ג'רי לי לואיס - רוצח עם כדורי אש ענקיים

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הם קוראים לי הרוצח

זה היה יום בסוף שנת 1956 כשלאולפן ההקלטות SUN, בממפיס, נכנס אלביס פרסלי ביחד עם זוגתו מרלין אוונס. אלביס נכנס היישר לאולפן ההקלטות וקטע סשן הקלטה של הגיטריסט קארל פרקינס עם ג'רי לי לואיס בפסנתר. אלוהים מלמעלה רצה שהיום הזה יהיה זוהר במיוחד והביא לביקור באולפן גם את הזמר ג'וני קאש. הרביעייה פצחה בג'אם מאולתר של שירים שהכירה. המפיק סאם פיליפס הבין מיד מה מתרחש מול עיניו ולחץ על כפתור ההקלטה. התוצאה הפכה להקלטה שנודעה מאז בשם THE MILLION DOLLAR QUARTET. ההקלטות יצאו באופן רשמי רק בשנות השמונים. ג'רי לי לואיס עדיין לא היה כדור האש הגדול שחרך את המצעדים. תיכף זה יגיע ועם ההצלחה הגדולה שלו, הוא ימשוך אליו הרבה ביקורת רעה - לא על המוזיקה שלו, אלא על סגנון החיים האישי האקסצנטרי שלו.

זה לקח רק תשע שנים מלידתו בלואיזיאנה, בספטמבר 1935, עד שג'רי לי לואיס התחיל לשים את אצבעותיו על הפסנתר. החלק הזה של אמריקה, בו גדל אז, עדיין היה ידוע בשם חגורת התנ"ך, כשהדת משחקת חלק מרכזי בחיי הקהילה. חלק מהשירים הראשונים שלמד לואיס היו שירי גוספל ומזמורי כנסיה. השיר הראשון ששר בחייו בכנסיה היה: "מה תהיה תשובתי, מה אני יכול להגיד / מתי ישו יקרא לי הביתה?". כל מה שהוא שר או ניגן מאז מונח על עמודי התווך של אותו יום, הכנסייה ההיא והשיר הזה. הוא לא ראה בזה אירוניה, לא שאל שאלות, תמיד קבע ש"המוזיקה באה מאלוהים".

סגנונות מוזיקה אחרים יגדילו ויצבעו את ההתפתחות שלו, אבל הכל נבנה על החן והיופי והמשמעות שבמוזיקה הכנסייתית הישנה הזאת. בלעדיה, הוא מאמין, כל שאר הסגנונות וההישגים היו איכשהו פחות ממה שהם היו, כאילו נבנו על חול. ""היה לי שיעור פסנתר רק פעם אחת, רק פעם אחת, כשהייתי בן 12. זה היה מר גריפין. הוא רצה ללמד אותי איך לנגן לפי תווים, מהספר הקטן הזה שהיה לו, דברים לילדים. אבל ניגנתי את זה כמו שרציתי לנגן את זה - בסגנון בוגי-ווגי". המורה סטר לו. "אתה לעולם לא תעשה את זה שוב", הוא אמר בפנים אדומות מכעס.

אבל הוא לא הסתפק ברפרודוקציה של המנגינות, ותמיד היה צריך לקחת אותן שלב קדימה. בזמן שלמד בקולג' לתנ"ך הוא שמח להשתתף בטקס שנערך שם. קולמן מקדאף פתח את התוכנית בשירת "תפילת האדון" בטנור מתלהם. לחלק מהתלמידים היו דמעות בעיניים מרוב התרגשות. קולמן היה זמר אמיתי. הוא יכל

לשבור כוס עם הקול שלו. ואז הוא הציג את ג'רי לי לואיס שיבצע דבר נוסף עבור האלוהים. "אני מבין שיהיה לנו שינוי קל בקצב", הוא הוסיף.

ג'רי לי השקיף על הסטודנטים ואז שלח אצבעות אל הקלידים ושילח לאוויר את "אלוהים שלי אמיתי". הקצב התגלגל באופן כה לוהט עד כדי כך שהצעירים, שכולם גדלו בכנסייה אבל לא בכנסייה של לואיס בטקסס, לא

ידעו לדעת מה לחשוב. היו שהחלו, באופן בלתי נשלט, להזיז את גופם לפי הקצב. אנשים היו בהלם ואז לואיס שיחרר לחופשי את הבוגי, כמו אריה ששוחרר מכלוב. הוא היה נאמן לשיר, אבל הוא גם היה נאמן למה שהיה בליבו באותו רגע, וזה שאג משמחה. הסטודנטים שלא היו מאובנים בהלם בכיסאותיהם, התחילו להתנדנד במושביהם ולנופף בזרועותיהם באוויר. כמה מהם עלו מהמושבים שלהם ואפילו ביצעו ריקוד קטן. לואיס ראה את שקורה ודפק אף חזק יותר בקלידים כאילו הוא סוחט את החלק האחרון של הבוגי עד שסיים, מזיע כולו.

אבל הקהל עדיין זז. "הם צרחו, יללו", הוא אמר. מחיאות הכפיים נמשכו והמשיכו. לואיס לא זכר דבר שכזה.

"זה הפחיד אותי, קצת", הוא אמר. "אמרתי, מה קורה כאן?"... הם רצו יותר. הוא היה מוכן אבל ראה את הדיקן מתקרב אליו כשהוא נסער. אצבעו הופנתה כלפי הפסנתרן המיוזע. "תראה מה עשית לכל הצעירים האלו. אתה הפכת אותם למשוגעים" - הוא הדגיש היטב את המילה האחרונה. ג'רי לי אמר לו שהוא לא התכוון לזה. "הרסת מכללה נוצרית נהדרת", המשיך לצעוק הדיקן והוסיף שלואיס סיים מבחינתו את לימודיו שם. כששאר התלמידים שמעו את זה, כמה מהם קראו לתמיכה וצעקו ש"אם הוא הולך, אנחנו הולכים". מדוע - תהה הדיקן - מדוע לא כולם יכולים להיות כמו קולמן מקדאף?

הוא לא ממש התחרט על פיטוריו מלימודי המכללה ועדיין הרגיש שייך לכנסייה. נגינת הפסנתר הנלהבת שלו, מלווה על ידי קול שהגיע לעתים קרובות לצעקה, הובילה לכמה הופעות במועדוני לילה בלואיזיאנה. ואז, בפברואר 1956 הוא נכנס לאולפני SUN, של סאם פיליפס, וביקש שיערכו לו אודישן. הוא עבר אותו בהצלחה.

במהלך ימיו הראשונים עם חברת SUN, לואיס הושפע יותר ויותר מסיגנונות הבוגי והבלוז ועוד לפני שהיה לו להיט, הוא היה בסיבוב הופעות. הוא עשה שורה של דייטים עם ג'וני קאש עוד בשנת 1956, אבל בתום 30 הימים בסיבוב המשותף היו פחות מ-50 דולרים בכיס שלו. התקליטון הראשון שלו, CRAZY ARMS, יצא בסוף אותה שנה אך לא עורר הדים.

באפריל 1957 יצא התקליטון השני שלו, עם השיר WHOLE LOT OF SHAKIN` GOING ON, אותו הקליט עם מיקרופון אחד שניצב באולפן וקלט את כל האנרגיה המשתלחת שלו ושל שני חבריו המלווים. מקור השיר לא ברור. רוי הול אמר מאוחר יותר שהוא כתב את השיר עם מוזיקאי שחור בשם דייב "קרלי" וויליאמס בזמן שהם היו בביצות בפלורידה, חולבים נחשים רעילים ושותים בכבדות, שני דברים שבדרך כלל לא מתערבבים היטב. אבל וויליאמס אמר שהוא כתב את השיר לבדו, מה שגרם לתהות אם הול אולי קנה קטע מהשיר, כפי שהיה מקובל אז.

הול הקליט את השיר עבור חברת DECCA - והתקליטון הזה הציג את וויליאמס לבדו בתור כותב השיר - אבל זה מעולם לא היה להיט עבורו ולא לאף אחד אחר שאי פעם ניסה. היה חסר תבלין מסוים שג'רי לי לואיס היה הבעלים שלו.

תחנות רדיו מצאו כל מיני סיבות לא להשמיע את השיר הזה: הוא היה מיני מדי ולואיס נשמע בו כזמר שחור (רוב התחנות לא ניגנו שירים של אמנים שחורים).השיר גם יצר הרבה מחלוקות, שכן המילים די מזעזעות בהגיען מזמר מחגורת התנ"ך. עדיין, השיר התפוצץ כלהיט ענק והגיע הזמן לחשוב על הצעד הבא שהגיע ככדורי אש גדולים.

ג'רי לי לואיס, כמו תמיד, ניגן את GREAT BALLS OF FIRE כמו שהוא חשב שזה נשמע הכי טוב, בלי קשר לאיך שכותב שירים או תמליל אמר שצריך להשמיע אותו. ג'רי לי לואיס התווכח עם סאם פיליפס, שדרש ממנו לשיר את השיר הזה מבלי לשנות את המילים. לואיס התנגד בגלל שעדיין חש כי הדת נמצאת בחייו, אך פיליפס התעקש וקלאסיקה נוצרה. "את מרעידה את העצבים שלי ומטלטלת לי את המוח / יותר מדי אהבה משגעת גבר / שברת את הרצון שלי, אבל איזו ריגוש / אלוהים אדירים, כדורי אש גדולים!"... ג'רי לי לואיס: "לעולם לא אשכח כשראיתי את סאם פיליפס מביט בי דרך חלון חדר הבקרה באולפן עם אצבע אחת באוויר - מקום ראשון במצעד!".

סאם פיליפס חיכה קצת. הוא לא רצה להוציא את השיר הזה כתקליטון, כל עוד התקליטון הקודם עדיין מצליח במכירות. תיזמון הוא דבר חשוב מאד בעסק הזה. הזמן לשחרר את כדורי האש הגיע בנובמבר של אותה שנה. גם הפעם היו בשיר מילים מיניות - אם מפעילים את הדמיון ("אני לא רוצה לאהוב אותך כמו שמאהב צריך"). מילים שהדור הצעיר ידע לקלוט אותן היטב.

הוא היה פראי על הבמה. לא פעם טיפס על פסנתר הכנף, אחז ביד אחת במעמד המיקרופון וברגליו דפק בקלידים לפי הקצב. זה הפך אותו לשם דבר בעולם המוזיקה והוא החל להרוויח סכומי כסף אדירים בהתאם. תחנות רדיו "לבנות" רבות באמריקה החרימו את שיריו בטענה שהם מיניים מדי וכי הוא נשמע יותר מדי כזמר שחור. החשיפה הגדולה עם השיר הגיעה ב-28 ביולי 1957, כשהתארח בתוכנית הטלוויזיונית הפופולרית של סטיב אלן וביצע שם את השיר. הוא חרך את האולפן וקהל הצופים נדלק ורץ לקנות את השיר האסור בכמויות רבות.

ג'רי לי לואיס עשה על הבמה את מה שבא לו; כשהקהל דרש ממנו לשיר שירי רוק'נ'רול, הוא לא פעם החזיר להם מבט מזלזל ושר בכוונה שירי קאנטרי. לא היה אכפת לו שהם שילמו לראותו. הוא אהב לשבור את החוקים אבל חתונה אחת שברה לו את הקריירה לזמן רב. הכלה המאושרת הייתה בת דודתו בת ה-13, מיירה גייל בראון, שהעריצה אותו. השניים נדרו שבועה זה לזו בדצמבר 1957 וביומן ההופעות שלו היה כתוב שבקרוב מאד יגיע לסיבוב הופעות באנגליה, בתור המתחרה הלוהט ביותר מול אלביס פרסלי.

כשנחת לואיס בלונדון, נצמדה אליו מיירה ואנשי התקשורת גילו מיד כי הוא התחתן והכלה שאיתו צעירה מדי. בעודם מנסים לעכל את מספר הגיל של הצעירה, נחתה עליהם הידיעה כי היא בת דודתו שאביה, ג'י וו בראון אף ניגן פה ושם בס עבור לואיס. בעוד לסתם כבר מגיעה לרצפה מרוב תדהמה, זה לא הסתיים פה כשהובן להם כי הוא טרם התגרש מאשתו השניה, ג'יין, עמה התחתן רק אחרי שהאחים שלה הגיעו אליו ובידיהם אקדחים ושוטים, כשגילו כי הכניס את אותה להריון.

העיתונאים יצאו משדה התעופה הבריטי מזועזעים עד עמקי נשמתם ומאותו רגע הם הביטו בגרי לי לואיס כמו במקק שנח בצלחת ארוחת הצהריים שלהם. כותרות העיתונים הקשות לא איחרו להגיע. סיבוב ההופעות הבריטי היה אמור להכיל 71 הופעות, אבל כבר מלכתחילה ספג לואיס קריאות בוז כשהופיע בלונדון. לאחר שלוש הופעות בלבד ביטל הגוף שהזמין את הופעותיו את שאר התאריכים והוא גורש. "הקהל הבריטי נחמד מאד, אבל היו כמה אנשים שהתרגזו והחליטו לעורר מהומה. מנהלי המלון אמרו לנו שנעזוב מיד את החדר שלנו כי הוא מיועד לאחרים", הוא אמר. "חוץ מזה, מה הבעיה להתחתן עם אשתי השלישית כל עוד אני נשוי לשניה? הרי כשהתחתנתי עם השניה, עוד הייתי נשוי לראשונה". "הם פשוט מקנאים בנו", הוסיפה מיירה לתקשורת.

יופי של משחק מילים - EAT AND RUN...

הכותרות בעיתונים בערו – "חוטף התינוקות מגורש מאנגליה!". כשנחת המטוס איתו בניו יורק, ניגש לואיס, עם מסטיק גדול ונלעס בפיו, לדבר אל התקשורת: "הפסקתי את הסיבוב כי אני זקוק למנוחה טובה. כלתי בת 13 ואתם יכולים לרשום זאת אצלכם. היא אישה. הרבה אנשים מתחתנים בגיל 13. לא עשיתי שום דבר רע".

הפתרון המיידי עבורו היה להגיע לממפיס, שם הוא קיווה שתהיה הבנה כלפי נישואים מהסוג הזה, אבל השערורייה רדפה אחריו גם שם עם שדרני רדיו שהחרימו את שיריו ורשתות טלוויזיה שלא היו מוכנות להזמינו כלל. בינתיים דאגה גרושתו הראשונה, דורות'י, להכריז שהוא לא יזכה יותר לראות את בנם ואילו הוריה של מיירה דאגו שהחתונה הזו אינה ברת תוקף ומיהרו לקבוע תאריך לטקס נוסף, ב-4 ביוני 1958.

חמישה ימים לאחר הטקס החליט לואיס לפרסם בעיתון הבילבורד האמריקני, ב-9 ביוני 1958, הודעה בלשונו: "כל הסיפור החל בגלל שאמרתי את האמת. אני מקווה שאם אמחק כאמן, זה לא יהיה בגלל הפרסום הרע, שנובע מהצורך של מערכות עיתונים למכור מתוצרתם על חשבוני". גם הקהל האמריקאי הצטרף לגל המתנגדים ובהופעה, שנערכה בניו יורק יומיים לאחר פרסום הצהרתו, נאלץ לואיס לגלות שרק קומץ אנשים הגיע. נראה היה שכדורי האש הענקיים כבו לנצח ושמות שני שירי תקליטונו האחרון, בשנה ההיא, שיקפו היטב את מצבו העגום - "אפליג לבד בספינתי" / "זה כה מכאיב לי".

לואיס המשיך לחוות נפילה גדולה בקריירה שלו אך בשנת 1961 הוא הוציא ביצוע לשירו של ריי צ'ארלס, WHAT I`D SAY, שזכה להצלחה באנגליה שבעטה אותו, כשלוש שנים לפני כן. הוא ומיירה המשיכו לחיות בזוגיות, כשבשנת 1962 אירעה טרגדיה; בנם בן השלוש, סטיבן אלן לואיס, נפל לבריכת השחייה הפרטית וטבע למוות. זה היה חמישה ימים לפני שלואיס היה אמור לצאת לסיבוב הופעות באנגליה ולרכב על גל הצלחת התקליטון האחרון שלו. מיד לאחר ההלוויה הוא התארגן וטס אל מעבר לים. בשנת 2014 הוא כתב בספרו: "מדוע קרתה לי הטרגדיה הזו עם בני? אני לא מבין, אך מתישהו אבין".

יום אחד קמה מיירה משנתה וגילתה בביתה את בעלה וחברי להקתו כשהם שותים וצועקים בקול רם. מריבה פרצה בין השניים והיא קראה למשטרה. הוא ראה כי כך והפיל אותה באגרוף לרצפה. "אני אהרוג אותך אם תבצעי את אותה הטעות שוב!", הוא אמר לה בקול מקפיא דם. בפעם אחרת הוא חזר הביתה וגילה כי היא ישנה במיטה ואין ארוחת ערב שמחכה לו. בזעמו הרב חבט שלוש פעמים בראשה כשהוא צורח על תקלתה בשירות המאסטר שלה. מיירה קמה חבולה מהמיטה וניסתה להכות בו באגרופיה, אך הוא תפס את שתי ידיה והיכה בפניה באגרופיה הקמוצים. ג'רי לי לואיס ג'וניור, בנם הבכור בן השבע, עמד בצד ומירר בבכי בעוד אביו אמר לו: "תראה את אמא שלך. היא השתגעה לגמרי. היא מכה את עצמה בפנים" ושלח שוב את אגרופה לפניה. לואיס ג'וניור יגדל ויהפוך להיות מתופף בלהקתו של אביו, אך הוא לא יהיה יציב ברוחו ואשפוזיו בבתי משוגעים וקליניקות גמילה יהיו תכופים. חייו הסבוכים ייקטעו כשרכב הג'יפ בו ינהג יתהפך והוא ישבור את מפרקתו וימות, בשנת 1973, בגיל 19.

בשנת 1970 החליטה מיירה כי די לה עם ההתעללויות של בעלה. לאחר שאספה מספיק ראיות נגדו, היא החליטה להתגרש. "אלכוהול ונשים הם החולשות העיקריות שלי. אני כל הזמן חייב את שני אלו", הוא אמר אז לעיתונאי. הוא ניסה להמציא את עצמו מחדש בכינוי "הקילר" (הרוצח). כי אחרי הכל, הוא לא כתב את להיטיו הגדולים (בניגוד לצ'אק ברי, ריצ'רד הקטן ודומיהם) ולכן לא נתפס כמותם כפורץ דרך אמיתי. הוא היה חייב להגיע לקהל ולהוכיח שהוא עדיין הגדול מכולם.

בשנת 1971 הוא התחתן בפעם הרביעית, עם ג'רן גאן לואיס, שהאהבה ביניהם פינתה במהרה את מקומה לחניקות, בעיטות ושאר ענייני אלימות, שצוינו בתביעת גירושין שהיא הגישה ובה ננקבו סכומי פיצויים גבוהים. הוא השיב לה: "אל תדאגי בעניין התמיכה הכלכלית, כי לא תהיי פה עוד זמן רב. אם לא תרדי מגבי, תמצאי את עצמך בתחתית האגם שבחווה עם שלשלאות שאכבול לגופך".

בשנת 1976 הוא חגג את יום הולדתו ה-41 בצורה מקורית, כשניסה בשכרותו לירות עם אקדחו בבקבוק משקה. בדיוק כשסחט את ההדק נכנס לחדר הבסיסט שלו, נורמן אוונס, חטף נתזים בחזהו, הצליח להתאושש מהפציעה ולתבוע את הבוס שלו. ב-22 בנובמבר 1976 עצר לואיס עם מכונית הרולס רויס ליד אחוזתו של אלביס פרסלי בממפיס. שומרי הכניסה הופתעו מביקור הפתע ומהדרישה התקיפה להיכנס. הם השיבו כי אלביס ישן ולואיס נסע משם, אך למחרת הגיע שוב ונראה כועס מאד וחמוש מאד. "אני רוצה לראות את אלביס! תגידו לו ש'הרוצח' בא לבקרו!", צעק לשומרים, שמיהרו לנטרלו ולהזמין את המשטרה.

ב-8 ביוני 1982 נמצאה ג'רן בתחתית בריכה בממפיס, בדיוק כשהייתה בשלבים האחרונים בהסדר הגירושין שלה עם לואיס, שלא עצר מלחפש אישה נוספת שתתאהב בו ותעשה כרצונו. הוא פגש את שון סטיבנס בת ה-21, שנענתה בשמחה לחיזוריו הנוצצים ובאביב 1983 הוא דחק בה להתחתן עמו. לאחר דילמה היא הסכימה וכשנשאלה על ידי חברתה הקרובה מדוע היא עושה זאת, ענתה: "כי יש לו שמוק גדול והמון כסף". לחברה אחרת, ג'ניס קווסנברי, אמרה: "אני לא הולכת להוליד ילדים ליצור הזקן הזה. אני לא משוגעת עליו אבל מעולם לא היה לי אורח חיים שכזה. אישאר נשואה כמה שאפשר ואז אברח משם".

השניים התחתנו. לואיס לבש חליפת טוקסידו לבנה ושון זהרה בשמלת כלה בצבע שנהב. למחרת הגיעה אחותה של שון, שלי, לביתם, עמדה במטבח ולפתע הופיע מולה לואיס. "מה את רוצה?", הוא צעק. כשנענה כי ברצונה רק ללגום בירה הוא קירב עצמו אליה ואמר בקול מקפיא: "את מפחדת ממני?". כשהנידה ראשה לחיוב, הוא ענה "ובכן, את בהחלט צריכה לפחד. הרי לא סתם קוראים לי הרוצח". אז הרים את ידו וסטר בפניה. שון הבינה במהרה כי הפכה אסירה בכלא ובעלה תוקף אותה ואת קרוביה בפרצי קנאה קיצוניים. אמה של שון סברה כי יש שני צדדים למטבע ואולי בתה היא שמשגעת את לואיס.

ב-23 באוגוסט 1983 התקשרה שון לאמה, בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר כדי לבשר לה שהחליטה לעזוב את לואיס. האם, שהתעוררה משנתה, ביקשה מבתה לנתק את השיחה ולהתקשר אליה למחרת, בשעה הגיונית יותר. למחרת נמצאה שון במיטתה ללא רוח חיים ועם סימני אלימות. מאז ועד כתיבת הספר נטען כי מותה בא כתוצאה מתאונה, אבל החתכים בגופה, ציפורניה השבורות והדם בשיערה הצביעו על מצב שרק ג'רי לי לואיס יכל לענות את הסיבה לו – והוא לא ענה.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.