל הקהל הרחב התבלבל בזמנו כשגילה כי גם להקת הטרמלוס שרה את אותו השיר ואף עם אותו פלייבק. אז מה בדיוק קרה שם? מר כריסטי סיפר בזמנו: "ניגנתי עם להקה ושמה THE OUTER LIMITS וכשהיא התפרקה נוצר לי זמן פנוי לכתוב שירים. אז ניגשתי גם לטרמלוס והצעתי להם משיריי. ביניהם היה גם השיר הזה, שלא ממש היה בסגנון שלהם. אבל הם התלהבו והקליטו את כלי הנגינה בו. אבל למרות שהובטח כי זה יהיה התקליטון הבא שלהם, בסוף החליטו שם לצאת עם שיר אחר. הבנתי כי כך ולקחתי את השיר אליי. ועם להקת כריסטי שהקמתי החלטנו שזה יהיה השיר הראשון שלנו. הטרמלוס באו אלינו בהצעה נדיבה שנשתמש בפלייבק שהם כבר הקליטו ושרק נשיר בו את קולותינו. שמחנו לקבל הצעה זו. הקלטנו את קולותינו לפלייבק הקיים והתקליטון יצא במהרה לשוק והפך להיט".
תקליטונה השני של הלהקה, עם השיר "סאן ברנאדינו" הגיע למקום השביעי באנגליה והמקום הראשון בגרמניה, אך בתוך הלהקה היו בעיות. מייק בלייקלי המתופף לא תופף מספיק טוב לדעתו של כריסטי והוחלף בפול פנטון. הדבר לא מצא חן בעיני אח המתופף, אלן בלייקלי מהטרמלוס, והנקמה לא איחרה לבוא. היה זה בטקס הענקת פרסים בו נכחו שתי הלהקות. חברי כריסטי לא הורשו להיכנס פנימה כי הגיעו בלבוש שאינו הולם והטרמלוס מיהרו לנצל את המצב ולספר לכלי התקשורת שהשיר הגדול של כריסטי הוא למעשה הקלטה שלהם. אבל בסופו של דבר, כשמשמיעים את השיר עד היום במסגרת תכניות נוסטלגיה, זו הגירסה של כריסטי שמנצחת בין השתיים.
MAKE ME SMILE - STEVE HARLEY AND COCKNEY REBEL
ובכן, מדובר בשיר ערמומי. למי שמקשיב לו בהנאה קלילה, זה יכול להישמע כשיר אהבה, אבל הארלי כתב אותו כמסר נגד שלושה מחברי להקתו, "קוקני רבל", שקמו לפתע ועזבו אותו. בעיניו זו הייתה בגידה שלהם בו, הוא מיהר להרכיב להקה חדשה ולהקליט עמה את השיר הזה, כשהוא משתמש בכוונה בגישה הווקאלית של בוב דילן כדי להביע ציניות.
הארלי: "התחלתי לכתוב את זה מספר ימים לאחר שהלהקה שלי פתאום התפרקה. השיר מדבר על סוף אותה להקה. הבית הראשון בו, עם המילים, "עשיתם זאת כהלכה, שברתם כל קוד מוסר / ודחפתם את המורד לרצפה', נכתב בארבע לפנות בוקר, עם בקבוק שלם של ברנדי ששתיתי מתוך צער על עצמי".
המתופף סטיוארט אליוט: "היינו צעירים והרבה ענייני אגו התעופפו מסביב. שלושה מחברי הלהקה שלנו אמרו פתאום שהם עוזבים. אני החלטתי להישאר. הייתה לנו סוג של הצלחה ולא רציתי לצאת ממנה. רציתי להמשיך".
מילטון רים-ג'יימס הקלידן שפרש: "רצינו לקבל עסקה חדשה כחברים בלהקה. הייתה לנו הצלחה אבל חיינו ממשכורת רעב, עם חמישה ליש"ט בלבד ללילה. את כל הכסף שהרווחנו שפך סטיב הארלי על שיווק של עצמו בלבד. באמצע סיבוב הופעות פרץ ריב בינו לבינינו. רצינו שכר מסוים והוא סירב. אז עזבנו אותו. לא אמרנו לכלי התקשורת את מה שקרה. המשכנו להופיע את התאריכים שנשארו, כשאנו מקבלים שכר לפי תעריף של נגנים שכירים. לאחר מכן יצאנו משם מבלי להסתכל לאחור".
הארלי: "שלושה מהם הגיעו אליי עם דרישות שלא יכולתי להסכים להן. הם עזבו וחשתי נבגד".
אליוט: "לא ידעתי על מה מהדבר השיר הזה שסטיב כתב, עד מאוחר יותר. זה לא גזעי לשאול תמלילן על מה הוא כתב, אך ברגע שזה נודע לך - זה מאד ברור".
ג'ים קרייגן, הגיטריסט שהצטרף וניגן בשיר: "הייתי בטוח שזה שיר אהבה לבחורה. לא ידעתי עד שקראתי את האמת על השיר באיזה עיתון".
רים-ג'יימס: "אני משער שהשיר הזה הוא עלינו. אבל סטיב כנראה לא יודה בזה. כשהיינו יחד בלהקה, הוא גר באיזו קומה עליונה בדירה בצ'לסי. כשהגענו אליו, נהגנו לצפצף באוטו, אז הוא צעק מלמעלה COME UP TO SEE ME. אז צלצלנו באינטרקום וצעקנו בדיחות שגרמו לו לצחוק. אני אוהב את השיר, אבל בשיר זה סטיב לקח לעצמו את הרשות לטאטא אותנו מהיסטוריית הלהקה".
קרייגן: "הקלטנו את השיר באולפני אבי רואד וזה מאד ריגש אותי להקליט איפה שהביטלס הקליטו".
הארלי: "במקור כתבתי את השיר כשיר בלוז איטי. זכור לי שאלן פארסונס, שהפיק את השיר, אמר לי באולפן למהר אותו".
בפברואר 1975 הגיע השיר למקום הראשון במצעד הבריטי והוא נשאר שם לשבועיים.
THE RAIN, THE PARK AND OTHER THINGS - THE COWSILLS
זה מתחיל עם אפקט של צליל גשם ומיד אחריו קלידים שמשמיעים אקורד לפי קצב. צליל של פריטת נבל מתווסף ואז קול גברי נשמע שר: "ראיתיה יושבת בגשם / טיפות גשם נופלות עליה / לא נראה שאכפת לה / היא ישבה שם וחייכה אליי / ואז ידעתי שהיא תוכל לגרום לי שמחה / פרחים בשיערה / פרחים בכל מקום".
ואז בא הפזמון בו שרה החבורה בהרמוניה סיקסטיזית מופלאה: "אני אוהב את בחורת הפרח / אני לא יודע מדוע / היא תפסה את מבטי...".
כמה שהשיר הזה משקף תקופה ברורה של שנה תוססת שמספרה הוא 1967. שיר מתוק, קסום, מעובד להפליא ומלא שובבות נעורים. אז מה בדיוק יש לנו שם?
יש לנו את להקת THE COWSILLS שהייתה תופעה מעניינת במוסיקת הפופ האמריקנית. זו הייתה להקה משפחתית אמיתית בה השתלבו יחדיו כמה אחים, אחות והאמא ברברה. מאחורי הקלעים היה זה אב המשפחה, באד, שגם משך בחוטים. כולם ידעו לנגן בכלים שלהם (למרות שבשיר זה ניגנו נגני אולפן מיומנים) ולשיר בהרמוניה והיוו השראה לתוכנית טלוויזיה בהמשך, שנקראה משפחת פארטרידג'. השיר על בחורת הפרח הוא ללא ספק כרטיס הזהות הידוע ביותר של הקאוסילס.
השיר נכתב על ידי ארטי קורנפילד וסטיב דובוף. קורנפילד היה סגן נשיא חברת התקליטים קפיטול, בשנות ה-60, וכתב מספר רב של שירים שהגיעו למצעד התקליטונים של הבילבורד האמריקני. היה זה בימים בהם מנהלי חברות תקליטים גדולות היו גם מוסיקאים בפועל.
ארטי קורנפילד: “זה היה כשבוע לפני הוצאת האלבום הראשון של הקאוסילס. השיר על הגשם והפארק היה אמור לצאת כתקליטון ורק בצדו השני, כשהשיר COME AROUND HEWRE היה אמור לככב בצד הראשי בו. אז ביקש ממני נשיא חברת MGM לסור למשרדו בעניין הקאוסילס. שם אמרו לי שבגלל שכתבתי את השיר הזה, לא כדאי שאהיה גם האחראי להוצאתו. הם טענו שבדקו את זה עם שדרני רדיו והגיעו למסקנה שזה טוב יותר מהשיר השני. ואז, משום מקום, אמר הנשיא של אותה חברה: 'ארטי, מכיוון שלסקוט מקנזי יש להיט עם פרחים בשיער ("סאן פרנסיסקו - הקפידו לשים פרחים בשיערכם"), אנחנו חייבים שם אחר לשיר שכתבת, כדי להדפיס אותו מיד על גבי תקליטון. לא היה זמן רב לחשוב ומשום מקום, משהו רוחני בתוכי אמר לו 'בוא נקרא לזה 'הגשם, הפארק ודברים אחרים'. למה? אין לי מושג, אבל במשך השנים כששמעתי את זה ברדיו, הבנתי שזו נבואה של פסטיבל וודסטוק, שמן הסתם עוד לא חשבתי עליו (קורנפילד היה ממארגני הפסטיבל בשנת 1969 - נ.ר), כמו גם האובדן של אשתי והילדה שלי".
השיר עם הקאוסילס הוקלט באולפני קולומביה, שבניו יורק, ב-17 באוגוסט 1967. היה זה בדיוק בקיץ האהבה של אותה שנה. השיר הפך להיט גדול וב-1968 גם הצליח בישראל:
שנים לאחר מכן סיפר אחד האחים, בוב קאוסיל: "השיר הזה יצא אחרי שכבר היו לנו שלושה כשלונות. היינו חתומים בחברת התקליטים מרקיורי והוצאנו דברים שחשבנו שהם טובים אבל הם פשוט התרסקו. זה היה חינוך אמיתי לילד צעיר, להתמודד עם כשלון. כשארטי קורנפילד רצה להקליט את זה איתנו, חברת מרקיורי כבר בעטה אותנו ממנה. נכנסנו לאולפן והקלטנו את זה בכל מקרה. המנהל שלנו ואבי העבירו את השיר לחברת MGM, שפשוט קפצה על המציאה. הם חשבו שזה נהדר ועשו עבודה נהדרת בשיווק הדבר"
אייטם נדיר שמצאתי בעיתון לאישה, בשנת 1968:
I'M MANDY FLY ME - 10CC
שיר זה, שאינו בנוי בתבנית של בית-פזמון ברורים, הפך בכל זאת לאחד הלהיטים הגדולים של להקת 'עשרה סי סי', שידעה בימיה הטובים לשלב מלודיות פופ כובשות לצד רעיונות מוסיקליים מטורפים שלא היו מביישים את פרנק זאפה. הוא נכלל גם באלבומה הרביעי של הלהקה, שנקרא HOW DARE YOU, והפך לתקליט שבו העסק התפרק. הגיטריסט לול קרים והמתופף קווין גודלי פרשו. הלהקה הפכה מבחינתם למשהו צפוי מדי.
השניים האחרים, אריק סטיוארט וגרהאם גולדמאן, המשיכו להפעיל את הלהקה אך לאחר כמה שנים הסתכסכו גם הם ומאז כל אחד מהם טוען כי הוא זה שכתב את השיר.
הנה הגרסה של אריק סטיוארט: 'יום אחד ראיתי טרמפיסט מוזנח למראה. הוא עמד מתחת לשלט גדול ובו פיסום של חברת תעופה אמריקאית. הדיילת במודעה חייכה באופן מרומז ועם האצבע שלה הצביעה על הכיתוב HI, I AM CHERYL - FLY ME. המודעה הזו הייתה בעלת מסר מיני ברור. אבל אז חזרו עיניי לאותו טרמפיסט שמתחת לשלט הגדול הזה וחשבתי לי שאותו בחור, שנראה מוזנח, לא יזכה לטוס בטיסה שכזו עם שאריל. אבל יכול להיות שהוא פינטז על טיסה שכזו'.
אבל אז מגיעה גרסתו של גרהאם גולדמאן: 'אריק סטיוארט לא ראה את הפוסטר הזה. אני ראיתי אותו. ובמודעה הייתה זו סוזי שהציעה לאנשים לטוס עמה למיאמי. ואני זה ששיניתי את שמה של סוזאן למאנדי. לא אריק'.
עד כאן המריבה ונמשיך בפרטים הברורים. כשהשיר הגיע לראשונה לשולחן העבודה של הלהקה, הוא היה מבולגן וללא מיקוד. קווין גודלי המתופף, שהיה בעל המוח המופרע יותר בחבורה מבחינה מוסיקלית, השיב כי השיר חסר עניין. הוא לקח את השלד שלו, שהיה מבחינתו 'בטוח' מדי והוסיף לו תבלינים לא צפויים.
השיר מדבר על התרסקות מטוס ומאנדי שמצליחה להציל את דמותו של אותו טרמפיסט מהכרישים שבים. לאחר מכן היא נעלמת כלא הייתה. משחק המילים בשיר הזה הוא מלאכת מחשבת לכשעצמה. אריק סטיוארט: 'אהבנו לכתוב אז שירים שהלכו נגד ההגיון הבריא, אך משום מה נתנו תחושה לאנשים שזה אכן קרה'.
בתחילת השיר נשמע קטע קצרצר מהשיר CLOCKWORK CREEP (שהופיע באלבומה השני של הלהקה, SHEET MUSIC). בשיר הזה, שמדבר על פצצה שמוטמנת במטוס, נשמעים חברי הלהקה שרים בעליצות שכל מה שמתרומם למעלה חייב ליפול למטה. לא סתם הושם שיר זה בפתיחה כי הוא השיר על מאנדי מדבר על התרסקות המטוס.
גרהאם גולדמאן: 'ניסינו לשוות לפתיחה את הסאונד המחריד הזה שיש לאוזניות שהנוסעים מקבלים בטיסה'. למי שתהה, צליל הפעמון בתחילת השיר הוא הצליל שנשמע במטוס בעת שהשלט לחגור חגורות בטיחות במטוס נדלק.
BOB DYLAN - LIKE A ROLLING STONE
השיר הזה של בוב דילן פער סדק אדיר בסכר המוסיקה העולמי. למרות שדילן אהב מאד את הסאונד של הביטלס, האנימלס והבירדס, הוא רצה מאד להביא סאונד משלו. סוג של רית'ם אנד בלוז עם ניחוחות פולק ורוק.
דילן רצה מאד שהשיר הזה שלו ייצא על תקליטון והיה נחוש בכך שהשיר יהפוך למוצר פופ. הוא הביא לעמדת הגיטרות בחור מוכשר בשם מייקל בלומפילד, אותו הכיר עוד משנת 1963. בתקופה בה הוזמן היה בלומפילד חבר בלהקתו של אמן הבלוז הלבן, פול באטרפילד.
נשאלה אז השאלה מדוע דילן לא הביא לסשן הזה את הגיטריסט שהיה לו באותו זמן, ברוס לאנגהורן. בייחוד כשבלומפילד עצמו הצהיר שדילן ביקש ממנו לאורך הסשן לנגן כמו לאנגהורן. אבל, כידוע אצל דילן, הדרכים הן בדרך כלל נסתרות.
בלומפילד הוזמן לביתו של דילן שבוודסטוק כשבוע לפני ההקלטה הזו. הוא נסע באוטובוס עם גיטרת פנדר טלקאסטר בידו ודילן אסף אותו מהתחנה. בבית השמיע דילן לבלומפילד את השיר ואמר לו שהוא לא מעוניין במגינת בלוז אלא במשהו אחר לגמרי.
סשן ההקלטה נערך באולפני COLUMBIA שבניו יורק, בתאריך 15 ביוני 1965.
בחור נוסף שהוזמן לסשן הזה היה הגיטריסט אל קופר, שקיבל הזמנה מהמפיק טום ווילסון. באולפן ראה קופר שדילן הגיע עם גיטריסט מוכשר והתנדב לנגן באורגן בהקלטה, למרות שלא ידע אז לנגן על הכלי, כפי שסיפר. בכל זאת הוא הצליח להוציא צליל כלשהו והיה כה משכנע שדילן נדלק וביקש מווילסון המפיק להגביר כמה שאפשר את האורגן.
המתופף בסשן הזה היה בובי גרג וחלק מהדוקומנטים מספרים שהבסיסט היה ג'וזף מאצ'ו, אך בלומפילד סיפר שלסשן הובא הבסיסט ראס סאוואקוס, שהיה מפוחד לחלוטין כי זה היה הסשן הראשון בחייו בו הוא ננדרש לנגן בגיטרת בס חשמלית במקום בקונטרבס. הפסנתרן בהקלטה הזו היה בחור בשם פול גריפין.
אל קופר תיאר באוטוביוגרפיה שלו שהשיר נוצר תוך טייק אחד או שניים. אך המציאות, לפי הבוטלגים שמסתובבים בשטח, מראה אחרת. השיר הזה עבר תהליך של נגינה רבה באולפן, כשבתחילה אפילו נעשו נסיונות לנגנו בקצב של ואלס (משקל 3/4).
כשהתקליטון יצא, ב-20 ביולי 1965, הוא היכה גלים באופן מיידי. לא רק בגלל הסאונד החדש אלא גם בגלל שאורך השיר היה שש דקות ו-13 שניות - זמן ארוך באופן משמעותי לתקליטון שהתיימר להיות מושמע ברדיו. פול מקרטני וג'ון לנון הקשיבו לתקליטון בביתו של האחרון והבינו שדילן מראה להם כאן אפשרות של התקדמות מוסיקלית.
ברוס ספרינגסטין הצעיר נסע עם אמו במכונית כשמהרדיו בקעו לראשונה הצלילים של השיר הזה. הבוס לעתיד חש אז כאילו דילן בא ובעט לו בדלת הכניסה למוח שלו ושתל שם את שלו. פרנק זאפה סיפר שכששמע בפעם הראשונה את התקליטון הזה של דילן, הוא רצה לפרוש לגמרי מעסקי המוסיקה.
השיר הזה עיצבן את מעריצי דילן שאהבו אותו כאמן פולק אקוסטי וראו בדרך החדשה כבגידתו בהם, אך לדילן זה לא היה אכפת. בשנת 2014 נערכה מכירה פומבית על הדף המקורי בו כתב דילן את מילות השיר. הסכום שהושג עמד על שני מיליון דולר.
I BELIEVE IN FATHER CHRISTMAS - GREG LAKE
גרג לייק היה בסוף שנות השישים הבסיסט-זמר בלהקת הרוק המתקדם הבריטית, קינג קרימזון, וממנה עבר בשנת 1970 להקמת "אמרסון, לייק ופאלמר" המצליחה. בשנת 1974 הייתה להקה זו בהקפאה והוא ניגש להקליט שיר סולו שהמתין עד צאתו לאור בנובמבר 1975, כשאת מילותיו כתב פיט סינפילד (שהיה התמלילן בקינג קרימזון).
לייק: "עבורי כילד, חג המולד היה הדימוי החזותי של שלום עלי אדמות ורצון טוב בין אנשים. זה היה סמל הנדיבות וההרגשה הטובה וכל הדברים האלה. זה מה שלדעתי חג המולד הוא כל העניין".
סוף השיר בא עם ציטוט מלחן היצירה LIEUTENANT KIJE SUITE מאת סרגיי פרוקופייב. היה זה קית' אמרסון שבא עם הרעיון לזה בעת שלייק עבד על השיר איתו ועם קארל פאלמר במקור לשלישייתם.
"כתבתי את זה בביתי במערב לונדון", סיפר לייק שנים לאחר מכן. "כיוונתי את המיתר התחתון של הגיטרה שלי מהתו מי לרה וקיבלתי את תפקיד הגיטרה ששומעים בתקליטון. לא ידעתי על מה אכתוב את השיר ויצאתי יום אחד לנסיעה כשהלחן שיצרתי מתנגן בראשי. פתאום עלה בדעתי שהמנגינה של JINGLE BELLS מתאימה לזה וחשבתי, 'אה ... מעניין אם זה יכול להיות שיר על חג המולד! אז פניתי לפיט סינפילד והמשכנו משם".
סינפילד: "חלק מהשיר התבסס על דבר ממשי שקרה בחיי כשהייתי בן שמונה, וירדתי למטה לראות את עץ חג המולד הנפלא הזה שאמי עשתה. הייתי הילד הקטן ההוא ואז זה עובר משם לדבר רחב יותר, על איך שוטפים את המוח של אנשים כדי לקבל משהו. אז חשבתי, 'זה נהיה קצת מדכא. מוטב שיהיה לי בית מלא תקווה ושיהיה עליז בסוף'. אז סובבתי את כל העניין, עם השורה האחרונה, 'חג המולד שאתה מקבל, מגיע לך', שהיה קריצה על המשפט 'הממשלה שאתה מקבל, מגיעה לך'. לא בהכרח הסברתי את כל הפוליטיקה או את המחשבות שמאחוריה. זה לא משהו אנטי דתי. אני מניח שזה דבר הומניסטי. זה בטח לא שיר חג מולד שבוקע מפיו של אתאיסט, כמו שחלק אמרו".
לייק: "זה מזעזע אותי לשמוע כשאנשים אומרים שזה לא נכון פוליטית לדבר על חג המולד".
לייק גם צילם, בשנת 1974, קליפ לשיר הזה בארצנו (במערות של ים המלח) וגם זכה לבקר פה באתרים שונים (כולל רביצה מהנה בכפר של רפי נלסון). צילומים נוספים נערכו במצריים. קליפ זה שודר רבות באנגליה וגרם לשיר לטפס מעלה מעלה במצעד המכירות.
לייק: "מישהו הציע את הרעיון ללכת לצלם את השיר בישראל. לחשוב על כך היה משהו מפחיד בראשי אז, עד שקמתי ועשיתי את זה. בישראל טיפסנו על הר והייתה ירידה של מאות מטרים, עם תהום משני הצדדים. והשביל היה כנראה רק שני מטרים. זה נשמע הרבה, שני מטרים, אבל כשיש תהום בכל צד, זה היה מפחיד מאוד. זה מה שהיינו צריכים לעשות, היינו צריכים לחצות את ההר כדי לעבור למקום שבו המערות היו. אז נכנסתי למערות שהיו קטנטנות בגודל של חדר אמבטיה. שם נמצאו המגילות בצנצנות חרס וזה מאות מטרים במעלה צוק. אהדרך היחידה להגיע לשם, חוץ מהליכה מפחידה, היא להשתלשל ממסוק או משהו כזה. הצוקים לבנים ובוהקים מאוד וחייבים להיות מגיר או חומר כלשהו, מלח, אני מאמין, זה מה שהם, מים המלח. והשמש כל כך בוהקת. בחור שהיה איתנו טיגן ביצה על סלע. הוא פיצח ביצה על סלע והיא מטוגנה מיד. בגלל החום האדיר. השמש הייתה כל כך אכזרית.
אחר כך נסענו למדבר לצלם עם הבדואים. זה היה מרתק, כי מישהו שהיה לו קשר איתם קבע לפגוש אותם באמצע המדבר. יצאנו לשם והיינו אמורים לפגוש אותם בשעה 11:00 בבוקר. נסענו לאמצע המדבר הזה, לנווה המדבר הזה עם עצי דקל ובריכת מים קטנה, מעיין מים. יכולתי לראות בכל כיוון עד לאופק. לא היה שם אלא דיונות חול עד כמה שהעין ראתה. וכך הגיעה השעה 10:45 וחיכינו, והסתכלתי לאורך המדבר. לא היו בדואים. ואמרתי לאיש הביטחון, 'איפה הבדואים?' הוא אמר, 'אל תדאג, הם יהיו כאן'. אמרתי, 'כן, אבל תראה, אני יכול לראות ממש עד האופק, ואין בדואים. איך לדעתך הם יגיעו מהאופק לכאן בעוד 15 דקות?'. הוא אמר, 'מה שאתה לא יודע זה שהבדואים לא עוברים מעל דיונות חול. הם נכנסים בין הגבעות, כך שלעולם לא תראה אותם. הם תמיד נמצאים בדיונות החול עד שהם מגיעים למרחק של אולי 100 מטר ממך ואז אתה רואה אותם. מכיוון שהם הולכים בין לבין, הם לעולם לא עוברים על דיונת חול. זה יותר מדי מאמץ, אתה מבין'. בסופו של דבר הם הופיעו ונראו האנשים הכי יפים למראה, עם שיניים לבנות כפנינים ושיזופים כהים. הם הצטלמו, ניגנתי בגיטרה והם הקשיבו בשמחה. זה היה דבר מדהים".
מה שמנע מהשיר להגיע למקום הראשון במצעד הבריטי היה השיר "רפסודיה בוהמית" של להקת קווין.
TELEPHONE LINE - ELECTRIC LIGHT ORCHESTRA (E.L.O)
להיט גדול זה, שהוא הרצועה השניה באלבום A NEW WORLD RECORD, הוקלט ביולי 1976 באולפני MUSICLAND, ששכנו במרתף בית מלון במינכן, גרמניה. תפקידי התזמורת הסימפונית והמקהלה נוספו אחר כך באולפני DE LANE LEA שבלונדון.
הפתיחה של קו הטלפון שבשיר הוקלטה מצליל חיוג לצפון אמריקה. הסיבה היא שהלהקה זכתה אז להצלחה גדולה מאד בארה"ב ולכן רצתה להעניק לקהל שלה משהו שיקבל זיהוי מיידי. אז יצאה מהאולפן הגרמני בקשה לשיחה במשרד חברת התקליטים JET (החברה בה הייתה חתומה אי.אל.או) ששכן בקליפורניה. היה ידוע לחברי הלהקה שהמשרד אינו מאויש בזמן ההקלטה. לאחר מכן נלקחה ההקלטה ולפיה למד הקלידן ריצ'רד טאנדי את הצלילים כדי לחקותם בסינטיסייזר המוג שלו. "לא רצינו להשתמש בצליל המקורי כדי שלא יתבעו אותנו מחברת הטלפונים האמריקנית", אמר ג'ף לין בשנת 2001.
את הרעיון לשים את קולו כאילו הוא נשמע דרך שפופרת טלפון רקח ג'ף לין בשלב מאוחר יחסית בהקלטה. הוא לקח איתו את המאסטר לאולפן בקליפורניה ושם הוסיף את האפקט המיוחל. השיר, בגרסתו הידועה, הפך ללהיט של אי.אל.או ששהה הכי הרבה זמן במצעד הבילבורד האמריקני.
הזמר שבשיר (ג'ף לין) ממתין לאהובתו בקצה השני של הטלפון והוא מביע את בדידותו בזמן שהוא ממתין שתענה. הפקת השיר היא מופתית, כשהוא מתחיל לשיר "שלום. מה שלומך?" וכדי להמחיש שהוא בודד ואין מענה לנסיון ההתקשרות שלו, קולו הופך מאפקט השפופרת לקול ברור. המעבר לאפקט הסטריאו המלא בשורה "לילות בודדים, בודדים, בודדים, בודדים" מבטא את העצב והבדידות של השיר. צלצול ההמתנה בקו הטלפון נשמע שוב באמצע השיר, ממש אחרי הפזמון, מה שמביא לאפקט שכל השיר מתרחש בזמן שהזמר נמצא על הקו, וממתין.
המתופף בב בוואן (שלדעתי יש לו סאונד תופים ותיפוף אדירים בשיר הזה) סיפר לי, באחת ההתכתבויות שלי איתו: "זה שונה מהיום. פעם זה היה מאד יקר להתקשר מאנגליה לארה"ב. ידענו שאיש לא יענה בצד השני של הקו, אז הקלטנו את הצליל כשאנו יודעים שהשיחה לא תיענה וכך נצטרך גם לשלם עליה ביוקר".
בכמה ראיונות הצהיר ג'ף לין כי חשב אז על חברתו האמריקנית, שבדיוק יצא מסיבוב הופעות. ככל שהשיר הוקלט בקיץ 1976, שסביר להניח שזו היא סנדי קפלסון, אשתו לעתיד ומזכירה במשרדי חברת התקליטים JET שבלוס אנג'לס. באותו זמן של הקלטת השיר עדיין היה לין נשוי לרוזמרין, אשתו הראשונה. לין (בשנת 2011): "השיר הזה הוא העצוב מכולם. כתבתי אותו מיד אחרי סיבוב אמריקני שהיה לי עם אי.אל.או. הייתה לי חברה שם והיא לא ענתה לטלפון שלי. בגלל זה השתמשתי בצליל החיוג האמריקני. השיר מדבר על שיחות ארוכות טווח. סיבובי הופעות גרמו לקשרים רבים להסתבך".
ג'ף לין (בשנת 1986): "כתיבת השירים שלי השתפרה עד לנקודה בה היא הפכה מסחרית. אנשים באמת יכלו להתחבר לשירים. עשיתי שיר שנקרא TELEPHONE LINE ולא חשבתי שזה יהיה להיט גדול. חשבתי שזה יהיה להיט אבל לא בסדר גודל של מה שקרה איתו".
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.
