ברוכים הבאים לסדרת שירי הביטלס שלי - בה אתמקד כל פעם בשיר אחד של הביטלס. אם זה באופן הכנתו, הקלטתו, הסיפור מאחוריו ועוד תופינים. בואו נצא לדרך...
Try to see it my way
Do I have to keep on talking til I can’t go on?
While you see it your way
Run a risk of knowing that our love may soon be gone
We can work it out
We can work it out
Think of what you’re saying
You can get it wrong and still you think that it’s alright
Think of what I’m saying
We can work it out and get it straight or say goodnight
We can work it out
We can work it out
Life is very short and there’s no time
For fussing and fighting, my friend
I have always thought that it’s a crime
So I will ask you once again
Try to see it my way
Only time will tell if I am right or I am wrong
While you see it your way
There’s a chance that we might fall apart before too long
We can work it out
We can work it out
מי ומה בשיר הזה, שיצא על גבי תקליטון ב-3 בדצמבר 1965?:
פול מקרטני - שירה מובילה וקולות, גיטרה בס (ריקנבקר 4001S)
ג'ון לנון - גיטרה קצב (גיבסון J-160E), הרמוניום , שירה
רינגו סטאר - תופים (לודוויג)
ג'ורג' האריסון - טמבורין
שיר זה נכתב על ידי פול מקרטני וג'ון לנון ושוחרר כסינגל A SIDE כפול (כלומר, תקליטון בו שני צדדיו הם עיקריים) עם DAY TRIPPER בשנת 1965. השיר בולט בשילוב הייחודי שלו של אלמנטים ממוסיקת פולק (עם צליל ההרמוניום), פופ ורוק. המילים משקפות נושאים של מאבקי מערכות יחסים והרצון לפיוס. מבחינה מוזיקלית, השיר כולל לחן קליט, כאשר השירה של מקרטני מובילה פה ובפזמונים זה ג'ון שעונה לו ומחזק אותו. הפופולריות המתמשכת של השיר מיוחסת למילים המיוחדות, הלחן הבלתי נשכח שלו, והאיכות הנצחית המאפיינת חלק גדול מהעבודות של הביטלס.
יש פה טעימה מוקדמת ומרתקת ממה שעתיד לבוא מאוחר יותר עם השיר A DAY IN THE LIFE; מילים נפרדות, שנכתבו על ידי ג'ון ופול, ואז הורכבו לעבוד יחד כמו דיאלוג.
ובכן, בזמן שהביטלס הקליטו את יצירת המופת שלהם עם התקליט RUBBER SOUL, בסוף 1965, החשש הרגיל היה איזה שיר יישאר מחוץ לאלבום וישוחרר כסינגל הבא שלהם. שלושה ימים לאחר הקלטת האלבום, הוקלט שיר רוקי של לנון/מקרטני בשם DAY TRIPPER שסומן כשיר-הלהיט הבא שלהם שיימכר היטב. נראה שהנושא הוסדר והביטלס המשיכו בהקלטת שאר האלבום.
עם זאת, שני מפגשי הקלטה מאוחר יותר, נראה היה ששיר אחר התאים גם כן לתקליטון בשל הארומה המסחרית שלו. אפילו נשקל להחליף את DAY TRIPPER עם שיר זה כצד הראשי של התקליטון הבא. אבל אז המטוטלת התנדנדה שוב. "אחרי הרבה דיבורים, החלטנו ש-DAY TRIPPER הוא באמת השיר המוביל. זה מה שרציתי כל הזמן", הסביר אז ג'ורג' האריסון. ג'ון גם התחיל להתנגד ולהתעקש ש-DAY TRIPPER יהיה השיר שייצג את הסאונד הנוכחי שלהם, ללא ספק בגלל התחושה הרוקית-מחשמלת שלו והמילים השובביות שקיפלו בתוכן מסרים על סמים ומין (המילה TRIP באה לסמן התמסטלות מסמים והיה גם המשפט SHE'S A PRICK TEASER שברור לכם מה כוונתו...). לאחר שהגיעו למבוי סתום בניסיון להחליט, נראה היה כי יש מקום לפשרה - כזו שיצרה תקדים חדש בעסקי התקליטונים הבריטיים. שני השירים ישוחררו באותו תקליטון, אבל לא עם הכינויים הרגילים של צד עיקרי (A SIDE) והצד המשני (B SIDE).
המפיק ג'ורג' מרטין הסביר אז: "אחרי שנתנו את שני השירים לחברת התקליטים EMI, הוחלט שאין צד עיקרי, ושניהם יקודמו באופן שווה".
אז מבחינת בריטניה, שני הצדדים של התקליטון החדש של הביטלס היו להיטים באותה מידה והמוצר הזה הגיע כצפוי למקום הראשון במצעד המכירות. עם זאת, מכיוון שבארה"ב המדיניות הייתה לסמן כל צד של תקליטון בנפרד אם שניהם יצברו פופולריות, המרוץ היה לראות איזה צד של התקליטון החדש של הביטלס ינצח את השני. כפי שהתברר, DAY TRIPPER הגיע למקום ה-5 במצעד הבילבורד בעוד השיר WE CAN WORK IT OUT הגיע למקום הראשון ונשאר שם שלושה שבועות.
באופן לא מפתיע, הכתיבה הראשונית של השיר הייתה על ידי פול, אחד משלושה שירים שהוא יצר בהשראת מערכת היחסים הסוערת שלו אז עם חברתו ג'יין אשר. אם שאלתם מה הם שני השירים האחרים, ובכן אלו הם I'M LOOKING THROUGH YOU ו- YOU WON'T SEE ME. "יכול להיות שהמילים היו אישיות", נזכר פול. "לעיתים קרובות זו דרך טובה לדבר עם מישהו או להביע את המחשבות שלך. זה חוסך ממך ללכת לפסיכיאטר, אתה מרשה לעצמך לומר את מה שאולי לא תגיד בפניו של אותו אדם".
בספרו THE LYRICS, הוסיף פול, "הזמן אמר לי שמיליוני אנשים עוברים את המריבות הקטנות האלה כל הזמן ועד כמה זה נפוץ, אבל השיר המסוים הזה לא היה כזה; זה היה,' נסי לראות את זה בדרך שלי'. כשאתה כותב שירים, זה דבר טוב פשוט לצאת לדרך ולקבל את נקודת המבט שלך בשיר, ועם שיר של הביטלס, אם הוא הולך להישמע על ידי מיליוני אנשים, אתה יכול להפיץ מסר טוב. .אם אתה רוצה להגיד את זה בשורה אחת, זה יהיה, 'בואי לא נתווכח'. אם רצית להגיד את זה בשתי שורות: 'בואי לא נתווכח / תקשיבי לי'. ברור שזה די אנוכי, אבל אז גם השיר. התחלתי לכתוב את השיר כדי לנסות למצוא את הדרך שלי לצאת מההרגשה הרעה אחרי ויכוח".
שורש הסערה במערכת היחסים בין פול וג'יין הייתה הנחישות שלה להמשיך בקריירת משחק, משהו שהיא התחילה לעסוק בו הרבה לפני שפגשה אי פעם את פול. היא החליטה להצטרף לחברת בריסטול אולד ויק באוקטובר 1965, מה שאמר שהיא עברה מעיר הולדתה לונדון (שם התגוררה עם פול בבית משפחתה) למערב אנגליה. הצעד שלה גרם במידה רבה לחוסר ביטחון לפול, שעם כל ההערצה סביבו וההצלחה - אהובתו לא נמצאת לצדו. המצב הותיר את פול להתמודד עם הישארות בבית משפחת אשר בלעדיה - בדיוק כשהוא עמד
לצאת לדרך הארוכה והקשה של להרכיב אלבום חדש עם הביטלס. הוא כנראה לא היה הכי מרוצה מכך שהבחורה שלו התכוונה לסלול קריירה, במיוחד אם זו מעניקה לה הנאה מירבית.רק מאוחר יותר, כשהוא יהיה
אדם נשוי באושר ועם ילדים, פול יבין את העמדות הפמיניסטיות המודרניות בעולמנו. במובנים מסוימים, פול מקרטני של אז פשוט היה אנוכי ולא חשב על הקריירה של ג'יין כדבר חשוב להגשמתה. היא הייתה נחושה שתהיה לה קריירה משלה ולא להיות נספחת ועל זה אנחנו, אוהבי הביטלס, צריכים להודות לה כי כך היא הביאה השראה לכתיבת שיר זה. הרבה זוגות רבים במהלך הזוגיות שלהם אך מעטים מאד מצליחים לכתוב על זה שיר ולהפכו ללהיט.
בעוד ששני השירים האחרים שנכתבו אז על ידו נגד ג'יין הביעו מרירות רבה והטחות קשות ("כשאני מתקשר אליך / הקו שלך תפוס / נמאס לי / אז תתנהגי בהתאם לגילך"), פה פול מביע בביטחון שהם יכולים לסדר זאת ביניהם. עם זאת, אולי בגלל שהוא לא היה רגיל לאדישות כלשהי ברומנטיקה כלפיו מהעבר, המילים שלו נכתבו כעדות מוחלטת שדעתו היא הנכונה ושלה היא שגויה. "הדברים לא התנהלו כל כך חלק בין ג'יין אשר לביני", מספר פול בספרו THE LYRICS. "לכל אחד יש טיעונים מתונים שבהם אתה חושב, 'אלוהים, הלוואי שהם היו יכולים להבין מאיפה אני בא' או 'הלוואי שהם היו יכולים לקבל את זה'. ברור שהם לא קיבלו את זה וחשבו שאני סוג של אידיוט או עריץ או משהו. זה היה פשוט חבר רגיל שרצה את זה בדרך אחרת, אני רוצה את זה אחרת וניסיתי לשכנע אותה, או שהיא ניסתה לשכנע אותי. רוב הזמן הסתדרנו ממש טוב, אבל היו רגעים מוזרים שבהם אחד מאיתנו נפגע".
פול החל לכתוב את השיר בבית שרכש עבור אביו ביולי 1964. זה היה בית עם חמישה חדרי שינה ועם גינה גדולה בפרבר מוצל, במרחק מה מליברפול. היה פסנתר בחדר האוכל שבו פול ניגן לעתים קרובות מנגינות חדשות. אבל אם הוא היה מלחין בגיטרה, הוא בדרך כלל היה הולך לחדר השינה האחורי כדי להתרחק מכולם. מכיוון שפול הקליט דמו של השיר בגיטרה אקוסטית, אפשר להניח בצדק שזה נכתב בחדר השינה האחורי של הבית. הוא לא כתב את כל השיר וכשג'ון נשאל בשנת 1972 על ידי מגזין המוסיקה HIT PARADER מי כתב את השיר, הוא הגיב "פול, אבל הקטע האמצעי היה שלי". פול : "כתבתי את זה בתחילה כשיר קאנטרי. היה לי את הרעיון, את השם, היו לי כמה משפטים ואת הרעיון הבסיסי לזה, ואז לקחתי את זה לג'ון כדי לסיים את זה וכתבנו את הקטע האמצעי ביחד. וזה נחמד: 'החיים מאוד קצרים. אין זמן להתעסק ולריב, ידידי'..."
בשנת 1980 הסביר ג'ון בראיון למגזין פלייבוי: "החצי הראשון הוא של פול, החלק האמצעי הוא שלי. הוא הגיע אליי הביתה עם הקטע הראשון ואני באתי עם 'החיים מאוד קצרים, ואין זמן להתעסקות ולמריבות ידידי'. יש לכם את הכתיבה של פול שאומר 'אנחנו יכולים לפתור את זה', כשהוא ממש אופטימי. והנה ואני, חסר סבלנות, עם 'החיים מאוד קצרים'..."
אז מאז שג'יין עזבה את לונדון באוקטובר 1965 והשיר הוקלט באותו החודש, הוא בוודאי נכתב במלואו במהלך החודש הזה. "זה היה ממש טרי במוחי", הסביר פול בספרו THE LYRICS. "אתה לא יכול לכתוב שיר מהסוג הזה שבועיים אחר כך. אתה צריך לעשות את זה מיד. כתיבת שיר היא דרך טובה להוציא את המחשבות שלך ולאפשר לעצמך להגיד דברים שאולי לא תגיד לאדם השני בפנים. המשבר ביני ובין ג'יין היה אמיתי ובסופו של דבר ג'יין ואני נפרדנו. וזה אמר גם להיפרד מאמה. מרגרט אשר, שהייתה טיפוס אמיתי של אמא ומאז שאיבדתי את אמא שלי, היא מילאה את התפקיד הזה בשבילי. אז הרגשתי שאיבדתי אמא בפעם השנייה".
היחסים הסבוכים בין פול וג'יין נמצאים בפירוט רב בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!" - ספר חובה לכל אוהבי הביטלס.
הביטלס נכנסו לאולפן מס' 2 הגדולה במתחם אולפני EMI ב-20 באוקטובר 1965 לסשן הראשון מבין שניים באותו יום, זה נמשך ארבע שעות (14:30 עד 18:30). שם גם נעשה תהליך של סידור מוסיקלי בשיר. בניסיונות המוקדמים עדיין לא הגיע מקצב הואלס שבא בחלק של ג'ון. "זה היה הרעיון של ג'ורג' האריסון להכניס את הוואלס", נזכר מקרטני, "בסופו של דבר זה העניק לשיר תחושה עמוקה של חיכוך ושבר".
עם הרעיון הזה שהוסכם הוקלטו שני טייקים של הקלטת הבסיס, עם ג'ון בגיטרה אקוסטית, ג'ורג' בטמבורין, פול בבס ורינגו בתופים (פול הקליט את תפקידי הבס שלו בנפרד מאוחר יותר עם הביטלס). הטייק הראשון התחיל בכך שפול הורה לג'ון, "אתה זוכר את הסוף?" ועל כך הוא נענה, "אני יודע איך זה הולך... זה כשזה מגיע!" והטייק הזה היה כמעט מושלם חוץ מזה שהוא התמוסס כשרינגו שכח לעבור לקצב הואלס בפעם השניה. הטייק השני היה כל מה שהיה צריך והביטלס עשו הפסקה של חצי שעה לפני שחזרו להקליט תוספות להקלטה הקיימת.
הסשן השני של אותו יום נמשך מ-19:00 עד 23:45 והוקדש כולו לתוספות. במהלך הסשן הזה נמצא משהו מעניין להוסיף לשיר. "הדבר הנוסף שהגיע לסשן היה שמצאנו הרמוניום ישן שהוסתר באולפן", נזכר פול, "ואמרנו, 'אה, זה יהיה צבע מוסיקלי יפה בשיר'...".
כך שהטייק השני של השיר בא עם ארבעת הערוצים האלו - בערוץ הראשון היו התופים, הבס, הגיטרה האקוסטית והטמבורין. בערוץ השני היה זה ההרמוניום. בערוץ השלישי זו היא השירה ובערוץ הרביעי עוד שירה ועוד הרמוניום.
מיקס המונו הראשון של השיר נעשה ב-28 באוקטובר 1965 בחדר הבקרה של EMI אולפן מס' 2 על ידי המפיק ג'ורג' מרטין והטכנאים נורמן סמית' וג'רי בויז. עם זאת, המיקס הזה לא נועד לצאת לציבור אלא נוצר אך ורק כדי שהביטלס יוכלו לעשות לזה פנטומימה במהלך הצילומים של תוכנית הטלוויזיה הבריטית הקרובה "המוזיקה של לנון ומקרטני". אולם כפי שהתברר, הוא גם לא נוצל למטרה זו. כשהביטלס שמעו את זה, הם הרגישו שאפשר לשפר את השירה, מה שמנע את השימוש במיקס הזה. למחרת, 29 באוקטובר 1965, נערך סשן הקלטות של שעתיים (14:00 עד 16:00) כדי להקליט מחדש את השירה של WE CAN WORK IT OUT. כשזה הושלם, סך השעות שהושקעו בשיר הסתכם לכמעט אחת עשרה שעות, הזמן הרב ביותר שהושקע בהקלטת שיר של הביטלס עד אז.
עם סיום המשימה, עוד שני מיקסים במונו נעשו באולפן על ידי ג'ורג' מרטין, נורמן סמית' והטכנאי הנוסף קן סקוט. אחד מהמיקסים האלו נעשה עבור תוכנית הטלוויזיה והשני לשחרור כתקליטון. ה-10 בנובמבר 1965 היה התאריך בו נערך מיקס הסטריאו הראשון של השיר. המיקס הזה נשלח לארה"ב כדי לשמש בסופו של דבר באלבום האוסף YESTERDAY AND TODAY (כן, זה עם "עטיפת הקצבים") אך לפי הדיווחים הוא בוטל ב-9 באוגוסט 1966 בגלל שהוא נחשב מיקס נחות.
מיקס סטריאו שני נעשה ב-10 בנובמבר 1966 (שנה בדיוק לאחר מכן) לקראת אלבום האוסף הבריטי הראשון של הביטלס, A COLLECTION OF BEATLES OLDIES. מיקס הסטריאו הזה היה די דומה למיקס הסטריאו שנפסל.
המונים הקליטו גרסאות כיסוי לשיר הזה, אבל אם בא לכם לשמוע גירסת כיסוי סוערת, תמצאו אותה בסוף הצד הראשון בתקליטה השני של להקת דיפ פרפל, THE BOOK OF TALIESYN, משנת 1968. עם הרבה הרמוניות ווקאליות, חטיבת קצב תוססת וסולו אורגן האמונד תזזיתי מידיו של ג'ון לורד - מיי סוויט לורד!
להזמנת הרצאות בוטיק על הביטלס ועוד: 050-5616459
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
