המוזיקאי מליברפול שהחזיק ביד מתנה מטורפת מג'ורג' האריסון וליווי של שלושה ביטלס, ובכל זאת נמחק מהתודעה

ב-15 בספטמבר בשנת 2013 מת מסרטן הזמר ג'קי לומקס. מי שיחקור פנימה לתוך סיפור הביטלס, יגלה כי הבחור היה שם לצידם לא פעם. בן 69 במותו.

שמו לא מצלצל מוכר כמו ארבעת המופלאים, אך מי שצולל אל מעמקי הסיפור של הלהקה המפורסמת בעולם, מגלה דמות שהייתה שם, כמעט בצילם, ברגעים מכוננים. סיפורו הוא סיפור על חברות, על כישרון אדיר ועל החמצה מסחרית מפוארת, במרכזה עומד תקליטון אחד משנת 1968, עם שיר שנכתב והופק על ידי לא אחר מאשר ג'ורג' האריסון – ושבו ניגנו חברי ההרכב הנוצץ והמטורף ביותר שחובב רוק יכול היה לחלום עליו בחלומות הכי פרועים שלו!  

הכל מתחיל במקום הכי צפוי – ליברפול. כמו חברי הביטלס, גם לומקס היה תוצר של סצנת המרסיביט התוססת של תחילת שנות השישים. הוא היה הסולן ונגן הבס של להקת "הקברנים" (THE UNDERTAKERS), חבורה אנרגטית שלבשה בגדים שחורים קודרים כמנהג קברנים אמיתיים, החזיקה במערכת הגברה מפלצתית ראשונה מסוגה של 100 ואט, ושהתחרתה על אותן במות כמו הביטלס בקאוורן קלאב המיוזע ובהמבורג הפרועה. הם אפילו נחשבו לאחת הלהקות המבטיחות בעיר, ולתקופה קצרה נוהלו על ידי אותו אדם שהפך את הביטלס לתופעה עולמית, בריאן אפשטיין. הקשרים היו הדוקים כל כך, שלומקס אף מצא את עצמו פעם מתופף בהופעה של הביטלס המוקדמים, כשנזקקו למחליף, בערב בלתי נשכח באולם גרוסוונור בשנת 1960 כשהם עוד נקראו THE SILVER BEATLES. לומקס בעצמו סיפר לימים בהומור האופייני לו: "ניגנתי איתם רק שיר אחד, וזה לגמרי הספיק – הייתי פשוט מתופף מחריד!". אם זה לא מספיק, לומקס היה חבר כה קרוב של הרביעייה, עד שבשנת 1966 הוא אפילו התלווה אליהם להופעה המיתולוגית באצטדיון שיי בניו יורק.  

הזמן חלף, הביטלס כבשו את העולם, ולומקס, אחרי הרפתקה מוזיקלית בארצות הברית, חזר לבריטניה. בשנת 1967, הגורל הפגיש אותו שוב עם חבריו הוותיקים מליברפול, הפעם בנסיבות שונות לחלוטין. למעשה, היה זה ג'ון לנון שפגש אותו ושלח אותו לבדוק מה קורה במשרדי ההוצאה לאור של APPLE, אבל היה זה ג'ורג' שהרים את הכפפה. הביטלס, בשיא תהילתם, הקימו את חברת התקליטים והמיזם האוטופי שלהם, APPLE CORPS, שנועד להיות בית חם לאמנים ויוצרים. ג'ורג' האריסון, שזיהה את הפוטנציאל הגולמי והקול הייחודי של לומקס, החתים אותו כאמן הסולו הראשון בחברה החדשה. זו הייתה הצהרת כוונות. עוד במרץ 1968, עוד לפני שארז מזוודות להודו, ג'ורג' נכנס איתו לאולפן להקליט סקיצות, והבטיח לו חגיגית: "אני הולך להפיק לך אלבום שלם!".  

באותה תקופה, הביטלס חזרו ממסע רוחני מכונן ברישיקש שבהודו, שם למדו מדיטציה טרנסצנדנטלית תחת הדרכתו של המהרישי מהש יוגי. המסע הזה הניב פרץ יצירתיות פנומנלי, וממנו נולדו רוב השירים לתקליט הכפול והמופתי שלהם, זה עם העטיפה הלבנה. אחד השירים שהאריסון כתב שם, בהשראת תורות המזרח, היה SOUR MILK SEA. כשחזרו לאנגליה במאי 1968, התכנסו ארבעת הביטלס בביתו של ג'ורג' בעיירה אשר כדי להקליט סקיצות ביתיות לכל השירים החדשים – ההקלטות המפורסמות שמוכרות לכל חובב מוזיקה ואספן בשם THE ESHER DEMOS. שם הם הקליטו גרסה אקוסטית פנטסטית, נלהבת ומלאת קסם של SOUR MILK SEA, שבה שר ג'ורג' כשהאחרים מלווים אותו בהתלהבות.  

בספרו האוטוביוגרפי I ME MINE, הסביר האריסון שהשיר עוסק כולו במדיטציה. המושג נלקח מכתבי יוגה עתיקים (VISHVASARA TANTRA), המתארים את המציאות הארצית והתודעה המעורפלת כים של חלב שהחמיץ, שממנו יש להיחלץ. המילים הן קריאה לנטישת ה"ים החמוץ" של המחשבות השליליות והבעיות היומיומיות, ומציאת גאולה והארה דרך תרגול רוחני. "צא מים החלב החמוץ, אתה לא שייך לשם," הוא כתב, "חזור למקום שבו אתה אמור להיות". השורה הזו של ג'ורג', GET BACK TO WHERE YOU SHOULD BE, הדליקה ניצוץ במוחו של פול מקרטני, שזמן לא רב לאחר מכן שינה אותה מעט ויצר את GET BACK TO WHERE YOU ONCE BELONGED בלהיט הענק GET BACK! 

למרות המסר החיובי והלחן הקליט, שאר חברי הביטלס החליטו לוותר על השיר ולא לכלול אותו בתקליט העמוס ממילא, שכן מכסת השירים של ג'ורג' באלבומי הלהקה הוגבלה תמיד באכזריות לכשלושה או ארבעה שירים בלבד, ומול ענקים כמו WHILE MY GUITAR GENTLY WEEPS או SAVOY TRUFFLE, השיר הזה נשאר על רצפת חדר העריכה.  

אך האריסון לא היה מוכן לתת לשיר כזה להתבזבז. הוא ראה בו את היהלום המושלם עבור בן טיפוחיו החדש, ג'קי לומקס. וכך, בסוף יוני 1968, התכנס באולפני EMI ואולפני טריידנט בלונדון הרכב-על חד פעמי ובלתי נתפס. ההקלטות החלו ב-24 ביוני באולפני EMI באבי רואד אך עברו ל-TRIDENT כדי להשתמש בציוד ההקלטה החדשני של שמונה ערוצים שהיה קיים שם, בזמן שב-EMI עבדו עדיין על ארבעה ערוצים בלבד! האריסון, על תקן המפיק והגיטריסט האקוסטי, הביא לאולפן את רינגו סטאר על התופים, ואת שני חבריו הטובים, הגיטריסט האגדי אריק קלפטון והקלידן הווירטואוז ניקי הופקינס. החוליה החסרה, פול מקרטני, הצטרף להקלטות ביום האחרון, ה-26 ביוני, והוסיף את נגינת הבס המלודית והאופיינית לו, שהזניקה את כל הקטע ברמות אנרגיה מטורפות.  

היעדרותו של מקרטני ביומיים הראשונים לא הייתה מקרית. הוא שהה בנסיעת עסקים בניו יורק ובקליפורניה, עסוק בקידום המיזם החדש של APPLE. אך הנסיעה הזו לא הייתה רק עבודה. בניו יורק ובחופי קטלינה, הרומן שלו עם הצלמת לינדה איסטמן החל לפרוח במלוא עוזו. שלושה חודשים בלבד לאחר מכן, היא כבר עברה ללונדון כדי לגור עמו, והשאר היסטוריה. באופן משעשע, בזמן שמקרטני מצא אהבה, חבריו ללהקה, יחד עם קלפטון, הופקינס ולומקס, יצרו באולפן שיר על התעלות רוחנית. לומקס עצמו נזכר ברגע הקלטת השירה ברעדה קלה: "חשבתי שהשיר עובד פנטסטי אפילו כקטע כלי, ורעדו לי הברכיים כשהייתי צריך לשיר כששלושה חברי ביטלס יושבים בחדר הבקרה ומסתכלים עליי דרך הזכוכית!". 

התוצאה הייתה פצצת רוק. קולו המחוספס והנשמתי של לומקס התלבש באופן מושלם על ההפקה העוצמתית של האריסון. השילוב בין הגיטרה של קלפטון לזו של האריסון (קלפטון מוביל עם הריף והסולו הראשון, וג'ורג' מצטרף בסולו חשמלי שני מבריק מיד אחרי נקודת שתי הדקות), הבס של מקרטני והתיפוף של סטאר, יצר רצועה שהייתה כל כולה ביטלס, אך עם טוויסט (אנד שאוט) אחר. השיר SOUR MILK SEA יצא על גבי תקליטון באוגוסט 1968 בארצות הברית (ובראשית ספטמבר בבריטניה), כחלק מ"ארבעת הראשונים" (OUR FIRST FOUR) של חברת APPLE, לצד הלהיט הענק HEY JUDE של הביטלס, השיר THOSE WERE THE DAYS של מרי הופקין, והקטע THINGUMYBOB שכתב מקרטני לתזמורת BLACK DYKE MILLS BAND. חברת APPLE אף הגדילה לעשות ושלחה קופסאות מהודרות מיוחדות עם ארבעת התקליטונים הללו במתנה למלכה אליזבת השנייה ולבני משפחת המלוכה הבריטית! 

למרות ההרכב החלומי, למרות ההפקה המהוקצעת ולמרות היותו שיר מצוין, התקליטון של לומקס נחל כישלון מסחרי צורב. הוא נבלע בצילו הענק של HEY JUDE ולא הצליח לפרוץ למצעדים (HEY JUDE הפך למגה-להיט שריסק כל מצעד אפשרי, יחד עם השיר של מרי הופקין שכבש את הפסגה, ותחנות הרדיו פשוט השאירו את לומקס מאחור כשהוא מסתפק בהבלחה צנועה למצעד בקנדה בלבד). גם תקליט הבכורה של לומקס, IS THIS WHAT YOU WANT, שיצא במרץ 1969 בארצות הברית (וביוני בבריטניה) וכלל את השיר, סבל מגורל דומה. למרות הביקורות המשבחות, הקהל פשוט לא קנה את הסחורה.  

כך, למרות שהחזיק בידיו שיר שנכתב על ידי ביטל, הופק על ידי ביטל, ונוגן על ידי שלושה חברים בלהקה המצליחה בהיסטוריה ועוד שני נגנים מהשורה הראשונה בעולם, ג'קי לומקס נותר בשוליים. סיפורו הוא תזכורת מתוקה-מרירה לכך שבתעשיית המוזיקה, גם השילוב הקטלני ביותר של כישרון, חברים רבי השפעה ושיר פוטנציאלי, לא תמיד מבטיח הצלחה. ובכל זאת, נותרנו עם הקלטה נדירה וחד פעמית – רגע קסום בזמן שבו כמעט, רק כמעט, חמישה חברים מליברפול ניגנו יחד תחת שם אחר. שימו את המחט על הוויניל, תפתחו ווליום, תנו לבס ולגיטרות האלה להעיף לכם את הראש – ותבינו מיד: זה כנראה שיר נהדר שהביטלס מעולם לא הוציאו תחת שמם!

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459