מאחורי המוסיקה - והפעם: האימהות והאבות המתקוטטים

מחקר ועריכה: נעם רפפורט

אני זוכר היטב כמה אהבתי כילד להקשיב לשירים של הלהקה הזו. הלחנים הכובשים, המילים מעוררות הדמיון, ההרמוניות הווקאליות הכובשות, העיבודים הכליים השופעים והיופי של ארבעה חבר'ה בכל תמונה שעל גבי עטיפת תקליט שאחזתי בידי. אבל עם השנים הבנתי שהלהקה הזו הייתה רחוקה מהשלמות המוסיקלית שהיא יצרה. החיכוכים בין הארבעה היו קשים מאד ולכן בחרתי להביא אליכם לפה את התמונה האמיתית שמסתתרת מאחורי שירים יפהפיים כמו CALIFORNIA DREAMIN ו-MONDAY MONDAY, צצו גם לא מעט מהלומות.

אז בואו נצא לדרך...

ג'ון פיליפס החל את מערכת היחסים שלו עם מישל גיליאם כשהיה עדיין נשוי לאשתו הראשונה, סוזי אדמס, איתה נולדו לו שני ילדים. המוזיקאי דיק וייסמן ציין, "...קלטתי שיש לו שני ילדים, וחשבתי, 'ג'ון, מה לעזאזל אתה עושה?'...".  

בשנת 1963 הייתה מישל פיליפס נשואה טרייה לג'ון פיליפס. הם גרו בניו יורק, בחורף קר במיוחד, לפחות בסטנדרטים שלה, שכן היא הגיעה מקליפורניה שטופת השמש. ג'ון היה מסתובב בדירה בלילה ועובד על מנגינות, ובוקר אחד הביא למישל את הבית הראשון של השיר החדש שלו. זה היה שיר על געגועים להיות במקום אחר, והוא קיבל השראה מהגעגועים הביתה של מישל. היא נהנתה לבקר בכנסיות, וכמה ימים קודם לכן, היא וג'ון ביקרו בקתדרלת סנט פטריק, מה שהיווה השראה לבית השני (STOPPED INTO A CHURCH). ג'ון שנא את הבית השני הזה, מכיוון שזיכרונות לא נעימים מבית ספר קהילתי דחקו בו, אבל הוא לא הצליח לחשוב על משהו טוב יותר אז הוא השאיר אותו בפנים.

כשהלהקה רק התחילה את דרכה בשנת 1965, חברם בארי מקגווייר עזר להם להשיג חוזה עם חברת התקליטים שלו, דנהיל רקורדס. מקגווייר הקליט את הגרסה הראשונה של השיר CALIFORNIA DREAMIN עם האימהות והאבות כלהקת הליווי שלו ועם סולו מפוחית ​​במקום החליל האלט הכה ידוע שינגן בהקלטה באד שאנק. השיר נועד לשמש כסינגל הבא של מקגווייר אחרי הצלחת הלהיט שלו, EVE OF DESTRUCTION. לאחר מכן, החליטו האימהות והאבות להקליט אותו בעצמם, עם דני דוהרטי (הפאפא השני) ששר את השירה המובילה וכמה שינויי אקורדים שהגה לאחר התייעצות עם גיטריסט ההקלטות, פי.אף סלואן, שהביא אותו להאזין ל-WALK, DON'T RUN של להקת THE VENTURES.התוצאות היו מרשימות, ודנהיל רקורדס הסכימו להשתמש בשיר כסינגל הראשון של ההרכב. אבל הוחלט בסוף לחכות עם זה כדי לא להתחרות בגרסה של מקגווייר, האמן המבוסס. אז הסינגל הראשון של הלהקה היה GO WHERE YOU WNNA GO שלא "הלך" לשום מקום. אז הוחלט להתמקד בחלומות על קליפורניה שיצא בסוף 1965 ותפס פופולריות עצומה.

במרץ 1966 יצא התקליטון הבא שהבליט את יום שני כיום שאי אפשר לבטוח בו. זה התקליטון עם השם MONDAY MONDAY. היה זה דני דוהרטי שדחק בג'ון פיליפס להעלות חומר חדש. פיליפס אמר שיחזור בבוקר עם "שיר בעל משיכה אוניברסלית". והוא אכן בא עם שיר, על התחושה הגרועה שמגיעה עם תחילת שבוע עבודה נוסף. דני דוהרטי לא חשב הרבה על השיר הזה כשהם הקליטו אותו. "אף אחד לא אוהב את יום שני, אז חשבתי שזה סתם שיר על העובד הרגיל", הוא אמר. "שום דבר בו לא בלט לי; זה היה שיר טיפשי על יום בשבוע". אז כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, הוא הופתע מאד כשהשיר הפך ללהיט ענק והוא לא היה לבד בספקנותו: גם מאמא קאס ומישל פיליפס לא אהבו את השיר, וג'ון פיליפס טען שלא היה לו מושג מה משמעות השיר. העיקר שהכסף הרב זרם פנימה לכיסים.

אבל בזמן שהשיר הזה התנגן היטב ברדיו, כבר התנגנה במחנה הלהקה מנגינה אחרת לגמרי - הרומן שהתגלה של מישל פיליפס ודני דוהרטי: זה התחיל במהלך טיול של ארבעת חברי הלהקה לאיי הבתולה. מישל נזכרה: "הרומן שלי עם דני התחיל על החוף. דני ואני שכבנו הרבה ביחד בערסל וזה היה גן עדן, זה היה זמן 'הלגונה הכחולה'... אסיד, הנופים הטרופיים, הזריחות והשקיעות המדהימות". מאוחר יותר היא סיפרה לבעלה על משיכתה לדני, אך זה דחה זאת באומרו שדני לא מעוניין, מה שמישל הרגישה שדרבן את הרומן. דני דוהרטי אישר: "אז, מישל ואני היינו יורדים לחוף ומשחקים פוטבול, ונכנסים למים ומכירים טוב יותר. זו הייתה פשוט נשיקה גנובה על החוף". הרומן גרם למתח עצום.

מישל סיפרה שג'ון ניסה לתפוס אותם: "אני זוכרת שראיתי את הצל של ג'ון יורד במדרגות. הוא ניסה 'לתפוס' אותנו. ג'ון ודני ישבו בחצר האחורית, דיברו, וג'ון אמר, 'אני מבין, דני. אני מבין איזו בחורה מפתה קטנה היא'. חשבתי, 'רגע. עכשיו הכל באשמתי?!'..." מישל גם נזכרה שג'ון צעק, "את יכולה לעשות לי הרבה דברים, מישל, אבל את לא דופקת את זמר הטנור שלי!!!".  

הזמרת השנייה בלהקה, קאס אליוט, הייתה מאוהבת בדני. היא השתוללה כשהיא שמעה את מה שקרה. מישל תיארה את תגובתה של קאס: "כשהרומן עם דני נחשף, אוי ואבוי, זה היה נורא. בגלל שהיא הייתה מאוהבת בדני. כשראיתי את המבט בעיניה כשהיא גילתה, ידעתי שהיא הולכת להרוג אותי. והיא אמרה, 'את יכולה לקחת כל אחד, למה לקחת דווקא את הגבר שאני רוצה?'...".  

ג'ון אילץ את דני לכתוב את השיר I SAW HER AGAIN: מישל אמרה "ג'ון העניש את דני בצורה סדיסטית ומורבידית מאוד, בכך שאילץ אותו לכתוב ולשיר את השיר הזה על הרומן. אמרתי, 'איך יכולת לעשות את זה?', וג'ון אמר, 'כי אני מאמין בהפיכת טרגדיה לפרסום'...". באופן אירוני, דוהרטי קיבל קרדיט על כתיבת השיר. כך הושר שם: "ראיתי אותה שוב אתמול בלילה / ואתה יודע שאני לא אמור לעשות זאת / לקשר אותה אליי זה פשוט לא בסדר / אם לא הייתי יכול, לא הייתי עושה את זה / אבל מה אני יכול לעשות? גם אני בודד /

וזה גורם לי להרגיש כל כך טוב לדעת שלעולם לא תעזבי אותי". כן, השיר נשמע כיצירת פופ מושלמת אך כשמבינים את הסיפור - מאחורי המעטפת יש בלגאן.

מישל התייחסה לג'ון כ"מנהל המשימות" באולפן, וקבעה ש"שום דבר לא היה מספיק טוב עבור ג'ון". היא גם ציינה מתח עם קאס: "הם תמיד רבו והיא התרעמה עליו מאוד... היינו צריכים לעשות את זה בדרך שלו, זו הייתה המוזיקה שלו". הצלמת נורית ווילד (שגם הודתה בהמשך שהיה לה רומן עם ג'ון פיליפס) ציינה: "ג'ון בהחלט היה בשליטה, אבל קאס תמיד הייתה מאתגרת אותו, בעוד שמישל ודני בדרך כלל הלכו איתו".

ראסל גיליאם (אחיה של מישל) הצהיר: "ג'ון סירב להכניס אותה ללהקה מסיבה אחת, וסיבה אחת בלבד. היא הייתה שמנה מדי". ג'ון פיליפס עצמו אמר: "קאס עקבה אחרינו במשך חודשים והמשכנו לומר 'לא, לא'...".  

לאחר שמישל התהדרה ברומן שלה עם ג'ין קלארק מהבירדס, ג'ון פיטר אותה ביום הולדתה, 4 ביוני 1966. זה היה בהופעה במלודילנד כשג'ון פיליפס בישר לה שהיא לא נחוצה יותר.  דני דוהרטי הסביר את האולטימטום של ג'ון פיליפס לו ולקאס אליוט בצורת "או שהיא הולכת או שאני אלך. הדרך היחידה שהלהקה נשארת יחד היא רק אם היא תגורש מחיי. אם אתם רוצים אותה בלהקה, אז אתם חייבים להחליף אותי, בסדר?". מישל סיפרה על המוטיבציה של קאס לחתימה על מכתב הפיטורים הזה: "כאן היא יכלה לומר, 'אוקיי, פגעת בי עם דני; עכשיו תסתכלי. אני הולכת לעשות לך משהו עכשיו שמאוד יכאב לך'..." מישל קיבלה מכתב רשמי חתום על ידי ג'ון, דני וקאס, ובו נאמר כי הם "אינם מעוניינים עוד להקליט או להופיע איתך" ובכך מסיימים כל קשר עסקי. ג'יל גיבסון, חברתו של המפיק לו אדלר באותה תקופה, הובאה להחליף את מישל. ג'יל הקליטה מספר שירים לאלבום השני של הלהקה והופיעה איתה בכמה הופעות. מישל התחננה בפני ג'ון שיאפשר לה לחזור, אך הוא סירב בתחילה ואמר, "פשוט קשה מדי לעבוד איתך. זה פשוט רגשי מדי. את גורמת ליותר מדי בעיות". אבל הסידור עם ג'יל גיבסון לא החזיק מעמד זמן רב. דוהרטי: "ברגע שניסינו את זה בלי מישל, כולנו אמרנו שזה לא יעבוד בלעדיה". לו אדלר ציין שהכימיה עם ג'יל נעלמה: "לא משנה כמה טוב ג'יל אולי נשמעה, הכימיה של הלהקה נעלמה". מישל הוחזרה בסופו של דבר לתפקיד, מתוך תחושה שגישתו של ג'ון השתנתה עם הידיעה שג'יל לא מתאימה.

אבל גם עם מישל זה כבר לא ממש עבד. דני דוהרטי על הדינמיקה שלאחר הרומן: "ניסינו לחזור להיות ביחד עם מישל, וזה לא עבד. זה הטריף אותי, זה הטריף את ג'ון וקאס המסכנה פשוט נשארה לעמוד שם ולצפות בזה. זה פשוט הפך למצב בלתי נסבל שהלך והחמיר מלהקה לאופרת הסבון הזו. היחסים הפנימיים התדרדרו משמעותית. למרות כל זה, העולם מסתכל עלינו כמו על סופרגרופ שעושה את כל המוזיקה הנהדרת הזאת. אבל מתחת לפני השטח, זה כמו, 'אוקיי, בואו נשחה עוד קצת בביצה... שימו את הלב בישבן, ויאללה אנחנו שוב יוצאים לדרך'. להיות ביחד הפך למאד לא נוח".

קאס אליוט רצתה קריירת סולו והיא הודיעה שהיא מתפטרת, במהלך טיול ללונדון בסוף 1967. מישל הרגישה שהלהקה הסתיימה בשנת 1968: "בכנות, לא היה לי אכפת. זה היה בסדר מבחינתי. הרגשתי שאנחנו סוס מת". היא האמינה שהאנרגיה היצירתית נעלמה: "תמיד יכולנו לשיר אבל לא כתבנו להיטים, וזה ממש חשוב. צריך להמשיך עם הלהיטים האלו. נפרדנו כשלא נשאר כלום בכד. ג'ון עזב וקאס אמרה, 'לכו לעזאזל חבר'ה. אני לא יכולה לסבול את הדרמה הזאת, את 'דרמת מישל' הזאת. אני לא יכולה להישאר כאן יותר. להתראות'...". מישל הזכירה גם סעיף בחוזה שנוסח מאוחר יותר שאסר עליה במפורש להשתמש בשם "מאמא מישל" אם הלהקה תתפרק, סעיף בו נלחמה. ג'ון פיליפס גם הודה בשחיקה: "היה ברור שכולנו שרפנו את עצמנו רגשית, אמנותית, פסיכולוגית ופיזיולוגית. היינו גמורים".

הלהקה נאלצה על פי חוזה להקליט את אלבומה האחרון, PEOPLE LIKE US בשנת 1971. המפגשים היו מתוחים, כאשר חברים הקליטו לעתים קרובות את תפקידיהם בנפרד. זה היה מצב אומלל.

מישל פיליפס: "האלבום PEOPLE LIKE US נשמע בדיוק כמו שהוא היה: ארבעה אנשים שמנסים לצאת מחוזה. לא היה לנו חומר וזה היה נורא! זה טרגי...". ג'ון פיליפס תיאר את הסשנים: "זה היה נדיר שכולנו היינו ביחד. רוב השירים דובבו, קול אחד בכל פעם... האלגנטיות, האש, האיחוד החינני של קולותינו נעלמו מזמן".

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459