עננת המסתורין, לוחית הזיהוי המקוללת והעץ שהפך לאתר עלייה לרגל: מותו הטראגי של מארק בולאן
ב-16 בספטמבר בשנת 1977 מת מארק בולאן, מנהיג להקת טי רקס. מותו של גיבור גלאם-רוק אמיתי.
השנים 1971–1972 היו שנות השיא של הזמר והגיטריסט מארק בולאן, ובמהלכן נטבע באנגליה המונח TREXTASY, שנועד לתאר את ההערצה ההיסטרית כלפיו – היסטריה המונית בעוצמות שלא נראו בבריטניה מאז ימי הביטלמאניה, עם רבבות מעריצות צורחות שהתעלפו מול המסכים למראה הבחור הצנום עם מכנסי הסאטן, הגליטר המנצנץ מתחת לעיניים וכובע הצילינדר, שהמציא את ה-GLAM ROCK כמעט במו ידיו.
אולם בולאן לא הצליח לשחזר את ההצלחה הזו בארצות הברית, שם התקבל באדישות יחסית, למעט הבלחה בודדת של השיר GET IT ON שהעפיל שם למקום העשירי במצעד (וגם זה קרה רק אחרי שהאמריקאים התעקשו לשנות את שמו ל-BANG A GONG (GET IT ON), מחשש לבלבול עם שיר של הרכב ג'אז-רוק נשכח בשם CHASE). היה לו קשה לראות כיצד חברו-יריבו, דייוויד בואי, מצליח להמציא את עצמו מחדש בכל פעם ולזכות להצלחה במקומות שבהם הוא נכשל. במשך כמה שנים הוא נחשב לכוכב עבר, עד שקיבל הזדמנות להנחות תוכנית אירוח מוזיקלית טלוויזיונית על שמו באנגליה (שנקראה בפשטות MARC).
בתוכנית התארחו אמנים רבים, ובולאן, שבניגוד לדינוזאורי רוק מתנשאים אחרים גילה פתיחות מעוררת הערצה לצלילים החדשים, העניק בה במה חמה ומחבקת ללהקות הפאנק-רוק הבועטות שזה עתה בקעו מהמחתרת הלונדונית, דוגמת THE DAMNED ו-GENERATION X. גם דייוויד בואי הסכים להתארח שם. במהלך ביצוע ספונטני ומשותף של השניים בסיום אותה תוכנית, בולאן אפילו מעד ונפל מקדמת הבמה אל עבר עמדת התזמורת; בואי המופתע רק חייך במבוכה כשמארק התגלגל מצחוק – רגע טלוויזיוני משעשע שהפך בדיעבד למצמרר. למרבה האירוניה, הפרק עם בואי שודר זמן קצר לאחר מותו של בולאן, ב-28 בספטמבר, והדבר קיבע עובדה אחת ברורה מאוד: מארק בולאן מת, ודייוויד בואי חי.
כיום, ישנם ודאי אוהבי מוזיקה רבים שישאלו: "מארק מי?". וזהו כנראה אחד העוולות המוזיקליים המקוממים ביותר בדברי ימי הרוק. עבור מי שמכיר בעיקר את מיתוס זיגי סטארדסט, קל לשכוח שבתחילת שנות השבעים בולאן היה השמש שסביבה הסתובב כל הפופ הבריטי. הוא שחרר ממתקי רוק מושלמים בזה אחר זה, מכר תקליטונים בכמויות בלתי נתפסות, והזריק לעולם המוזיקה מנה גדושה של סקסיות, קלילות, שמחת חיים וריפים ממכרים שאי אפשר להוציא מהראש.
בולאן (ששמו האמיתי היה מארק פלד, ואת שם הבמה שלו אימץ מקיצור השם בוב דילן) החל את הקריירה שלו בשנת 1966 כשהקליט סינגלים ראשונים כזמר סולו בחברת תקליטים גדולה, ואל להקת הפריק-ביט הפרועה JOHN'S CHILDREN הוא הצטרף רשמית בתחילת 1967 לכמה חודשים סוערים. לאחר מכן הקים את הצמד טירנוזאורוס רקס יחד עם נגן כלי ההקשה סטיב טוק, שהוחלף ב-1970 על ידי מיקי פין. אז החליט בולאן לקצר את שם הלהקה ל-טי רקס ולעבור לצליל רוקיסטי יותר. בהמשך אותה שנה יצא התקליטון עם השיר RIDE A WHITE SWAN, שזכה להצלחה וסימן דרך חדשה. השיר המופלא והקצרצר הזה (רק שתי דקות ורבע של קסם טהור) נולד אצל בולאן בדירה והוקלט באולפני TRIDENT בצורה יוצאת דופן: לא נכחו בו תופים כלל, והקצב נשמר באמצעות טמבורין ומחיאות כפיים שהוקלטו דווקא בתוך חדר השירותים של האולפן, רק כדי ליהנות מההד הטבעי של הקרמיקה!
השיר טיפס בעקביות במצעד הבריטי עד שהגיע למקום השני (מי שמנע ממנו לכבוש את הפסגה היה שיר הומוריסטי של כוכב הטלוויזיה קלייב דאן – אבסורד רוקנרולי אופייני), והוא נחשב לשיר שחנך באופן רשמי את עידן הגלאם. לאחר כמה שנים של הצלחה אדירה, עם להיטים כמו HOT LOVE – שהפך ללהיט הראשון שלו שכבש את המקום הראשון בבריטניה ושהה שם שישה שבועות תמימים, כשבסיומו פזמון ה-'לה-לה-לה' הבלתי נגמר בליווי קולות הרקע של צמד FLO & EDDIE (הזמרים מלהקת THE TURTLES) ועיבוד המיתרים המבריק של טוני ויסקונטי. ויש את המנון הגיטרות המחשמל GET IT ON (שבו התארח קלידן להקת יס הצעיר, ריק וייקמן, שתרם נגינת פסנתר מבריקה תמורת כמה לירות שטרלינג בודדות ששולשלו לידו). והלהיט הסוחף JEEPSTER, שבו בולאן עיבד שיר בלוז ישן של האולין וולף והלביש עליו מטאפורות מעולם הרכב, כשרקיעות הרגליים בפתיח נבעו מכך שמארק קפץ ורקד בהתלהבות מול המיקרופון באולפן; והשיר METAL GURU שבו צעק בולאן את שם השיר 21 פעמים ברצף כמחווה לאובססיה הפרטית שלו למכוניות קדילאק – שיר שבהמשך העניק השראה ישירה ללהיט PANIC של להקת THE SMITHS. ואיך אפשר בלי CHILDREN OF THE REVOLUTION האהוב עליי כל כך? עם השורה המנצחת - I GOT A ROLLS ROYCE CAUSE IT'S GOOD TO MY VOICE.
אבל בולאן במחצית השנייה של שנות השבעים כי כוכבו דועך. ודווקא לפני מותו, עם הצלחת תוכנית הטלוויזיה שלו, הוא התמלא שוב בתקווה כי יש בכוחו לשוב ולהצליח. בשעותיו האחרונות בילה בולאן עם מנהלו, עם חברתו, הזמרת גלוריה ג'ונס (שהקליטה במקור את הגרסה הראשונה ללהיט הענק TAINTED LOVE), ועם אחיה, המפיק ריצ'רד ג'ונס, במסעדת MORTON'S שבכיכר ברקלי. לפנות בוקר יצאה החבורה מהמקום. בולאן מעולם לא למד לנהוג בשל פוביה עמוקה ופחד נבואי מצמרר שרדף אותו כל חייו – הוא היה משוכנע לחלוטין שייהרג בתאונת דרכים עוד לפני שיזכה לחגוג יום הולדת 30, ועדיין מילא את שיריו בדימויים של מכוניות מהירות. אז הוא התיישב במושב הקדמי של מכונית המיני הסגולה מדגם MINI 1275GT, בעלת לוחית הרישוי FOX 661L (פרט שהפך למצמרר במיוחד לנוכח השורה המסתורית שחיבר עוד בשנת 1972 בלהיטו SOLID GOLD EASY ACTION: "קל כמו לקטוף שועלים מעץ"), לצד ג'ונס שנהגה ברכב ברחוב QUEEN'S RIDE שבשכונת בארנס בלונדון, במרחק של פחות מקילומטר וחצי מפתח ביתם.
במהלך הנסיעה הרכב כשל בניסיון לעבור גשר קטן והתעקלות חדה. ג'ונס איבדה שליטה, התנגשה בעוצמה בגדר ולאחר מכן בעץ שקמה עבות, כשאיש מהם אינו חגור בחגורת בטיחות. ריצ'רד ג'ונס, שנסע אחריהם, מיהר לעזור לאחותו מחוסרת ההכרה ולהזעיק עזרה. מארק בולאן היה שבועיים בלבד לפני יום הולדתו ה-30, בדיוק כפי שניבא, כשישב בצד הרכב שספג את הפגיעה הקשה מהעץ. הוא נהרג במקום.
במושב האחורי של המכונית נמצא גם גיליון של מגזין המוזיקה NME, ובו כתבה על הקאמבק הצפוי של בולאן עם אלבומו החדש, DANDY IN THE UNDERWORLD, שיצא כחצי שנה קודם לכן – אלבום שזכה לביקורות אוהדות והוכיח שבולאן השיל ממשקלו, התנקה מההתמכרויות הקשות, וחזר לייצר ממתקי רוק חדים כמו THE SOUL OF MY SUIT ו-I LOVE TO BOOGIE. האירוניה המרה שבה כוכב שוכב מת כשלצדו עיתון שמבשר על תחייתו המוזיקלית, צרבה עמוק בלב. בדיקה של המכונית המרוסקת העלתה כי מצב התחזוקה שלה היה רעוע, ולחץ האוויר בצמיגים היה נמוך מהרצוי, ואף התגלה כי חלק מברגי הגלגלים לא היו מחוזקים, פרטים טכניים קטנים ורשלניים שהובילו לאובדן אחיזה קטלני.
להלווייתו, שנערכה ארבעה ימים לאחר מותו בבית העלמין והמשרפה GOLDERS GREEN בלונדון, הגיעו אמנים כמו רוד סטיוארט, סטיב הארלי, אריק קלפטון ודייוויד בואי, שאמר: "אני שבור. הוא היה חבר קרוב שלי. המחווה היחידה שאני יכול להעניק לו היא להצהיר בפני העולם שהוא היה 'הענק הקטן' הטוב ביותר בעולם". גלוריה ג'ונס עדיין הייתה מאושפזת עם שברים קשים בלסת ובזרוע ולא ידעה שבן זוגה נהרג (הבשורה המרה נמסרה לה רק ביום הטקס עצמו). אשתו לשעבר, ג'ון צ'יילד – האישה המסורה שליוותה אותו עוד מימיו האקוסטיים חסרי הפרוטה, הדפיסה במכונת כתיבה את שיריו ודחפה אותו בכל הכוח אל התהילה לפני שהאגו והפרידה ריסקו את נישואיהם – לא הגיעה לטקס אך הצליחה להגיע לבית החולים בליל מותו כדי להיפרד ממנו בנשיקה. "מלבד פצע על מצחו, שום דבר לא הסגיר את העובדה שהיה מעורב בתאונה. הוא היה יפהפה", סיפרה.
הנוכחים בטקס ראו את ארונו מעוטר בפרחים לבנים שסודרו בצורת ברבור (בהשראת להיטו RIDE A WHITE SWAN). כשהארון הוסע במסוע לעבר להבות המשרפה, אמו של בולאן צרחה: "הילד שלי!", ורבים מהנוכחים נשברו. בנם המשותף של בולאן וג'ונס, רולאן, שהיה אז בן שנה ושמונה חודשים, עבר להשגחת הוריו של מארק. בהמשך עבר עם אמו לארצות הברית כשהם חסרי כל, לאחר שהונו המוערך של בולאן ננעל בסבך קרנות נאמנות בינלאומיות. מי שהפגין גדלות נפש אמיתית היה דייוויד בואי, שדאג במשך שנים ובסתר לכל הוצאות המחיה והחינוך של רולאן עד הגיעו לבגרות. עץ השקמה שבו נבלמה המכונית הפך ברבות השנים לאתר זיכרון רשמי הידוע בשם MARC BOLAN'S ROCK SHRINE, שאליו עולים עד היום לרגל מעריצים מכל קצוות תבל כדי להניח פסלוני דינוזאורים, פרחים, מכתבים ותקליטי ויניל של טי רקס.
אומרים שהמוות עוזר למכירות, אך במקרה של בולאן לא כך היה, ותקליטיו לא שבו לככב במצעדי המכירות – לפחות לא באופן המיידי וההיסטרי כפי שהתרחש חודש בלבד לפני כן, כשאלביס פרסלי מת ותקליטיו הציפו את חנויות המוזיקה. אולם מבחן הזמן עשה עמו חסד עצום: עם השנים התברר עד כמה השפעתו המוזיקלית של מארק בולאן נטועה עמוק בשורשי הרוק. מלהקות פאנק ועד ענקיות מצעדים - כולם ינקו מהגרוב המלוכלך והמכשף שלו. מארק בולאן אולי לא זכה להזדקן ולהפוך לדינוזאור אמיתי, אך השירים שלו, קול הטרמולו הייחודי וצליל הגיטרה השמן והחורק על גבי תקליטי הוויניל ימשיכו להרעיד את הרמקולים לנצח.
לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459
