ברוכים הבאים לסדרת שירי הביטלס שלי - בה אתמקד כל פעם בשיר אחד של הביטלס. אם זה באופן הכנתו, הקלטתו, הסיפור מאחוריו ועוד תופינים. בואו נצא לדרך...
Wednesday morning at five o'clock as the day begins Silently closing her bedroom door Leaving the note that she hoped would say more
She goes downstairs to the kitchen clutching her handkerchief Quietly turning the back door key Stepping outside she is free
She (we gave her most of our lives) is leaving (sacrificed most of our lives) home (we gave her everything money could buy) She's leaving home after living alone for so many years (bye bye)
Father snores as his wife gets into her dressing gown Picks up the letter that's lying there Standing alone at the top of the stairs
She breaks down and cries to her husband Daddy our baby's gone Why would she treat us so thoughtlessly How could she do this to me
She (We never thought of ourselves) is leaving (never a thought for ourselves) home (we struggled hard all our lives to get by) She's leaving home after living alone for so many years (bye bye)
Friday morning at nine o'clock she is far away Waiting to keep the appointment she made Meeting a man from the motor trade
She (what did we do that was wrong) is having (we didn't know it was wrong) fun (fun is the one thing that money can't buy) Something inside that was always denied for so many years (bye bye)
She's leaving home (bye bye)
מי ומה בשיר הזה, שיצא, במאי 1967, בצד הראשון בתקליט "מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר"?
פול מקרטני - שירה
ג'ון לנון - שירה
אריך גרינברג - כינור
דרק ג'ייקובס - כינור
טרבור וויליאמס - כינור
חוסה לואיס גרסיה - כינור
ג'ון אנדרווד - ויולה
סטיבן שינגלס - ויולה
דניס ויגאי - צ'לו
אלן דלזיאל - צ'לו
גורדון פירס - קונטרבס
שילה ברומברג - נבל
פול מקרטני: "לג'ורג' מרטין היה רעיון לשים בשיר את רביעיית כלי המיתרים ואמרתי, 'לא, אני לא חושב כך'. הוא אמר, 'ממש יש לי הרגשה לזה. אני שומע את זה עובד'. אז אמרתי, 'אוי, רביעיית כלי מיתר, זה מאוד קלאסי, אני לא באמת מעוניין...'"
הדיווח הזה ממקור ראשון של פול מקרטני נוגע בעיבוד המיתרים לשיר YESTERDAY, קלאסיקה שלו שבהחלט שינתה את דעתו ברגע ששמע את המוצר המוגמר. התגובה המוחצת לשיר ההוא הייתה ללא ספק הדחף לשימוש בכלי מיתר בשאר האלבומים שהוציאו הביטלס. הם לקחו את זה צעד קדימה, בשנת 1966 עם השיר "אלינור ריגבי", שזכה בפרס הגראמי. ואז, עם ההתמקדות האינטנסיבית שלהם בתהליך ההקלטה בשנת 1967, הביטלס הלכו צעד נוסף קדימה בתחום עם SHE'S LEAVING HOME הנוקב להפליא, כי תמונת המצב הזו של פער הדורות של שנות השישים והתוצאה העצובה שלו בתוך המשפחה כמעט לא משאירה עין יבשה כשחושבים על המילים. ככל שחלפו השנים, המסר עומד בוודאות במבחן הזמן.
בתקופה ההיא הייתה מלאני קו, בתם של ג'ון ואלזי קו מסטמפורד היל, בלונדון. בגיליון ה-27 בפברואר 1967 של הדיילי מייל הלונדוני הופיעה כתבה על היעלמותה של מלאני עם הכותרת "בחורה ברמה גבוהה יוצאת ממכונית ונעלמת". הכתבה תיארה את מלאני כ"תלמידת בית הספר שנראה שיש לה הכל", והותירה לא רק את מכונית האוסטין 1100 שלה מחוץ לבית כשהיא פתוחה, אלא גם "ארון מלא בבגדים", כשהיא לוקחת "רק את אלו שלבשה". אביה צוטט כמי שאמר: "אני לא יכול לדמיין למה היא צריכה לברוח. יש לה הכל כאן... אפילו את מעיל הפרווה שלה".
"ראינו כתבה בעיתון על בחורה צעירה שעזבה את הבית ולא נמצאה. היו הרבה כאלה באותה תקופה", סיפר פול מקרטני בספרו MANY YEARS FROM NOW. "זה הספיק כדי לתת לנו קו עלילה. אז התחלתי לכתוב את המילים: היא חומקת החוצה ומשאירה פתק ואז ההורים מתעוררים ואז... זה היה די נוקב. אני אוהב את זה בתור שיר, וכשהראיתי את זה לג'ון, הוא הוסיף את הפזמון עם השירה הממושכת, ואחד הדברים היפים במבנה של השיר הוא שהוא נשאר על אקורד אחד בלי סוף. לפני התקופה ההיא, בכתיבת השירים שלנו, היינו מחליפים אקורדים אבל זה נשאר על האקורד שבאמת מחזיק אותך. זה טריק קטן וממש נחמד ואני חושב שזה עבד טוב מאוד". בעודו מרחיב בספרו THE LYRICS, אמר פול: "אחת הדוגמאות האהובות עלי ביותר לשימוש באקורד אחד בלבד היא 'היא עוזבת את הבית', שם נלחמתי נגד שינוי אקורד. זה נשאר כך הרבה זמן. הרגשתי גאה בזה, כי האינסטינקט הטבעי הוא לשנות בכל שורה חדשה".
לאחר מכן הגדיר פול את פירוש "הפזמון היווני" בכך שהוסיף: "בזמן שהראיתי את זה לג'ון, הוא עשה את המקהלה היוונית, עם השקפת ההורים: 'נתנו לה את רוב חיינו, נתנו לה כל מה שכסף יכול לקנות...' אני חושב שאולי זה היה בסיפור הראשי, אולי זה היה ציטוט מההורים'. ג'ון חזר על ההסבר של פול באומרו: "לפול היה הנושא הבסיסי לשיר הזה, אבל כל השורות האלה כמו 'הקרבנו את רוב חיינו... נתנו לה כל מה שכסף יכול לקנות', אלו היו הדברים שדודתי מימי נהגה לומר לי. זה היה קל לכתוב את השיר הזה". דף המילים המקורי מציג מילים חלופיות לפזמון השני, שאולי נכתבו גם על ידי ג'ון, אלה היו "האם זו התודה שאנו מקבלים / כל התודות שאנו מקבלים". השורות הללו מהוות תחליף ל"מעולם לא חשבנו על עצמנו / מעולם לא חשבנו על עצמנו".
ג'ורג' מרטין: "במקור, זה ללא ספק היה השיר של פול, אבל ג'ון תרם לא מעט במובן מסוים עם הפזמון העונה". פול מאשר זאת באומרו, "זה היה בעיקר שיר שלי, בעזרת ג'ון".
גם בשיר זה, כמו בשירי ביטלס אחרים, אנשים מצאו מסרים שלא ממש היו שם. אפילו ג'ורג' האריסון התייצב כדי להפריך את השמועה בדבר רמיזה לא נעימה במילים: "'אדם מהסחר המוטורי' אומר כל מה שעולה על דעתכם, אתה יודע. אני יודע כשאני אומר שזו לא הפלה, ואם אנשים מאמינים שכן, אז זה תלוי בהם. הם פשוט ימשיכו להאמין בזה".
פול הצהיר: "מאז אנשים אמרו שזה הוא טרי דוראן, שהיה חבר שלנו שעבד באולם תצוגה של מכוניות, אבל זו היה רק בדיה. האיש מהסחר המוטורי היה פשוט סוג של בחור שיכול למשוך פרגית צעירה בכך שאמר, 'את רוצה לנסוע במכונית שלי, יקירתי'?' אז זה היה רק קצת קשקוש".
"הדבר המדהים בשיר היה כמה הוא הסתדר בחיי", אמרה מלאני קו. "זה ציטט את ההורים שאומרים 'נתנו לה כל מה שכסף יכול לקנות' וזה נכון במקרה שלי. היו לי שתי טבעות יהלומים, מעיל מינק, בגדים בעבודת יד ממשי וקשמיר ואפילו מכונית משלי. ואז הייתה השורה 'אחרי שגרתי לבד כל כך הרבה שנים', שבאמת תפסה אותי כי הייתי בת יחידה ותמיד הרגשתי לבד... שמעתי את השיר כשהוא יצא וחשבתי שהוא על מישהי כמוני אבל מעולם לא חלמתי שזה בעצם עליי... כנראה הייתי בשנות העשרים לחיי כשאמא שלי אמרה שראתה את פול בטלוויזיה והוא אמר שהשיר מבוסס על סיפור בעיתון. אז התחלתי לספר לחברים שלי שזה עליי".
"השארתי פתק, כן", אמרה מלאני בראיון לטלוויזיה. היא אכן נפגשה עם גבר וחלקה איתו דירה בבייזווטר, במרכז לונדון. בעבר, באופן מוזר, הוא עבד בפועל בעסקי הרכב". מוזר עוד יותר הוא צירוף המקרים הנוגע לדמות הראשית שנבחרה בשיר. ארבע שנים קודם לכן, ב-4 באוקטובר 1963, מלאני בת ה-13 פגשה את פול במהלך הצילומים של תוכנית הטלוויזיה הבריטית המצליחה READY STEADY GO. מלאני התחרתה עם שלוש מתמודדות נוספות בתחרות פנטומימה עבור התוכנית ופרק זה היה הפעם הראשונה שהביטלס הופיעו בתוכנית. פול גויס לשפוט בתחרות והוא בחר במלאני כמנצחת. "פול מקרטני ניגש ולחץ את ידי ונתן לי אלבום של הביטלס, שהיה הדבר הכי גדול שיכול לקרות לכל נערה מתבגרת קטנה. האמת שקצת התאכזבתי כי ציפיתי לפרס גדול יותר".
בדיעבד, בספרו THE LYRICS, פול חשף עוד השראה אפשרית לשיר. "בנוסף לדיווח בעיתון, אני די בטוח שהשפעה נוספת הייתה 'הצגה של יום רביעי'. זה היה מחזה שבועי בטלוויזיה שהתייחס לעתים קרובות לנושאים חברתיים 'גדולים'. זה מסוג הדברים שאנשים היו דנים בהם בתחנת האוטובוס ביום חמישי בבוקר. זה היה חלק חשוב מאוד של השבוע. אחד הפרקים היה CATHY COME HOME בבימויו של קן לואץ'. זה מחזה שרבע מאוכלוסיית בריטניה צפתה בלילה שבו שודר בנובמבר 1966... והפרט של 'השארת פתק שהיא קיוותה שיאמר יותר' הוא אחד הרגעים החזקים בשיר. כמו כותבים רבים, אני מוקסם ממה שחסר ביצירה".
לפני תחילת ההקלטה, פול חשב היטב כיצד יש להציג את השיר באלבום. "פול התלהב מאוד מהאפשרויות של הגדרות תזמורתיות", כתב בארי מיילס בספר MANY YEARS FROM NOW, "והרגיש שהשיר הזה יתאים ביותר לסוג זה של עיבוד". לכן, ב-10 במרץ 1967 או בסמוך לכך, פול יצר קשר עם ג'ורג' מרטין לגבי הרעיון שלו.
בספרו של מרטין, ALL YOU NEED IS EARS,, המפיק מתאר את דעתו על הדיון הזה עם פול: "במהלך היצירה של התקליט סרג'נט פפר קרתה אחת הפגיעות הגדולות בחיי... באותה תקופה הייתי עדיין צריך להקליט את כל האמנים האחרים שלי. יום אחד צלצל אלי פול כדי לומר: 'יש לי שיר שאני רוצה שתעבוד איתי עליו. אתה יכול לבוא מחר אחר הצהריים? אני רוצה לעשות את זה מהר. נזמין תזמורת, ואתה יכול לנצח עליה'. 'אני לא יכול מחר, פול. אני מקליט את סילה בלאק בשתיים וחצי'. 'בחייך. אתה יכול לבוא בשעה שתיים'. 'לא, אני לא יכול, יש לי סשן'. 'בסדר', הוא אמר, ובזה הסתיימה השיחה".
"מה שהוא עשה אז, כפי שגיליתי מאוחר יותר, היה לגרום לניל אספינל, עוזר הלהקה, להתקשר ולמצוא מישהו אחר שיעשה עבורו את התיזמור, פשוט כי לא יכולתי לעשות את זה בהתראה קצרה כזו. בסוף הוא מצא את מייק לינדר, שיכל. למחרת הציג לי פול את מה שלינדר עזה ואמר, 'הנה. יש לי תיזמור. אנחנו יכולים להקליט את זה עכשיו''... הקלטתי את זה, עם כמה שינויים כדי שזה יעבוד טוב יותר, אבל נפגעתי. חשבתי: 'פול, יכולת לחכות, כי באמת לא יכולתי לעשות את זה אחר הצהריים, אלא אם רק הקדשתי הכל לביטלס ומעולם לא עסקתי באף אמן אחר'. ברור שפול לא חשב שזה חשוב שאעשה הכל. מבחינתי זה היה. לא יצא לי מזה הרבה מנקודת מבט פיננסית, אבל לפחות קיבלתי סיפוק. התיזמור של מייק עצמו היה מספיק טוב, ועדיין מחזיק מעמד היום, אבל זה היה התיזמור היחיד שאי פעם עשה מישהו אחר במהלך כל התקופה שלי עם הביטלס. עם זאת, זה קרה, ולא היה מה לעשות בנידון".
מייק לינדר היה מפיק ומעבד עצמאי שפול פגש בזמן שהשתתף בסשן ההקלטות באולפני DECCA לגרסה של מריאן פיית'פול לשיר YESTERDAY. ככל הנראה הוא זכר שפגש אותו בפגישה ההיא והשיג את המספר שלו על ידי שליחת ניל אספינל כדי למצוא אותו עבורו.
פול: "צלצלתי לג'ורג' מרטין ואמרתי, 'אני ממש מתחבר לשיר הזה, ג'ורג'. אני רוצה להקליט את זה בשבוע הבא'. הייתי ממש להוט להקליט את זה ולא רציתי ששום דבר יעצור אותי, אחרת אאבד את הדחף הזה, אאבד משהו בעל ערך. אז צלצלתי אליו ואמרתי, 'אני צריך שתעבד את זה'. הוא אמר, 'אני מצטער, פול, יש לי סשן של סילה'. ואני התעצבנתי. אחרי כל הזמן הזה בעבודה משותפת, הוא צריך להוציא את עצמו מזה. כנראה שלא היה הגיוני ממני לצפות ממנו לאחרת. בכל מקרה, אמרתי, 'טוב, בסדר, תודה ג'ורג'...' והתקשרתי למייק לינדר, מעבד אחר. גרמתי לו לבוא לביתי והראיתי לו מה אני רוצה, והוא אמר, 'תעזוב את זה בשבילי'. הוא לקח את זה, עשה את זה, וג'ורג' מרטין נפגע מאוד, כנראה. אבל כמובן שנפגעתי מזה שלא היה לו זמן בשבילי אבל היה לו זמן לסילה בלאק".
"זה היה השיר שברח ממני", הצהיר מאוחר יותר ג'ורג' מרטין. "זה היה השיר שרציתי לעשות... זה היה רק אחד מהדברים המטופשים האלו. הוא היה כל כך חסר סבלנות והייתי תלוי בעבודה אחרת ופשוט לא יכולתי להתמודד עם זה. אבל פול מבין עכשיו, למרות שהוא הופתע מכך שהייתי מוטרד".
הקלטת השיר החלה ב-17 במרץ 1967, באולפן מס' 2 הגדול במתחם אולפני EMI. נראה שפול היה הביטל היחיד שנכח ביום זה, כי הכוונה של הפגישה הזו הייתה הקלטת כלי המיתר בלבד. הפעם, בניגוד להקלטות כלי מיתר בעבר עם הביטלס, לא רק גברים הגיעו לאולפן כי אם גם שילה ברומברג שהביאה עמה את הנבל שלה. שילה הייתה האישה הראשונה שניגנה בהקלטה של הביטלס.
הסשן, לפי הדוקומנטים, התחיל בשעה 19:00, אבל ברומברג סיפרה לבי.בי.סי, בשנת 2011, אחרת. "היו אנשים שנקראו קובעי סשנים. אז אחד מהם התקשר אלי ושאל, האם אני פנויה מ-9 בלילה עד חצות. וחשבתי, 'אני באמת רוצה להקליט מ-9 עד חצות?' אבל זה היה אלק, והוא נתן לי הרבה עבודה, אז לא רציתי לדחות אותו... אז ישבתי באולפני EMI בשעה שמונה וחצי וכיוונתי את הנבל".
ג'ורג' מרטין הכין את התווים הסופיים שיוצגו לעשרת הנגנים שנכחו ביום זה ונתן להם לערוך חזרות לפני השעה 21:00. "הייתי צריך לשנות קצת את הדפים, אבל לא מאוד", נזכר ג'ורג' מרטין, והוסיף, "מייק לינדר עשה עבודה טובה". שילה ממשיכה: "פתאום הונחת קטע מוזיקלי על דוכן הנגינה שלי ונתתי בו מבט קצר...אלק לא סיפר לי בזמנו שזה היה עבור הביטלס. אף פעם לא ידעת עם מי אתה הולך לנגן... ואז הקול הזה אמר, 'נו, מה יש לך בדף?' וזיהיתי את המבטא של ליברפול. הסתובבתי, וכמובן, זה היה פול מקרטני".
שישה טייקים של השיר הוקלטו ביום זה, ארבעה מהם הושלמו. מתוך ארבעת אלו, מאחר ואלו היו מוזיקאים מקצועיים, הביצועים שלהם היו כמעט ללא רבב וזהים. עם זאת, מישהו במיוחד היה בררן לגבי מה שהוא רוצה. "קודם כל ניגנתי בדיוק את מה שהיה כתוב", סיפרה שילה. "ואז עצרתי ופול אמר, 'לא, אני לא רוצה את זה. אני רוצה משהו, אהההה...'" אחרי שהיא ניסתה רעיונות אחרים, פול פשוט היה חזר ואמר, 'לא, אני לא רוצה את זה. אני רוצה משהו, אההה...' אני חושבת שהיה לו רעיון בראש איך הוא רצה שזה יישמע אבל הוא לא יכל לתאר את זה, הוא לא יכל לבטא את זה, והוא חיכה שמישהו יוציא את זה החוצה לאוויר. במהלך הסשן, אחרי כל פעם שניגנו, שמענו, 'לא, אני לא רוצה את זה. אני רוצה משהו, אההה...' אז ננגן את זה שוב'... הגיעה שעת חצות, ולנגני המיתרים נמאס באמת. בסופו של דבר קם מנהיג התזמורת, אריך גרינברג, תחב את הכינור שלו מתחת לזרועו ואמר, 'עכשיו חצות, אנחנו צריכים ללכת הביתה, כי אנחנו עובדים בבוקר'. אז נשמע קולו של פול מתיבת הבקרה אומר, 'טוב, אז אני מניח שזהו זה'. וכולנו הלכנו הביתה".
שלושה ימים לאחר מכן, ב-20 במרץ 1967, נערך המפגש הבא של הקלטת השיר. לפחות שני ביטלס היו נוכחים, פול וג'ון. המשימה הראשונה שעמדה על הפרק הייתה לפנות מקום בערוצי ההקלטה לתוספות של השירה, מכיוון שכל ארבעת הערוצים (סרג'נט פפר הוקלט בארבעה ערוצים, זוכרים?) היו מלאים בצלילי כלי המיתר מלפני שלושה ימים. עדיין, הנוכחים באולפן לא יכלו להחליט אם הטייק הראשון או השישיהיה הטוב ביותר (במילא כמעט ולא היה הבדל ביניהם), אז הם עשו מיקסים של שני הטייקים לבדיקה. הטייק הראשון ניצח.
השלב הבא היה עם הקלטת השירה. כהרגלם במהלך הקלטת האלבום סרג'נט פפר, הביטלס אהבו להתנסות בשינוי מהירות הטייפ כדי לקבל אפקטים שונים. במקרה של השיר הזה, התקבלה החלטה להקליט את השירה כשהרצועה התזמורתית מואצת מעט לכדי חצי טון למעלה.. טכנאי ההקלטה היה ג', אמריק: "פול הרגיש שהוא רוצה שורות מסוימות בשירתו עם הכפלה, והוא גם רצה שהמיתרים יישארו בסטריאו. הפתרון היחיד היה לגרום לו ולג'ון לשיר את השירה שלהם באותו הזמן. האורות באולפן כובו כדי לקבוע את מצב הרוח; האור היחיד בא ממנורת שולחן ליד הקיר. ג'ון ופול ישבו על שרפרפים גבוהים, זה מול זה, בוחנים זה את שפתיו של זה בדריכות לשירה. כשצפיתי בהם, אני זוכר שחשבתי שהקולות של ג'ון ופול היו כל כך שונים אך השלימו בצורה מושלמת זה את זה, בדיוק כמו האישיות והגישה שלהם ליצירת מוזיקה. גם פה לא הייתה שירה קלה לעשותה להקלטה - בשלב מסוים היה דיון ארוך על הכנסת הכמות הנכונה של רגש לתוך הליריקה. פול היה די פרפקציוניסט בשלב הזה, והוא ממש עצבן את ג'ון בכך שהוא שר את אותה שורה שוב ושוב. למעלה בחדר הבקרה, נאלצתי לעשות קצת שינויים כדי לקבל את הפרספקטיבה הנכונה והניגודיות בין שני הקולות".
המשימה הושלמה והשיר עבר מיקס עם תוספת הידהוד לנבל. פול: "אני לא אוהב את ההד על הנבל, אבל אני לא יודע מי אמר לג'ורג' מרטין לעשות זאת". כשהתקליט סרג'נט פפר יצא, גירסת המונו הכילה את השיר במהירותו הטבעית. גירסת התקליט הסטריאופוני באה עם השיר כשהוא מואט במקצת כדי ליצור אווירה מלנכולית. זה כנראה לא היה בכוונה ופשוט שכחו להאיץ את הסליל כדי לגרום לשירה להישמע טבעית. בסוף, זו הגרסה שרוב המאזינים למדו להכיר ולאהוב וזה מוסיף לטיעון שפחות מאמץ הושקע אז בהכנת מיקס הסטריאו לאלבום, מכיוון שהיה ברור אז שרוב הצרכנים לא ישמעו את זה בכל מקרה, כי המונו שלט אז בתחום המוסיקה המוקלטת. "אם אתם רוצים להכיר את סרג'נט פפר כמו שצריך, תקשיבו לו במונו", אמר ג'ורג' האריסון.
מלאני קו: "אני לא יכולה לשמוע את השיר. זה פשוט עצוב מדי בשבילי. ההורים שלי נפטרו לפני זמן רב ומעולם לא פתרנו את הבעיות בינינו. השורה הזו, 'היא עוזבת את הבית אחרי שחיה לבד כל כך הרבה שנים' כל כך מוזרה לי כי בגלל זה עזבתי. הייתי כל כך לבד. איך ידע פול שאלו התחושות שהניעו אותי?"
הספר על הביטלס, "ביטלמאניה!" - ספר חובה לכל אוהבי הביטלס.
להזמנת הרצאות בוטיק על הביטלס ועוד: 050-5616459
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
