כשלהקת גרייטפול דד שרפה הון עתק על הופעה הזויה מול הספינקס במצרים בלי להרוויח אגורה שחוקה

ב-15 בספטמבר בשנת 1978 הופיעה להקת גרייטפול דד את הופעתה הראשונה בפירמידות במצריים. אז איך אומרים גרייטפול דד במצרית?

הכול התחיל במרץ של אותה שנה, כשחברי הלהקה הבינו שיש אפשרות להפיק קונצרט באזור. ההתרגשות הייתה גדולה. כאשר גילו חברי הלהקה שב-16 בספטמבר אמור להיות ליקוי ירח, המוח הקוסמי שלהם התפוצץ מרוב אושר. הלהקה קיימה שלוש הופעות במצרים, וזכתה להצלחה גדולה. בהופעה השלישית נכחו 300 מעריצים של הלהקה, שטסו במיוחד מסן פרנסיסקו. הרעיון לנגן בצל המונומנטים העתיקים התאים בול למיסטיקה של הלהקה. אותם 300 מעריצים מושבעים שילמו הון תועפות עבור טיסת שכר מיוחדת שהפכה לסוג של פסטיבל מעופף, והביאו את האווירה המשוחררת של החוף המערבי ישר לתוך הדיונות של מצרים.

בוב וויר, זמר וגיטריסט הלהקה: "זה תמיד היה חלום גדול שלנו, באמת. מאז שאני זוכר את עצמי, החלום הכי גדול שלנו היה לנגן בפירמידות. הן מייצגות את החידה הגדולה ביותר של הקיום. אנחנו סקרנים; אנחנו באופן טבעי נמשכים לדברים כאלה. אנחנו לא יודעים הרבה על הפירמידות, אבל אנחנו כן יודעים שהן מייצגות משהו רחוק וקדום". בובי וויר וחבריו באמת ובתמים האמינו שהפירמידות פועלות כמו מאיצי אנרגיה קוסמיים שירימו את הסולואים שלהם לממדים אחרים. בדיעבד התברר שהאנרגיה היחידה שזרמה שם במלוא העוצמה הייתה תקלות חשמל חוזרות ונשנות בחום הלוהט.

גיטריסט וזמר הלהקה, ג'רי גרסיה, אמר לאחר מכן: "קחו את התפאורה המושלמת. מה יכול להיות טוב מזה? מה יכול להיות מדהים יותר? ליקוי ירח מושלם עם הפירמידות הגדולות. הכול מושלם, אבל אנחנו נתנו שם הופעה מחורבנת... כשהיינו במצרים, מה ששמעת בכל פינת רחוב היה השיר STAYIN ALIVE. בכל מקום! בבזארים הכי חשוכים באמצע קהיר, שומעים את השיר הזה של הבי ג'יס".

עוזרת הלהקה, ג'רלין ברנדליוס: "כמה ימים לפני ההופעות שם, כולם היו כל כך פרנואידים לגבי 'אל תיקחו שום סמים' וכולי. כי מיקי (הארט, המתופף) הוא מי שהוא, ומכיוון שתכננו לעשות סיבוב הופעות במצרים ואחרי כן להקליט, ארזתי מלא דברים, כולל אבקת חלבון, נייר טואלט וסרטי צילום. בסופו של דבר הייתי כמו הקומיסרית. אבל בלי סמים בכלל. חשבנו שנניח לדד-הדס לעשות זאת במקומנו שם. ואז הגענו לשדה התעופה וראינו את כל הציוד שלנו מועמס על עגלות ועובר דרך המכס ללא בדיקה. הדברים שלנו מעולם לא עברו כך במכס. הם אמרו שמאדאם סאדאת סידרה את זה. נסענו ישר משדה התעופה אל הבית של מאדאם סאדאת למסיבת גן שהיא ערכה לנו. סוף השבוע הזה היה אותו סוף השבוע שבו התקיימו שיחות השלום בקמפ דייוויד, שהיו קוסמיות לחלוטין. הנשיא סאדאת לא היה שם, אבל מאדאם סאדאת הייתה בהופעות שלנו עם אמא שלה".

המפגש הזה בין עולם הדיפלומטיה המצרית המעונבת לבין חבורת פסיכדלים מקליפורניה היה מחזה סוריאליסטי שלא ייאמן. בעוד שמנחם בגין ואנואר סאדאת התווכחו על כל פסיק בשיחות השלום במרילנד, ג'יהאן סאדאת אירחה את הלהקה בגינתה עם כיבוד ומאפים, והעניקה חסות ממלכתית לקרקס הכי צבעוני שנחת אי פעם בקהיר.

קרוליין גרסיה, אשתו של ג'רי (שכונתה גם MOUNTAIN GIRL): "ידעתי שבמדבר הולך להיות לוהט, אבל שום דבר לא באמת מכין אותך לדבר האמיתי. כשעזבנו את הבית שלנו היה אחר צהריים ערפילי, וכשירדנו מהמטוס בקהיר, שרר חום אימים. היינו בקהיר באמצע גל חום. טיסת השכר לשם הייתה פשוט נפלאה, ממש מטורפת! היה הכי כיף, אבל הדיילות היו מוכנות לפרוש מהעבודה כבר בטיסה מסן פרנסיסקו לניו יורק. הן היו כל כך מבוהלות מההתנהגות שלנו, שכשהגענו לניו יורק, הורידו את כל האלכוהול מהמטוס. זו הייתה מכה קשה. אנחנו ממריאים מניו יורק, מוכנים להמשיך לשתות, והדיילת הפקיסטנית מכריזה לפתע: 'סליחה, אבל בגלל האלמנט הסוער במטוס, הורדנו מהמטוס את כל האלכוהול. זו זכותנו כחברת תעופה. לילה טוב'.

למרבה המזל, בטיסה מפריס לקהיר היה אלכוהול במטוס, אז כולם שמחו שוב. הירידה מהמטוס הייתה מוזרה. אתה נוסע במונית דרך המדבר הזה, ובכל מרחק קצר עמד גבר קטן ושחום, במדים קרועים, יחף ועם מקלע חלוד. זה היה במהלך שיחות קמפ דייוויד, ומצרים וישראל עדיין חששו שיפציצו זו את זו או משהו.

הלהקה קיימה הופעות צדקה עבור בית היתומים המועדף על מאדאם סאדאת. היינו בעניין, אבל בהחלט חיפשנו גם לעשות חיים. בלילה הראשון בקהיר, חבורה מאיתנו פשוט התרוצצה וסיפרה סיפורים על מה שעשינו. מה שלא הבנתי זה שבקבוצה נכח זוג עיתונאים רחרחניים. לצערי, לא סתמתי את הפה, כרגיל. קודם לכן הייתי בחלק העמוק והמלוכלך של קהיר בחיפוש אחר חשיש, נלהבת מההרפתקאות המדהימות האלה. אז סיפרתי למישהו על זה באותו לילה בקול הרם האופייני שלי ואמרתי, 'קהיר כל כך גדולה! זה כמו דיסנילנד לאוהבי סמים!' וזה באמת היה ככה: היינו שם עם הספינקס, הפירמידות, המדבר הזהוב הזה, האורות הצבעוניים, והגרייטפול דד! עיתונאי שמע את זה, וכבר למחרת הופיע מאמר בעיתון בסן פרנסיסקו עם הכותרת 'דיסנילנד של סמים'. זה היה די מביך כמה ימים לאחר מכן, כאשר עותק הגיע אליי בדואר. פחדנו שממשלת מצרים תראה את זה ותיבהל. אז זה היה כמו, 'תראי מה עשית ותסתמי את הפה מעכשיו'. נזהרתי יותר מכאן ואילך".

גם במצרים הדד הוכיחו שההרפתקאות והתסבוכות ממשיכות לרדוף אחריהם לכל נקודה על פני כדור הארץ.

מתופף הלהקה, ביל קרויצמן, תופף ביד אחת בלבד. ידו השנייה הייתה מגובסת לאחר ששבר אותה בנפילה מסוס. בספרו הוא סיפר: "קיבלנו אישור לקיים שלוש הופעות בתיאטרון הספינקס, שהיה ממש למרגלות הפירמידה הגדולה, אך ללא תמורה כספית. מחצית מההכנסות הלכו לארגון צדקה לילדים שהיה קשור לאשתו של הנשיא אנואר סאדאת, ג'האן. החצי השני נתרם למחלקת העתיקות המצרית, המפקחת על הפירמידות. ובכל זאת, שמחנו לחתום על החוזה. אבל זה אמר שהיינו צריכים לשלם על הכול בעצמנו, וזה עלה הרבה כסף. במיוחד כי הבאנו את המשפחות שלנו.

יכולנו לראות את צלליות הפירמידות מרחוק, והרגשנו מיד את האנרגיה שלהן. המדבר כל כך שטוח שאפשר לראות את קווי המתאר שלהן לאורך קילומטרים רבים. התיאוריה המטורפת שהפירמידות שימשו משואות איתות פתאום לא נראתה כל כך מוגזמת. אבל משואות איתות למה בדיוק? הדבר השני שאני זוכר הוא שזה הרגיש כמו נסיעה במתקן בלונה פארק, אבל בלי שום תקנות בטיחות. הרמזורים היו בסך הכול המלצה, וזה היה קצת מסוכן מדי עבורי. אולי כי לא אני נהגתי.

המלון שלנו היה מפואר ואלגנטי באופן מפתיע. קירות האבן היו עבים בצורה יוצאת דופן כדי להגן על האורחים מפני פגעי מזג האוויר – החום המדברי חודר דרך קירות דקים מהר יותר מסכין שחותכת חמאה. המלון הרגיש כמו מבצר איתן, מוקף גדר. הוא לא נראה מפואר מהרחוב, אבל מאחורי החומות היה אתר נופש יוקרתי.

הפירמידה הגדולה הייתה האהובה עליי. היא נשקפה מהחלון שלי, ויכולתי להביט בה בכל פעם שפתחתי את הווילון. כמובן, התבוננתי בה לעיתים קרובות, אבל למדתי די מהר לא להשאיר את החלון פתוח בשעת בין ערביים, בגלל כל היתושים. הם נכנסו פנימה, ללא הזמנה, והשתלטו על כל סנטימטר מהתקרה שלנו, צפופים כמו הקהל בוודסטוק. אבל בניגוד לרוב האנשים ההם, יתושים לא אוהבים חשיש. ובכן, אנחנו כן אוהבים חשיש - אז עישנו אותו. היה לנו המון חשיש משובח שם.

הרבה אנשים בפמליה שלנו חלו בגלל האוכל, אבל אני נקטתי באמצעי מניעה: אכלתי יוגורט כל יום. פרוביוטיקה. ליוגורט היחיד שהצלחתי להשיג היה ריח רע מאוד, והוא הוגש בצנצנות ללא מכסה. כל יום, הייתי לוקח כוס גדולה של ריבת תותים, מערבב אותה פנימה ואיכשהו מצליח לבלוע אותו. אני משוכנע שזה מה שמנע ממני לחלות.

היה כל כך חם שם במהלך היום, שמשעה 11:00 בערך ועד אחר הצהריים המאוחרים, באמת אי אפשר היה לצאת החוצה. אם רציתי לעשות זאת, הייתי צריך ללבוש בגדים לבנים, לחבוש כובע לבן, ולעבור מצל לצל. אי אפשר היה לבלות. הכול הופך לעיר רפאים, מלבד כמה מקומיים קשוחים שהולכים עם סוסים במעלה ובמורד הרחובות. הלילה היה הזמן הנכון עבורנו".

לנגן תופים בשלוש הופעות מלאות עם יד אחת מגובסת זו משימה כמעט בלתי אפשרית, אך קרויצמן עמד בה בגבורה בזכות מיקי הארט, שהחזיק את הקצב. הארט עצמו ניצל את הגישה הנדירה כדי להתגנב באישון לילה עם ציוד הקלטה נייד אל תוך חדר הקבורה המלכותי של הפירמידה הגדולה. הוא הקיש על סרקופג האבן כדי להקליט את התהודה הייחודית של המבנה העתיק – סאונד ששימש אותו שנים אחר כך באלבומיו. הלהקה הטיסה לשם משאית הקלטה מקצועית עם 24 ערוצים כדי להפיק אלבום הופעה כפול, אך סלילי ההקלטה סבלו קשות מהחום ומהתקלות, והפרויקט נגנז לשנים רבות. רק ב-2008 שוחררו ההקלטות הללו באופן רשמי במארז המרהיב ROCKING THE CRADLE: EGYPT 1978.

בקהל היה שילוב מעניין של תיירים, דד-הדס, חובבי מוזיקה מקומיים וגם בדואים סקרנים. אמן כלי ההקשה המקומי, חמזה אל דין, נכח בהופעה ודיווח כי "המדבר הדהד עם צלילי ההופעה. יש אמרה מקומית שאומרת שאם אינך משוכנע בדבר מה שברצונך להגיד - צרח אותו. מי שבטוח בעצמו אמור לדבר בשקט. אחרי שאני וחבריי הקשבנו לגרייטפול דד, הבנו שהלהקה הזו מתעסקת עם ווליום...". חמזה אל דין, מוזיקאי נובי ענק ונגן עוד וטאר וירטואוז, לא היה רק צופה בקהל – הוא היה הרוח החיה מאחורי החיבור התרבותי הזה! אל דין עלה לבמה יחד עם הלהקה ופתח את ההופעות בביצוע לשירו OLLIN ARAGEED, כשהוא סוחף אחריו במחיאות כפיים קצביות את הבדואים והמעריצים האמריקאים כאחד.

נכון, זו אולי לא הייתה ההופעה הכי מהודקת מוזיקלית של הדד, והחום המדברי כמעט המיס להם את הציוד, אבל בעולם של מוזיקה מסחרית ומתוכנתת, אי אפשר שלא להוריד את הכובע בפני חבורת המוזיקאים הזו, שהלכה עם השיגעון והאהבה למוזיקה עד לקצה העולם.

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459