פינת הנוסטלגיה שלי - כיכר אתרים

כן, זה ללא ספק חלום הבטון ושברו.

ישנם מקומות שנצרבים בזיכרון הקולקטיבי לא רק בזכות מה שהיו, אלא גם בזכות מה שיכלו להיות. עבור רבים מאיתנו, ילידי שנות ה-70 וה-80, כיכר אתרים בתל אביב היא אנדרטה חיה ונושמת לפער הזה. מצד אחד, היא מקור לזיכרונות נעורים מתוקים, של פיצה חמה וסרטים על מסך גדול; מצד שני, היא סמל לאכזבה צורבת, לתחושת החמצה ולכישלון ארכיטקטוני מפואר.

הכל התחיל ב-25 ביוני 1975 בשעה חמש אחר הצהרים - אז נערך טקס פתיחת האתר. ישראל הצעירה, למרות טראומת יום כיפור והמשבר החמור בתחום הבידור, רצתה להראות לעולם את פניה המודרניות. כיכר אתרים, פרויקט שאפתני של האדריכל יצחק ישר, נועדה להיות היהלום שבכתר החוף התל אביבי. חזון שלם נרקם סביבה: גשר שיחבר את העיר אל הים, מרכז תיירות ותעסוקה שוקק חיים, מזרקות, חנויות יוקרה, ובתי קפה שימשכו אליהם תיירים ומקומיים כאחד. על הנייר, זה היה חלום. ובמשך תקופה מסוימת, קצרה וזוהרת, החלום הזה אפילו התגשם - חלקית.

עבורי, ועבור רבים מבני דורי, כיכר אתרים הייתה מגרש המשחקים שלנו. היא הייתה היעד לבילוי ברור. הזיכרון הראשון הוא תמיד חושי: נוף הים הכחול, מתערבב עם זמזום המכוניות המעשנות שנעו על רחוב הירקון ועם מוזיקה שבקעה מהחנויות הפתוחות. ריח המלח מהים התמזג בריח המתוק של בצק שנאפה מפיצריה רימיני.

הו, רימיני. זו לא הייתה סתם עוד פיצרייה. היא הייתה מוסד. לשבת שם, על כיסאות הפלסטיק הפשוטים, עם מגש פיצה שגבינתו נמתחת לאינסוף, היה שיא הבילוי עבורי. לפני או אחרי סרט בקולנוע שחף ששכן בחלק התחתון של האזור. בית הקולנוע הענק הזה ביקש לפתוח את שעריו במרץ 1977, עם הקרנה חגיגית של הסרט "מבצע יונתן". אבל מנהליו - מנחם גולן ויורם גלובוס - נאלצו לעמוד מול צו סגירה מיידי בגלל ליקויי בטיחות. משם, הדרך נסללה קדימה לעוד הרבה הקרנות מהנות על המסך הענק.

לא אשכח איך ילד שאני, בכיתה א', הלכתי לסרט בקולנוע שחף. האולם גדול, המון ילדים ופתאום אבא שלי אומר לי שציפי שביט גם יושבת באולם. ואני? ילד ביישן ביותר - מפחד לגשת אליה ולבקש חתימה. הוא ניגש איתי, שאל אותה אם אפשר חתימה לילד. היא חתמה לי "בידידות, ציפי שביט" כשאני זוכר שהיא לא באמת רצתה לעשות את זה, אלא פשוט לבלות שם כאחד האדם. אבל בשבילי - החתימה הזו, של מלכת "ציפיטפוט" אז - היה כמו לטוס על כנפי שחף, לירח.

אחחח... קולנוע שחף היה קולנוע של פעם, עם מסך אחד גדול, עם 708 כורסאות קטיפה אדומות, עם לובי ובו רצפת שיש בוהקת והתרגשות אמיתית באוויר לפני שהאורות כבו. היציאה מהסרט אל רחוב הירקון ומשם לראות את הים - חלק בלתי נפרד מהחוויה.

אך גולת הכותרת, הסמל האולטימטיבי לזוהר של כיכר אתרים, היה ללא ספק הדיסקוטק "קולוסיאום". המועדון המיתולוגי הזה, שפעל במפלס העליון של הכיכר, היה מרכז היקום של הבליינות הישראלית. הוא היה התשובה שלנו ל"סטודיו 54" האמריקאי. בערב הפתיחה הגיעה לשם גרייס ג'ונס! אנשים התלבשו במיוחד כדי להגיע לשם, עמדו בתורים ארוכים רק כדי לזכות ולהיכנס פנימה, אל עולם פועם של מוזיקת דיסקו, אורות מסתובבים ורחבת ריקודים שהייתה ה-מקום להיות בו. הקולוסיאום הפך את הכיכר לא רק למרכז בילוי שכונתי, אלא לנקודת ציון בחיי הלילה של המדינה כולה. הוא היה הפסגה.

אך כמאמר הקלישאה, ככל שהפסגה גבוהה יותר, הנפילה כואבת יותר. הפגמים בתכנון החלו להתגלות. החזון לחבר את העיר לים התברר ככישלון; המבנה המונוליטי והמגושם יצר חומה של בטון שחסמה את הנוף, חסמה את הבריזה - והביאה את הקריזה. המפלסים השונים, שאמורים היו ליצור עניין, הפכו למבוך מבלבל ומנוכר. פינות חשוכות ומוסתרות החלו להיווצר, והחנויות, בזו אחר זו, החלו להיסגר.

ובהדרגה, החל תהליך של ניוון. ריח הפיצה והמלח הוחלף בריח אחר, חריף ודוחה – ריח של שתן שהצטבר באותן פינות חשוכות ומוזנחות של שיכורים. הזוהר של הקולוסיאום כבה, והכיכר הפכה לממלכה עזובה. העסקים המשגשגים פינו את מקומם לחלונות ראווה ריקים, מכוסים אבק ולכלוך.

האווירה השתנתה. במקום צחוק של ילדים וזוגות אוהבים, השתררה בכיכר עצבות כבדה. המבטים של האנשים הבודדים שעוד פקדו את המקום היו שונים. אלו היו מבטים של בעלי עסקים מיואשים, של דרי רחוב שמצאו מחסה במבנה הגוסס, של תיירים מבולבלים שלא הבינו לאן לעזאזל הם הגיעו. ואני? כשעברתי שם - רק נזכרתי בעצבות בעוד חלום שהתנפץ.

כיכר אתרים הפכה מפנינה ארכיטקטונית לאסון ארכיטקטוני שעדיין עומד שם. שלד בטון ענק ולא אטרקטיבי על קו החוף היפה בישראל, עדות אילמת ליוהרה, לתכנון לקוי ולהתעלמות מהצורך האנושי הבסיסי בסביבה נעימה ומזמינה.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.