מכונת הקצב הרועמת: סיפורו המדהים של המתופף קוזי פאוואל

בעולם הרוק, מתופפים הם לרוב הדופק שברקע. הם השלד, הבסיס, אבל רק לעתים נדירות הכוכבים. ואז היה קוזי פאוואל. פאוואל לא היה רק מתופף; הוא היה אישיות גדולה מהחיים, והאיש היחיד שאולי חי חיים מהירים ומסוכנים יותר מהמוזיקה שניגן. הוא היה שם נרדף לרוק כבד, אבל הסיפור שלו מלא בניגודים מפתיעים, טריקים מלוכלכים, וחיבה כנה למכוניות מהירות ולסכנה. "אולי יש לי סוג של משאלת מוות," הוא אמר פעם. "אני לא יודע".

הוא נולד בשם קולין , אך אימץ את הכינוי "קוזי" בהשראת מתופף הג'אז קוזי קול. עם זאת, הייתה לו סיבה נוספת, וולגרית יותר, לשם. כשנשאל על כך בראיון, הוא הודה שזה שימש כמשפט פתיחה: "אם מישהי הייתה מנסה להתחיל איתי, הייתי אומר 'טוב, את תמיד יכולה לגלות כמה COSY (נעים/חמים) אני יכול להיות.' היי, זה עבד לפני 15 שנה!" .

הרבה לפני שהפך לאגדה, קוזי פאוואל היה נער בן 16 שברח מהגבולות. הוא היה כל כך להוט לנגן, שהוא נסע לגרמניה בגיל 16, כשהוא מתחת לגיל החוקי. "הצלחתי להתגנב פנימה והחוצה, בדרך כלל בחלק האחורי של טנדר, מתחת לכל המגברים והציוד," סיפר.

החיים בגרמניה היו רחוקים מלהיות זוהרים. הלהקה שלו, THE SORCERERS, ניגנה שמונה שעות בלילה. "ראיתי את הצד המפוקפק של החיים," הודה, "נהגתי לנגן עבור חשפניות". תנאי המחיה היו מחפירים. "ישנו ארבעה מאיתנו בחדר עם דוד ישן בפינה וחולדות שהתרוצצו מסביב," הוא נזכר. "אבל לא היה לנו אכפת, היינו כל כך שמחים לנגן" . השיעור החשוב ביותר הגיע כשהבסיסט של פיירפורט קונבנשן, דייב פג, יעץ לו לעבור לעבודות הקלטות לאמנים אחרים בלונדון. כאן התגלתה הגאונות האמיתית של פאוואל.

קוזי פאוואל הפך לאחד המתופפים המבוקשים ביותר בסצנת הסשנים של לונדון, למרות סוד קטן: הוא לא ידע לקרוא תווים היטב. "תמיד סירבתי לסשנים שדרשו קריאה," אמר, "כי רוב האנשים שכותבים תפקידי תופים לא מנגנים בתופים, ואתה רואה את התווים וזה פשוט כל כך לא נכון".

אז איך הוא שרד שם? עם אילתור ותושייה. כשהיה מגיע לסשן והמפיק היה מניח לפניו דפי תווים מורכבים, קוזי היה משתמש בטריק קבוע. "הייתי מתחיל להתעסק עם פדל הבס דראם שלי וצועק 'תמשיכו, חבר'ה, אני מיד איתכם!'", סיפר. בזמן שהלהקה ניגנה את השיר בלעדיו, הוא היה מקשיב פעם אחת. "היה לי זיכרון טוב מאוד. בדרך כלל אם שמעתי קטע פעם אחת, יכולתי לזכור אותו". הוא היה מסיים את ה"תיקון" ואומר, "סליחה על זה, אפשר לנגן שוב מההתחלה?". כך הוא הצליח למרוח את האחרים ולהצליח בדרכו החוצה מסשנים. הפילוסופיה שלו הייתה פשוטה: "אתה מנגן תופים מהלב. תחזור לימים של אפריקה. הם לא כתבו את זה. תופים צריכים להרגיש".

הגישה הזו של "לנגן מהלב" (ובעוצמה מספיקה כדי להזיז קירות) היא זו שהכניסה אותו לכמה מהלהקות הגדולות בעולם. האודישנים שלו היו חומר לאגדות. כשפאוואל הגיע בשנת 1970 לאודישן אצל ג'ף בק, הוא ראה שכל המתופפים לפניו ניגנו על מערכת תופים קטנה שהייתה במקום. קוזי סירב. הוא חזר למכונית, פרק את מערכת הלודוויג האדומה הענקית שלו עם הדאבל-בס, והרכיב אותה ממש מול בק. "חשבתי, 'אני פשוט הולך על כל הקופה. מתופף חייב להיות אחראי על הלהקה'. אז פשוט התחלתי לנגן את אחד השירים שלהם. ג'ף הניח את הגיטרה באמצע ואמר 'קיבלת את הג'וב'".

באותה שנת 1970 ג'ף בק שקל לעשות הרכב עם אלטון ג'ון. כן כן! השניים ניסו עם הנגנים של אלטון, ג'ף בק הטיל וטו על המתופף, נייג'ל אולסון. הוא דרש להביא את פאוואל לסיפור. אלטון סירב ורק נותר לנו לדמיין איך היה נשמע הרכב שכזה.

בשנת 1975 נמאס לריצ'י בלקמור מהלהקה שהביא בתחילה ללהקת ריינבאו שלו. היה חסר לו שם כוח ברור - בתופים. ריצ'י בלקמור נהג לערוך אודישנים סדיסטיים. הוא היה גורם למתופפים לנגן ריף מהיר ומסובך במשך 20 דקות רצופות, עד שהם היו קורסים מתשישות, ואז פשוט עוזב את החדר בלי לומר מילה . "ואז קוזי הגיע," סיפר הבסיסט ג'ימי ביין. בלקמור התחיל את הריף. "אנחנו עושים את זה במשך 45 דקות והקצב לא זז מהמהירות. לפני שהספקנו לומר משהו, קוזי התחיל מקצב אחר על הדאבל-בס. ניסינו לדפוק אותו, והוא הפך את זה עלינו. הוא היה בפנים" .

בשנת 1985, כשהוא נקרא להצטרף ל-ELP, קוזי נסע לאסם של קית' אמרסון, הרכיב את מערכת התופים המרשימה שלו, ואז... "הוא קלט שאין לו מקלות תופים!" נזכר אמרסון. "הוא שקל להשתמש בכמה ענפים שנפלו. עד שחוואי מקומי נסע לעיר להביא לו כמה". המקלות שהביא החוואי לא היו במשקל הנכון, אז קוזי פשוט הפך אותם וניגן עם הקצה השמן.

הלהיט הגדול ביותר של פאוואל כסולן שאינו זמר, DANCE WITH THE DEVIL, הוקלט "בשביל הצחוק" ולקח חצי שעה בלבד. ההצלחה הפתיעה אותו והובילה להופעה בתוכנית הטלוויזיה טופ אוף דה פופס. מאחורי הקלעים, קוזי שמע שלהקת פופ אחרת לעגה לו בראיון וכינתה אותו "מתופף סשנים שלא יודע לנגן תו אחד". הגיטריסט ברני מרסדן נזכר: "פאוואל לא אמר מילה, פשוט הרים את העיתון, מצא את חדר ההלבשה שלהם, שאל מי המתופף, נתן לו אגרוף ואז שאל את הבחור אם הוא רוצה בירה".

הוא פיתח יחסי אהבה-שנאה עם הגיטריסטים האגדיים שניגן איתם, אבל את העצבים האמיתיים שלו הוא שמר לקלידנים. כשהיה בריינבאו, ריצ'י בלקמור וקוזי התעללו בקלידן טוני קארי. "ריצ'י שנא קלידנים," הודה פאוואל. המתיחות כללו חימום ידית הדלת בחדר של קארי ל-200 מעלות ובניית קיר לבנים שחסם את דלת חדרו – "בזמן שהוא היה עדיין בתוך החדר" . קוזי הרגיש שזה מוצדק: "הוא היה שחצן מאוד וקצת מלא בעצמו. הוא ביקש את זה".

למרות התדמית הפרועה, פאוואל היה איש של עקרונות. הוא עזב את ריינבאו כשהרגיש שהלהקה הופכת למסחרית מדי. הוא זעם כשבלקמור הכריח אותו לנגן את הלהיט SINCE YOU'VE BEEN GONE: "אמרתי לו 'פאקינג אין מצב, עזוב אותי, זאת להקת רוק, לא חבורה של הומואים'".

הוא גם פוטר מלהקתו של הגיטריסט מייקל שנקר כי סירב לדרישות של הגיטריסט: "מייקל אוהב לעשות חזרות של שמונה שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. כי הוא גרמני... אני לא".

הפרידה המפורסמת ביותר הייתה מווייטסנייק. הוא עשה את כל עבודת התופים לאלבום "1987", אך רגע לפני ההקלטה הסופית, עורכי הדין שינו את החוזה שלו. "הייתי איש של עקרונות, אז פשוט הלכתי," הוא אמר. "וכמובן, האלבום המשיך ומכר 14 מיליון עותקים! איינסלי דאנבר (המתופף שהחליף אותו) פשוט העתיק כמעט כל מה שעשיתי!" .

הוא מצא נחמה אצל חברים ותיקים. ג'ון לורד (מדיפ פרפל) סיפר שכשעבר דירה, פאוואל הופיע בדלת ואמר, "אין צורך במובילים, אנחנו נעשה את זה!". לורד שילם לו "בג'ין וטוניק ככל שיכל לשתות". לאחר מותו של פרדי מרקיורי, בריאן מאי היה שבור. "קוזי תמיד ידע להרים אותך מזה," אמר מאי. "האופטימיות שלו הייתה מקור השראה שעזר לי למצוא את עצמי מחדש". פאוואל גם הגיע עם מאי להופעה בארצנו, כחימום לגאנס אנד רוזס.

אבל ב-5 באפריל 1998, הסיפור נגמר. קוזי פאוואל נהרג בתאונת דרכים כשנהג במכונית הסאאב 9000 שלו במהירות כ-167 קמ"ש בכביש M4. הוא דיבר בטלפון עם המאהבת שלו שנקלעה לריב קשה עם בעלה שגילה על הרומן. הוא היה מעל המגבלה המותרת של אלכוהול ולא חגר חגורת בטיחות. באמצע השיחה עם הבחורה הוא נשמע לפתע צועק ומיד לאחר מכן - קולו לא נשמע עוד. "אם הייתה לו ברירה, קוזי היה מעדיף לצאת מהעולם במכונית מהירה," אמר חברו ברני מרסדן. "מעולם לא דמיינתי אותו כאיש זקן עם מקל הליכה".

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459

אתר הבית שלי (עם רשימת ההרצאות, פודקאסטים ובלוג עשיר ומפתיע) - חפשו בגוגל "נעם רפפורט הרצאות מוסיקה".