סערה בממלכת הרוק: ימי הדרמה האחרונים של ג'ון לנון ומאי פאנג

בסתיו 1974, נדמה היה שעולמו של ג'ון לנון, האיש שהיה פעם הלב הפועם של הביטלס, נמצא סוף סוף על מסלול יציב. הוא התגורר בניו יורק עם בת זוגו הצעירה, מאי פאנג (שהייתה המזכירה של יוקו אונו והוצבה על ידי הבוסית לשמור על ג'ון בזמן הפרידה ביניהם), בתקופה שזכתה לכינוי המפורסם "הסופשבוע האבוד" – תקופה של 18 חודשים של יצירתיות פרועה, מסיבות חסרות מעצורים, ובעיקר, חופש מיוקו. אבל מתחת לפני השטח, הרוחות החלו לנשב בעוצמה, ומערבולת של הצלחה מסחררת, קנאה יוקדת, שדים ישנים וחברים ותיקים עמדה לשנות את הכל.

הכל החל סביב חגיגות יום ההולדת. השניים, ג'ון ומאי פאנג, היו יחד כבר ארבעה עשר חודשים, והתאריכים החשובים התקרבו: ג'ון עמד לחגוג 34 שנים ב-9 באוקטובר, ומאי חגגה 24 ב-24 באוקטובר. לנון, שהיה באותה תקופה מוקסם מצלילי הסיטאר ההודיים, קיבל ממאי מתנה שהיתה כולה אהבה. היא ואיש הסאונד הצעיר ג'ימי אייובין, שלימים יהפוך למפיק-על, סרקו את חנויות כלי הנגינה המשומשים ומצאו גיטרת-סיטאר ישנה, מדגם שכבר לא יוצר. על גב הכלי היא הצמידה לוחית קטנה ועליה חריטה פשוטה: "בכל אהבתי". כדי להמתיק את העסקה, היא קנתה לו גם עוגת שוקולד עשירה מהאופה האהוב עליו, ויליאם גרינברג ג'וניור.

אלא שהמחווה התמימה הזו לחצה על הכפתורים הלא נכונים. יום לאחר יום ההולדת, הטלפון צלצל. על הקו היתה יוקו. "ג'ון מאוד מתוח ממה שכתבת על גב המתנה", היא אמרה בקור. "הוא חושב שאת רוצה להתחתן איתו. זה הלחיץ אותו מאוד. גרמת לו להיות עצבני. את יודעת שאסור לך לעשות דברים כאלה". המסר היה ברור: גם מרחוק, יוקו עדיין החזיקה במפתחות לנפשו של ג'ון.

כשבוע לאחר מכן, הגיעה מתנה נוספת, הפעם מאלטון ג'ון, כוכב העל הבריטי שהפך לחבר קרוב של לנון. קופסה מהודרת מחנות התכשיטים היוקרתית VAN CLEEF & ARPELS נפתחה, ומתוכה נחשף תליון שחור ועצום, מחובר לשרשרת זהב. התליון היה מעוטר במסגרת זהב, ועליה הקדשה מאלטון. צד אחד של התליון היה עשוי מזהב ופלטינה, כמחווה לתקליטי הזהב והפלטינה שלנון זכה בהם. הזהב עוצב בצורת חומה והפלטינה כגשר – הומאז' מבריק של אלטון לתקליט החדש והמצליח של לנון, WALLS AND BRIDGES. על הצד השני של התליון, שובץ באבנים נוצצות הכינוי החביב על לנון, WINSTON O’BOOGIE.

ג'ון בחן את האבנים בחשדנות. "אלה אבנים מזויפות", פסק, תוך שקמצנותו המולדת מנעה ממנו להאמין בנדיבות של מישהו אחר. "אני לא חושבת", ענתה מאי, "אלטון לא ילך ל-VAN CLEEF & ARPELS כדי לקנות אבני חן מזויפות". לנון בחן את התליון עוד דקה או שתיים, ואז זרק אותו כלאחר יד על הרצפה ליד המיטה. מאוחר יותר, כשמאי שוחחה עם טוני קינג, איש סודו של אלטון, היא שאלה אותו ישירות: "תגיד את האמת. אלה אבנים מזויפות?". טוני צחק. "את בטח צוחקת", ענה. "אלה יהלומים, יקירתי!". כשמאי סיפרה זאת ללנון, הוא זינק למיטה, חטף את התליון, הרים אותו אל האור ובחן את האבנים המנצנצות. אכן, יהלומים. הוא הניח את התליון בזהירות על מדף מעל מיטתם.

באותם ימים, ג'ון לא רק קיבל מתנות יוקרתיות; הוא גם עבד קשה. הוא קיבץ נגנים כדי להשלים סוף סוף את תקליט הקאברים לשירים ישנים, שהפקתו המקורית עם המפיק פיל ספקטור הסתיימה בתוהו ובוהו מוחלט (ספקטור, כזכור, נעלם עם הסלילים לאחר שירה ירייה באולפן). תוך זמן קצר הוקלטו הרצועות הבסיסיות לתקליט שלימים ייקרא ROCK 'N' ROLL. במקביל, הוא השקיע מאמצים אדירים בקידום התקליט WALLS AND BRIDGES. המאמץ השתלם בגדול: לראשונה בחייו כאמן סולו, ג'ון כבש במקביל את פסגת מצעד הסינגלים (עם השיר WHATEVER GETS YOU THRU THE NIGHT, בו התארח אלטון ג'ון) ואת פסגת מצעד התקליטים באמריקה. ההישג המדהים הזה הימם ושמח אותו. סוף סוף היו לו את המקומות הראשונים שלו. "זה מה שתמיד רציתי", אמר למאי בהתלהבות. "לא חשבתי שאני יכול לעשות את זה, אבל עשיתי".

בבוקר שבו הגיעו החדשות על הניצחון, יוקו התקשרה. ג'ון עוד ישן. מאי בישרה לה את הבשורה. תגובתה של יוקו היתה צוננת וארסית: "מאי, כולם יודעים שזה הכל הייפ; זה כל מה שזה". מאי שתקה, המומה מהקנאה והמרירות שבקולה. כמובן, כשג'ון התקשר אליה בחזרה, היא הרעיפה עליו ברכות ואיחולים על הניצחון הגדול. הצביעות חגגה.

זמן קצר לאחר מכן, גם אלטון התקשר לברך. ואז הוא הזכיר לג'ון את ההבטחה שנתן לו: אם השיר המשותף שלהם יגיע למקום הראשון, ג'ון יעלה להופיע איתו בהופעה שלו במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. מאי ראתה את הפאניקה בעיניו של לנון. "אכן הבטחתי", הוא אמר לאלטון. "אתה לא חייב לעשות את זה אם אתה לא רוצה", אמר אלטון בנדיבות. "סתם התלוצצנו". "לא, לא. הבטחה זו הבטחה... אבל נדבר על זה עוד".

במקביל, חברים ותיקים שכנעו את ג'ון לתמוך במופע בימתי של שירי הביטלס, SGT. PEPPER'S LONELY HEARTS CLUB BAND ON THE ROAD, שהיה אמור לעלות ב-14 בנובמבר בתיאטרון BEACON. ג'ון הזמין את יוקו לערב הפתיחה, אך היא סירבה. למאי, לעומת זאת, היתה תחושה רעה. היא ידעה שיוקו תופיע במפתיע. היה זה בלתי נתפס שהיא תחמיץ הזדמנות להביך את ג'ון בפומבי, כשהוא יושב לצידה. "היא אמרה לי שהיא לא באה", אמר ג'ון בתקיפות.

בליל הפתיחה, לאחר שהתיישבו במקומותיהם, ניגש אליהם הרולד סיידר, עורך דינם. "יוקו פה", אמר. "היא לא רוצה לשבת מאחור". ג'ון קפא במקומו. הוא שלח למאי את אחד ממבטיו חסרי האונים. היא צדקה. יוקו הגיעה עם חברה והחליטה להעמיד את ג'ון במבחן פומבי. מאי ידעה שאם תישאר במקומה, ג'ון לא יבקש ממנה לזוז, אבל אז הוא ישקע ברגשות אשם על היחס ליוקו, והיא תצטרך להתמודד עם מצב רוחו. "זה יקל על המצב אם אתחלף איתה במקום?", שאלה. ג'ון חשב לרגע, ואז פסק בנחרצות: "תגיד לה שהיא תצטרך לשבת מאחור".

מאי היתה המומה. זו היתה הפעם הראשונה שג'ון היה מוכן להראות לציבור שהוא איתה, לא עם יוקו. מאוחר יותר סיפרו לה שיוקו לא הגיבה להחלטה. במהלך המופע היא כן העירה, "אתם יודעים, הרבה מהשירים האלה די טובים". זו היתה הפעם הראשונה, לאחר שבע שנות היכרות עם לנון, שהיא טרחה להקשיב באמת לקלאסיקות של לנון-מקרטני. המוזיקה של הביטלס פשוט לא עניינה אותה.

בסוף ההופעה, הם מיהרו לצאת כדי להימנע מההמון. הם נעו כל כך מהר, שלא שמו לב שיוקו קמה ורצה אחריהם, קוראת "ג'ון... ג'ון". היא אפילו עמדה ברחוב, מביטה בלימוזינה המתרחקת, בזמן שהמשיכה לקרוא לו לעצור. ההתעלמות הפומבית גרמה לה להיכנס למצב רוח קודר. בלימוזינה, ג'ון אמר, "מי היה מאמין שיוקו תבוא הלילה?", ואז קפא. הוא חייך אליה במבוכה, והנושא נזנח.

אחרי המופע היתה מסיבה בדיסקוטק בשם HIPPOPOTAMUS. ברגע שהם הגיעו, ג'ון צעד ישר לבר. אחרי משקה או שניים, הוא החל לפלרטט עם כל אישה שעברה לידו. נשים חיבקו ונישקו אותו וישבו על ברכיו. מאי צפתה מהצד כמה דקות ואז אמרה, "אם אתה לא מפסיק עם זה, אני הולכת". הוא השתכר במהירות; מבטו היה מזוגג והוא בקושי שמע אותה. הפעם היא היתה נחושה לא להיות בסביבה כשהוא משתמש באלכוהול כתירוץ להשתולל. "אני הולכת", אמרה שוב, קמה ויצאה.

כעבור כמה שעות, היה ברור שהוא לא חוזר הביתה. בחשד שמא הוא מערב את יוקו בתכסיס כלשהו, היא התקשרה אליה. "ג'ון לא בבית", אמרה. "הוא איתך?". "לא, מאי". "שמעת ממנו?". "לא, מאי". "את יודעת איפה הוא?". "לא, מאי". "אם תשמעי ממנו, אני רוצה לדעת".

"הוא שתה אלכוהול?", שאלה יוקו. "כן". "הוא לקח קוקאין?". "כן".

היתה שתיקה. ואז יוקו אמרה במשפט שקבר הכל: "את יודעת, מאי, אני חושבת לקחת אותו בחזרה".

"מה אמרת?".

"אני חושבת לקחת אותו בחזרה אליי".

למרות שהיא אמרה זאת בשלווה, ללא שמץ של רגש, מאי ידעה שהיא מתכוונת לכך. יוקו תמיד התכוונה למה שאמרה. כפי שרצתה לזווג בין ג'ון למאי והשיגה את מבוקשה, כך היא רצתה את ג'ון בחזרה, והיא תשיג גם את זה. ג'ון התריס נגדה והביך אותה בפומבי – וזו היתה סיבה מספקת עבורה לנקום ולבסס מחדש את כוחה. מאי ידעה שהיא תשלם מחיר כבד על רגע ההנאה שחשה כשלנון אמר ליוקו לשבת מאחור. ליבה נשבר. היא ישבה ערה כל הלילה, לבדה, עד עלות השחר. קולה של יוקו הדהד בראשה: "אני חושבת לקחת אותו בחזרה". דמעות זלגו על לחייה. היא ידעה שזוהי תחילת הסוף.

כשג'ון חזר למחרת, הוא סיפר שעזב את המועדון עם קבוצת אנשים והגיע לדירתה של דוגמנית שחורה מפורסמת, ולאחר מכן לדירתה של אשתו השחורה של איש עסקים מתעשיית המוזיקה. "לא שכבתי איתה", אמר. "לא באמת". מאי לא אמרה דבר. "היי, את נראית כמו עקרת בית קנאית". "אתה טועה", ענתה. "עקרות בית קנאיות נשארות ומגנות על הרכוש שלהן. אני עזבתי כי ידעתי שאתה הולך להשתגע. מה שמפריע לי הוא ששתית והשתמשת בזה כתירוץ להשתולל. ומה שבאמת מפריע לי זה שכאשר דיברתי עם יוקו, היא אמרה לי שהיא חושבת לקחת אותך בחזרה. מה שזה אומר באמת זה שהיא רוצה אותך בחזרה ויש לה תוכנית, ואני יודעת שהיא יודעת איך להחזיר אותך".

ג'ון קפא. "זאת פשוט יוקו", אמר לבסוף. "אתה צודק. זאת יוקו, ובגלל זה אני עצובה. אני לא רוצה הפתעות. אם אתה חושב לעזוב, אני רוצה לדעת".

"אני לא חוזר", הוא התעקש. ג'ון הביט בה בכעס והיא לא התעמתה איתו, למרות שלא האמינה לו. מאותו רגע, ג'ון היה קר מאוד ליוקו בטלפון. מאי ראתה אותו עושה מאמץ אמיתי להתנגד לה.

ימים ספורים לאחר מכן, הם נסעו עם אלטון לראות את הופעתו בבוסטון גארדן, לפני ההופעה המשותפת במדיסון סקוור גארדן. ג'ון התלהב מהמופע. "זה עושה לי חשק לחזור לדרכים. הייתי מת לצאת לסיבוב הופעות", אמר למאי. אך עד סוף המופע, מצב רוחו השתנה. "את יודעת, זו יותר מדי אחריות בשבילי. לפחות עם הביטלס היינו ארבעה לחלוק בנטל. הפעם זה יהיה רק אני. אני לא חושב שאני יכול לעשות את זה לבד".

ההכנות להופעה בניו יורק נמשכו, אך האווירה הפכה מתוחה. שיחה אנונימית למשטרה טענה שאדם חמוש מסתובב במלון של אלטון ומחפש אותו. השוטרים הזהירו את אלטון, וכולם נכנסו ללחץ, במיוחד ג'ון, שעמד להופיע מול קהל חי לראשונה מזה שלוש שנים. החזרה באולפן ההקלטות RECORD PLANT עברה חלק. אלטון, פרפקציוניסט אמיתי, דאג שהלהקה תנגן כל תו בדיוק כמו בתקליט. הם תרגלו את WHATEVER GETS YOU THRU THE NIGHT ואת LUCY IN THE SKY WITH DIAMONDS. כשהגיע הזמן לבחור שיר הדרן, מישהו הציע את IMAGINE, אך ג'ון הטיל וטו מיידי. "עשינו שיר של אלטון ושיר שלי. בוא נבחר מספר נייטרלי". הוא חשב לרגע. "בוא נחזור אחורה עד הסוף". "מה דעתכם על I SAW HER STANDING THERE?", שאל אלטון. ג'ון אהב את הרעיון. "זה אחד משירי הביטלס הבודדים שלא אני שרתי בו את הסולו". הם עבדו על השיר במהירות והחזרה הסתיימה. כשג'ון חזר הביתה, הוא היה מרוסק ממתח.

יוקו, כמובן, הודיעה שהיא רוצה לבוא להופעה. "היא לא רוצה להישאר מחוץ להתרגשות", העיר ג'ון. מאי, שכבר השלימה עם המצב, התקשרה לטוני קינג וביקשה ממנו לארגן ליוקו כרטיסים. בניגוד למה שסיפר מאוחר יותר לעיתונות, ג'ון ידע היטב שיוקו תהיה שם; היא אפילו התלוננה מספר פעמים על מיקום המושב שלה.

בלילה שלפני ההופעה, הם בילו עם אלטון במלון. ברגע שחזרו הביתה, ג'ון רץ לשירותים והקיא. פניו היו ירוקות. "זה מהאלכוהול?", שאלה מאי. "זה מהקוקאין", ענה. הוא סיפר שמישהו נתן לו סם כשהיא הלכה לשירותים. אם קיימת הרעלת קוקאין ושמפניה, ג'ון לקה בה. הוא יצא מהשירותים, טיפס על מאי במיטה והחל לנשק אותה. הוא היה מלא חיבה ורצה שתחזיק אותו חזק. ואז הוא החל לבכות. "בבקשה תסלחי לי", התייפח. "אני לא רוצה לפגוע בך. אני יודע שפגעתי בך בעבר. אני לא רוצה לעשות את זה שוב". היא הרגיעה אותו, ליטפה את שיערו, והם התעלסו באהבה עד הבוקר.

ביום ההופעה, ג'ון עדיין היה חולה. הוא סבל מהקאות ושלשולים כל אחר הצהריים. "אלה רק העצבים שלו", היא הרגיעה את כולם. "הוא יעלה להופיע". היא רצתה שהוא יעשה זאת, כדי להוכיח לעצמו שהוא יכול להופיע לבד. כשהערב ירד, הוא לבש בחוסר חשק חליפה שחורה, ענד את התליון של אלטון, והם נסעו למדיסון סקוור גארדן. מאחורי הקלעים שרר שקט מצמרר. יוקו שלחה פרח אחד גדול לכל אחד מהם. ג'ון נעץ את שלו בדש חליפתו. "אני לא יכול לחכות שזה ייגמר", אמר. "תהיה נהדר", היא עודדה אותו. "פשוט תהיי בסביבה כשאני עולה, כדי שאוכל לראות אותך", הוא אמר לה. כשהגיע הרגע, אלטון הציג אותו, וג'ון צעד למרכז הבמה לקול תשואות אדירות. מאי עמדה ליד הרמקולים, סמוך לפסנתר של אלטון, וג'ון ראה אותה. הפער בין ג'ון הפרטי והמבוהל לבין ג'ון הציבורי, כוכב הרוק הכריזמטי, היה מדהים.

לאחר המופע, במסיבה במלון PIERRE, ג'ון היה במצב רוח מרומם. יוקו הצטרפה אליהם לשיחה קצרה. אך תשומת ליבו של ג'ון היתה נתונה לאדם אחר בשולחן סמוך – אורי גלר, אמן החושים הישראלי, שהיה עסוק בכיפוף מפתחות בכוח המחשבה. ג'ון היה מרותק. זמן קצר לאחר מכן הם עזבו, מבלי שאפילו נפרד לשלום מיוקו. הוא עדיין ניסה להתנגד לה.

אך אז, העבר החל לרדוף אותו. המשא ומתן לפירוק חברת APPLE של הביטלס התקרב לסיומו, וג'ורג' האריסון הגיע לארצות הברית לסיבוב הופעות סולו. ג'ורג' קיבל ביקורות קשות, והעסקים היו חלשים. הביקורת כינתה את סיבוב ההופעות שלו, DARK HORSE TOUR, בכינוי העוקצני DARK HOARSE TOUR, בשל צרידותו הקשה. ג'ון, ששמע על מצוקתו, מיהר להיפגש איתו במלון פלאזה. המפגש היה מתוח. ג'ורג' נראה עייף וכעוס. לאחר שעה של שיחה מקוטעת, ג'ון רמז שהוא מוכן לעלות לבמה ולנגן עם ג'ורג' במדיסון סקוור גארדן. "אולי אני יכול לבוא ולעזור לך", אמר.

ואז ג'ורג' התפוצץ. "איפה היית כשנזקקתי לך?!", הוא הטיח בזעם. "עשיתי כל מה שאמרת. אבל לא היית שם". הכעס של ג'ורג' כלפי ג'ון הצטבר במשך שנים, על כך שגרר אותו להעסיק את המנהל השנוי במחלוקת אלן קליין, ואז נעלם מחייו. לנון, באופן מפתיע, נשאר רגוע ונתן לג'ורג' לפרוק הכל. לפתע, ג'ורג' התמקד במשקפי השמש של ג'ון. "אני רוצה לראות את העיניים שלך. אני לא יכול לראות את העיניים שלך". ג'ון הסיר אותם במהירות והרכיב את משקפי הראייה הרגילים שלו. "אני עדיין לא יכול לראות את העיניים שלך". לפתע, ג'ורג' שלח יד, חטף את המשקפיים מפניו של ג'ון והשליך אותם על הרצפה. פניו היו מסכה של זעם ובוז. מאי ציפתה שג'ון יתפוצץ, אך הוא נשאר רגוע להפליא. הוא הבין את הכאב של ג'ורג' ונתן לו להוציא הכל.

למחרת, הכל היה בסדר. ג'ורג' חיבק ונישק את ג'ון והתנצל. "בבקשה תסלח לי", אמר. "לא הרגשתי טוב אתמול בלילה". כאילו דבר לא קרה. באותו ערב הם הלכו להופעה של ג'ורג', וג'ון שוב הציע את עזרתו. ג'ורג' הודה לו בשקט, אך לא התחייב.

הדרמה הגיעה לשיאה ביום שבו המסמכים הסופיים לפירוק הביטלס היו אמורים להיחתם, מיד לאחר ההופעה של ג'ורג'. גם פול מקרטני הגיע לעיר. רגע לפני שהיו אמורים לצאת, ג'ון נעל את עצמו בחדר השינה. "אני לא הולך לחתום על ההסכם!", צעק דרך הדלת. "זה לא הוגן. אני צריך לשלם יותר מסים מהאחרים". מאי ניסתה לדבר על ליבו, אך ללא הועיל. היא ידעה שזהו גם התירוץ שלו להתנגד לסופה הרשמי של הלהקה. בלית ברירה, היא התקשרה ליוקו וביקשה את עזרתה. "אני רוצה שתגידי לו לחתום על זה". יוקו הבטיחה לטפל בזה. חצי שעה לאחר מכן, ג'ון פתח את הדלת. כעבור זמן קצר הגיע שליח עם מכתב מיוקו. ג'ון קרא אותו והיה המום. "האסטרולוג של יוקו אמר לה להגיד לי שאני לא צריך לחתום על ההסכם. היא כתבה מכתב להזהיר אותי. זה לא מדהים?". "זה מדהים", ענתה מאי, מבינה את גודל המניפולציה.

ג'ורג' התקשר, זועם על החלטתו של ג'ון, וטרק את הטלפון. פול, לעומת זאת, היה רגוע והבטיח שינסו למצוא פתרון. למחרת, ג'ון החליט בצעד תמוה להיפגש ישירות עם לי איסטמן, אביה של לינדה ועורך דינו של פול, אותו תיעב במשך שנים. הפגישה היתה קרה ועוינת. איסטמן האשים את ג'ון בכל הצרות. "בגלל זה ג'ורג' שונא אותך. הוא לעולם לא יסלח לך. הוא לעולם לא ידבר איתך שוב", אמר לו בבוז. ואז צלצל הטלפון. היה זה ג'וליאן, בנו של ג'ון, שהתקשר ממאחורי הקלעים של ההופעה של ג'ורג'. מאי לקחה את השיחה. "ראיתי עכשיו את ג'ורג'", אמר ג'וליאן בהתרגשות. "יש לו הודעה לאבא. הוא רוצה להגיד לו שהכל נסלח ושהוא עדיין אוהב אותו והוא רוצה שהוא יבוא למסיבה שלו הלילה".

מאי חזרה לחדר והודיעה: "לג'וליאן יש הודעה מג'ורג' לג'ון. ג'ורג' אומר שהכל נסלח והוא עדיין אוהב אותך. הוא רוצה שתבוא למסיבה שלו הלילה".

ג'ון קרן מאושר. איסטמן, לעומת זאת, נראה מוכה תדהמה. חמש דקות לאחר מכן הפגישה הסתיימה, והם נסעו למסיבה של ג'ורג', שם כולם בילו בנעימים.

המסמכים נחתמו לבסוף. אך הסדקים שנפערו באותו זמן סוער כבר היו עמוקים מדי. הסוף, כפי שמאי פאנג ידעה בלילה ההוא, היה בלתי נמנע.