מבראשית ועד דברי הימים! להקת ג'נסיס עם השנים

הכל התחיל בפנימייה הבריטית היוקרתית והנוקשה צ׳ארטרהאוס. זה לא היה בדיוק המקום לגדל בו כוכבי פופ. טוני בנקס (שיהיה קלידן הלהקה), למשל, בילה את שש השנים הראשונות שלו שם במאבק עיקש מול קערות דייסה. הוא פשוט שנא דייסה. הפתרון שלו היה יצירתי במיוחד: כשאף אחד לא הסתכל, הוא היה מרים את קרשי הרצפה בחדר האוכל וזורק את הדייסה הדביקה ישר לתוך היסודות של הבניין.

בינתיים, פיטר גבריאל (שיהיה זמר הלהקה) ניסה את מזלו כיזם אופנה צעיר. הוא מצא כובע ישן אצל סבא שלו, לקח אותו ליצרן כובעים בלונדון וביקש לייצר גרסאות שלו בצבעים זועקים כמו סגול, ורוד וירוק. הוא היה מסתובב בבוטיקים ומנסה למכור אותם. רגע השיא של נעוריו היה כשחזר מבית הספר, הדליק טלוויזיה וראה את הזמרת מריאן פיית׳פול חובשת את אחד הכובעים שלו בתוכנית JUKE BOX JURY. הוא כמעט עשה במכנסיים מרוב התרגשות. גבריאל גם ניסה להרוויח דמי כיס על ידי צביעת חולצות של תלמידים אחרים, אבל העסק נסגר אחרי שחולצות הקריקט הלבנות של בית הספר יצאו מהכביסה בצבע ירוק או ורוד.

מייק ראת׳רפורד (בסיסט הלהקה העתידי), לעומתם, היה עסוק בלהיות הילד הרע. מנהל הפנימייה שלו היה משוכנע שראת׳רפורד עומד להצית מהפכה ואסר עליו לנגן בגיטרה במשך כמעט כל תקופת הלימודים שלו שם, כי ראה בגיטרה סמל למרד. זה לא עצר את מייק, שהיה בורח לפאב המקומי, שותה ג׳ין ואוכל פאי, ואפילו החביא אופנוע לא חוקי בפאב .

החבורה התגבשה סביב אהבה משותפת למוסיקה (ולתקליטים של אוטיס רדינג) וסלידה מהמשמעת הנוקשה. הם הקימו להקות שונות כמו THE SPIDERS ו- THE GARDEN WALL, ולבסוף התאחדו. אנטוני פיליפס (אנט), הגיטריסט המקורי, היה הדבק שהחזיק אותם יחד בהתחלה.

הצעד הראשון שלהם בעולם האמיתי היה דרך בוגר בית הספר ההוא, ג׳ונתן קינג. החברים, שהיו אז בני 16 או 17, כל כך התלהבו מכך שמישהו מתעניין בהם. אחרי כמה ניסיונות כושלים להרשים את קינג, פיטר וטוני החליטו לנקוט באסטרטגיה צינית: הם ניסו לכתוב שיר שישמע בדיוק כמו הבי ג'יס, הלהקה שקינג העריץ באותה תקופה. הם כתבו את THE SILENT SUN, ופיטר אפילו ניסה לחקות את הקול של רובין גיב. זה עבד. קינג אהב את זה והוציא את זה כסינגל. הם אפילו קנו בגדים מיוחדים להופעה ב-TOP OF THE POPS (מכנסים שחורים וז׳קט לבן למייק, וההפך לטוני), אבל למרבה הצער השיר נכשל והם לא זומנו להופיע שם. מייק הודה בדיעבד שאם זה היה מצליח, הלהקה כנראה הייתה מתפרקת כי הם לא היו בשלים להתמודד עם הצלחה.

התקליט הראשון שלהם, FROM GENESIS TO REVELATION, הוקלט ביום אחד בלבד. פיטר גבריאל המסכן נאבק להגיע לטונים הגבוהים בשיר IN THE WILDERNESS. התקליט נכשל מסחרית, והלהקה נכנסה לתקופה של חוסר וודאות.

במקום ללכת לאוניברסיטה כמו ילדים טובים, הם החליטו להפוך למקצוענים. חבר בשם ריצ׳רד מקפייל מצא להם קוטג׳ מבודד ליד דורקינג, והם עברו לגור שם יחד. הם התאמנו 12 שעות ביום, אכלו תבשילים מוזרים שהכילו בעיקר כרוב ותפוחי אדמה (ולפעמים דג מלוח קטן שהסתתר בפנים) ודחקו את עצמם לקצה. כשהם היו יוצאים להופעות, הם היו לוקחים איתם סל פיקניק עם נקניקיות קרות, כי לא היה להם כסף למסעדות.

ההופעות הראשונות היו אסון. בהופעה הראשונה באוניברסיטת ברונל, אנט פיליפס החליט להחליף מיתרים בגיטרה רגע לפני העלייה לבמה. התוצאה הייתה שהגיטרה יצאה מכיוון בצורה פראית באמצע שיר, ויצרה קיר של רעש נוראי. הקהל, משום מה, אהב את זה. הם השתמשו בציוד זול ומרופט, והיו נוסעים להופעות בוואן ישן של לחם שהוסב לרכב הסעות. באחת הנסיעות הראשונות, ריצ׳רד (שלא ידע לנהוג) ריסק את הוואן לתוך מכונית חונה והנזק עלה בדיוק 50 פאונד – כל הכסף שהיה ללהקה באותו רגע.

אבל הלחץ עשה את שלו. אנט פיליפס סבל מפחד במה משתק. הוא היה מבועת מהמחשבה לעלות לבמה. המצב הבריאותי שלו הדרדר והוא החליט לעזוב. שאר החברים היו בטוחים שזה הסוף של ג׳נסיס. בנסיעה חזרה מההופעה האחרונה עם אנט, במכונית מתפרקת שנסעה רק עד הילוך שלישי, פיטר ומייק החליטו שהם בכל זאת ימשיכו. ואם כבר - אז הגיע הזמן להעיף את המתופף, ג'ון מייהאו. כשהוא קיבל את הבשורה מגבריאל, הוא נשבר. בהמשך הוא הודה שעבר אז תקופה של דיכאון עמוק.

החיפוש אחרי מחליפים הביא ללהקה שניים מהאנשים שישנו את פניה לנצח. פיל קולינס הגיע לאודישן בבית ההורים של פיטר גבריאל. בזמן שמתופפים אחרים הזיעו בפנים, פיל נשלח לשחות בבריכה בחצר. כשהגיע תורו, הוא כבר שמע את השירים כל כך הרבה פעמים מהמועמדים הקודמים, שהוא ניגן אותם מושלם ישר על ההתחלה. אבל ההופעה הראשונה של פיל לא הייתה מזהירה: הוא שתה יותר מדי בירה וניגן את כל המעברים שלו "שלושה אינץ׳ שמאלה מהתוף", כפי שהוא הגדיר זאת. מייק נזכר שפיל היה שיכור לגמרי וכמעט עצר את ההופעה.

סטיב האקט, הגיטריסט, הצטרף אחרי שפרסם מודעה במלודי מייקר שחיפשה מוזיקאים שרוצים "לחתור מעבר לצורות המוסיקליות הקפואות הקיימות". הוא הגיע לאודישן לבוש כולו בשחור, ונראה כמו דמות מסתורית ואפלה. סוג של רוברט פריפ שכזה.

כדי למשוך תשומת לב ללהקה, פיטר גבריאל החל להשתמש בתחפושות מוזרות, לרוב בלי לספר לחברים האחרים מראש. בהופעה אחת בדבלין, הוא יצא לבמה לבוש בשמלה אדומה של אשתו וחבוש במסכה של ראש שועל. הלהקה הייתה בשוק, אבל הקהל (והעיתונות) אהבו את זה. בהמשך הוא גילח חלקים מהראש שלו בצורות מוזרות. זה בהחלט משך תשומת לב.

אבל לא כל הגימיקים עבדו. באחת ההופעות באיילסברי, פיטר התלהב כל כך בסוף השיר THE KNIFE שהוא החליט לקפוץ לתוך הקהל. הוא נחת לא טוב ושבר את הקרסול. כשהוא שכב שם בכאבים וביקש עזרה, שאר הלהקה פשוט ירדה מהבמה והשאירה אותו שם, בטוחים שזו עוד אחת מההצגות התיאטרליות שלו. רק אחר כך הם הבינו שזה רציני.

היצירה המפורסמת SUPPER’S READY נכתב בהשראת חוויה מפחידה שפיטר עבר עם אשתו ג׳יל. הם היו בחדר בבית הוריה, חדר שפיטר תמיד הרגיש שהוא קר ומפחיד, ופתאום ג׳יל נכנסה למעין טראנס או התקף, ופיטר הרגיש נוכחות של רוע וראה פנים אחרות על פניה. החוויה הזו הובילה אותו לכתוב על המאבק בין הטוב והרע.

הלהקה גם לא היססה להיכנס למריבות פיזיות. בהופעה בווטפורד, מייק וטוני זרקו כיסאות אחד על השני בחדר ההלבשה. כשהם עלו לבמה להדרן, מייק ניסה להכשיל את טוני ולגרום לו ליפול. אבל ברגע שהמוסיקה התחילה, הם ניגנו כאילו כלום לא קרה.

העבודה על הTKCUO הכפול והשאפתני THE LAMB LIES DOWN ON BROADWAY הייתה נקודת שבירה. פיטר גבריאל התעקש לכתוב את כל המילים בעצמו, בטענה ש"אין הרבה רומנים שנכתבו על ידי ועדה". באמצע ההקלטות, פיטר קיבל שיחת טלפון מהבמאי וויליאם פרידקין מהוליווד, שרצה לעבוד איתו על תסריט לסרט מדע בדיוני. פיטר ביקש לקבל זמן לעבוד עם פרידקין. השאר כעסו עליו והוא הודיע שהוא עוזב את הלהקה כדי לעבוד על הסרט. שאר החברים היו המומים וכועסים. בסופו של דבר, הפרויקט ההוליוודי התמוסס כי פרידרין לא רצה לקחת על עצמו את אחריות הפירוק של ג'נסיס ופיטר חזר עם הזנב בין הרגליים לסיים את האלבום, אבל הנזק כבר נעשה. וכשלידת בתו הבכורה הפכה לטראמטית והוא נאלץ לנסוע הלוך ושוב מהאולפן לבית החולים המרוחק - הוא הבין שנמאס לו. הוא פורש אחרי סיבוב ההופעות הקרוב.

במהלך סיבוב ההופעות של "הכבש", פיטר היה צריך ללבוש תחפושת של "סליפרמן" (יצור מעוות עם גושים), שהייתה כל כך מסורבלת שהוא בקושי הצליח לקרב את המיקרופון לפה. באחת ההופעות באוסלו, איש הפירוטכניקה שם יותר מדי חומר נפץ בפיצוץ המתוכנן, ופוצץ את כל מערכת המוניטורים. פיטר שמע רסיסים עפים ליד ראשו וצרח על הבחור "אתה מפוטר!" באמצע ההופעה.

בסופו של דבר, גבריאל הרגיש שהלהקה הופכת למכונה צבאית ושאין מקום לחיים אישיים. בהופעה האחרונה שלו עם ג'נסיס בצרפת, הוא ניגן בחדר ההלבשה את המנגינה THE LAST POST (שמנגנים בלוויות) על האבוב שלו. זה היה סוף עידן.

העיתונות מיהרה להספיד את הלהקה ("גבריאל עוזב, ג׳נסיס מתה"), אבל החברים הנותרים – מייק, טוני, פיל וסטיב – גילו שהם דווקא נהנים לעבוד כרביעייה. הם כתבו את התקליט A TRICK OF THE TAIL וחיפשו נואשות זמר מחליף. הם בחנו כ-50 אנשים, חלקם שלחו קלטות שלהם שרים עם תקליטים של ג׳נסיס ברקע.

פיל קולינס בכלל לא רצה להיות הזמר. הוא אהב לתופף. אבל אחרי שמועמד אחד שר את השיר SQUONK בזיופים נוראיים, פיל אמר "תן לי לנסות". הוא שר, וכולם נדהמו. למרות זאת, הם המשיכו לחפש זמר, ורק כשהבינו שאין ברירה, פיל הסכים לקחת את התפקיד בתנאי שימצאו מתופף אחר להופעות. בכל זאת, קולינס כבר נתן את קולו לא מעט ביצירות העבר. עכשי הגיע הזמן לשים את הקול הזה בפרונט. ביל ברופורד (לשעבר מיס וקינג קרימזון) התנדב לתפקיד המתופף בהופעות, ואחר כך הוחלף על ידי צ׳סטר תומפסון האמריקאי, שהרגיש בודד מאוד בסיבוב ההופעות הראשון שלו כי הוא לא הבין מילה מהסלנג האנגלי של החברים.

ההצלחה המשיכה, אבל המתחים לא נעלמו. סטיב האקט, הגיטריסט, הרגיש שהחומרים שלו נדחקים הצידה לטובת השירים של טוני בנקס. הקש ששבר את גב הגמל היה כשהלהקה החליטה לא להכניס לתקליט קטע אינסטרומנטלי שלו בשם PLEASE DON’T TOUCH כי פיל אמר שהוא "לא יכול להתחבר לזה". סטיב עזב ב-1977, בזמן שהלהקה ערכה את האלבום החי SECONDS OUT. פיל אפילו לא הרגיש עצוב במיוחד, בניגוד לעזיבה של פיטר .

כך נשארו השלושה: טוני, מייק ופיל. הם קראו לתקליט הבא שלהם בהומור עצמי AND THEN THERE WERE THREE. דווקא אז, כשהם צומצמו לשלישייה, הם השיגו את הלהיט הגדול הראשון שלהם בארה"ב, FOLLOW YOU FOLLOW ME. באופן אירוני, המפיק שלהם שנא את השיר הזה וכמעט והוא לא נכנס לתקליט.

השלישייה גילתה שהעבודה יחד הרבה יותר קלה וזורמת בלי המאבקים הישנים. הם בנו אולפן משלהם ("החווה") והחלו להפיק את התקליטים בעצמם. בתקליט ABACAB הם אפילו העזו להביא את חטיבת כלי הנשיפה של להקת EARTH, WIND AND FIRE, רעיון של פיל שגרם לטוני להרים גבה בהתחלה.

הלהקה הפכה למפלצת אצטדיונים, ומכרה מיליוני תקליטים. פיל קולינס, שהתחיל כמתופף ביישן שהתחבא מאחורי המערכת, הפך לפרונטמן כריזמטי שידע לנהל דיאלוג עם עשרות אלפי אנשים ולספר בדיחות, בניגוד למסתורין האפל של גבריאל. בהופעת האיחוד החד-פעמית עם פיטר גבריאל ב-1982 (שנועדה לעזור לפיטר לכסות חובות כספיים מפסטיבל WOMAD), פיטר הודה שפיל שר את השירים הישנים יותר טוב ממנו, אם כי "הוא לעולם לא ישיר אותם כמוני".