סיפור אהבה מסוג אחר: הסיפורים שלא סופרו על ארתור לי מלהקת LOVE

במשך עשרות שנים, ארתור לי, הסולן הכריזמטי והמסובך של להקת LOVE, היה אגדה מהלכת. סביבו נרקמו מיתוסים אפלים: האם הלהקה באמת רצחה את עובד הבמה שלה? האם לי ירה בעצמו על הבמה? האם הוא מת בקרב סכינים בכלא? המציאות, כפי שמתברר, הייתה מורכבת, מופרעת ומרתקת הרבה יותר מכל שמועה.

כדי להבין את הגאון שהיה ארתור לי, צריך לחזור לילדותו בלוס אנג'לס, לשם עבר מממפיס כילד. לי היה ילד פרא. "הייתי מעשן בגיל שלוש", התוודה פעם. באותו גיל, הוא גם הצליח לשרוף כליל את לול התרנגולות של דודתו, על כל תרנגולותיו. דודתו ורה, שגידלה אותו בפועל, הייתה דמות ססגונית בפני עצמה: היא לימדה אותו לקלל , ובסופו של דבר מתה משתיית רעל עכברים.

ולמרות הדימוי הקשוח של הרוק'נ'רול, הכלי הראשון של לי היה... אקורדיון. בטח לא כלי נגינה סקסי במיוחד. איך הוא הגיע לזה? מסתבר שאיש מכירות הסתובב בשכונה שלו עם חמור, הושיב את הילדים על החיה, ומכר להוריהם שיעורי אקורדיון. נו, גם זה שיווק יעיל.

בניגוד לסיפור הרשמי שאביו, צ'סטר טיילור, נטש את המשפחה, סיפור אחר טוען שאמו, אגנס, פשוט ארזה את הכל ועזבה לקליפורניה בזמן שטיילור היה בעבודה, אחרי שפגשה את מי שיהפוך לאביו החורג, קלינטון לי.

ההשראה הגדולה של לי הגיעה מהביטלס. הוא רצה מיד שיער ארוך, אבל לא היה לו חשק לחכות, אז הוא והלהקה המוקדמת שלו, THE AMERICAN FOUR, פשוט קנו פאות. הם היו הרכב משולב גזעית, שני שחורים ושני לבנים, שהסתובבו עם פאות תואמות וניגנו במועדונים. באותה תקופה, לי גם פגש לראשונה את ג'ימי הנדריקס, שהובא לנגן בסשן של לי עבור הזמרת רוזה לי ברוקס. לי נזכר שהנדריקס הגיע לאולפן עם שיער מלא ברולים.

אבל רגע, זה משתפר. סימן ההיכר האייקוני ביותר של ארתור לי בתחילת הדרך היה הופעה עם מגף אחד בלבד. למה? כי הוא ביקש לשאול מגפי עור מחבר בשם ג'יימס סקוט, ולסקוט פשוט היה רק מגף אחד לתת לו. לי הפך את זה לסימן היכר, למרות שמנהלי מסעדות היו זורקים אותו בקביעות כי הוא לא היה "לבוש כהלכה".

גם השם LOVE נולד במקרה. הלהקה נקראה במקור THE GRASS ROOTS, על שם תקליט של מלקולם אקס. אבל כשלהקה אחרת גנבה להם את השם והוציאה להיט, לי זעם. נו, אתם זוכרים את הלהיט LET'S LIVE FOR TODAY? זה של אותה להקת שורשי העשב ההיא, שלא הייתה עם לי. אז יום אחד, לי וחבריו נסעו במורד שדרות מלרוז וראו שלט חוצות לחנות בשם LUV BRASSIERES (חזיות לאב). הוחלט ש-LOVE יהיה שם מצוין. טוב שהם לא בחרו במילה השניה בשם הזה...

הסיפור המדהים ביותר הוא כנראה הקלטת יצירת המופת FOREVER CHANGES מ-1967. זהו התקליט שלימים הוכתר על ידי הפרלמנט הבריטי כאחד הגדולים בכל הזמנים, אבל ארתור לי עצמו התרחוק ממנו במשך שנים. הוא היה כישלון מסחרי מוחלט בזמן אמת, ולי היה נוהג לצעוק על מעריצים שביקשו שירים ממנו: "אני לא מנגן את החרא הזה יותר!".

ארתור לי עצמו לא ניגן אפילו תו אחד בתקליט. הוא היה באולפן כמפיק שותף, אבל כל הנגינה בוצעה על ידי הלהקה – או לפחות, זו הייתה התוכנית. הסשן הראשון היה אסון מוחלט. חברי הלהקה, שהיו מסוכסכים ביניהם (במיוחד בגלל שארתור לא הסכים להכניס שירים של הגיטריסט השני, בריאן מקלין), פשוט לא הצליחו לנגן. בין השאר בגלל ענייני סמים.

"הם פשוט לא היו ברמה של המוזיקה הזו", נזכר המפיק ברוס בוטניק. "זה היה מתוחכם מדי ונדמה לי שהם פחדו מזה". התוצאה? בוטניק ולי פיטרו את הלהקה על המקום והביאו את THE WRECKING CREW, נגני האולפן האגדיים של לוס אנג'לס, כדי להקליט במקומם. "הבחורים האחרים מהלהקה היו שם בחדר הבקרה, יושבים על הספה, בוכים", סיפר בוטניק. "בריאן מקלין התייפח. הם הבינו שהם מפשלים בגדול".

הטריק הפסיכולוגי הזה עבד. נגני העל הקליטו שני שירים אבל אז קרה דבר מדהים: בסשן הזה, נגנית הבס קרול קיי לא הצליחה לבצע את תפקיד הבס המורכב שקני פורסי (הבסיסט המקורי של LOVE) כתב. בסופו של דבר, פורסי עצמו נכנס וניגן את התפקיד בתקליט. המהלך הזה "זעזע את הלהקה רגשית", אמר בוטניק. הם התחננו להזדמנות נוספת. הם קיבלו חודשיים להתאמן, חזרו לאולפן, והקליטו את שאר התקליט בטירוף של שלושה-ארבעה ימים.

חוסר העניין המוחלט של ארתור לי ב"לשחק את המשחק" הוא אגדה בפני עצמה. הלהקה סירבה לצאת לסיבובי הופעות. הרי על המגרש הביתי שלו, ארתור היה אלוהים. הוא קיבל כל מה שרצה. למה לו לנסוע למקום אחר, לישון במלון פשפשים ולנגן דרך מערכת סאונד מחורבנת? הוא רצה את לקבל את התנאים לפי התנאים שלו בלבד.

אז הוא דחה שתי הזדמנויות היסטוריות. הראשונה, פסטיבל מונטריי ב-1967. למה? כי לו אדלר, האיש שארתור לי האשים בגניבת השם THE GRASS ROOTS, היה אחד המארגנים. לי סירב להופיע בחינם עבורו. השנייה הייתה וודסטוק. הגיטריסט ג'יי דונלאן נזכר ששמע את לי בטלפון עם סוכן: "שמעתי את ארתור אומר, 'לא, פאק איט. אני לא רוצה לטוס לניו יורק בשביל הופעה אחת!'". ההופעה האחת הזו הייתה פסטיבל וודסטוק. אופס!

בשנות ה-70, לי עשה מהפך נוסף והפך לצמחוני מיליטנטי. כמה מיליטנטי? הוא נעצר פעם לאחר שנכנס לסופרמרקט עם שוקר בקר חשמלי והחל לחשמל לקוחות שניסו לקנות בשר, בעודו צועק: "אל תאכלו את המתים!". פעם אחרת, כשחברי הלהקה שלו קנו המבורגרים, הוא חטף אותם מידיהם, זרק מהחלון וצעק: "אני לא נוסע עם גופות!".

היחסים שלו עם ג'ימי הנדריקס היו מורכבים. הם היו חברים, ולי אפילו טען שהנדריקס העתיק את המראה ההיפי שלו מהעטיפה של התקליט הראשון של LOVE. הם הקליטו יחד ג'אם בלונדון (THE EVERLASTING FIRST). לי סיפר שבמהלך הסשן, "הלהקה וג'ימי לקחו כולם מסקלין. למרות שהם לא ידעו את זה, אני הייתי סטרייט... מישהו היה צריך לנווט את הספינה".

אבל לי גם קינא בהנדריקס. הוא סיפר סיפור על דוגמנית פינית בשם דסה, שהייתה איתו ואז גילה שגם הייתה עם הנדריקס. "זה נראה שכמעט כל בחורה שהייתי איתה הייתה עם ג'ימי, וכל בחורה שהוא היה איתה הייתה איתי", אמר. ממש סיפור "אהבה".

הצרות של ארתור עם החוק היו אמיתיות מאוד. "חוק שלוש הפסילות" של קליפורניה הוא זה שסיבך אותו. הפסילה הראשונה הייתה הצתה, לאחר שחבר שלו הצית דירה של אישה שהייתה חייבת להם כסף, ולי סירב להלשין עליו. הייתה עוד פסילה באמצע אבל הפסילה השלישית והקטלנית הגיעה ב-1995. בתה של חברה נתנה לו קופסה שהכילה אקדח מגנום 0.44 ו-500 כדורים. ערב אחד, בעת ויכוח עם חברתו סוזן, האקדח נורה על המרפסת. שכן ראה את לי מחזיק באקדח והזמין משטרה. למרות שחבר מניו זילנד טס להעיד שהוא זה שירה, בית המשפט לא האמין לו. לי, שהיה בטוח שינצח, סירב לעסקת טיעון. הוא נידון ל-12 שנות מאסר.

הוא ריצה חמש שנים וחצי. בזמן שהיה בכלא, ג'ק הולצמן, הבוס של חברת התקליטים אלקטרה, נהג לשלוח לו חבילות. "פתאום הבנתי שאני מספק סחורות סחר. הפכתי ל'ג'ק הסוחר'", צחק הולצמן. אמו של ארתור מתה בזמן שהיה בכלא, ונאסר עליו להשתתף בהלווייתה.

לי שוחרר ב-2001 לאחר שהתגלה פגם בהתנהלות התביעה. הוא יצא מהכלא והיה נחוש לחזור למוסיקה. סיבוב ההופעות של FOREVER CHANGES היה רעיון של האמרגן ג'ין קראוט, לא של ארתור. הקאמבק היה הצלחה מסחררת. הוא זכה לכבוד בבית הנבחרים הבריטי, וניגן בפסטיבל גלסטונברי.

אבל אז הגיעה הטרגדיה. ב-2005, הוא היה אמור לצאת לסיבוב הופעות נוסף בבריטניה עם להקת הליווי שלו, BABY LEMONADE, אך פשוט לא הופיע לשדה התעופה. הוא היה חולה מאוד, אך סירב להודות בכך. הלהקה, שהייתה חייבת כסף על החוזים, החליטה לטוס בלעדיו ופירסמה הודעה שהוא סובל מהידרדרות נפשית ופיזית. ארתור, שלא ידע שהוא חולה בסרטן, ראה זאת כבגידה ומרד. "הוא התקשר לנשים שלנו ואיים עליהן", סיפר מייק רנדל מהלהקה.

זמן קצר לאחר מכן, הוא אובחן כחולה בלוקמיה חריפה. הוא היה המבוגר הראשון בטנסי שעבר השתלת מח עצם מדם טבורי. רוברט פלאנט, מעריץ ותיק, ארגן וכיכב במופע התרמה למענו בניו יורק. ארתור לי מת ב-3 באוגוסט 2006. "הוא היה הגאון האמיתי", סיכמה חברתו גיי בלייר. "אחרי שהוא מת, אמא שלי שמעה ברדיו שהייתה דקת דומייה לארתור לי. היא התקשרה אליי ואמרה, 'גיי, לא היה לי מושג שהוא כזה...'".