עוד כשהיה פול מקרטני חבר בלהקת הביטלס, שימי הופעותיה נראו רחוקים והיא הייתה גוף הקלטות בלבד, הוא היה היחיד מהארבעה שדחף את שלושת האחרים לחזור להופעות. הוא הצליח לעשות זאת, לכמה דקות, כשהארבעה הופיעו על גג בניין חברת APPLE, בסוף ינואר 1969, כחלק מפרויקט שנקרא GET BACK.
מקרטני היה נלהב מאד ממה שהיה על הגג וניסה מאז למשוך את הביטלס לקיים הופעות קטנות ומפתיעות במקומות שונים. הוא ידע שסיבוב הופעות גדול ומתוקשר יביא יותר נזק מאשר תועלת ולכן הציע לביטלס להופיע באולמות קטנים ובפאבים, מבלי להסגיר את שם הלהקה מראש. ג'ון לנון לא הסכים לרעיון הזה ובאחת הפגישות, בהן מקרטני העלה את הנושא, לנון ירה בפניו שהוא שוטה וש"אני רוצה להתגרש מהלהקה הזו".
כמה חודשים לאחר מכן התפרקו הביטלס, מקרטני שקע בדיכאון עמוק, הוציא כמה תקליטים ותקליטונים ובתוכו בערה התשוקה להיות שוב חבר בלהקה שכל חבריה שווים בחשיבותם (כאילו זה אפשרי...).
בשנת 1971 הקים פול את להקת כנפיים ובשנת 1972 הוא יצא עמה לדרכים, עם משאית אחת ורכב מסחרית. אז מה היה בסיבוב הראשון הזה? בואו נעלה לאוטו ונתחיל להתגלגל בדרכים...
חברי להקת WINGS החדשה התקבצו, ב-8 בפברואר 1972, בכניסת ביתם של פול ולינדה מקרטני, במרכז לונדון. המטרה הייתה לצאת משם לסיבוב הופעות בריטי מיוחד במינו. ביחד עם פול, לינדה וילדיהם היו גם המתופף דני סיוול עם אשתו מוניק ובתו הקטנה סטלה. לצידם נעמדו אנשי הצוות הטכני טרבור ג'ונס ואיאן הורן. יחד עימם היו גם דני ליין והנרי מקולוק. הייתה תחושה של משפחת רוק'נ'רול מגובשת ושמחה. כולם לבשו מעילי חורף גדולים על מנת להגן על עצמם מהקור המקפיא.
מאחוריהם נעמדה מכונית טרנזיט גדולה בצבע ירוק שבתוכה הועמס כל ציוד הלהקה. בטרנזיט הזה נסעו גם חברי הלהקה. זה היה היום בו פול מימש את חלומו - להופיע עם להקה אמיתית באופן ספונטני. הוא ראה בכך סיבוב הופעות שדמה לקרקס נודד שמכוון את מנועיו לכל מקום שיש בו אפשרות להופיע. בתקופה הזו הוא היה עצבני וחשש מאד בנוגע ליכולותיו להופיע. בכל זאת עברו כמה שנים מאז שעלה על במה מסודרת - כשעד אז היו הופעותיו עם הביטלס נטולות אפשרות לנגן כמו שצריך, בגלל הרעש האדיר של צרחות המעריצות ובהופעה על הגג לא בוצעו שירים רבים, כשחלקם אף נקטעו באמצע וזה דמה יותר לחזרה מוסיקלית מאשר הופעה מסודרת.
במעשה הקרקסי הזה, עם להקת כנפיים, הוא ראה כיצד הוא מצליח לחמוק מאנשי התקשורת שימהרו לתת ביקורות שליליות להופעתו. הוא ראה בכך אפשרות להגיע ישירות לקהל. לפול הייתה סיבה נוספת לשמוח בליבו - כמה ימים קודם לכן הוא הצליח להשלים עם ג'ון לנון. ההזמנה לפיוס הגיעה מלנון, שהזמין את פול ולינדה אליו לדירה בגריניץ' ווילג' בניו יורק. שם שוחחו שניהם ארוכות והחליטו להפסיק את ההתכתשות הפומבית שלהם ולחזור לפסים ידידותיים יותר.
בלהקה החדשה הייתה חברה לינדה, אשתו של פול, שקיבלה את תפקיד הקלידנית. לא היה לה מושג כלל כיצד לנגן בקלידים אך פול התעקש כי רצה להיות צמוד למשפחתו בסיבוב ההופעות הזה. הצעד הזה הרים גבות אצל שאר המוסיקאים שהגיעו לסיבוב.
הנרי מקולוק לקח את פול לצד ושאל אותו מדוע אינו לוקח קלידן מקצועי ללהקה שלהם. מקרטני הסביר לו בפשטות שזו החלטה שלו לבדו ושאם הגיטריסט האירי רוצה להישאר אז הוא חייב לקבל אותה.
עם זאת, גם הוא לא תמיד היה משוכנע שזה רעיון טוב לשים את לינדה כקלידנית. פעם אחת הוא אף צעק עליה בכעס שיחליף אותה בבילי פרסטון (האורגניסט שניגן עם הביטלס בשנת 1969). הקולגות המוסיקליות שמסביבו החלו לעקוץ אותו באופן פומבי על העניין. אחד מהם היה מיק ג'אגר. אך פול לא ויתר. הוא ראה בכל הסיבוב הזה ניסוי אישי שלו.
ברגע שחברי הלהקה יצאו לדרך, הם פנו צפונה והחלו לחפש על המפה נקודות ראויות להופעה.
התחנה הראשונה הייתה מקום בשם ASHBY DE LA ZOUCH בלסטרשייר. הטרנזיט יצא מהאוטוסטרדה M1 ופנה לעבר עיירת השוק הזו. במרכז העיירה ראו פול ולינדה סוס פוני קשור לאחד העמודים. באופן ספונטני הם עצרו את הרכב ליד הסוס וניסו למצוא את בעליו כדי לקנות ממנו את הסוס, אך ללא הצלחה.
כמו כן, גילו החברים שאין בעיירה אוניברסיטה ראויה להופעה שלהם. הם חזרו לדרך והתחנה הבאה הייתה בנוטינגהאם. הם הגיעו לאוניברסיטה שם בשעה חמש אחה"צ. טרבור ג'ונס נשלח מהטרנזיט לבדוק את האולם שבתוך המבנה. בפנים הוא חיפש את המזכירה של האוניברסיטה, בחורה בשם אליין וודהאמס סמית'. ג'ונס סיפר לה שפול מקרטני מחכה בחוץ לבדוק אם יש אפשרות להופיע שם.
היא הייתה בטוחה שמותחים אותה וג'ונס ביקש ממנה להתלוות אליו. "הלכתי אחריו החוצה והיה מיניבוס שחנה מול בניין פורטלנד. הוא דפק על החלון והדלת החליקה לאחור, ומי ישב במושב הנהג? פול מקרטני. פול אמר, 'מה הסיכוי שנופיע מחר?'... חיש מהר אורגנה הופעה להרכב הזה למחרת, בשעות אחר הצהריים. לפי דרישתו של פול, ההופעה תהיה ללא שיווק תקשורתי וההזמנה להופעה הזו נכתבה על לוח המזכירות עם מחיר כניסה בסך 50 פני, כש-25 אחוז מהרווחים הולכים לקופת הקמפוס. השמועה שהחיפושית לשעבר הולך להופיע את הופעת הבכורה שלו שם פשטה כאש בשדה קוצים ברחבי הקמפוס. עוד באותו ערב כבר גונבה השמועה על הופעות חדשות ומפתיעות של מקרטני לאזני כתב עיתון המוסיקה הבריטי, NME.
למחרת עלתה להקת כנפיים בפעם הראשונה על במה. פול לבש חולצה בצבעים אדום ולבן ועליהם חליפה עם שלייקס. בקהל נכחו 800 איש. כללי הבטיחות לא איפשרו להכניס יותר מהמספר הזה לאולם.
הלהקה נשמעה טובה אך עדיין מחוספסת למדי. שיר הפתיחה היה LUCILLE. אחריו הגיעה גירסה חיה של שיר המחאה שפול כתב אז, GIVE IRELAND BACK TO THE IRISH. השיר עדיין לא יצא על גבי תקליטון.
שאר המופע הורכב בעיקר משירי התקליט הראשון של להקת כנפיים, שיצא בשנת 1971 ונקרא WILD LIFE, וגם השיר SMILE AWAY מהתקליט RAM. כמו כן ניגנה החבורה ג'אם של בלוז בהובלת מקולוק הגיטריסט.
הכלל היה ברור: לא לנגן אף שיר של הביטלס. לפיכך ניגנו חברי הלהקה חלק מהשירים פעמיים כדי למלא זמן הופעה ראוי.
בסוף המופע חילקו ביניהם כל חברי הלהקה, שווה בשווה, את מטבעות הכסף שהצטברו ממכירת הכרטיסים.
לפול זו הייתה חוויה גדולה לקבל כסף אמיתי ולא משנה באיזה סכום. הוא לא קיבל, מאז שנת 1962, כסף מזומן אחרי הופעות עם הביטלס. המשכורת על הופעות הלהקה הידועה ההיא נכנסה ישירות לחשבון הבנק שלו, או יותר מאוחר לכיסוי חובות משותפים עם שאר הביטלס.
ביום השני לסיבוב ההופעות כבר החלו השמועות על סיבוב ההופעות להגיע לאזני עוד כתבי עיתונות. פול הבין שמעכשיו הוא צריך להתחיל לברוח מהם כדי לקיים את חלומו כראוי.
התחנה הבאה הייתה באוניברסיטה של LEEDS. שם כבר חיכו להם, לאכזבתם הרבה, קומץ של כתבים. פול, שראה את הכתבים, החליט לבטל את ההופעה שם. כל הלהקה חזרה לטרנזיט ונסעה לכיוון YORK, שם נקבעה הופעה באוניברסיטה ושש שעות לאחר מכן כבר ניגנו פול וחבריו את צליליהם. 550 סטודנטים הצליחו להיכנס פנימה. 400 נוספים נשארו בחוץ.
בעוד שחברי הלהקה הופיעו ביורק, הוחלט על ידי רדיו הבי.בי.סי לפסול את השיר GIVE IRELAND BACK TO THE IRISH עוד לפני שיצא באופן ממשי לחנויות. היו כאלו ששיערו אז שהופעותיו של מקרטני וחבריו נועדו לממן אירגונים איריים שנאבקו אז מול בריטניה. מקרטני השיב לשלילה באומרו שהוא פשוט יצא לסיבוב כדי לנגן לאנשים. זה הכל.
מה שכן, יום אחד נאלצו חברי הלהקה להרגיש באופן פיזי מה זה לעמוד מול מתנגדים. זה היה כשהם החלו לנסוע עם הטרנזיט שלהם אחרי הופעה. קבוצת סטודנטים החליטה לעמוד מול הטרנזיט ולהפחיד את כל הנמצאים בתוכו. דני ליין, שהופקד באותו רגע בעמדת הנהג, שם את כל רגלו על דוושת הגז ודהר משם כמה שיותר מהר.
בעוד שמקרטני וחבורתו היו בדרכים, החלו להתקבל טלפונים באנגליה אצל העוזרת האישית של פול, שלי טרנר. אלו היו כתבי תקשורת שרצו לדלות ממנה מידע בנוגע לתחנה הבאה אליה התכוונה הלהקה להגיע.
התשובה שלה הייתה קבועה: "הם יכולים להגיע לכל מקום".
בינתיים, חברי הלהקה יצרו לעצמם שיגרה קבועה. בכל בוקר הם פתחו את מפת הדרכים והחליטו באופן ספונטני לאן לנסוע. המטרה הייתה להתמקד בעיירות גדולות יחסית. הם נהגו להגיע למקום מסוים בשעות אחה"צ, לברר אם יש שם אולם להופעות, אם כן - לחפש בסביבה מלון עם ארוחת בוקר ובזמן שהם במלון, אנשי הצוות נשלחו לאולם להרכיב את הבמה להופעה.
לאחר כל מופע חזרו חברי הלהקה למלון לארוחת פיש אנד צ'יפס או המבורגר. הבידור הקבוע שלהם היה משחק קליעת חיצים למטרה. לאחר מכן נפתחו בקבוקי יין, הודלקו ג'וינטים והגיטרות האקוסטיות נשלפו לג'אמים שמחים.
לילה אחד ישבו כל החברים והקשיבו להקלטה שנערכה באחת ההופעות שלהם על ידי טרבור ג'ונס, איש הצוות הטכני. ההקלטות נעשו על כמה סלילים שנלקחו מאולפני אבי רואד. למרבה האכזבה, הביצועים בהקלטה לא היו טובים. מקרטני וחבורתו הבינו שיש להם עוד עבודה לעשות בעניין שיפור הביצוע.
מה שכן, האווירה הייתה עליזה וכל החברים נהנו מחוסר הידיעה שיביא להם היום שלמחרת בסיבוב הזה. בינתיים החלו אירגוני סטודנטים באוניברסיטאות שונות להתכונן מראש לאפשרות שמקרטני יגיע באופן ספונטני אליהם. כשהגיעה הלהקה ל- HULL, היא גילתה להתפעתה שבאולם כבר חיכתה לה מערכת הגברה פעילה.
באותו יום התמקמה הלהקה בבית מלון אותו כינה פול כאחד הגרועים שראה. דני ליין תיאר את בעל המלון כ- ASSHOLE. אותו בעל מלון התעצבן על החבורה כשראה אחד מהם כשהוא מעשן ג'וינט. מקרטני התעצבן מבעל המלון ולמחרת בבוקר פרץ ביניהם ויכוח, הוא הרים את ידו ונתן אגרוף לבעל המלון באפו. זה רתח מזעם וצרח על פול שהוא הולך להזמין את המשטרה.
הת'ר, בתה בת התשע של לינדה, רצה מחדר לחדר ודפקה על הדלתות כדי להעיר מהר את שאר הלהקה. מזוודות נארזו מהר והחבורה מיהרה לברוח מהמקום.
ב-16 בפברואר הוטלה מקצועיותה של לינדה על הבמה בספק; כשהלהקה חזרה ל-LEEDS ועלתה לנגן באולם TOWN HALL. חזרתו של פול ללידס לא חמקה מתשומת הלב של העיתונות המקומית. כשמשפחת מקרטני התיישבה לארוחת ערב במסעדת המלון, המלצר העביר כרטיס ביקור מכתב רדיו בי.בי.סי, סטיב היי, סטיב היי, בן 19, שהיה משוכנע שיוכל להבטיח את מה שהוא האמין בטעות כראיון הראשון של מקרטני מאז הפירוק של הביטלס, היי כבר דאג למכשיר הקלטה וכשפול ולינדה סיימו את ארוחת הערב שלהם ופנו לצאת, היי חיכה בעצבנות. "אתה בטח פול מקרטני?", אמר פול לעיתונאי הצעיר כדי לבלבל אותו. "אני סטיב היי". היי הבין במהרה את הבדיחה ולחץ על מכשיר ההקלטה שלו.
פול הסביר לו: "היו לנו הצעות להופיע במדיסון סקוור גארדן, דברים מהסוג הזה, אבל אני לא רוצה לעשות את הסוג הזה של ההופעות כרגע, אני אוהב פשוט להיות בלהקה, ליהנות ולהופיע קרוב לקהל מצומצם בלבד. זו הדרך שבה אני מקבל את ההנאה שלי".
"אבל האנשים רוצים שתחזרו ביחד, האנשים רוצים את הביטלס", אמר היי.
"מבחינתי, אני סתם בחור שהיה פעם בלהקה ושמה הביטלס", הגיב פול. "הביטלס נפרדו, העבודה הזאת הסתיימה, אז באופן טבעי אתה עדיין לא מסתובב עם כל האנשים האלו, אתה מחפש משהו אחר. וזה כל מה שאני עושה. זו להקה שנקראת כנפיים ואנחנו נהנים לעשות דברים מהסוג שהביטלס לא יכלו לעשות".
הראיון של פול הופץ במהרה בסביבה ולמקום הגיעו כ-1,400 איש. לינדה הפכה מתוחה מאד. כשהתבוננה בקהל המפחיד, העצבים שלה השתלטו עליה, כאשר פול הציג את השיר WILD LIFE. בזמן שהוא ספר את השיר, מוחה של לינדה התרוקן, אקורד הפתיחה נמלט מזיכרונה. בכוחותיה האחרונים היא לחשה לפול, "שכחתי את האקורדים".פול חייך אל הקהל לפני שעבר על הבמה כדי ללחוש את האקורדים באוזן שלה. "הם חשבו שזה חלק מההופעה. אבל זה היה מביך", לינדה הודתה בהמשך. השיר יצא בסוף לדרך אך הביטחון העצמי שלה לינדה ירד והיא הפסיקה לנהל את יומן הרשמים שלה מסיבוב ההופעות הזה. כמו הביטחון העצמי של לינדה, אלמנט ההפתעה של ההופעות הלך ודעך. הכיף של סיבוב ההופעות הזה החל להתפוגג.
כשהלהקה הגיעה למנצ'סטר נרשמה דאגה מצד בעל האולם עקב הווליום הגבוה בו היא ניגנה. לאחר מכן נסעה החבורה לבירמינגהם, שם נרשם ביקור בבית הוריו של דני ליין ואחריו נעשתה הופעה באוניברסיטה המקומית. ההופעה עצמה לא הייתה מהמשובחות, לפי הדיווחים.
ההופעה הבאה הייתה ב- SWANSEA. שם הגיעו 800 איש תוך 75 דקות מההכרזה הראשונה על המופע. פה הובן סופית שאלמנט ההפתעה בסיבוב הזה נגמר וב-23 בפברואר, אחרי 11 מופעים, הסתיים סופית הסיבוב. התיכנון המקורי היה להמשיך שבוע נוסף, אך הוחלט לעצור בנקודה הזו. עתה הגיע הזמן להתמקד בהקלטת תקליט חדש.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.
