פינת הנוסטלגיה שלי - דני דין, הרואה ואינו נראה

"דני דין, הרואה ואינו נראה!" – די במשפט הפשוט הזה כדי להצית זיק של נוסטלגיה בעיניי ובעיניים של ישראלים רבים שגדלו בשנות ה-60, ה-70 וה-80. עבורנו, ילדי אותה תקופה, דני דין לא היה רק גיבור ספרותי; הוא היה הגשמת הפנטזיה האולטימטיבית, החבר הסודי שכולנו רצינו להיות איתו. הוא היה ההוכחה שגם ילד רגיל, מרחוב רגיל בישראל, יכול להפוך לבעל כוחות על-טבעיים. במבט לאחור, קסמה של סדרת הספרים הזו לא נבע רק מהרעיון המבריק של ילד בלתי נראה, אלא מהעולם השלם שהיא יצרה לדמיון הפורה שלנו, ילדי ישראל התמימים יחסית של פעם.

הכוח הקסום של דני דין נבע מבליעת נוזל סגול שהמציא פרופסור קתרוס. מי מאיתנו לא פנטז למצוא בארון התרופות של ההורים בקבוקון עם משקה שהופך אותנו להיות כמו דני דין ולהביט על הדברים באופן שונה?

הספרים, שנכתבו תחת שם העט "און שריג", תיארו את עלילותיו של דני, ילד רגיל לחלוטין, שהשתמש בכוחו החדש כדי להילחם בפושעים, לרדוף אחר מרגלים ולפתור תעלומות שהמשטרה עמדה מולן חסרת אונים (כבר אז...).

כילדים, לא היינו צריכים תיאורים גרפיים מורכבים כדי לדמיין את המתרחש. המוח שלנו עשה את כל העבודה. דמיינו את דני דין חומק לחדרם של פושעים וקושר להם את שרוכי הנעליים זה לזה. או תדמיינו אותו יושב על כתפו של מנהיג כנופיה ולוחש לו באוזן דברי הבל שגורמים לו להיראות כמשוגע בפני אנשיו. או תדמיינו אותו מרחף באוויר (על ידי קפיצה מעץ או מגג) ונוחת ברכות, או מצותת לשיחות סודיות מבעד לקירות. כל חדר בבית שלנו, כל רחוב בשכונה, כל חורשה בקצה העיר – כולם הפכו לזירת התרחשות פוטנציאלית להרפתקה הבאה של דני דין, ושלנו.

בשנת 1971, הקסם של דני דין עשה קפיצת מדרגה והתממש על הבמה. ההתרגשות בקרב ילדי ישראל הייתה עצומה. ללכת לתיאטרון באותם ימים היה אירוע מיוחד, ולראות את הגיבור האהוב עליך קורם עור וגידים על הבמה?! זה היה שיא של ממש.

ההצגה ניסתה לענות על השאלה הגדולה: איך מציגים ילד בלתי נראה על במה? התשובה הייתה שילוב מתוחכם של אפקטים תיאטרליים של אותה תקופה. חפצים שזזו "מעצמם" באמצעות חוטים שקופים, דלתות שנפתחו ונסגרו, ואפקטים קוליים שהמחישו את נוכחותו של הרואה ואינו נראה גם כשהדמות הפיזית שלו לא נראתה.

במשך שנים רבות, זהותו של "און שריג" הייתה בגדר תעלומה שרק הוסיפה לקסם המסתורי של הסדרה (וכמובן - זה היה שם של גבר גבר אמיתי!). אז מי היה הסופר המוכשר הזה, שהבין כל כך טוב את נפשם של ילדים כמוני וידע בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ בדמיוננו?

התשובה, שהתגלתה עם השנים, הפתיעה רבים. "און שריג" היה רק אחד משמות העט הרבים של הסופר, העורך והמתרגם הפורה שרגא גפני. גפני, יליד 1926, היה דמות מרכזית בעולם הספרות הישראלי, איש אשכולות שתרגם קלאסיקות כמו ספרי ז'ול ורן, וכתב בעצמו סדרות ספרים היסטוריות וחינוכיות תחת שמו האמיתי.

מדוע, אם כן, בחר להשתמש בשם עט עבור סדרת הדגל שלו? הסברה המקובלת היא שגפני, שראה בעצמו סופר "רציני", רצה להפריד בין יצירותיו ה"ספרותיות" והחינוכיות לבין סדרות המתח וההרפתקאות הפופולריות שכתב, אשר נחשבו בעיני הממסד הספרותי דאז לספרות "נחותה" או "מסחרית". הוא לא היה היחיד ובדיעבד, ההחלטה הזו רק העצימה את המיתולוגיה של דני דין. היא יצרה הילה של מסתורין סביב היוצר, שכמו גיבורו, היה סוג של "רואה ואינו נראה" בעולם הספרות. שרגא גפני, האיש שהיה און שריג, הבין את מה שכל ילד יודע: לפעמים, הדברים הכי מהנים הם אלה שיש בהם קורטוב של סוד.

היום, בעידן של גיבורי-על עם אפקטים ממוחשבים ומשחקי וידאו מורכבים, קשה אולי להסביר את הקסם הפשוט של דני דין. אבל דני דין לא היה רק סיפור על ילד בלתי נראה. הוא היה סיפור על העצמה, על האפשרות של ילד אחד קטן לעשות שינוי גדול בעולם של מבוגרים. הוא היה סמל לתקופה שבה הדמיון היה הכלי החזק ביותר בארגז המשחקים שלנו.

אז בפעם הבאה שתראו חפץ נופל "בלי סיבה", או תשמעו רחש מסתורי בחדר הסמוך, תחייכו לעצמכם. אולי זה רק משב רוח. ואולי, רק אולי, זהו דני דין, הילד השקוף מילדותנו, שקפץ לבקר ולהזכיר לנו את הימים שבהם כל מה שהיינו צריכים כדי להפוך לגיבורים, היה ויטמין אחד קטן של דמיון.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.